שיעור 54

שקית אוכל שנתתי, הכריעה את הכף!

פרשת ראה תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

אם אתה פותח פה למטה, תדע לך שאתה פותח למעלה

הרב מסביר את הפסוק באשת חיל "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים". על פי רש"י, ה"שניים" מתייחס למצוות כפולות של בין אדם לחברו ("נתון תיתן", "פתוח תפתח"). כשאדם עושה חסד, הוא פותח שערים בשמיים עבור עצמו.

סגולה לילדים מהרב אדלשטיין

הרב אדלשטיין מלמד שכדי לזכות בילדים (הנקראים "פרי") צריך לעשות מצוות שעושות פירות. לא די במצווה חד פעמית, אלא צריך מעשה חסד שממשיך להשפיע, כמו תרומת קפה וסוכר לכולל שעוזרת לאברכים להמשיך ללמוד.

אני לא יכול להגיד לאמא המרק שלך לא טעים

סיפור על הרב שמואל צבי קובלסקי שאכל מרק לא טעים במשך שנתיים כדי לא לפגוע באמו. מדגים את חשיבות כיבוד הורים והרגישות לזולת גם במחיר של אי נוחות אישית.

לעילוי נשמת תביא לי כאלה מצוות

סיפור על הרב קובלסקי שוויתר על תפילה כחזן לעילוי נשמת אביו כדי לעזור לזקן. אביו הופיע בחלום ואמר שמעדיף מצוות כאלו של התמודדות והקרבה על פני תפילות רגילות.

שקית האוכל שנתתי - הכריע את הכף

סיפור נוסף על הרב קובלסקי, שכשהגיע לשמיים, דווקא מעשה החסד הקטן של הבאת אוכל לאדם שהפסיד לו כסף הוא שהכריע את הכף לזכותו, יותר מכל זכויותיו האחרות.

איזו מתנה אפשר להביא לאבא מיליארדר

סיפור על מיליארדר שביקש לראות את האבחון השלילי שקיבל בילדותו, כדי להראות כיצד ההזדמנות השנייה שקיבל שינתה את חייו. הרב משתמש בסיפור זה כמשל לחודש אלול - הזדמנות נוספת שה' נותן לכל אחד.

גם אני רוצה שתחזיר אותי בתשובה

סיפור על הרב חיים קרייזוירט שביקש מהרב זילברמן "להחזיר אותו בתשובה" אחרי ששמע את סיפורו של אורי זוהר. הרב זילברמן לימד אותו שעיקר התשובה היא בהבנה ש"בך בחר ה'" - כל אחד יכול לשוב בתשובה כי ה' בוחר בו אישית.

הסיפורים בשיעור

הסגולה לילדים

יהודי שהיה חשוך ילדים במשך שנים רבות פנה לרב יעקב אדלשטיין לבקש סגולה. הרב הסביר לו שילדים נקראים בלשון חז"ל 'פירות', והאבא והאמא הם כמו העצים. לכן, כדי לזכות בילדים, צריך לעשות מצוות שיש להן המשכיות - שעושות 'פירות'. הרב הציע לו לתרום קפה, תה וסוכר לכוללים, כי כשאברך שותה קפה זה נותן לו כוח להמשיך ללמוד, וכך המצווה ממשיכה להשפיע. האיש קיבל את העצה והתחיל לתרום באופן קבוע לשני כוללים. לאחר תקופה נולדו לו ילדים, והוא ממשיך בתרומתו מדי שנה.

המרק של אמא

הרב שמואל צבי קובלסקי, כשהיה בחור צעיר, חזר יום אחד מהישיבה ואמו הכינה לו מרק. בטעות, היא ערבבה במרק חומרי ניקוי שונים עם התבלינים. למרות הטעם הנורא, הוא אכל את כל הצלחת כדי לא לפגוע באמה. היא התלהבה כל כך מתגובתו שהמשיכה להכין את אותו מרק במשך שנתיים, עד חתונתו. אפילו אז, היא לימדה את המתכון לכלתו. רק כשאשתו ניסתה להכין את המרק והבינה כמה הוא נורא, התגלה גודל ההקרבה שלו. כשנשאל איך הצליח לאכול את זה כל כך הרבה זמן, ענה בפשטות: "איך אני יכול להגיד לאמא 'האוכל שלך לא טעים'?"

הליווי שעדיף מתפילה

כשנפטר אביו של הרב קובלסקי, הוא קיבל על עצמו להיות חזן בכל התפילות במשך שנת האבל. יום אחד, כשהתכונן לתפילה, ראה זקן שחיכה שמישהו יעזור לו להגיע הביתה. למרות שידע שיפסיד את התפילה כחזן, החליט ללוות את הזקן. הדבר לקח זמן רב כי הזקן הלך לאט מאוד. באותו לילה הופיע אביו בחלום ואמר שהוא מוותר על כל התפילות כחזן בתמורה למצוות כאלה - מצוות שבהן אדם מתמודד ומקריב מרצונותיו עבור הזולת.

