שיעור 5

מי אני ולמה אני חי?!

פרשת כי תבוא תשפ"ג

רעיונות מרכזיים

1. הכרת הטוב פותחת שערים

בזכות מצוות הבאת ביכורים, שכל מהותה היא הכרת הטוב לקב"ה, זוכים לברכות עצומות ולפתיחת שערי שמיים. הכרת הטוב על כל מה שיש לנו היא המפתח לזכות לשפע טוב מאת הבורא.

2. תכלית החיים - השאלה הגדולה שצריכה להעסיק אותנו

המסילת ישרים מלמד שהתרופה החזקה ביותר נגד היצר היא לחשוב על שאלת תכלית החיים. לשאול את עצמנו בכל יום מחדש: בשביל מה אנחנו חיים? מה ה' רוצה מאיתנו? מחשבות אלו יש בהן כדי להפוך אותנו מקצה לקצה.

3. ההתגברות היא הדבר היקר ביותר בעיני ה'

כשאדם מתגבר ועושה מעשה טוב למרות שאין לו חשק, או נמנע מעבירה למרות שמתחשק לו - המעשה הזה שווה יותר מכל מעשי המצוות שעשה בקלות וברצון. התגברות אחת שווה בשמיים יותר מהכל, ולכן עיקר עבודת ה' בחודש אלול היא לחפש הזדמנויות להתגבר.

4. החיים הם מתנת חינם שצריך להודות עליה

רק ההבנה שכל יום ויום שאנחנו חיים הוא מתנה מאת ה', מביאה אותנו להכרת הטוב האמיתית. כשנפנים כמה המציאות של החיים לא מובנת מאליה, ונודה על כל יום מחדש, נוכל לפתוח את כל השערים.

5. שיעור מעשי של התבוננות בעקידת יצחק

השל"ה הקדוש מלמד אותנו להתבונן במסירות נפשו של אברהם אבינו בעקידת יצחק. כשנחיה ונחוש את המעמד, נבין מהי התגברות אמיתית - למסור את הנפש ממש לרצון ה'. ומזה נלמד, שאפילו התגברות על תאווה פעוטה "שווה" יותר מכל המצוות הגדולות שנעשו בקלות.

הסיפורים בשיעור

בשיעור 5 לא הופיעו סיפורים של ממש. אם בכל זאת תרצה, אוכל לנסות לסכם את האזכורים הללו כ"סיפורים", אבל הם יהיו תמציתיים מאוד:

1. מסע מרגש של הבאת ביכורים לירושלים

איש אחד יוצא למסע ברגל במשך שבועיים, ובידו סל ובו פירות ראשונים מיבולו. הוא מגיע בשמחה לירושלים, כשכולם עומדים לכבודו, ומביא את הפירות לה' כאות הכרת הטוב. או אז יוצאת בת קול המבטיחה לו שנה טובה וחיים טובים.

2. העקידה - המבחן הגורלי של אברהם אבינו

אלוקים מצווה את אברהם לקחת את יצחק בנו האהוב ולעלות אותו לעולה בהר המוריה. אברהם, בציות עיוור לצו ה', כובש את רחמיו ויוצא לדרך, נכון לשחוט את בנו. רק ברגע האחרון ה' עוצר בעדו, ומעניק לו ברכה על מסירותו הנפשית.

תמלול השיעור

שבוע טוב ומבורך, שבת שלום. בפרשה שלנו יש הרבה קללות, צ"ח קללות ועוד שתיים, 100 קללות. כל המפרשים עומדים על השאלה, מה עושים כדי להיפטר מהקללות. אז יש כמה עניינים. אחד הדברים שראיתי זה שהתורה נתנה הקדמה. לפני שהתורה הביאה את כל הקללות, התורה כתבה מצווה לפני כן. מה המצווה שלפני כן? מצוות ביכורים. מצוות ביכורים, איזה יופי, היא בעצם ההקדמה.

