פרשת כי תצא תשפ"ד
לימוד תורה להארת פנים
שיעור 56
לימוד תורה להארת פנים
פרשת כי תצא תשפ"ד
רעיונות מרכזיים
- מלחמת היצר:
- הפסוק "כי תצא למלחמה" מתפרש כמלחמה רוחנית נגד היצר הרע.
- חשיבות המודעות לכך שאנו במלחמה מתמדת עם היצר.
- לימוד תורה כמלחמה:
- לימוד תורה הוא זירת מאבק עיקרית מול היצר הרע.
- חשיבות הריכוז, ההתמדה והחזרות בלימוד.
- חשיבות הארת פנים והתייחסות לזולת:
- סיפור האברך שעזב את הכולל בגלל חוסר התייחסות.
- כוחה של מילה טובה או מחווה קטנה לשנות חיים.
- השפעת היחס החיובי:
- סיפור על השלום בית שנוצר בזכות מחמאה לאב על בנו.
- הדגמה כיצד יחס חיובי יכול לפתור בעיות ולשנות מצבים.
- פרופורציות בחיי הנישואין:
- ביקורת על מריבות על דברים פעוטים בחיי הזוגיות.
- לימוד מהגמרא על הזבוב שרב עם אשתו על דבר קטן.
- גישה חיובית לקשיים:
- סיפור האר"י ז"ל על תיקון הנשמה דרך קבלת ביזיונות.
- שינוי הפרספקטיבה על קשיים כהזדמנות לתיקון ועליה רוחנית.
- כוחה של מילה טובה:
- סיפור הדיאטה של הרב שלמה לוינשטיין.
- הדגשת ההשפעה החיובית של עידוד לעומת ביקורת שלילית.
- חשיבות חשבון הנפש:
- עידוד לניצול חודש אלול לחשבון נפש אישי.
- הצעה לכתיבת יומן או פנקס למעקב אחר התקדמות רוחנית.
- תפיסת החיים כמלחמה רוחנית:
- הדגשת חשיבות המודעות למאבק הרוחני בכל תחומי החיים.
- קריאה להתייחסות רצינית לכל הזדמנות לעשיית טוב ולהתקדמות רוחנית.
הסיפורים בשיעור
- כוחה של מילה טובה בכולל
אברך צעיר הגיע לכולל בצפת מיד לאחר חתונתו. למרות שהיה בחור רציני, עזב את הכולל אחרי יומיים בלבד. הסיבה? אף אחד לא האיר לו פנים או התייחס אליו. הרב מדגיש כי לו רק מישהו היה טופח על שכמו ומעודד אותו, היה האברך ממשיך ללמוד, וכל תורתו הייתה נזקפת לזכותו של אותו אדם שעודד אותו.
- שלוש שנים בזכות טלפון אחד
אברך החליט לעזוב את הכולל בשל קשיים כלכליים. כשיצא לחפש עבודה, התקשר אליו החברותא שלו ואמר: "אני לא יכול בלעדיך". בזכות אותה שיחת טלפון, חזר האברך לכולל והמשיך ללמוד שם שלוש שנים נוספות.
- שלום בית בזכות מחמאה
רב ניסה במשך חודשיים להשכין שלום בין זוג מסוכסך, ללא הצלחה. יום אחד, אברך אחד שיבח בבית הכנסת את בנו של אותו זוג בפני אביו. האב חזר הביתה נרגש ואמר לאשתו: "אפילו אנשים בחוץ מעריכים אותנו, בוא נפסיק לריב". בזכות מילה טובה אחת, הושכן שלום בבית.
- סיפור היתוש והמריבה הארוכה
הגמרא מספרת על יתוש שחי רק יום אחד. אשתו הייתה ברוגז איתו שבע שנים כי אכל לבד דם טעים ולא שיתף אותה. הרב משתמש בסיפור זה להדגיש כמה אבסורדי הדבר שאנשים רבים על דברים פעוטים.
