שיעור 51

מעשה פשוט... השלכות עצומות!

פרשת דברים תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות ההשלכות של מעשינו:

- הרעיון המרכזי של השיעור הוא שלא המעשה עצמו הוא העיקר, אלא ההשלכות שלו.

- דוגמה: סיפור קמצא ובר קמצא - מעשה שנראה פשוט (הוצאת אדם מסעודה) הוביל לחורבן ירושלים.

2. השפעה ארוכת טווח של מעשים קטנים:

- מעשים שנראים קטנים או חסרי חשיבות יכולים להשפיע לטווח ארוך ובאופן משמעותי.

- דוגמה: סיפור השבת האבדה שהוביל לניתוח חינם 50 שנה מאוחר יותר.

3. חשיבות המילה הטובה:

- מילה טובה אחת יכולה לשנות חיים ולהציל עולמות.

- דוגמה: הרב עבודי שעודד את הרב עובדיה יוסף, מה שהוביל לגדולתו בתורה.

4. זהירות בדיבור ובתוכחה:

- יש להיזהר מאוד במילים שאנו אומרים, גם כשאנו צודקים.

- דוגמה: יעקב אבינו שנמנע מלהוכיח את ראובן מחשש שיעזוב וילך לעשו.

5. ערך המצוות והמעשים הטובים:

- לכל מצווה ומעשה טוב יש ערך עצום, גם אם לא נראה זאת מיד.

- דוגמה: עשיית שלום בית שהאריכה את חייו של רבי לופיאן.

6. חשיבות ההתבוננות בהשלכות מעשינו:

- עלינו להתבונן ולחשוב על ההשפעות ארוכות הטווח של מעשינו, ולא רק על התוצאות המיידיות.

7. כוחה של מילה טובה לבחורי ישיבה:

- חשיבות מיוחדת ניתנת לעידוד ותמיכה בבחורי ישיבה, שלעתים עומדים בפני ניסיונות קשים.

המסר העיקרי של השיעור הוא שעלינו להיות מודעים להשפעה העצומה שיכולה להיות למעשים ומילים שלנו, גם כשהם נראים קטנים או חסרי חשיבות. כל מעשה טוב, כל מילה טובה, יכולים לשנות עולמות ולהשפיע לדורות.

הסיפורים בשיעור

1. קמצא ובר קמצא: השלכות של פגיעה

בעל סעודה הזמין את חברו קמצא, אך בטעות הגיע בר קמצא, יריבו. בעל הסעודה סירב לאפשר לבר קמצא להישאר, למרות הצעותיו לשלם. חכמים שנכחו לא מחו. בר קמצא, נעלב עמוקות, הלשין לשלטונות שהיהודים מורדים. אירוע זה הוביל בסופו של דבר לחורבן ירושלים, ממחיש כיצד מעשה קטן לכאורה יכול להוביל לתוצאות הרות גורל.

2. הרב אבולעפיה והניסיון: כוחה של עמידה בפיתוי

אברך מוכשר ואב לשישה, התמודד עם קשיי פרנסה. בעצת הרב שך, מצא עבודה במאפייה. כשנדרש לעבוד לבד עם אישה לא יהודייה, הרב שך הורה לו לעזוב. למרות הקשיים, עזב את העבודה. לאחר חודשים של מצוקה, חזר לעבודה בניגוד לעצת הרב. התוצאה הייתה הרסנית: הוא עזב את משפחתו, התנצר, ועבר לסין. הסיפור מדגיש את חשיבות העמידה בניסיונות ואת ההשלכות ארוכות הטווח של החלטותינו.

3. השבת אבידה וגמולה: מעגל הטוב שנסגר

סטודנט לרפואה איבד את כל כספו ערב לימודיו. יהודי מבוגר מצא את הכסף והחזירו, מסרב לקבל תגמול. הוא ביקש מהסטודנט לעזור לאחרים בעתיד. חמישים שנה לאחר מכן, נכדתו של אותו יהודי נזקקה לניתוח יקר. התברר שהרופא היה אותו סטודנט, שזכר את ההבטחה וביצע את הניתוח ללא תשלום. הסיפור מדגים כיצד מעשה חסד אחד יכול להשפיע לדורות.