שקית האוכל שהכריעה

כשהרב קובלסקי נפטר והגיע לשמיים, היה במשפט שמיימי במשך חודש והיה בספק 50-50. בצעירותו השקיע סכום גדול אצל קבלן שפשט את הרגל. למרות שמחל לקבלן על הכסף, זה לא הכריע את הכף. מה שהציל אותו היה דווקא מעשה חסד קטן - כששלח שקית אוכל לאותו קבלן כשלא היה יכול לצאת מביתו מפחד הנושים. דווקא הרחמנות על מי שפגע בו היא שהכריעה את הכף לזכותו.

המיליארדר והאבחון

מיליארדר חגג יום הולדת 60, וכשנשאל איזו מתנה הוא רוצה, ביקש למצוא את האבחון שעשו לו בגיל 10. לאחר חיפושים ממושכים, מצאו את האבחון שקבע שהוא "מסוכן לחברה" וצריך להיות במוסד סגור. בדיוק אז פוטר אביו מעבודתו והמשפחה עברה לטורונטו, מה שנתן לו הזדמנות חדשה בחיים. הוא ניצל אותה, פתח דף חדש, והפך למיליארדר שמקדיש זמן ללימוד תורה. הרב משתמש בסיפור זה כמשל לחודש אלול - הזדמנות נוספת שה' נותן לכל אחד.

"בך בחר ה'"

הרב אורי זוהר סיפר שאחרי דרשה מרגשת בארה"ב, ניגש אליו הרב חיים קרייזוירט, מגדולי הדור, ושאל מי החזיר אותו בתשובה. כששמע שזה היה הרב זילברמן מהרובע היהודי, טס מיד לארץ וביקש מהרב זילברמן שיחזיר גם אותו בתשובה. הרב זילברמן, שהתקשה מה לומר לגדול כזה בתורה, פתח בפסוק "כי עם קדוש אתה... ובך בחר ה'" והסביר שעיקר התשובה היא בהבנה שה' בוחר בכל אחד באופן אישי.

תמלול השיעור

היו שני אברכים לומדים חברותא יחדיו. מספר האחד לחבירו: "אתה יודע, זכיתי לאשת חיל. זכיתי לאישה ממש אשת חיל אמיתית. מהיום היא כבר סידרה את הסוודרים לחורף."

האם זו באמת 'אשת חיל' או אולי אישה משועממת? מעכשיו מכינה סוודרים לחורף? האם לא עדיף שתכיני קודם אוכל לבעלך, עבור היום? תתחילי להכין מה שצריך להיום, אחר כך תתחילי להכין את הסוודרים לעוד איזה ארבעה חודשים.

אז יש לי שאלה חזקה: איך ב'אשת חיל' שלנו (שאומרים לפני קידוש ליל שבת), אנחנו אומרים "לא תירא לביתה משלג"? מה הפסוק בעצם אומר? אל תדאג, אצלה אין בעיות של חורף. למה? כי "כל ביתה לבוש שנים". יש לה סוודרים מוכנים לחורף כמו שצריך.

האם זו באמת הכוונה של 'אשת חיל'? אני לא מבין, מי צריך את הסוודרים היום? מי צריך את הסוודרים עכשיו? זאת שאלה טובה, באמת שאלה טובה. את השאלה הזאת שאל רש"י. זו לא שאלה שלי, רש"י שואל את השאלה הזאת. ולכן רש"י אומר: "צריך לגרוס את הפסוק בצורה אחרת. 'לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים'". כל ביתה לבוש "שניים". מה זה "שניים"? אומר רש"י: "כל איפה שתראה סוגיות של בין אדם לחברו, יש שם "שניים" - 'נתון תיתן', 'פתוח תפתח', 'הענק תעניק' - שם תמיד שניים."

אה, מי שדואג לבין אדם לחברו, בבית שלו אין בעיות. אין בעיות. "לא תירא לביתה משלג". על איזה 'שלג' מדובר? רש"י כותב: שהכוונה לגיהנום. לא תירא מגיהנום. למה לא תירא? כי בבית שלה כולם 'לובשים' שניים. שניים - "פתוח תפתח".

כאשר אדם עושה חסד עם השני, הוא לא יודע כמה הוא משפיע על השני. הוא לא יודע כמה הוא משפיע על עצמו, כמה ישועות הוא מביא על עצמו בזה שהוא עושה חסד עם השני.

ולכן כותב בעל חידושי הרי"ם: כתוב "פתוח תפתח". הוא מסביר: "אם אתה פותח פה למטה, תדע לך שאתה פותח למעלה". "פתוח" - אם אתה פותח פה למטה, פותחים לך למעלה. זה "פתוח תפתח", זה הפירוש. ככה מסביר בעל חידושי הרי"ם.

