שיעור 49

אני יכול להוציא את אלוקים מהגלות!

פרשת פנחס תשפ"ד

רעיונות מרכזיים:

1. לפעמים מה שנראה כחיסרון או קושי בחיינו, הוא למעשה הכנה לטוב גדול יותר, כפי שראינו בסיפור של פנחס.
2. בורא עולם תמיד פועל לטובתנו, גם כשאיננו מבינים זאת. יש להתמיד באמונה ובתפילה גם כשנראה שאין תשובה.
3. כל אדם יחיד יכול להשפיע באופן משמעותי על העולם. הזוהר מלמד שכל נשמה מושבעת להוציא את השכינה מהגלות.
4. מעשה חסד אחד יכול להוביל לתיקון גדול ולהשפעה רחבה, כפי שראינו בסיפורים על הרב דוד שכטר והרופא שעזר לרבקה לוין.
5. לעיתים קרובות, דווקא בזמנים של קושי או כשנראה שבורא עולם "סוגר" אותנו, טמונה ההזדמנות הגדולה ביותר להצלחה ולסיעתא דשמיא.
6. עלינו להשתדל לעשות טוב לזולת בכל הזדמנות, כי איננו יודעים איזו השפעה גדולה יכולה להיות למעשה קטן שלנו.
7. הכוח לשנות ולתקן נמצא בידי כל אחד מאיתנו, ועלינו להאמין ביכולתנו להשפיע ולהוציא את השכינה מהגלות.

הסיפורים בשיעור:

1. "הכהונה המאוחרת של פנחס"

פנחס לא היה כהן במשך 40 שנה, בעוד אביו, סבו ואחיו היו כהנים. רק לאחר שהרג את זמרי, זכה פנחס לכהונה. מה שנראה כחיסרון, התגלה כהכנה לתפקידו הייחודי ולברית כהונת עולם.

2. "מזרונים ומזל טוב"

יהודי שהתמודד לראשות עיר נפל קורבן למזימת יריביו, שפרסמו מודעות שקריות על מכירת מזרונים בזול. במקום להיכשל, הוא הפך את הלימון ללימונדה - פתח עסק אמיתי למכירת מזרונים והרוויח יותר מאשר כראש עיר.

3. "החסד שהציל חיים"

הרב דוד שכטר פגש יהודי בוכה בכותל המערבי, שלא היה לו כסף לחתונת בתו. הרב נתן לו את כל הכסף שחסך לחתונת בנו. מאוחר יותר, הרב שלמה מזוועהיל גילה לו שתיקן בכך את כל גלגוליו, ובנו אכן הפך לתלמיד חכם גדול - הרב יעקב מאיר שכטר.

4. "כוס חלב ששילמה חשבון של מיליונים"

ילד רעב קיבל חלב ועוגיות מילדה קטנה בשם רבקה לוין. שנים לאחר מכן, כרופא מפורסם, הוא זיהה את שמה של רבקה כמטופלת ודאג לה לטיפול מסור. כשהגיע זמן התשלום, הוא כתב: "שולם לפני 50 שנה בכוס חלב וארבע עוגיות".

5. "החסד שחזר במפתיע"

אדם הסיע את אשתו וחברתה לזיכרון יעקב, ובזמן שהמתין להן, עשה קניות גדולות בחדרה. בקופה, אישה זרה התעקשה לשלם עבור כל הקנייה שלו. הוא הבין שזו תמורה מהשמיים על החסד שעשה קודם לכן.

6. "סרח בת אשר - 2000 שנות חיים"

סרח בת אשר זכתה לחיות 2000 שנה בעולם הזה, מיעקב אבינו ועד רבי יוחנן האמורא, בזכות בשורה טובה שבישרה ליעקב. סיפור זה ממחיש את הכוח העצום של מעשה טוב אחד.

