שיעור 48

או חברותא או מיתותא

יז תמוז תשפ"ד

 חלק ראשון: חוני המעגל, ללמוד לכבד את החבר – נותן לו חיים!

בגמרא במסכת תענית, הגמרא מספרת על חוני המעגל. את הסיפור הראשון כולם מכירים עם חוני המעגל, אבל את החלק השני פחות מפורסם.

לחוני המעגל הייתה קושיה. איזו קושיה הייתה לו? "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". מה פירוש המילים האלו? דוד המלך מתנבא על חורבן, על חורבן בית ראשון. מבית ראשון עד חורבן בית שני ייקח 70 שנה. ה-70 שנה האלו "היינו כחולמים". טוב, אז אנחנו בשפה שלנו, מה אנחנו מבינים? שמע, איך אנשים אומרים "זה כמו חלום". אבל חוני המעגל היה יהודי תמים. מה, בשביל לחלום צריך לישון? היום בדור שלנו לא צריכים, אפשר גם לחלום גם כשערים. בדרך כלל אנשים יותר חולמים ביום יותר מאשר בלילה. אבל חוני המעגל היה יהודי פשוט. הוא יודע שכשאתה אומר לי לחלום, הכוונה צריך לישון. מאיפה אדם יישן 70 שנה ברצף? מה, יש בן אדם ש-70 שנה ישן?

יום אחד, מספרת הגמרא, הוא הלך ומצא בן אדם נוטע עץ חרובים. שאל אותו: "תגיד לי, אתה זה ש... כמה זמן העץ הזה נותן פירות?" אמר לו: "העץ הזה נותן פירות עוד 70 שנה". "ואתה בטוח שתחיה עוד 70 שנה?" אמר: "תראה, כמו שכשאני באתי לעולם אז אבא שלי, סבא שלי, נטעו לי עצים, גם אני נוטע לדור הבא".

הגמרא מספרת: חוני המעגל מצא איזה מקום, שם את הראש שלו, נרדם. מה עשה בורא עולם? גידל מסביבו איזו שורה של אבנים. אף אחד לא ראה אותו. אני מאמין שכתבו זה מודעות "נעדר". אני לא יודע מה. נעלם! איך יכול להיות? חוני המעגל פתאום יום אחד לא מגיע הביתה? חיפשו אותו, אבל כדרך נס לא מצאו אותו.

אתה יודע, התעורר, התעורר. הוא רואה את החמור שלו ילדה, רמחה רמחה. מה זה? עדרים עדרים של חמורים היו שמה. טוב. שאל, פתאום הוא רואה בן אדם קוטף מהעץ. "תגיד לי, זה אתה ששמת את העץ פה באדמה?" אמר לו: "אני הנכד שלו". "אה, נכד? מסתם ישנתי 70 שנה".

הלך לבית שלו, דופק בדלת. "שלום, תגידו, הילדים של חוני המעגל, מישהו חי מהילדים של חוני המעגל?" אמר לו: "הילדים כבר נפטרו כולם. הילדים נפטרו, רק הנכדים, רק הנכדים". אמר להם: "אני חוני המעגל". "אה, איזה נורמלי זה?" זרקו אותו מהבית. מה זה? חוני המעגל פתאום אחד דופק לך בדלת אומר "אתה יודע מי אני? אני האר"י ז"ל". יאללה, לך לך. כמו היום, תבין, בשפה של היום בדיוק אותו דבר. זרקו אותו.

לאיפה הוא ילך? הלך לבית מדרש. מה הוא שמע שמה? איך שהוא נכנס, מה הוא שומע? "נהירין שמעתתא כבשני חוני המעגל". זאת אומרת, בשפה שלנו, שכשרון. מה הגדרה של זה? "תגיד לי, איזה מתוק זה". מה, מה הגדרה של מתוק? "כמו בזמן חוני המעגל". זו הגדרה. למה? "דכל קושיה דהוו לרבנן הוו מפרק להו". כל קושיה שהייתה לחכמים, הוא היה מתרץ אותם.

אמר להם: "אני חוני המעגל". אמרת הגמרא: "ולא האמינו לו ולא עבדו ליה יקרא כדמבעי ליה". בעא רחמי ומית. מה? מה? מה? זה לא יכול להיות. אומרת הגמרא: לא עשו לו כבוד כמו שמגיע לו, ביקש רחמים ומת.

מה? אמרת, אתה נורמלי? תאר לך שיכנס פה איזה רב, יגיד לך "אתה יודע, בא לי להתאבד". למה? "למה? כי הייתי פה, הייתי באיזו הרצאה פה ואף אחד לא שר לי 'ימים על ימי מלך תוסיף'". מישהו בכלל שמע את ההרצאה שלו? "לך, לך, כבוד הרב, מבקש ממך תצא. צא". כזה רב, מי צריך אותו בכלל?

חוני המעגל לא עשו לו כבוד כמו שמגיע לו. אז זה, זה בדיוק הלשון של הגמרא: "לא עבדו ליה יקרא כדמבעי ליה". אז מה אתה עושה? אז מה אתה עושה? "בעא רחמי". ביקש רחמים ומת. מה? לא יכול להיות. לא יכול להיות. מה, בגלל שלא עשו לו כבוד כמו שמגיע לו ביקש רחמים למות? לא יודע. אין לי תשובה. אין לי תשובה על זה. באמת, אני אומר לך, אין תשובה על זה.

