שיעור 50

תמכור לי את המצוה שלך... ב-180 מליון דולר!

פרשת מטות מסעי תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות הלימוד וקיום מצוות בזמני משבר: הרב מדגיש שלימוד תורה וקיום מצוות בזמנים קשים הם בעלי ערך עצום. אפילו חצי שעה של לימוד בזמן משבר יכולה להעלות אדם לדרגות רוחניות גבוהות מאוד.
2. ערך של מצווה אחת: הרב מלמד שלמצווה אחת, במיוחד אם נעשית בזריזות, יש ערך עצום שלא ניתן לכמת. הוא מביא דוגמא של משה רבינו שהעדיף לקיים מצווה אחת בזריזות על פני הארכת חייו.
3. אי-מכירת זכויות רוחניות: הרב מספר סיפור על אדם שסירב למכור את הזכות של הצלת חיים תמורת סכום עצום של כסף, מדגיש את הערך הבלתי ניתן למדידה של מעשים טובים.
4. חסד וטוב לב: הרב מעודד לעשות טוב לאחרים, ומדגיש שמעשי חסד מביאים ברכה וטוב לעושה החסד.
5. אמונה וביטחון בה': הרב מספר סיפורים המדגישים את חשיבות האמונה והביטחון בה', ואיך שמירה על ערכים מוסריים (כמו לא לבייש אחרים) מביאה לברכה אלוקית.
6. חשיבות הזריזות במצוות: הרב מדגיש את הערך המיוחד של קיום מצוות בזריזות ובשמחה.
7. כבוד הזולת: הרב מסיים בהדגשת החשיבות של כיבוד הזולת ואי-ביוש אחרים, ואומר שזו הדרך לזכות בישועות גדולות.

הסיפורים בשיעור

הבחור שהציל שידוך

בחור ישיבה שמע בטעות על שידוך מתוכנן לחברו המתקשה במציאת זיווג. הוא מיהר להעיר את חברו, ארגן שיעור משותף, והרושם החיובי שנוצר הוביל להצלחת השידוך. לימים, אותו חבר הפך לרב מכובד, מדגים את כוחה של מצווה אחת בזמן משבר.

הצלת חיים שלא למכירה

מתנדב בארגון הצלה הציל את חייו של הרב אלישיב. עשיר הציע לו 180 מיליון דולר תמורת ה"זכות" של הצלת חיי הרב. לאחר התלבטות והתייעצות עם הרב אלישיב עצמו, המציל סירב למכור את המצווה, מבין את ערכה האינסופי של מצווה אחת.

חסד מוביל לרכב חלומות

אדם שחיפש דגם מסוים של טויוטה ללא הצלחה, נאלץ לקחת את חמיו לחתונה למרות אי-נוחות. בחתונה, פגש במקרה אדם שקשור למשרד התחבורה, שעזר לו להשיג את הרכב המבוקש תוך שבועיים, מדגים כיצד מעשה חסד יכול להוביל לתוצאות בלתי צפויות.

אמונה מעל הטבע

זוג צעיר גילה שבועיים לפני חתונתם שהכלה אינה יכולה ללדת. למרות הלחץ לבטל את החתונה, החתן סירב לבייש את כלתו. לאחר החתונה, ובניגוד לכל תחזיות רפואיות, הזוג זכה לשלושה ילדים עם רביעי בדרך, מדגים את כוחה של אמונה ואת שכרה של התחשבות בזולת.

תמלול השיעור

סיפר בחור ישיבה: "אני לומד בישיבת קול תורה. ואני נוסע באוטובוס בבוקר. מלפניי יושבים זוג. בעל ואישה יושבים. והטלפון של הבעל צלצל. לפי הדיבורים אז הבנתי מה השיחה שביניהם. הוא מספר לו. הבן אדם האבא הזה מספר, שהם נוסעים עכשיו לישיבת קול תורה. כי איזה שדכן הציע שידוך מהישיבה שם. הם רוצים לראות את הבחור."

"הבחור שיושב מאחורה שומע את השם של הבחור. הוא אומר 'וואי, זה חבר חדר שלי. זה מסכן, עבר עליו כמה שידוכים שלא רצו אותו. הוא במשבר גדול. אם הוא קם מוקדם זה הכוונה ב-12. רגיל הכוונה זה ב-4. אבל אם הוא קם מוקדם זה ב-12. עכשיו הם באו לשידוכים שלו.'"