4. רבי לופיאן ושלום הבית: כוחה של מצווה אחת

רבי לופיאן, בגיל מבוגר, עמד בפני ניתוח מסוכן שהוביל לאובדן הראייה בעין אחת. איש מסתורי בירושלים ניבא את החלמתו בזכות מעשה שלום בית שעשה. לאחר החלמתו, התברר שאכן עשה שלום בין זוג לפני מחלתו. הסיפור מדגיש את כוחה של מצווה אחת להציל חיים ולהאריך ימים.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב. חז"ל אומרים שעל קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים. מה הסיפור שהיה שם? היה שם איזה יהודי אחד שהזמין את חבר שלו לסעודה. קראו לו קמצא. המשרת התבלבל, הזמין את בר קמצא. התבלבל. בר קמצא הגיע, ההוא אמר לו: "תשמע, צא מהסעודה". "טוב, אני אתן לך מה שאני אוכל, חצי מהסעודה, כל הסעודה". אמר לו: "אדוני, צא. לא רוצה שתהיה פה".

עכשיו אני שואל: אם הייתי מראה לכם כזה סרט עכשיו ששני אנשים, אחד בא מוציא את השני מהסעודה, הייתם חושבים לעצמכם שבגלל זה תיחרב ירושלים? אתם מדמיינים לעצמכם שבגלל כזה מעשה תיחרב ירושלים? בן אדם בא, הוציא אותו, הוא לא מתאים לו, הוא לא רצוי פה, הוא לא רצוי פה. אז הוא אמר: "תצא מפה". מישהו חשב לעצמו שבגלל זה תיחרב ירושלים?

טוב, ההוא אמר: "ראיתי את החכמים האלו שישבו שם ולא מחו", ובגלל זה זה הכי כאב לו. תגידו לי, אותם החכמים שישבו שם ולא מיחו, חשבו שבגלל שהם לא מיחו בגלל זה תיחרב ירושלים? לא. תשמעו, בסדר, קורה שבן אדם עובר, אתה רואה איזה משהו. מה, כל דבר אתה מוחה? לא מחיתי, נכון, זה לא היה מתאים, הייתי צריך לדבר איתו אולי. אבל לא דיברתי איתו, בסדר, לא הוגן. בוא נגיד לא הוגן, לא ראוי. בשביל זה אבל תיחרב ירושלים? בשביל זה לא יכול להיות.

הוא הלך והלשין ואמר: "מרדו בך היהודים". תגידו לי, הוא חשב שזה מה שיהיה בסוף? לא, הוא לא חשב. חז"ל באו להגיד לך פה יסוד גדול מאוד מאוד. היסוד שלנו: אל תסתכל על המעשה שאתה עושה אותו. המעשה שאתה עושה יכול להיות שהוא מעשה קטן מאוד, אין לו חשיבות כל כך. המעשה עצמו אין לו... תראה את ההשלכות של המעשים. ההשלכות שבן אדם עושה מעשה, ההשלכות של המעשים מה יכולים להיות.

בן אדם לפעמים חושב: "תראה מה זה, כלום. מה, תסתכל, זה כלום". אתה צודק, המעשה עצמו באמת זה כלום. ההשלכות של המעשים נוראים, נוראים. ובגלל זה נחרבה כל ירושלים. על מה? על השלכות של המעשים.

סיפר הרב בידרמן לפני כמה שבועות, הוא סיפר שהיה איזה אחד, קראו לו הרב אברהם אבולעפיה. אולי שמעתם את הסיפור הזה, אבל אני אספר מה שכתוב. קראו לו הרב אברהם אבולעפיה, הוא גר באריזונה. אני לא מכיר את המקומות האלו. הוא גר באריזונה, הוא רב גדול שם. ויום אחד, אמרו לו שיש איזו אישה אחת שבעלה לא נתן לה גט, לא רוצה לתת לה גט, וכבר שנים מענה אותה, לא רוצה לתת לה גט. עכשיו עברה עליו רוח טהרה והוא רוצה לתת גט לאשתו. "תעשה טובה, עכשיו שהמצב חם, תבוא עכשיו". איפה הבן אדם נמצא? נמצא בקנדה.

קנדה. התקשר מיד לסוכן נסיעות: "יש במטוס מקום אחד פנוי? סדרי את המקום, אני טס לקנדה". הוא עלה, המקום בכרטיס. עולה, יושב לידו שם איזה כושי, ארבע מטר גודל, לוקח את המקום שלו, גם את המקום של הכושי, גם המקום שלו. יושב לו, אומר: "אתה יכול טיפה לזוז שאני אשב? זה המקום שלי פה". טוב, הוא יושב. אז הוא אומר: "אני, תראה, נגזר עליי לשבת עכשיו ליד הבן אדם הזה. לא משנה, לא נסיעה ארוכה, אני אשב לידו".