קושיה יותר גדולה. המשך הגמרא: "אמר רבה: היינו דאמרי אינשי, או חברותא או מיתותא". זה הגמרא. "אמר רבה: היינו דאמרי אינשי, או חברותא או מיתותא". מה פירוש? רש"י במקום. זה לשונו של רש"י: "אם אין חבריו של אדם נוהגים בו כבוד כמקודם, נוח לו שימות".

שמעתם מה שכתוב פה? אם החברים שלך לא נוהגים בך כבוד כמו מקודם, ואתה מחפש שיהיה לך נוח, עדיף לך שתמות. נורמלי? לא נהגו בכבוד, שלא נהגו בכבוד. אבל למות? לא יכול להיות. לא יכול להיות. לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. אין לי תשובה על זה. הקושיה זו קושיות פצצות.

באמת קושיה. אבל יסוד אחד יש פה: שכשאדם מכבד את חברו, הוא מחיה אותו. אנחנו עד היום חושבים שכשאתה מכבד את השני אתה נותן לו הרגשה טובה, אתה עושה לו טובה, אתה עושה איתו חסד. תגיד, אתה מחיה אותו. אתה גם מחיה אותו כפשוטו. אתה נותן לו לחיות. לא, זה לא איזה, איזה חסד. לא, לא. זה כמו בן אדם שעובר בבית הקברות איפה שאנשים מתים, מכניס לכל אחד זריקה של החיים שלו. ככה, כפשוטו. זה רואים מהגמרא שלנו. איזה דבר מבהיל, מבהיל.

אתה שומע, רב ישורון? יש לי קושיה עכשיו בשבילך. תכף. שאנחנו עכשיו יושבים פה, פתאום נכנס בבא סאלי לפה. וואי, אתה יודע איזה פחד זה, איזה, איזה, איזה התרגשות. פתאום אומר לך: "הרב ישורון, אני כבר למעלה בשמים. אתה יודע, אני אומר לך, מצאת חן בעיני השם. אבל בעיני נריה ובעיני עובדיה ובעיני ניסים לא מצאת חן". מה היית אומר? "מה אכפת לי מהם בכלל? מה מעניין אותי בכלל? אם מצאתי חן בעיני השם, מצידי שילכו. מה אכפת לי?" כאילו, את מי זה מעניין בכלל?

כל בוקר, כל בוקר בברכות השחר, מה אתה אומר? "ושנמצא חן ושכל טוב בעיניך ובעיני כל רואינו". נו, זה מספיק. מה אתה ממשיך עכשיו? למה "בעיני כל רואינו"? אם מצאתי חן בעיני השם, למה "בעיני כל רואינו"? העיקר שאני אמצא חן בעיניך. זהו.

אתה צודק. למצוא חן בעיני השם זה טוב בשביל עולם הבא. בשביל לחיות, לחיות, לימד פה חוני המעגל. בשביל לחיות, אתה צריך פה. אתה צריך פה את העולם הזה. אתה צריך... לא, לא. בשביל למצוא חן בעיני אנשים, זה בשביל העולם הזה. בשביל העולם... מה זה? כדי לחיות. זה.

 חלק שני: סיפור מטפלת בקריאה, מילה טובה לתלמידה "יש לך דרך חיים מיוחדת"

סיפרה איזו מורה: "הבת שלי עולה לכיתה ד', לא יודעת א' ב'. לא שיודעת, פה מתבלבלת. א' ב' לא יודעת". אמרו לה: "גברת, עד היום ויתרנו לך. כאילו, כיתה א' לא יודעת לקרוא - העברנו. כיתה ב' העברנו, כיתה ג' העברנו. כיתה ד' לא יודעת אותיות? לא יכול להיות, לא יכול להיות. אם את לא לוקחת אותה למטפלת או משהו, אז... אז זהו, תחפשי מקום אחר".

היא אומרת: "לאיפה לא הלכתי? הלכתי לכל מיני מכונים של קריאה. פותחים מכון ועוד מכון ועוד מכון. לאיפה לא הלכתי? שמתי אותה, אין הצלחה. היא לא יודעת לקרוא, לא יודעת, לא יודעת לקרוא". אמרו: "תשמעי, יש עוד איזה מכון אחד שפתחו. מי יודע, אולי שם תהיה הצלחה".

היא ניגשה למכון הזה, היא ניגשה למקום הזה. שמה, אומרת לה: "שלום, יש לי בת עולה לכיתה ד', לא יודעת אותיות". אומרת לה המטפלת: "אני אאבחן אותה כמה דקות, ולפי האבחון אני אגיד לך אם יש מציאות שתוכל לקרוא או לא". באמת, היא אומרת, אבחנה אותה אולי איזה חמש-שש דקות. אבחנה אותה, לאחר מכן היא אומרת לה: "אל תדאגי, 20 שיעורים - היא קוראת חלק".

