שיעור 47

איך בלעם כמעט נכנס לגן עדן?!

פרשת בלק תשפ"ד

כותרת: כוחו של הדיבור בעיני בלק

שבת שלום, שבוע טוב. פרשת השבוע פרשת בלק. הזכרנו את זה גם שנה שעברה, הזכרנו מה זכה בלק שקראו פרשה על שמו. יש פרשת נח, פרשת פנחס, קורח, יתרו - כל אלו אנשים צדיקים. אבל בלק? מה זכה בלק שקראו פרשה על שמו?

יש הרבה תירוצים, אחד התירוצים נפלא מאוד. אני מאמין, אני מאמין שגם היום אפשר להרגיש את זה גם כן. שעם ישראל עמדו על הגבול של מואב, על הגדר. אז נכנסו כל... שר הביטחון, הרמטכ"ל של מואב, כל אלו של המלחמה, נכנסו לבלק. אמרו לו: "תשמע, אנחנו עכשיו עומדים פה מול ישראל. אנחנו צריכים תקציב חדש. מה אנחנו צריכים? עוד מטוסים, עוד טנקים, עוד פגזים, עוד דברים. אנחנו צריכים... זה לא הולך ככה!"

אמר להם בלק: "לא, לא, לא. אני עקבתי אחרי האומה הזאת. האומה הזאת - אין לה קשר לפגזים, לא למטוסים, לא לשום דבר. הכוח שלהם זה בפה בלבד. אני צריך בן אדם גם כן שיעשה משהו בכוח הפה שלו, פה מול פה."

וואו. אתה מאמין לזה או לא? אתה מאמין שהכוח שלך בפה? הבן אדם מאמין שהכוח שלו בפה. הוא יודע, אבל כשצריך משהו - לאיפה הוא רץ ראשון? לרופא, לעורך דין. רץ פה, רץ שמה. אלוקים בסוף? אתה מאמין שהכוח שלך בפה?

בוא נגיד שאתה מאמין. אתה גם מוכן גם לשלם על זה או לא? אתה מאמין, אבל אתה מוכן גם לשלם? בלק אמר - הוא מוכן לשלם. וואו! לכן קראו פרשה על שמו. שאנחנו, גם אנחנו, נדע שהכוח שלנו בפה.

כותרת: חשיבות פי האתון בבריאה

טוב, איזה דבר נפלא. זו הקדמה. אני מאמין, ככה בתור אמונה, שכשחוה הייתה אם כל חי, באה להדליק נרות שבת לפני כניסת השבת. אמר לה אדם הראשון: "לא, לא, אל תדליקי. חסר עוד משהו בבריאה." "מה הבעיה? מה חסר? הכל מושלם." "חסר משהו!"

היא אומרת לו: "אבל תסתכל בלוח, תסתכל בלוח - יש שקיעה כבר." אם היה לה לוח של היום, בכלל חוה הייתה מסובכת לגמרי. יש שקיעה עם הרים, שקיעה בניכוי הרים, שקיעה מישורית, שקיעה על פי הראייה, שקיעה בלי חמה, עם חמה. תשמע, היום אתה כבר לא יודע איזה שקיעות יש היום. אם היא היתה, לא יודע איך היא היתה מדליקה. אבל לא משנה.

"לא, יש עוד משהו, עוד משהו." "מה עוד משהו?" אמר: "אלוקים חסר לברוא עוד משהו." "מה?" "אלוקים ברא גם בבין השמשות..." מה ברא בבין השמשות? "ברא את פי האתון." באמת זה מה שחסר לבריאה? הבריאה לא הייתה מושלמת בלי זה? הבריאה לא מושלמת? אלוקים אומר לך - בלי זה הבריאה לא מושלמת. חייב, כדי שהבריאה תהיה מושלמת, חייב לברוא פי האתון.

למה? למה? שגם אותו גוי הרחוק הזה, הרחוק, גם אותו גוי הרחוק הזה יהיה לו גם פתח של תשובה. שבגלל האתון בסוף הוא יגיד "חטאתי". בלי זה העולם לא מתוקן. אם בשביל גוי, אם בשביל גוי שרצה למחוק את עם ישראל, אלוקים היה צריך כביכול להשתנות, לא לכעוס באותו זמן. כי אם אלוקים היה כועס - לא נשתייר, לא נשתייר בכלל. כל זה בשבילו, שיהיה עוד משהו של תשובה, שיגיד "חטאתי".

