שיעור 53 – מוצ"ש פרשת עקב תשפ"ד

כותרת: להוריד את השמים לארץ

כתוב בפרשה: "הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה". שואל האלשיך הקדוש: יש פה משהו לא מסודר לפי הסדר. האם מתחילים מלמטה למעלה או מלמעלה למטה? לכאורה, איך הסדר אמור להיות? לא משנה אם מלמעלה למטה, אבל צריך שיהיה סדר.

אז היה צריך להתחיל: "הן לה' אלוקיך הארץ", שלב הבא "השמיים", שלב יותר גבוה "שמי השמיים". או הפוך - תתחיל מלמעלה, אין לי בעיה. תתחיל מ"שמי השמיים", אחר כך "השמיים", ואחר כך "הארץ".

התורה לכאורה הולכת בצורה לא מסודרת: "הן לה' אלוקיך השמיים" - זה באמצע, "ושמי השמיים" - זה יותר גבוה, ואז אתה יורד כמה מדרגות למטה - "הארץ". לא מסודר. שאלה גדולה מאוד.

כותב האלשיך: זה מסודר מלמטה למעלה. כן, הסדר פה מסודר בדיוק הפוך - מלמטה מתחילים ועולים למעלה. הדרגה הנמוכה זה "השמיים", יותר גבוה מזה "שמי השמיים", יותר גבוה זה "הארץ" שלנו. יותר גבוה משמי השמיים זה פה בארץ שלנו, איפה שאתה מתמודד. איפה שאתה מתמודד ויש לך ניסיונות ואתה יודע להתגבר - זה יותר גבוה משמי שמיים. למה? כי שם כולם רובוטים. למעלה כולם מתוכנתים, מסודרים. מי שמתמודד - זה בארץ. בארץ מתמודדים. וזה כבר משהו אחר לגמרי, זו המדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות.

כותרת: הגר צדק וחיפוש אחר האמת

סיפר הרב יעקב אדלשטיין בהספד על הרב חיים גריינמן. סיפרנו אותו כמה פעמים, אבל עכשיו זה מתאים אז אני מזכיר אותו שוב.

הוא סיפר שגר צדק סיפר לו את מה שהוא עבר עד שהוא התגייר. אותו גר צדק אמר: "הייתי גוי משועמם, היה לי כסף כמו מים והיה לי מלא זמן מיותר ולא ידעתי מה לעשות. החלטתי לבדוק את הדתות - איזו דת הכי מתאימה? אני אבחר מה שהכי מתאים."

"במה אתחיל?" אמרתי, "אלך לדת האסלאם". התקשרתי לאיזה שייח' אחד, אמרתי לו: "אני צריך שתסדר לי שייח' שילמד אותי את הדת של האיסלאם, אבל משהו מיוחד, לא משהו בדיעבד". אומר לי: "תשמע, יש לי מישהו והוא לוקח הרבה כסף". אצלי כסף זה לא בעיה, וגם אני מחפש את האמת, אז אמרתי לו: "אל תדבר איתי על כסף, אצלי כסף זה הדבר האחרון שמעניין אותי. רק תסדר לי מישהו ברמה גבוהה".

ובאמת סידר לי מישהו. שכרתי בית מלון באותו מקום לחודש, ובאתי ללמוד. כל יום אני לומד, משלם לו ממש המון כסף. שבועיים עברו. אחרי שבועיים מגיע המשרת של השייח' הזה.

אומר: "אתה יודע, שבוע הבא אין שיעורים". "למה?" אומר לי: "השייח' הזה עולה לאלוקים, מדבר איתו, מביא נבואות, גילויים, עניינים". אמרתי לו: "תגיד לי, האם גם אני יכול לבוא עם השייח' הזה להביא גילויים, עניינים?" אומר לי: "תגיד, אתה נורמלי? השייח' הזה קודש קודשים, הוא כבר עבר בחיים שלו הרבה. אתה רק התחלת".

"אם אני בכל אופן רוצה להצטרף, מה אני אמור לעשות?" הוא התחיל לרמוז לי: "אתה יודע... משהו צנוע... יכול לעזור. בכל צ'ק יש מלבן כזה של הסכום, נכון? מלא אותו". בשבילי זה היה 'צנוע'. מילאתי את כל המלבן באפסים, שמתי לו ביד. הוא אומר לי: "אתה מצטרף איתנו למסע".