היא אומרת לה: "את יודעת, כולם אמרו לי את זה. כל מקום שהייתי, כולם אמרו לי את זה. '20 שיעורים - קוראת חלק', ולא יצא מזה כלום". היא אומרת: "אל תשלמי אצלי. אל תשלמי אם היא לא קוראת חלק. אל תשלמי, זה העסק בינינו. אבל אני לוקחת לכל טיפול 600 שקלים". כל טיפול כזה זה עולה 600 שקל. 600 כפול 20 שיעורים, כמה זה יוצא? 18... 20 שיעורים - 12 אלף שקל זה עולה. אז זה יעלה 12 אלף שקל.

טוב, לא הייתה ברירה. אמרו לה: "בלי זה, בלי זה אין כניסה לבית ספר". אין ברירה. נכנסו לשיעורים. שיעור ראשון, מתקשרת המורה: "תשמעי, היא כבר יודעת, היא כבר יודעת שבע אותיות". שיעור שני - היא כבר יודעת את כל האותיות. שיעור שלישי - ככה, אתה יודע. פעם... 20 שיעורים - קוראת חלק. אמרו: "וואי, לא יכול להיות". זה באמת איזו מהפכה. אמרו לה: "זאתי מהפכה". עשתה באמת מהפכה. נגמרו השיעורים - קוראת חלק.

שיעור אחרון, היא אומרת לה: "צריך לשלם את הכסף". היא אומרת לה: "אין שום בעיה". היא באה, היא שמה את הכסף בתוך המעטפה. 12 אלף שקל שמה בתוך המעטפה. והיא אמרה, היא תלך למטפלת להגיד לה תודה רבה על מה שהיא עשתה. היא מגיעה, היא באה לצאת. בדיוק הם בשלבים שלפני החתונה של הבן שלהם. השלבים שלפני החתונה, והדבר ראשון לפני החתונה היה צריך המון כסף. אבל לא הייתה ברירה, צריכים גם להשקיע על הבת.

היא באה לצאת, מתקשרים מהרהיטים. הרהיטים הגיעו של החתן והכלה. "תבואי לראות, תבואי לקבל את הרהיטים". אז היא יצאה, היא אמרה לבת שלה: "קחי את הכסף, תלכי עם הבת. תגידי לה שאמא אמרה תודה רבה על כל מה שהיא עשתה. ובהזדמנות, אמא אחרי החתונה, לפני מתישהו... בהזדמנות היא תבוא להגיד תודה רבה".

באמת, הילדה הגדולה לקחה את הבת, הגיעה. הביאה את המעטפה, אומרת למטפלת: "אמא אמרה תודה רבה על כל מה, על כל מה שעשית, והנה הכסף פה". היא אמרה לה: "טוב, תמתיני פה שנייה אחת". היא ממתינה, חזרה, והמטפלת הביאה מעטפה. היא אמרה: "את המעטפה הזאת תתני לאמא שלך". נתנה לאמא שלי, אומרת. היא באה, לא הייתה בבית. שמה לה את זה בארון של אמא, את זה בארון של אמא.

וכשאמא חזרה, היא אמרה לה: "אמא, המטפלת הביאה מעטפה. שמתי את זה בארון". טוב, היא חיכתה ככה. יום של החתונה הגיע. באה להוציא בגדים, רואה את המעטפה. פתחה את המעטפה - נשפך לה 12 אלף שקל על הרצפה. ובסוף נפל גם פתק. בפתק היה כתוב: "למורתי היקרה, את שנתת את כל החיים שלי. אני, כהכרת הטוב, לימדתי את הבת שלך במסירות נפש. לא היה מציאות שהיא תדע לקרוא, ואני מסרתי את נפשי שתדע לקרוא. וברוך השם הצלחתי, ברוך השם, וקוראת חלק. אני, כמתנה על מה שאת נתת לי, אני מחזירה לך את כל ה-12,000 שקל מתנה לחתונה". בברכה, חתמה את השם שלה.

היא אומרת: "'למורתי', זאת אומרת שזה התלמידה שלי? תלמידה שלי? אני לא מכירה אותה, אפילו לא מכירה אותה. מה זה 'תלמידה שלי'?" אני הלכתי, אמרתי: "לפני חתונה, לפני חתונה אני עכשיו הולכת אליה". אני הולכת אליה, ואז אני מגיעה למטפלת. מסתכלת עליה: "אוי, זה את? לא, תגידי, איך... התלמידה שלי? למדת אצלי? אני לא זוכרת אותך. מה השם שלך? לא זוכרת בכלל. תזכירי לי, בכיתה כמה, תלמידות שהיו? אולי אזכור את המחזור". הזכירה: "כן, אני זוכרת, אבל אותך לא. אותך לא זוכרת".

"מורתי, את זוכרת את ההיא שהייתה תמיד מלוכלכת? תמיד לא מביאה אוכל? תמיד אין כלום? זה אני". "זה את?" "וואו", היא אומרת. "זאתי תלמידה שמעולם לא עשתה שיעורי בית. מעולם לא... התיק... מי דיבר בכלל על... לא היה תיק אף פעם. גם לא היה ארוחת בוקר. אף פעם לא היה פרוסה. לא היה אף פעם. גם לא היה בגד נקי. גם אף פעם לא היה קוקו מסודר. כלום".

