שיעור 6

תשובה - קרוב אליך הדבר מאוד!

פרשת נצבים וילך תשפ"ג

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות השבת האחרונה של השנה:

- זמן מיוחד לתיקון והתעלות רוחנית.

- הזדמנות לתקן את כל השנה כולה.

2. הארת פנים והתנהגות חיובית:

- סיפור על המשגיח שהדגים הארת פנים מיוחדת בשבת האחרונה.

- חשיבות ההתייחסות החיובית לאחרים, גם בזמנים של לחץ.

3. ניצול הזמן והתמקדות בלימוד תורה:

- חשיבות ניצול כל רגע ללימוד, אפילו בזמן אכילה.

- השוואת אכילה מתוך מחשבות תורניות לקורבן לפני ה'.

4. תשובה אמיתית:

- הקושי בעשיית תשובה נובע מחוסר הכרה בחטאים.

- חשיבות ההתבוננות העמוקה במעשינו לפי ראיית חז"ל.

5. כוחו של רגע אחד:

- מובא מהרמ"ק: ערך רגע אחד של ניסיון אפילו בחיים של אלף שנה.

- חשיבות העמידה בניסיונות, אפילו הקטנים ביותר.

6. קבלות לקראת השנה החדשה:

- חשיבות קבלת החלטה משמעותית לשיפור עצמי.

- דוגמה: קבלת ברכת המזון מתוך הסידור.

7. כוח התפילה והמעשים הטובים:

- סיפור על אישה שנפטרה והגיעה ל"היכל הרפואה" בשמיים.

- כל תפילה ומעשה טוב נשמרים, גם אם לא רואים תוצאות מיידיות.

8. חשיבות החסד:

- סיפור על בעל שעשה חסד בהסעת חולים לבית החולים.

- לימוד על ערך החסד וההשפעה שלו גם בעולמות העליונים.

מסר מרכזי: השבוע האחרון של השנה הוא הזדמנות יקרת ערך לתיקון, התעלות רוחנית, ועשיית חסד. כל מעשה טוב, גם אם נראה קטן, יש לו השפעה גדולה ונצחית.

הסיפורים בשיעור

1. הארת פנים בשבת האחרונה

בחור אחד התלווה למשגיח ישיבת חברון, הרב ירש, בליל שבת האחרון של השנה. המשגיח הסביר לו את חשיבותה של שבת זו, וכיצד אפשר לזכות בה. בהגיעם הביתה, הבחור התפעל מהתנהגותו של המשגיח: הוא האיר פנים באופן יוצא דופן, פירגן על כל פרט בשולחן השבת, ובירך ברכת המזון בכוונה עצומה. לבסוף, הודה שוב לרבנית על הסעודה. הבחור הבין אז את עוצמת הרגע ואת חשיבות הארת הפנים, במיוחד בזמנים מיוחדים אלו.

2. כוחו של ניסיון אחד

בראש השנה, רב מאור עיניים חזר לביתו בבגדד החמה. בשל החום הכבד, הוא הסיר את בגדיו ובטעות שבר מנורה, מה שגרם לחושך. בהמשך, המפה נתפסה בבגדיו וכל הצלחות נפלו. אשתו מעדה עם מגש האוכל, וחתול חטף את העוף. למרות כל זאת, הרב לא כעס. הוא אמר: "אתה מנסה אותי לכעוס? אני אומר לך, לא כועס." לאחר מכן, הוא העיד שזו הייתה שנת העלייה הגדולה ביותר שלו בתורה, כי עמד בניסיון ולא כעס.

3. חלום על ספר תורה

בראש השנה, ניגש אברך לרב וסיפר על חלום מטריד: הוא ראה ספר תורה נשרף. הרב, במקום לפרש זאת כסימן רע, אמר לו שזה סימן טוב - שיוולד לו בן שיהיה "שרוף על התורה". כעבור שלושה שבועות, האברך חזר עם תינוק בעגלה, מאושר שהחלום התגשם לטובה.

4. היכל הרפואה בשמיים

רב סיפר על חלום בו פגש את אשתו שנפטרה. היא ביקשה ממנו לפייס מישהי וגילתה שהיא נמצאת ב"היכל הרפואה" בשמיים. היא הסבירה שכל התפילות והקבלות שנעשו עבורה בזמן מחלתה, למרות שלא הועילו בחייה, יצרו עבורה מקום של עונג אינסופי בעולם הבא. הסיפור מלמד שאין מעשה טוב שנאבד, וכל תפילה וקבלה יש להן ערך נצחי.

