שיעור 57

הכרת הטוב – צינור לכל השפע

פרשת כי תבוא תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות הכרת הטוב: השיעור פותח בהדגשת החשיבות של הכרת הטוב כהגנה מפני קללות וכבסיס לתשובה אמיתית.
2. הכרת הטוב כבסיס לתשובה: הרב מסביר שאי אפשר להגיע לתשובה אמיתית בלי להכיר טובה לה' על כל הטוב שהוא מעניק לנו.
3. חשבון נפש והשוואה: הרב מעודד לערוך חשבון נפש ולהשוות את מצבנו למצבם של אחרים, כדי להעריך את הטוב שיש בחיינו.
4. תשובה מאהבה: הרב מדגיש את חשיבותה של תשובה מאהבה, הנובעת מהכרת הטוב, לעומת תשובה מיראה שקשה יותר להשיג בימינו.
5. התחזקות בתפילה ולימוד תורה: הרב קורא להתחזק בתפילה ובלימוד תורה, תוך שימת דגש על איכות ולא רק על כמות.
6. כוחה של תפילה: מובאים סיפורים המדגימים את כוחה של תפילה עקבית ואמיתית.
7. חשיבות החסד: הרב מדגיש את חשיבות עשיית חסד, במיוחד בתוך המשפחה, ומביא סיפור המראה כיצד מעשה חסד קטן יכול להשפיע לטובה על חיי האדם.
8. הכנה לראש השנה: השיעור מתמקד בהכנה הרוחנית לקראת ראש השנה, תוך דגש על הכרת הטוב, תשובה, תפילה, לימוד תורה וחסד.
9. התמקדות בעיקר: מובא סיפור על שני אחים שמדגיש כי בשמיים מה שחשוב באמת הוא כמות ואיכות לימוד התורה, ולא הדרך הספציפית בה הלך האדם.
10. שיפור המעשים הקיימים: הרב מעודד לא לנסות לעשות דברים גדולים מדי, אלא להתמקד בשיפור ובדקדוק במעשים הטובים שכבר עושים.

הסיפורים בשיעור

הכרת הטוב של החפץ חיים

החפץ חיים, בגיל מבוגר, נכנס למקווה וכמעט התעלף מחוסר אוויר. הבלן, שחשב שמדובר בשיכור, גרר אותו החוצה בגסות. כשגילה שמדובר באדם דתי, עזר לו להתאושש. החפץ חיים, מתוך הכרת הטוב עמוקה, הציע לתת לבלן חצי מזכויות ספרו "משנה ברורה". הרב שטיינמן הסביר שהחפץ חיים חיפש את הדרך הראויה ביותר להכיר טובה על הצלת חייו.

הנפילה של הרב שבדרון

הרב שבדרון, בגיל 75, נפל פעמיים בדרכו לדרשה בשווייץ. מודאג מכך, הוא פנה לרב סגל לערוך חשבון נפש. לאחר בדיקה מדוקדקת, התגלה שהרב שבדרון נמנע מלהגיע לבר המצווה של בנו של תורם חשוב, מחשש לביטול תורה. הרב סגל הסביר שהנפילה נבעה מחוסר בהכרת הטוב. הרב שבדרון מיד תיקן את המעשה, נסע לבר המצווה, ומאז לא נפל שוב עד מותו בגיל 89.

כוחה של תפילה: הבחור והישיבה

בחור צעיר ביקש להתקבל לישיבת "אור ישראל" היוקרתית, למרות שראש הישיבה פקפק ביכולותיו. הבחור התעקש, מספר שהתפלל על כך חצי שנה. בבחינה בישיבה חלשה יותר, הבחור נכשל. אך בבחינה ב"אור ישראל", הוא הפגין ידע מרשים והתקבל. כשנשאל על הפער, הבחור הסביר: "הרב, אני חצי שנה מתפלל על זה." הסיפור ממחיש את כוחה של תפילה עקבית ואמונה.

שני האחים: קנאות מול מתינות

שני אחים, רבי עמרם בלוי ורב משה בלוי, היו ידועים בגישותיהם השונות - האחד קנאי והשני מתון. הם הסכימו שמי שיפטר ראשון יבוא בחלום לספר איזו דרך נכונה יותר. כשרב משה נפטר, הוא הופיע בחלום לאחיו ואמר שבשמיים לא מתעניינים בדרך שבה הלך האדם, אלא רק בכמות ובאיכות לימוד התורה שלו.