- תיקון הנשמה דרך ביזיונות
האר"י ז"ל סיפר ליהודי שסבל מיחס גרוע מאשתו, כי בגלגול קודם הוא התנהג כך כלפיה. עכשיו, כל ביזיון שהוא סופג ממנה מתקן את נשמתו. כששמעה זאת אשתו, הפסיקה להתנהג אליו בגסות, באומרה: "לא אהיה כלי לתיקון שלך". הרב מלמד מכאן על חשיבות הפרספקטיבה בהתמודדות עם קשיים.
- הדיאטה והעידוד
הרב שלמה לוינשטיין סיפר על ניסיונו לרדת במשקל. למרות הדיאטה הקפדנית, לא הצליח לרדת במשקל משמעותית. הדיאטן כעס וצעק עליו, מה שגרם לו לאכול עוד יותר. רק כאשר מישהו פגש אותו ברחוב ואמר לו: "יפה לך, רזית!", החליט להתמיד בדיאטה. הסיפור ממחיש את כוחה של מילה טובה לעומת ביקורת שלילית.
תמלול השיעור
"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו" - כל המפרשים האחרונים מביאים את הזוהר הקדוש שכתוב שם: "כי תצא למלחמה" - פירושו זו מלחמת היצר. מלחמה פה זה לא מלחמה רגילה, זה בא להילחם מלחמת היצר. והתורה מבטיחה "ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו".
בינתיים, עד היום אני רואה שהיצר הרע אוכל אותנו. איזה "נתנו ה' בידיך"? מה נתן לנו ה' בידינו? בינתיים עד היום אני רואה שהוא מקצץ אותנו. אנחנו רחוקים בכלל, איפה רחוקים? נראה לי זה הפוך - אנחנו ניתנו בידיים שלו. כל צעד ושעל ניסיונות, קשיים. מה, מלא מיליון ואחד בעיות יש. איך התורה מעידה פה "ונתנו ה' אלוקיך בידיך"?
לא רק זה, גם "ושבית שביו". אנחנו רחוקים, אני לא מרגיש שזה ככה. קושיה גדולה, אני אומר לך, קושיה גדולה עד מאוד. אבל יש תשובה אחת פשוטה.
בעולם התורה נתנה הקדמה לפני כן. התורה אמרה "כי תצא למלחמה". אה, אתה יודע שיש מלחמה או לא? איזו מלחמה? מלחמה? לא, איזו... אין מלחמה בכלל. אני לא מרגיש בכלל מלחמה. אה, אם אין מלחמה, אז מה אתה רוצה שאחר כך יהיה "ונתנו ה' אלוקיך בידיך"?
אם אתה יוצא למלחמה ואתה יודע שאתה נמצא עכשיו בקרב, ואתה צריך לעמוד חזק לנצח, ככה הוא "נתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו". אבל אם אתה מגיע ואתה שואל "תגיד לי, איפה המלחמה? אני לא רואה מלחמה, אני לא רואה שום מלחמה" - אם אתה לא רואה מלחמה, אז שכח את ההמשך.
אדם נכנס לכולל, אברך נכנס לכולל, אדם הולך לשיעור תורה, שומע שיעור תורה, נכנס לשיעור תורה, לומד. תגיד לי, אתה מרגיש שאתה במלחמה בזמן הזה או לא? מלחמה? איזו מלחמה? אני עושה זכות לאלוקים, אני עושה טובה לאלוקים שאני בא לשיעור. אה, אני במלחמה?
אז בן אדם לא מודע שהוא בכלל במלחמה. בוא נדבר על בן אדם שלומד יום שלם. יש לו ניסיון, ניסיון כמה זמן ילמד. תגיד לי, הזמן שלך יהיה מנוצל? הזמן יהיה מנוצל? כל הזמן שאתה לומד יהיה באמת מנוצל? תשמע, זו מלחמה.