אז בשביל כל אחד ואחד מאיתנו, כל חיזוק קטן, כל עוד איזה תשובה אחת - איזה דבר יקר זה. אי אפשר לתאר.

כותרת: כוחה של הלכה אחת

סוף הפרשה היה חטא של בעל פעור, ובא פנחס. וירא פנחס - מה דורשים חז"ל? "ראה מעשה, נזכר בהלכה." הגמרא במסכת סנהדרין אומרת: אמר לו, אמר לו פנחס למשה רבנו: "לימדתני כשירדת מהר סיני שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו." אמר לו משה רבנו: "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" - מי שקרא את האיגרת הוא שיבצע אותה. ובאמת פנחס הלך וביצע.

שואל הבן איש חי: מה פירוש מה שאמר לו פנחס "לימדת אותי"? מה זה "לימדת אותי"? משה רבנו לימד את כל קהל ישראל, לימד - לא לימד רק את פנחס. אומר הבן איש חי במקום שם, אומר הבן איש חי: יהושע בן נון, כשמשה רבנו עלה למעלה, יהושע בן נון לקח את האוהל, נטה אותו בהר סיני כדי לחכות למשה רבנו ארבעים יום. פנחס לא עשה ככה. פנחס אמר: בכל מקרה משה רבנו לא מגיע היום. פנחס עשה תזכורת בטלפון, עשה בטלפון תזכורת: "בעוד ארבעים יום משה יורד."

באמת כי הגיע בערך ארבעים יום, ואז מיד פנחס רץ, רץ, מחכה שם שתי דקות. רואה את משה רבנו יורד עם שתי לוחות הברית. וואי, איזה דבר, איזה מרגש זה. "רב משה, תגיד לי איזה ההלכה, משהו טרי מלמעלה. היית למעלה עכשיו, דיברת עם אלוקים - תגיד לי משהו טרי. אבל משהו טרי מלמעלה.

מה אמר לו: "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו.""זה ההלכה שלך? אין לך מה להגיד לי עכשיו? זה ההלכה? לפעמים על חוף ים מדברים על הדברים האלו. אתה עם שתי לוחות הברית - תגיד איזה משהו בהלכות שבת, משהו בכיפורים, משהו באיזה חיזוק. אתה מדבר איתי עכשיו על הבועל ארמית? באמת זה הדיבורים?"

ומה אמר לו? בסוף אמר לו: "לימדת אותי." באמת, הוא לימד רק אותו. לימד רק אותו. וההלכה הזאת הצילה את כל כלל ישראל. "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי." אתה אומר: שמע, איזו הלכה, סתם הלכה. איזו הלכה... זה סתם, לא הלכה רצינית. וההלכה הזאת, הבודדת הזאת, הצילה את כל כלל ישראל.

חז"ל אומרים: ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. לפני איזה עשר שנים, אחד הילדים של הרב סופר, הרב אריאל סופר, אמר לי: "הרב, זה היה בראשי תיבות. בראשי תיבות: א', ב', ג', ד'. נפלא - א', ב', ג', ד'. א' זה אחיתופל, ב' בלעם, ג' גחזי, ד' דואג."

יפה. שמע, אחיתופל - מה אתה מדבר? אחיתופל היה ענק. היה דורש בתורה - מי יכול, מי יכול לעמוד לידו. בתורה, מי יכול לעמוד לידו? אף אחד לא יכול לעמוד לידו. שלוש מאות ספיקות היה לו רק במגדל הפורח באוויר. מה היה לו? היה ענק, ענק, ענק.

גחזי - מי יכול לדעת מה זה גחזי? המשב"ק של אלישע הנביא. מישהו יכול לתאר מה זה. דואג האדומי - אביר הרועים, ראש הסנהדרין של שאול המלך. אלו היה לך הוה אמינא שהם יהיו בגן עדן. באו חז"ל, אמרו - הם לא יהיו. זה מובן.

בלעם - מה אתה? איך היה לך הוה אמינא? אתה נכנס לגן עדן, אתה רואה שם איזה אחד. "שמע, מי אתה?" "אני בלעם." מה? אני אגיד - אתה נורמלי? בלעם פה יהיה? מה, חז"ל צריכים להגיד לך: "תשמע, לבלעם אין עולם הבא"? אין, אין. יש בכלל הוה אמינא שלבלעם יהיה עולם הבא? יש לך הוה אמינא בכלל? איך יכול להיות?