תמלול השיעור:

הגמרא במסכת זבחים אומרת: "לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי". זאת אומרת שפנחס לא היה כהן. מתי הוא נהיה כהן? עד שהרג את זמרי, סוף 40 שנה. זאת אומרת הם נמצאים במדבר, אבא שלו כהן, סבא שלו כהן, האחים שלו כהנים, כולם כהנים והוא לא כהן. לא התכהן. מתי הוא קיבל את הכהונה? רק כשהוא הרג את זמרי. אז "והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".

בן אדם יושב אומר לעצמו: "ריבונו של עולם, אני לא מבין מה השם רוצה ממני. למה?! אבא שלי כהן, אחים שלי כהנים, עובדים עובדים עובדים בבית המקדש, אוכלים תרומה, קודשים, ולמה אני לא? אני לא... למה אני לא?" הבן אדם הולך וחי את החיים שלו. לא יום אחד - 40 שנה בן אדם חי ויש לו כזה טרוניה, כזה "למה אלוקים כביכול עושה לי רעה?".

בסוף מה מתברר? שכל מה שהשם עשה לו את זה בשביל מה? בשביל שבסוף יהיה לו "ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". כדי למה? אם הוא היה כהן, גם אם הוא היה קנאי, הוא כבר לא יכול להרוג. הוא כבר לא יכול להרוג את זמרי בגלל שהוא לא כהן. יכול, יכול להיטמא למתים. אז ממילא עכשיו הוא יכול, ממילא עכשיו הוא כן יכול להרוג את זמרי עכשיו.

בן אדם לפעמים חי בהרגשה כאילו "וואי, נראה לי שכביכול אלוקים מתרחק ממני", והוא לא יודע כמה אלוקים מכין לו את הטוב שיכול להיות. חז"ל אומרים שמפנחס לבד יצאו כל הכהנים הגדולים. מביא התוספות שמה בזבחים: בבית ראשון יצאו ממנו 80 כהנים גדולים, ובבית שני 300 כהנים גדולים. כל זה יצא מפנחס.

חי לעולם, חי לעולם, לא מת. בכל מקום הוא הולך לבריתות, רואה את הברית בינינו לבין עם ישראל, והוא יבשר את הגאולה. כל זה מאיפה זה הגיע? בגלל שהוא לא היה כהן.

אז בן אדם לפעמים רואה את החיסרון שיש בו והוא אומר לעצמו: "ריבונו של עולם, אני כל כך... אתה עושה לי כאלו חסרונות", ואתה לא יודע שבורא עולם מכין לך את הדברים הטובים ביותר שיכולים להיות.

אותו דבר מצאנו בנח: "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת". רש"י במקום כותב: כל הדורות שמה כולם הולידו בגיל 100. מה נשתנה נח שהוליד בגיל 500? למה? אומר רש"י במקום: אם הבנים שלו היו רשעים והיו צריכים למות במבול, אז זה לא טוב. לא טוב לצדיק הזה שהבנים שלו ימותו. אם הבנים שלו צדיקים, אני מרבה עליו לעשות הרבה תיבות. אז אני לא עושה כלום. אז מה אני עושה? כבש מעיינו, והוא נשאר עקר, ובגיל 500 הוא הוליד.

למה? כי פעם, בזמנם, הדין שמיים היה מתחיל מגיל 100. פחות מגיל 100 אין דין שמיים. ובורא עולם כבש את מעיינו, והתחיל להוליד רק בגיל 500. עכשיו נח עד 100 שנים לא התפלל שיזכה לזרע של קיימא. למה? כי 100 שנים כולם יולדים בגיל 100. אז עד גיל 100 הוא לא התפלל. אבל מגיל 100 עד גיל 500, 400 שנה הוא מתפלל.

ובורא עולם לא שומע את התפילה שלו. אתה יודע, בן אדם מתפלל לא יום אחד. אתה יודע מה? אפילו הוא עשה את התיקון של רבי מתיא בן חרש. גם את זה הוא עשה. 18 נרות, 18 פעמים קי"ט, 18 פעמים קרא אותם רצוף, ישר והפוך, ולא... לא עזר. לא עזר, לא עזר. מה נראה לנו? מה, אתה מתפלל ואלוקים לא עוזר? בסוף מתברר לך שאלוקים עשה הכל לטובתך. אלוקים עושה הכל לטובה.