"תגיד", שואל אותו באנגלית, "איך קוראים לך?" אומרים לו: "קוראים לי שך". הוא חשב ששך באינדיינית זה "שתוק". אז הוא שתק. מסכן, שתק. אז הוא לא דיבר מילה, שתק כל הנסיעה, לא דיבר. אחר כך הוא אומר: "טוב, מה אני אעשה, מה אני אעשה עכשיו בנסיעה?" פתח את התיק, אמר: "נקרא שניים מקרא ואחד תרגום". פתח את החומש, פרשת חוקת: "זאת חוקת התורה".

שואל אותו הכושי הזה: "מה זה, מה זה הדבר הזה?" אמר: "טוב, אם הוא כבר שואל, אני אסביר לו. אתה יודע, יש אלוקים בשמיים, הוא נתן ספר חוקים לעם שלו, זה ספר חוקים". מסביר לו. טוב, הוא ממשיך להסתכל לו בזה. אומר לו: "כן, אבל מה זה?" "אני אסביר לך. אתה יודע, בתורה שלנו יש ככה". ופתאום הוא מסתכל, אמר לו: "כן, אבל המילים האלו, 'זאת חוקת התורה', מה זה?" אומר לו: "זה אני אסביר לך. יש בתורה שלנו מצוות שהם בשכל, כמו כיבוד אב ואם. מה, אתה לא מבין לבד? אתה מבין לבד. יש מצוות אין שכל, אין שכל. פרה אדומה, אין שכל. אז התורה כתבה: 'זאת חוקת התורה'".

הכושי הזה מרים את השרוול, רואה קעקוע על היד. כתוב בקעקוע: "זאת חוקת התורה". אומר לו הבן אדם: "מה זה?" אמר לו: "אבא שלי מסין. הוא אמר שהוא קיבל מהסינים שאם שמים קעקוע 'זאת חוקת התורה', לא נהיים חולים, אין מחלות". אומר: "זה תספר לאבא שלך. תביא את הטלפון של אבא שלך". תביא את הטלפון.

לקח את הטלפון של אבא שלו. אומר: "הגעתי, ירדתי בקנדה. עכשיו, עד שאני אצא מהמסלול". הרים טלפון: "שלום, מדבר אברהם אבולעפיה. אני רוצה לשאול אותך. תגיד לי, ראיתי את הבן שלך, כתוב 'זאת חוקת התורה'. מה, מה, מה זה הדבר הזה?" אמר לו: "מה זה, מה זה? זה בסינית העתיקה כתוב שזה תרופה לכל המחלות". אמר לו: "את זה תספר למי שאתה רוצה. אבל תגיד לי, מה מסתתר מאחורי המילים האלו?"

אמר לו: "תגיד לי, אתה ישראלי?" אמר לו: "כן". אמר לו: "גם אני ישראלי. בוא דבר בעברית. אני הייתי בחור, למדתי בישיבת פוניבז'. למדתי בישיבת פוניבז', הייתי עילוי. לא העילוי מה שאתה מכיר. דבר איתי בלימוד, אני עונה לך עכשיו. אני עונה לך מה שתדבר איתי, דבר איתי בלימוד עכשיו. ואחר כך התחתנתי, נולדו לי שישה ילדים. הייתי אברך רציני מאוד. אחרי שנולדו שישה ילדים, המצב של הפרנסה היה ממש בדוחק גדול מאוד מאוד, ממש היה בדוחק גדול. לא עשיתי צעד בלי להתייעץ עם הרב שך, שום צעד לא עשיתי.

הלכתי אליו: 'כבוד הרב, תראה את הסיפור. מה אני אעשה? אני ברוך השם לומד, שקוע בלימוד, אבל הדוחק של הפרנסה קצת מפריע לי'. אמר לו הרב שך: 'תחפש עבודה בשעות הערב. לא מאוחר בלילה, גם לא מוקדם בגלל הכולל. משהו בערב כזה, כמו כולל ערב כזה. תחפש איזו פרנסה שיהיה לך משם, אולי שתוכל להתפרנס'.