מצוות ביכורים מדאורייתא, איך היא נראית? אדם לוקח מגש, אני יודע מה - זהב, כסף, נחושת, איזה מגש כפי יכולתו. מה הוא שם על המגש? חיטה אחת. נו, מה חיטה אחת? אפשר חיטה אחת, כי מדאורייתא זה מספיק. ככה הוא עושה, מביא חיטה, עוטף אותה בניילון. אנשים באים, מצלמים. מה יש לראות פה? מחפשים לראות, יש חיטה אחת, זה מה שיש. זה יכול להיות תאנה אחת, רימון אחד. וואו, זו המצווה מדאורייתא. עם זה אתה עולה מצפת עד ירושלים, שבועיים ברגל. שבועיים הולכים ברגל, אתה יודע איזה פחד זה?

יש הלכה שאנשי ירושלים לא עומדים לכבוד אף אחד. בפני אף אחד לא עומדים, אפילו יעבור גדול בישראל - לא עומדים. למה? כי צריך שיהיה כיבוד ללא חיסרון כיס. אבל במצוות ביכורים, כשמגיעים עולי הרגל, כולם עומדים לכבודם. כולם עומדים לכבודם: "אחינו בית ישראל, שלום עליכם! בואכם לשלום!" וואו, אתה יודע, ביכורים זה משהו רציני.

נו, צריך להבין מה המצווה הגדולה הזאת? ועוד, לא רק זה, זו המצווה היחידה בהיסטוריה, שיש עליה בת קול שיוצאת. משמיים מכריזה עליך: "אתה תזכה לחיות עד שנה הבאה, ויהי רצון שאתה תזכה שנה הבאה לבוא לפה עוד פעם ולהביא את הביכורים." בשום מצווה לא תמצא, מה שלא תשקיע, לא תמצא, בשום מקום, מישהו שיתן לך הבטחה לעוד יומיים.

ה'משך חוכמה' כותב, לא רק זה, שמי שמביא ביכורים מעורר על עצמו 'י"ג מידות של רחמים'. וואו, ביכורים אחד, איזה עולמות זה עושה! במצות ביכורים - מה אתה מביא? תאנה אחת אפילו, איזה פלא פלאים, ממש מבהיל.

עכשיו אני שואל, יש בן אדם שנותן מעשרות כל חודש. נגיד, בוא ניקח דוגמה, סתם כדוגמה, הוא נגיד מרוויח 10,000 שקל. אז הוא נותן כל חודש 1,000 שקל. שום בת קול לא יוצאת לו, לא יוצאת שום בת קול: "יהי רצון שתזכה שגם חודש הבא תתן", אין כזו בת קול. ואם הוא נותן חומש, אז הוא נותן 2,000 שקל. וואו, במשך שנה שלמה הוא נתן 24,000 שקל. שום בת קול לא יצאה לו, מבטיחה לו: "אתה תזכה שנה הבאה לחיות".

הבן אדם הזה הביא תאנה אחת. כמה עולה תאנה, כמה עולה תאנה היום? אם אני מגזים, 2 שקל? אולי 3 שקל נגיד. אני לא מבין, 3 שקל! הבן אדם הזה בא, נתן ביכורים, 3 שקל. מה זה עשה שם בשמיים? זה עשה כזה עד שיצאה בת קול מהשמיים והבטיחה לו: "יהי רצון שתזכה שנה הבאה, אתה תבוא לפה עוד פעם". איזה דבר גדול! אני אומר לכם, נורא עד מאוד.

מה התשובה של זה? בן אדם שיודע להכיר טובה. נתנו לך עץ תאנים, רימונים, ענבים, לא משנה מה נתנו לך - ואתה יודע להכיר טובה על מה שעשו לך. בן אדם שיודע להכיר טובה, החשבון איתו אחרת. בן אדם שעושה מצוות, משקיע במצוות, אבל לא מכיר טובה, כביכול הוא אומר 'אני משקיע, כי אני עובד השם. בזה אני אקיים את המצווה שלי.' אבל בן אדם שבא להכיר טובה - כל הביכורים, מה כל המטרה שלה? להכיר טובה. על ההכרת טובה יש לך הבטחה מאלוקים. יש לך הבטחה מאלוקים, שבן אדם שיודע להכיר טובה, איזה דבר גדול זה, לדעת להכיר טובה, לומר תודה. יקר מאוד!

