שיעור 55

לעשות דברים מעל לטבע

פרשת שופטים תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. לעשות דברים מעל הטבע:

- הרעיון המרכזי של השיעור הוא שכאשר אדם עושה מעשים שהם מעבר לטבע שלו או מעבר למצופה ממנו, גם הקב"ה מתנהג עמו באופן שהוא מעל הטבע.

- דוגמה לכך היא הסיפור על האיש שלא יכול היה להביא ילדים לעולם באופן טבעי, אך כאשר עמד בניסיון גדול, זכה לילד באופן על-טבעי.

2. כוחו של רגע אחד:

- הרב מדגיש שברגע אחד של התגברות או עמידה בניסיון, אדם יכול לשנות את גזר דינו ולזכות בעולמות שלמים.

- כל רגע בחיים, במיוחד בחודש אלול, הוא הזדמנות לשינוי משמעותי.

3. ניסיונות יומיומיים:

- השיעור מציג מספר דוגמאות לניסיונות יומיומיים, כמו התגברות על כעס, הקפדה על תפילה בזמן למרות לחץ, או המשך לימוד תורה למרות קשיים.

4. חשיבות ההתגברות:

- הרב מדגיש שההתגברות על ניסיונות, גם אם נראים קטנים, היא בעלת ערך עצום בעיני הקב"ה.

5. מסירות נפש:

- הסיפור על עשרת היהודים שמסרו את נפשם על קידוש השם ממחיש את הערך העליון של עמידה בניסיון, גם במחיר החיים.

6. לא להחמיץ הזדמנויות:

- הסיפור על הפרופסור מטקסס מלמד על החשיבות של זיהוי הזדמנויות שהקב"ה מזמן לנו ולא להחמיץ אותן.

7. ערך הנתינה ללא תמורה:

- הרב מדגיש את הערך המיוחד של עשיית חסד ונתינה ללא ציפייה לתמורה, כפי שמודגם בסיפור על הגמ"ח.

8. חשיבות הרגישות לרגעים מיוחדים:

- השיעור מעודד להיות ערניים ורגישים לרגעים מיוחדים שבהם הקב"ה מזמן לנו ניסיונות או הזדמנויות לעלייה רוחנית.

הסיפורים בשיעור

1. הנס שבא אחרי הניסיון

אדם ואשתו המתינו 15 שנה לילדים ללא הצלחה. לאחר שנאמר להם שאין סיכוי טבעי להביא ילדים, יעץ להם רב לעשות מעשה מעל לטבע. כעבור זמן, האיש עמד בניסיון גדול כשהפסיד עבודה של חודשים ברגע אחד, והגיב בקבלה מלאה. תשעה חודשים לאחר מכן, נולדה להם בת.

2. עשרה קדושים על קידוש השם

בעיירה קטנה, נתפסו עשרה יהודים והועמדו בפני ברירה: להמיר את דתם או למות. הקהילה התאספה לתפילה ולהדלקת נרות לזכותם. תשעה מהם היו מכובדי הקהילה, והעשירי היה נער בשם חיימק'ה שלא היה ידוע בלמדנותו. למרות הפיתויים, כולם, כולל חיימק'ה, בחרו למות על קידוש השם. אמו של חיימק'ה, במקום להתאבל, קראה לקהילה לרקוד על הזכות הגדולה.

3. הפרופסור שהתרשם מלומדי התורה

פרופסור יהודי מפורסם מטקסס הגיע לביקור בישראל. הוא ביקר בישיבת פוניבז' וצפה בבחורים הלומדים. התרשם עמוקות מהשקיעה שלהם בלימוד וחש גאווה על שייכותו לעם היהודי. בהמשך, הוא נחשף לרעיון הגמ"ח והחליט לתרום את כישוריו הרפואיים בחינם לחולה מבני ברק.

