שיעור 63

הנסיונות של אברהם - הם ההצלחות שלו!

פרשת לך לך תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. ניסיון כהזדמנות להצלחה

- מה שנראה כניסיון וקושי בתחילה, מתגלה לבסוף כמקור לברכה והצלחה

- הדוגמה של אברהם אבינו: הרעב בארץ ישראל הוביל לירידה למצרים, שבסופו של דבר הביאה לעושר גדול

- הקושי הזמני מאפשר לאדם להוכיח את אמונתו ולזכות לשכר גדול יותר

2. אמונה מעל להיגיון

- כשאברהם לימד על אמונה בה', התמודד עם שאלות קשות על הרעב בארץ

- דווקא הקושי הזמני אפשר לו להראות בסוף את טובו של ה' כשחזר עשיר

- לפעמים צריך לחכות כדי לראות את התמונה השלמה של חסדי ה'

3. הפסד זמני למען מצווה מביא לרווח גדול

- סיפור העובד שאיחר לעבודה בגלל תפילה במניין ופוטר

- בסוף קיבל עבודה עם תנאים טובים פי שניים

- המסר: לעולם לא מפסידים ממצווה, אלא להיפך - זוכים ליותר

4. כוחה של התגברות על המידות

- המדרש על רבי תנחום והגשמים שלא ירדו

- דווקא מעשה החסד של האדם שנתן צדקה לגרושתו הביא לגשמים

- כשאדם מתגבר על טבעו ועושה חסד, זה יוצר זכות מיוחדת

5. רגעים קטנים של גדולה

- לפעמים יש "מעלית רוחנית" - הזדמנות לעלות מדרגה בבת אחת

- הדוגמה של רחל אמנו שוויתרה לאחותה

- רגעים של התגברות על המידות יכולים להביא לזכויות נצחיות

6. אמונה מעשית

- הסיפור של קונה התפילין שהתברר כספרדי

- המסר: מי שמשתדל באמת במצווה, ה' לא יכשיל אותו

- החתירה לשלמות במצוות מביאה לסייעתא דשמיא מיוחדת

מסר מרכזי

הניסיונות בחיים הם לא מכשולים אלא הזדמנויות. כשאדם מתמודד עם קושי מתוך אמונה ועושה את המוטל עליו, בסופו של דבר יראה שדווקא מהקושי צמחה הישועה הגדולה ביותר. אין מצב שאדם מפסיד מקיום מצווה או מעשיית הדבר הנכון - ההפסד הזמני הוא השקעה שמניבה רווח גדול בהמשך.

הסיפורים בשיעור

הגבאי שלא ידע לכתוב

גבאי בית כנסת נאלץ לעזוב את תפקידו כי לא ידע קרוא וכתוב. כדי להתפרנס, החל למכור עם משפחתו בייגלה שאשתו אפתה. העסק הקטן צמח והפך לרשת בינלאומית. כשנשאל בחתימת עסקת ענק מדוע לא למד לכתוב, ענה: "אם הייתי יודע לכתוב, הייתי עדיין גבאי. דווקא בזכות זה שלא ידעתי, הגעתי להצלחה הגדולה הזו."

נהג המשאית והמניין

נהג משאית הסכים להצטרף למניין בבית אבלים בדרכו לעבודה. בגלל האיחור פוטר מעבודתו. אחרי שלושה שבועות, כשהמנהל התחנן שיחזור, דרש וקיבל משכורת כפולה וחוזה לחמש שנים. "עשרים שנה עבדתי בלי תוספת," אמר, "ודווקא כשהייתי מוכן להפסיד בשביל מניין - הגיעה הישועה."

התפילין המהודרות

עולה מרוסיה חסך חצי שנה לקניית תפילין מהודרות. כשהתברר שהתפילין נכתבו בכתב ספרדי, פנה מודאג לרב זילברשטיין. בבירור מפתיע התגלה שסבו היה יהודי מחלב. אמר הרב: "לא ייתכן שאדם שהתאמץ כל כך במצווה, יכשל בה."