חסד קטן, ברכה גדולה

בזמן השואה, הרבי מבעלז הוסתר בבית משפחה. ילד צעיר הציע לרבי את מיטתו הנוחה למשך יומיים. שנים לאחר מכן, אותו ילד, שהיה הניצול היחיד ממשפחתו, לא הצליח להביא ילדים לעולם. הוא ביקש ברכה מהרבי מבעלז, שזכר את החסד שעשה עמו. הרבי בירך אותו שיזכה לשני ילדים בזכות החסד, וכך היה - בדרך נס נולדו לו שני ילדים.

תמלול השיעור

היום קראנו צ"ח קללות (98 קללות) וחז"ל דורשים עוד שתי קללות, ביחד 100 קללות. כל קללה ממש מפחידה, כל אחת יותר מהשנייה. אבל לפני כן התורה נתנה הקדמה, לפני כן הייתה הקדמה - מצוות ביכורים. מצוות ביכורים זו ההקדמה של הצ"ח קללות.

מה ההקדמה שיש שמה? ההקדמה שיש שמה: "וענית ואמרת" - שאינך כפוי טובה. אדם שיודע להכיר טובה ניצול מכל הצ"ח קללות. אתה יודע על מי הצ"ח קללות היו מגיעות? על אותו בן אדם שלא יודע להכיר טובה. אבל אם בן אדם יודע להכיר טובה, החשבון איתו אחרת לגמרי.

הכרת הטוב היא גבוה מעל גבוה. וזה עיקר העבודה שלנו. כדי שאדם ינצל, תכיר טובה לאלוקים. אז רש"י רק כותב: "וענית ואמרת" - שאינך 'כפוי' טובה. למה לא "וענית ואמרת" שאתה 'מכיר' טובה? למה אתה רק לא כפוי טובה? כי להכיר טובה, אתה אפילו לא יודע על מה. אפילו אתה לא יודע על מה להכיר טובה. בן אדם לא יודע אפילו על מה להכיר טובה, אבל לפחות אל תהיה כפוי טובה.

סיפר הרב שטיינמן סיפור שהוא שמע אותו מבעל המעשה. הוא אמר שיום אחד החפץ חיים נכנס למקווה לטבול. כשהוא נכנס, המקווה היה מלא אדים, והחפץ חיים, שכבר היה מבוגר, לא היה לו אוויר לנשום. והחפץ חיים פשוט נפל, וחצי התעלף. הבלן חשב שאם מישהו נפל פה על הרצפה והתעלף, מי יודע, זה בטח שיכור, כנראה שתה הרבה, הא לפה והשתכר. בא הבלן והיה בועט בו, בועט בו, מוציא אותו החוצה, בועט בו, בועט, גלגל אותו. ופתאום הוא רואה שיש לו ציצית. אמר: "ציצית?! לא יכול להיות שזה שיכור." תפס אותו, הרים אותו, הוציא אותו בחוץ, שם אותו על הכיסא, שפך עליו מים קרים, והחפץ חיים התעורר.

אומר לו החפץ חיים: "אני מודה לך שהצלת אותי. אני ממש מודה לך שהצלת אותי, הייתי קרוב למיתה יותר מן החיים. אני רוצה, כהכרת הטוב, להכיר לך טובה על מה שעשית לי. אני רוצה לתת לך חצי מהמשנה ברורה, לתת לך." והחפץ חיים נתן לו, לבלן הזה, חצי משנה ברורה.

אומר הרב שטיינמן: "הפירוש, שהחפץ חיים התחיל לחשוב מה אני יכול להכיר טובה לבלן הזה? אם אני אתן לו את זה, אתן לו את זה - זה לא מספיק. עד שהוא אמר, שמסתמא אם אני יכול להכיר לו טובה, זה רק אם אני אתן לו חצי משנה ברורה." פלא פלאים. פלא פלאים.

והרב שטיינמן היה חוזר ואומר: "וכל אחד מאיתנו חייב באמת ללמוד להכיר טובה, להכיר טובה."