4. ההחמצה הגדולה

אותו פרופסור מטקסס הגיע לביתו של החולה מבני ברק כדי לבצע ניתוח מציל חיים בחינם. אך האב, שחזר עייף מאיסוף תרומות למימון הניתוח, סירב לקום ולפגוש את הפרופסור, בחושבו שזו מתיחה של בנו. הפרופסור עזב, וכשהאב הבין את טעותו, היה מאוחר מדי. הפרופסור סירב לטפל בו בעתיד, אפילו בתשלום.

תמלול השיעור

(00:10) סיפר איזה יהודי אחד: "15 שנים חיכיתי לילדים. 15 שנים חיכיתי לילדים. כל שנה הייתה תקווה, אולי השנה. אולי..."

אחרי 15 שנים, הלכנו לאיזה פרופסור גדול מאוד, ממש פרופסור גדול עד מאוד. והרופא הזה אמר שאין, אין יותר סיכויים. זהו, על פי הטבע, על פי הטבע אין מציאות שנזכה לילדים. כך הוא אמר, על פי הטבע אין מציאות שנזכה לילדים.

הלכתי לאיזה רב, איני זוכר מי זה השם של הרב. הלכתי לאיזה רב גדול. אמר לי הרב: "אז אם תעשה משהו מעל הטבע, אז גם בורא עולם יביא לך ילדים מעל הטבע. אבל אם אתה מתנהג לפי הטבע, אתה זורם... בסדר, אתה מקיים מצוות, עושה הכל, אבל אתה זורם, (01:09) לא עושה דברים מעל הטבע.

אבל אם תעשה דברים מעל הטבע, גם אלוקים ייתן לך ילדים מעל הטבע." "הרב, מה זה נקרא שאני עושה מעל הטבע?" אומר: "אני לא יודע מה זה נקרא, אבל יבוא יום ובורא עולם יעמיד אותך באיזה ניסיון. תהיה גיבור, שלא תפספס את השעה הזאת."

אני, באמת, בראש שלי ככה זה היה. החלטתי שאני באמת מחכה לרגע הזה. עבר חודש, חודשיים, עברה תקופה, לא הגיע שום ניסיון. אני יש לי מפעל. יום אחד קיבלתי מאיזה מפעל בארצות הברית, מפעל גדול מאוד, שביקשו אם אני יכול לעשות להם איזה עבודה מסוימת למשך שלושה חודשים. (01:56) הם הביאו לי את כל הנתונים ואנחנו צריכים לעבוד על כל הנתונים שהם יגישו לנו.

אספתי את כל העובדים, אמרתי להם: "תשמעו, נפל לנו בחלקנו משהו גדול. אם נצליח לעמוד ביעד, שלושה חודשים לעשות את הדבר, מה שאמרו, מאחרי שלושה חודשים המשכורת קופצת פי שתיים." כל העובדים נרתמו לעבודה, באמת עבדו בלב ונפש. שלושה חודשים, זה לא היה אמור להסתיים שלושה חודשים, אבל העובדים באמת מסרו את נפשם, ותוך שלושה חודשים הסתיימה כל העבודה.

כשהסתיימה כל העבודה, ארזנו את הכל בשני דיסקים. כל העבודה ארזנו את זה בשני דיסקים. אמרתי למזכירה: "תשמעי, דיסק אחד תשימי בכספת, שאם ח"ו יקרה משהו, יהיה לנו בכספת דיסק אחד, ודיסק אחד תיקחי את זה הביתה, (02:56) אני אגיד לך למי לשלוח את זה. אני אגיד לך לאיזה כתובת לשלוח את החומר."

בינתיים, המזכירה הגיעה לכספת, לחצה בכספת את הקוד, טעתה במספר אחד. טעתה במספר אחד, וכיוון שהיא טעתה במספר, הכספת אמורה להיפתח רק בעוד רבע שעה, לא עכשיו. כאילו הכספת כבר ננעלה. זהו, אם התבלבלת, הכספת ננעלת, היא תיפתח בעוד רבע שעה.