אם כשאתה מגיע לכולל, אתה לפני שאתה דופק בדלת, לפני שאתה נכנס, אתה אומר לעצמך: "עכשיו אני עומד בניסיון". איזה ניסיון? ניסיון של לימוד תורה. זה לא ניסיון רגיל, כל היצר הרע נמצא פה. הוא יודע שהמלחמה פה היא קובעת. מה שתעשה בחוץ - שום דבר לא חשוב. נחמד, קיבלת שכר. נגד היצר הרע - היחיד שאתה יכול להילחם איתו זה רק עם התורה הקדושה. חוץ מהתורה הקדושה אין במה להילחם איתו.
אבל גם בתורה הקדושה יש מדרגות. יש מדרגות בתורה הקדושה. תגיד לי, כמה זמן אתה לומד? כשאתה לומד, אתה גם חוזר על החומר? אתה מונח בלימוד?
יש ירושלמי על בן סורר ומורה, פרשה שלנו. צפה הקדוש ברוך הוא וראה: סוף סוף בן זה הולך, גומר נכסי אביו ואמו. אתה יודע, הבן אדם הזה יבוא יום, הוא גומר את כל הכסף של אבא שלו ושל אמא שלו, גומר את הכל. יבוא יום, לא רק זה - הולך ומלסטם את הבריות. מה הפירוש? גונב את הבריות. ולא עוד, אלא הולך ורוצח את הנפשות. ולא עוד - משכח תלמודו. אמר הקדוש ברוך הוא: "מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב".
אומר המכתב מאליהו, אומר המכתב מאליהו: תשמע, גונב מאבא שלו, מאמא שלו - תעביר את זה, זה יחלוף. גונב מהבריות, מלסטם את הבריות - גם יעבור. רוצח נפשות - גם בסדר, יעבור. משכח תלמודו - עד פה. "משכח תלמודו" - וואו, אתרוג אותו. "מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב".
על לימוד התורה - זה הגבוה ביותר שאתה יכול לעשות. אתה יודע כמה בן אדם יכול להרוויח רק בזה שהוא עושה חשבון? "באתי לשיעור תורה, מה, כמה למדתי? מה לקחתי משם?" אם אתה מודע שאתה נכנס לשיעור תורה, נכנס לכולל, אתה מודע שאתה במלחמה - אה, מלחמה. "ונתנו ה' אלוקיך בידיך", אל תדאג, אתה תנצח. אבל אם אתה בא כי אתה זורם, אתה זורם, אז אין מלחמה פה. אם אין מלחמה, אז גם אין את ההמשך.
צריך הרבה ללמוד ברצף, הרבה חזרות. צריך... הגדלות יוצאת רק מזה שאתה חוזר על החומר. תגיד לי, איך החברותא? איך הארת פנים בכולל? אתה מאיר פנים לאנשים? אכפת לך מהאורחים שנמצאים בכולל?
"אני בא, לומד, ברוך השם טוב לי. בא, טוב לי בכולל, מאוד טוב לי. יש לי חברותא טובה, אני לומד טוב". ומה עם האנשים שמסביב? "אה, אתה יודע מה, מה אכפת לי?"
אני הבאתי לכם סיפור של היום פה, של צפת. סיפור של צפת של היום. יש איזה אברך, שבחור ישיבה, באמת רציני מאוד. לא אגיד לכם איפה, במה, מה, מי זה בדיוק. אולי חלקם מכירים אותו, את המשפחה מכירים כולם. בקיצור, הגיע פה לצפת. הוא נכנס לכולל מאוד רציני, באמת כולל מאוד רציני. הוא נכנס יום רביעי שעבר, ראש חודש אלול. נכנס רביעי, חמישי. הוא אמר לי: "זהו, אני עוזב את הכולל. אני יומיים הגעתי לכולל, אף אחד לא הסתכל עליי". אתה יודע, אני חתן, אני התחתנתי לפני כמה ימים. נכנסתי לכולל, אתה יודע, מהחתונה אני מגיע לכולל לשבת ללמוד. חיכיתי שמישהו יאיר לי פנים. מכל האברכים שיש פה, אף אחד לא הסתכל עליי.