5. ערך החסד

איש אחד נהג להסיע חולים לבית החולים. פעם אחת, כשאשתו של אחד החולים ביקשה עזרה, הוא לא יכול היה לעזור בגלל אירוע משפחתי. האישה נאלצה לצאת מוקדם לטיפול ולהמתין שעות. בעקבות זאת, אשתו של הנהג ביקשה ממנו להפסיק with this act of kindness. לאחר זמן, התברר לה דרך חלום כמה שמחים בשמיים על החסד הזה, והיא עודדה את בעלה לחזור ולעשות חסד זה. הסיפור מדגיש את החשיבות של התמדה במעשי חסד, גם כשנראה שהם לא תמיד מושלמים.

תמלול השיעור

סיפר איזה בחור: "התלוויתי למשגיח של ישיבת חברון, רבי צבי הירש פאלי זצ"ל, (יש ספר על תולדות חייו, שנקרא 'רבי הירש'). התלוויתי אליו בסעודה בערב שבת. בדרך שאנחנו הולכים, אמר לי המשגיח: 'אתה יודע, היום זו השבת האחרונה של השנה. השבת הזאת זו השבת האחרונה של השנה. אתה יודע מה אפשר לזכות? אני למדתי אצל רבנו לופיאן, ושבוע שלם הוא דיבר על השבת הזאת, מה בן אדם יכול לזכות בשבת האחרונה של השנה'".

ככה הוא דיבר, וכל הדרך המשגיח מספר לי מה זה שבת אחרונה, איזה עניינים. הוא אמר שבישיבת 'קלם' כל הקבלות שהיו, כולן היו סביב שבת. סביב שבת זה היה שיא הקבלות.

אומר אותו בחור: "חשבתי בליבי, אני חייב לראות איך המשגיח מתנהג בשבת האחרונה, שגם אני אלמד איך באמת להתנהג".

הוא מספר: "אנחנו נכנסים הביתה. איך שהמשגיח נכנס הביתה, הוא אמר 'גוט שבס!', באיזו הארת פנים, איזו הארת פנים. איך הוא פירגן על שולחן שבת, איך הוא פירגן על היופי, על השכל, על החוכמה, על הכישרונות שיש בשולחן שבת. אחר כך כשהתחיל לאכול, על כל סלט הוא אמר מילה טובה, איך הוא פירגן על כל דבר, על כל דבר ממש".

"בסוף גם היה ברכת המזון, ממש כמו שצריך. ברכת המזון הייתה ממש לחזור בתשובה. ואחרי שהוא גמר לאכול, הוא עוד פעם חזר ואמר: 'וואי, תודה לך הרבנית על האוכל, על הטעם'. אז הבנתי מה עושים בשבת האחרונה של השנה. אז קלטתי מה צריכים לעשות בשבת האחרונה של השנה, שצריכים כל כך להאיר פנים".

כמה אנשים לפעמים לחוצים, והלחץ הזה לא בריא. לא בריא הלחץ הזה. צריכים להיות לחוצים, אבל צריכים לדעת - יש עוד אנשים מסביבך, יש עוד אנשים מסביבך, עוד אנשים צריכים אותך פה בעולם.

לכן צריך כל בן אדם, כל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו ידע - אנחנו עכשיו מתחילים, אנחנו כבר בשבוע האחרון של השנה. וואי, איזה דבר גדול זה. נותנים לבן אדם אפשרות לתקן את כל השנה כולה.

אמר המשגיח, הרב יחזקאל וינשטיין, שאם אדם רוצה להרים, נגיד, שולחן. יש שולחן, והוא רוצה עכשיו לנקות את השולחן. אז היום יש מפה, אתה תופס בקצה של המפה, אתה מרים, מנקה את כל השולחן. בפעם אחת אתה מנקה את כל השולחן.

אז הוא אמר: "עכשיו אנחנו נמצאים בקצה של השנה. אם אתה תרים את הקצה של השנה, אתה יכול להרים את כל השנה כולה. בן אדם יכול להרים עכשיו את כל השנה כולה על ידי השבוע האחרון של השנה".

לכן כל אחד מאיתנו חייב לקחת את עצמו בידיים. לצאת כל יום, כל יום בהרגשה - ברוך השם, עבר עלי יום טוב. איך אתה תדע אם באמת היום הזה תוקן או לא תוקן? בסוף היום, בסוף היום תלך לישון. מה אתה מרגיש? "וואי, ברוך השם, היום היה טוב". זה סימן שהיום הזה באמת היה מוצלח. יהי רצון שגם מחר כך יהיה.