טוב, עבר. אתה יודע, עוברים. יום אחד הגיע המפקח. הגיע המפקח, הביא מחברת עם כל השמות של התלמידות למעלה. "אני מבקש, תכתבי במחברת את כל המילים הטובות שאמרת לכל בת במשך כל השבוע הזה". לכל אחת היה מה לכתוב. מילאתי את הכל בתוך יומיים. תוך יומיים מילאתי את הכל. לבת הזאתי לא היה לי מה לכתוב. לא היה לי מה לכתוב. אין מה לכתוב, באמת אין מה לכתוב.

אמרתי: "ריבונו של עולם, רק שהיא תבוא עם חולצה נקייה פעם בשבוע. חולצה נקייה - אני אכתוב לה 'איזה יופי לראות אותך'". לא היה. "שתבוא עם קוקו מסודר, אני אגיד לה איזה משהו". לא היה. אולי יהיה... כלום. טוב, סוף שבוע כבר. זהו, נגמר עכשיו. אם אני אספר למפקח שאין על זאתי, אין מה להגיד מילים טובות - הוא לא יאמין לי. הוא לא יאמין לי. מה, בן אדם בלי... אין מה להגיד אפילו מילה אחת? לא יכול להיות. מה אני אעשה? מה?

היה יום חמישי, יש מבחן. מבחן בחשבון. מבחן בחשבון. כולם ענו תשובות. אגב, כן, את התשובות. היה רשום שם: "אחד ועוד 2". היא כתבה: "שבע". "שתיים ועוד 2" - "17". אתה יודע, אין קשר. יש אחד שעשה "5 ועוד 5" אומר לך "11". כמעט בסדר, הוא התבלבל באחד. אבל סך הכל... אבל בין "אחד ועוד אחד שווה 17" - זה לא... אין קשר בכלל. תשובות כאילו אין קשר בכלל.

טוב, היא גמרה את המבחן. כתבה לה הערה שם, ואז היא קוראת לה: "בואי, בואי... בואי תראי. כולם פה רשמו 'אחד ועוד אחד שווה 2'. את היחידה שרשמת 'שבע'. למה? כי לך יש דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד. כולם פה אותו דבר, כולם אותן תשובות, כולם אותו דבר. את היחידה שיש לך דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד. לכי בדרך החיים הזאת, ויהיה לך הרבה הצלחה". זה מה שרשמתי לה בדף, וזה מה שעשיתי בתוך המחברת. מילה טובה. לא טובה, זה מה שהיה.

"כבוד המורה, רציתי לספר לך. הנה הדף. זו המילה היחידה הטובה ששמעתי כל החיים שלי. כולם ניסו לטפל בי. איך צעקו עליי, ביזו אותי, קיללו אותי, הכו אותי. חשבו שאולי זה יעזור. אה, זה לא עזר. המילה היחידה שעזרה זה המילה הזאת".

"אבל מה את חושבת, מורתי? מי שרושמת 'אחד ועוד אחד שווה שבע', יקבלו אותה באיזו עבודה? איפה שעבדתי, איפה ששמתי את היד - לא נהיה זהב, נהיה חלודה. חלודה על המקום. מה, לשום מקום. זרקו אותי. בכל מקום זרקו אותי מהעבודה".

"יום אחד אני אומרת לבעלי: 'בא לי לפתוח מכון לקריאה, לעזור לילדים'. אומר לה בעלה: 'גרים בצפת, יש פה מכללה. לכי תלמדי'". זה, אתה יודע, לפי השיטות היום. כל אחד ממציא אותיות באנגלית, זה נשמע טוב לאנשים. לפי שיטת... אתה יודע, בסך הכל זה נשמע טוב.

בקיצור, אז היא אמרה: "לא, לא. המורה אמרה לי שאני יש לי דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד. אם אני... אם אני יהיה לי... אם אני אצל ההוא, אז אני אהיה כמוהו. לא, אני דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד".

"ואני ישבתי בחדר, עשיתי לעצמי שיעורי בית, והתחלתי באמת ללמוד. למה ילד לא מבין? ככה? אולי ככה? אולי זה? הכל חשבתי לעצמי. ויום אחד פתחתי מכון".

"רציתי להגיד לך, מורתי, איפה שכל המכונים לא מצליחים - אני מצליחה. את יודעת למה? כי יש לי דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד".

מילה טובה. עולמות זה יכול לעשות. עולמות. עולמות.

 חלק שלישי: סיכום העניינים הקודמים, שלושת השבועות, עבודה בענייני בין אדם לחברו

אנחנו עכשיו נמצאים בתוך השלושה שבועות שבן אדם צריך להתחזק בהם בבין אדם לחברו. אין בן אדם שלא מחכה שמישהו יתייחס אליו. בן אדם שלא מחכה שמישהו יתייחס אליו, בדרך כלל הוא נמצא בבית העלמין, הוא לא נמצא פה. אין בן אדם בעולם, בעולם, שלא מצפה שמישהו יתייחס אליו. אין, לא קיים.

כולנו, בורא עולם ברא אותנו שאנחנו צריכים לקבל הערכה ממישהו. חוני המעגל בלי הערכה מת. מת. "בעא רחמי ומית". למה? אין מי שיעריך את מה שהוא עושה. זה פחד פחדים, זה באמת פחד פחדים.