הרב שבדרון, כשהיה בגיל 75, הוא נסע לאנגליה למסור שיחות שמה. נסע לאנגליה למסור שיחות. בדרך, בשבת, כשהוא הולך בדרך לדרשה – החליק ונפל. הוא אמר: "וואי, אני בחיים לא נפלתי. מי יודע?" [אז הוא היה בגיל 75] "אני נפלתי?! לא יכול להיות!" לא הבין איך זה יכול להיות. אמרו לו: "הרב, כנראה זה הגיל." אומר: "מסרתי את הדרשה, אני חוזר, נפלתי פעם שנייה. אמרתי לעצמי: 'זה כבר בטוח לא יכול להיות!'."

למחרת, בשבת, נסעתי לרב סגל. אמרתי לו: "אני רוצה לשבת איתך, לעשות איתך חשבון נפש על מה נפלתי. אין לי עוון שנפלתי עליו." אומר: עברתי איתו, עם הרב סגל, רגע אחר רגע על בסדר היום שלי - הכל לפי הלכה. לא מצאנו שום דבר שהיה משהו לא לפי הלכה. לא מצאנו שום דבר, איזה עבירה כל שהיא שאולי בגללה נפלתי.

בסוף אומר הרב סגל לרב שבדרון: "אולי יש משהו במידות? סיפרת לי איך אתה בהלכה, אבל אולי משהו במידות?" אמר הרב שבדרון: "תראה, יש איזה עשיר אחד, גר באמריקה, שהוא תורם, מחזיק לי את הכולל. הוא מגיע פעם בשנה, נותן לי סכום של כסף, אני מחזיק את הכולל. עכשיו הוא עשה בר מצווה לבן שלו. הוא הזמין אותי לבר מצווה. אמרתי לעצמי: 'מה, אני לא מבין, בשביל הבר מצווה של הבן אדם הזה, אני צריך עכשיו לשרוף שבועיים עכשיו של ביטול תורה?' נכון, אני יכול ללמוד, אבל זה לא לימוד כמו בתוך בית מדרש. אני אסע? לא אסע? אסע? לא אסע? אמרתי: 'אני לא נוסע.' שבועיים אני לא נוסע. אני לא אסע שבועיים בשביל בר מצווה, אני לא אסע שבועיים."

אומר לו הרב סגל: "בגלל זה נפלת! מי שיש לו חיסרון בהכרת הטוב - בגלל זה נפלת." ביום ראשון הרב שבדרון נסע מיד לאמריקה. והוא מספר: "נסעתי לאמריקה והשתתפתי בבר מצווה של התורם הזה. ומאותו זמן כבר לא נפלתי יותר". עד גיל 89 - הרב שבדרון נפטר בגיל 89. כששאלו אותו פעם אחת: "מה זה נקרא אריכות ימים?" אז הוא אמר: "89, הלוואי עליי." והוא נפטר בגיל 89.

אבל הרב שבדרון, בכל אופן הוא הבין - נפלת? הכל בגלל שחסר לך הכרת טוב. אתה צודק, אבל שבוע לנסוע ולחזור בשביל בר מצווה? זה לא משהו רציני. כן, אבל איפה הכרת הטוב? על הכרת הטוב הזה - בגלל זה הוא נפל.

כל זה רק הקדמה בשביל ה-צ"ח קללות, שבורא עולם מביא לנו מצוות ביכורים – ש'ענית ואמרת' שאינך כפוי טובה. כמה בן אדם צריך להכיר טובה על השנה הזאת שעברנו אותה. כמה צריך להכיר טובה. בן אדם לפעמים חושב בשנה רגילה: אין לי על מה להכיר טובה. ברוך השם, כולם חיים, כולם נושמים, הכל נחמד, הכל זורם. מה יש להכיר טובה, כאילו במה אני יותר טוב מאשר אחרים? אבל השנה הזאת, אם רק תתבונן, כמה בן אדם צריך להכיר טובה על מה שהוא עבר השנה הזאת.

ואם אתה רוצה לזכות לשנה הבאה, תדע להכיר טובה. בן אדם צריך עכשיו לשבת עם עצמו, לשבת באמת, לחפש איזה מקום של חשבון נפש, רק על זה שהוא צריך להכיר טובה על השנה הזאת שעברה עליו. השנה שעברה עליו - כמה צרות, כמה בלבולים, כמה בעיות. וברוך השם, הנה הוא חי ונושם, ובנוסף לכל, לומד תורה גם כן. מי שיכול לתאר את זה? מי שיכול לתאר? ואי אפשר להגיע לתשובה בלי להכיר טובה. לא שייך להגיע לתשובה בלי היסוד הזה.