בינתיים, נהג מונית מצפצף לה בחוץ, שתרד למטה. מצפצף הנהג. היא הזמינה מונית, אמרה: אני אשים את הדיסק, ואצא מהר חזרה. הנהג מצפצף. טוב, לא הייתה ברירה, שמה את שני הדיסקים בשקית ונסעה הביתה. כשהיא ירדה מהמונית, היא שכחה את השקית עם שני הדיסקים במונית. שכחה את שניהם במונית.

(03:54) הגיעה הביתה ונזכרה בשקית. "וואי וואי," אומרת לבעלה, "נגמר לי החיים, נגמר לי החיים שלי. שלושה חודשים כל העובדים עובדים פה, ברגע אחד הכל הלך לאיבוד, הכל הלך." וואי, הם ניסו לאתר את הנהג מונית הזה. התאדה מהעולם, התאדה מהעולם. הבן אדם התאדה מהעולם, אין כזה נהג מונית, אין. נעלם. למי לא התקשרו? שעתיים הם עושים טלפונים, אולי להשיג איזה קשר עם הנהג. אין כזה נהג מונית, אין, אין. לא יודע, זה היה חד פעמי.

טוב, לא הייתה ברירה. אחרי שעתיים צריכים להודיע למנהל שהדיסקים הלכו לאיבוד. אשתו אומרת לו: "אני לא יכולה להתקשר, מרגישה שאני לא מסוגלת. תעשה לי טובה תתקשר אתה." (04:48) אמר: טוב, לא אין ברירה.

הוא התקשר, אמר: "שלום המנהל, תשמע כך וכך סיפור. שני הדיסקים היו אצל אשתי, והיא שכחה אותם במונית, ואין מונית." אומר לו הבן אדם: "לא נורא, לא קרה כלום." ההוא מעצבים, הוא שעתיים מתקשר. ההוא מעצבים: "מה לא נורא?" צועק עליו. הוא צועק על המנהל עכשיו: "מה לא נורא? שני הדיסקים הלכו!" אומר לו: "לא נורא, לא קרה כלום!"

(05:46) תשעה חודשים אחר כך נולדה לי בת. תשעה חודשים אחר כך נולדה לי בת. כך הוא אמר: "היה לי ניסיון מעל הטבע. לא, לא, לא בטבע. באמת לא בטבע. אף אחד לא עומד בכזה ניסיון. אש, אש, אש. אבל זה משהו מעל הטבע. גם בורא עולם זיכה אותי בילדה גם כן מעל הטבע, לא לפי הטבע.

אנחנו עומדים עכשיו בחודש אלול, חודש של רחמים, אפשר ברגע אחד בחיים, רגע אחד בחיים, רגע גדול נכון, אבל רגע אחד בחיים אפשר להפוך את כל הדין שלך. רגע אחד שבן אדם עושה דברים מעל הטבע, לא בטבע. לא לפי הטבע, יכול לשנות את הכל.

בן אדם מגיע לכולל אחרי שחמותו צעקה עליו, ביזתה אותו. תגיד, אתה יכול ללמוד או אתה לא יכול ללמוד? אני שואל. לא חמותך, אשתך,  או הבעל מכולת. שהבעל מכולת, לא יודע מה אתה עשית, נתן עליך כאלה צעקות, ביזה אותך בפני כולם. (06:46) עכשיו אתה מגיע לכולל, אתה עכשיו אמור ללמוד תורה. תגיד, אתה יכול ללמוד תורה או לא? ניסיון, אה?!

ברגע של החלטה שאתה מחליט להתגבר, זה התגברות ענקית, ענקית. אתה מחליט להתגבר. ברגע אחד אתה משנה את כל הגזר דין שלך. ברגע אחד בן אדם משנה את כל הגזר דין שלו.

בן אדם מתקשר לאשתו, אומר לה: "את יודעת, אני נוסע לירושלים. אני חייב להגיע הביתה, יש לי 10 דקות ויש לי אחר כך נסיעה לירושלים, נסיעה קשה מאוד. אם את יכולה להכין לי משהו לאכול, תעשי טובה, באמת זה מאוד חשוב לי." והוא מגיע הביתה ואין זכר לארוחה. לא שיש משהו על הגז, אתה יודע, משהו על הגז אתה אומר: "לא הספקתי, אבל זה על הגז." זה לפחות, איך אומרים, עשיתי משהו, אבל עדיין לא הגיע הזמן. אבל לא, כאן אין זכר לארוחה. איזה ניסיון זה? אה, ניסיון גדול מאוד.