הוא ביום ראשון לא חזר לכולל. הוא כבר שבוע בלי כולל. אומר: "אני יושב בבית, אשתי שבורה, אני שבור". למה? מה, מה, מה הבעיה? שב תלמד! אותו אברך, אם היה אותו אחד שרק ניגש אליו, טופח לו על השכם, אומר לו: "וואו, אני שמח בך". אתה יודע מה אתה עשית ברגע הזה? אתה נראה לך כאילו "לא, מה, מה עשיתי? לא עשיתי כלום". ואתה לא מודע מה עשית. אתה לא מודע. שבוע שלומד, איזה שבוע לומד - כל מה שילמד, זה הכל שלך, הכל שלך. נו, אתה רואה שהיום הוא לא לומד? זה, זה גם בגלל שאף אחד לא האיר לו פנים.
כמה צריך פה בינינו... תתייחס אחד לשני. אתה לא יודע מה ההשלכות של זה. הייתי באיזה כולל, אז סיפרתי את הסיפור. לא הסיפור הזה, סיפרתי איזה סיפור של איזה משהו. אז אחד האברכים בסוף השיחה אמר לי: "תדע לך, אני כבר נמצא בכולל הזה שלוש שנים מטלפון אחד". אני פשוט התחתנתי, אחר כך ראיתי שהמצב לא... קניתי דירה, קניתי דירה. יצא עם משכנתא, לאחר המשכנתא אז אמרתי לעצמי: "כבר הכסף של הכולל לא מספיק, אני רוצה לעבוד". הלכתי לחפש עבודה.
הלכתי לחפש עבודה, אני מסתובב, מחפש, מחפש את העבודה. אולי אחרי יומיים מתקשר אליי החברותא. אה, חברותא אומר לי: "תגיד לי, איפה אתה?" אמרתי לו: "לא, זהו, אני עזבתי". "אתה לא עוזב", הוא אמר לי, "אני לא יכול בלעדיך, אתה החברותא שלי". אמר: "אתה יודע מה? אני אבוא בינתיים היום, ואחר כך נסתדר". בינתיים אני בכולל שלוש שנים מהטלפון הזה.
אתה יודע מה אתה יכול לעשות? לך נראה כאילו "שמע, מה עשיתי?" אם אתה נכנס לכולל, אתה יודע שאתה נמצא במלחמה. איזו מלחמה? לא מלחמה רגילה. מלחמה - תסתכל פה על אנשים. יש, יש אנשים, אתה יודע, גם מבוגרים, לא רק צעירים. כל אחד מאיתנו זקוק לאיזה מישהו שיתייחס אליו, זקוק למישהו שיתייחס אליו. אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות, מה אתה יכול לעשות.
סיפר הרב שמחה הכהן זצ"ל על זה שנפטר של הבית היהודי. יום אחד הוא ניגש לאיזה אברך, הוא אומר לו: "אני מודה לך על השלום בית שעשית בין הזוג הזה. אני למעלה מחודשיים מנסה להשכין ביניהם שלום, עם כל הניסיון שיש לי לא הלך לי, ואתה בשתי מילים עשית שלום בית". "כבוד הרב, אני ממש מצטער, הייתי רוצה לקבל את המחמאה הזאת", אומר לו, "אבל אני בטוח שלא עסקתי בשלום בית, אני אף פעם לא עסקתי עם שלום בית".
אומר לו: "אני יודע, אני רוצה לספר לך מה שהיה. אתמול, נכון שהיית... זה היה בבין הזמנים, נכון שאתמול היית בבית כנסת? היה שם איזה בחורצ'יק אחד שיושב לומד, מתמיד, לומד, לומד. ניגשת לאבא שלו, טפחת לו על השכם ואמרת לו: 'אשרי לאבא שיש לו כאלה ילדים'. אמרת את זה או לא אמרת את זה?" אמר לו: "כן, את זה אמרתי".