הלכתי, חיפשתי איזה מקום. מישהו הציע לי לעבוד במאפייה. לעבוד במאפייה, לא עבודה קשה בכלל. פשוט, כל המאפים מגיעים קפואים, אני רק צריך לסדר אותם על התבניות. זו העבודה שלי, שלוש שעות של עבודה. אני מסדר את כל המאפים בתבניות, וזהו, ככה אני עובד. ברוך השם אני עובד שם קרוב לשנה, שקוע בלימוד. גם שם שאני עובד, אני עובד לבד. עובד לבד, אין שם כלום. ממילא אני גם יכול ללמוד, אני שם שיעורי תורה ואני שומע. אני ממש שמח מאוד.

אבל אתה יודע, כדרכם של במאפיות יש הרבה פסולת, כשיש פסולת אז יש גם עכברים. אחרי עכברים, הגיעו גם חולדות. אחרי החולדות הגיעו גם נחשים. אל תשאל, משרד הבריאות הגיע, כמעט סגרו מאפייה. לא הייתה ברירה, חייבים להביא מישהו שינקה פה, יקרצף פה את כל המקום. לא מצאו איזה מישהו, מצאו איזו אישה אחת, עובדת גויה, שהיא תבוא לקרצף פה את הכל. מתי היא מגיעה? בשעות שאני נמצא.

הלכתי לרב שך, אומר לי הרב שך: "מה השאלה? זה ייחוד. אתה לבד שם, המקום סגור, זה ייחוד. תעזוב את העבודה מיד". באותו יום הודעתי לבעל המאפייה: "תחליט, או אני או היא". אמר: "תשמע, אני חייב. אם לא, המקום נסגר לי פה. אני חייב, אני חייב שהיא תעבוד פה".

אני עזבתי את העבודה. עזבתי את העבודה, חיפשתי עבודה אחרת. שלושה חודשים אני מחפש עבודה, אין עבודה אחרת. והמצב הולך ומחמיר מצד הפרנסה של הבית, ואני לא יודע מה לעשות. הלכתי לרב שך, התייעצתי איתו עוד פעם. אומר לי הרב שך: "תמשיך לחפש, אני אעזור לך במה שאני יכול לעזור, ותמשיך לחפש. תמצא איזו עבודה".

לא הייתה עבודה. באתי לרב שך: "הרב, אני רוצה לחזור לעבודה הקודמת". אמר לו: "אבל שם יש איסור ייחוד". "הרב, אני לא מבין מה זה ההלכה הזאת. אני לא מבין אותה בכלל. מה לי ולה? איזו כושית אחת, לא מכיר אותה, גויה, לא אוהב אותה, היא לא נראית טוב גם כן. מה לי ולה? מה לי ולה? אין איסור ייחוד. איסור ייחוד זה שאתה יכול אולי, אולי לעשות איזו עבירה. אין פה עבירה. אני אומר לך הרב, אין פה עבירה, לא תהיה".

הרב שך פתח לי שולחן ערוך ואומר לי: "מרן כותב 'אסור להתייחד עם אשה בין זקנה בין ילדה'. אין שום חילוקים". טוב, אני מנסה להסביר לו: "הרב, אתה צודק, אין חילוקים, אבל במקרה שלי יש חילוק".

הרב שך פתח את החומש בפרשת חוקת ואמר לי: "'זאת חוקת התורה'. יש דברים שזה חוק. יש לך מלא קושיות, אבל יש חוק. התורה אמרה לא! אז 'לא' זה לא!". יצאתי מהרב שך, עוד חודש סבלתי. אחרי חודש כבר לא יכולתי לעמוד, חזרתי בחזרה לעבודה.

סוף הסיפור, נתתי גט לאשתי עם השישה ילדים, עזבתי את אשתי היהודייה, הלכתי, התנצרתי, ואני היום בסין עם איזו גויה אחת שם. אני בסין שם. כשנולד לי הבן הראשון, אמרתי: 'עשיתי טעות של החיים שלי. אין לי דרך חזרה יותר, אין חזור'. אני, כדי לעשות זכר לזה, קראתי לבן שלי הבכור 'שך'. לכן כששאלת אותו איך קוראים לו, אמר לך 'שך'. זה השם שלו. ואני חקקתי לו פה בקעקוע 'זאת חוקת התורה', שאני אזכור שמה שנראה לך כאילו... זה לא עבירה, זה לא עבירה. כאילו זה, זה עבירה בכלל, בכלל לא עבירה. אתה צודק".

תראה את ההשלכות של זה. מה שהיה נראה לך באותו רגע אפילו מצווה, אפילו... נראה לך באותו רגע מצווה, זה היה נראה לך. תראה איזה השלכות יש למעשים. לכן כמה בן אדם צריך לזכור שהחורבן לא נגרם מהמעשה עצמו, נגרם מההשלכות של המעשים.