אנחנו עומדים פחות משבועיים לפני סוף שנת תשפ"ג. ברוך השם, אני רואה כולם פה חיים, נושמים. סימן ששנה שעברה, תשפ"ג, ראש השנה שעבר, כולם נחתמו, ברוך השם, לחיים טובים ולשלום. וואו, כמה צריכים להכיר טובה על זה, כמה בן אדם צריך להכיר טובה על זה. זה לא דבר שמובן מאליו היום, בכלל לא.

פעם זה היה מובן מאליו, היום לא מובן מאליו בכלל. כל יום יש כ-30 חולים חדשים במחלה. כל יום! כמה תאונות דרכים יש, פחד פחדים. כמה אנשים מתים. בן אדם אומר: 'תשמע, מת. מה לעשות?!". מה זה 'מת'? זה לא ככה - הלכה משפחה! זה לא סתם 'מת'. בן אדם אומר: 'פצוע קשה'. מה זה פצוע קשה? אתה יודע מה זה? איזה סבל זה, מי יודע כמה לבן אדם לוקח זמן להשתקם, וכמה צער למשפחה.

פה בצפת, היה איזה בן אדם, בכביש החדש, עשה תאונת דרכים. מההדף של התאונה, יצאו לו שתי העיניים. איזה פחד זה ה' ירחם. מפחיד מה שקורה היום. בן אדם חושב: 'טוב, פצוע קשה' מה זה פצוע? זה נגמר לו החיים, זהו, זה נגמר.

בן אדם, ברוך השם, עבר שנה שלמה. האם הרמת עיניים למעלה, לשמיים, אמרת "תודה רבה"? אתה יכול לקיים הרבה מצוות, שום מצווה לא משפיעה לו בשמיים. אבל בן אדם שיודע להכיר טובה על מה שאלוקים עשה לו, זה דבר שלא ניתן לתיאור. אני אומר לכם, זה דבר כזה גדול, שאי אפשר לתאר אותו.

אנחנו כל שנה מזכירים את הדבר הנחמד הזה: אם אנשי כנסת הגדולה היו נותנים לנו לרשום את הסידור. "אלוקי, נשמה שנתת בי, טהורה. אתה בראתה, אתה יצרת", וכולי וכולי... "כל זמן שהנשמה בקרבי", שלוש נקודות. תמשיך אתה עכשיו!

מה היית ממשיך? בוא נגיד, בלשון שלנו 'כל זמן שאני חי, מה אני אמור לעשות?' זו השאלה עכשיו. עכשיו תארו לכם יש פה דף אחד, וכל אחד צריך למלא 'מה אתה חושב, שאלוקים רוצה ממך לעשות, כל זמן שאתה חי?' זה הרעיון.

"כל זמן שהנשמה בקרבי", נו, מה עושים? 'לומדים תורה!', מה השאלה? יש משהו משהו אחר? - 'מקיימים מצוות!', 'מרבים זכויות!'. זה לא מה שרשמו אנשי כנסת הגדולה. אני מאמין שהם היו אנשים שלמדו תורה, ידעו מה זה תורה, ידעו מה זה מצוות, ידעו גם מה זה זכויות. הם ידעו מה זה, ובכל זאת, הם לא רשמו את זה בכלל.

מה שהם כן רשמו זה: "כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך". וואו, למה? כי אתה יודע יש כל מיני מפתחות. יש מפתח של לימוד תורה, מפתח של זכויות, מפתח של מצוות. אנשי כנסת הגדולה רוצים, את ה'מאסטר' (מפתח שפותח את כל הדלתות). לא רוצים את המפתחות הפרטיים. אתה יודע מה יגרום לך ללמוד תורה, מה יגרום לך להיות שקוע בעבודה - "מודה אני לפניך".

