שיעור 59

מתנה שאין לתאר – לחזור בתשובה!

פרשת האזינו תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. נס התנתקות מהטלפון: הרב מדגיש את הנס הגדול של אנשים שהיו מנותקים מהטלפונים שלהם למשך שלושה ימים, מה שנחשב לבלתי אפשרי בימינו.
2. חשיבות הריכוז בתפילה: הרב מדגיש את החשיבות של להיות מרוכז בתפילה ללא הפרעות, כולל כיבוי הטלפון או לפחות השמתו על מצב שקט.
3. כוחה של תשובה בעשרת ימי תשובה: הרב מסביר שבעשרת ימי תשובה יש הזדמנות מיוחדת לתקן את כל החיים, לא רק את השנה האחרונה.
4. חשיבות התפילה והתשובה: הרב מספר סיפור על חייל פצוע שהתעורר בזכות תפילות, ומדגיש את כוחה של התפילה והתשובה.
5. קרבת ה' בעשרת ימי תשובה: הרב מדמה את קרבת ה' בימים אלו לאדם המושיט יד, ומעודד לנצל את ההזדמנות להתקרב לה'.
6. כוחה של מצווה אחת: הרב מספר סיפור על אישה שחזרה בתשובה ברגעיה האחרונים, ועל כוחה של מצווה אחת (חצי שעה בבית כנסת ביום כיפור) לשנות את גורלה.
7. ערך ההתמסרות למצוות: הרב מספר סיפור על אדם שהתבזה כדי לבנות סוכה, ומדגיש את הערך הגדול של מסירות נפש למצוות.
8. שמחת החג: הרב מדגיש את חשיבות קיום מצוות "ושמחת בחגך" בסוכות, ונותן עצות מעשיות כיצד לשמח את בני המשפחה בחג.
9. חיזוק בין אדם לחברו: הרב מדגיש את חשיבות החיזוק במצוות שבין אדם לחברו בעשרת ימי תשובה, כולל אהבת הזולת ומחילה.
10. תפילה לגאולה: הרב מסיים בתפילה לזכות לעלות לרגל, לתשובה אמיתית, ולביאת המשיח ברחמים.

הסיפורים בשיעור

1. הבן השב והצ'ק הגדול

ראש ישיבה הלך להתרים גביר שנתן לו צ'ק של 200,000 דולר. הגביר סיפר שבנו האחרון פרק עול, ולאחר שסילק אותו מהבית, שמע שהבן חזר בתשובה והפך למתמיד גדול. אך הבן סירב לבקר את אביו. הראש ישיבה הלך לבן, ומצא אותו שקוע בלימוד תורה. הבן סירב לבקר את אביו עד שישלם 10,000 דולר על הביזיונות שגרם. הראש ישיבה שכנע את הבן לבוא, והתחייב לשלם את הסכום. המפגש המרגש הסתיים כשהאב עמד על כך שהבן ישלם את הסכום, ולו דולר ביום, כדי לקיים את דברו.

2. תפילה מעומק הבור

חייל נפצע בעזה והיה מחוסר הכרה. כשהתעורר לאחר שבוע, סיפר חוויה מופלאה: הוא מצא עצמו בבור עמוק ושחור, מכוסה בגופות. כל תפילה שנאמרה עבורו הרימה אותו מעט, עד שהתפילה האחרונה הוציאה אותו מהבור לגמרי והוא התעורר. סיפור זה ממחיש את כוחה העצום של התפילה.

3. חצי שעה של תשובה

אישה שפרשה מהדת, עזבה את הארץ, התנצרה וחיה כנוצרייה במשך 60 שנה. לאחר מותה, התעורר ויכוח האם לקבור אותה בקבר ישראל. הרב אלישיב נשאל, וביקש לדעת מה עשתה ביום הכיפורים האחרון בחייה. התברר שהיא ביקרה בבית הכנסת למשך חצי שעה. הרב אלישיב פסק שניתן לקבור אותה בקבר ישראל, ממחיש בכך את כוחה של תשובה, אפילו ברגעים האחרונים.

4. הקרשים שהכריעו את הכף

המהרי"ל דיסקין סיפר על יהודי פשוט שחלה אנושות וחזר לחיים. האיש סיפר שבשמיים, כף העבירות הייתה כבדה מאוד, ובכף הזכויות הייתה רק שקית אוכל קטנה. לפתע הובאו קרשים שהכריעו את הכף לטובתו. התברר שאלו היו קרשי הסוכה שבנה. למרות שלא קיים כמעט מצוות, הוא התבזה כדי לבנות סוכה בפעם הראשונה בחייו. המהרי"ל דיסקין הסביר שהנכונות להתבזות עבור מצווה היא בעלת ערך עצום בשמיים.