כמה בן אדם צריך כל הזמן לזכור שבורא עולם מוליך אותו רק לטוב. ככל שתבטח בו, ככל שאתה תדע לקוות לישועה שלו, ככל שתהיה בכיוון של הישועה - בן אדם נותן לעצמו את ההצלחה הגדולה שיכולה להיות.

סיפר איזה יהודי אחד: "הלכתי להתמודד להיות ראש עיר באיזה מקום. החליטו המתנגדים שלי להוריד אותי. נו, מה עשו? בכל העיתונים פרסמו שאני מוכר מזרונים. סיפור מפורסם. מה שאנשים מוכרים נגיד מזרונים שעולים 1000, אצלי עולה 500. צילמו את המזרונים, צילמו, כתבו 500, ואת המספר טלפון שלי".

עכשיו הבן אדם לא שם לב. פתאום הוא מקבל מבול של טלפונים. עכשיו מה? הם עשו לו את זה כדי שהבן אדם, איך אומרים, הוא מרים: "שלום", "תגיד לי, המזרונים..." אמר: "איזה מזרונים? אני לא מוכר מזרונים". "אבל כתוב בעיתון מזרונים". אמר: "לא, זה טעות". עוד אחד מתקשר, עוד אחד. הם פרסמו כל מקום שיכולים להיות, פרסמו עליו. למה? אמרו נוריד אותו לגמרי שלא יתמודד להיות ראש עיר.

ההוא אמר, התקשר לאיזה מפעל של מזרונים, אמר: "תשמע, אני צריך כך וכך מזרונים. יש לך לספק?" אמר לו: "כן". הוא הביא את אשתו, הוא ואשתו עונים טלפונים. "אתה מוכר מזרונים?" "כן, מוכר". אומר: "פתחתי מפעל של מזרונים". פתחתי מפעל של מזרונים. מה שראש העיר מרוויח בשנה, אני מרוויח בחודש. בחודש אני מרוויח. מה התברר? שמה שהם רצו לעשות לי רע, התברר שיצא הכי טוב.

הסיפור הזה התפרסם. באו שני אחים, אחד אומר לשני: "גם אני, יש לי עסק. אני מחר מפרסם עליך. אני מחר מפרסם עליך שאתה מוכר מזרונים בכל מקום, ואתה גם תפתח מפעל של מזרונים". אומר: "אנשים התקשרו". הוא מנסה לפתוח מפעל, לא הולך. שום דבר לא הולך.

מתי זה הצליח? מתי שבן אדם כביכול מקבל את המכות. כביכול באו להשפיל אותו. כשבאו להשפיל אותו, כשבאו לעשות לו רע, שם הייתה הסייעתא דשמיא שלו. כשבן אדם רצה רק להרוויח, רק להרוויח - בזה אין סייעתא דשמיא.

סייעתא דשמיא של הבן אדם דווקא איפה שנראה לו שכביכול בורא עולם סוגר אותו, מצמצם אותו - שמה יש את כל ההצלחה של הבן אדם.

ומה בן אדם אחד יכול לעשות? אם לא היה פנחס... בן אדם אחד. אם לא היה פנחס, וואי, איזה אסון זה היה, אסון!.

הבאתי לכם זוהר. הפעם הבאתי אותו כתוב שלא יהיו בעיות. איזה זוהר... אני אומר לכם לרעוד. לרעוד. תשמעו את הזוהר הזה. זה זוהר... נמצא את הזוהר הזה. אני ראיתי אותו. הביא אותו בספר "לעובדך באמת" הרב דב יפה. הוא הביא, הביא את זה בלי מקור. אומר הזוהר הקדוש... אומר... אני לא האמנתי לו. אמרתי: "יכול להיות? אין דבר כזה בזוהר. לא יכול להיות. לא יכול להיות. אין דבר כזה". לא יכול להיות.