הצדקה שהביאה גשמים

אחרי שלוש-עשרה תעניות ציבור ללא גשם, תלמיד אחד נתן צדקה לגרושתו הרעבה. רבי תנחום התפעל ואמר: "אם בשר ודם ריחם על גרושתו - אתה שאתה אבינו, לא כל שכן?" מיד ירדו גשמים. דווקא מעשה החסד הקטן הביא את הישועה שהתעניות לא הצליחו להביא.

תמלול השיעור

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. אחד הניסיונות היה, שאברהם אבינו, בורא עולם אומר לו: "לך לארץ ישראל, כשאתה תלך לארץ ישראל אני אומר לך, אני הופך אותך למיליארדר, לעשיר גדול". טוב, הוא מגיע לארץ כנען, במקום להיות מיליארדר - רעב בארץ.

וכתבו שם, כותב המדרש: בכל הארץ, כל העולם היה שובע גדול, רק בארץ פה היה רעב. זהו. זה חלק מהניסיון שהיה לאברהם אבינו ואז הוא הלך למצרים.

לאחר מכן, ניסיון חדש, במעבר הגבול למצרים - לוקחים את שרה. כותב פרקי דרבי אליעזר: שרה אמנו הייתה אצל פרעה חצי שנה. כשאתה קורא בתורה, נראה לך שכאילו הייתה איזה חצי שעה והיא חזרה - לא, לא, לא. חצי שנה היא הייתה שבויה אצל פרעה. פלא פלאים, ממש פחד פחדים.

ולאחר מכן, אברהם אבינו, ברוך השם, על חזרה לארץ "ואברהם כבד מאוד בכסף ובזהב". כבד מאוד, עשיר גדול. עלה בחזרה, עולה לארץ ישראל, "וילך למסעיו". רש"י מביא שני פירושים. בפירוש השני, רש"י כותב: בחזרתו פרע את כל הקפותיו.

כולם מכירים את השאלה, ועל זה בערך אנחנו מדברים בשיחה הזו. כולם מכירים את השאלה: מה פירוש בחזרתו הוא פרע את כל ההלוואות שלו? תגיד לי, איזה בן אדם היה מלווה לו בכלל? כל בן אדם היה מתחמק מזה.

מישהו בא אליך אומר לך: "תשמע, אני תייר פה, אתה לא מכיר אותי, אם אתה יכול להלוות לי 100 שקלים. בנוסף, אני מחר יורד למצרים, עוזב את הארץ". מישהו בכלל ילווה לו? איך יתכן שאברהם אבינו, כשהוא חוזר, הוא שילם את כל ההלוואות שהלוו לו? מי בכלל יכול להלוות לו? אפשר לתת לו מתנות, כן, מתנות אין בעיה. לא הלוואה.

אז ראיתי בספר "ויאמר אברהם", של הרב אברהם פטאל, חמיו של הרב עובדיה. הוא כותב: אברהם אבינו כל מקום שהוא הלך, עשה בימה גדולה, עלה על הבימה ואמר: "רבותיי, תפסיקו להשתחוות לכל הבובות האלו, כל הפסלים האלו, זה לא עושה שום דבר, זה הכל שטויות. תאמינו באלוקים, אלוקים טוב ומטיב, אלוקים עושה הכל ישועות, רק תבטחו בו, רק תאמינו בו ואתם תראו הצלחות".

מישהו קם לו מהקהל, צועק לאברהם אבינו: "אברהם אבינו, אם אתה אומר שאלוקים טוב ומטיב, איך יתכן שהוא אמר לך תבוא מחרן, הגעת לארץ ישראל ויש לך רעב? זה נקרא טוב ומטיב?".

ואברהם אבינו – 'נתקע'. נו, מה יש לו להגיד? מה הוא יכול להסביר לו? "הכל לטובה" - זה מסבירים לאנשים בעלי אמונה. מי שלא בעל אמונה, מה אני אסביר לו?אברהם אבינו 'נתקע' פה.