5. הוורידים של יראת שמיים

המהרי"ל דיסקין היה ידוע ביראת השמיים שלו. בזמן אמירת "לפניו נעבוד ביראה ופחד" בתפילת ליל שבת, היו יוצאים שני ורידים במצחו מרוב יראת שמיים. הורים היו שולחים את ילדיהם לראות זאת, באמונה שהמראה יעניק להם יראת שמיים. סיפור זה ממחיש את העוצמה הרוחנית שיכולה להיות לאדם ואת השפעתה על אחרים.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב, שנה טובה ומבורכת, גמר חתימה טובה. שיהיה לכולנו בעזרת השם שנזכה כולנו יחד עם כל בית ישראל להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ושלום, אמן, בכל הספרים הטובים.

בשנת תשפ"ד ראינו ניסים שגם בזמן יציאת מצרים לא היו כאלה ניסים. באמת היו ניסים ונפלאות בשנת תשפ"ד, אי אפשר לתאר איזה ניסים עברנו עלינו השנה הזאת תשפ"ד. אבל אני אומר לכם, הנס של תשפ"ה יותר גבוה מכל הניסים שראינו. שלושה ימים אנשים בלי טלפון, אתה מאמין? אני לא מאמין. שלושה ימים אנשים בלי טלפון, זה לא יכול להיות.

אתה אומר לבן אדם: "כבה את הטלפון רק לערבית, רבע שעה", הוא לא יכול. הוא לא יכול, הוא לא יכול. אין, זה גדול מהגדול, גדול עליו. הוא לא יכול לכבות את הטלפון לערבית רבע שעה. לא קורה כלום, הוא לא יכול. לא, גדול, זה לא... אי אפשר, אי אפשר. אפשר? אי אפשר. שלושה ימים - נס גדול היה פה. אני אומר לכם, נס גדול. אני לא מאמין שיש כזה נס. יותר מהנס של תשפ"ה אין, אין. זה משהו שלא ניתן לתיאור.

בשבילנו, בן אדם שמשאיר טלפון על רוטט... לא, לא, לא... אל תדבר על בן אדם שמשאיר טלפון שהוא מצלצל. בן אדם שמשאיר טלפון על רוטט מפריע רק לעצמו, לא מפריע לאחרים. מפריע לעצמו בלבד, כי יש כאלה שרטט מפריע גם לאחרים. מדבר על רוטט שמפריע רק לעצמו - תפילתו אינה מתקבלת. למה לא? כי אם לא אכפת לך שיפריעו לך באמצע השיחה עם אלוקים, "לא, לא אכפת לי, אני זמין גם למישהו אחר" - איזו תפילה זאת בכלל?

חז"ל אומרים שלא יאחז אדם ספר תורה ויתפלל. אז ספר תורה שזה קדוש, אל תאחז. למה? אתה צריך להיות מרוכז. להשאיר טלפון על רוטט, ואם אתה משאיר חס ושלום, חס ושלום, אל... פעמים חס ושלום בן אדם עושה טלפון שהוא מצלצל בשעת התפילה. שמעתי בשם הרב צבי מוצפי שהוא אמר שכדאי לאדם להתפלל כל החיים שלו ביחיד, כל החיים שלו. כיפור, ראש השנה, בתפילה - כל החיים שלו ביחיד, ולא יעשה כזה חילול השם שהטלפון מצלצל בשעת התפילה.

זה חילול השם כזה גדול. אלא מה, אנחנו כל כך התרגלנו לזה, אנחנו לא יודעים להעריך את זה. אבל זה דבר גדול שאי אפשר לתאר עד כמה זה חמור. אז אם ברוך השם זכינו שלושה ימים בלי טלפון, אפשר שכל אחד יקבל על עצמו בשעת התפילה - שים על שקט. שים על שקט, לא תכבה, תשים על שקט. תכבד את התפילה, תכבד את... שים על שקט. זה, זה דבר מאוד מאוד... כל כך תופס אותנו, כל כך אנחנו שקועים במכשירים האלו. קצת, אנחנו קצת להשתחרר, טיפה. קצת, בשעת התפילה לפחות. בשעת התפילה שבן אדם יהיה לו זמן שהוא באמת יהיה מנותק, מדבר עם אלוקים.

עכשיו התחלנו את השבעה ימים של עשרת ימי תשובה. בתוך עשרת ימי תשובה יש לנו שניים של ראש השנה, אחד כיפור, ובאמצע יש לנו שבעה ימים. שבעה ימים, היום זה השבת. כותב הכף החיים, אולי לא מדויק כל כך אבל לא משנה, כתבו באחרונים שעשרת ימי תשובה זה כל כך גבוה שבן אדם יכול לתקן את כל החיים שלו, את כל החיים שלו.