אנחנו מזכירים את זה כל שנה, יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה. תשובה מיראה, זה תשובה מפחד. תגיד לי, למי יש פחד היום? פעם היה לב של אבן, היום אפילו לב אין. כלום. הלוואי שהיה לב, אפילו של אבן. כלום, אין לב בכלל.

אתה שומע אזעקות, אנשים מסתכלים בחלונות. את מי זה מעניין בכלל? "תשמע, אנשים מתים!" - את אף אחד זה לא מעניין. תשמע, אמרו לך חיילים מתים. מישהו פה התחזק? מישהו פה התפילה שלו השתנתה? מ'שמחת תורה' עד היום, האם התפילה של בן אדם השתנתה? את מי זה מעניין? אנשים מתים אבל, את אף אחד זה לא מעניין. חיילים הולכים. לב אבן. מה אני אגיד לך? לב אבן. לא מתעוררים, לא מתעוררים.

מתי בן אדם מתעורר? רק שהוא יודע להכיר טובה. כשבן אדם פתאום עושה חשבון נפש, מה באמת מגיע לו. באמת, לפי האמת, אם בורא עולם מדקדק איתך לפי האמת - אוי לנו, אוי לנו אם מדקדק איתנו. אף אחד לא עובר שמה. צריך בן אדם שרק יכיר טובה, שרק יכיר טובה על השנה הזאת.

לכן היום אין תשובה מיראה, כי אין יראה בכלל. מה זה יראה? אין בכלל יראה. את אף אחד זה לא מעניין. תגיד לאנשים גיהינום - תביא עוד אחד. כאילו זה לא מעניין את אף אחד היום. לא גיהינום, לא ייסורים, לא כלום. אין, אין. אבל תבוא תגיד לבן אדם: "בוא תראה כמה אלוקים מטיב איתך."

תעשה גם השוואות. תעשה השוואות כמה אנשים חולים וכמה אתה בריא. כמה אתה בריא. יש איזה אחד, פה באזור שלנו, אשתו שקמה בבוקר - לא רואה בעין שמאל. עיוורת. בלי הקדמות, בלי כלום. לא תגיד הבין אדם היה חולה או משהו, ככה פתאום. יש פה איזה בת אחת מהסמינר - קמה בבוקר, לא שומעת. חירשת בשתי אוזניים. איזה פחד פחדים זה.

תעשה השוואות פתאום יום אחד, ותקרא פעם אחת כמה אנשים סובלים, כמה מחלות יש, כמה אנשים חולים, ואתה ברוך השם בריא. כמה אתה צריך להכיר טובה לאלוקים. ולאותו אלוקים שאתה אמור להכיר לו טובה, לאותו אלוקים חטאת. וואי, פה מתחילה התשובה. רק פה מתחילה התשובה.

כשבן אדם יודע להגיד שלאותו אלוקים שהוא מיטיב איתו, לאותו אלוקים שמיטיב איתו - הוא חטא לו. זה מה שמביא עד לתשובה מאהבה. ברגע אחד שבן אדם חושב על זה, הופך את הבן אדם מקצה לקצה.

יש לנו עוד שבוע וחצי עד ראש השנה. עד ראש השנה יש לנו שבוע וחצי. כל אחד יראה באמת להתחזק בימים האלו. חייבים להגיע למצוות תשובה. בלי זה לא תהיה כפרה. אתה יכול לבכות עד מחר, אפשר לבכות עד מחר, אפשר לעשות כל התיקונים שבעולם - בלי לעשות תשובה לא יעזור שום דבר. חייבים להגיע למצוות תשובה.

לכן כל אחד מאיתנו בשבוע וחצי שנשאר לנו פה עכשיו, יראה מאוד מאוד להתחזק. איך אני יכול להגיע למצוות תשובה. גם בעזרת השם ביום חמישי הזה שיבוא, זה בעזרת השם יום חמישי האחרון של השנה. כבר כתוב בספרים, ומביא את זה גם בספר "לב אליהו" (של רבנו לופיאן, סוף חלק ג', במערכת התשובה) הוא כותב שם שבן אדם באמת ידע שיום אחד בשנה חשוב כמו שנה שלמה.