אבל אם אתה מרגיש, בסדר, היה עוד יום, היה עוד יום. בסדר, אבל לא איזה משהו מיוחד - סימן שהיום הזה לא עבר טוב. היום הזה לא עבר טוב. ולכן חייב להתאמץ. אין דבר כזה שבן אדם ירגיש טוב בלי מאמץ, לא קיים. חייב להתאמץ, חייב להשתדל, להתאמץ, להשקיע.

להשקיע מאוד מאוד בלימוד, מאוד להיות שקוע בלימוד. השבוע הזה בפרט להיות שקוע, ללמוד, לנצל את הזמן. ככל שהזמן מנוצל, אתה מרגיש מאוד שמח. בן אדם מרגיש מאוד שמח.

יצר הרע נותן לבן אדם - וואי, היצר הרע הגדול, כותב הרב אהרן קוטלר, שאומר לבן אדם: "אם תתחזק, אתה תפסיד את העולם הזה שלך. שמע, אתה תהיה בובה, אתה תפסיד את החיים, אתה לא תוכל לחייך לאף אחד". והוא מגזים לך, אתה יודע, והוא אומר לך את הדברים, וככה הוא מצייר לך את זה.

וכשבן אדם רק טועם יום אחד, והוא רואה שהוא כזה מאושר, באמת, איזה יום טוב עבר עליי - הוא רוצה שגם מחר יהיה ככה. וככה בן אדם צריך להשתדל כל השבוע הזה שהתפילה תהיה תפילה כמו שצריך. מילה במילה, מההתחלה ועד הסוף, מההתחלה, מה'לשם ייחוד' עד 'ה' אחד ושמו אחד'. שהתפילה תהיה מושלמת, שהלימוד תורה יהיה לימוד תורה מושלם, מושלם.

הניצול זמן יהיה ניצול זמן. גם כשאתה הולך בדרך, תחשוב בדברי תורה, תחשוב, תהיה שקוע. כשאתה אוכל, תשים איזה ספר לפניך. אתה לא יכול לחשוב, שים את הטלפון שלך, שים את הטלפון, תשמע שיעור ב'קול הלשון'.

המגיד אומר למרן הבית יוסף: אם בשעה שאתה אוכל אתה חושב על משניות, נחשב האכילה שלך כמו קורבנות לפני השם. הכף החיים כותב: ולאו דווקא משניות, אלא מכיוון שמרן הבית יוסף היה רגיל במשניות, לכן אמר לו המגיד משניות. הוא הדין בכל דברי תורה.

כל דברי תורה שבן אדם חושב על דברי תורה, האכילה שלך כמו קורבן לפני השם. אתה יכול לקחת אכילה של סתם פיצה ולהישאר פיצה. ואתה יכול לקחת את הפיצה להפוך אותה לקורבן לפני השם. ממה? מחשבה שאתה חושב, מחשבה שאתה חושב.

דבר שני, חייבים להגיע עד ראש השנה לעשות תשובה. עכשיו, תשובה זה דבר קל או דבר קשה? התורה מעידה - דבר קל. מה לעשות? "כי קרוב אליך הדבר". התורה מעידה, מה אפשר לעשות? לפי הרמב"ן זו מצוות התשובה. אבל מה, לך לכל בן אדם תגיד לי, זה קל או קשה? קשה מאוד! אבל התורה מעידה "קרוב אליך הדבר מאוד". לא רק 'קרוב', 'מאוד' קרוב. אז איך יכול להיות? יש לנו פה איזו בעיה.

אז אני אגיד לכם את התשובה עכשיו - עכשיו תשמעו את התשובה. למה קשה לנו התשובה? כי אין לנו על מה לחזור בתשובה. על מה לחזור? תגיד לי, על מה לחזור?

אותו חילוני חוזר בתשובה. למה הוא חוזר בתשובה? כי הוא מרגיש איפה הייתי, איפה הייתי - בבוץ. מחלל שבת, מה, אוכל נבלות, עושה בעיות. עכשיו הוא חוזר בתשובה. תגיד לי, 'אני' צריך לחזור בתשובה? מה הבעיה אצלי? מה הבעיה? על מה אני אמור לחזור בתשובה?

לכן התשובה היא קשה. בטח קשה, כי אין לי על מה לחזור בתשובה. אני מחפש, אני מחפש. מה זה? בסדר, זה לא, מה זה? אתה צודק, אבל זה לא משהו רציני.

כל עוד שאתה לא מרגיש שאתה בבוץ, אין תשובה. רק שבן אדם ייכנס לתוך, לתוך הזה, ויבין מה גדר עבירה, מה זה מצווה, והוא יבין שהוא בבוץ - תתחיל תשובה. ואז יהיה מאוד קל, כי אתה בבוץ. זה כבר, זה מאוד קל. אבל אם אתה אומר: "אה, בכלל לא בבוץ. אה, איזה בוץ? אני בבוץ בכלל?"