זאת אומרת, היום מתחילים - יום ראשון, תפילת הערבית של היום, זה תפילת הערבית של יום ראשון. בן אדם יכול לתקן תפילת ערבית של כל החיים שלו. לא רק של השנה האחרונה, של כל החיים שלו. בן אדם יכול כל יום, כל יום, כל יום בעשרת ימי תשובה לשפץ את כל החיים שלו, מה שהוא עשה במשך כל החיים. דורש מאמץ? שווה המאמץ. שווה המאמץ. אחר כך אתה מגיע ליום כיפור טהור, נקי. שווה כל מאמץ של בן אדם.

לכן כל אחד באמת בעשרת ימי התשובה האלו ייתן לעצמו באמת הרבה כוח. צריך הרבה להשקיע בלימוד, שהתפילה תהיה כמו שצריך, שהזמן יהיה מנוצל. מה שתתפוס, מה שיש - תתפוס. שהזמן יהיה מנוצל. אתה לא יכול עכשיו ללמוד? אז תקרא מוסר. אז תלמד, תלמד. בקיצור, תלמד, תקרא תהילים, תעשה משהו. שהזמן לא יחלוף סתם, שלא יעבור הזמן ככה, אתה יודע, בחינם. עכשיו זה זמן שהזמן יהיה מנוצל.

כל יום שעובר עליך, אנחנו כל הזמן חוזרים על זה, תרגיש שבעזרת השם, שברוך השם היום עבר עליי יום טוב. איזה יום עבר עליי, ברוך השם. טוב, מנוצל, שמח. ככה בן אדם צריך באמת להרגיש בימים האלו של העשרת, של השבעה ימים האלו, השבוע הזה שיש לנו עכשיו.

סיפר ראש ישיבה: "הלכתי להתרים איזה גביר אחד גדול, גביר אחד גדול. הוא נתן לי צ'ק 200 אלף דולר. נתן לי צ'ק 200 אלף דולר, ואני אומר לו 'בוא תשב איתי'. ישבתי איתו, אני רואה שהוא נאנח. 'מה, מה אתה נאנח?'"

"אני אגיד לך, כבוד הרב. אני ברוך השם זכיתי שכל הילדים שלי, כולם ברוך השם עובדי השם. אבל הבן האחרון שלי פרק עול. אתה יודע, פרק עול. כל מקום שהוא הולך הוא מבזה אותי, גורם לי ביזיונות. ממש אני מתבייש ממנו מאוד. עד שכבר, אתה יודע, כלו כל הקיצין, ויום אחד אני אמרתי - סילקתי אותו מהבית."

"עכשיו מה? אני שמעתי שהבן הזה חזר בתשובה. מתמיד גדול, צדיק גדול. הוא לומד באיזה כולל, באיזה מקום. אחד האברכים אמר לי - הוא המתמיד של הכולל. גאון, כתב כמה ספרים. הוא לא רוצה לבקר את אבא שלו. אני מתחנן לפניו 'תבוא לבקר', הוא לא רוצה. על זה אני נאנח. עד שכבר הבן שלי חזר בתשובה, אני רוצה, אני רוצה לראות אותו. לא, הוא לא רוצה לבוא."

אמר לו הראש ישיבה: "תן לי את הכתובת, אני הולך אליו."

"עזוב, אני כבר שלחתי מיליון ואחד שליחים. שלחתי, לא עוזר, לא עוזר."

"אמרתי לו תן לי את הכתובת, תן לי את הכתובת. אני כבר אסתדר, אל תדאג. תן לי את הכתובת."

בקיצור, הבן אדם נתן לו את הכתובת. אומר: "נסעתי לפי הכתובת. הגעתי לבן אדם, דופק בדלת. 'שלום, זה אתה פלוני?' אומר לי 'כן, זה אני'. 'זה אתה? אפשר להיכנס?' אומר לי 'כן, אפשר להיכנס'. אני נכנס, אני רואה שולחן עמוס ספרים, שקוע בלימוד, כותב. 'מה אתה לומד?' אומר 'אני לומד על אבות שבת'. 'אבות שבת? מה הסוגיה?' אומר את הסוגיה. התחלתי לדבר איתו בלימוד. גאון, באמת גאון."

"יש לי שאלה", כאן אחרי שסיימנו. "יש לי שאלה - למה אתה לא מגיע לאבא שלך?"

"כבוד הרב, עד פה. אל תדבר איתי יותר על הנושא הזה. אני מבקש, אל תדבר איתי על הנושא הזה."

"אני, אני באתי לפה כדי לדבר איתך על הנושא הזה."

"על הנושא הזה אל תדבר איתי."

"טוב, תשמע, תשמע, תשמע", אומר הראש ישיבה. "תשמע מה שאני אומר לך. כובע וחליפה שים עליך עכשיו. אתה בא איתי לאבא שלך."

"אני לא מגיע."