ולכן, מה צריכים לעשות? לא הרבה, לא משהו רציני. מה שאתה כבר עושה - תעשה אותו טוב. זהו. לא מבקשים ממך הרבה, לא מבקשים ממך שתהיה איזה משהו גדול. מה שאתה כבר עושה - תעשה את זה טוב.

אתה כבר מגיע לשיעור תורה? כבה את הטלפון, שים אותו על שקט. לפעמים אתה רואה אנשים באים לשיעור תורה, חצי מהשיעור תורה בחוץ בטלפון. הוא חוזר הביתה מלא הערכה עצמית, ואומר לאשתו: "וואי, אני לא יודע מאיפה לבורא עולם יש מספיק שכר לשלם לי על השיעור תורה הזה. לא יודע מאיפה יש לו שכר לשלם לי על כזה שיעור תורה."

אתה יודע, בן אדם אתה כבר נמצא, אז 'תהיה נמצא'. תהיה בשיעור תורה. אתה כבר לומד, אז תלמד. אתה כבר מתפלל, אז תתפלל.

סיפרנו היום על איזה בחור אחד שרצה להתקבל לישיבת "אור ישראל" בפתח תקווה, ישיבה חזקה מאוד. הלך לראש הישיבה, אומר לראש הישיבה: "הרב, אני רוצה שתרשום אותי שאני אבחן בישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה." אומר לו הראש ישיבה: "הלוואי שתתקבל בישיבה חלשה. הלוואי. אתה רוצה ישיבה כזאת חזקה?" אמר לו: "הרב, אני כבר חצי שנה מתפלל על זה. אני חצי שנה מתפלל לזכות להתקבל לישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה."

טוב, הראש ישיבה לא ידע מה לעשות, והזמין אותו למבחן, אבל מצד שני הראש ישיבה התבייש מאוד מאוד. אמר: מה, יצחקו עלי, יגידו לי 'מה הבאת לנו את החלש הזה?'" התבייש מאוד. אבל לא היתה לא ברירה, הבחור לחץ אותו לקיר, והוא הזמין לו מבחן בישיבת 'אור ישראל'. אבל בשביל למנוע את העגמת נפש הוא אמר לבחור הזה: "לפני שאתה הולך להיבחן ב'אור ישראל', לך קודם למבחן גם בישיבה חלשה. תיבחן שמה ואחר כך תלך להיבחן ב'אור ישראל'."

הבחור הסכים, וכך הוא מספר: "בבוקר הלכתי לישיבה חלשה להיבחן. שואל אותי הראש ישיבה: 'מה אתם לומדים, על מה אתה נבחן?' אמרתי לו: 'השוכר את האומנים, פרק שישי בבא מציעא.' שואל אותי ראש הישיבה 'אתה מכיר את רבי עקיבא איגר בסוגיה?' אמרתי לו: 'לא.' 'אתה יודע  מי האחרונים שפורכים אותו?' אמרתי לו: 'לא.' 'אתה שמעת את התשובות שיש על הפירכות האלה', באמת לא ידעתי כלום, אמרתי 'לא, לא.'

ראש הישיבה רצה להגיד לו: אם ככה, אז יש פה דלת, תצא. אבל לא נעים. אז הוא אמר לו: 'אתה יודע מה? אני אבדוק אותך אם יש לך קליטה מהירה. אני אסביר לך את רבי עקיבא איגר, ואתה תחזור אחריי.' הוא מסביר לו את הרבי עקיבא איגר, אומר לו 'תחזור'. מבריק. אומר לו הראש ישיבה: 'יש לך קליטה מהירה. עכשיו תשמע, יש שתי קושיות של רבי שמעון שקופ שמקשה על רבי עקיבא איגר הזה. טוב, תחזור.' חזר על הקושיות. אמר לו: 'איזה יופי. עכשיו יש שני מהלכים ליישב את רבי עקיבא איגר. שני מהלכים ליישב - יש מהלך של ה'אבי עזרי' ויש מהלך של ה'קובץ שיעורים'. אני מסביר לך את שניהם, תחזור אחריי." הוא חזר. אמר לו ראש הישיבה: 'יש לך קליטה מהירה. טוב, נהיה איתך בקשר.'