אברהם אבינו יורד למצרים, לא הייתה ברירה. יורד למצרים, אבל חוזר מיליארדר. אה, חזר מיליארדר! עשה בימה גדולה, אמר: "רבותיי, אלוקים טוב ומטיב. מה שאלתם אותי?! איפה הטוב והמטיב הזה? איפה הוא? הנה הטוב ומטיב!".

"אם לא היה רעב בארץ, עד היום הייתי נוסע עם הסובארו של האברכים. אם לא היה רעב - ראיתם את הקדילק הזה? בגלל הרעב! אלוקים טוב ומטיב!". לא תמיד אתה רואה את זה ברגע הראשון. לפעמים לוקח זמן לראות את הטוב והמטיב, אבל תמיד אלוקים הוא טוב ומטיב.

יש סיפור שאתם מכירים אותו, כולם מכירים אותו, אבל זה נחמד לספר אותו. אספר אותו בקיצור: היה איזה גבאי של בית כנסת, שלא ידע לקרוא ולכתוב. מסביב לבית כנסת בנו וילות, והגיעו כל מיני אנשים מכובדים מאוד. אז הרב של בית הכנסת אמר לגבאי: "תשמע, תלמד לכתוב. לא נעים שיבקשו ממך קבלה ואתה לא תדע לכתוב. זה לא מכובד לבית הכנסת".

"תשמע, בגיל שלי כבר לא לומדים לכתוב. אני מבוגר, לא לומדים עכשיו". טוב, לא הייתה ברירה, פיטר אותו מהגבאות.

עכשיו הוא היה צריך כמה שקלים לחיות, אמר לאשתו: "תכיני בייגלה, העגול הזה עם השומשום, ואני אעמוד בשוק, נמכור בייגלה, נרוויח כמה שקלים". שאלה אותו: "כמה אני אכין?". אמר לה: "תכיני שלושים, הלוואי, שנצליח למכור שלושים, הלוואי".

אחרי שהכינה שלושים, עמד בשוק, חמש דקות הוא מתקשר לאשתו: "נגמר הכל! נגמר, נגמר, תכיני, תכיני מהר!". היא מכינה, עוד חמש דקות - נגמר.

היא רק מכינה. למחרת היא קמה באמצע הלילה מכינה, האבא עמד ברחוב הזה, הבת עמדה ברחוב הזה, הבן עמד פה, זה עמד שם, והאמא רק מכינה ורק הם מוכרים בייגלה. בקיצור, מהבייגלה הזה קנו חנות, מהחנות הזאת קנו רשת של חנויות, אחר כך קנו רשת של חנויות בינלאומית, משהו בינלאומי גדול.

יום אחד הוא היה צריך לעשות איזה עסקה של עשרות מיליוני דולרים. אז האבא הזה נוסע עם הבת שלו, כי היא יודעת לקרוא ולכתוב, נוסע עם הבת שלו לעשות עסקאות, לחתום על החוזה. נוסע עם הבת שלו, יושב מול המיליארדר הזה, איזה מיליארדר סיני אחד. יושב לידו, כתבו את כל החוזה, אומר לו המיליארדר: "תחתום!".

נו, איך חתמו פעם? תביא את הכרית של הדיו. הביא לו את הכרית של הדיו, והוא ככה חתם עם הבוהן בכרית של הדיו, ושם אותה על החוזה במקום של החתימה. הסיני ההוא מסתכל עליו: "תגיד לי, מה, אתה לא יודע לכתוב?". אומר לו: "לא". ההוא לא מבין: "אז למה עד עכשיו לא למדת לכתוב?".

אומר לו: "אם הייתי לומד לכתוב, עד היום הייתי גבאי בבית כנסת. דווקא מזה שאני לא יודע לכתוב, מזה יצאה כל הישועה". דווקא מזה שהיה רעב בארץ, דווקא זה שהיה רעב בארץ - מפה הגיעה כל הישועה של אברהם אבינו.