אז נכנסתי לאוצר החכמה והוצאתי את הזוהר הזה. תשמעו את הזוהר הזה – אש! הזוהר הזה נמצא פרשת ויחי דף רמ"ב. זה המקור של הזוהר. "השבעתי אתכם בנות ירושלים". כותב הזוהר: "כי כל נשמה מבני ישראל טרם בואה לעולם הזה משביעים אותה: 'היי את לאיש חי לעבוד עבודתי ותוציאי אותי מן הגלות'". שמעתם? כל נשמה שיש פה, אלוקים משביע אותה. מה משביע? "תעבוד עבודתי". ומה תעשה? "ותוציא אותי מן הגלות".

את מי? את אלוקים. תגיד, אתה מאמין שאתה יכול להוציא את אלוקים מהגלות? יש פה מישהו שאומר: "תשמע, אני עוד אוציא את אלוקים מהגלות"? תעשה טובה, אפילו למניין לא מצטרף. לא, לא מצטרף אפילו למניין. אתה נורמלי? אתה רוצה להוציא את מי? את אלוקים?

משביעים אותו. אם משביעים אותו, זאת אומרת שזה אפשרי. אם לא, אז זה לא שייך. בן אדם אחד יכול להוציא את אלוקים מהגלות.

אז בזוהר הזה שני חידושים: חידוש אחד שבן אדם ידע מה הכוח שלו. איזה עוצמה יש לבן אדם אחד. הוא אחד יכול, יכול לגמור את כל הגלות שיש. בנוסף, אתה יכול לעשות גם חסד עם אלוקים. אתה יודע מה זה? אחד יכול להוציא, אחד יכול להוציא את אלוקים מהגלות. איזה צער זה... שהרב אלקבץ כותב שמה (מובא בספר השל"ה בסיפור על הב"י בליל שבועות): "אם היה עולה בליבכם אחד מאלף אלפי אלפים מהצער שאני שרויה בו, לא היה עולה עליכם חיוך כל ימי חייכם". איזה צער לשכינה יש. ויש אפשרות שבן אדם אחד מוציא את אלוקים מהגלות.

אז כל אחד מאיתנו ידע שכל מעשה שהוא עושה, כל מעשה שאתה עושה, אתה לא יודע איזה השלכות יכולות להיות.

סיפר איזה יהודי אחד, קראו לו הרב דוד שכטר. הוא הלך להתפלל בכותל המערבי. הגיע לכותל המערבי, ארגנו שם מנחה. התפלל. הוא מצא שם איזה יהודי אחד עמד לידו והגיע לכותל והתחיל לבכות. בוכה, בוכה. עכשיו הבן אדם מפריע להתפלל. אין לי בעיה שתבכה, אבל מה אתה עומד לידי? אתה בוכה לידי? אין לי בעיה גם שתבכה, אבל רבע שעה לבכות?

הבן אדם בוכה, בוכה. אומר הרב דוד שכטר: "רציתי לזוז. לא מתאים להיות פה". אבל הבן אדם בוכה, בוכה, בוכה. גמרתי את התפילה, גמרתי את התפילה. אחרי שסיימתי, ניגשתי לבן אדם: "תגיד לי, למה אתה בוכה? מה, מה, מה אתה בוכה? למה אתה בוכה?"

"מה אני אגיד לך? אני אירסתי את הבת שלי. והתחייבתי... התחייבתי לחתונה. מה אני אגיד לך? אין לי שקל. לא שיש לי מה להתחיל, רק אין לי מה לסיים. אין לי מה להתחיל אפילו. אין לי כלום, כלום. כפשוטו - אין לי כלום. מה עושים? מה עושים? באתי לכותל המערבי, באתי לאלוקים להתפלל".

אומר לו הרב דוד שכטר: "תגיד לי, כמה אתה צריך?" אמר לו בסכומים של הפעם, אני יודע מה זה היה?! לירות... אתה יודע מה זה היה? זה היה סכום, סכום של חתונה. זה סכום גדול מאוד.

אמר: "יודע מה? תפסיק לבכות. אני משלם לך את הכל". "היה לי בן שחסכתי את כל הכסף הזה לחתונה של הבן שלי. את כל הכסף הזה אני אתן לך לחתונה של הבת שלך. אל תדאג. תבוא אלי הביתה היום, תקבל את כל הכסף".