"אז אתה, אתה לא יודע מה שעשית. אתה לא יודע מה שעשית. האבא הזה חזר הביתה, הוא אומר לאשתו: 'די, אפילו אנשים בחוץ מעריכים אותנו, אפילו אנשים בסביבה, בבית כנסת מעריכים אותנו. אנחנו עוד רבים? לא נעים לריב, בוא נעשה שלום בינינו'. אז אני חודשיים מנסה לעשות שלום בית, לא הצלחתי. אתה במילה אחת, שרק התייחסת אליו - תראה מה עשית, תראה מה עשית".
את נכנס לבית כנסת - תדע לך, אתה יוצא למלחמה. איזו מלחמה? מלחמה שתשים לב. מה, איפה אתה נמצא? שים לב, רק תשים לב מה אתה יכול לעשות.
כל הבעיות שיש לנו בבית נפטרות ברגע אחד, כשאתה לפני שנכנס הביתה, לפני שאתה דופק, לפני שאתה דופק - מה אתה צריך להגיד לעצמך? "אני עכשיו נכנס לחיים של חיי עבודת השם בצורה אחרת". עבדת את השם דרך לימוד תורה, דרך תפילה. עכשיו הגיע הזמן לעבוד את השם דרך חסד. המצב לא יהיה כמו שאתה חושב, אבל מה שתעשה - אתה נקרא עכשיו עובד השם.
אתה יודע, נפטרות הבעיות. אחד שנכנס הביתה והוא יודע "אני נכנס הביתה כי אני בא לעבוד את השם" - וואי, נפטרות הבעיות. כל הבעיה שיש לנו בבית כי כל אחד מצפה מהשני... "מה אני אקבל מזה?" לא חשוב מה אני אקבל, אני מצפה רק שיביאו לי.
סיפרתי את זה בשיעור פה. אני אומר לכם, זה סיפור בשם האר"י ז"ל. פותר את הבעיות, תשמעו. אני אומר לכם, פותר בעיות, פותר בעיות.
סיפר איזה יהודי אחד, אשתו הייתה יורדת לחייו. מבזה אותו בבית, מקללת אותו ברחוב, ממש מה... עושה לו צרות צרות. הלך לאריז"ל: "כבוד הרב, הגיעו מים עד נפש. לא יכול יותר, לא יכול. אני לא יכול יותר, אין... ממש מבזה אותי בצורה חמורה ביותר".
האריז"ל חשב איזו דקה, אומר לו האריז"ל: "רציתי להגיד לך ככה. בגלגול שעבר זה היה הפוך - אתה היית מציק לאשתך, אתה היית מפריע לה, היית מבזה אותה, היית מכה אותה. עכשיו בורא עולם, לתקן אותך, החזיר אותך בחזרה בגלגול והפך את היוצרות. תדע לך, כל הזמן שהיא מבזה אותך - אתה מתקן את נשמתך. נשמתך הופכת להיות יותר טהורה, יותר מתוקנת".
בן אדם חזר הביתה, אמר: "וואו, עכשיו הנשמה שלי יותר מתוקנת, יותר טהורה". נכנס הביתה, ופתאום אשתו צועקת עליו: "תודה להשם! תודה להשם! עכשיו הנשמה שלי יותר גבוהה, עכשיו הנשמה שלי יותר טובה!" ממשיכה לצעוק עליו, והוא אומר: "בכלל, איפה אני? בכלל טהור!" וכל יום צועקת, צועקת, והוא מבסוט. אומר: "תודה להשם! תודה להשם שככה זה טוב!"
אחרי חודש היא אומרת לו: "שמתי לב עליך שאתה נהיית רגוע. מה, מה קורה? מה קורה? מה?" "אני לא רוצה לספר לה". בשם האריז"ל אמר: "אין, שתדבר איתו עוד פעם". "מה, מה קורה? אתה רגוע, מה...?" טוב, לא הייתה ברירה, סיפר לה: "בגלגול שעבר אני הייתי מציק לך, עכשיו בורא עולם החזיר אותנו בחזרה. כל פעם שאת מבזה אותי, אני מתקן את נשמתי".