אם תדע להודות, אתה תדע להיות גם העבד של השם. אתה תהיה עבד של השם אמיתי. אם אתה באמת יודע להודות, אתה באמת תהיה עבד של השם. ממילא, אוטומטית, כבר יבוא הכל - המצוות, לימוד תורה, הזכויות, כבר הכל יהיה ממילא. לא רק זה, זה גם פותח את כל השערים, פותח לבן אדם את כל השערים. וזה מה שהתורה נתנה הקדמה במצוות ביכורים, לפני כל הצ"ח קללות, לומר לנו שאפשר לבטל את כל הצ"ח קללות, על ידי שבן אדם יודע להודות.

עוד דבר שרציתי להזכיר לעניין חודש אלול, מהמסילת ישרים. אני מאמין שכל בן אדם, מחפש איזו עצה, איזו תרופה, איזה משהו בשביל לעבוד את השם, לנצח את היצר הרע, יותר עבודת השם, שתהיה גם יותר טובה. אני מאמין שכל אחד חושב על זה.

כותב המסילת ישרים: "זאת התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר." לא אני אומר את זה, המסילת ישרים! שאומר הגאון מווילנה, אם הוא היה חי, הייתי הולך 50 קילומטר ברגל לשמוע שיחה ממנו. הגאון היה הולך 50 קילומטר ברגל לשמוע שיחה ממסילת ישרים. והוא כותב לך: "יש לי תרופה, הכי חזקה והכי מועילה נגד היצר." וואו, איזה דבר גדול זה! אם כך חייבים לדעת מה הוא כותב.

כותב הרב: "שצריך לחשוב מחשבת ממש..." איזו מחשבה? "מה הוא, למה בא לעולם, או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ומה יהיה סוף כל ענייניו."

כותב על זה הרב דן סגל: "מי אני? וכי אני סתם גוף? לא! אני נשמה, חלק אלוק ממעל. לשם מה באתי לעולם?" תגיד, מה, למה באתי לעולם בכלל? עכשיו, בעוד שבועיים, בורא עולם מחלק חיים לכל בן אדם. תגיד לי, למה אתה חי? אתה מבקש חיים, אז אתה חייב לדעת 'למה אתה חי?'.

אם בן אדם חושב על זה באמת, זאת התרופה הכי חזקה שיכולה להיות. אנחנו בדור שרגילים לזרום, גם לפעמים גם אין לנו תשובות, אין תשובות. אני אומר לכם, יש הרבה שאלות, שפתאום בן אדם יושב עם עצמו ושואל את עצמו: "למה אני חי?", ואין תשובה. למה הוא חי? אין תשובה, אין לו תשובה. בסדר, הוא ירוויח כסף, אבל באמת, באמת אין לו תשובה על מה הוא חי. זה דבר כזה שפתאום בן אדם מהפך את עצמו מקצה לקצה, על מה? על המחשבות האלו שבן אדם חושב.

כותב, אני מסיים, כותב רב דן סגל: "הדרך הטובה היא לייחד בכל יום כמה דקות, שיהיה לאדם זמן שיהיה עם עצמו, לחשוב קצת חשבון נפש. כמה דקות - איפה הוא נמצא ומה מצבו, האם מעשיו הם לדרך הישרה או לא. והחשוב ביותר, שיתבונן בתכלית החיים." זה החשוב ביותר - מה תכלית החיים שלי?

"הנהגה זו מולידה פירות רבים וטובים, בנוגע לכל שטחי החיים וניצול החיים, וכן בנוגע לדברים שבין אדם לחברו." המחשבות האלו, כמה דקות ביום שבן אדם חושב על תכלית החיים שלו, למה הוא בא לעולם, מה מבקש ממנו בורא עולם, הדברים הפשוטים האלו, מי הוא בכלל. הדברים האלו, שבן אדם חושב, מביאים - זו התרופה הגדולה והחזקה ביותר שאפשר להמציא נגד היצר.