הבן אדם התרגש מאוד. חיבק אותו, נישק אותו. נתן לו את הכתובת. אמר לו: "תבוא אלי בערב, תקבל את כל הכסף".

סיפר הרב דוד שכטר: "הלכתי ברחוב. פגש אותי הרב שלמה מזוועהיל (הרב שלמה גולדמן, מכונה רב שלומק'ע מזוועהיל). הוא מסתכל עליי, אומר לי: 'תגיד לי, איזה מצווה עשית היום?' 'איזה מצווה?' אמרתי לו: 'לא עשיתי. הייתי בכותל המערבי... 'תגיד לי איזה מצווה עשית היום'".

טוב, לא הייתה ברירה. סיפרתי לו, סיפרתי לו. ואז הוא אומר לי: "יש עליך כזה אור גדול. אי אפשר לתאר את האור הגדול שיש עליך. תדע לך, תיקנת את כל הגלגולים. כל הגלגולים שהתגלגלת - הכל תוקן. אתה מגיע לשמיים נקי. אתה לא חוזר פה יותר".

ומי אמר שמה שאני אומר זה נכון? אומר לו: "בעזרת השם, הבן הזה שאת הכסף חסכת לו, הוא יהיה תלמיד חכם גדול מאוד מאוד". ככה אמר לו.

"אני התרגשתי. בערב הגיע הבן אדם. נתתי לו את כל הכסף. אפילו שהיה לי הרבה הרהורי חרטה. למה רק אני אשם פה? כאילו למה רק אני? כאילו... אולי אתן לך חלק, חלק תיקח מזה, אבל הבטחתי לו שאתן לו הכל, אז נתתי לו את הכל. ולבן שלי לא נשאר כלום".

הוא נפטר. והבן שלו, אתם יודעים מי זה הבן שלו? הרב יעקב מאיר שכטר שליט"א. זה הבן שלו. זה מה שאמר לו רב שלומק'ע מזוועהיל: "תראה שאני צודק. יצא לך בן תלמיד חכם גדול עד מאוד".

מה בן אדם יכול לזכות? איזה עולמות בן אדם יכול לזכות לפעמים במעשה אחד? מעשה גדול, נכון, גדול. אבל מעשה אחד בן אדם יכול להוציא את השכינה מהגלות. בן אדם אחד... לכל אחד מאיתנו יש עוצמות. בורא עולם נתן לו עוצמות. כל אחד מאיתנו יש לו מלא ניסיונות. לפעמים בניסיון אחד שאתה מתגבר בו, אתה לא יודע לאיפה אתה מגיע.

סיפר איזה גוי אחד: "היינו משפחה טובה, אבל אז אבא נפטר, ולא היה לנו אוכל מה לאכול בבית. היינו ממש רעבים, רעבים. ויום אחד... אם אמא הייתה נותנת לי ארוחת בוקר עגבנייה, ידעתי שלאמא יש כסף, כי זה מה? זה הרבה כסף. עגבנייה זה הרבה כסף".

"יום אחד לא היה לאמא גם לתת לי. ואמא נתנה לי ארוחת בוקר קוביית סוכר. אמרה לי: 'תיקח את זה, וכשתחזור אני אביא לך פרוסת לחם'. הלכתי לבית ספר. וסוכר עושה גם תיאבון. יום לפני כן - ארוחת צהריים לא אכלתי, ארוחת ערב לא אכלתי, ועכשיו ארוחת בוקר זה קוביית סוכר. הייתי מאוד רעב".

"אמרתי לעצמי: 'זהו, מספיק. זהו, אני בורח מהבית ספר. הולך לאסוף... אוכל מהזבל לאכול. אני חייב, אני רעב מאוד'. אחר כך אמרתי לעצמי: 'למה אני צריך לאסוף מהזבל? אני רץ פה לאחד הבניינים, דופק בדלת'. מסתמא מי תפתח לי? איזה סבתא אחת. כי או שאנשים עובדים או לומדים. מי יכול להיות בבית עכשיו? סבתא אחת תהיה בבית. אני אגיד לה: 'יש לך פרוסה? תני לי פרוסה'. אני אקח פרוסה, ארוץ לבית ספר. אני ארוויח גם פרוסה וגם לימודים".