(07:40) בן אדם אמור לנסוע לחתונה של אחותו. אומר: "החתונה תהיה בבני ברק," והוא יוצא באוטובוס של ארבע. אוטובוס של ארבע. והוא מסתכל בשעון ונזכר 'אה, לא התפללתי מנחה'. לא התפללת מנחה? נו, אז איך אתה נוסע? מה זה איך אני נוסע? אבל זה חתונה של אחותי. "נו, ואז מה? מה עם מנחה?" "תראה, אולי בדרך יהיו עוד מלא אנשים שנתקעו בלי מנחה". אתה בטוח? אתה בטוח שככה זה יהיה?

וואי, איזה ניסיון זה, אה?! לפעמים רגע אחד של ניסיון, רגע אחד של התגברות. רגע אחד של התגברות. מה אתה יכול לזכות ברגע אחד? (08:34) להפוך עולמות! ברגע אחד בן אדם משנה את כל הגזר דין שלו. בן אדם לא יודע גם מה הולך למעלה. לא יודע.

אנחנו חושבים שכאילו הכל בסדר. התוספות כותבים שבן אדם צריך לשים מלח על השולחן. למה? כי כשאתה מחכה למשפחה עד שיטלו ידיים, אתה בינתיים בלי לימוד תורה, וכבר השטן מקטרג עליך.

שמעת איזה פחד זה למעלה? אנחנו חושבים שכאילו כבר מה יש לקטרג עלי? מה כבר יש לקטרג? התוספות אומרים 'תשים מלח על השולחן.' למה? כי 'ברית מלח' מגינה עליך מהמקטרגים. איזה פחד זה! בן אדם חושב שכאילו כבר מה יש לקטרג עליי. אתה נמדד על שניות. ומי יודע מה הולך למעלה? מי יודע מה הולך למעלה? אבל ברגע אחד של התגברות, מה אדם יכול לזכות? וואי, איזה עולמות! עולמות! משנה את המציאות שלך מקצה לקצה.

(09:24) סיפר הרב גלינסקי סיפור נפלא, נפלא עד מאוד. את הסיפור הוא שמע מפי איזה ישיש אחד, מבוגר מאוד, מה שהוא ראה בעיירה שלו, שכשהוא היה בערך בגיל 10-11.

גרנו באיזה עיירה. בעיירה הזאת היו 500 משפחות - 300 נוצריות, 200 משפחות יהודיות. סבלנו הרבה מרדיפות, ממכות, מקללות, אבל חיינו ביחד, הסתדרנו. מה שהיה היה."

יום אחד, בפקודת הכומר, נכנסה המשטרה לתוך בית הכנסת. חטפו מבית הכנסת עשרה יהודים. עשרה יהודים חטפו מבית הכנסת. לא ידענו על מה ולמה עשו לנ ככה. הם פשוט הודיעו שהכומר ככה ציווה. את יהודים האלו, חטפו ביום שבת. (10:25) ביום שלישי נתנו להם שתי ברירות: או לטבול לנצרות או למות. לא ידענו מה לעשות. ביום שלישי בבוקר היו מודעות בכל העיירה שכל היהודים צריכים להתאסף להתפלל. ב-10:00 בבוקר הגיעו כולם. לא היה יהודי אחד, לא תינוק ולא תינוקת, כולם, כולם היו בתוך בית הכנסת.

הגבאי הכריז בשם מרא דאתרא: 'חייבים לקרוע את השמיים! למה לקרוע את השמיים? או שינצלו, או שיעמדו בניסיון. שלא יהיה איזה אחד שיתבלבל וימיר את דתו אולי, חס ושלום. לכן יש להתפלל מעומק הלב'.