פעם עברת לעצמך וחשבת על התפילה שלך איך היא נראית? פעם לא כיוונת באבות? ותדע לך, שולחן ערוך אמר שלא התפללת היום. לא התפללת. תגיד לי, חשבת על זה? לא. מי חשב? יצאת ידי חובה, שלום. תגיד, עכשיו אני אעצור אותך בדרך: "אתה צריך לחזור בתשובה על התפילה." "אני אחזור? על מה?" "מה, לא כיוונת באבות?" "בסדר, נו, מה?" "נו, איך זה נראה?" "לא, אל תגזים."

מה זה אל תגזים? אין הבדל בינך לבין אותו בן אדם שלא התפלל. אותו דבר בדיוק. מה ההבדל? זה לא התפלל, זה לא התפלל. איך היית מרגיש - נרדמת והתעוררת, איך אומרים, התעוררת, נרדמת, התעוררת, כבר נגמר מנחה. "וואי, מנחה!" מה אתה מתרגש? מה אתה מתרגש? בשחרית לא כיוונת באבות, אותו דבר בדיוק.

מה, פה אני מרגיש שאני בבוץ במנחה? אני מרגיש "וואי, לא התפללתי". גם בשחרית לא התפללת. אם תרגיש שבשחרית לא התפללת, אז תהיה חזרה בתשובה במהירות, במהירות תחזור בתשובה. אבל אם אני לא... "תשמע, איזה... מה? מה הבעיה? מה הבעיה? אין לי בעיה."

"תגיד לי, איך הלימוד תורה שלך?" "מה זה איך הלימוד תורה שלי? מצוין. מה, מה, מה הבעיה? מה הבעיה?" "תגיד, מה עם ביטול תורה?" "ביטול תורה? אה, בקטנה. לא משהו רציני."

פתאום יום אחד תעשה חשבון מה זה "בקטנה" שלך. פתאום אתה מתחיל לראות "וואי, אני כזה רחוק מאלוקים". מה זה רחוק? פחד פחדים.

אנחנו כל פעם מדברים: "תגיד בבית מילה טובה". למה? כל זה כדי שבבית יהיה נחמד. למה צריך שיהיה נחמד? תגיד, למה צריך שיהיה נחמד? כי אם אדם אין לו, אין לו... לא שמח בחלקו, באהבת אשתו, הרי הוא שטוף במחשבת עריות. לא חושב, שטוף. איך זה נראה לך עכשיו? איך נראה לך בן אדם שטוף במחשבת אשת חברו?

מה שרבי יונה כותב, זה הלשון המדויק. איך זה נראה לך עכשיו? "אשת חברו? נו, אז מה?" הרהורי עבירה קשים מעבירה. קשים מעבירה, יותר קשה מעבירה. אם היית חס ושלום בעבירה, יותר קל. יותר קל. איך זה נראה לך עכשיו? "אה, שטויות. אני רק חושב." שטויות? תתרגש מזה! תתרגש!

זהו, אין לנו על מה לחזור בתשובה. כל עוד שאנחנו לא... אנחנו נמצאים באוויר למעלה, אין על מה לחזור בתשובה. לכן התשובה היא קשה מאוד. תתחיל לחשוב באמת איך שחז"ל מסתכלים עליך, לא איך שאתה מסתכל. אתה פתאום אתה מתחיל לראות "וואי, אני כזה שקוע בבוץ". אתה בשנייה יוצא, בשנייה אתה יוצא משמה. בשנייה אחת.

"קרוב אליך הדבר מאוד". מאוד קרוב. רק אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים. לא יודעים, נראה לנו שהכל בסדר. תשמע, יש לנו משהו שחור על הראש, עשוי מזנב, הזנב ארנבות. נו, מה זה אומר? זה לא אומר כלום? לא יודע.

אנשים, אנחנו... הגיע הזמן לעצור. לעצור. תגיד לי, איפה אני נמצא באמת? שתדע שאתה בתוך הבוץ. אני אומר לכם, במקום יש תשובה. במקום בן אדם מתחרט, במקום בן אדם מרגיש "זהו, אני מישהו אחר, אני רוצה להשתנות". אם לא ככה, זה נשאר כל החיים. חי בהרגשה נעימה, וזה היצר הרע. הרגשה הנעימה והטובה שהכל בסדר והכל נחמד והכל...