החסד הגדול שבן אדם יכול לעשות, הגדול ביותר שאתה יכול לעשות, זה שאתה יודע להעריך את מה שהשני עושה. ומי שלא יחשוב... בן אדם שאולי יש איזה אחד בעולם שלא צריך איזו מילה טובה והערכה.

 חלק רביעי: לימוד מגמרא מסכת שבת "היה לך לעוזרני"

יש גמרא במסכת שבת. אני אומר את הגמרא כמו שכתוב. כל אחד ירצה להבין מה שכתוב. שלא... למה, הייתי באיזה מקום, מישהו אומר לי שאני כופר, שזה... אני דיברתי פה דברי כפירה. ואני אומר את הגמרא כמו שכתוב. אני אומר, לא משנה את ה... אפילו את המילים אני לא משנה.

את המילים הגמרא אומרת, קראנו את זה גם בתיקון של חג שבועות. זה יצא במסכת שבת בדף פ"ט אני חושב. הגמרא אומרת שכשמשה רבנו עלה למרום, מצאו לבורא עולם שקושר כתרים לאותיות. אמר לו משה... אמר לו בורא עולם למשה רבנו: "כלום אין שלום בעירך?" תגיד לי, אצלכם אנשים שנפגשים אחד עם השני לא אומרים שלום אחד לשני? אמר לו משה רבנו: "כלום יש עבד שמקדים שלום לרבו?" מה, העבד יגיד שלום לפני לרב? הרב יגיד שלום ואז העבד יענה שלום.

אמר לו בורא עולם: "היה לך לעזרני". מיד אמר משה: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת". זה הגמרא במסכת שבת, זה המילים. גם כן זה המילים. כותב הריטב"א, מה שכתוב שאמר משה "ועתה יגדל נא כח ה'", זה הכוונה ב... שהוא פעם שנייה. ככה מסביר הריטב"א שהוא עלה פעם שנייה, אז משה רבנו מיד אמר "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת".

כותב רש"י במקום, מה פירוש המילים שבורא עולם אמר למשה רבנו "היה לך לעזרני"? מה פירוש המילים האלו? אומר רש"י במקום, זה המילים של רש"י: "היה לך לומר לי 'תצלח מלאכתך'". היית צריך להגיד לי שיהיה לך בהצלחה. למי? לבורא עולם. אתה בסדר? מה אומר לו? כביכול אומר לו בורא עולם: "מה, אתה לא רואה? אתה לא רואה אני מחיה, ממית, מחלק פרנסות, אני מזווג זיווגים. נו, אז תגיד לי שיהיה לך בהצלחה. אז תגיד 'שיהיה בהצלחה', תגיד 'וואי, וואי, וואי'".

אז יש מישהו בעולם שיכול להגיד... ודאי שבורא עולם לא צריך את זה, אבל בורא עולם בא ללמד את משה רבנו. אבל תראה איזו מדרגה זה.

אז יש מישהו בעולם שיכול להגיד "אני לא צריך, אני... אני מסודר"? אין דבר כזה. "או חברותא או מיתותא". בן אדם חי מזה.

 חלק חמישי: רבי שמואל רוזובסקי, מאוד נזהר בין אדם לחברו

אתם יודעים, יש צדיק אחד, זה רב שמואל רוזובסקי. שמעתם על הצדיק הזה? שואל רב שמואל... מה אני צריך להגיד לכם? שואל רב שמואל... אין שיעור היום בישיבות שלא מזכירים את רב שמואל. רב שמואל זכה מה שלא זכו כמעט... מה שלא זכו כל המון צדיקים. זכה מה שזכה. הוא... אין מקום היום שלא מזכיר את השיעורים שלו. אה, השיעורים שלו כאלו מתוקים וכאלו יפים, משהו באמת, באמת, באמת עולמי.

כששאלו את המשגיח, הרב יחזקאל לוינשטיין, למה זכה רב שמואל לכזו... לכזו מציאות? הוא אמר: "כי הוא מאוד מאוד נזהר בבין אדם לחברו. מאוד מאוד היה נזהר בבין אדם לחברו, והיה משתדל תמיד להנעים את הסביבה איפה שהוא נמצא". לכן הוא זכה למה שזכה.

עכשיו, בן אדם חושב שלפעמים בין אדם לחברו אין לו קשר להצלחה בלימוד תורה. לא, לא. המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין מלמד אותנו: אתה רוצה הצלחה בתורה? אתה רוצה הצלחה בעבודת השם? תקפיד מאוד בבין אדם לחברו. במה תקפיד? איפה שתהיה - שיהיה נעים. איפה שתהיה - שיהיה נעים. זה מאוד מאוד חשוב לבורא עולם. מאוד חשוב שיהיה לך הרבה סייעתא דשמיא להצלחה בלימוד התורה שלך.

לכן, כל אחד ואחד מאיתנו, כל הזמן, ובפרט בימים האלו... מחלוקת בשנייה נדלקת. להרוס - בשנייה עושים. לבנות - לוקח הרבה זמן. לבנות - הרבה, הרבה זמן לוקח. כל אחד מאיתנו ידע להקפיד בדברים האלו. אל תוכיח אנשים. היום אין מי שיקבל תוכחות, אין מי שיקבל תוכחות.