היא, כמה היא אמרה לו: "חשבת שאני אתקן אותך? שנינו לגיהינום! מה אתה חושב, מה אתה חושב שאני אתקן אותך? שום דבר! מהיום אני מפרגנת לך, מכינה לך את האוכל שאתה אוהב. גמרנו, זהו, אני לא תיקון שלך יותר". הוא אמר: "וואי, וואי, הגיעה צרה הביתה חדשה". הלך לאריז"ל, הלך לאר"י ז"ל, אמר לו: "הרב, צרה חדשה". אמר לו האריז"ל: "ביום שסיפרת לה - נגמר התיקון ביניכם. מהיום תתחילו לחיות בשלום".
אבל האריז"ל נתן לנו יסוד בחיים. אתה חושב שצועקים עליך? אתה חושב... זה דבר פשוט? מתקנים את נשמתך! תראה איך אתה מסתכל על החיים. אם אתה מסתכל על החיים - צועקים אותן מילים, צועקים עליך. אם אתה מסתכל שבזה מתקנים את נשמתך - אתה מקבל את זה בשמחה. אם אתה מרגיש ששמה ש... אתה יודע שזה אסון - זה נהיה אסון באמת, זה נהיה אסון.
בנוסף, אנשים בבית רבים על שטויות שאי אפשר לדבר עליהם. יש גמרא במסכת חולין, בדף נ"ח. הגמרא שם מספרת: יש איזה זבוב אחד, קוראים לו יתוש. יתוש - זה השם שלו. הוא חי יום אחד. באותו יום שהוא נולד, באותו יום הוא מת, באותו יום הוא מטיל ביצים. באותו יום - יום אחד הוא חי.
הגמרא מספרת: יום אחד, אשתו של היתוש הייתה ברוגז איתו שבע שנים. שבע שנים הייתה ברוגז איתו. הגמרא אומרת למה? למה? למה הייתה ברוגז שבע שנים? כי יום אחד היא אמרה לו: "היית במתא מחסיא. שמה אנשים שמנים, טובים. והיה איזה אחד, עלה מהנהר כולו ערום, ואתה הלכת, מצצת את הדם שלו. איזה דם טעים זה היה, ולא קראת לי! הלכת לאכול לבד? תחיה לבד! תחיה לבד! אתה אכלת לבד - תחיה לבד!" שלום. שבע שנים ברוגז.
הגמרא מקשה קושיות, תירוצים. תגיד לי, את חז"ל - זה מה שעניין את חז"ל? זה מה שעניין את חז"ל? על ה... תגיד לי, כמה כבר היתוש הזה שותה דם? כמה הוא כבר שותה דם? אולי על פי, את המילימטר, משהו כזה. כבר כמה... הגודל שלו, אם הוא חי... אם הוא חי רק יום אחד, באותו יום הוא חי, באותו יום הוא מת - כמה כבר הוא יכול לקחת, למצוץ דם? ועל זה, ועל זה הוא היה ברוגז? על זה הייתה ברוגז איתו שבע שנים?
חז"ל באו ללמד אותנו פה יסוד. אתה יודע על מה, על מה אנשים רבים? היית חושב שאנשים רבים על דברים גדולים. תסתכל בבית, תראה על מה אתה חי. אתה ואשתך, על מה מפריע? מה מפריע לך בבית? שאשתך עושה... מה, מה מפריע לך? "מפריע לי שהסיר הזה נמצא פה". תגיד, בשביל זה... זה באמת... זה כל התורה שלמדת? זה כל מה שאתה לומד? זה כל ה... והסיר הזה, זה מה שמפריע לך? באמת זה... זהו?
אני אומר לכם, זה מה שמפריע. היו פה כמה אברכים, רק רוצה לספר לכם את הסיפורים שהיו פה. חלקם כבר לא נמצאים פה, חלקם אולי... לא משנה אם שמעו את זה, לא משנה. היה איזה אחד שאמר לי, הוא ואשתו כבר לא מדברים. הוא בא אליי פה לפני הרבה שנים. "מה, מה קרה?" אומר: "יש להם ילד אחד בגיל שנתיים, והם מתווכחים, הוא ואשתו, כיצד לחנך את הילד. האם לחנך אותו בצורה נעימה או בצורה יד קשה. אשתי רוצה יד רכה, אני רוצה יד קשה". ועל זה הם כבר לא מדברים.