"איך שהאוטובוס עצר בתחנה, רצתי מהר. עליתי, הגעתי לחדר. העיר את הבחור. 'קום, קום. יש שדכן שבא לברר עליך. אני רץ לבית מדרש. מכין סטנדרים. לי ולך. מהר, תרוץ. נלמד שניים.'"

"בקיצור הבחור הזה, אתה רואה ככה בשנייה כבד. שינה את הפנים. בריצה ברגל בכל תורה. מתי שההורים הגיעו, עלו לעזרת נשים. עלו לעזרת נשים. מהעזרת נשים מסתכלים, שואלים את הבחורים. 'תגיד, מי זה הבחור הזה והזה? איפה אתה רואה את זה, זה שלומד את זה. איך הוא לומד? איך הוא לומד אש?' חצי שעה היו שמה. ראו אותם, באמת לומדים כמו שצריך. באמת לומדים טוב."

"לאחר מכן הם יצאו. אמרו לשדכן, 'תקדם את זה, תקדם.' אחר כך תקדם. שבועיים לאחר מכן, שבועיים לאחר מכן, הבחור שעשה כזה אומר לחבר שלו: 'היום בערב יש פגישה. היום בערב יש פגישה.' 'עם מי?' 'ההם.' עבר כמה זמן, הגיע לאירוסין."

"הבחור שעשה כזה, ליבו נוקפו. בוא, נסע לרב חיים קנייבסקי. 'איך עשינו. עשינו להם תרגיל. תרגיל עשינו להם. זה התכשיט הזה. הם לא מתחתנים איתו. אבל עשינו להם תרגיל.' ליבו נוקפו נסע לרב חיים קנייבסקי. הבחור שעשה כזה סיפר את כל הסיפור. אמר לו רב חיים קנייבסקי: 'תשמע, אתה צודק. אבל הוא למד חצי שעה בזמן משבר. הוא למד חצי שעה בזמן משבר. חצי שעה כשבן אדם לומד בזמן משבר מעלה אותו למעלה למעלה. ואל תדאג, הוא עוד יעלה למעלה למעלה.'"

"ברוך השם הבחור התחתן. אני גם ברוך השם," סיפר הבחור, "גם אני התחתנתי. עברו שנים. יום אחד אני פה כאשר זה הרב מדברים. מדברים פה עכשיו מדברים פה. דיברנו כאילו קצת דיברנו. ו... ופתאום אני שואל פתאום. הוא מזכיר לי את הרב הזה. יש לנו בכולל אצלנו זה הרב. משהו רציני מאוד. איזה רב? סיפרו את השם שלו. כן, זה הבחור ההוא. זה הבחור ההוא. היום הוא רב רציני מאוד."

אז הוא אומר: "וואי וואי וואי וואי. חצי שעה בזמן משבר. מעלה את הבן אדם למעלה למעלה. הסיפור הזה זה הקדמה בשבילנו. עכשיו אנחנו גם כן בזמן משבר. כל אחד חי בסרט. גם אמרו לנו מה יהיה. ובסוף אתה יודע צחקו עלינו. רק רצו שנלמד קצת שנוכל להחזיק מעמד. זה מה שרצו. זה מה משבר."

"עכשיו בזמן הזה מי שלומד. מי שמצליח לעבוד את השם בזמן הזה. בחצי שעה שאתה עובד את השם. אתה עולה למעלה למעלה. בזמנים שהם לא זמנים. זמנים שעוברים עלינו זה מתנת אלוקים. שבן אדם יכול עכשיו להתרומם. שמה שלא יעשה בזמן רגיל, בחצי שעה הוא יכול לזכות. לדברים גדולים שאי אפשר לתאר אותם."

"רבי עקיבא. סוף מסכת מכות. הגמרא מספרת עליו שני סיפורים. הגמרא אומרת את מעשה. ורבי עקיבא ורבן גמליאל ורבי יהושע. ורבי אלעזר בן עזריה שהלכו בדרך. כיוון ששמעו קול המונה של רומי. במרחק מאה ועשרים מיל. התחילו הם בוכים. ורבי עקיבא מצחק. שאלו אותו 'למה אתה צוחק?' אמר להם 'למה אתם בוכים?' אמרו לו 'הללו שמשתחווים לעצבים. ועובדי עבודה זרה. והם שמחים. אנחנו שבית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש ולא נבכה.' אמר להם 'לכך אני מצחק. זה מה שאני מצחק. למה? אם לעוברי רצונו כך. לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.' הלאה."