באמת, מוצאי שבת בשעה שתיים בלילה, עליתי לאוטו. במקום שנעלה לשמיים, אנחנו רק יורדים. יורדים ויורדים. מנהרה ועוד מנהרה. לאן הגענו? לאיזה אולם ענק. אתה יודע מי היה שם? נשיאים, ראשי ממשלות, אנשים ענקיים.

מה הם עשו שם שבוע שלם? שתו שתייה חריפה, הקיאו, שכבו על הרצפה, קמו, וחוזר חלילה. ככה במשך שבוע שלם. אמרתי לעצמי: "אני לא מבין, זה נקרא דת? זה לא מתאים לי פה".

עשיתי סיבוב, הלכתי. אמרתי: "עזוב, האסלאם סתם בדיחה".

התקשרתי לוותיקן. אמרתי: "אני צריך שתסדרו לי כומר אחד שיסביר לי בצורה רצינית את הדת של הנצרות". אמר לי האיש: "אל תדאג. יש לי כומר אחד מאוד מיוחד, הוא ילמד אותך בצורה הכי טובה שיכולה להיות".

התחלתי ללמוד. שכרתי בית מלון, ולמדתי שבועיים. אחרי שבועיים הוא אומר לי: "אתה יודע, שבוע הבא אין שיעורים". "למה?" אמר לי: "מה למה? הכומר עולה לשמיים, מדבר עם אלוקים, מביא גילויים, נבואות, עניינים".

אני כבר ידעתי מה יקרה מפעם שעברה. הוצאתי צ'ק, מילאתי את כל הצ'ק, שמתי לו ביד. הוא פותח... "וואו", נבהל מהצ'ק. אומר לי: "אתה בא איתנו!".

באמת ככה, מוצאי שבת, במקום לעלות אנחנו יורדים. מנהרה ועוד מנהרה. יורדים למטה למטה. הגענו לאיזה אולם... מה אני אגיד לך איזה אולם. מי היו שם? אנשים שאם אתה מזכיר אותם בעולם, אנשים רועדים מהם. מה עשו שם שבוע שלם? עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים.

אמרתי לעצמי: "זה נקרא דת? עזוב, שטויות". נשאר לי דת של היהדות. אני רוצה לראות אם זה אמיתי או לא אמיתי.

עליתי לארץ ישראל. הגעתי לירושלים, לכותל, בעיר העתיקה. כשהסתובבתי, שאלתי איזה ילד: "תגיד לי ילד, מי זה פה הרב הכי גדול שיש פה?"

לקח אותי לכתובת ברובע היהודי אל הרב אביגדור נבנצל שליט"א, אמר לי: "הנה, זה הרב שלנו". באתי לרב, אמרתי לו: "הרב, אני רוצה ללמוד על היהדות. אם זה בסדר, אני רוצה להיות יהודי".

אמר לי הרב: "אני ממש מצטער. אצלנו היהדות עוברת דרך הבטן של אמא. מי שבא מאמא יהודיה הוא יהודי, מי שלא - לא".

אני כבר ידעתי את התוכנית. הוצאתי צ'ק, מילאתי אותו. נתתי לרב ביד. הרב פותח את הצ'ק, מסתכל, לוקח אותו, קרע אותו. אמרתי: "הופה, פה כבר נשמע משהו אחר. פה אני רואה שלא מתרגשים".

"הרב, האם אני לא יכול ללמוד יהדות?" הרב הביט לי בעיניים ואמר: "אתה יכול ללמוד יהדות, אין בעיה. אבל להיות יהודי אתה לא יכול".

ובאמת התחלתי ללמוד. שבועיים אני לומד. שבוע שלישי אני מגיע ללמוד, אני רואה שהחברותא הגיע ואנחנו מתחילים ללמוד. אני אומר לו: "תגיד לי, מתי הרב שלכם עולה לשמיים? מתי הוא מביא גילויים, מדבר עם אלוקים?"

אמר: "מה? מה אתה רוצה מהרב שלנו? הוא צעיר, מה אתה רוצה, שיעלה לשמיים? מה אכפת לך שהוא חי?"