אז הוא בא, שאל אותי: "מה אני אומר?" באמת, מצאת בן אדם הכי טוב. מצחיק. הבן אדם... אמרתי לו: "איפה אתה? מה אתה... בגיל שנתיים? תחלק את עצמך. קודם תחלק את עצמך, תתחיל לחנך אחרים. קודם אתה רב עם אשתך, הפכת את הבית. על מה? בגיל שנתיים?"
היה איזה אחד, הוא לא נמצא פה ברוך השם. הוא אמר לי: "הרב, אתה יודע, הבית שלו מתהפך". "נו, מה היה?" "לאשתי יום הולדת, קניתי לה עוגה, קניתי לה בושם, אבל בלונים לא קניתי לה". הלך הבית. הנה, סיפור הוא מספר לי. אמר: "מה עושים? מה עושים?" אמרתי לו: "אני לא יודע, אני לא יודע מה עושים. אני באמת לא יודע מה עושים".
תשמע, אתה לא מבין? לא יכול להיות. זה מה שחז"ל באו לספר לנו פה. חז"ל באו לספר לנו: בוא תראה איך אתה הופך את הבית, הופך אותו מכלום, מכלום. ומה אתה יכול לעשות במילה טובה? עולמות, עולמות.
האדמו"ר, האדמו"ר מקלויזנבורג אומר בפרשה שלנו: "כי יהיה לאיש בן" - מזל טוב, יהיה לו בן. איזה יופי! "סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". שחט אותו. מזה? אני לא מבין. שחט אותו מזה? "כי יהיה לאיש בן" - נקודה. פה אומר, פה... נקודה. "סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". נו, אז מה הבעיה? "וייסרו אותו".
אתה יודע מה הבעיה? ההורים לא מרוצים. "למה אתה לא כמו הבן של ה... למה אתה לא כמו הבן של ה... של ההוא? למה אתה לא כמו הילד הזה?" אה, ככה. "ולא ישמע אליהם". אתה מייסר, אתה לא אומר מילה טובה. אתה לא מסתכל על הדברים הטובים, לא מסתכל. אז גמרנו.
סיפר הרב שלמה לוינשטיין, אני מסיים. אומר, אומר: "אני היום, אתם מכירים אותי", אומר, "אני קצת שמן. אבל מי שהכיר אותי לפני 30 שנה - אם הייתי עולה למשקל, היה יוצא פתק: 'פה זה לא שטיבלך'". ככה. מי שראה אותו... מכירים אותו. היה איזה... גם איזה אחד שמן אחד שעלה למשקל, ראה את המספר טלפון שלו. קיצור, אל תשאל.
הוא הלך לעשות דיאטה. למי הלך? לדיאטן. אומר: "אני מספר לך סיפור עליי. סיפור... כ... מס... אני מספר לך סיפור עליי. הלכתי לעשות דיאטה, הלכתי לדיאטן". אומר לי הדיאטן: "אדוני, חצי טונה ארוחת בוקר. חצי טונה במים, לא במה... חצי טונה ב... בארוחת צהריים - זה תפוח. עוד פרי אחד של אורז, זהו. ארוחת ביניים - עוד פרי אחד. ארוחת ערב - החצי טונה שנשאר לך מהבוקר. זה, זהו, זהו".