משם נסע לישיבת אור ישראל. הגיע לישיבת אור ישראל, נכנס לבחינה. שואל אותו הבוחן: 'על מה אתה נבחן?' אמר לו: 'השוכר את האומנים.' 'אתה מכיר את רבי עקיבא איגר?' אמר לו: 'כן, מכיר רבי עקיבא איגר.' 'נו, תגיד.' אמר את הרבי עקיבא איגר. שואל אותו הבוחן 'אתה מכיר את המהלך שם?' אמר לו: 'כן.'. מספר הבחור: "אמרתי לו את הקושיות של רבי שמעון שקופ, את המהלך של אבי עזרי של הקובץ שיעורים, הכל אמרתי לו. הוא לחץ לי יד. ואמר לי 'התקבלת לישיבה.'

בערב, ראש הישיבה מקבל שני טלפונים. מקבל טלפון מהישיבה החלשה הזאת. אומר לו: "הבחור לא התקבל לישיבה." אחרי חצי שעה מתקשרים מ'אור ישראל', אומר לו: "כן, הבחור התקבל לישיבה." ראש הישיבה אמר לעצמו: 'מישהו פה קוקו. משהו לא מסתדר פה.' הוא ניגש לבחור, אומר לו: "איך זה יכול להיות, איך זה מסתדר?" אמר לו: "הרב, אני חצי שנה מתפלל על זה."

אה, אתה מתפלל?! החשבון אחרת. אתה מתפלל - זה חשבון אחרת לגמרי. לאלוקים יש הרבה דרכים איך לסדר את העניינים. בן אדם צריך באמת להתפלל, באמת, שהזמן הזה, שהשבוע וחצי הזה - תרגיש על ידי התפילה קרבת אלוקים.

אתם יודעים, היו גם שני אחים בדור שלנו. אלו שני האחים הצדיקים ביותר שיש. שני אחים ממשפחת בלוי. אחד הצדיקים - רבי עמרם בלוי. מי לא מכיר אותו? הקנאי הגדול שהיה בעולם. לא היה קנאי יותר גדול ממנו. רבי עמרם בלוי. מי זה אחיו הבכור? רבי משה בלוי. הוא היה מ'אגודת ישראל', והיה לו שיתוף פעולה עם המדינה.

אתה יודע, שני אחים, מעולם לא נפגשו ביחד. הפעם היחידה שהיו נפגשים - פעם בשנה. זה היה בליל הסדר אצל אמא. בליל הסדר אצל אמא היו נפגשים ביחד. והיו אוהבים אחד את השני בצורה 'שאמא לא תדע שיש בינינו סכסוך חס ושלום'. באמת היו אוהבים אחד את השני.

יום אחד רבי עמרם אומר לאחיו רב משה: "תשמע, אנחנו נלחמים אחד בשני. אתה בדרך הזאת, אני בדרך השנייה. מקצה לקצה. בוא נעשה בינינו תקיעת כף - מי שייפטר ראשון מן העולם, שיבוא יגיד לשני מה מחשיבים בשמים כדרך הכי נכונה. האם הדרך הקיצונית זו הנכונה ביותר, או הדרך אתה יודע, הנחמדה יותר - זו דרך יותר טובה". ובאמת עשו ביניהם תקיעת כף על הדבר הזה.

עברו שנים. מי שנפטר, זה האח הבכור, רב משה בלוי. בסוף ה-30 הוא באמת בא לרבי עמרם בלוי בחלום. אמר לו: "אחי, באתי לקיים לך את מה שסיכמנו עליו בתקיעת כף. רציתי להגיד לך שבשמיים זה לא מעניין את אף אחד באיזו דרך אתה הולך - בדרך הקנאות, בדרך הנחמדה. את אף אחד זה לא מעניין. שמה מעניין רק שני דברים: כמה תורה למדת וכמה תורה אתה יודע. זה מה שמעניין למעלה בשמיים. השאר הכל שטויות."

לכן, לא משנה מה תעשה. מה שאתה כבר לומד - תלמד טוב. שאחרי מאה ועשרים, שתגיע למעלה, וישאלו אותך 'ערוך מקרא שקראת?', שתדע מה להשיב. ככה אמר לו.

כל אחד מאיתנו ידע - זה זמן גדול מאוד עכשיו. באמת זמן להתחזק. כל אחד באמת יראה בעצמו שהתפילה שהוא מתפלל - שתהיה תפילה טובה. באמת שהתפילה תהיה תפילה כמו שצריך. אתה כבר לומד תורה? שהלימוד תורה יהיה כמו שצריך.