אלוקים מעמיד כל בן אדם בניסיון. לפעמים הניסיון הזה דורש מהבן אדם ויתור על הרבה דברים, על הרבה דברים, והוא מרגיש שאם אני עובד את השם אני רק מפסיד, מפסיד. נכון, יכול להיות שבאותו רגע ראשון נראה לבן אדם שהוא מפסיד. עובר זמן מסוים - אתה רואה דווקא מהניסיון הזה מצליח לבן אדם כל הישועות שלו.

סיפר איזה יהודי אחד: "אני גר בחולון, עובד ברחובות. אני עובד בתנובה. יש לי את המשאית של תנובה, אני נוסע לרחובות למחלבה, ממלא את כל מה שצריך למלא, את כל מוצרי החלב, ואני מפזר אותם בכל הסופרים. ברוך השם, השם בירך אותי במעביד שלא תראו אותו גם בחלום! שלא תזכו להיות תחת כזה מעביד! חס ושלום, אם אתה מאחר חצי דקה - חצי דקה מאחר - אוי לו ואוי לנפשו! אוי לו! השם ירחם!".

"אני באמת מקפיד מאוד. בשש אני נמצא כבר במחלבה, לא משנה מה יהיה. יתהפך העולם - אני בשש נמצא שמה. עכשיו, יום אחד החניתי את המשאית ליד הבית, וקיבלתי דו"ח בגלל שפה לא מקום של משאיות. לא הייתה ברירה, החניתי את המשאית באזור תעשייה. איך עכשיו אני אגיע לאזור תעשייה? קניתי אופניים, ואני כל בוקר קם, מתלבש, יוצא מהבית. אם התפילה מוקדמת אני יכול להתפלל, ואם לא אז אני מתפלל אחר כך. לוקח את האופניים, נוסע לאזור התעשייה. ככה אני כל יום, ובכל זאת מגיע בשש לעבודה ברחובות".

"יום אחד אני יוצא עם האופניים, נוסע, אני רואה שני יהודים עומדים על המדרכה עם טלית ותפילין. אמרתי, אם יהודי עומד על מדרכה עם תפילין, מה הוא מחפש עכשיו בשעה חמש וחצי בבוקר? מה הוא מחפש? מניין! מה הוא מחפש עכשיו פה?

אני עובר שם, ובאמת הם עוצרים אותי: "תעשה טובה, אתה עשירי למניין!". אמרתי להם: "אני מצטער, אני לא יכול, אני צריך להיות בשש בעבודה". לחצו עלי: "תעשה טובה, זה בית אבלים, הם צריכים להגיד קדיש! אתה חייב!". מה זאת אומרת חייב?! - "אני לא חייב!".

"אתה יודע, מה חמש דקות! רק נגיד קדיש, חמש דקות, וזהו ותלך. אתה יודע מה, עשירי כבר אמר שהוא מגיע, דקה הוא מגיע וכבר...".

"טוב", אמרתי, "חמש דקות אני אבוא חמש דקות, יאללה שיהיה".

באתי חמש דקות, כולם מתפללים בכיוון ההיכל, אני מתפלל לכיוון הדלת, מחכה לעשירי שיכנס. אבל מה אני אגיד לך? אלוקים החליט הפוך. לא! עשירי לא הגיע. ואני בא לצאת. אבל... "עוד חמש דקות רק קדיש אחרון" – בקיצור, חמש דקות, וחמש דקות, עברה חצי שעה. כל החמש דקות האלו לקח חצי שעה.

אותו יום איחרתי, הגעתי לעבודה שש וחצי. אומר לי המעביד: "מה זה? אתה מפוטר מהעבודה!".

אמרתי לו: "אני עשרים שנה עובד פה, לא איחרתי פעם אחת. אז בסדר, קרה מה שקרה. זה קורה!".

אבל המעביד שלי כולו אש: "אצלי אין קורה, אין דבר כזה קורה! אתה מפוטר מהעבודה!".

עליתי למשרד, הביאו לי מעטפה. אני פותח את המעטפה - סוף החודש, אתה מפוטר מהעבודה. אמרתי בקול: "תודה להשם, עוד חודש - השם יעזור".