טוב, התחלתי לעשות, התחלתי לעשות... ומה אני אגיד לך? ויום אחד, לא יודע מה קרה. היה על השולחן רוגלך. קילו וחצי של רוגלך על השולחן. אני אומר לעצמי... הסתכלתי בקופסה, ראיתי כמה, כמה קלוריות יש ברוגלך אחד. אמרתי: "תראה, יש פה, לא יודע כמה... 200, 200, 300 קלוריות. אני הרי, אני עכשיו הולך לבית כנסת. גם במשקל שלי, ועד שאני מגיע לבית כנסת זה רבע שעה הליכה. אני מוריד... מאה קלוריות. אז לאכול רוגלך אחד - הוא כבר בדרך, כבר ירד בדרך". אבל מה אני אגיד לך? עשיתי פלפולים, ונגמרה הקופסה. הקופסה נגמרה. עם כל הפלפולים, נגמרה הקופסה.
טוב, סוף שבוע אני הולך לדיאטן. הדיאטן אומר לי: "תעלה על המשקל". אני עולה על המשקל - ירדתי 60 גרם. אומר לי: "מה זה פה, טיפת חלב? חשבת מה? פה 60 גרם? אני רוצה ממך..." נתן צעקות, צעקות, ביזה אותי. אל תשאל מה עשה לי. אומר, צעק עליי כמו שצריך.
אני, כתגובה, מה עשיתי? כל הצעקות האלו... נכנסתי לחנות של בורקסים, אכלתי קילו וחצי. על הצעקות שהוא נתן לי. אבל אתה יודע מתי התחילה הדיאטה שלי? כשמישהו פגש אותי ברחוב, והוא אמר לי: "רב שלמה, יפה לך! רזית, יפה לך!" אמרתי: "זהו, גמרנו. לא נעים עכשיו, שאנשים... אחרי שאמר לי מילה טובה, לא נעים עכשיו לפספס". משם התחילה הדיאטה. כל עוד שצעקו עליי - עשיתי בדיוק הפוך. עשיתי הפוך.
עשיתי... כמה בן אדם צריך לדעת. "כי תצא למלחמה" - אם אתה יודע שאתה נמצא במלחמה, מלחמה באמת, מלחמה - אז "ונתנו ה' אלוקיך בידיך". אם אתה רק זורם, ואתה לא מודע שהחיים שלך זה החיים של מלחמה... איפה שאתה נמצא - תשים לב. אתה לומד תורה? תשים לב שהלימוד תורה כמו שצריך. שיהיה ברצף, שיהיה חזרות, שיהיה כמו שצריך.
אתה מגיע למקום שיש בני אדם - תדע, אתה במלחמה. תתייחס. אתה לא יודע שבמילה אחת טובה אתה יכול... שבזכותך אברך ילמד בכולל שלוש שנים. שלוש שנים בזכותך. אתה לא יודע. אפשר, אפשר גם הפוך - שאם לא עשית את זה, אז בגללך אברך לא למד שלוש שנים בכולל.
אתה נכנס הביתה - אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות. מה? עולמות, עולמות. נצח נצחים אתה יכול לעשות. אתה יכול גם במילה אחת להרוס את הכל.
לכן, כל אחד מאיתנו ידע - חודש אלול זה החודש שבן אדם יעשה חשבון נפש. אתה לא יודע איזו עלייה נוצרת לבן אדם כשהוא עושה חשבון נפש, איזו עלייה. בגלל שאנחנו רק זורמים כל הזמן, לא עוצרים לרגע. רגע אחד תעצור. תגיד לי, איך התפילה שלי? טובה או לא טובה? איך הבין אדם לחברו שלי?
רק תחשוב רגע. תעשה לך מחברת, תעשה פנקס. פעם אחת תרשום את זה. אני אומר לך, זה יהיה אלול אחר. אנשים שלא מרגישים אלול - כי הם לא חושבים על אלול, לא חושבים. אם תתחיל לחשוב על אלול, תתחיל לחשוב על התיקון, המעשים שלי, איפה אני נמצא, איפה אני רוצה להגיע - זה רק המחשבה הזאת נותנת הרבה, הרבה כוח.
יזכה אותנו השם באמת שנזכה לישועות גדולות, לברכות מרובות, להצלחות, למשיח ברחמים מתוך תשובה אמיתית. אמן ואמן.