כן, כן. בלעם התפלל: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו." בלעם בא, התפלל. אה, התפלל? כבר לחז"ל היה הוה אמינא שהוא יזכה לגן עדן? כבר היה הוה אמינא. כבר יש להם הוה אמינא - הוא התפלל שהוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה בחיים, אבל לפחות: "ריבונו של עולם, תזכה אותי שאני אהיה בגן עדן במדרגות של האבות הקדושים." כבר לחז"ל היה הוה אמינא. הוא התפלל. באו חז"ל, אמרו: "אל תדאג, אין לו חלק לעולם הבא." נפלא, נכון? נפלא.

כותרת: כוחה של תפילה אחת

הבאתי לכם סיפור. מפרי מגדים. לא לפני 200 שנה, לא. השבוע הזה. תשמעו איזה סיפור. אני אומר לכם - חיזוק גדול עד מאוד. הוא לא אומר לי אם הוא מסכים שאני אספר את השם של הבן אדם, אבל אני אומר את זה בלי השם שלו.

יש פה איזה אברך שמתפלל, מתפלל פה. ובשבת שעברה הוא סבל מכאבי בטן, כאבי גב. איזה כאבים! התפתל מכאבים. יום ראשון עוד סחב, יום שני ירד לבית חולים. יום שני ירד לבית חולים, עשו לו בדיקות דם. התברר שהתפקודי כבד - אין לו כבד. מה לכבד? לא עובד. לכבד לא עובד. אבנים בכיס מרה, בכליות - איזור תעשייה! מה אני אגיד לכם? כולו בעיות. גם הבדיקות דם על הפנים.

אמרו לו: "וואי, ממש המצב לא טוב." למחרת, ביום שלישי, עשו לו עוד פעם בדיקות בבוקר, והבדיקות חזרו - לא היה טוב. ביום שלישי בערב עשו בדיקות והבדיקות לא טובות. אמרו לו: "ביום רביעי בבוקר נעשה לך בדיקות ולפי זה נחליט האם נעשה ניתוח או לא נעשה ניתוח. לפי זה נחליט."

הוא סיפר לי ככה. אמרתי: "וואי, זה הבדיקות הגורליות עכשיו. אני רוצה לקום בנץ, להתפלל בבית חולים ביחידות. אבל תפילה בנץ - כיוונתי שעון, אבל לא התעוררתי. התעוררתי שבע ורבע. שבע ורבע התעוררתי, גם לא לקחו בדיקות דם. אמרתי - אני אתחיל את התפילה. התחיל את התפילה, עמדתי בחדר והתחלתי להתפלל."

"מ'מודה אני' עד הסוף. התפללתי, לא דילגתי שורה אחת. עם 'פתח אליהו הנביא', עם 'אדון עולם' - כל מה שכתוב בסידורים קראתי הכל. שעה וחצי אני לא מתפלל את כל התפילה. עד שסיימתי את כל התפילה."

"אחרי שסיימתי, הלכתי לאחות. אמרתי לאחות: 'לא לקחו לי בדיקות דם, לא יכול להיות.' באו מיד, עשו לי בדיקות דם ואמרו: 'טוב, תחכה עד שזה חוזר.' זה לוקח בין חמש לשש שעות עד שמגיעים כל התוצאות."

"חיכיתי שם. בערב אמר לי הרופא: 'תגיד לי, זה אתה?' אמרתי: 'כן.' 'לא מסתדר פה משהו, לא מסתדר. תשמע, אין לך אבנים בכליות, אין לך אבנים בכיס מרה. הכבד מתפקד מאה אחוז. הכל עובד כמו שצריך.' כלומר, קיבלתי מכתב שחרור שאתה בריא לחלוטין. תלך."

תפילה אחת ביחידות מתחילתה ועד סופה. ועכשיו, זה לא בן אדם שפתאום... זה בן אדם שעשה שלוש פעמים בדיקות דם. שלוש פעמים יצאו גרועות מאוד, יצאו גרועות. אחרי תפילה אחת, אחרי תפילה אחת - מה תפילה אחת יכולה לעשות? איזה עולמות, איזה עולמות!