כל אחד יראה להתחזק, שיגיע עד ראש השנה לעשות תשובה אמיתית. וזה קל מאוד. רק תחשוב באמת על המעשים שלך. זה, אתה חושב... אם תחשוב על המעשים שלך, במקום יש שינוי גדול לטובה. ולא לפחד. אנשים מפחדים.

שבוע שעבר שמענו שכל זה צריך להסתובב... מה המטרה של החיים שלנו? בורא עולם בעוד שבוע מחלק חיים. למה חיים? למה לחיות? מה המטרה של החיים? שתדע מה המטרה של החיים, יבוא השינוי. במקום יבוא השינוי.

אנחנו כל שנה מזכירים את הסיפור עם רבנו עם מאור עיניים. איזה סיפור זה, אני אומר לכם, זה אש הסיפור הזה. מתוק מדבש. רב יהודה אסטריה חזר הביתה בראש השנה. בראש השנה חזר הביתה. טוב, היה חם בבגדד, 50 מעלות שמה. איזה פחד פחדים. אין, אין, אין מזגנים. גם אין מאווררים אפילו אין. אז היה כלו בגד. אז אשתו שמה איזה חשישית, שמה.

והוא הגיע לשמה, היה לו חם. מה זה, כל הגלביות האלו שהיה לו. חם לו מאוד, הוריד את השלביה, הוריד. נתן מכה למנורה, בום, פיצץ אותה. נפל, מה? חושך. ראש השנה. "וואי, איזה פחד זה". נו, מה? בסדר, יעבור. טוב, עכשיו יש חושך. עכשיו יש חושך, יש חושך. הוא לא שם לב איפה הוא הולך, המפה נתפסה לו בבגדים שלו. הם, כל הצלחות נפלו על הרצפה.

טוב, נגמר. אשתו הגיעה עם המגש. אשתו הגיעה עם המגש, עולה במדרגות, פספסה מדרגה אחת והיא נפלה עם המגש. "אני והנער נשתטח". עם המגש. לא הספיק אפילו להציל. בא איזה חתולה, קפצה על איזה עוף, לקחה אותו. איזה יופי. הכל היה מושלם, מושלם. אני אומר לכם, מושלם.

הרב מאור עיניים אמר: "אתה חושב שאני אכעס בראש השנה? לא כועס. אתה מנסה אותי לכעוס? אני אומר לך, לא כועס. לא כועס." אומר רב מאור עיניים: "לא הייתה לי שנה של עלייה בתורה יותר מהשנה הזאתי. הרגשתי שבורא עולם מנסה אותי מכל הכיוונים. ניסה שאני אכעס, ועמדתי בניסיון. עמדתי בניסיון."

רגע אחד של ניסיון, זכיתי להגיע לכאלו מדרגות. אז אחד הגיע הביתה ו... אל תשאל. אשתו לא קנתה לו תפוח בדבש. "וואי, וואי, וואי, איזה... אין, אין. הלכה השנה, הלכה השנה." אני אומר לך, איזה פחד. זה לא להתרגש. זה הניסיון שלך בחיים, לא להתרגש.

סיפרנו גם על אותו אחד, על אותו אחד סיפרנו, שהוא אמר: "עבדתי באלול כמו שצריך. הגיע ערב ראש השנה, אנחנו נוסעים לחמי וחמותי ברכסים. אמרתי לאשתי 'תתכונני'. יום האחרון של השנה, הלכתי ללמוד. חזרתי, אין זכר להכנות."

עד שהתכוננו, עד שזה... הגעתי לרכסים בחזרה של מנחה. הגעתי לרכסים, ואני כל הזמן בראש שלי היה "תפילה אחרונה של השנה, תפילה אחרונה. אני חייב..." איפה? בחזרה. הגעתי, כולם מסתכלים עליי כמו זה, מאיפה נפלתי. וכולי רצתי, רצתי מתנשף. הגעתי, אבל לא דיברתי מילה אחת. מילה אחת לא אמרתי לאשתי, כלום. הכל ספגתי בפנים.

אין, אני יודע מה להגיד? אבל כל אחד, הוא אומר, יש לו עליות וירידות בחיים. עלייה, פעם אחת לו חשק, פעם אין חשק. "הייתה לי שנה שהכל, השנה כולה היה לי חשק ללמוד. לא הפסקתי רגע אחד מללמוד כל השנה כולה. היה לי גם הפסקה של שש שנים שלא היו לי ילדים, ונולדה לי גם בת. פלא פלאים."

מה? בן אדם עכשיו נותנים לו רגע אחד של ניסיון. לפעמים, לאיפה אתה יכול להגיע?