המעביד שמע את זה: "אה, אתה עוד מתלהב? תעלה למשרד!". הביא לי מכתב חדש - אתה עוד שבוע מפוטר! עוד שבוע תלך הביתה! אמרתי: טוב, עוד שבוע, כפרת עוונות.

למחרת אני מגיע, אני רואה עוד בן אדם נמצא שמה. הוא אמר לי: "המנהל אמר שאני המחליף שלך, אז תעשה לי חפיפה, איפה אתה מוריד את כל המוצרים, שאני אדע איפה להוריד. וגם אני נוסע איתך ביחד".

ובאמת עבר שבוע, עזבתי את העבודה. עזבתי את העבודה, ואני אומר לעצמי שאני חייב למצוא משהו. מחפש עבודה בנרות! מבחינתי, כל עבודה שבא - ברוך הבא! אבל אין עבודות. אין! אני לא, לא בן אדם מפונק, מחפש מה שיש. אין שום עבודה! כל כמה שאני מחפש – אני לא מוצא!

אני אומר: "ריבונו של עולם, תראה, אני השלמתי מניין, עשיתי מצווה לאנשים. בית אבלים, שיגידו קדיש, ומה אני קיבלתי במקום זה? פיטרו אותי מהעבודה! זו תורה וזו שכרה?". ואני אומר לעצמי: "וואי, מה אני עושה עם זה?". שלושה שבועות אני ככה טוחן את עצמי.

אחרי שלושה שבועות, יום אחד, חמש בבוקר הטלפון מצלצל. אני אומר לעצמי, מי מתקשר בחמש בבוקר?. הטלפון מצלצל, מצלצל, ואני רואה על הצג - המנהל של תנובה! זה המנהל הראשי של תנובה, אומר לי: "תשמע, העובד החדש הזה תקע אותי, הוא לא רוצה לבוא לעבודה. אין לי עכשיו פועלים, תבוא לעבודה!".

אמרתי לו: "תשמע מה אתה חושב... אני כבר יש לי עבודה. אני כבר מסודר בעבודה. אני כבר יש לי עבודה, אני כבר לא מגיע לעבודה". אומר לי הבן אדם: "תבוא, תבוא, מה שתרצה אני אשלם".

"תשלם לי את המשכורת שאני מקבל בעבודה של היום!".

"כמה אתה מקבל?". - "אני מקבל פי שתיים ממה שנתת לי! מקבל פי שתיים ממה שנתת לי!".

אומר לי: "תגיד, אתה בא לסחוט אותי?". אמרתי: "תשמע, אתה רוצה - תחתום, אתה לא רוצה - כל טוב. זה מה יש, אני כבר יש לי עבודה".

ההוא חושב: "אתה יודע מה? תבוא, תבוא!".

באתי, ובלי להתבלבל אמרתי לו: "תחתום חוזה! אבל שבתוך החוזה גם יהיה סעיף שאתה חמש שנים לא יכול לפטר אותי מהעבודה, לא משנה מה יהיה. חמש שנים אתה לא יכול לפטר אותי מהעבודה".

חתמנו חוזה, וקיבלתי משכורת פי שתיים. ואני שלושה שבועות טוחן את עצמי: "איך יתכן שבגלל תפילה בציבור אני אמור להפסיד בכך שפיטרו אותי מהעבודה?". ואלוקים אומר: "חכה, חכה שלושה שבועות, אז תראה שמעולם לא תפסיד ממצוות, לא תפסיד מעולם משום מצווה. הפוך! אדרבה, מצווה הזאת תביא לך אושר בלי סוף".

אומר: "אני עשרים שנה עובד בעבודה הזאת, לא קיבלתי שקל העלאה. מתי קיבלתי העלאה? מתי שהייתי מוכן להפסיד את העבודה בשביל תפילה בציבור". - פה התחילה כל הישועה של הבן אדם.

וככה תופסים את הבן אדם יום יום כל מיני ניסיונות שבן אדם עומד בהם, והוא אומר לעצמו: "אני הולך להפסיד, אני הולך להפסיד!". אל תדאג! אלוקים לא משלם פעם אחת, משלם פי עשר!