הסברתי לו: "תשמע, לפני שבאתי לפה, אני הייתי כבר בשתי דתות. בשתיהן אחרי שבועיים סיפרו לי 'עולים לאלוקים, מדברים עם אלוקים, מביאים גילויים, עניינים'. מתי ביהדות עולים לשמיים, מביאים גילויים, עניינים?"

"אה, שאלה טובה. בוא נשאל את הרב". "באמת?" "כן, בוא נשאל את הרב באמת".

הם הגיעו לרב אביגדור נבנצל, ואמרו: "כבוד הרב, הגוי הזה לפני שבא לפה, הוא היה בשתי דתות. אחרי שבועיים מהלימודים אמרו לו 'עולים לשמיים, מביאים גילויים, עניינים'. מתי ביהדות עולים לשמיים? מתי מביאים גילויים? איך עושים את זה?"

אמר לו הרב: "אצלנו ביהדות זה בדיוק הפוך. אף אחד לא עולה לשמיים. את השמיים מורידים לארץ. כל התגברות שאתה מתגבר, כל דבר שיש לך ניסיון ואתה מצליח לעמוד בו - אתה מוריד את השמיים לארץ".

למה? כי הארץ, לפי הרב האלשיך, יותר גבוהה משמי השמיים. יותר גבוהה משם. למה? כי פה אתה מתמודד. פה יש לך ניסיונות, יש לך רצונות, ופתאום אתה נתקע, ומתגבר - זה יותר הכי גבוה שיש.

כותרת: מעלת ההתגברות דוקא איפה שקשה

עכשיו בואו נראה מה זה אומר בשבילינו, תגיד לי, מה אתה עושה? תכננת תכנון לבין הזמנים, ואתה חושב עליו כבר חצי שנה. ופתאום אתה סוף סוף מגיע ליעד הנכסף, ויש פריצות. מה עושים עכשיו?

אה! מה בן אדם אומר: "יש מקום להקל. כתוב בספרים שאם אתה הולך מהצד...". ואתה יודע מה, אני לא מבין, אם זה אסור, זה אסור! נניח שזה היה מישהו אחר, מה היית אומר לו? "אסור", נכון? אבל אצלי... "תשמע, אני כבר תכננתי על זה שבועיים לפני כן, והילדים אמרו לי 'אבא, אנחנו חייבים להגיע לשם. בלי זה אין בין הזמנים'".

ואתה לא יודע שהתגברות אחת שאתה מתגבר אתה קונה עולמות. ואיפה אתה מתגבר?! לא איפה שהכל זורם, דוקא איפה שנתקע, איפה שיש התמודדות.

זה מזכיר לי סיפור על אותו אחד שאמר שהוא ותרן לאשתו. איזה בעל, איזה בעל ותרן. ממש ותרן. הוא אמר שהוא היה מאוד רעב. הוא אמר: "בטח אשתי עכשיו חושבת עליי, והיא הכינה לי שניצל, פרגית, ובשר". אתה יודע, הוא הגיע הביתה - היה שניצל, היה בשר, לא היה פרגית. אומר: "טוב, אני מוותר לה". איזה בעל... קודש קודשים. בורא עולם בטח אומר עליו: "ראו בריה שבראתי בעולמי, איזה ותרן". זה נקרא ותרן? זה נקרא לוותר לאלוקים?!

דווקא כשהכל לא מסתדר, תכננת תכנונים, "חשבת אני אעשה כך וכך", ופתאום אלוקים החליט הפוך. לא מסתדר. וואי, שם זה ניסיון. שם אתה מוריד את שמי השמיים לארץ. שם זה שיא המדרגה שאתה יכול להיות.

סיפר איזה יהודי אחד, בדרך צחות, שהלך לרופא שיניים. "דוקטור, אני צריך שתכין לי שבע שיניים תותבות". "שבע? למה שבע? נכין לך אחד שתשתמש בו". "לא, לא. אני מאוד מחמיר. אחד לפרווה, אחד לחלבי, ואחד לבשרי". "אה, בסדר. אבל זה רק שלוש, איך הגעת לשבע?" "ופסח? מה עם פסח? הרי זה הכל חמץ, אני צריך גם לפסח אחד לפרווה, אחד לחלבי, אחד בשרי". אמר: "בסדר, הגענו לשש. למה צריך עוד אחד?"