עוד סיפור אחד, ואחר כך אני רוצה להגיד משהו. מה מקרה? שנה שעברה יצאתי בראש השנה. בדידי הווה עובדה, בשנה שעברה יצאתי. מה? מהבניין. יצאתי מהבניין, אני רואה שם איזה אברך מחכה לי. "הרב, חלמתי חלום שצריכים להתענות עליו." "וואי, וואי."

רק הוא אמר לי את זה, במקום עלה הסיפור של רב מאור עיניים. אמרתי, היצר הרע הגיע לבן אדם. תכף הבן אדם יצא בראש השנה, איזה ראש השנה יהיה לו? במקום, הוא אמר לי את זה. אמרתי, זה... זה יצר הרע הגיע לפה. אמרתי לו: "מה אתה אומר? באמת? מה? חלמת? צריך צום כל הראש השנה? כל הראש השנה? שכל החיים?"

"כן," אמרתי לו, "מה החלום שחלמת?" "ראיתי בחלום ספר תורה נשרף." "כאילו?" "אומר, מדורה עם ספר תורה שנשרף." אמרתי לו: "מה אתה מדבר? איזה חלום טוב זה. מה אתה מדבר? ספר תורה בחלום? זה בן. השנה יהיה לך בן. והבן הזה שרוף על התורה. אני אומר לך, שרוף על התורה הבן הזה."

ככה אני... היה לי בדיוק בראש שלי רב מאור עיניים. הגיע לפה, ככה הרגשתי. רב מאור עיניים הגיע לפה.

לפני שלוש שבועות הוא הגיע לביתי עם עגלה. אומר לי: "הרב, הנה התינוק שאמרת לי שזה ספר תורה. הנה התינוק הגיע." אמרתי: "טוב, זה חלק שלי, עשיתי. עכשיו את התפילות שלך שיהיה שרוף על התורה - עכשיו זה העבודה שלך." אבל הרגשתי באותו רגע איך רב מאור עיניים, כאילו הרגשתי באותו רגע, רב מאור עיניים הגיע לפה. כך הרגשתי באותו רגע. כמה... איזה ניסיון זה. עכשיו אני עצוב בראש השנה? זה פחד פחדים. כמה בן אדם צריך להיות חזק. רגע אחד שבן אדם יכול להיות גדול, גדול.

שבוע שעבר היה ויכוח על הכל זה... על הכל זה... נכון? היה ויכוח על הכל זה. לא משנה מה היה. הבאתי לכם רמק, אני את הרמק הזה קרעתי אותו 200 פעם. אמרתי לו: "כתוב. לא יכול להיות." ראיתי את זה באיזה ספר. נכנסתי לאוצר החכמה. "תוציא, אני רוצה את זה כתוב ברמק." אמרתי: "אולי הגזמות של הבן אדם? זה הגזמות, לא יכול להיות."

אני מוציא, קורא, מוציא, קורא. הבאתי לכם את הדף. כותב הרמק... איזה פחד, אני אומר לכם. כותב הרמק, מובא באור החמה על הזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קס"ג, שאם יחיה האדם אלף שנים. מה זה? 1000 שנים. איזה פחד. אנחנו מדברים 1000 שנים?

כשהרב גרשון הגיע לגיל 100, כולם רעדו. גיל 100, גיל 100. אם הוא היה מגיע לגיל 130, לא רוצה להגיד לכם מה היה פה. אם היה, רבי אברהם שבע... הרב גרשון 130. וואו, הלם. 130? מי לא היה הולך לראות אותו? רק לראות אותו. בן אדם בגיל 130.

הרמק - 1000 שנים. עכשיו, אלף שנים של הרמק... איך שהוא מסתכל על השנים. לא, לא, לא מסתכלים. גרעינים, הפיצוחים, הסיגריות... אלף שנים בעיניים של רמק.

"אם יחיה אדם אלף שנים, העיקר הוא בחיים שלו רגע אחד של ניסיון." שמעתם? אלף שנים לחיות. מה יש לך בכל החיים האלו? בכל האלף שנים האלו? רגע אחד של ניסיון. ממשיך הרמק: "ודרגת האדם נמדדת לפי עומדו באותו ניסיון." זהו.

בן אדם יכול לחיות 1000 שנים. אלף שנים, זה בן אדם שראה את... את הרמב"ם, אולי ראה גם את רש"י, אולי גם... גם למד עם... מי יודע? לא יודע מה. זה אלף שנים. זה פחד, זה פחד פחדים. כל זה - רגע אחד. כל האלף שנים האלו למה נבראו? על רגע אחד של ניסיון. וואי, איזה פחד זה.