כתוב אצלי, אני לא יודע מהו המקור של זה, אבל כתוב אצלי שאם אדם מקבל את חברו בסבר פנים יפות, גם כשהוא יגיע למעלה בשמיים יקבלו אותו בסבר פנים יפות. מה אתם אומרים? אמנם, המצב יכול להיות קשה, אבל עצם זה שמקבלים אותו בצורה יפה, זה משהו אחר. אתה יודע, לאדם עכשיו יש לו איזו בעיה במס הכנסה. ואמרו לו: "תיכנס אל המנהל". הוא נכנס למנהל, והמנהל מחייך אליו. כבר הוא רגוע, כבר הוא יודע שהמצב יותר טוב. נכון, אף אחד לא יודע מה יהיה בסוף, אבל ההרגשה עכשיו, היא כבר הרגשה טובה מאוד.

יוצא שמה שאדם עושה פה למטה, ככה בדיוק מקבלים אותו למעלה.

סיפר יהודי אחד: "הלכתי לרב יעקב אדלשטיין. אמרתי לו: 'הרב, הרבה שנים אני נשוי ואין לי ילדים. יש איזו סגולה מיוחדת ל'ילדים'? כבוד הרב, יש משהו שאני יכול לעשות כדי שאני אזכה לילדים?'"

אמר לו הרב: "תראה, ילדים נקראים בלשון חז"ל 'פירות'. 'פרי בטן', הילדים נקראים פירות. האבא והאמא הם כמו העצים, והילדים הם כמו הפירות. אתה צריך לעשות מצוות שהמצוות האלו עושות פירות. יש המון מצוות. יש מצוות שאתה מניח תפילין - זו מצווה אחת שלך, זו לא מצווה שעושה פירות. אבל אם תעשה חסד עם אנשים, חסד כזה שיהיה להם, אחרי החסד, משהו יותר טוב מזה - זו כבר מצווה שעושה פירות."

"אז מה אני אעשה?" שאל אותו. אמר לו הרב גרשון אדלשטיין: "תלך לאיזה כולל, תקנה מה שצריך כדי שיהיה להם קפה ותה וסוכר וחלב. למה? תראה, אברך מגיע, מתחיל ללמוד, ואחרי חצי שעה-שעה הוא מתעייף. מה הוא עושה? שותה קפה. הקפה הזה נותן לו חשק ללמוד. הוא קם בבוקר, הוא רוצה לשתות קפה כדי להתרענן. הוא שותה. שותה כוס תה - זה מרענן אותו ונותן לו כוח ללמוד הלאה."

"יוצא שהחסד שעשית, זה לא נגמר בחסד הזה. זה הולך הלאה, יש לזה המשך, יש לזה פירות. אתה תעשה ככה, גם אתה אי"ה תזכה לפירות." אומר: "וככה עשיתי. באמת הלכתי לשני כוללים ואני ביקשתי לתרום את הקפה ואת הסוכר ואת החלב. זה יהיה על חשבוני. ובאמת ככה היה." אומר: "אחרי תקופה נולדו לי ילדים, וכל שנה אני תורם. יש ילדים ברוך השם."

יוצא שכשאתה עושה טוב לשני, ואם הטוב הזה גם עושה פירות, אתה גם זוכה לעוד פירות. לכן כל אחד מאיתנו צריך לדעת: "פתוח תפתח" - מה שאתה פותח פה למטה, ככה פותחים למעלה בשמיים.

ראיתי בספר על הצדיק רבי שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, הספר נקרא "אנא עבדא", ממש פלאי פלאות, באמת 'עבד השם'. הצדיק הזה, הוא עבר הרבה בחיים שלו. יש שלושה סיפורים שאני רוצה לספר עליו. שניים בשביל ההקדמה, אחד בשביל הסיפור בשבילנו.

הסיפור הראשון, לא בשבילנו. אתם מכירים את הסיפור, סיפרנו אותו כמה פעמים. לא בשבילנו, אבל זה סיפור נחמד.

יום אחד הוא הגיע הביתה, חזר מהישיבה בתור בחור, ואמא שלו הכינה לו מרק. אוהו, איזה מרק! ה' ירחם, שמה לו אבקת כביסה. קצת 'בדין' שיהיה קצת ריח נעים כזה למרק. ואתה יודע, קצת סודה שתייה, קצת סוכר וניל. אני יודע מה?! שמה לו את כל מה שהיא מצאה, כל האבקות שהיו היא שמה במרק הזה. שמה לו בתוך המרק וערבבה. אולי שמה קצת גזר, אני יודע מה.