לכן כל אחד ידע שהמעשה שאתה עושה, אל תתייחס למעשה שאתה עושה. אתה מתפלל, אתה נותן צדקות, אתה עושה חסד. נראה לך שהמעשה הזה הוא פשוט, בסדר. אתה צודק, הוא פשוט מאוד. אבל את ההשלכות של המעשים, את זה אתה לא יודע.

יש באחד הספרים שהוא כותב בשם רבי אהרון ראטה, הוא מביא שם שחז"ל אומרים שרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, הוא היה למעלה בשמיים. אמר לו שם שר הפנים: "בוא, שב לידי ואני אראה לך את כל הגזרות שיש". הראה לי את כל הגזירות שיש. ואז אמרתי לו: "למי כל אלו?" אמר: "כל אלו לישראל". "וישראל יכולים לעמוד בזה?" אמר לי: "תבוא מחר". ובאתי מחר, וגזרות קשות עוד יותר, עוד יותר קשות. אמרתי לו: "כל אלו למי?" אמר לי: "לישראל". התחלתי לבכות.

מה אמר לי בסוף? "אבל תדע לך שכשהם נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים 'אמן יהא שמיה רבא', אנחנו עוצרים את כל הגזירות מלרדת למטה. אין, הגזרות נתקעות שם".

הוא אומר: "אתה יודע למה זה דומה? זה דומה לאיזה מחבלים שהגיעו לבית כנסת. יש פה דלת סגורה, המחבלים מאחורי הדלת, וכמה אברכים תופסים את הדלת חזק חזק. מה זה נראה עכשיו באותו רגע? בסדר, הם תופסים את הדלת, תופסים את הדלת. מגיע להם 'ישר כח', כן. אבל אתה יודע מה הם זוכים? מה הם זוכים? כל המצוות שכולם עושים פה, זה שלהם".

אז אתה מסתכל על המעשה עצמו, על הבן אדם שעונה "אמן יהא שמיה רבא". מה נראה לך? בסדר, יישר כוח, הוא ענה "אמן יהא שמיה רבא". אתה יודע את ההשלכות של המעשים? אתה יודע מה הזכויות שכשהוא יגיע למעלה יראו לו כמה אנשים בזכותו, בזכותו חיים? כמה אנשים, כמה אנשים זכו בזכותו להינצל? את זה אתה לא רואה. אבל ההשלכות של המעשים יקרים עד מאוד.

סיפר לי הרב אליהו בן הרוש סיפור מתוק מדבש, נפלא עד מאוד. איזה סיפור! מן הסתם, אתם מכירים אותו. אם לא, תכירו אותו עכשיו. אני אומר לכם, מתוק, מתוק מדבש. אומר לי: "לפני כמה שבועות סיפרת על 'שולם בכוס חלב וארבע עוגיות לפני 50 שנה'. אז אני אספר לך בדיוק כזה סיפור".

הוא סיפר על איזה גוי אחד שהלך ללמוד רפואה. הוא היה בחור צעיר שמאוד דיבר אליו רפואה ורצה ללמוד. כן, אבל ללמוד רפואה זה עולה כסף. הלך לעבוד כמלצר, חסך, חסך, חסך תקופה ארוכה עד שהגיע לסכום של 25,000 דולר. זה הסכום ללמוד רפואה. הוא שם את זה בתיק ונסע לאוניברסיטה בחוץ לארץ, נסע לשלם למנהל שם באוניברסיטה את הכסף להתחיל ללמוד.

בדרך שהוא נוסע, הוא מגיע עם אופניים. נסע עם אופניים. כשהגיע לשערי האוניברסיטה, עוצר את האופניים, מסתכל - אין תיק. באחד הסיבובים, לא יודע מה היה, עף לו התיק, נפל. מישהו הרים לו את זה, הוא לא יודע מה היה. אין תיק, אין תיק. מסכן הבן אדם, כל הדמיונות שלו, כל הדמיונות, כל המחשבות שהוא יהיה פרופסור - הכל הלך לאיבוד.

הוא אמר: "אני אפנה למשטרה". אבל אומר: "בניו יורק, איזו משטרה? מי יחזיר לך כסף? מישהו יחזיר לך את התיק? הכל גם מזומן, אין שם כלום רק מזומן". אומר: "מי יעזור לך עם התיק? מי יחזיר לך את התיק? אין, אין מה לדבר אפילו".