"אותו רבי עקיבא. מיד גם מספרת. הלכו בדרך. הלכו בהר הבית. כיוון שהגיעו להר הבית. ראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים. התחילו הם בוכים. רבי עקיבא צוחק. 'למה אתה צוחק?' 'למה אתם בוכים?' אמרו לו 'מקום שכתוב הזר הקרב יומת. מקום שנאמר בו והזר הקרב יומת. ועכשיו שועלים הלכו בו. ולא נבכה.'"

"אמר להם 'לכך אני מצחק. יש שתי נבואות. יש נבואה של אוריה. ויש נבואה של זכריה. כל עוד שלא הייתה נבואה של אוריה. שתהיה גלות. חששתי שלא תהיה גאולה. עכשיו שאני רואה שיש גלות. בידוע. בידוע שנבואתו של זכריה תתקיים. בידוע.' בלשון הזה אמרו לו. 'עקיבא ניחמתנו. עקיבא ניחמתנו.'"

"יוצא שלפי רבי עקיבא. הוא רואה את הגויים האלו. משתחווים לעצבים. זה גורם לו לצחוק. הוא רואה את בית המקדש שרוף באש. זה גורם לו לצחוק. וכשרבי עקיבא הגיע לפרשה שלנו. הוא התחיל לבכות. אותו רבי עקיבא. הגיע לפרשה שלנו. שכתוב. 'והאיש אם עיניה הביאה'. מה התורה מסיימת. 'והשם יסלח לה. כי אביה. כי אביה הניא אותה.'"

"רבי עקיבא כשהוא מגיע לפסוק הזה. היה בוכה רבי עקיבא. היה אומר. אם בן אדם. עלה במחשבתו. לאכול בשר חזיר. ובסוף. עלה בידו בשר טלה. ועל זה צריך כפרה. אם בן אדם רצה לאכול חזיר. ועלה בידו טלה. על אחת כמה וכמה."

"זאת אומרת רבי עקיבא רואה חורבנות. רואה גלויות. זה אפשר לצחוק. זה אפשר לצחוק. אתה רואה גלויות אתה רואה חורבנות אפשר לצחוק. כשאתה רואה עבירה עבירה עד כאן רבי עקיבא כשהגיע לעבירות רבי עקיבא התחיל לבכות יוצא שבן אדם ניצול מעבירה אחת זה דבר כזה גדול אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול לזכות איזה שפע מלמעלה האלוקים מוריד עליו רק כדי שלא יעבור עבירה אחת ואם בן אדם ניצול מעבירה אחת זה כזה דבר גדול שלא ניתן לתיאור."

"ולכן חז"ל אומרים המדרש מביא אותו אגרא דפרקא שתיקותא על כל רגע שהאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער למה מה למה כי אתה לא יודע מה זה עבירה אתה רואה את החורבן אתה רואה גלויות מזה רבי עקיבא צוחק זה יסתדר תהיה עוד גאולה כשמגיעים לעבירות עד כאן עד כאן עבירות זה דבר מאוד חמור לכן אם בן אדם ניצול מעבירה אחת ידע שזה דבר חסד השם שנתן לו שלא ניתן לתאר את החסד שהשם שפך עליו."

"בהמשך הפרשה רואים כמה חשובה מצווה אחת הסיפור פורסם על כשהגאון רבי נפתלי טרופ חלה הוא היה ראש ישיבת ראדין הבחורים מאוד מאוד אהבו אותו מאוד לא רק מאוד מאוד מאוד אהבו אותו בספר מאיר עיני ישראל מביא שיום אחד בחור משיעור א' מהצעירים החדשים שהגיעו לישיבה הלך עם אחד הבוגרים בישיבה בשבת עשו סיבוב עשו סיבוב בעיירה פתאום הבוגר הזה הוא אומר לבחור 'צ'יק שנייה שנייה אחת' טיפס על הגדר של בית העלמין רץ לציון של הגאון ר' נפתלי והתחיל לבכות: "רבי, איפה השארת אותנו פה לבד? אנחנו יתומים, השארת אותנו פה לבד, השארת אותנו." וזה כשהחפץ חיים היה חי.

כשהוא חלה, כשחלה הגאון ר' נפתלי, כל הבחורים הלכו לאסוף זכויות. הכוונה להפעיל על זה חיים. שאלו בחור בחור, עברו: "כמה אתה תורם חיים לגאון ר' נפתלי?" זה אמר "אני תורם שבוע", זה אמר "אני תורם חודשיים", זה "חצי שנה", זה תורם שנתיים. כל אחד תרם חיים.