 חלק שישי: סיפור אישי, חיבוק ואהבה

אספר לכם סיפור של אתמול. עליתי פה במדרגות, פה עמדתי. עמדתי ליד ה... ליד יש פה לוח מודעות. היה פה איזה בחור, הלך, הלך עם ה... עם החברה שלו. הולך, פתאום הוא רואה אותי. אז הוא הזיז אותה בצד, הוא בא אליי. הוא אמר לי: "הרב, אני הבן של..." לא ידעתי הבן של מי. "אני הבן של..." לא זוכר של מי. שהבן של מי... חיבקתי אותו. "וואו, איזה יופי לראות אותך! איזה כיף לראות אותך!" נישקתי אותו. אמרתי לו: "תגיד, יש לך ציצית?" אמר: "לא". "בשבת חייב שיהיה לך ציצית. לפחות בשבת". אמר: "עכשיו מלחמה". "עכשיו בשבת חייב שיהיה לך ציצית". אומר לי: "בסדר, הרב. קיבלתי על עצמי".

אז אני הלכתי מפה אולי דקה וחצי, אולי דקה וחצי. אני פתאום שומע צעקות, איזה קללות. רצתי לראות. אמרו: "יש פה איזה אחד..." אותו בחור'צ'יק הזה רץ על איזה אברך אחד. לא, לא, לא, לא מכירים אותו. רץ עליו, איזה בור. קילל אותו, הכה אותו, ירק עליו. "לך עם התורה שלך המסריחה הזאתי!" ככה צעק עליו.

אומר לי האברך: "מה אני אמור לעשות? ראיתי אותו מתחבק איתה, מה אני אמור לעשות?" אמרתי: "אני לא... מה אתה אמור לעשות? אני לא יודע מה אתה אמור לעשות". הוא אומר לי: "מה אתה עשית?" "אני? עשיתי כלום. אני פשוט רק חיבקתי אותו ואמרתי לו שהוא בן אדם טוב. והרווחתי מצוות ציצית, הרווחתי פעם בשבוע מצוות ציצית. אז אפשר להרוויח".

מי מקבל תוכחה היום? יש מישהו שיכול לקבל תוכחה היום? יש מישהו שמוכן שיעירו לו? אף אחד בעולם לא מוכן שיעירו לו. תמיד שאתה מעיר לבן אדם, תמיד יש תגובה. תמיד יש מה לענות. בן אדם לא מ... לא מוכן שיעירו לו. אין היום, קשה להעיר. מצד שני, אתה יכול להרוויח במילה טובה, בהארת פנים. אתה יכול להרוויח עולמות, עולמות אתה יכול להרוויח. לכן כל אחד ואחד מאיתנו מאוד מאוד יתחזק, מאוד.

 חלק שביעי: מסכת סנהדרין, מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה המלך

יש גמרא במסכת סנהדרין. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת: "מפני מה זכה ירבעם למלכות?" שואל האור יאל: מה זה "מפני מה זכה"? יש לך מישהו אחר? אתה שואל תגיד לי למה הבן אדם הזה זכה למלכות? יש לך מישהו אחר בכלל?

אתם יודעים מי זה ירבעם בן נבט? היה שונה בתורתו 103 פירושים על כל פסוק בתורה. אתה יודע איזו עוצמה זאת? ולא היה בתורתו דופי. כל תורתו הייתה תורת אמת. אתה יודע מה זה? איזו עוצמה. לא אני אומר את זה, לא אני אומר. שם חז"ל מעידים את זה. לא היה בתורתו שום דופי. הכל אמת לאמיתה. תורתו הייתה מבריקה. תורתו... לא רק זה. כל חכמי דורו לפניו כעשבי השדה. אתה יודע איזו, איזו, איזו עוצמה זאת? כל החכמים שתביא, תביא לידו - הוא עשב. ומי זה לידו? היה שמה, היה שם נביאים. היה שם נביאים. אחיה השילוני היה שמה. לא אנשים פשוטים, אנשים ענקים היו שמה. כל מה שאתה מכיר, לידו עשבים.

אז אני לא מבין. אז, אז מה אתה שואל "מפני מה זכה למלכות"? מה, יש לך מישהו אחר בכלל יותר טוב ממנו? מי שתביא לידו הוא עשב! והגמרא לא תרצה את זה. מה הגמרא אמרה? "מפני שהוכיח את שלמה המלך". זהו, זו הסיבה שזכה למלכות. היה אכפת לו מהשני. כולם אמרו מה ששלמה אמר להם - עשו. הלכו, שלום. היחיד שהיה אכפת לו משלמה המלך והלך להוכיח אותו. אז בגלל זה זכה למלכות.

מה הוכיח אותו? אומרת הגמרא שדוד המלך פרץ את חומות ירושלים כדי שיעלו כולם לירושלים ברגל, שכולם יעלו. שלמה המלך סגר את שערי ירושלים. כל מי שעלה, לקח ממנו כסף. כל כניסה - 10 שקלים לקח, כסף. אז הוא הוכיח אותו. אמר לו: "אבא שלך פרץ את הפרצות כדי שכולם ייכנסו, ואתה עושה מזה עסק?"