והיא אמרה לו: "שמוליק, הכנתי לך מרק." טוב, אתה יודע, בכפית הראשונה באתי להקיא את זה, אבל אמא לידי. פה אמא לידי, אמרתי: מה אני אעשה עכשיו? מה אני יכול לעשות? אז איכשהו, אתה יודע, במסירות נפש, בלעתי כפית. מה אני אעשה? בלעתי אותה. טוב, אבל היא פה עכשיו, אמא יושבת לידי עכשיו. נו, מה אני אעשה? לא היתה לי ברירה לקחתי עוד כפית. וככה עוד אחת ועוד אחת.

מה אני אגיד לך, תרצה לא תרצה - נגמרה הצלחת. אמא שואלת אותי: "נו, שמוליק, איך המרק?" "אמא, יבורכו ידייך! אמא, איזה ידיים יש לך! את ממש 'שפית' מיוחדת!", האמא כל כך שמחה: "נו, אז קח עוד צלחת?" אז קיבלתי עוד צלחת. היא נתנה לי, והיא רואה שאני מתלהב. כל ערב, שאני חוזר מהישיבה, אמא עשתה לי את המרק הזה. השם ירחם עליי, כל ערב. ואני כל ערב מתמודד - מה אני עושה עם זה?

בקיצור, הוא מספר: התפללתי להשם, אני רוצה להתחתן, די, לא יכול לשתות את המרק הזה יותר. כמה אני יכול לסבול? ברוך השם, התחתנתי, תודה להשם, סוף הסבל. אחרי השבע ברכות, אמא שלי קוראת לכלה: יש לי מתכון, אני אלמד אותך. הבן שלי מת על זה, משהו מיוחד מאוד. טוב, הכלה מקשיבה, שמחה לשמוע. אמא שלי אומרת לה את המתכון, עם הגזר, תשימי קצת אבקת כביסה, סוכר וניל. זה היה נשמע באמת מתכון 'לא רגיל'. הכלה חושבת לעצמה, מה זה חמותי נורמלית? איזה מין מתכון זה, היא לא חשבה שזה אפשרי בכלל.

אבל בכל אופן החליטה לנסות, חשבה לעצמה 'לכי תדעי, אולי זה טעים?'. כתבה את המתכון, הכינה לפי המתכון. אחרי שגמרה להכין, אז היא באה לטעום, ותיכף ומיד ירקה את זה – אי אפשר היה לאכול את זה בכלל. היא אומרת לו: "מה, אתה אכלת את המרק הזה?" אמר "בטח אכלתי. ולא יום אחד, שנתיים אני אוכל מהמרק הזה." היא לא הבינה "איך אכלת מזה?" היא אומרת לו.

תשמעו את התשובה, איזה נורא. "איך אני יכול להגיד לאמא 'האוכל שלך לא טעים'?" אה, אז מובן שהצדיק הזה הוא "אנא עבדא", עבד השם אמיתי. איך אני יכול להגיד לאמא "האוכל שלך לא טעים"?

כשנפטר אבא שלו, הוא קיבל על עצמו שכל השנה כולה הוא יעלה להיות שליח ציבור. יתהפך העולם, הוא רוצה להיות שליח ציבור לעילוי נשמת אבא שלו. הוא סיפר שתמיד היה מגיע לתפילה במניין של 7:30. אבל הוא היה מקדים לבית הכנסת וכבר מגיע בשעה 7:00, מניח את התפילין, מסתדר, כדי שב-7:30 הוא כבר יהיה ראשון 'לתפוס' את העמוד, ומתחיל להתפלל.

יום אחד הוא אומר: "אני כבר מוכן ליד העמוד של החזן, ואני רואה אדם מבוגר, זקן, שסיים את התפילה של המניין הקודם, ומחכה בפתח של בית הכנסת שמישהו ייתן לו יד, ייקח אותו הביתה. אבל למי יש זמן בבוקר? כולם ממהרים. רצים מפה לשם. אני אומר לעצמי: 'מה אני עושה? האם אני אלך איתו, או לא? הרי אני חייב להיות חזן בתפילה, ככה קיבלתי על עצמי."

החלטתי שאין ברירה, אני אלך איתו. הורדתי את התפילין, ניגשתי לזקן, ושאלתי: "לאיפה אתה צריך ללכת?" אמר: "אני צריך ללכת לבניין הזה, פה קרוב." "בוא, תן לי את היד." התחלתי ללכת איתו. כשאדם לחוץ בזמן, כל צעד נראה לו כאילו זה שעה וחצי. כאילו הזקן הזה בכוונה החליט ללכת לאט. בגלל שאני בלחץ, הוא החליט ללכת לאט. ככה זה. אני הולך איתו, ומסתכל על השעון - השעון רץ.