"אני לא שואל אותך, שמעת? אני לא שואל אותך. אתה תשים כובע וחליפה ואתה בא איתי עכשיו לאבא שלך."

"אתה יודע מה? אני אגיד לך משהו. כשאבא שלי גירש אותי מהבית, הוא אמר לי 'אתה לא תיכנס לפה הביתה עד שלא תביא 10 אלף דולר על הביזיונות שעשית לי. אתה לא תיכנס לפה הביתה עד שלא תביא לי 10 אלף דולר'. עכשיו מה? אין, אין לי 10 אלף דולר. אני חוסך את הכסף. חוסך, תראה, אני חוסך. יש לי בינתיים 3,000 דולר. חסר לי עוד שבעה."

"תגיד לי, אתה נורמלי? אבא שלך בוכה, בוכה, רוצה לראות אותך. אתה מדבר איתי על 10,000 דולר?"

הוציא את הצ'ק, אומר לו: "אבא שלך עכשיו נתן לי צ'ק 200 אלף דולר. אתה מדבר איתי על 10 אלף דולר?"

"אתה לא מכיר את אבא שלי. אני ממש מצטער, אבא שלי - מילה זה מילה."

"תגיד, אתה נורמלי? מה אתה חושב? אבא שלך בוכה, רוצה לראות אותך."

"אני אומר לך, אבא שלי... הוא, הוא יגיד לי 'איפה הכסף?'"

"אין, אתה יודע מה? אני משלם."

אמר לו הרב: "כבוד הרב, זה לא דיבורים. אם אתה משלם, תחתום פה על נייר. זה לא 'אני משלם'. תתחייב שאתה משלם 10 אלף דולר."

כתב לו נייר, חתם. חתם לו על הנייר שהוא משלם 10 אלף דולר.

"טוב." הוא שם כובע וחליפה, נוסעים עם המונית. הוא מתקשר לאבא: "הבן בדרך." אומר לו: "אבא, אם אתה יכול רק לעכב את הבן... לא ידעתי שזה בכזאת מהירות. אם אתה יכול רק לעכב אותו, אנחנו פשוט... אה... אני רוצה להזמין את כל המשפחה. מזמן לא ראינו אותו, את כל האחים שלו, האחיות שלו. רוצה להזמין איזה קייטרינג יפה, ככה שיהיה משהו, שיהיה נחמד. אתה יכול לעכב אותו? אני אתקשר אליך מתי שתבואו."

באמת, אני עיכבתי אותו בדרך. ישבנו באיזה מקום, דיברנו בלימוד. באמת היה מיוחד. הגיעה השעה, נסענו.

מה אני אגיד לך? איך אבא ראה אותו - חיבק אותו, בכה, בכה, התרגש לראות אותו. אמא בוכה, משהו... היה מעמד באמת מרגש מאוד. ישבנו, אומר, ישבנו, אכלנו, דיברנו. היה ממש נפלא. עבר כמה שעות, ברכת המזון. ברכת המזון, סיימנו. כשמסיים ברכת המזון, אבא אומר לבן שלו: "בוא, הכנס אותי לחדר."

הבן אומר לראש הישיבה: "כנס גם אתה."

"כנס גם אתה?"

"הייתי מה? עכשיו תכנס גם אתה."

אני נכנסתי. נכנסנו שלושתנו. אבא אומר לילד: "איפה ה-10 אלף דולר?"

הבן מסתכל על ראש הישיבה. נסתכל על ראש הישיבה. הראש ישיבה מסתכל על העשיר הזה. מישהו פה קוקו, מישהו פה לא... משהו לא נורמלי פה.

"א... תגיד לי", הוא אומר לו, "תגיד לי, אני לא מבין. אתה... אתה בכית, אתה בוכה שאתה רוצה לראות אותו. מה... לא מבין אותך. מה, אתה עכשיו... אתה רוצה ממנו את ה..."

אומר לו: "אדוני, מילה שלי זה מילה. אני אמרתי לו שלפה לא יכנס בלי 10 אלף דולר. לפה לא ייכנס. רק ההבדל שבפעם הראשונה כשהוא יצא מהבית בתור חילוני, אני התכוונתי שישים פה את כל ה-10 אלף דולר פה על השולחן. עכשיו שהוא חוזר בתשובה והוא ברוך השם לומד טוב, לא אכפת לי גם שיביא לי דולר אחד ליום. העיקר שבסוף הוא ישלם 10 אלף דולר."

הראש ישיבה אמר: "טוב, זה כבר עליי. אני כבר חתמתי לו. אני אשלם לך כל יום דולר אחד עד שישלם את החוב."