זה זמן גם להכניס הרבה אמונה בליבנו. כי כשיגיע ראש השנה, כל העבודה שלנו שם של 'מלכויות, זכרונות, שופרות', כל העבודה שלנו זה רק להכניס אמונה בהשם. אבל אמונה כמו שצריך. כל אחד יראה באמת להתחזק מאוד מאוד.

עוד דבר חשוב מאוד, כל אחד יראה גם לעשות בזמן הזה חסד. מה שעומד לבן אדם בשמיים למעלה זה החסדים שהוא עושה אחד עם השני. ונסיים בסיפור על זה.

סיפר איזה יהודי אחד. רבי אהרון מבלעז (רבי אהרון רוקח), בתקופת השואה, החסידים עשו מאמץ עילאי לשחרר אותו ולהציל אותו מהנאצים. מי שקרא את הספר איך שהוא ניצל - זה משהו פלאי פלאים. העבירו אותו ממקום למקום. ויום אחד הכניסו אותו באיזה בית. שמרו עליו שם יומיים.

נתנו לו חדר לישון. בחדר הזה שנתנו לו לישון, היתה שם מיטה. המיטה הזאת היתה מאוד גבוהה. והוא לא היה יכול לשבת עליה וללמוד, זה לא היה נוח לו.

אחד מהילדים של בני הבית הרגיש בזה, והגיע לרבי אהרן מבעלז ואמר לו: "שהרב ישן על המיטה שלי. המיטה שלי מיטה רגילה, נורמלית. כך הרב יוכל לשבת וללמוד. ואני אשן על המיטה של הרב." באמת הרב מאוד שמח. והרב ישן יומיים. ואחרי יומיים העבירו אותו לבית אחר. ככה הוא התגלגל ממקום למקום, עד שהוציאו אותו מאירופה. אחר כך הוא עלה לארץ, ושיקם ובנה את כל חסידות בעלז לאחר השואה.

סיפר אותו ילד: מכל המשפחה שלי אף אחד לא ניצל חוץ ממני. אני היחיד שניצלתי בשואה. כל המשפחה שלי, כולם הלכו - ההורים, האחים, האחיות, כולם הלכו, השם ירחם.

עליתי לארץ, גדלתי פה, התחתנתי, וקרוב ל-10 שנים לא היו לי ילדים. הלכתי לרופא, והרופא אמר שבדרך הטבע אין לנו אפשרות להביא ילדים. הלכתי לבקש ברכה מהרב אהרן מבעלז. באתי, סיפרתי לו מה שהרופא אמר, ובנוסף סיפרתי לו: "אם הרב זוכר שהרב התארח בבית אצלנו, ואני נתתי לרב את המיטה שלי ליומיים." אומר לי הרב: "עשית איתי חסד יומיים? אל תדאג, אתה תזכה לשני ילדים."

ובאמת, כדרך נס, אל תשאל, נולד לי ילד ראשון. ולאחר מכן נולד לי עוד ילד אחד. וזהו, אחר כך כבר לא נולדו ילדים נוספים. תראו איזה פלא פלאים. בן אדם עושה חסד, ואז אפילו שכדרך הטבע אין שום אפשרות, אבל חסד משנה את העולמות, ובן אדם לא יודע כמה זה משפיע עליו. בן אדם לא יודע כמה משפיע עליו שהוא מתחסד אחד עם השני.

לכן בתוך הימים האלו, כל אחד באמת יראה להתחזק בלימוד תורה. שבאמת שהלימוד יהיה כמו שצריך. באמת שניצול הזמן יהיה ניצול הזמן. ושהתפילה תהיה תפילה כמו שצריך. וחסד - להתחסד אחד עם השני. ובפרט בתוך הבית. אחרי שתעשה חסד בתוך הבית, תצא החוצה, לעשות חסד עם אחרים. אבל קודם כל ובפרט בתוך הבית.

ולא לשכוח בתוך הבית כל הזמן להגיד מילה טובה. תפרגן. תגיד מילה טובה. עולמות אתה בונה מחסד אחד. ממיטה שנתת לרב למשך יומיים - זכית לשני ילדים, להמשך הדורות. מה בן אדם זוכה בחסד אחד.

והשם יעזרנו, דבר כבוד שמו. אמן ואמן.