מה? בן אדם יכול בשבוע הזה לתקן את כל השנה כולה. ברגע אחד של ניסיון. לא, עכשיו הוא דיבר אלף שנים. אנחנו... אני לא אוהב שנים. בוא נדבר על השנה הזאת האחרונה. יש לנו שבוע אחרון.

אני מאמין שבשבוע האחרון הזה יש הרבה ניסיונות. קנית את... את הקרח, את הזה. היה דובשניות? היה דובשניות? אתה יודע, לא קנית כלום. לא, אין, אין, אין דובשניות. מעליב. הכל... כן, לא קנה כלום. קנה, קנה ב... קנה ב-20 שקלים. ואתה רואה את הפרצוף החמוץ הזה, ואתה אומר: "ריבונו של עולם, מה היא? מה היא? מה? מה היא?" ואתה לא מבין. על זה? על זה? אפרופו שד... אתה ברגע אחד מרים את כל השנה כולה.

יש לנו ניסיונות בשבוע הזה, אני מאמין. וגם שבוע אחר כך. כל, כל, כל, כל הימים האלו ימי עבודה. הכנעה. זה ימים גדולים מאוד. אבל ברגע אחד של ניסיון, מה בן אדם יכול לזכות?

דבר אחרון, אני לא הספקתי להביא את זה לפה. זה הקבלות. חייב שכל אחד מאיתנו יהיה לו איזה קבלה שהוא הולך איתה, שהוא נוסע איתה. חייב להתרומם. אבל לא קבלה של... קבלה של... אתה יודע? זרוק אותה. קבלה שאתה מרגיש שזה חלק ממך, חלק ממך, חלק ממך. שבן אדם מקבל קבלה, עומד בזה חזק. "אני הולך על זה עד הסוף." הרי זה עשה תשובה.

ככה מעיד הרב... הרב... הרב ראובן קרלנשטיין. הייתי בפוניבז', בחור, ונפטר הרב... לא יודע, נפטר... נפטר זה באלול. אחד הרבנים נפטר, והרב שך הספיד שמה. והרב שך אמר: "כל אחד מאיתנו חושב 'וואי, מה אני אמור לעשות? מה אני אמור לעשות?' תקבל על עצמך ברכת המזון מתוך הסידור. אם תקבל על עצמך, יכריזו עלינו בשמיים 'עשינו תשובה'." ככה הוא מעיד. הרב ראובן מעיד שכך הרב שך אמר. גדולי ישראל.

תראו גם מה שמביא בערך ראש השנה. מה שמביא בערך ראש השנה הרש"ש, שאם בתקיעת שופר... אם כבר נכתב, נחתם למיתה. נחתם למיתה, כבר נחתם. גמרנו, זהו. אם... אם בתקיעת שופר יהרהר בתשובה ויקבל על עצמו להשתנות במשהו, מיד נקרע גזר דינו ונחתם לחיים. וואי, מה בן אדם יכול לזכות.

סיפור אחד אני חייב לספר. בסיפור שות... בשבוע שעבר. אני מסיים בסיפור הזה בלי נדר. היה סיפור שקרה שבוע של... של בין הזמנים. לפני סוף... סוף בין הזמנים. היה איזה אחד באשדוד, משפחת סוכר. אשתו נפטרה. הוא יש לו שתי סמינרים של בנות, והוא גם משגיח של ישיבת תורה בתפארתה. הוא גם משגיח. אשתו נפטרה בת 49, נפטרה.

מי שהגיע לנחם? הגיע הרב... הרב יחיאל. לא זוכר את המשפחה שלו. הגיע לנחם. את הסיפור הזה שמעתי אותו מהרב יעקב שיש. ככה הוא מספר שהבא למעשה סיפר לו את הסיפור. הוא אמר שבשבעה הגיע אליו הרב יחיאל, ואומר לו שגם אשתו נפטרה עליו צעירה. הוא אומר: "ויום אחד אני חולם את אשתי, ואשתי אומרת: 'תעשה טובה, לך לבן אדם הזה, תפייס אותו. את... את אשתו תפייס, על מה שהיה בינינו'."

אמר לה: "בסדר, אבל אני רוצה רק שתגידי לי איפה את נמצאת בשמיים." היא אומרת לו: "אני נמצאת בהיכל הרפואה." "מה זה בהיכל הרפואה?" אמר לה: "אני קראתי הרבה, הרבה היכלות, אבל לא... לא ראיתי היכל רפואה. לא ראיתי כזה היכל רפואה."

"מה אני אגיד לך? כל מה שהתפללו עליי ולא עזר... בסוף אני נפטרתי. בסוף. התפללו עליי, קיבלו קבלות, הכל. שום דבר לא נאבד. הכל נמצא בהיכל הרפואה. ושמה אני מתענגת עונג גדול שאין לתאר אותו." ככה היא אמרה.