אחרי יומיים, הגיע יהודי אחד למשטרה. יהודי מבוגר אומר: "מצאתי תיק ברחוב, יש פה 25 אלף דולר". הם פותחים, רואים כסף מזומן. אומרים לו: "תגיד, למה החזרת את זה?" אומר: "כי אני יהודי. בתורה שלנו כתוב מצווה להחזיר השבת אבדה".

טוב, עכשיו איפה מאתרים את הבן אדם הזה? איפה זה נפל? נפל שם, לא יודע מה. אבל מי זה? אין שום סימן היכר של מי זה. מצאו שם איזה נייר, איזו קבלה מאיזו מכולת שקנה את זה במקום שם. המשטרה נסעה לשם, התחילה לברר אצל אנשים: "שמעתם מישהו אולי נפל לו פה תיק?" לא שמעו. עד שהגיעו לאיזה אחד. "יש פה איזה אחד שנפל לו תיק?"

עשו עוד איזה בירורים והגיעו אליו: "תגיד, נפל לך תיק כזה וכזה?" אמר: "כן". "בוא איתנו". הם באו איתו, והביאו גם כן את הבן אדם שמצא את המציאה. ביחד הפגישו ביניהם. אמרו לו: "זה הבן אדם". קראו לבן אדם הזה, מה שהוא סיפר, קראו לו אברהם קרמר. [בסיפור שאני מכיר קראו לו אלברט (שזה כינוי לאברהם), אבל לא משנה, הכל מסתדר].

קיצור, הם הפגישו ביניהם. ההוא התרגש מאוד: "אתה מחזיר לי כסף מזומן? מה יכול להיות?" הוא הוציא 5,000 דולר: "קח מתנה ממני". אמר: "לא לוקח שום מתנות. זו מצווה שאלוקים ציווה אותי לעשות. אני מחזיר לך. אבל תשמע, כמו שאתה קיבלת ממני במתנה בלי כלום, אתה יודע, לא לקחתי לך שום דבר. מי יודע, יתגלגל המזל ואתה תהיה פרופסור. אולי יבואו לך אנשים ואין להם כסף, אין להם כסף. גם אתה תיתן להם את הרפואה שלך, את מה שאתה יודע, בחינם". לחצו ידיים ונפרדו לשלום.

עברו מאז אולי 50 שנה. יום אחד, אצל איזו אישה אחת פה בבני ברק, גילו אצלה איזו מחלה מאוד נדירה. לא מחלה נורמלית, מחלה מאוד נדירה שאין בארץ ידע בטיפול הזה. איפה יש את הטיפול הזה? יש איזה פרופסור אחד בבית חולים 'סיני' בניו יורק. יש כזה בית חולים, ככה סיפר לי הרב אליהו בן הרוש. יש כזה בית חולים 'סיני' בניו יורק.

הטיפול עולה 250,000 דולר, מיליון שקל זה עולה. והם רוצים כמקדמה 50 אלף דולר. ניסו לגייס, אין כאלה סכומים לגייס. החליטו למכור את הדירה. לפני שמכרו, הלכו לבנק. לא היה זמן לחכות שמישהו יקנה. לקחו ערבות, לקחו הלוואה מהבנק, ושעבדו את הדירה. שעבדו את הדירה, ושמו את ה-50 אלף דולר בחשבון, בחשבון שהבנק יכול למשוך את הכסף. ויצאו, יצאו לארצות הברית.

הגיעו לבית חולים שם. קיבל אותם הפרופסור בצורה מאוד מאוד נפלאה, קיבל אותם ממש בצורה נפלאה. עשו את הניתוח, הניתוח עבר בהצלחה גמורה. אחרי יום אחד מהניתוח, שכבר האישה התאוששה, הגיע המנתח בעצמו. אומר: "רציתי להגיד לכם, היה נס גמור, נס גמור היה. באמת באתם בזמן, הניתוח עבר בשיא ההצלחה שיכולה להיות. איזה דבר גדול!"

"אני רק רוצה לבקש משהו, הבאתי איתי אלבום תמונות. אני רוצה לראות אם אתם יכולים לזהות את האנשים שבתוך התמונות פה". הוא מדפדף בתמונות, מדפדף. פתאום אומרים לו: "כן, הנה, זה, זה סבא שלנו. זה סבא".