מספר הרב שלמה: "יצאתי בחוץ, הסתיים כל הטקס. יצאתי, נוסע הביתה. פתאום אני נזכר בדברי חז"ל - 'כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן...' חז"ל מקללים אותו. מה ותרן? אלוקים... אלוקים - מילה שלו זה מילה. אם הוא אמר ככה, זה יהיה. אלא מה? שאתה יכול לפרוע את החוב דולר ועוד דולר. נכון, יש חוב, אבל את החוב הזה אתה יכול לפרוע אותו דולר ועוד דולר."

כל קבלה שבן אדם מקבל, אתה פורע את החוב. כל קבלה שבן אדם מקבל. אתה אומר: "תשמע, אבל זה רק דולר אחד." כן, אבל הדולר הזה הוא מאוד מאוד חשוב, כי בלי זה הבן לא יכול להיכנס. כל צעד שבן אדם עושה בזה, בורא עולם מוותר לו כביכול. כביכול, בזה בורא עולם מוחל לו.

לכן כל אחד ואחד מאיתנו, אם זכה לקבל בראש השנה איזה קבלה - אשרי ואשרי חלקו. אם לא זכה לקבל, אז יש לו זמן לחשוב על איזה קבלה הוא הולך. לא בדיעבד, לא... לא בדיעבד. ואתה רואה שאלוקים כבר מדבר איתנו. אלוקים כבר לא רוצה את הבדיעבד הזה. כבר לא רוצה, כבר אלוקים לא רוצה את הדברים האלה יותר. הוא מחפש היום... אלוקים - עבודה של יחידים. הוא כבר לא מחפש את העבודות הגדולות האלו שאנשים, אתה יודע, היו עושים הרבה עצרות גדולות. נגמרו, אין עצרות. ביטלו את הכל, את כל העצרות. נוסעים למירון? אין כבר יותר מירון. נוסעים לפה? אין יותר. הכל מתבטל. אלוקים רוצה את העבודה של כל אחד ואחד מאיתנו. לא רוצה משהו גדול. אני רוצה כל יחיד ויחיד שיתחיל לעבוד את העבודה שלו.

בספר "ערבי נחל" הוא מביא על איזה צדיק אחד - הוא לא כותב, הוא אומר שזה מתלמידי האר"י ז"ל. בספר אחר הוא מביא שאותו תלמיד קראו לו הרב יוסף מערבי. זה מתלמידי הארי ז"ל. שנה אחת הגיע אליו אליהו הנביא בראש השנה, והוא אומר לו: "המצב למעלה מאוד מאוד קשה. לא רק מאוד קשה - אפילו מיכאל, שהוא אמור להמליץ טוב על ישראל, מתבייש להגיע לשמה. מתבייש להגיע. אין מה לדבר, והמצב... המקטרגים מאוד מאוד ידם על העליונה."

"שאלתי אותו: 'אבל הרבה תורה למדו השנה הזאת. למדו הרבה תורה. איפה התורה שלנו?' הוא אמר: 'כיוון שהתורה הזאת לא נלמדה כל כך לשמה, אלוקים לא רוצה אותה.' שאלתי אותו: 'ואיפה אברהם אבינו?' אומר: 'אברהם אבינו מתבייש לבוא לסנגר על כאלה ילדים.' לכן באתי אליך, תעשה משהו."

זה היה ראש השנה. אמרתי: "מה אני יכול לעשות?" אספתי את כל הציבור של בית הכנסת ודיברתי איתם דברי מוסר. ואמרתי להם את הסיפור וביקשתי מהם להתחזק, להתחזק מאוד מאוד כי המצב בשמיים לא טוב. בוא נעשה תשובה, נקבל על עצמנו להתחזק מאוד. ובסוף הוא אומר: "הגיע אליהו הנביא, הוא אמר - בזכות התשובה שעשיתם, אברהם אבינו קיבל אומץ ונכנס לפני ולפנים לפני הקדוש ברוך הוא ודחה הגזירה עד יום כיפור." ככה הוא אמר לו.

ואז הוא קיבל על עצמו שבכל עשרת ימי תשובה להסתובב ממקום למקום, ממקום למקום, כדי לעורר את הציבור לתשובה. אבל הוא אמר: "תראה, בית כנסת אחד שמתחזקים, מקום אחד שמתחזקים - כבר דוחה את הגזירה."

כל אחד ואחד מאיתנו ידע שבאמת שכל תשובה שאחד עושה, כל אחד מאיתנו שמתחזק - אי אפשר לדעת כמה גזרות מתבטלות. אנחנו לא רואים את זה, לא רואים. אבל כמה גזרות מתבטלות. כמה תפילה מעומק הלב...