אומר לו: "עוד אחד אני צריך לבין הזמנים. בבין הזמנים אני אוכל בשרי, חלבי, הכל. אוכלים הכל". זהו. בין הזמנים בן אדם מגיע לאיזה מסעדה והוא רעב. "יש לך הכשר?" "יש". "אה, שים". מה כבר יכול להיות? איזה בעיה יכולה להיות ב'עוף'? ומן הסתם הירקות 'חסלט'... זה תירוץ של בין הזמנים.

כותרת: מתעצמים לאהוב את השם ולשבחו

למה זה כך? כי שם יש ניסיונות. ואתה לא יודע שאתה מוריד את השמיים לארץ. מה שכתב האלשיך הקדוש כותב בדיוק ככה גם האור החיים הקדוש בפרשת קורח (במדבר טז, כב).

כותב האור החיים הקדוש: "עוד נתכוון (משה) לדבר לפניו (לפני הקב"ה) דברי ריצוי על פי מה שקדם לו בידיעת הדרגות שיש לבורא עולם חפץ בהם". מה הדרגות שבורא עולם חפץ בהם? מה הוא אוהב?

"אחד - הוא שבח והלל אשר יתנו לו כל צבא מעלה." כל צבא מעלה, השבח שיתנו לו כל צבא מעלה - זו המדרגה הראשונה הנמוכה.

"למעלה ממנו," מה המדרגה היותר גבוהה מזה? "שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים משני אוצרות החיים. אוצר אחד של נשמות שעדיין לא באו לעולם, שעליהם אמרו חז"ל 'עד שיכלו כל הנשמות שבגוף'. אוצר השני - אותם הנשמות שכבר היו בעולם וחזרו וניתנו באוצר החיים. וכולם נותנים שיר שבח והודאה לבורא יתברך שמו, בסוד 'כל פעל ה' למענהו'." זו הדרגה השנייה הגבוהה יותר.

זאת אומרת, כל הצדיקים שמכירים, שמשבחים את בורא עולם - זו המדרגה השנייה. המדרגה היותר גבוהה, "למעלה מהם," מה יש למעלה מהם? מה יש יותר מהתנאים? יותר מהאמוראים? יותר מהנביאים? יותר מכל האנשים?

יש אותנו. יש משהו יותר גבוה למעלה מהם. "למעלה מהם השיר והשבח העולה מנשמות אשר הם בעולם הזה, אשר הם תוך הבשר, והוא מונע אותם מלהכיר את השם, והם מתעצמים לאהוב את השם ולשבחו ולהודות - זה העליון, חשוק אצל בורא עולם, למעלה מן הכל".

פה, פה בעולם הזה. אז אם בעולם הזה, כשאתה נמצא בניסיון. אם זה בין הזמנים - וואי, כמה ניסיונות. כמה בלבולים יש. ובן אדם יודע לתפוס את עצמו חזק - כמה הוא מרוויח.

ברגע אחד שבן אדם נותן לעצמו החלטה "אני לא הולך לשם". אז נכון שהוא מפסיד ברגע זה, אבל בהמשך הדרך - וואי, כמה רווח יש בזה. כמה זה חשוק ואהוב לבורא עולם הרגעים האלו שבן אדם מתמודד.

כותרת: הסוכריה שהפכה ל-15 שנות חיים

סיפר הרב אהרן שכטר זצ"ל, ראש ישיבת רבי חיים ברלין בארצות הברית. היום הראש ישיבה שם זה הרב שלמה חליווה, החתן שלו.

הוא סיפר שכשהוא היה ילד בגיל 10, היה מגיע הרב שרגא מנדלוביץ' ובוחן את הילדים על פרשת שבוע. כל ילד שידע קיבל ממנו סוכריה. לא סוכריה של היום, סוכריה של פעם. היום - יש מלא סוכריות, זה לא נחשב. אבל לפני 60 שנה - סוכריה הייתה דבר מאוד יקר.