בן אדם שמתפלל לפעמים נראה לך - מה כבר אני יכול להתחזק? ואתה לא יודע שפעם אחת, הלכה אחת, הלכה אחת שמשה רבנו לימד את פנחס הצילה את כל כלל ישראל. כל כלל ישראל בהלכה אחת.

לכן כל אחד ואחד מאיתנו ידע שכל חיזוק קטן, כל פעולה קטנה שאתה עושה, כל עוד איזה הלכה מסוימת, עוד איזה חיזוק אחד - זה דבר שאי אפשר לתאר מה אפשר לזכות. עכשיו זה לא סיפור... זה סיפור פה מהיום. פה פרי מגדים. מה בן אדם יכול לזכות מתפילה פשוטה ביחידות, אבל תפילה מושלמת. מה אפשר לזכות, איזה דבר גדול זה.

אז כשבן אדם נכנס הביתה, מה נראה לו? והוא מאיר פנים - כמה הוא אכל היום? אוהו... כמה אכל? ועוד היד נטויה, ועוד היד נטויה. ועוד מעט צום. אז צריך כבר מעכשיו להזכיר שיש צום, צריכים לאכול יותר. מילה טובה. אמרת מילה טובה בבית? הארת פנים, חייכת, בנית משהו טוב?

כותרת: השפעת השלום בבית על כלל ישראל

הבאתי לכם מדרש - אני אומר לכם, כל השיחה הזאת היא רק בשביל זה. לא המצאה שלי, אני הבאתי כדי לקרוא את זה פה שתאמינו שזה כתוב. זה מופיע באבות דרבי נתן. אבות דרבי נתן, פרק כ"ח (כוח) אות ג'. אתם לא מכירים את זה. אני אומר לכם - וזה פצצה, לא משהו, זה פצצה פצצה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר... תקשיבו, אני אומר לכם, זה באמת משהו ששווה לחיות רק בשביל המאמר הזה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: "כל המשים שלום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום על כל אחד ואחד מישראל."

שמעתם? אני אקרא עוד פעם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: "כל המשים שלום בתוך ביתו" - אדם בתוך הבית שלו, משים שלום בינך לבין אשתך. זה לא משהו גדול. אל תחשוב שזה רק אתה פרטי, זה משהו פרטי שלך. לא, לא, לא. "מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום על כל אחד ואחד מישראל." איזה דבר גדול זה, איזה עוצמה זה. פעולה אחת שאתה עושה - איזה דבר יקר.

כותרת: כוחה של מילה טובה

סיפר איזה אברך, אחד האברכים אצלנו. אותו אברך סיפר: "אמרו לי אם אני יכול למסור איזה סיכום של הסוגיה. למדנו סוגיה, אם אני יכול למסור איזה סיכום של הסוגיה. באמת עשיתי, ישבתי בבית, ערכתי את הכל. באתי למחרת בכולל, מסרתי את הסיכום של הסוגיה. היה ממש מבריק, האברכים מאוד מאוד נהנו."

אחד האברכים אמר: "אני מפרגן לו." הוא הגיע הביתה בצהריים, אומר לאשתו: "תבררי לי את הטלפון של ההורים של האברך הזה." "קשרי לאשתו, תבקשי את הטלפון של חמיה." הוא מתקשר, אומרת: "תשמע, חמיה כבר נפטר, ואמא שלו - אמא אלמנה. היא גרה בארצות הברית."

הוא אומר: "אין בעיה, תשיגי את הטלפון שלה." השיגה את הטלפון שלה. והוא בערב התקשר - אצלם זה הצהריים, הוא התקשר בערב. הוא אומר לאמא: "רציתי רק להגיד לך - יש לך זכויות שאת לא מאמינה. איזה זכויות יש לך! אני לא יודע איפה התפללת שזכית לכזה בן. איזה דבר גדול, איך הוא עושה לנו נחת. איך היום הוא מסר שיעור – אין מי שלא התפעל." והוא פרגן עליו עוד קצת פרגונים. ובזה הסתיים הטלפון.