הגיעו לחפץ חיים. אמרו לו: "רבי, כל הישיבה תרמו חיים. אנחנו רוצים שגם אתה תהיה שותף, שותף לצדקה הזאת." יש שתי גרסאות בסיפור הזה. יש אומרים שהחפץ חיים אמר, הוא חשב, אמר: "אני תורם רגע." ויש אומרים "בואו נלך, לא נלך רגע."

יש אחרים שאמרו: "אני תורם דקה. דקה אני תורם." דקה, ולמחרת היה בישיבה וסיפרו את זה לבחורים בישיבה והיה חיזוק גדול מאוד מאוד. היה חיזוק גם ממש גדול מאוד. ההתמדה הייתה גדולה מאוד.

מה זה דקה של החפץ חיים? החפץ חיים מביא שם בספר "מאיר עיני ישראל": הייתה לו שאיפה להיות רבי עקיבא איגר. זה השאיפה שלו. אז מה זה דקה של רבי עקיבא איגר? אין לנו הבנה. תעלה, תעלה בדרגות, תעלה עוד בדרגות. תגיע לרמב"ם, תעלה לבית יוסף, תעלה לבית יוסף. אין לנו הבנה בכלל.

תעלה. איך אמר רבי חיים מוולוז'ין? הוא אמר שהרבי שלו הגר"א מעומק התורה שלו והוא הגיע לדרגה של הראשונים עד הרשב"א. לרשב"א אי אפשר להגיע, כך הוא אמר. עד הרשב"א תעלה. אחר כך עוד תמשיך לטפס עוד לאמוראים, לתנאים, הלאה לנביאים. נגיע למשה רבנו.

אתה יודע מה זה דקה של משה רבנו? מה זה דקה של משה רבנו? זה עולמות, עולמות. התורה אומרת, אלוקים אומר למשה רבנו: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תאסף אל עמך." אומר המדרש: במקום, אם רצה משה רבנו לחיות לעולם היה מחכה עם זה. למה? בורא העולם תלה את מיתתו במלחמת מדיין. אם היה רוצה, אתה יודע מה? אל תעשה. עוד שבוע לא תהיה מלחמה, עוד שבוע. מה הבעיה?

מה משה רבנו אמר? "החלצו". מה זה "החלצו"? תזדרזו. להזדרז, למה להזדרז? דקה של משה רבנו זה מאוד יקר. דקה של משה רבנו, אתה יודע איזה זכויות האלו? תגיד לי, כנגד זה מה עומד? כנגד זה עומד מצווה אחת. זה מה שיש. יש לך מצווה אחת של משה רבנו? מצווה אחת יש.

כנגד זה עומד שבוע של משה רבנו, של מצוות משה רבנו. מלמד את כל כלל ישראל עוד שבוע. משה רבנו הבין: שבוע של זכויות של משה רבנו מול זה - דקה אחת בזריזות. דקה אחת בזריזות עובר את הכל. מצווה אחת בזריזות, איזה דבר יקר זה. איזה דבר יקר שבן אדם זוכה לקיים מצווה אחת בזריזות.

לכן הרב אלישיב אמר לרב קוטלר: "יש הרבה אנשים שמתפללים, אבל אלו שבאים חמש דקות לפני התפילה - זה משהו אחר לגמרי. זה משהו אחר." למה? כי זה מצווה בזריזות.

סיפר איזה יהודי אחד את הסיפור הזה. סיפרנו אותו לפני עשר שנים. סתם, החברים שכחו אותו, לא מאמין. קשה לשכוח לך כזה סיפור, כזה סיפור קשה לשכוח. אבל אני אחזור לספר אותו.

סיפר איזה יהודי אחד: "אני במקצוע שלי עובד כמתווך, איש תיווך. יש לי משרד של תיווך ואני גם בזמנים שאני יכול לעבוד, אני גם מתנדב בהצלה. מתנדב בהצלה. יום אחד אני מקבל בביפר: 'נא להגיע דחוף לרחוב חנן 10'. אמרתי 'רחוב חנן 10? זה הרב אלישיב גר שם!'"

"סגרתי את המשרד, לקחתי את האופנוע, נסעתי בשיא המהירות. בשיא המהירות נסעתי. לא ראיתי, אף אחד לא ראיתי. עליתי על מדרכות, על הרמזורים, על מה שיש. הגעתי, תוך שתי דקות הגעתי מרחק גדול. שתי דקות הגעתי עם הציוד, עליתי. באמת, זה הרב אלישיב."