אומרת הגמרא: "ומפני מה נטרד?" אז למה בסוף ירבעם בן נבט זרקו אותו מהמלכות? אומרת הגמרא: "מפני שהוכיחו ברבים". הוכיח אותו ברבים, ביזה אותו. אומר האור יאל: בין אדם לחברו מעלה את הבן אדם עד למעלה, ובין אדם לחברו מוריד את הבן אדם עד למטה. בן אדם עולה עד למעלה, ובן אדם יכול... ואדם יכול לרדת עד למטה. מי קבע לך באיזה סולם? זה בין אדם לחברו.

כמה צריך בתוך הימים האלו שכל אחד יעבור את הימים האלו, שבאמת ש... כשייגמר, כשייגמר תשעה באב, בן אדם באמת ירגיש ברוך השם, הימים האלו עברו בשלום. ובפרט בתוך הבית, ששם יש הרבה ניסיונות. בתוך הבית הרבה ניסיונות יש שמה. גם תלמיד חכם... זה שם... זה שם יש ניסיון אחר. בבית, כס... בבית, כסף יש ניסיון. בבית יש ניסיון, בעבודה יש ניסיון. כל מקום יש ניסיון. תדע, אלוקים מנסה אותך. כשתדע שאלוקים מנסה אותך, יהיה לבן אדם הרבה הצלחה בחיים שלו.

 חלק שמיני: מה העבודה שלך, תנא דבי אליהו "אלא שתהיו אוהבים ומכבדים זה את זה"

לא מזמן בנו פה את בית הכנסת פה של פרי מגדים. תארו לכם שהיו מבקשים מאיזה בן אדם שיעשה פה את הריצוף. מה עשה הבן אדם? קבע את הקירות. אבל מה, זה יפה. מישהו משלם לו על זה או לא משלם לו? לא, זה לא העבודה שלך. אני ביקשתי ממך תעשה ריצוף. "בסדר, לא עשיתי ריצוף אבל עשיתי צבע יפה. תראה איזה יפה!" מה הבעיה? "א, תשמע, אבל זה לא... זה לא החוזה. אני מ... לפי החוזה. בחוזה ביני לבינך כתוב ריצוף. זה לא... לא מה שביקשתי ממך". אוי, אוי, אוי.

תנא דבי אליהו, תנא דבי אליהו... אמר אליהו הנביא: "כלום חיסר?" אמר בורא עולם: "כלום חיסרתי דבר שאבקש מכם?" יש לך דבר שחסר לך משהו? הכל נתתי לך. ומה אני מבקש? "אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה". שבן אדם ידע לאהוב כל בן אדם ולכבד כל בן אדם.

אז בן אדם יכול להגיע למעלה בשמיים והוא יגיד שהוא עשה צבע. "מה, זה יפה!" כן, אבל זה לא... לא מה שביקשתי. לא מה שביקשתי. אתה צודק, אבל זה לא... זה לא... זה לא חוזה. זה לא חוזה. החוזה ביני לבינך - שתהיו מכבדים זה את זה ואוהבים זה את זה. זה החוזה ביני לבינך. בן אדם יכול לזכות לעולמות, עולמות, עולמות. בן אדם יכול לזכות רק על ידי שהוא יודע לכבד אחד את השני.

 חלק תשיעי: סיפור של הרב עובדיה על תלמיד של בעל הראשית חכמה

סיפר הרב עובדיה על בעל... על תלמיד של בעל "ראשית חכמה". אתם יודעים, ב"ראשית חכמה" יש ספר... ספר "דרכי חיים" של הרב ליפקוביץ. הוא כותב שהיום לא ילמדו "ראשית חכמה". למה? כי הספר הזה לא בשבילנו. הוא גבוה מעלינו. אתה יודע, "ראשית חכמה" - אם אתה לא על הקו בדיוק, ישר בגיהנום. אין משהו אחר. אין, אין, אין שם "רחמים", אין. מה אשריך? אין שם כזה "אשריך". אשריך, אשריך רק אם אתה... אתה יודע, מבריק. אם אתה זז טיפה - ישר גיהנום. איפה גם... איפה גם נמצא מסכת גיהינום? בספר... יש חכמה... ב... ספר "ראשית חכמה" נמצא מסכת גיהינום. אין מסכים שמה.

אז הוא כותב שמה שהיום הספר הזה לא מתאים לנו כבר. גבוה, גבוה בשבילנו. לא רק זה, גם... גם כשהוא הוציא את הספר, היה תביעה נוראית היה בשמיים. עד שבדקו אותו וראו שכל מה שכתוב הוא מקיים. זאת אומרת, זה לא סתם. זה... בקיצור, הרב עובדיה היה מספר על איזה תלמיד, תלמיד של בעל "ראשית חכמה", שבא אליו ואמר לו: "הרב, אני הייתי למעלה בשמיים. ובאו, לקחו אותי. לקחו את הספרים של החובה והזכות, לקחו את הספרים, זרקו אותם. 'בוא איתנו, בוא איתנו, בוא איתנו לגן עדן. איפה שתרצה, בוא תשב'".