ולכן, אנחנו לא חושבים, נוסעים, זורמים. היצר הרע לא ייתן לך אפילו דקה אחת לחשוב. לעצור: "למה אני מבקש חיים? כשיגיע ראש השנה, אני מבקש לחיות." תגיד, למה לחיות? מה זה חיים, מה התכלית של החיים שלי? מה, למה? מה התכנית של החיים האלו? המחשבות האלו, זה הדבר שמוליד הכי הרבה פירות. זה פתאום בן אדם מתהפך מקצה לקצה, מתהפך מקצה לקצה.

עוד דבר אחד אחרון, אני מסיים. לא סיפרתי סיפורים, לא סיפרתי, יש לי סיפורים. אבל אני מזכיר את מה שאמר הראש, הראש, סוף פרשת בראשית. כותב הראש בסוף פרשת בראשית, שבאו מלאכים לאותה בתולה, ואמרו לה: "בואי תעשי איתנו עבירות." מה אמרה להם? "זה לא יפה עליכם, יש לכם כנפיים. אתם תעשו עבירות ותברחו. תברחו לי, נו מה, אם תתנו לי את הכנפיים שלכם, אני מוכנה לעשות איתכם עבירות." מה עשו המלאכים? נתנו לה את הכנפיים, לאותה בתולה.

כך הראש מספר בסוף פרשת בראשית. מה עשתה הבתולה הזאת? עלתה עם הכנפיים לפני כיסא הכבוד, עד מלך מלכי המלכים: "ריבונו של עולם, המלאכים רצו לחטוא איתי, לא רציתי. באתי עד לפניך." מה עשה בורא עולם? לקח את הבתולה, קבע אותה בתוך גלגל המזלות. באיזה מזל? חודש אלול. בחודש אלול קבע אותה. למה? כדי ללמד אותנו כוחה של התגברות.

המטרה של חודש אלול, מה העבודה בחודש אלול? לדעת להתגבר משני הכיוונים - להתגבר לא לעשות עבירות, להתגבר לעשות מצוות. יש בן אדם, היום אין לי חשק ללמוד, נכון? אז היום תתגבר ותלמד. בדרך כלל, אנחנו תמיד לוקחים את ההתגברות על הצד השלילי, לא להתגבר לעשות עבירות. עכשיו לא, יש גם צד חיובי. גם כן תתגבר - נכון, אין לך חשק, תתגבר, תעשה מצוות.

וההתגברות הזאת יקרה מאוד בעיני השם, מאוד יקרה. לא רק יקרה, בדיעבד מאוד יקרה. הבאתי שני מכתבים, אני אשתדל לסיים בזה. אחר כך, זה סיפור, סיפור, אני חייב לספר סיפור. אבל שני מכתבים הבאתי, קראנו אותם פעם אחת פה, אבל הם מאוד מאוד מחזקים.

אחד זה מהשל"ה הקדוש. וואו, אני אומר לכם, אתם לא מאמינים, אבל אני לקחתי את זה מבר אילן. בר אילן, זה נקרא היום בר אילן, מהשל"ה הקדוש, פרשת וירא, דרך חיים, תורות מוסר. וואו, איזה אור זה! אני אומר לכם, השל הזה, אתם מאמינים שזה כתוב בכלל? אבל אמרתי, אני אביא, כדי שתאמינו לי. אני אביא לכל אחד את השל הפנים.

כותב השל, אות מ"ב: "ילמד אדם מוסר וימסור נפשו על קדושת שמו יתברך, שאדם ילמד עקידה." אתה יודע מה זה עקידה? איזה פחד זה! אני רוצה רק שבן אדם יתבונן בזה בחיים שלו, באמת. רק בן אדם מתבונן - יש לו איזה ילד שהוא אוהב אותו מאוד, מת עליו. תאר לך שיום אחד מתגלה לך אלוקים: "אתה יודע פה, הר הג'רמק, אתה מכיר את הר הג'רמק, למעלה מהר שמעון? קח אותו למעלה, שחט אותו." מה אתה אומר? תגיד לי, מה אתה אומר? פחד, פחד!