מספר אותו ישיש: "עמדנו והיו בכיות נוראיות. מה נעילה? זה היה קטן. זה היה... זה היה קטן. אבל התפילות היו מעומק הלב, באמת מעומק הלב."

(11:22) בערך שעה וחצי עבר. אחרי שעה וחצי, דפק הגבאי על הבימה והוא אמר בשם מרא דאתרא: 'אנחנו מתחילים להדליק נרות לעילוי נשמת אלו שהורגים אותם. למה? שהנר הזה והתפילה הזאת יעזרו להם לעמוד בניסיון.' התחלנו להדליק נרות. אמר: 'הנר הראשון זה לעילוי נשמת, לכבודו של רב חיים בן רב יוסף.' אומר: 'שמענו מעזרת נשים את אשתו ואת הבנות שלו בוכות. מי לא בכה?' הנר הזה לקח רבע שעה. רבע שעה לקח הנר הזה בגלל תפילות בבכיות נוראיות.

הדלקנו עוד נר. 'הנר לעילוי נשמת יוסף בן פלוני...'. והדלקנו עוד נר. כך הדלקנו תשעה נרות. את הנר העשירי לא הדלקנו אותו. למה לא הדלקנו את הנר העשירי? כי הבחור'צ'יק העשירי הזה, קראו לו חיימק'ה. (12:23) וחיימק'ה הזה, הוא היה ילד שמעולם לא היה בתלמוד תורה, לא היה בכלל בבית ספר. הוא היה ילד שהסתובב ברחובות. ואחד העגלונים אמר לו: בוא תעבוד איתי בתור עוזר. והוא התחיל לעבוד איתו, והוא נהיה עגלון.

כולם הבינו, שכאילו, בטוח שהוא ימיר את דתו. מה השאלה בכלל? הרי אין לו איזה קצה חוט שהוא יכול להיאחז בו. ואז פתאוםל אמא שלו צעקה מעזרת נשים לגבאי: "תדליק נר! תדליק נר גם בשביל הבן שלי, שגם הוא יזכה לעמוד בניסיון!" היא בכתה והתחננה על זה, ובאמת הדליקו נר גם בשביל חיימק'ה הזה.

באחת בצהריים היה את הגזר דין. הם התחילו עם היהודי היותר מכובד שבין העשרה. הוא היה יהודי מבוגר, תלמיד חכם. אמרו לו: 'כל מה שאנחנו מבקשים זו טבילה אחת. (13:11) אתה טובל לנצרות ובזה אתה יוצא נקי.' אז הוא התחיל לצחוק להם. ואמר: "תגידו, אתה נורמלים? העולם הזה זה עולם חולף, זה כלום. העולם הזה הוא שום דבר, הבל הבלים. אנחנו פה בפרוזדור באופן זמני בלבד. אתם רוצים שאני יפסיד את הכל, ולא אזכה לעולם הבא, לבוא אל הטרקלין?" לקחו אותו להרוג אותו.

"אין בקשה אחרונה?" הוא שואל. "כן, יש בקשה אחרונה. מה אתה רוצה לבקש?".

"אני רוצה חליפה." נתנו לו חליפה, והוא בירך: "ברוך מקדש שמו ברבים." וזה נתן הרבה כוח לכל האנשים.

אחד אחרי השני התחילו להרוג אותם. הגיעו לחיימק'ה אחרון. אומר לו הכומר: "חיימק'ה, תשמע. כל אלו שהרגנו אותם, כולם נשואים, יש להם ילדים. אלו השאירו משהו אחריהם. אתה אין לך כלום להשאיר אחריך, לכן אין לך שום סיבה למות. טבילה אחת וגמרנו, אתה משוחרר. אתה גם בן יחיד, מה עם הצער של אמא שלך? תטבול ותלך הביתה, אמא מחכה לך."

אומר לו חיימק'ה: "תגיד, אתה נורמלי? אני כל החיים שלי שמעתי רבנים שדיברו על הנושאים האלו של קידוש ה'. וכל החיים חשבתי - מתי אני יכול להגיע לכזאת מציאות? עכשיו הנה זה סוף סוף הגיע!". ובאמת הרגו אותו.