אמרתי להם: "אבל אני התלמיד של בעל 'ראשית חכמה'. אתה יודע, כל תזוזה לא במקום - אתה בגיהנום. איך יכול להיות? מה, אין דין ואין דיין?" אמרו: "בטח יש דין ויש דיין. בטח. מה אתה חשבת? הכל תנועה. אלא מה? בשמיים מתנהגים איתך גם איך שאתה התנהגת בבית. וכיוון שבבית אתה מאוד אהבת את אשתך ואת הילדים, כיבדת אותם מאוד - גם אנחנו מאוד מכבדים אותך. ואיפה שתרצה, אתה יכול לשבת".

הרב עובדיה מספר את זה. סיפר את זה הרב עובדיה בלוויין כמה פעמים. בן אדם יכול לזכות, יכול לזכות... הוא יושב בבית שלו והוא לא יודע שהבית שלו זה הכרטיס כניסה לגן עדן. אז נכון, אז יש ניסיונות. נכון. אז מה חשבת? ש... שלגן עדן אנשים נכנסים כך בחינם? גם לגן עדן זה... זה עבודה. מה חשבת? אין דבר בלי עבודה. אין דבר כזה שבן אדם יגיד: "תשמע, אני גן עדן בלי עבודה". לא קיים. חייב עבודה. אבל יש לך עבודה שגם תהנה ממנה. עבודה שגם יהיה לך טוב ממנה.

לכן כל אחד ואחד מאיתנו יראה בתוך הימים האלו מאוד להתחזק. מאוד. מה שאתה גם יכול להשפיע על אחרים - תשפיע על אחרים טוב. אבל לא לקלקל. אז נכון שאם תעיר הערות, יכול להיות שאולי... אולי יותר טוב. אבל, אבל, אבל... ההפסד שבן אדם יכול להפסיד... בן אדם יכול להפסיד עולמות. יכול להפסיד על... על רגע של שטויות. של שטויות. באמת שטויות. לכן כל אחד מאיתנו יתחזק מאוד וידע שהבית שלו... בבית שלך אתה יכול לזכות לכרטיס כניסה לגן עדן.

כל דבר שבן אדם רוצה סייעתא דשמיא, ידע שבין אדם לחברו זה סייעתא דשמיא שמצליחה אותו יותר מהכל. ואלו שתמיד עזרו לאחרים, אלו שתמיד עזרו לאחרים ודאגו לאחרים - בורא עולם גידל אותם ורומם אותם.

 חלק עשירי: סיפור נפלא על עזרה לזולת ושכרה

יש את הסיפור... אני מסיים בזה. סיפור מפורסם, כולם מכירים אותו. אבל מה שעומד מאחורי הסיפור הזה זה אש. היה איזה בחור... זה בקיצור. אתה מכיר את הסיפור הזה, אבל הרעיון... היה איזה בחור שעבר את השואה ורצה להיכנס לישיבה. הראש ישיבה קיבל אותו בחסד וברחמים, הכניס אותו לישיבה. אבל הוא... הוא כלום לא ידע. הוא ידע רק חומש.

הוא הלך לכל הבחורים. היו 200 בחורים היו שם בישיבה. הלך לכל הבחורים: "אתם יכולים ללמוד איתי חומש?" אף אחד לא רצה ללמוד איתו חוץ משני אנשים. חוץ משתי בחורים: אחד טוביה ואחד משה. אחד משה ואחד טוביה.

זה שני הבחורים שלמדו איתו. וברוך השם, הוא סיפר: "למדתי חומש, ולמדתי גם... ולמדתי גם גמרא, משניות, ולמדתי גם פירושים. למדתי הכל. אבל אתה יודע, כשהתחתנתי יצאתי לעולם העסקים". וזהו. את הסיפור הזה הוא סיפר כשהוא היה בגיל 70, ואז הוא עשה הכנסת ספר תורה ליום 70 שלו. והוא סיפר את הסיפור: "עקבתי אחרי כל הבחורים. זה שאמר לי 'אני רוצה להיות גדול', 'תלמיד חכם', זה 'רוצה להיות מנהיג גדול', 'גדול הדור'... כולם רצו. רק ממשה וטוביה יצאו שני תלמידי חכמים גדולים".

זה משה - הרב שליט"א, הרב משה שטרנבוך שליט"א. והשני זה שנפטר לפני שנתיים אולי, הרב טוביה וייס. לפני שנתיים. אלו... מהם יצאו שני תלמידי חכמים. בשבילנו... בשבילנו ללמד אותנו שכשאתה עוזר לאחרים, אלוקים עוזר לך פי 10. כשאתה חושב רק לעצמך - תסתדר עם עצמך.

 סיכום

אני... אני מסכם. מסכם את הדברים. דיברנו על חוני המעגל, שכשבן אדם אומר לשני מילה טובה - מחיה אותו. המורה שנתנה לבת שלה מילה טובה, בסוף זה חזר אליה. אבל זה יצר עולמות. מה בן אדם יכול לזכות במילה טובה שהוא אמר, מילה טובה.

המשגיח, הרב יחזקאל לוינשטיין, אמר שכל מה שזכה רב שמואל זה רק בגלל שהיה מאוד מאוד מקפיד בבין אדם לחברו. לכן זכה רב שמעון רוזובסקי יותר מכל הרבנים בעולם. יותר מהכל. רק בגלל שהוא מאוד מקפיד בין אדם לחברו.

והכרטיס כניסה לבן אדם לגן עדן - זה עובר דרך הבית שלו, שלו. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.