אני אומר לך, זה מפחיד. בן אדם חושב, אברהם אבינו - יאללה, שחטתי את יצחק הבן שלי, יאללה שילך! אתה לא מעניין, זה ילד שלך. תחשוב שזה הבן שלך, שאתה אוהב אותו מאוד. אתה לוקח אותו, שניכם עולים לבד, עולים עד למעלה, קושר אותו, קח סכין, תשחט. זה לרעוד, זה לרעוד.

אם אתה מתבונן על זה באמת, אתה מתבונן, זה לרעוד, לרעוד, כבשו אותו. לרעוד, אם אתה חי את זה, אתה חי כביכול את המציאות הזאת. אני אומר לכם, זה ממש לרעוד. ומזה אומר השל: "תלמד, תלמד מאברהם אבינו, שימסור את נפשו על קדושת שמו יתברך."

ומה ממשיך השל? "ומכל שכן. מה יש יותר גדול מעקדה? מה יש יותר גדול מעקדה?" לפני תקיעת שופר, עת שערי רחמים להיפתח, עת שערי רצון, אין משהו אחר יש משהו יותר גדול מזה. לא רק שיש יותר גדול, יש כל שכן. מה זה כל שכן? "ומכל שכן שימסור אדם אחד מאיבריו או שבירת איזה תאווה, כגון לעמוד בהשכמה לתורה ולתפילה, או לשבור שרירות תענוגים, וכן שיחה בטלה וכיוצא בזה, יבטל רצונו מפני רצון המקום."

שמעתם את השל"ה הקדוש הזה? אני אומר לכם, זה עכשיו בכלל לרעוד. בכלל, עקדה יש משהו יותר גדול - יש כל שכן. מה כל שכן? שבן אדם בא לו לספר איזו בדיחה בכולל, בא לו לדבר עם החבר שלו בלי בדיחה, הוא אומר: "לא, עכשיו אני לומד." וואו, אתה מכיר את העקדה? יש שערי רצון יותר גדול מזה, יש את הכל שכן. איזה פחד זה, אני לא מאמין. כל אחד יסתכל בשל, אני אומר לכם, זה מפחיד מאוד בשל. זה השל.

והבאתי גם כן מרבי ירוחם ממיר. רבי ירוחם ממיר נמצא בדעת תורה ומוסר, חלק ג', מאמר פ"ט. בדעת תורה ומוסר, חלק ג', מאמר פ"ט. כותב הדעת תורה ומוסר, זה רבי ירוחם ממיר: "יוצא לנו מזה לראות שכל הצלחת האדם תלויה בעניינים הקשים, שהם נגד רצונו." כל ההצלחה של בן אדם, איפה היא עומדת? במה שבן אדם אין לו חשק לעשות, לא רוצה לעשות, ומתגבר ועושה. או להיפך - לא רוצה, כותב פה הרב.

עכשיו, "ואם יניח אדם על כף אחת את כל המעשים הטובים שנעשו בעולם". שמעת מה זה? קח את כל התפילין שכל האנשים הניחו ממשה רבנו עד היום, ואת כל הסוכות, תקיעת שופר, תשים הכל בכף אחת. "אבל אלו נעשו בלי צער". אתה יודע איך זה נקרא בשפה שלנו? בן אדם זורם, הוא לא מרגיש ניסיון בזה, נוסע. "ובכף השנייה יניח מעשה אחד שנעשה בצער קטן, יכריע זה את כל המעשים הטובים, וזה סוד גדול."

איזה פחד זה, איזה פחד זה! אני אומר לכם, מפחיד מאוד. בן אדם חושב: מה, ישלמו לי על התפילין שאתה מניח? כי על התפילין לא יהיה לך הרבה. למה? כי שום בן אדם לא מגיע בבוקר: "אין לי חשק להניח תפילין, לא בא לי, אני לא רוצה, זה קר." בשפה שלנו, בן אדם זורם, זורם - לא נוח לו עם זה, הוא נוסע. אין לו אפילו חומרי התמודדות.