סיפרנו עד... בזמנו את הסיפור של הרב שסיפר הרב שלמה לוינשטיין שליט"א. בקיצור, אני כבר סיפרתי את זה. הוא סיפר על איזה אחד שנפצע ב... בעזה. והלך לו להתפלל, ואז כשההוא התעורר, אותו חייל התעורר אחרי אולי שבוע, הוא אמר, הוא סיפר ככה: "הייתי בתוך בור עמוק, עמוק, עמוק, שחור. והיו עליי המון המון גופות. אני רוצה לצאת, לא יכול לצאת. כל תפילה שהתפללו עליי הרימו אותי עוד, עוד, עוד. הרימו אותי מעל... בן אדם... כל תפילה שהתפללו הרימו אותי. עד הבן אדם האחרון הזה שהתפלל פה ובכה - הוא הוציא אותי מחוץ לבור. ואז התעוררתי." ככה הוא סיפר.

בן אדם לא יודע מה הוא עושה בתפילה שלו. הוא לא יודע מה הוא עושה. תתפלל, זה עובד. זה עובד. תפילה זה דבר שעובד. לכן תתפלל מעומק הלב באמת. עכשיו זה גם זמן של עשרת ימי תשובה, זמן שאלוקים קרוב אלינו.

נכון, זה נכון, זה בכלל לא נעים שבן אדם הולך ברחוב... מסתם... הקורא את זה, קורא את זה לכולם. אבל ברחוב אתה... ברחוב אתה... משהו... "שלום", הוא ממשיך ללכת. נכון, זה לא נעים בכלל. נכון? בכלל לא נעים, בכלל לא נעים. אתה אומר לו שלום, גם... להגיד לו... מזמן לא ראית אותו, אומר "שלום", הוא הולך. וואי, זה לא נעים. זה באמת לא נעים.

אתה... לך... שאתה מושיט יד לבן אדם, הוא בכלל לא סופר אותך. אפילו... אתה יודע איזה הרגשה? איזה הרגשה זאת רעה. עכשיו אלוקים מושיט יד לכולם. "כי בהיותו קרוב", "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב". הוא מושיט לך יד. שבורא עולם לא יתבייש. שאלוקים... לא נעים שאתה הולך ככה מצפצף עליו.

כל אחד ואחד מאיתנו באמת יראה להתחזק, באמת להתחזק. אחר כך... אני כבר מסיים. אחר כך מגיע לנו יום... יום כיפור. אני כל שנה חוזר על הסיפור הזה. זה יום גדול מאוד. סיפרנו על אותה אישה... אני... זה סיפור שמכירים אותו כבר בעל פה. על אותה אישה שהייתה... שפרשה מהדת, עזבה את הכל, התקלקלה, עזבה את הארץ, נסעה לחוץ לארץ, התנצרה, חיה עם נוצרי 60 שנה. ובסוף מתה כנוצרייה.

סוף סוף... יהודייה. רצו לקבור אותה בקבר ישראל, אבל החברה קדישא לא הסכימו. החברה קדישא אמרה: "איזה... איזה אישה תרצה להיקבר ליד האישה הזאת?" מי רוצה? אבל המשפחה מאוד לחצה כיוון שהם רוצים... סוף סוף, סוף סוף זה אחותנו. הם לקחו בורר את הרב אלישיב. הרב אלישיב יהיה בורר ביניהם איפה לקבור אותה.

הרב אלישיב שאל: "מה היא עשתה ביום כיפור האחרון של החיים שלה?" אז סיפרו שהיא באה לבית כנסת, עלתה לעזרת נשים. היא הייתה בבית... בעזרת נשים איזה חצי שעה, ולאחר מכן היא נסעה הביתה לאכול. הרב אלישיב אמר: "אפשר כבר לקבור אותה בקבר ישראל. אם היא הייתה חצי שעה בכיפור בבית כנסת, אפשר כבר לקבור אותה בקבר ישראל."

חצי שעה בכיפור לאישה 60 שנה נוצרייה. 60 שנה נוצרייה - אפשר לקבור אותה בקבר ישראל. איזה ים של רחמים. זה ים של רחמים. לכן בן אדם... כל העבודה עכשיו זה להתחיל לעבוד כדי להגיע לכיפור. להגיע לכיפור... לכיפור... כל הכיפור עצמו כדי להגיע לנעילה.

אחר כך יש לנו שני דברים. אני מ... דבר אחד, יש לנו אחר כך חג סוכות. חג סוכות... אני מספר את הסיפור הזה גם כל שנה. היה הצדיק הזה, הרב יהושע דיסקין. זה השם שלו... השם שלו הרב יהושע דיסקין. הרב... מרן... דיסקין. המרן דיסקין... המהרי"ל דיסקין.