"רצתי לבניין הראשון שסמוך לבית ספר. הגעתי לבניין הראשון. בקומת כניסה, על הדלת הראשונה היה צורה של נמר. הפחיד אותי. אמרתי: 'פה לא מתאים לי'. הלכתי לדלת השנייה. דפקתי בדלת השנייה. חיכיתי שתפתח איזה סבתא. פתאום פתחה לי איזה ילדה קטנה. אומרת לי: 'ילד, מה אתה רוצה?'"

"אני התבלבלתי לגמרי כי אמא שלי כל הזמן אמרה לי: 'תיזהר, אל תספר לאף אחד שאנחנו עניים'. עכשיו אמרתי: אם היא ילדה קטנה בגיל שלי בערך, מסתמא היא לומדת בבית ספר שלנו. אז עכשיו היא תדע שאנחנו עניים. אז אני התבלבלתי. אמרתי לה: 'יש לך כוס מים?' מה אני אגיד לה? אמרתי: 'יש לך כוס מים?'"

"אז היא אמרה: 'אצלנו לא שותים מים. אצלנו שותים חלב'. טוב, מצוין. הביאה לי חלב וארבע עוגיות. אמרתי לה: 'למי העוגיות האלו?' אמרה: 'אצלנו כששותים חלב, זה בא עם עוגיות'. איזה יופי, אוכלים עוגיות. לקחתי עוגייה אחת, אכלתי. היא אומרת לי: 'קוראים לי... אני רבקה לוין. איך קוראים לך?'"

"אה... לי לא קוראים. אני רעב אני. מה זה קוראים לי עכשיו? אני לא רוצה כלום. אני רוצה לאכול עכשיו". "מה אכפת לי איך קוראים לי עכשיו?" אמרתי לה: "תגידי, אני יכול לקחת עוד עוגייה?" אמרה: "כן, תיקח עוד עוגייה. אבל איך קוראים לך? אני קוראים לי רבקה לוין". "אני... פחדתי להגיד לה איך קוראים לי כי היא תדע שאנחנו עניים". לא רציתי להגיד לה.

לקחתי את כל העוגיות. ארבע עוגיות גמרתי אותם. שתיתי את החלב והיא כל הזמן צועקת לי. אני תפסתי, ברחתי. מיד ברחתי. יצאתי. היא רצה אחריי. היא אומרת לי: "איך קוראים לך? לי קוראים רבקה לוין". אני ברחתי. עשה לי טוב על הנשמה האוכל הזה.

הגעתי הביתה. אח של אבא היה בבית. לא יודע מאיפה הם שמעו שאין לנו מה לאכול בבית. לא יודע מאיפה הם שמעו את הסיפור. ומאז שהדוד הזה הגיע, הוא נתן לאמא כל הזמן כסף. וברוך השם, מאותו זמן לא היה חסר כלום. היה ברוך השם... לא היה מותרות, אבל לא היה חסר כלום.

עברו שנים. אני הייתי ילד מחונן מאוד. המדינה השקיעה עליי מאוד, השקיעה עליי. ואני מאוד דיברו אלי רפואה. בשורה האחרונה, אני מספר אחד בעולם. ככה הוא אומר. כרגע היום הוא חי, גוי. זה אני מספר אחד בעולם ברפואה של הלב. מספר אחד בעולם. יש לי גם בית חולים פרטי שלי. מעסיק את כל האנשים... בית חולים מאוד יוקרתי בארצות הברית. מעסיק את האנשים.

כשאני יוצא מהחדר שלי, אז מסביבי יש מלא רופאים שבאים לשמוע, לשמוע מה אני אומר על כל דבר. יש מלא מתלמדים שבאים, ואני עובר חולה חולה. אני מסביר להם על כל אחד ואחד, והם ככה קולטים את החומר.