יום אחד הרב הגיע. ידענו שהרב בוחן אותנו. הכנתי טוב את החומר. והרב הגיע, בחן אותנו. ידעתי טוב. הוא עבר על כולם. כשהגיע אליי, בחן אותי, ידעתי. מאוד נהנה. הכניס את היד, חיפש... נגמרו לו הסוכריות.

הוא אומר לי: "ילד, אל תדאג. מחר אני אביא לך סוכריה". ואתה יודע, ראש הישיבה היה טרוד מאוד, ואני כל השבוע מסתובב לידו. הולך לידו, אולי הרב יזכור שהוא חייב לי סוכריה. והרב שכח מזה לגמרי.

עברו מאז 50 שנה, והרב שכטר, בערך בגיל 60, קיבל התקף לב מאוד חמור. הרופאים בבית החולים אמרו לו: "הרב לא יחזיק מעמד אפילו עד השקיעה", מרוב שההתקף היה חמור. המצב היה מאוד קשה... ממש ביקשו מהילדים שיתאספו, כי אלו רגעים אחרונים. הרב לא ישרוד עוד כמה שעות.

אחרי שעתיים, התעורר הרב אהרון שכטר. התעורר, רואה את כל הילדים בוכים. "למה אתם בוכים?" אמרו לו: "אבא, לא משקרים לך, אבל אתה יודע אבא, אלו הרגעים האחרונים..." אמר: "אל תדאגו, אין רגעים אחרונים. אני אחיה עוד 15 שנה, אל תדאגו".

אמרו לו: "אבא, אבל הרופאים אמרו שהמצב מאוד קשה". אמר: "אני אגיד לכם. כשאני קיבלתי את ההתקף לב, הגעתי למעלה. פגשתי את הרב שרגא מנדלוביץ'. הוא אומר לי: 'בגלל שהייתי מרביץ תורה בישראל, נתנו לי רשות לרדת אליך. אתה זוכר שאני חייב לך סוכריה? אז אני רוצה לתת לך תחליף. על הסוכריה הזאת, יש לי רשות מאלוקים, לתת לך לחיות עוד 15 שנים. אל תדאגו, אני אהיה בריא'".

וכדרך נס קם על הרגליים וחי 15 שנים אחר כך. הוא אמר: "לא ידעתי שסוכריה אחת בשמיים זה 15 שנים. בן אדם שמוותר לעצמו על סוכריה אחת, אתה יודע, זה 15 שנים."

עכשיו בוא נחשוב על הסיפור הזה. אלו 15 שנים של תפילין. זה לא 15 שנים של חיי חתולה. זה 15 שנים של תפילין, 15 שנים של ציצית. שים על כף מאזניים את כל זה ועוד. קח את כל השבתות, כל הרבצת תורה שהוא הרביץ במשך 15 שנים. שים הכל בכף מאזניים, כל השבתות, סוכות, יום כיפור. קח את הכל, שים הכל, תעמיס 15 שנים. כנגד זה - התגברות אחת על סוכריה.

התגברות אחת שבן אדם מתגבר... בן אדם חושב לעצמו: "מי יודע איזה זכות תעמוד לי". הזכות שתעמוד לך לפעמים היא על התגברות על סוכריה אחת. על סוכריה אחת שאתה מתגבר, אתה יכול לזכות בהרבה.

כותרת: ישועה במקום הקושי אצל רחל ולאה

יום אחד רחל אמנו מגיעה לאחותה לאה. אומרת לה: "לאה, תני לי קצת מדודאי בנך". לאה עונה: "המעט קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני?" אני לא מבין. מה, אסור לאחות לבקש טובה מאחותה? כאילו האחות הלכה לשוק, קנתה מנגו. ואחותה מגיעה אליה, אומרת לה: "אפשר לקבל מנגו?" מה היא מתנפלת עליה? על מנגו? זה אחיות? מה הבעיה לבקש מאחותי דודאים? ולאה ישר קופצת עליה. "מה, לא רק שלקחת את בעלי, עכשיו את גם לוקחת את הדודאים?"

אז תראו, לרחל ולאה לכל אחת היה משהו קשה ומשהו קל. ללאה היה מאוד קל להביא ילדים. ילדים היה לה בשפע, שישה שבטים. אבל מה היה קשה לה? שאין לה בעל. יעקב אבינו לא איתה. זה היה ניסיון.