בספר "ירושלים של מעלה" הוא כותב שההורים היו שולחים את הילדים... את הילדים ללכת לראות את המהרי"ל דיסקין בערב שבת כשהיו אומרים... בחזרה... לא בחזרה... במעין שבע. במעין שבע - "לפניו נעבוד ביראה ופחד". היה יוצא לו שני ורידים מהמצח מהיראת שמיים שהיה לו. ואמרו שמי שהיה רואה את הוורידים שלו שיצאו, היה מקבל יראת שמיים גדולה מאוד. וכל האימהות היו שולחות... שילכו לראות את ה... את המהרי"ל דיסקין כשהוא אומר "לפניו נעבוד ביראה ופחד".

הוא סיפר שבשכונה שלו היה איזה יהודי אחד, יהודי פשוט מאוד, שחלה. חלה, וזהו. הגיעו חברה קדישא וכבר הדליקו נרות. זהו, נפטר. פתאום הבן אדם קם, התעורר. הבן אדם התעורר ו... עבר כמה ימים, קם, חזר לתחייה.

סיפר... זה מהרי"ל דיסקין אמר: "זה לא יכול... זה לא דבר ש... מה... בכדי. לא דבר שבא בכדי." זה... זה... הלך אליו. "תגיד לי, מה... מה היה?" הוא סיפר לו. סיפר לו: "מה היה, כבוד הרב? הגעתי למעלה בשמיים. המצב היה... הכף היה קשה מאוד. המצב היה... למטה. בצד של העוונות, מה אני אגיד לך? ערימות, ערימות. משאיות הביאו. בצד של הזכויות הביאו שקית אוכל. בצד של הזכויות - זה מה שהיה. זה כל מה שהיה."

"פתאום הביאו קרשים. קרשים שמו אותם על הכף של הזכויות. כבוד הרב, הכף של הזכויות נפלה על הרצפה מהכובד, והעוונות קפצו. וחתמו עליי שאני... לחיים. לחיים. והתעוררתי. התעוררתי לחיים והתעוררתי."

בקיצור, אמר המהרי"ל דיסקין, התחיל לחשוב: "איזה עצים? איזה עצים? אני אשאל אותו איזה עצים. נשמע מה... מה... מה... מה יש." התחיל לשאול אותו: "תגיד לי, ספר לי קצת על החיים שלך. ספר לי קצת."

אומר לו: "הרב, אני קם בבוקר. איך שאני קם בבוקר אני רץ לעבודה."

"מה עם תפילין?"

"הרב, אין לי זמן לתפילין. אין לי זמן לתפילין. אני צריך לעשות עבודה."

"מה עם תפילה?"

אמר לו: "אין לי זמן. מה, יש לי זמן?"

אז הבין מהרי"ל דיסקין למה שמו רק שקית של אוכל. אין כלום.

אמר: "בשבת, אם יש לי זמן בשבת, אני מניח תפילין." ככה. "אני לא... אין לי זמן. אין לי זמן", אומר לו. "אין לי זמן. אני כל היום עובד, כל היום אני עובד. אני רץ", אומר. "רק..."

אז הבנתי מה זה שקית... שקית של אוכל ששמו. לא היה כלום. באמת לא היה כלום.

"אני בשבת תשובה ראיתי מלא אנשים הולכים. אמרתי: 'איפה אתם הולכים?' אמרו: 'אתה לא יודע? דרשה של הרב. דרשה של הרב.' באתי, פעם ראשונה בחיים שלי שנכנסתי לבית כנסת. אני רואה... דרשות של הרב. הרב מדבר על מצוות סוכה. סוכה? מה זה סוכה?"

"באתי לאיזה בן אדם בחוץ. 'תגיד לי, מה זאת מצוות סוכה?' אמר: 'לא, אתה לוקח קרשים. אתה שם ארבע קרשים, אתה לוקח עצים מהזה, אתה שם סכך למעלה, אתה יושב בסוכה.' אומר: 'מתאים לי. השנה מתאים לעשות סוכה.'"

"'תגיד לי אבל, איזה גובה הסוכה?' 'מה, איזה גובה? אתה יודע, קצת מעליך, משהו כזה. אתה יכול להיכנס ככה בנחת.' טוב", אומר, "ירדתי לסימן טוב למטה. קניתי פלטות של עצים. טוב, עכשיו איזה גובה אני אשים? איזה גובה? איזה גובה אני אשים עכשיו? איזה גובה? אני לא... איזה גובה אשים?"

"שכבתי על הקרש. אמרתי: 'שמע, יש לי רעיון. אני שוכב על הקרש, לוקח עיפרון, מסמן ככה מלמעלה עם העיפרון מעל הראש. אני יודע, זה... זה הג... זה ה... זה הגובה שלי. זה הקרשים.'"