"הרב אלישיב קיבל אירוע מוחי באותו זמן ואני הבאתי את כל המכשירים. שמתי לו חמצן על הפנים, חמצן. הוא נשם אוויר וברוך השם חי, חי באמת. אחרי רבע שעה הגיע אמבולנס, פינו אותו לבית חולים. היה רק בהשגחה, היה בהשגחה בלבד."

"ואחר כך, שלושים יום החזירו אותו. כל זה קרה בחודש תמוז. בחודש אלול, חודשיים אחר כך מגיע - כל שנה מגיע זה - עשיר גדול מחוץ לארץ, מיליארדר. נותן לרב אלישיב סכום גדול של כסף שיחלק לאברכים. הסכום הזה נותן להם שיחלק לכל האברכים."

"אותה שנה הוא הגיע גם כן כמו כל השנים. הגיע, ובני הבית סיפרו לו, לעשיר הזה, שהיה איזה... הרב אלישיב לא הרגיש טוב והיה בן אדם שעשה מסירות נפש, הגיע הראשון והציל את הרב. 'אנחנו לא יודעים איזה השלכות יכולות להיות. בן אדם בגיל מאה, אם אתה מחכה עוד דקה לא יודעים איזה השלכות יכולות להיות.'"

"בן אדם חזר לחוץ לארץ, התחיל לברר: 'מי זה הבן אדם שהציל את הרב אלישיב?' הסתובב, טלפונים. זה לא אתמול, זה עבר תקופה. כאשר, פה, כאשר הלך שבוע של עבודה, הגיע לבן אדם, קשר לבן אדם, שואל אותו: 'תגיד לי, איך קוראים לך?' 'אני, קוראים לי כך וכך.' 'אני רוצה להיפגש איתך, יש לך מקום איפה להיפגש?'"

"אמר לו: 'כן, יש לי משרד של תיווך דירות, אפשר להיפגש שם.' אמר לו: 'בן אדם, טוב, אני מגיע בין כיפור לסוכות. אני מגיע לפה, אני רוצה לפגוש אותך.' אמרתי לו: 'בסדר, כשתגיע, תתקשר.'"

"יצאתי בחוץ, שאלתי אנשים: 'תגידו, אתם מכירים את הבן אדם הזה?' 'זה אחד העשירים של העולם, זה אחד העשירים של העולם.' זה אמרתי: 'תשמע, בן אדם הזה יתקשר אליי? אין לו מה לעשות בחיים? רק אתה נשאר, הוא לא יתקשר אליך.' 'תגיד, אתה נורמלי? לא צחק עליך, אני אומר לך, הוא יתקשר אליך.'"

"אמרתי לו: 'אתה יודע, פעם מי שהיה חולם בהקיץ זה לא נורמלי. היום, אתה יודע, רובם ככה חולמים בהקיץ.' אז איך אומרים, 'אם מגיע זה יעבור לך, אל תדאג, בסדר, זה יעבור.' אומר: 'אני אומר לך, אני לא צריך להגיד לך.' אני אומר 'בסדר, שיהיה בסדר, זה יעבור לך, אל תדאג, זה יעבור.'"

"בין כיפור לסוכות מתקשר הבן אדם: 'תגיד לי איפה אתה נמצא?' 'אני בירושלים.' 'תדריך אותי ימינה שמאלה, איפה אני מגיע?' הדרכתי אותו ימינה שמאלה. הגיע למשרד, הגיע למשרד, הניח לי צ'ק על השולחן - 180 מיליון דולר, 720 מיליון שקל, 3.5 מיליארד. 'תמכור לי את הזכות שהצלת את הרב אלישיב.'"

"נו, מה אומרים? מה אומרים? לא יודעים מה אומרים. שתק הבן אדם, שתק בן אדם, שתק. לא יודע מה להגיד. אמר לו הבן אדם: 'תשמע, אני פה בארץ כל חג סוכות. אם החלטת למכור את המצווה, אתה יכול לפרוע את הצ'ק. אם החלטת לא למכור, תתקשר אליי, אני אבוא אקח את הצ'ק.' הוא אמר 'בסדר.'"