"נו," הוא אמר, "וטוב לך בשמיים?" היא אומרת לו: "טוב לי מאוד." ושם מתבטא לפי האנשים. ככל שהתפללו עליו, ככל שקיבלו קבלות, ההנאה גדולה עד... עד אין תכלית.

הוא אמר: "טוב, זה ככה אשתי מספרת. אבל מי אמר שזה אמיתי? לבדוק את החלק השני." הוא מספר: "הלכתי, הגעתי לאישה הזאתי. אמרתי לה: 'תשמעי, וכך אשתי סיפרה. היא רוצה לבקש מחילה על מה שהיה'."

אומרת: "אני אגיד לך מה שהיה. בעלי עושה חסד. הוא יש לו אוטו, הוא לוקח אנשים לתל השומר, לתל השומר, לבתי חולים, בתי חולים. כל בתי חולים שיש... איפה הוא עושה חסד, לוקח את ה... ואשתך הייתה מאוד נעזרת בו. לוקח אותה בית חולים, טיפולים, חוזרים, טיפולים. הוא היה מאוד נעזרת בו."

"יום אחד התקשרתי אליו," ככה מספרת האישה, "התקשרתי לאשתך. היא אמרה לי: 'אני מצטערת, היום בעלי לא יכול לקחת אותך'." אומרת: "תשמעי, אבל אין לי אפילו מוניות. גם מונית אין לי. גם אין לי גם מונית. אין לי דרך להגיע." "תעשי טובה." היא אומרת לה: "אני מצטערת, היום אחותי מתחתנת, ואמא שלי ביקשה לבוא מוקדם לעשות לצילומים, לעניינים, לדברים."

היא אומרת: "את יודעת מה? מתי אתם צריכים לצאת?" "בשעה שלוש." "אין בעיה, אני אצא באחת. הטיפול שלי, הטיפול שלי בשעה שלוש. אבל... אבל לא משנה. אני אצא באחת, אני אחכה שמה. אבל שבעלך כי... אין מוניות, אין לי אפילו... אפילו... אפילו מונית אין לי." אמרה: "טוב, בסדר. אני... אני בסדר. אין בעיה, אני אחכה לו באחת שיבוא ייקח אותי."

באמת, הבן אדם בא, לקח את ה... לקח, חזר. בחזור היה איזה תאונה, איזה עניינים. הבן אדם נתקע ארבע שעות בכביש. ארבע שעות נתקע. חזר בסוף. אשתו עם הצילומים נסעה במונית לחתונה. מה... מה היא תעשה? נסעה. אשתך ביקשה שתבוא, נסעה.

אמר: "אני הגעתי, וזה... זה לא... בשמיים לא... כלום. וזה... אבל סוף סוף הקפידה עליי. הייתה פה הקפדה. בשמיים לא... לא מצא חן בעיניהם. אני באתי עכשיו בשליחות אשתי. תמחלי לה על מה שהיה."

אומרת: "מחילה גמורה. בטח. זה היה פעם אחת פעמית. זה מחילה גמורה. אבל לא ידעתי כמה בשמיים שמחים על מה שבעלי עושה את החסד הזה. אז אני עכשיו אומרת לבעלי שיחזור ויעשה עוד פעם, כי אני מאותו זמן אמרתי לו שיפסיק. זה... גמרנו, זהו. מאותו זמן אמרתי לבעלי: 'אין מוניות, אין טרמפים, אין כלום'. ומאותו זמן עכשיו אני אומרת לבעלי שיחזור, יעשה את החסד הזה."

אבל משם למדנו... אין... זה... זה סיפור שקרה ממש חודש, אולי... אולי פחות מחודש. זה סיפור שקרה. זה לימד אותנו שאין מעשה טוב שאתה עושה שנאבד. גם הפילה ולא עזר, התפללתי ולא עזר. הנה, שום דבר לא יצא מזה. כלום, כלום. אין דבר שנאבד. הכל נמצא למעלה, והכל נהנים ממנו ושמחים ממנו.

יזכה אותנו השם שנזכה באמת שהשבוע הזה יעבור עלינו בקדושה וטהרה. שנזכה באמת לעבוד אותו, לעשות לו נחת רוח. שנזכה בתשובה אמיתית. שנזכה כולנו בעזרת השם להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום, בספרן של צדיקים וחסידים. שנזכה באמת לכל הישועות. שנזכה למשיח ברחמים. ומתוך תשובה אמיתית. אמן ואמן.