"אתה יודע, קרש ראשון היה... עבר בשלום. קרש שני... ראו אותי בחורים. ראו אותי בחורים יושב על הקרש, מתחיל לסמן. רצו, תפסו מארבע פינות. 'היושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן'. לקחו אותי ככה, ואני אומר לעצמי: 'וואו, איזה ביזיון. איזה ביזיון. ככה הם עושים?' וכולם צוחקים, מסתובבים. אתה יודע, הסתובבו ככה וכולם צוחקים עליי. ואני אמרתי, כבוד הרב, אני אמרתי: 'שווה כל הביזיונות. העיקר שבסוף יהיה לי מצוות סוכה. שווה כל הביזיונות. בסוף יהיה לי מצוות סוכה.'"

אומר לו המהרי"ל דיסקין: "זה העצים ששמו על ה... על הכף של הזכויות. בן אדם אין לו כלום, כלום. אבל בן אדם מוכן להתבזות בשביל מצוות? וואי, איזה מדרגה זה. איזה מדרגה."

בן אדם צריך לדעת - מצוות רק אלו שאתה מוכן להשקיע עליהם, שאתה מוכן להתבזות עליהם, שקשה לך איתם, שלא מסתדר לך - אלו המצוות הכבדות. אלו שחותמים אותך לחיים טובים ושלום.

הדבר האחרון שאנחנו מזכירים כל פעם - יש לנו מצווה של חג סוכות, מצווה של "ושמחת בחגך". אמרנו: גברים יודעים או לאכול או לשתות יין. לכן תקנה יין. תקנה יין, זה המצווה דאורייתא שיש לך. יש פעם... עד... עד פסח יש זמן. עד פסח. עכשיו יש לך מצווה דאורייתא לשתות יין. כ... אני מזכיר כבר - אל תקנה יין של הבד"ץ. 99% זה חומר משמר ועוד חומרי תעשייה וכו'. תקנה יין פעם... בשביש לך מצוות דאורייתא.

אתרוג, אתרוג פעם אחת הוא דאורייתא. שש ימים אחר כך הוא דרבנן. בחג סוכות תשתה יין כל יום - דאורייתא גמור. אז תקנה יין כמו שצריך.

ולאישה צריך לקנות... או תקנה לה תכשיט או תקנה בגד יפה. זה מה שאישה מבינה. אישה מבינה... "אין אישה אלא לבנים, יופי, תכשיטים". זהו, זה מה שיש.

ולילדים - תפסיק לקנות להם העניבות האלו. אתה רואה את העניבה עם הפפיון? ילד לא מבין כלום. לא מבין לא פפיון, לא כלום. ילד מבין - תביא שוקולד. תביא שוקולד, תביא חמצוצים. זה מה שעובד. היום ילד לא מבין כלום. אתה יכול להביא לו מיליון ואחד דברים ואתה קונה לו כזה חליפה ו... אתה קונה את החליפה... את החליפה אתה קונה בשבילך, לא בשבילו. תקנה חמצוצים בשבילו, לא בשבילך. הוא מבין חמצוצים, חמצוצים, שוקולדים.

אל תקנה במבה כבר. במבה כבר יצא... יצא מהאף. תקנה משהו, אתה יודע, ש... מעניין. מעניין. משהו, אתה יודע, שיהיה כיף להישאר בסוכה. שיגיע אחרי סוכות יום ראשון - כולם מתלהבים. נשאר בסוכות. יום שני - בסדר. יום שלישי כבר מתעייפים, מתעייפים. אז תקנה... תקנה ממתקים טובים. זה דאורייתא, לא... לא דרבנן. זה המצווה שלנו עכשיו.

מי יודע אם לא הזכויות האלו... אם מי יודע אם לא הזכויות האלו אלו שעומדים לבן אדם ביום הדין. לכן כל אחד ואחד מאיתנו יראה באמת עכשיו בשבוע הזה לתת לעצמו חיזוק על גבי חיזוק. באמת, חיזוק על גבי חיזוק. להתחזק מאוד מאוד.

בפרט כל הלכות שבין אדם לחברו. נמצאים בעשרת ימי תשובה. כל בן אדם מתחזק מאוד מאוד בבין אדם לחברו. באמת לאהוב כל אחד, לכבד כל אחד. חס ושלום אם יש איזה כעס - תמחל, תמחל, תמחל. מחלו לך. אם... אם בן אדם לא מוחלים לו, המצב שלו מאוד חמור. מאוד מאוד חמור.

כל אחד בעזרת השם יתחזק מאוד בימים האלו, ויזכה אותנו השם יחד עם כל בית ישראל להיחתם לחיים טובים ושלום בספרן של צדיקים וחסידים. שנזכה כולנו יחד עם כל בית ישראל לעלות לרגל בעזרת השם. כן יהי רצון. מתוך שמחה, מתוך הנאה. שנזכה כולנו לתשובה אמיתית. נזכה למשיח ברחמים. שנזכה לסייעתא דשמיא שתלווה אותנו כל החיים. שנזכה לכל הברכות. בעזרת השם. אמן ואמן.