אומר: "אז רציתי להגיד לכם, הסבא הזה לפני 50 שנה החזיר לי את האבדה, את האבדה הזאת. הוא אמר: 'אם תראה איזה בן אדם שיצטרך איזה ניתוח ולא יהיה לו כסף מאיפה לשלם, כמו שאני החזרתי לך בחינם, תטפל בו בחינם'. אז רציתי להגיד לכם שסבא שלכם כבר שילם את הניתוח הזה כבר מלפני 50 שנה, שילם את הניתוח הזה".

אז בן אדם עושה מעשה טוב, מחזיר אבדה. איך זה נראה באותו רגע? משהו קטן של 'יישר כוח', נכון? זה נראה 'יישר כוח' כזה. אבל ההשלכות, לא המעשה עצמו. כל החורבן לא נחרב בגלל המעשה. המעשה עצמו זה פשוט. ההשלכות של המעשים, ההשלכות, איזה דבר!

כמה בן אדם צריך כל הזמן להתבונן שהמעשים שאתה עושה, אל תתייחס למעשה עצמו. המעשה עצמו, נראה פשוט מאוד. אבל ההשלכות של המעשים יקרים עד מאוד, ממש אי אפשר לתאר איזו זכות גם תעמוד לבן אדם.

אני מסיים. סיפר הרב שבדרון: היה בירושלים איזה אחד שהיה נראה כבעל בית פשוט, אבל הוא היה יודע עתידות, יודע הכל. עכשיו, לא ידעו חכמי ירושלים מאיפה הוא הגיע, מטומאה או מטהרה, לא ידעו מאיפה הוא בא.

באותו זמן, רבנו לופיאן היה במצב אנוש, וחכמי ירושלים מאוד פחדו על רבנו לופיאן, שהיה במצב אנוש. וכבר התפוצצה לו עין אחת בניתוח. בזמן הניתוח עלה לו לחץ דם גבוה והתפוצצה לו עין אחת. לכן הוא היה עיוור בעין אחת.

רבנו לופיאן לקח איתו איזה צדיק אחד גדול (אני לא זוכר כעת את השם של הצדיק הזה). אמר לו: "בוא, ניסע לבן אדם הזה ונשאל אותו מה לעשות עם רבנו לופיאן. עכשיו, תראה, אני ואתה נעשה לנו סימן כדי לבחון אותו. אני השבוע הזה טס לחוץ לארץ. אם אותו בן אדם ידע שאני טס לחוץ לארץ, סימן שיש אמת בדברים שהוא אומר. אם הוא לא ידע, סימן שאין בו כלום".

הם שניהם נכנסו והם שאלו אותו. הם דיברו איתו על הנושא של רבנו לופיאן. אז הוא אמר להם, אמר להם אותו בן אדם: "אל תדאגו. דבר ראשון", אמר לו, "לך יהיה טיסה טובה. אתה תטוס, יהיה לך, תהיה לך טיסה טובה. אתה תלך בשלום, תחזור בשלום, אל תדאג. הכל יהיה לך בסדר. ולרבנו לופיאן אל תדאג, הוא יתאושש, הוא יחזור לעצמו. אתה יודע למה? כי לפני שהוא קיבל את כל מה שעבר עכשיו, הוא עשה איזה שלום בית בין זוג, בין איש לאישה. בזכות זה יחזירו אותו למטה".

אחרי שרבנו לופיאן חזר לעצמו, הגיע לבקר אותו הרב שבדרון. סיפר לו, שאל אותו הרב: "ספר לי מה היה". אמר: "אני אספר לך. כשנכנסתי לניתוח, עשיתי חשבון נפש על כל החיים שלי. ואני יודע מה עשיתי מגיל 12 עד גיל 80. אין לי יום אחד שאני לא יודע מה עשיתי. ועשיתי חשבון נפש, ומהלחץ שהיה לי עלה לי הלחץ דם, ולכן עין אחת התפוצצה".

ואז הוא שאל אותו: " הרב, רציתי לשאול, האם הרב עשה שלום בית לפני שהרב חלה? הרב עשה שלום בית בין זוג?" אז הוא סיפר לו: "כן, עשיתי שלום בית בין זוג". אז הוא אמר: "אני רוצה לספר לרב מה שהיה". אז הוא סיפר לו את כל מה שהיה.

אז יכול להיות, בן אדם כמו רבנו לופיאן, מגיל 12 עד גיל 80 יכול לתת דין וחשבון על כל המעשים שלו. אנחנו, הלוואי שניתן דין וחשבון רק על היום האחרון הזה. רק על השעתיים האחרונות. לא רחוק. בן אדם 80 שנה נותן דין וחשבון, זה לא יעזור. אבל זה שהוא עשה שלום בין שני אנשים, וואי, איזה דבר גדול זה! איזה דבר גדול!