וזה היה ניסיון של אברהם אבינו, ובזה הוא פרע את כל הקושיות שהיו עליו, שהתברר שדווקא מהניסיון הזה, הגיע לבן אדם כל העושר. ואיפה שבן אדם מתאמץ, עובד את השם - מעולם לא יבוא לו דבר רע.

סיפר הרב יצחק זילברשטיין, סיפור שקרה אולי לפני שבועיים, משהו כזה. סיפור אני אומר לכם מתוק מדבש: היה איזה יהודי אחד, עולה מרוסיה, שהלך קנה תפילין. אתם יודעים, מכירים את האלו שמוכרים תפילין 500 שקל? גם התפילין, גם הטלית, גם סידור, פלוס - התיק. 500 שקל הכל אתה מקבל. כן, זה מה שהיה לו, קנה את זה - "כל הסט כשר לברכה", מצוין.

אבל היהודי הזה, ליבו נוקפו. סוף סוף, מה זה לא תפילין הכי מהודרות שיש. אבל הוא יכול לעשות, אין לו כסף. חסך במשך חצי שנה, חצי שנה חסך כסף. חסך שקל ועוד שקל עד שהיה לו כסף, היה לו סכום גדול. הלך לסופר סת"ם: "אני רוצה תפילין הכי מהודרות שיכולים להיות, בלי שום שאלות. לא משנה המחיר, תגיד לי מה המחיר הכי גבוה שיכול להיות - אני משלם, הכי הרבה שיכול להיות".

באמת אמר לו: "תשמע, יש כאלו בתים כאלו, יש כאלו...". זה אמר לו: "לא משנה, אני רוצה הידור שבהידור". ובאמת קנה הידור שבהידור.

עברו אולי איזה שלושה חודשים מאז שהוא קנה את התפילין המהודרות האלה. יום אחד, אחד מהבית כנסת אומר לו: "תגיד, יש לך את הצילום של המחשב שצילמו לך את התפילין שלך, שאפשר לראות שהכל בסדר". אמר לו: "כן, בטח שיש לי". "תביא לראות".

הוא מסתכל לראות, הוא רואה שכתבו לו את התפילין בכתב ספרדי. אמר לו: "תשמע, אתה אשכנזי, וכתבו לך התפילין בכתב ספרדי. זה לא הידור שבהידור. אתה חיפשת את הידור שבהידור, לדעתי זה לא הידור שבהידור!".

אמר לו: "תשמע, כסף לקנות תפילין חדשות אין לי. מה אני אגיד לך? אני לא יודע מה לעשות".

"בוא נלך לרב זילברשטיין, נשאל אותו".

הלכו לרב זילברשטיין, שאלו אותו את השאלה: "מה עושים?".

שואל אותו הרב זילברשטיין: "תגיד לי, מי אמר לך שאתה אשכנזי? אולי אתה ספרדי?".

"מה זה מי אמר? אני אשכנזי! אמא שלי אשכנזי, סבא שלי אשכנזי. מה זה מי אמר? אנחנו אשכנזים! באנו מרוסיה, לא באנו ממרוקו, באנו מרוסיה!".

אמר לו: "כן, באתם מאיפה שבאתם, אבל מי אמר שאתה אשכנזי?". אומר לו הרב זילברשטיין: "בכל אופן זה שווה בדיקה".

הוא מתקשר לאמא שלו: "אמא, תספרי לי קצת על המשפחה. אני לא יודע, אני לא מכיר - תגידי, מאיפה סבא?".

אומרת לו האמא: "סבא? אה, סבא רוסי". הוא שואל: "מה, הוא יליד רוסיה?".

אמרה לו: "לא! הוא יליד אמריקה, אבל בגיל 17 קיבל איזה הצעת עבודה מאוד מאוד מיוחדת, ונסע לרוסיה. שמה למד ונהיה רוסי, והתחתן עם רוסיה, וזה המשפחה שלנו".