בנוסף, כל תיקים של הבית חולים, החתימה האחרונה זה אני. כל התיקים עוברים אליי.

יום אחד אני מקבל תיק. על התיק היה כתוב "רבקה לוין". אני במקום נדלקתי. אמרתי: "רבקה לוין?" נזכרתי בדיוק מה היה לפני 50 שנה. סגרתי את המשרד, עליתי למחלקה. עליתי למחלקה, שאלתי את האחיות: "איפה פה רבקה לוין?" כל האחיות התבלבלו לראות אותי בלי צוות. כאילו אתה... ועוד איזה סתם אישה אלמונית. אמרו לי: "פה, במספר חדר 10. פה זה רבקה לוין".

נכנסתי לחדר 10. "את רבקה לוין?" "לא, את לא... אין פה רבקה לוין". אמרו: "המצב שלה החמיר. הורידו אותה לטיפול נמרץ". ירדתי לטיפול נמרץ. שאלתי: "איפה זה? מי זאת רבקה לוין?" אמרו: "בחדר הזה".

ניגשתי: "שלום, קוראים לך רבקה לוין?" אומרת: "כן". אמרתי: "איך אני אדע אם זה זאת? אם זאת ההיא או לא? איך אני אדע?" "תגידי, את גרה ברחוב הזה והזה של הבית ספר?" אומרת: "כן". "את גרה בבניין הסמוך?" "כן". "את גרה בקומת כניסה?" אומרת: "כן".

אמרתי: "זאת היא!". אספתי את כל הצוות הרפואי. אמרתי להם: "זה משהו בנפשי. אני מבקש את תשומת הלב הכי חזקה על האישה הזאת. את התרופות הכי יקרות שיש, הכי טובות, הכי יקרות על האישה הזאת. לא לחסוך בשום טיפול. צריכים איזה מכשיר מסוים? מכשיר מסוים? מה שצריך לעשות, בלי חשבון".

היא הגיעה לבית חולים אחרי שהיא הייתה בבית חולים ממשלתי. אמרו לה: "גברת, תחזרי הביתה. תהיי עם המשפחה נשאר לך לחיות עוד שבוע שבועיים. תבלי עם המשפחה, וחבל סתם טיפולים. חבל להצטער". והיא אמרה: "לא". אז היא הגיעה לבית חולים... הגיעה לבית חולים הפרטי.

ולכן התברר למפרע, שגם כשהיא הייתה ילדה, היא היתה בבית, כי מלידה היא הייתה חולת לב. מלידה הייתה חולת לב. אז היא הייתה בבית כשהוא דפק בדלת. היא הייתה בבית.

היא טופלה בבית חולים במשך חודשיים. אחרי חודשיים היא יצאה מבית חולים וזכתה לחיות עוד 10 שנים אחר כך. מהטיפול המסור, 10 שנים אחר כך היא זכתה לחיות.

אחר כך הגיע התיק. הגיע התיק לפרופסור. והוא מסתכל על החשבון... דמי אשפוז חודשיים. דמי אשפוז איזה 40 אלף דולר. המכשיר הזה, הדבר הזה, הטיפול הזה, כדורים האלו... הגיע סך הכל לסכום של 72 אלף דולר. כל הסכום של האשפוז.

הפרופסור לקח את העט, חתם את החתימה שלו וכתב: "שולם לפני 50 שנה בכוס חלב ובארבע עוגיות". שולם.

בן אדם עושה טוב, לא יודע איפה אלוקים מחכה לו בטוב שלו. אין דבר כזה שאלוקים לא נותן טוב. בן אדם צריך לדעת: תעשה טוב.

אנחנו נמצאים בזמנים שכל אחד מאיתנו צריך להשתדל לעשות טוב לשני. תשתדל לעשות טוב.