אצל רחל זה היה הפוך. לרחל היה בעל. היה לה בעל גדול. אבל ילדים אין לה. זה היה הניסיון שלה.

מה קרה בסוף? במקום שהיה קשה, כל אחת קיבלה את השכר שלה על הקושי. לאה, שהיה לה קשה שלא היה לה בעל, זכתה להיקבר עם יעקב אבינו לאורך ימים ושנות חיים במערת המכפלה. ואילו רחל לא זכתה להיקבר עם יעקב אבינו כי בשבילה זה היה קל. איפה שקל - אין שם שכר. אבל איפה שהיה קשה לה? עם הילדים. לכן היא נקברה בבית לחם כדי שתציל את כל הילדים שלה. היא תציל גם את הילדים של לאה. למה? כי רק איפה שיש לך את הקושי, שם אתה הכי מצליח.

כותרת: כוחה של שתיקה

סיפר איזה אברך אחד: יום אחד, היו דפיקות בדלת. מגיע השכן, אומר לי: "אני צריך טובה. אני לוקח הלוואה מהגמ"ח. אם אתה יכול לחתום לי ערבות. לא סכום גדול". "כמה אתה לוקח?" אמר: "אני לוקח 20 אלף שקל". אמרתי לו: "מה? 20 אלף? בשבילי זה סכום גבוה, אני לא יכול לחתום על 20 אלף ערבות".

אומר לי: "מה אתה דואג? הנה, יש לי פה תלושים. תראה, אני מרוויח הרבה כסף, גם אשתי מרוויחה. וגם אני דיברתי איתם שאני מחזיר 500 שקל כל חודש. מה זה 500 שקל? זה כלום".

האברך מספר: "טוב, השכן ביקש. אמרתי: 'אני אחתום'. הביא לי דף ריק. אמר: 'תשמע, אני עוד לא הספקתי למלא את הדף. אם אתה יכול בינתיים לחתום ואני כבר אמלא את הדף אחר כך'. אני האמנתי לו, חתמתי ונתתי לו את הדף. הוא הלך."

שלושה חודשים עברו, אני מקבל טלפון מהגמ"ח. "אדוני, אתה חתמת פה ערבות על 80 אלף שקל". אמרתי לו: "אני? 80? לא מכיר כזאת ערבות". "תבוא תראה". אני בא, מסתכל, אני רואה - כן, החתימה שלי. וכתוב 80,000 שקל. ואז הבנתי שזאת הערבות שחתמתי לשכן שלי. "אבל הבן אדם אמר לי 20". "אמר לך 20? אבל פה כתוב שמונים".

הלכנו לדין תורה. אומר לי הדיין: "אתה חתמת פה?" "כן, אני חתמתי". "זו חתימה שלך?" אני עונה: "כן, זו חתימה שלי". הדיין אומר: "אם כך, אתה צריך לשלם". אני אומר: "אבל הרב, אני לא חתמתי על זה, הדף היה ריק, הוא אמר לי 20". הוא אמר: "יש כאן שטר עברות על 80 אלף, ואתה מודה שזאת חתימה שלך, אין מה לעשות, אתה צריך לשלם".

כשהגעתי הביתה. אמרתי לאשתי: "גמרנו. נגמרו כל המותרות. אנחנו חייבים תקופה ארוכה להצטמצם ולהתחיל לחסוך לשלם לגמ"ח". "מה היה?" סיפרתי לה את כל מה שקרה. אשתי שואלת אותי: "מי זה הבן אדם הזה?"

על הלשון עמד לי להגיד לה מי זה הבן אדם. התלבטתי: אני אגיד לה או לא אגיד לה? מצד אחד - הרי זו הזכות של אשתי לדעת. מצד שני - יש כאן לשון הרע. בסוף אמרתי לעצמי: "לשון הרע מה יצא לי מזה? מה זה יכול לעזור?" החלטתי לא לדבר. אמרתי לה: "לא משנה מי זה. זה הסיפור וזה המצב".

וככה היה, והתחלנו לשלם. כל חודש שילמנו קצת כדי לגמור את החוב.

בינתיים התברר שהשכן הזה שרימה, ברח לחוץ לארץ. הוא ברח, נעלם. לא רק אותי הוא רימה, את כל השכנים הוא החתים. לקח וברח.