הכומר אמר לקחת את כל הגופות, לשים בשקית, לזרוק אותם לתוך בית הכנסת. ובאמת לקחו את כל את כל הגופות בשקים, לקחו אותם וזרקו אותם לתוך בית הכנסת.

מספר אותו ישיש: איך שזרקו את השקים לבית הכנסת, אמא של חיימק'ה ירדה למטה, חיפשה בתוך השקים של הקדושים ההרוגים. בתוך השקים  היא מחפשת, לראות אם הבן שלה נמצא. לא ידעה, האם הוא עמד בניסיון או לא עמד.

(14:46) אחרי שהיא ככה מחפשת, פתאום היא מצאה את הגופה של הבן שלה. לקחה אותו, נישקה אותו, והתחילה לצעוק: "חכמים, תפסיקו להתפלל! תפסיקו! תתחילו לרקוד! הבן שלי זכה למסור את נפשו! תתחילו לרקוד כמו שמחת תורה! זה רגע קדוש מאוד! זאת זכות גדולה שהיה לי בן יחיד, ועכשיו זכיתי שגם הוא עמד בכזה ניסיון!

ככה סיפר לו אותו ישיש לרב גלינסקי. אומר הרב גלינסקי: "אתה יודע, אנחנו עומדים כל יום בניסיונות. 'כי עליך הורגנו כל היום.' כל יום יש ניסיונות, כל יום. כל יום עומדים בניסיונות. אתה יודע מה אתה יכול לזכות? אתה יודע מה אתה יכול לזכות? איזה עולמות!

(15:42) לכן, כל אחד מאיתנו, צריך לדעת בפרט בחודש אלול - תעמוד בניסיון! אתה לא יודע מה אתה יכול לזכות ברגע אחד. רגע אחד שאתה עומד בניסיון הזה, תדע שניסיון גדול, אתה משנה את הגזר דין שלך מקצה לקצה.

אני מסיים בסיפור. את הסיפור הזה סיפר אותו הרב בידרמן. לא יודע, בשבילי עשה עליי רושם גדול מאוד. זה סיפור שקרה לפני אולי חודש, משהו כזה. סיפור מבהיל, אני אומר לכם.

סיפר הרב בידרמן שאת הסיפור הזה הוא שמע מבעל המעשה בעצמו. אומר שיש לו בן שהשם ירחם, חלה במחלה בעיניים. היה לו איזה מחלה בעיניים. והרופאים אמרו לו שזה רק הקדמה של המחלה, כי המחלה, אם לא מטפלים בה, אז זה עובר למוח. (16:36) אם זה מגיע למוח, זהו, נגמר פה הסיפור.

אני גר בבני ברק, לקחתי את כל הניירת, והלכתי לרב פירר. הבאתי לרב פירר את כל הניירת, את כל האבחונים והנתונים והבדיקות. הרב פירר מסתכל, ואומר לי: "זאת מצב נדיר, ואין מי שמטפל בזה בארץ. יש רק אחד בעולם שיכול לנתח במצב כזה, זה איזה רופא יהודי שגר בטקסס, בארצות הברית. הוא היחיד שמטפל בכזאת מחלה.

הרב פירר התקשר, ועשה את הבירורים. והרופא הזה עמוס מאוד. התור הקרוב ביותר זה רק בעוד חצי שנה. ולא רק זה, גם הניתוח הזה עולה חצי מיליון דולר. שני מיליון שקל זה עולה. אמר לו הרב פירר: "עכשיו יש לך חצי שנה ללכת לאסוף חצי מיליון דולר."

(17:36) הלכתי ממקום למקום, איפה לא הלכתי? איפה לא הסתובבתי? אני רק אוסף, אוסף מפה, אוסף משם. שכשיגיע חצי שנה, יהיה לי משהו להתחיל, אולי לסיים.