קראנו היום שסרח בת אשר... סרח בת אשר היא היחידה שזכתה לחיות 2000 שנה בעולם הזה. בעולם הזה היא זכתה 2000 שנה. היא דיברה עם רבי יוחנן האמורא. ככה מביא פסיקתא דרב כהנא, שסרח בת אשר דיברה עם מי? עם רבי יוחנן האמורא. מיעקב אבינו עד רבי יוחנן האמורא - 2000 שנה. ולאחר מכן היא לא מתה. עלתה למעלה לשמיים.

תגיד לי, מאיפה הגיע כל זה? היא בישרה ליעקב אבינו בשורה טובה. וואו, אתה יודע מה אתה יכול לעשות כשאתה עושה טוב לשני? אתה יודע איזה עולמות?

אני מסיים בסיפור אחד אחרון. זה קרה ביום רביעי. קרה ביום רביעי. סיפר לי את זה הבן שלי, שבן דוד שלו סיפר לו את זה. זה אחיין שלי גם כן.

קיצור, אז הוא סיפר שהגיעה חברה של אשתו מזיכרון יעקב. הגיעה מזיכרון יעקב והיא באה לדבר עם החברה שלה. מזמן לא ראתה אותה. הסתכלה בשעון, היא אמרה: "אתה יודע, אין הרבה אוטובוסים כבר צריכה לנסוע למרכז". עכשיו הוא הרגיש שכאילו, אתה יודע, מתנתקים כזה. מתנתקים.

ואז הוא אמר להם: "את יודעת מה? אני אקח אתכם. אני אקח אתכם לזיכרון יעקב. תסעו לזיכרון... אני אקח אתכם לזיכרון יעקב. וככה תשבו מאחורה באוטו, תוכלו לדבר כל הנסיעה". לקח אותן לזיכרון יעקב. עד זיכרון יעקב נסעו.

אחר כך ראיתי שזה עוד לא נגמר הדיבורים. (ראית פעם נשים שגומרות לדבר?! אין כזה מציאות. אבל הוא חשב שיש איזה הוה אמינא כזה). קיצור, אז אמר: "את יודעת מה? אתם תלכו אליה הביתה. אני בינתיים אעשה קנייה. אני נוסע לחדרה, אני אעשה קנייה באושר עד, ואחר כך אני אחזור לזיכרון יעקב. ניסע, ניסע לצפת בחזרה".

אומר: "נסעתי לאושר עד בחדרה. ואני מלא... אמרתי: 'אני כבר נמצא פה, לא נמצא...' אתה יודע, ויש מלא מבצעים שמה. מילאתי עגלה עד התקרה. אני מגיע, סוחב את העגלה, מגיע לזה... אני מגיע לקופה. מגיעה שם איזה אישה חילונית. היא אומרת לי: 'סליחה, העגלה הזו היא שלי'". אמרתי לה: "זה שלי, לא שלך". "לא, זה... אני משלמת". היא אומרת: "זה אני משלמת".

מה את משלמת? זה עליי. מה, מה... מה איכפת לך? זה אני... אני..." אומר: "העבירה, העבירה לנו את הכל". לא יודע, זה יצא סכום של כמה זה? איזה 2000 שקל יצא. העבירה את הזה, שילמה. שלום.

"תגידי, גברת, מאיפה את?" אומרת: "אני מחיפה". אמר: "תראה איך בורא עולם גלגל את העולם. אני מצפת, את מחיפה, נפגשנו בחדרה, ואת משלמת לי את ה..." אומר: "אני עושה קניות כל שבוע. אף אחד לא שילם לי פעם אחת. גם לא... גם לא אשל אחד. אף אחד לא אמר: 'בוא אני...' לא שילם לי. מה? תגידי, נורמלי פתאום לשלם לי עגלה כזאת גדולה?"

אומר: "כשאני עשיתי חסד עם אשתי מכל הלב, כשאין לי... לא היה לי דלק ולא היה לי כלום. עשיתי חסד מכל הלב. בורא עולם החזיר לי במקום את החסד. במקום... בורא עולם החזיר את החסד".

מה בן אדם יכול לזכות? אז נזכור את הזוהר הזה הקדוש "בן אדם אחד, יכול להוציא את אלוקים מהגלות". והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.