"הוא יצא. איך שהוא יוצא, אני מתקשר לאשתי: 'גברת, תבואי מעל המשרד.' 'מה יש?' 'בלי שאלות, תבואי מעל המשרד.' אתה יודע, היא הגיעה, היא ראתה את הצ'ק. היא אומרת לי: 'תגיד, איך אנחנו קוראים את זה? אפילו לקרוא את זה, אנחנו לא יודעים לקרוא את זה. תגיד, מה זה? זה פורים? מה זה אמיתי? איך זה הגיע לך?'"

"אני מספר: 'הצלתי את הרב אלישיב, היה איזה עשיר אחד, נתן לי 180 מיליון דולר, תמכור את הזכות שהצלת את הרב.' 'נו, מה אמרת לו?' אמרתי לו: 'אני אחשוב.' 'מה לחשוב? תגיד לו מכור, תתקשר אליו עכשיו תגיד לו מכור, מכור, שלא יתחרט הבן אדם, שלא יתחרט. יש לנו בבית בנות? אם אתה שם כסף על השולחן אתה מביא חתנים, מספר אחד בעולם. מה אתה מדבר? תגיד לו מכור, מכור. רק מהריביות בבנקים אתה יכול לפתוח עשרות ישיבות רק מהריביות, מה אתה מדבר? תגיד לו מכור!'"

"'גברת, אל תלחצי אותי,' הוא אמר. 'יש זמן לחשוב, נצטרך לחשוב טוב.' עוד יום מתקדם, עוד יום מתקדם. נו, מה עושים? מוכר, לא מוכר? אמרתי: 'אני חייב לשאול מישהו. את מי אני אשאל? שאלת רב אלישיב. מה אני אשאל? שאלת רב אלישיב.'"

"התקשרתי למשפחה, סיפרתי להם שאני עובד בהצלה וזכיתי להציל את הרב. 'יש לי שאלה מאוד גורלית, אני רוצה בחג, בחול המועד סוכות, לפגוש את הרב דקה אחת.' דקה. הם סידרו לי את הזמן."

"הגעתי, הגעתי לרב אלישיב. הרב אלישיב והיה, הראש שלו בגמרא. היה פה כיסא לידו והראש שלו בגמרא. ואז אני מחכה, ואז הוא אומר לי: 'נו, נדבר.' אז אמרתי לו, אמרתי לו: 'הרב, בחודש תמוז לא הרגיש טוב. אני עשיתי מאמצים גדולים, הגעתי ראשון, הצלתי את הרב. ועכשיו הרב מכיר את העשיר הזה, המיליארדר הזה. הוא נתן לי מאה שמונים מיליון דולר למכור את הזכות שהצלתי את הרב. אני מוכר או לא מוכר? זה השאלה.'"

"כל הזמן הרב אלישיב היה הראש שלו בתוך הגמרא. פתאום הוא הרים את הראש, הוא אומר לי: 'אתה מוכר מצוות?' הוריד את הראש והמשיך ללמוד."

"אומר: הרגשתי כזה ביזיון. אין לך מה לעשות בחיים רק למכור מצוות? הרגשתי כמו איזה בן אדם מכובד שתפסו אותו על גניבה על חם. איך הוא מרגיש באותו רגע? איך הוא מרגיש? כזה התביישתי."

"חזרתי בחזרה למשרד, התקשרתי לעשיר: 'תבוא תיקח את הצ'ק, אין לי מה לדבר. מאה שמונים מיליון דולר, שבע מאות ועשרים מיליון שקל, תמכור לי זכות אחת אחת? אתה יודע מה אתה יכול לעשות היום?'"

"אבל אתה יודע מה זה מצוות? משה רבנו, עם כל המצוות שיש לו, כל המצוות שיש. משה רבנו יכול לאסוף מה? שבוע אחד. משה רבנו אומר: מצווה אחת בזריזות. מה אתה מבין? מצווה אחת בזריזות שווה כל מה שאתה מכיר, כל הזכות שאתה מכיר. איזה עוצמה יש למצווה אחת בזריזות!"

"לכן כל אחד מאיתנו ידע שכל דבר שהוא עושה, איזה פעולה לכבוד השם, ואם הוא עושה את זה בזריזות, שזה מראה שהוא אוהב את הדבר הזה. אתה יודע, זה מדרגות. אין לתאר מה בן אדם יכול לזכות. אין לתאר מה בן אדם אחד יכול לזכות לאיזה מדרגות, מדרגות על ידי מצווה אחת, גם בלי שום חשבונות."