אבל נראה אותו עכשיו לומד, אתה יודע, מתשע עד אחד. "אני יכול להתחיל מתשע עד 11, איך שהוא אני נוסע." "מ-11 אה, תשמע, צריך קפה." "לא, אין קפה, תתגבר." "אין, הפעם ב-12." "ב-12? וואו, וואו, וואו! איזה מדרגות אלו!"

אני אומר לכם, תנסו את זה, זה עובד. בן אדם מרגיש כזו עלייה, לא ניתן לתיאור מה שבן אדם יכול לזכות בעלייה אחת, בהתגברות אחת שבן אדם זוכה. וזה כל המטרה של חודש אלול.

אני אסיים במה שאמר רבי שלום מרדכי מבריסק. יש עוד מלא דברים, אבל זה אני אסיים. רב שלום מרדכי מבריסק אומר, שכשבן אדם יגיע למעלה בשמיים, ישאלו אותו: "מה הבאת? היית פה למטה, תגיד, מה הבאת?" זו השאלה.

אם יגיד: "הבאתי תורה", מה זה? "מה הבאתי? תורה למדתי, הבאתי תורה." יפתחו לו את כל שערי גן עדן. "תראה, כל הצדיקים לומדים. מה התורה שלך בכלל? תראה כמה יש פה תורה!"

אם יגיד: "הבאתי יראת שמיים, הבאתי יראת שמיים." יראו לו נהר דינור, נהר של אש. מה זה נהר? אתה יודע נחל, עמוד נהר ענק, שכולו אש. ממה זה עשוי? ממה שמלאכי השרת מזיעים את כסא הכבוד, מהפחד, יראת שמיים שיש להם. יוצא מהם זיעה של יראה. זה כמו לבה, זה לבה, זה יוצא. מה זה יוצא? מיראת שמיים. פה יראת שמיים יש, מה אתה יכול להביא?

רק התגברות! התגברות אני יכול להביא. למה? שמה בשמיים אין התגברות. שמה כולם רובוטים, שמה אף אחד לא יכול להגיד: "היום לא בא לי, אין דבר כזה. היום לא נראה לי, היום לא, המטווח שלי לא מתאים." אין דבר כזה בשמיים, כולם עובדים שמה. זה מכונה, זה לא שואלים אותה, זה מכונות שעובדות.

אם תביא התגברות, הפשוטה ביותר, כמו שאמר רבי ירוחם ממיר: תביא מעשה אחד קטן שנעשה בצער, מעשה אחד שנעשה בצער. אתה יודע איזה מדרגות אלו? אתה יודע איזה מדרגות? זה עוקף את כל המעשים הטובים שנעשו בכל העולם.

ואם אתה קורא, בעזרת השם, לפני תקיעת שופר, עת שערי רצון, יש שם את העקדה, תדע - יש גם כל שכן. יש גם כל שכן, שאם בן אדם יודע לעצור באמצע שיחה בטלה, הפעם אני לא מדבר. יש כל שכן, יותר מעקדה. כל שכן לקום בבוקר מוקדם, יש כל שכן בן אדם ששובר תענוגים, דבר שלא ניתן לתיאור.

זו העבודה שלנו בחודש אלול. אני מסכם את הדברים: דיברנו להודות לה', כמה ההודאה פותחת את כל השערים, כל השערים. בן אדם מסיר מעצמו את כל ה-98 קללות. דיברנו גם כן שהתרופה החזקה ביותר בעולם, נגד יצר הרע, זה שבן אדם עושה חשבון נפש כמה דקות ביום. כמה דקות ביום: מה תכלית החיים שלי, מה התכלית של החיים שלי בכלל? מה אני בכלל, מי אני בכלל, מה החיים שלי, למה נבראתי, מה השם רוצה ממני?

והדבר האחרון, שבן אדם ידע שהתגברות אחת בשמיים, כל כך זו עוצמה שלא ניתנת לתיאור. והשם יעזרנו על כבוד שמו, אמן ואמן.