הגענו לבניין. "איפה אתה גר?" אומר: "אני גר בקומה שנייה." אמרתי: "מה אני אשאיר את הזקן הזה שיעלה שתי קומות לבד? לא שייך, אני אעלה אותו." אני עולה איתו, כל מדרגה הוא צריך לנוח. ואני מרגיש כאילו הכל בגללי. לא הייתה ברירה, ככה לאט לאט זה עבר, והעליתי אותו הביתה. הוא הודה לי מאוד.

חזרתי לתפילה, כבר התחיל המניין השני. הייתי צריך לרוץ לכולל. זו הפעם היחידה בשנה של אבא שלי שלא עליתי לשליח ציבור.

ובאותו לילה הגיע אבא שלי בחלום: "בני, אני מוותר לך על כל העליות של השליח ציבור בשבילי. מוותר לך על הכל, ובתנאי שתשלח לי כאלו מצוות שעשית היום. מצווה ש'אתה מתמודד איתה', שאתה שוקל אם לעשות או לא. כשאתה מוכן לוותר על הרצונות שלך בשביל דברים אחרים, בשביל אדם אחר – כאלה מצוות אני צריך".

תראו מה זה... אתה יכול להיות שנה שליח ציבור, לומר קדישים וחזרת הש"ץ, אבל תדעו, יש מדרגות בשמיים אחרות, יותר גבוהות, משהו אחר לגמרי.

אני עכשיו מגיע לסיפור האחרון. כמו שאמרנו, הוא היה צדיק גדול, הרב שמואל קובלסקי, והיה תלמידו של החזון איש. בספר הזה 'אנא עבדא' מסופר שכשהוא נפטר, הוא הגיע לבן שלו בחלום בסוף השלושים. הוא אמר לו: "בני, רק היום אני יכול לבוא אליך. חודש שלם דנים במשפט שלי. הבית המשפט למעלה קשה מאוד. אתה לא יכול להבין מה שהולך שם. המצב שלי היה 50-50." איזה פחד מוות – אדם כזה והסיכוי שלו שקול, 50-50. מי מוכן לאכול מרק לכבוד אמא שלו פעם אחת? ועוד כזה מרק? אני רוצה לראות אותו, פעם אחת רק יעשה, הוא מרגיש שאין זכאי ממנו, הוא אפילו מתלבט אם לאברהם אבינו יש לו זכות לשבת לידו. זה ככה. כמה אנחנו רחוקים מהמדרגות האלה.

אבל ככה הוא אמר לו, 'אני 50-50 הגעתי למעלה'. איזה פחד זה. "עד שהביאו שקית אחת של אוכל."

ואז הוא סיפר לו את העניין של ה'שקית אוכל': "תשמע, סבא נפטר, והשאיר לי ירושה גדולה. שאלתי את עצמי: 'מה אני אעשה עם הירושה?' כולם אמרו לי: 'יש פה קבלן בניין גדול, תיתן לו את הכסף, הוא בונה, ואתה תהיה המשקיע, ואתה תרוויח.' הם הבטיחו שאין מה לדאוג, הרבה אנשים משקיעים איתו, והרבה אנשים מרוויחים."

"אני הייתי בחור צעיר, לא הייתי מבין כל כך, אז התייעצתי עם אנשים ואמרו לי: 'כן, כדאי לך לשים את זה שם.' הלכתי על פי עצתם, ובאמת השקעתי את הכסף אצלו.

"אל תשאל, כך רצון השם, הקבלן הזה עשה עסקה לא כמו שצריך, ופשט את הרגל. כל הכסף הלך. גם הכסף של כל המשקיעים אבד. אתה יודע, אנשים רדפו אחריו, היכו אותו ברחובות. צעקו עליו 'איפה הכסף?' אבל אין לו, לא נשאר לו כלום, מאיפה יש לו כסף?

"בסוף הבן אדם הפסיק לצאת מהבית. זה עוד חצי נחמה. אבל הוא צריך לאכול. הוא לא יכול לצאת לקנות אוכל. אם הוא רק יוצא, אנשים מחכים לו בחוץ."

"אני על הכסף מחלתי לו. זה בשמיים אף אחד לא התרגש מזה, מהמחילה שלי על הכסף." ותבינו שזאת היתה ירושה גדולה, סכום אגדי. מזה בשמיים אף אחד לא התרגש. אבל יום אחד ריחמתי עליו. אמרתי: 'מסכן, הוא גם לא אוכל?' הכנתי לו אוכל, ארזתי הכל יפה, והבאתי לו שקית של אוכל. זה הכל, ריחמתי עליו, והבאתי לו לאכול."

"את השקית הזאת שמו בכף מאזניים של הזכויות. באותו רגע הכף מאזניים נפלה למטה מהכובד, והעוונות קפצו למעלה. מיד יצאה בת קול ואמרה שאני מזומן לגן עדן." כל המצוות שעשיתי לא עמדו לי להכריע את הכף. שום זכויות לא עמדו לי, רק בזה שריחמתי על האדם שהיה מאוד קשה לרחם עליו. ברחמנות הזו היתה ההצלחה שלי הגדולה.