מה בן אדם יכול לזכות לפעמים במעשה אחד שהוא עושה. מעשה אחד שאתה עושה, שנראה לך פשוט ביותר, נתן לו כמעט 18 שנה לחיות אחר כך.

אני מסיים. כל שנה אני מזכיר את זה, אני מזכיר את זה גם השנה. עוד כמה ימים יחזרו לפה הבחורי ישיבות. וכל אחד נפגש איתם, אתם נפגשים. אתה רואה בחור ישיבה פה, אתה רואה בחור ישיבה שם. יש הרבה אנשים שחושבים לעצמם: "אוהו, הבחור הזה, אה, סתם לא רציני. זה שילך לך צבא". וזה... ויש כאלו שאתה לא מגיע גם לקרסוליים שלהם. אתה לא מגיע, גם שתרצה להגיע, אתה לא מגיע לקרסוליים שלהם. אתה לא יודע בזה איזה ניסיון הם עומדים.

אבל דבר אחד תדע: שלפעמים במילה אחת טובה שאתה אומר, במילה אחת טובה שאתה אומר, אתה לא יודע מה אתה קונה. עולמך אתה קונה. לפעמים במילה אחת לא טובה שאתה אומר, אתה לפעמים גם מאבד עולמך.

איפה ראינו את זה? בפרשה של השבוע (פרשת דברים ברש"י א, ג). יעקב אבינו רצה להוכיח את ראובן. כולם ראיתם את הרש"י הזה, אבל אני חוזר על מה שכתוב. רצה להוכיח את ראובן, אבל אמר לו: "ראובן, אני לא מוכיח אותך היום". מתי? ביום האחרון של יעקב אבינו. למה? למה יום האחרון? מה, למה יום האחרון?

הרי ראובן עשה מעשה מאוד חמור. בגלל זה הוא הפסיד את המלכות, הפסיד הכהונה, הפסיד בכורה, הפסיד הכל. באמת הפסיד, הפסיד עולמות, הפסיד עולמות. זאת אומרת, המעשה הזה זה לא מעשה פשוט. אמר לו יעקב: "ראובן, לא יכולתי להוכיח אותך. למה? פחדתי שאם אני אוכיח אותך, אתה תעזוב אותי ותלך ותידבק בעשו אחי".

תגיד, אתה מאמין לזה? תגיד, מישהו פה מאמין? תראה, אתה הוכחת את ראובן. מה, אמר ראובן עכשיו: "לקח את הכובע, זרק לרצפה, את הכיפה הוריד, את הזקן הוריד, את הפאות. שלום, אני הולך לעשו"? תגיד, אתה נורמלי? תגיד, זה נשמע לך נורמלי? לא יכול להיות, לא יכול להיות. נכון לפעמים יש הגזמות, אבל יש גבול להגזמות. יש גבול. עד פה, עד פה.

ויעקב אבינו, כתוב את זה, שהוא אמר לו את זה. "ידעתי שאם אני אוכיח אותך, אתה תעזוב אותי ותידבק בעשו אחי". מילה אחת שאתה אומר, כשאתה צודק. לא כשאתה לא צודק. אלא אפילו שאתה צודק ב-100 אחוזים. במילה אחת שאתה אומר, אם יעקב היה מוכיח אותו, היינו מאבדים שבט אחד מישראל. שבט אחד מישראל מאבדים.

אבל במילה טובה שאתה אומר, כמו שסיפרנו את זה כבר כמה פעמים, שאותו הרב עבודי שאמר לרב עובדיה: "אתה עוד תהיה תלמיד חכם גדול". במילה הזאת נתן לרב עובדיה זריקה של החיים, ובזכותו הרב עובדיה התחיל לגדול. בן אדם אומר מילה טובה, לא יודע את ההשלכות שלה, כי באמת יש השלכות למעשים.

אז כל מה שדיברנו היום זה רק שבן אדם ידע את ההשלכות של המעשים. יש מלא בחורי ישיבות שאתה יודע, הם עומדים על הגדר. מלא, מלא עומדים על הגדר. לא יודע איפה ללכת. אתה לא יודע שבמילה טובה שהתייחסת אליו, הצלת עולמך. אל תסתכל על המעשה שעשית עכשיו, תסתכל על ההמשך. על הילדים שלו, על הנכדים שלו. כל זה נזקף לזכותך.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.