"יש הרבה סיפורים, אני מסיים שני סיפורים. סיפור אחד, פה מפרים מגידים פה. הבעיה שהוא לא רצה שאני אגיד את השם שלו, אז אני גם משנה את הפרטים, כי אם אני אגיד את הפרטים אז כל אחד ידע שזה הוא. אז אני, אין לי ברירה, אין לי ברירה, לא משנה."

"בקיצור, סיפר לי פה איזה אחד, התקשר אליי, אומר לי: 'אתה דיברת השבוע שעבר, תעשה טוב, יחזור אליך הטוב. אבל אני רוצה לספר לך את הסיפור, תעשה טוב יחזור לך הטוב.'"

"'אני היה לי אוטו סקודה.' אין לי רישיון אז אני לא יודע בכלל מה זה סקודה, לא סקודה, אבל אני אמר מה שהוא אמר לי. 'היה לי אוטו סקודה עושה מלא בעיות. מה עליו בעיות עושה, החלטתי לקנות אוטו טויוטה, חדשה. אני צריך חדשה מהניילון, מהניילונים,' אמר לי."

"הוא התקשר עכשיו. בגלל קורונה אז המפעלים ביפן, בסין, בארץ, גם בארץ של כל מה שהוא אמר אני אומר, של כל הצ'יפים נסגרו בגלל קורונה. אז היום מי שרוצה להזמין טויוטה דגם מסוים כזה, הדגם ההוא שאמר לי, היום הוא אמר לי, היום בגלל קורונה לוקח חצי שנה להזמין את זה. אבל אני רציתי להזמין את זה לפני שנה, לפני שנה לקח שנה להזמין."

"'עכשיו אני צריך את האוטו הזה, אני חייב את האוטו הזה,' אמרתי לעצמי. 'מה אני עושה? למי לא התקשרתי, כל הסוכנים של טויוטה בכל הארץ. אין טויוטה, אין להשיג, אין. תזמין היום תקבל בעוד שנה. אין, אין, אין, אין כזה דגם בכלל, לא קיים.'"

"איזה רנדום מספר לי, אולי שבועיים אחר כך היינו במשפחה, במשפחה הייתה לנו שמחה חתונה, באשדוד. מתקשר אליי חמי, אומר לי אם אני יכול לקחת אותו לחתונה. אני התעצבנתי מאוד. למה? לחמי יש לו עשרה ילדים, כולם יש להם רכבים. הוא לא מצא למי להתקשר רק לחתן שלו היחיד שיש לו? זה מה שיש לו, כאילו כל הילדים אין להם רכבים, גם הם נוסעים לבד? יש משפחה גדולה."

"יש לי, אבל אמרתי חמי ביקש. היה לי כעס בלב אבל חמי ביקש שאני אקח אותו. לקחתי אותו, נסענו עד אשדוד. ובדרך חמי כבר לא הרגיש טוב. הוא אומר חמי לא הרגיש טוב, אבל לקחתי אותו בכל אופן."

"הגענו לאולם, חמי אמר לי: 'אני לא יכול ככה להיכנס לאולם, אני צריך הרבה להתאוורר. אני לא הולך, לא מרגיש טוב,' אמר לי. אמרתי לו: 'טוב, אני אלך לאולם, אני אכין לך כוס תה.' הוא אמר לי: 'לא, אני לא רוצה, אני אשאר פה, אתה תיכנס לאולם.' אמרתי לו: 'אני לא משאיר אותך פה לבד. אני הולך לאולם, אכין לך כוס תה, בוא אני יושב איתך.'"

"אני יושב איתו. עובר שם איזה בן אדם שגם הגיע לחתונה, לא מכיר אותו. פה ושם שלום, דיברנו ואז דיבורים. הוא אומר לי: 'אני, אתה יודע, אני הסוכן של... אני קשור לחברת... במשרד תחבורה, אני קשור למשרד תחבורה.' אמרתי לו: 'תשמע, אתה יודע, אני מחפש טויוטה בדגם הזה והזה, אני לא מוצא אותו.' אמר לו: 'אין דבר כזה.' אמרתי לו: 'אני אומר לך מה, התקשרתי לכל האנשים, אין כזה דגם, אין להשיג.'"

"הוא אמר לי: 'אתה יודע מה, תתקשר למחר, תתקשר למחר.' אני מתקשר למחרת, הוא אמר לי: 'הדגם הזה בטבריה, אחרי יש שם זכוכיות, יש שם מכוניות מאחורי זכוכיות שם. שבועיים תקבל אותו.' אמרתי לו: 'תגיד, אתה צוחק עליי או...?' 'לא צוחק עליך, שבועיים האוטו שם.'"