כמה צריך אדם לדעת, ככל שאתה עוזר לאנשים, מה אתה יכול להשיג. עולמות של שפע וישועות אתה משפיע על עצמך. אדם מחפש כל הזמן, 'אני צריך ישועות!' אבל בזה שתעזור לשני, אתה מביא על עצמך הרבה ישועות.

אני עובר עכשיו לנושא אחר, סיפור נפלא עם מסר גדול לימים האלה.

סיפר מיליארדר אחד שעשה יום הולדת, גיל 60. כל הילדים אמרו: "מה נקנה לאבא? מה אפשר לקנות לאבא שיש לו הכל. הרי הוא מיליארדר, מה עוד חסר לו?" החליטו לשאול את אבא. כי לך תדע, אולי יש לו איזה משהו שאנחנו לא יודעים?

עשו יום הולדת, הגיעו כל הילדים, כל הנכדים, כולם הגיעו. היה ממש שמח מאוד. באמצע הסעודה קם הבן הבכור: "אבא, התלבטנו מה לקנות לך. אנחנו לא יודעים איזו מתנה להביא לך. לכן באנו לשאול אותך - האם אתה רוצה משהו מסוים? משהו שאנחנו יכולים להביא לך?"

האבא הפתיע אותם: "כן, יש לי משהו! אבל קודם אני רוצה לספר לכם סיפור. כשהייתי בגיל 10 בערך, למדתי בתלמוד תורה. אבל מה אומר לך? כל רב שלימד אותי 'היה מזומן לחיי העולם הבא'. אני הייתי מתקן אותו, הייתי שולח אותו, איך אומרים, 'לעולם שכולו טוב'. אפשר לומר שהייתי משתדל ממש בדחילו ורחימו "לתקן" את הרבנים. אין מי שלא זכה להיכנס לגן עדן בזכותי, כל כך היה קשה להם איתי"

"אתה יודע, הייתי אמור לעלות לכיתה ה', אבל המנהל קורא להורים שלי, ומודיע להם, שהוא לא עולה. מסלקים אותו מבית הספר. הם אמרו: 'מה, כזה ילד פרא אדם, זה לא בן אדם בכלל.' אבל כצעד אחרון, החליטו לשלוח אותו למאבחן מקצועי. מה שהמאבחן יגיד - זה מה שנעשה.'"

"אמא שלי לקחה אותי למאבחן. הייתי אצל המאבחן הזה שעתיים. הוא שיחק איתי, אמר לי לכתוב, לצייר. עשה איתי כל מיני דברים. וכל דבר הוא רשם. כשנגמר העניין הזה, אחרי שעתיים הוא אומר לאמא שלי: 'את התוצאות של האבחון תקבלו בעוד שבועיים'."

"כשחזרתי הביתה בערב, אני רואה את הבית כולו תוסס. מה קרה? באותו יום פיטרו את אבא שלי מהעבודה. עכשיו מה עושים, צריך להביא פרנסה הביתה. לא ידענו מה לעשות.

"אבא התקשר לדוד שלו שגר בטורונטו (קנדה), ואמר לו: 'דוד, פיטרו אותי מהעבודה.' הדוד שואל אותו: 'מה אתה עובד?' אבא אומר: 'אני חשמלאי.' 'אה, חשמלאי? אני צריך חשמלאי. תבוא לפה, אל תדאג... כמה אתה מקבל? 30 שקל לשעה? אני אתן לך 60.'"

"למחרת, אבא נסע למפעל של הדוד. ראה את המפעל, חתם איתו על חוזה, וחזר לניו יורק. ארזנו את הדברים, הכל קרה מהר, תוך שלושה ימים כבר עברנו לטורונטו."

"כשהגעתי כחדש לטורונטו, אמרתי לעצמי: 'די, זהו. מספיק. הרבנים פה ברוך השם יש להם זכויות גם בלעדי, אני לא צריך לזכות אותם ו"לתקן" אותם. בוא נפתח דף חדש. אף אחד פה לא מכיר אותך, אף אחד לא יודע מי אתה בכלל. זאת הזדמנות לפתוח דף חדש לעצמך.' ככה אמרתי לעצמי."

"באמת פתחתי דף חדש והתחלתי ללמוד. נכון, היה לי מאוד קשה, אבל למדתי טוב. ברוך השם, סיימתי את התלמוד תורה כילד מצוין. אחר כך הייתי בישיבה קטנה, ישיבה גדולה, התחתנתי, והלכתי לעסקים. והנה, ברוך השם, הקמתי משפחה לתפארת, עם ילדים טובים. אני גם מוסר כל יום שיעור בדף היומי. ברוך השם זכיתי ללמוד, לעושר, ולהכל."