סיפר הבן אדם: הסוכנות היהודית החליטה להביא כמה רופאים מחוץ לארץ לסיור בארץ, שיכירו פה, אולי גם יישארו פה. רופאים בכירים, גדולים וחשובים. ארגנו, אספו עשרה רופאים בכירים מאוד בחוץ לארץ, כולם יהודים. אחד מהם זה הרופא הזה שבטקסס, זה אחד מהם. גם כן הביאו אותו לפה.

הם הביאו אותם פה שלושה ימים, נופש בארץ ישראל. שלושה ימים הם אמורים לעשות את הלימוד. אבל מכיון שהרופאים האלה חשובים מאוד, ויש להם ביקוש גדול מאוד, הם ביקשו לצמצם את זה ליומיים בלבד, במקום שלושה ימים.

אבל הרופא הזה מטקסט, הוא דוקא התאים לו, שלושה ימים, הוא יעשה את היומיים עם כל הרופאים בסיור הזה, ואחר כך הוא רוצה שיהיה לו יום אחד בשביל עצמו. צמצמו את הכל ביומיים. נשאר לרופא הזה עוד יום אחד. אומר: "אני נשאר עכשיו פה בארץ לעוד יום. אני כל הזמן שומע 'פוניבז', פוניבז'. מעניין אותי מה זה פוניבז'. אני רוצה לראות מה פוניבז' פעם אחת."

נסעתי לפוניבז'. שאלתי 'איך אני יכול לראות פה את כל הישיבה?' אמרו: 'עלה לעזרת נשים, אתה יכול לראות את כל הבחורים.' ממשיך הרופא ומספר: "עליתי לעזרת נשים. (19:13) אני מסתכל, אני חצי שעה מסתכל, זה פעם ראשונה שהתרגשתי שברוך השם אני חלק מהעם הקדוש הזה. אני מסתכל, אתם יודעים מי אני? אה, מי אני? אני מגיע בטקסס, קילומטר ממני כולם רועדים. אני מגיע לפה, שום בחור לא מתרגש ממני. שקועים בלימוד, שקועים, לומדים. אף אחד לא מרים את הראש שלו מהגמרא."

עמדתי חצי שעה ואני מסתכל. התחלתי לבכות. אמרתי: "וואי, יש לי זכות שאני מהעם הזה." יצאתי משם, התחלתי להסתובב קצת בבני ברק. אני רואה מלא אנשים מחכים באיזה דלת. שאלתי: "מה, למה אתם מחכים פה?" אמרו: "פה יש גמ"ח."

(20:02) "מה זה גמ"ח? תסביר לי מה זה גמ"ח." אומר: "אתה מבקש כסף, הוא נותן לך כסף. כמה אתה מבקש? שמה, 1000 דולר, 2000 דולר, 3000, 10,000 דולר." "תגיד לי, כמה הרווחים? כמה הוא לוקח רווחים?" אמר: "הוא לא לוקח שום רווחים." "מה פתאום שהוא לא לוקח רווחים? כאילו אתה נותן לו 1000, אתה מחזיר 1000?" הוא אומר: "כן." "מה, הוא לא מרוויח כלום?" אומר: "לא."

"אז מאיפה יש לו כסף?" אומר: "תשמע, יש אנשים, במקום להפקיד את הכסף שלהם בבנקים, הם בעצמם מפקידים את זה בגמ"ח, והוא מעביר את זה לאחרים. אחרים מעבירים, ככה זה חוזר." "מה, יש אצל היהודים אנשים שעושים בלי רווחים? גם אני רוצה לעשות פעם אחת בחיים שלי משהו בלי רווחים!"

(20:45) משם נסעתי  לרב פירר. אמרתי לו: "הרב פירר, נכון יש פה איזה אחד שאמרת לי לעשות ניתוח בעיניים? פה, מבני ברק? אני עושה לו את הניתוח בחינם. לגמרי בחינם! אני רק צריך, שתארגן לי חדר ניתוח, עם כל הציוד, ושלוש אחיות שיכולות לעזור לי. אני עושה את הניתוח בחינם, כי גם אני רוצה להיות שייך לעם הזה, שרוצים לעשות בחינם."