אחרי כמה ימים הגיע אליו האברך. הוא אומר לו: "אני מודה לך מכל הלב על הטלפון הזה. אני פשוט חי בדוחק. אשתי לא עובדת ואני חי נהכולל. כמה אני מקבל? אלף חמש מאות אלפיים שקל. השכירות שלי זה שתים עשרה אלף שקל שכירות. אני גר עם משפחה גדולה, אני גר בירושלים במקום מאוד מרכזי. השכירות שתים עשרה אלף שקל. תגיד, מאיפה אני אשלם את זה?"

"אמא שלי אספה את כל המשפחה והיא לקחה מהם, לקחה מהם להחזיק אותי. כספים להחזיק אותי. לפני יומיים, לפני יומיים המשפחה אמרו לה: 'גברת, זהו. יותר מדי. אנחנו כבר מחזיקים אותו כבר כמה שנים. נראה לי שכבר נפסיק.' נראה שנפסיק. האמא אמרה: 'בואו נישן על זה עוד לילה אחד ולפי זה נחליט.'"

"ובאותו ערב התקשרת. ואתה אמרת איזה בן יש לך, איך הוא לומד טוב, איזה יופי. אתה יודע מה זה עשה? אמא התקשרה לכל המשפחה והיא סיפרה להם את מה שהיה. אמרה: 'ככה, אז זהו - ממשיכים את התמיכה באברך הזה.'"

פגשתי אותו, אומר, אחרי עשר שנים. הוא אמר לי: "אני עדיין מודה לך על הטלפון הזה. עדיין מחזיקים אותי." לפעמים, טלפון אחד שאתה מתקשר - אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות. טלפון אחד שאתה עושה - איזה עולמות בן אדם יכול לזכות.

כותרת: כוחה של קבלת הדין

אני אסיים ברמב"ן. הרמב"ן בפרשה שלנו - איזה רמב"ן, אני אומר לכם, אש אש. שואל הרמב"ן: אני לא מבין. כמה צריכים למות במגפה? כמה מתו? מתו עשרים וארבעה אלף. כמה הם צריכים למות? כל אחד... כמה שופטים יש בעם ישראל? שבעים ושמונה אלף ושש מאות. כל אחד מהם צריך להרוג, לפי הפסוק, שני אנשים הנצמדים לבעל פעור.

אומר הרמב"ן: תעשה שבעים ושמונה אלף שש מאות כפול שתיים. כל בן אדם... זה מגיע למאה חמישים אלף וכו'. רבע מעם ישראל, היו צריכים להימחק. רבע מעם ישראל. התחילו לדון אותם, ואז מישהו בא ואמר, אמר לשבט שמעון: "אתה יודע, אם הורגים אותם - אין לך שבט." "אין לי שבט אני?!" ...מיד לקח את המדיינית, בא למשה רבנו ואז התבלבל הכל. ואז התחילה המגפה. פנחס בא, הרג את שני האנשים האלו, ועם ישראל ניצלו.

אומר הרמב"ן: ומה עושים עם כל אלו שדנו אותם? מאה חמישים אלף? כיוון שקיבלו עליהם את הדין - התבטלה גזרה מעליהם. קיבלו את הדין, זהו. אמרו להם שצריכים למות. בסוף, בסוף לא מתו. קיבלו את הדין. כיוון שקיבלו את הדין - ניצלו מהגזרה.

איזה דבר גדול זה. מה בן אדם יכול לזכות. לפעמים בן אדם עובר כל מיני משברים בחיים. קיבל עליך את הדין - ככה השם עשה. אתה לא יודע שקבלת הדין הזה נותן לך את כל הכוח בחיים. אותו קבלת הדין הזאת שנראה לך פשוטה - נותן לך את כל החיים שלך.

כותרת: עוצמתה של קריאת שמע

עוד דבר אחד. בלעם מתפעל מעם ישראל מקריאת שמע. מקריאת שמע של שחרית - "ולא ישכב עד כי יאכל טרף", ומקריאת שמע של על המיטה. מקריאת שמע של שחרית הוא מתפעל, ומקריאת שמע של על המיטה.

תגיד, מכיפורים לא ראינו שמכיפורים מתפעל? מכיפורים בכלל לא ראינו. גם לא מהשופר, גם לא מסוכות. שם משקיעים בסוכה. מה, הוא לא יתלהב על האתרוג? לא יתלהב בכלל על האתרוג? אז מה אתה מתלהב? מתלהב מקריאת שמע... באמת מזה אתה מתלהב?