"אם אתם רוצים להביא לי מתנה ליום הולדת - אני רוצה לדעת מה המאבחן אבחן אותי בגיל 10. זו המתנה שלי."

"הילדים אמרו: "אבא, הרי מאז עברו 50 שנה. זה לא קרה אתמול. וגם, אתה יודע, אין מחשבים, זה הכל ניירת. מאיפה אפשר להמציא את התיק הזה?"

"אבל האב עמד על שלו: "אם אתם רוצים להביא משהו לשמח אותי - זו המתנה שלי."

הילדים אמרו: "זה מה שאבא ביקש, זו הבקשה של אבא. בוא ננסה. אם ילך - ילך, ואם לא ילך - לא ילך."

התחילו בחיפושים אחרי האבחון הזה. נסעו אל המאבחן - אבל המאבחן כבר מת. גם המזכירה שלו מתה. ניסו לחפש דרך עוד אנשים. חיפשו אולי פה, אולי שם, הגיעו למרתפים, כל מיני ארכיונים, כל מיני מקומות, כל מיני אספנים. חודש שלם עבדו על זה.

אחרי חודש הגיעו לאיזה ארגז. כשפותחים את הארגז, רואים שם את המעטפה. מעטפה של המאבחן למנהל ולהורים. איזו התרגשות! אספו את כל המשפחה שוב, ונסעו חזרה אל אבא.

"הם אמרו לו: "אבא, הבאנו לך את המעטפה. המעטפה סגורה, לא ראינו מה כתוב. אתה הראשון שפותח לראות מה שכתוב."

בהתרגשות, אבא פתח את המעטפה בפני כל הילדים, וקורא לפניהם: "לכבוד המנהל, לכבוד ההורים. הילד הזה שאבחנתי אותו, ששמו כך וכך, הוא לא נורמלי. אין לו שכל, הוא גם מפגר, וגם משוגע. הילד הזה מסוכן מאוד לציבור. הוא יגדל להיות הפושע של כל ארצות הברית. חייבים לקחת אותו, להכניס אותו למוסד סגור, שיישאר שם כל החיים שלו. שייצא משם רק בארון קבורה. כל רגע שהוא יהיה בחוץ - סכנה לציבור. בברכה..." ולמטה חתום המאבחן.

ואז אבא התחיל לבכות. בכה ובכה. הוא אומר: "וואו, המאבחן בארצות הברית היה כמו אלוקים. ברגע שהמכתב היה מגיע למנהל, הוא היה מזמין משטרה, והם היו לוקחים אותי למוסד סגור וגמרנו. זהו, זה היה נגמר."

"בזה שאלוקים פיטר את אבא שלי מהעבודה, בורא עולם נתן לי עוד צ'אנס אחד בחיים. הוא נתן לי הזדמנות להצליח. ותראו מה הקמתי, איזו משפחה לתפארת. תראו כמה מפעלים יש לי, כמה אנשים עובדים אצלי, כמה אנשים מתפרנסים בזכותי. כמה אני זוכה ללמד תורה. עשיתי סיום של הש"ס כמה פעמים. תראו מה השם נתן לי, כשנתן לי עוד צ'אנס אחד בחיים." זה סיפור אמיתי שהיה! אבל בואו נראה מה זה אומר עבורנו.

היום הכריזו 'חודש אלול'. הנה הגיע חודש אלול. כביכול אלוקים אומר לך: "יש לך עוד צ'אנס אחד. עוד הזדמנות אני נותן לך. זה חודש אלול."

הבעיה היא... שהמאבחן - זה אתה. זו הבעיה. המאבחן - זה אתה. בתור 'מאבחן', מה אתה כותב לעצמך? "אני לא מצליח. אני כבר ניסיתי כמה פעמים להתחזק. עזוב, לא הולך. מה אתה רוצה? אני כבר מכיר את עצמי, אני יודע שזה לא ילך לי. הרי כמה פעמים כבר ניסיתי, קיבלתי על עצמי קבלות - והן החזיקו רק יומיים. ואני מנסה כל פעם להתחזק - אבל לא מצליח."

אבל המאבחן - זה אתה. אל תשמע למאבחן הזה. תן לעצמך עוד צ'אנס. היום הכריזו חודש אלול. המשמעות של אלול היא: נותנים לך עוד צ'אנס אחד בחיים. עוד הזדמנות אחת. כל אדם יכול להצליח.

אני מסיים בסיפור נוסף. סיפר הרב אורי זוהר: "בתקופה שלפני שהיו אייפונים, בימים ההם, כשהתחיל גל של חזרה בתשובה... הייתה יכולת להחזיר אנשים בתשובה בקלות, בשיחה אחת. היינו עושים עצרות, מארגנים סמינרים, ומכניסים 1000 אנשים - 700 מהם חזרו בתשובה. הייתה ממש תנועת חזרה בתשובה גדולה מאוד."