"הבן אדם מספר לי, זה היה שבועיים, באותו שבוע מתקשרים אליו מטויוטה של טבריה: 'האוטו הגיע, הגיע האוטו.' אמרו לי שבועיים, אמרו לי, הגיע האוטו. הוא אומר: 'נסעתי, העברתי ביטוחים, יום חמישי כבר לקחתי את האוטו הזה.' שלא שייך שחברים שלי, הוא אומר חברים שלי לקח להם חצי שנה כדי למצוא כזה אוטו."

"כמה בן אדם עושה חסד שלא מסתדר לו, תעשה טוב יחזור אליך הטוב. תעשה טוב בפרט עכשיו שנכנסים, מי שנכנס אב. כל אחד ידאג לעשות טוב לשני. זה זמן שבן אדם תעשה טוב, זמן שבן אדם... זה חודש אב, זה אב של כל החודשים, זה אב עכשיו. תעשה טוב יחזור אליך הטוב בצורה גדולה מאוד."

"אני מסיים בסיפור אחד. סיפר איזה יהודי אחד: שבועיים לפני החתונה מתקשרים מצד של הכלה, רוצים לדבר עם החתן ועם ההורים שלו. מה יש לדבר? שבועיים לפני החתונה מה יש לדבר? הכל כבר מוכן, יש הזמנות, יש הכל וזהו סגור הכל. אנחנו מגיעים, מגיעים לבית של ההורים שלה של הכלה, הצד של הכלה. אימא מספרת: 'הכלה פשוט לא הרגישה טוב ועשינו בדיקות צילומים, מתברר שהבת היא לא בת בנים. אין מציאות שהיא תלד ילדים לעולם, היא לא בת בנים. הלכנו לעוד בדיקות ושתי הבדיקות האלו גילו שהבת היא לא בת בנים. אז באנו להגיד שאפשר לבטל את השידוך.'"

באמת, ההורים של הכלה אמרו צריך לבטל את השידוך. ההורים של החתן גם כן אמרו אפשר לבטל את השידוך. כאילו באמת הם גם הסכימו שזה לא שידוך. החתן אומר: "אני לא יכול לבטל את השידוך, אני לא יכול לבטל שבועיים לפני החתונה. אימא תביטי, מה כל אחד, למה ביטלת? כל אחד ישאל למה ביטלת, מה אני אגיד לו? מה אני אספר? אין תקנה? אם כבר העדה מה הסיפור, אין תקנה. אני לא יכול לבייש בת ישראל."

ההורים לחצו אותו: "לא שייך לך, אין מה לדבר, עדיף עכשיו מאשר אחר כך." אמר: "אני בת ישראל לא מבייש, מתחתנים."

באמת לאחר מכן התחתנו. שלושה חודשים עבר, הם הלכו לארגון בוני עולם. הלכו לארגון בוני עולם אולי יש להם משהו אחר שהרופאים לא מכירים, אולי יש דרכים אחרות. קיבל אותם אישה בבוני עולם, אברך בשם אהרון. אהרון הזה מספר את הסיפור הזה שהיה.

אותו אברך, האהרון הזה, קיבל אותם והתחילו לטפל בנושא שלהם. ופתאום הזוג הזה נעלמו, לא חזרו יותר. פגשתי אותם אחרי אולי חמש שנים. אני אמרתי לאברך הזה: "למה הפסקתם לבוא לטיפולים?" אמרתי לו: "מה עשיתי?" "כי אני כבר יש לי ילדים, כבר אני כבר יש לי ילדים," הוא אמר.

אמר לו: "איזה ילדים יש לך?" אמר לו: "יש לי שלושה ילדים ועוד אחד בדרך. מה יכול להיות?" אמר לו: "אני נסעתי לרב חיים קנייבסקי, סיפרתי את הסיפור. אמר לי רב חיים קנייבסקי בזה הלשון: 'מי שדואג לא לבייש אחרים, אלוקים דואג לא לבייש אותו. אתה לא תתבייש, אל תדאג.'"

"וברוך השם נולדו שלושה ילדים ובדרך יש עוד אחד," ככה אמר לו.

זה הזמן שלנו לדעת שהעיקר, שהישועות הגדולות מגיעות לבן אדם כשהוא יודע לעשות טוב לשני. כשהוא יודע לכבד אחד את השני, כשהוא יודע לא לבייש אחד את השני. שם בן אדם קונה את כל עולמו.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.