עבר איזה זמן, יום אחד אנחנו מקבלים בדואר מעטפה. לי ולאשתי - כרטיסי טיסה לחוץ לארץ.

קיבלנו במעטפה שני כרטיסי טיסה לחוץ לארץ. משפחה הזמינה אותנו לחתונה של הבן שלהם. אמרתי: "שני כרטיסי טיסה... מישהו משלם. יש בית לישון, טיסות הלוך חזור, חתונה, יכול להיות נחמד". אמרתי לאשתי: "בואי ניסע לחתונה לחוץ לארץ".

נסענו לחוץ לארץ. הגענו לחתונה, אשתי נכנסת לעזרת נשים שם בחתונה. את מי היא רואה? את השכנה שבעלה לקח את הכסף. אשתי לא ידעה כלום. היא ניגשה לשכנה, חיבקה אותה. אמרה לה: "וואי, למה עזבתם? הייתם כל כך אנשים טובים, חבל שעזבתם".

והשכנה אומרת לעצמה: 'לא יכול להיות. חשבתי שהיא תרדוף אחרי עם מערוך. מה? ככה היא מדברת איתי, כל כך לבבית, לא יכול להיות'. והיא ממש היתה מלאת בושה וחרטה. ואשתי יושבת לידה כל הזמן ואומרת לה: "תחזרו אלינו, אתם כל כך אנשים טובים". וכל הזמן הזה אשתי בכלל לא יודעת מכל הסיפור.

אחרי החתונה, השכנה חזרה הביתה ומספרת לבעלה: "תשמע, את מי שגנבת - לא אכפת לי. תגנוב את כולם. אבל את השכנים האלו... כל כך אנשים טובים. גנבת אותם ועוד הם מחייכים אליך, מחבקים אותך. זה לא אנשים, זה מלאכים, אלה לא בני אדם בכלל. אתה חייב להחזיר להם את הכסף, אני אומרת לך, עד מחר, אתה תחליט - או אני או הכסף. תשיג עכשיו 80 אלף שקל, תביא להם את הכסף".

בעלה הלך, סידר את כל הכסף, הביא לאשתו. השכנה הלכה לבית שלהם. היא אמרה לאשת האברך: "גברת, הבאתי לך את ה-80 אלף שקל". היא אומרת: "איזה 80? על מה את מדברת" השכנה עונה: "אל תהי תמימה. קחי את ה-80, קחי בלי דיבורים וזהו".

אשת האברך הייתה באמת תמימה. היא לקחה את ה-80. כשבעלה חזר היא סיפרה לו: "השכנה הביאה 80 אלף ש"ח". הוא אמר: "וואי וואי". ורק אז הוא סיפר לה את כל הסיפור.

האברך אומר: "תראה מה זה כוח של בן אדם שמתגבר לא לדבר לשון הרע פעם אחת. תראה כמה אתה מרוויח. בוא נגיד שהייתי מספר לאשתי את הכל, מה היה קורה? אשתי הייתה מגיעה לחתונה, באמת עם המערוך, ורצה אחריה. ואת ה-80 אלף לא הייתי מקבל חזרה, והייתי אמור לשלם אותם. בזה שידעת פעם אחת להתגבר - מה אתה מרוויח!"

בין הזמנים יש הרבה ניסיונות. תהיה גיבור. אלוקים מעמיד אותך בניסיונות, תהיה גיבור. כמה אתה יכול להרוויח עכשיו, כמה אפשר להרוויח - עולמות. עולמות אפשר להרוויח בהתגברות אחת. שתדע, לפעמים התגברות על סוכריה אחת זה 15 שנים.

אני מזכיר את זה כל פעם. אני חייב להזכיר את זה גם עכשיו. כשאתם נמצאים בבית כל היום זה גורם להרבה הצלחה בחיים. מי שנמצא בבית עכשיו יכול לקנות את עולמו. את עולמו אפשר לקנות רק תגיד מילה טובה. תסתכל רק על הדברים הטובים. אתה קונה עולמות. אל תסתכל על מה שאין, תסתכל על הדברים הטובים שיש. בילדים, באשתך - תפרגן על מה שאתה רואה טוב. שם אתה קונה את עולמך.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.