"אבל היה צריך הרבה כסף. המון כסף היה צריך, וכמה שאספנו - לא הספיק. יום אחד אחד שלחו אותי הרבנים לארצות הברית. עשו שם כנס גדול מאוד, ממש ענק. היו שם עשרות אלפים. שלחו אותי לדבר בכנס. כשעליתי לבמה, כל גדולי הדור של ארצות הברית ישבו מצד ימין ומצד שמאל. ואני נתתי דרשה, השקעתי את כל כולי בדרשה הזאת."

"אמרתי לעצמי: 'אני רוצה להראות לכם מי זה אורי זוהר על הבמה.' נתתי את הלב ואת הנשמה בדרשה הזו. רציתי גם להראות להם מה הייתי בעבר. ועשיתי להם מעין הצגה, והראיתי להם איפה הייתי ואיפה אני היום אחרי שחזרתי בתשובה. הראיתי להם את הכל, סיפרתי מה אני יודע היום, דיברתי על חזרה בתשובה, והסברתי שאנחנו צריכים כסף להחזיק את המקום הזה שמחזיר אנשים בתשובה."

"שעה שלמה דיברתי. כשהסתיימה השעה הזאת, הרגליים שלי רעדו. הייתי כולי רטוב מזיעה. כשירדתי מהבמה, והתחלתי לרדת במדרגות - מישהו תפס אותי בחליפה. זה היה הרב חיים קרייזוירט (סיפרנו עליו כמה פעמים, היה גדול הדור וצדיק עצום). הוא תפס אותי ואומר לי: "תגיד לי, אני רוצה לדעת עליך עוד כמה פרטים. תספר לי מה היה בעבר. ותגיד לי, מי החזיר אותך בתשובה? מי החזיר כזה בן אדם בתשובה? איך אפשר לעשות כזה מהפך בבן אדם?"

אמרתי לו: "זה הרב יצחק שלמה זילברמן, מהרובע היהודי בעיר העתיקה. הוא החזיר אותי בתשובה."

מיד כשיצאתי, הרב קרייזוירט הרים טלפון לסוכנות נסיעות: "אני רוצה כרטיס עכשיו, דחוף, לארץ ישראל."

עם המזוודות, ועם הכל, הגיע לארץ ישראל. כשהוא הגיע, עצר מונית ואמר: "קח אותי לעיר העתיקה." כשהגיע לעיר העתיקה, שאל: "איפה הכתובת של הרב זילברמן?"

כשהגיע לרב זילברמן, דפק לו בדלת, ונכנס: "שלום, הרב זילברמן. היה אצלך תלמיד אחד, שקוראים לו אורי זוהר. החזרת אותו בתשובה. אני לא מאמין שאתה הצלחת להחזיר בתשובה כזה בן אדם. כזה בן אדם אי אפשר להחזיר בתשובה, ואתה הצלחת. אני רוצה שגם אותי תחזיר בתשובה עכשיו. באתי בטיסה במיוחד לפה, כדי שגם אותי תחזיר בתשובה."

חשב הרב זילברמן: מה אני יכול להגיד לגדול ישראל? הרי זה גדול ישראל ממש. הוא ידע את כל הש"ס על בוריו באותיותיו. היה ענק, באמת ענק. מה אני אגיד לו?

פתחתי את הפרשה שלנו (פרשת ראה), וקראתי לו את הפסוק (דברים יד, ב): "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."

קראתי את תחילת הפסוק: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ", אבל יש המשך, ופה תפסתי לו את היד ואמרתי לו: "וּבְךָ!!! וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים." שמעת מה זה תשובה?

כל אחד מאיתנו אומר: "אני? מה אני, מה חיי? אני אחזור בתשובה? תגיד לי, התשובה שלי שווה משהו? נגיד שאני חוזר בתשובה, האם התשובה שלי שווה משהו? האם זה יעזור?"

אבל התורה אומרת פה: "בך! בך! בחר השם להיות לו לעם סגולה." בך - בכל אחד מאיתנו השם בוחר. זה שיא התשובה. הסיבה שבן אדם לא חזר בתשובה - הכל בגלל שפלות מוטעית שיש בו. ברגע שתבין שהשם בוחר בך, אז תתחיל באמת התשובה.

יזכה אותנו השם שנזכה באמת שיהיה לנו חשק ושמחה בלימוד התורה. שנזכה לזיכרון טוב, לחברים טובים. שנזכה שכל בנינו יהיו כולם עובדי השם אמיתיים. שנזכה כולנו בעזרת השם למשיח ברחמים, מתוך תשובה אמיתית. אמן ואמן.