מספר הבן אדם, אמר לו הרב פירר: קיבלת! אני מסדר הכל בבית חולים 'מעייני הישועה'. אני כבר מארגן לך את חדר הניתוח, מארגן לך את הציוד את האחיות, הכל.

הרופא ביקש מהרב פירר את הכתובת של הבן אדם שצריך לעשות ניתוח, 'אני אוצה ללכת להגיד לו בעצמי, שאני עושה לו את הניתוח בחינם'.

אותו רופא נסע לכתובת של הבן אדם. דופק בדלת, פותח לו הילד החולה הזה. "שלום, איפה אבא?" אומר: "אבא ישן. אבא חזר מחיפה, הלך לאסוף כסף בחיפה. אבא ישן." "תגיד לו שהרופא המנתח מטקסס רוצה לדבר איתו."

(21:34) הוא מעיר את אבא: "אבא, הפרופסור מטקסס רוצה לדבר איתך." אומר: "תגיד, אתה נורמלי? אין לך עוד בדיחות? תפסיק להפריע לי. מה זה פרופסור מטקסס? הוא יבוא רק אליי? אין לו מה לעשות בחיים, רק יבוא אליי?"

בקיצור, ההוא אומר לו: "אבא שלי עייף, הוא לא יכול לבוא." אומר: "תעיר אותו, תנענע אותו. תנענע אותו, תגיד לו שהפרופסור מטקסס רוצה לדבר איתו." הוא לוקח את אבא, אומר: "אבא, אבא, הפרופסור מטקסס רוצה לדבר איתך." אומר: "תפסיק עם השטויות שלך, אתה..." ההוא ראה שהוא לא רוצה לבוא, הלך.

הלך הבן אדם. למחרת טס לחוץ לארץ. שלושה ימים אחר כך, הבן אדם הולך ברחוב, פוגש את הרב פירר. שואל אותו הרב פירר: "נו, איך עבר הניתוח?" אמר: (22:23) "איזה ניתוח? איזה ניתוח היה?" אמר לו: "הניתוח של העיניים של הבן שלך." אמר לו: "איזה ניתוח?" אומר לו: "מה, הפרופסור הגיע אליך הביתה." אומר לו: "מה, זה היה אמיתי?" "מה זה אמיתי? אומר לו: "כן, אמיתי." "וואי, אני לא נתתי לו להיכנס!"

בקיצור, הבן אדם, כאשר הרב פירר התקשר פעם לפרופסור הזה, אומר לו הפרופסור: "גם בעוד חצי שנה אני לא רוצה לראות אותו. אני לא רוצה לראות אותו. אם אני מגיע אליו עד הבית, והוא אומר לי 'אין לי זמן בשבילך', אז אני לא רוצה כזה בן אדם. לא רוצה לראות אותו אפילו. תגיד לו שיחפש רופא אחר. שיחפש... אני לא יכול לטפל בו."

אומר הרב בידרמן, זה סיפור ששמעתי, מבעל המעשה בעצמו. מה בן אדם לפעמים יכול להפסיד ברגע אחד. (23:10) אלוקים מגיע לו עד הדלת. אלוקים מביא לך איזה ניסיון. "בוא תעמוד בו. אני מרים אותך עד למעלה. בניסיון אחד אני מרים אותך עד למעלה." ומה אתה אומר לו? "אה, אני עייף עכשיו. אין לי זמן בשבילך. בורא עולם, אין לי זמן בשבילך? אתה יודע, תבוא, כשאני אתעורר."

בחודש אלול, ברגע אחד אתה יכול לזכות לעולמות. כל אחד ידע לנצל את הרגעים האלו. תדע שבהתגברות אחת, בעמל אחד, בניסיון אחד... תרקוד! תרקוד! כמו שאמרה אותה האישה, לאחר שהבן שלה עמד בניסיון: "תפסיקו להתפלל, תתחילו לרקוד!". אם עמדת בניסיון אחד, אי אפשר לתאר מה הזכויות שלך בשמיים למעלה.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.