מישהו פעם עשה פה איזה חומרא בקריאת שמע? כאילו אתרוג - וואי, יוצא על זה חיבורים, חיבורים על גבי חיבורים. מישהו הוציא איזה חיבור על קריאת שמע של המיטה? איזה חיבור? קודם בוא נקרא את זה, קודם. אחר כך נתחיל לעשות חיבורים.

ובלעם לא בכלל לא מתפעל. לא מהאתרוג שלך לא מתפעל, לא מתפעל בכלל. לא מסוכה ולא מפסח ולא משרויה, לא מכלום - לא מתפעל. הוא לא מתפעל. הוא מתפעל - וואי, קריאת שמע. וואי.

כותב הרמ"ק: גם אם נגזר על בן אדם גזרה בשבועה - אתם יודעים מה זה גזרה בשבועה? בשפה שלנו, בן אדם עצבן אותך. בוא נקרא את זה ככה - עצבן אותך. אתה כבר עמוס עליו עד למעלה. גמור, אתה עמוס עליו. אתה אומר: "אני מחר גומר אותו." ואתה עוד יכול להירגע. אבל אם אתה נשבע, נשבע בשם השם - גמרנו, זהו. זהו, פה, פה זה נגמר.

גם אם יש גזרה על בן אדם בשבועה, בשבועה - אלוקים מחכה לו עד הבוקר. אם הוא קרא קריאת שמע בזמנה - מתבטלת הגזרה. מזה בלעם מתפעל. אתה יכול לראות בן אדם חוטא, עושה עבירות - כיוון שהוא קרא קריאת שמע, מתבטלת הגזרה. אז מה זה קריאת שמע? איזה דבר גדול זה.

הדבר האחרון - זה של הרב פינקוס. זה תמיד מתוק. הרב פינקוס היה אומר שכשבן אדם, בן אדם ישן בחיים שלו שליש מהחיים. איזה דבר יפה זה. זאת אומרת, שאם אתה רואה בן אדם בגיל שלושים - עשר שנים ישן. ככה זה. אתה, רואה בן אדם, שואל אותו "בן כמה אתה?" אומר לי: "תודה, בגיל שלושים." אתה עשר שנים ישנת. אם אתה רואה בן אדם בגיל שישים - עשרים שנה ישן.

בא לך בן אדם אומר לך "היום יש לי יום הולדת, אני בגיל תשעים". מתחיל להתקרב לחוני המעגל. אתה שלושים שנה ישנת. איזה מפחיד. לא מפחיד? אתה מתבונן בזה? מפחיד מאוד.

אומר הרב פינקוס: תגיד לי, אפשר לנצל את הזמן הזה? אפשר לנצל את הזמן הזה? זה הרבה זמן של שינה. אפשר לנצל אותו? תקרא קריאת שמע. הקריאת שמע אומרת לבן אדם - ככל שאתה קורא קריאת שמע, ואתה אומר "בידך אפקיד רוחי", אומר הרב פינקוס: "אני כביכול, אני אומר: 'ריבונו של עולם, כל מה שאתה רואה, כל מה שקרה במשך היום - אתה יודע. עצבים פה, זה עשה, זה מה שעשה...' זה דברים שאתה יודע במשך היום. אבל עכשיו, כשאני בא להפקיד את רוחי אצלך - אני יודע שאתה הכל, ריבונו של עולם."

אומר הרב פינקוס: כזה בן אדם שמרגיש כזה אמונה - דע לך, הוא יושן בחיקו של אלוקים. אז הוא אומר: אז לישון שלושים שנה בחיקו של השם? זה כבר קצת זמן. זה כבר לא, לא הרבה זמן.

מזה מתפעל, מזה מתפעל בלעם. לכן כל אחד ואחד מאיתנו יתחזק, ידע שכל פעולה קטנה, כל תפילה אחת שאתה מתפלל - גם שהבדיקות דם יצאו לא טובות. אתה מתפלל? תפילה אחת פשוטה - מה אפשר לזכות. הלכה אחת שמשה רבנו לימד את פנחס - "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". טלפון אחד שהתקשרת - עשר שנים מחזיקים אברך. עשר שנים.

ואם אתה מאיר פנים בבית, אתה משים שלום בבית - אתה משים שלום על כל כלל ישראל. השם יעזרנו, על דבר כבוד שמו אמן ואמן.