"תגידי אמא, אבל באמריקה מה הוא היה, מה המקור שלו?".

אמרה לו: "הוא יוצא חלב!". הוא התפלא: "מה?! סבא יוצא חלב?".

אמר לו הרב זילברשטיין: "אתה רואה? אז גם אתה ספרדי! אם כך התפילין שלך מהודרות - הידור שבהידור!".

אמרו לרב זילברשטיין: "נו מה?! נהיית בעל מופת? כאילו פתאום אתה כבר יודע רק מלהסתכל בתפילין?".

אמר: "לא, לא, שום בעל מופת. בן אדם שמצטער על מצווה אחת - לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא יכשיל אותו בכזו מצווה. בן אדם חצי שנה חוסך כסף, שקל לשקל, בשביל מה? כדי לזכות להביא תפילין הידור שבהידור - כל זה, לא ייתכן שאלוקים יעשה מזה רע. כי בדבר שבן אדם מתאמץ עליו, שמה יוצא לו רק הצלחות. לא ייתכן שיצא משם דבר לא טוב". [זה בדיוק אותו סיפור עם נחוניה חופר שיחין, אותו רעיון].

[הערה: תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר הַגָּדוֹל, וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. שָׁעָה רִאשׁוֹנָה, אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם. שְׁנִיָּה, אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם. שְׁלִישִׁית, אָמַר לָהֶם: עָלְתָה. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי הֶעֱלֵךְ? אָמְרָה לוֹ: זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַּמֵּן לִי, וְזָקֵן מַנְהִיגוֹ. אָמְרוּ לוֹ: נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהֶם: ״לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶּן נָבִיא אָנֹכִי״, אֶלָּא: דָּבָר שֶׁהַצַּדִּיק מִתְעַסֵּק בּוֹ — יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ? (יבמות קכא ע"ב).]

אני מסיים במדרש. את המדרש הזה כולם מכירים. זה המדרש בשביל פטירתה של רחל אמנו (י"א חשון). המדרש הזה הזכרנו אותו עשרות פעמים, אבל תמיד הוא שווה. המדרש הזה תמיד הוא חיזוק גדול מאוד. המדרש הזה מופיע, אני ראיתי אותו בספר שיחות מוסר של רבי חיים שמואלביץ'.

כדרך אגב, יום אחד היה כנס גדול, סיפר רבי שמואל אוירבך: "יום אחד הלכתי עם אבא שלי, הרב אוירבך זצ"ל, היה איזה כנס של גדולי ישראל. הגעתי לשמה, הייתי ילד, הגעתי לשמה, והיה שמה כבר בכנס רבי חיים שמואלביץ' ועוד גדולי ישראל היו שמה. ופתאום נכנס רבנו לופיאן. איך שהוא נכנס, רץ אליו רבי חיים שמואלביץ': 'כבוד הרב, תברך אותי!'".

"מה אני אברך אותך? איזה כלי יש לך שהברכה תחול עליך? צריך שיהיה כלי בשביל ברכה!".

שאל אותו: "הרב, אז איך עושים כלי?".

"טוב, תגיד אחריי: 'הקדוש ברוך הוא!'".

ורבי חיים שמואלביץ' אמר: "הקדוש ברוך הוא".

אמר: "יפה! אם עכשיו, שיבחת את אלוקים, אמרת שהוא קדוש - עכשיו אתה כלי של ברכה!". ואז בירך אותו רבנו לופיאן.

פלא פלאים! זה הסיפור שככה מספר רבי שמואל אוירבך, ככה הוא מספר: "אני ראיתי בתור ילד - שזה כלי של ברכה".

בקיצור, אז את המדרש הזה (בראשית רבה פרשה לג, ג') מביא אותו רבי חיים שמואלביץ': מעשה ברבי תנחום, מדרש מפורסם - מעשה ברבי תנחום שגזר 13 תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים. נורא נורא! 13 תעניות - שלוש הראשונות רגילות, אבל יש אחר כך שלוש השניות זה כמו כיפורים, ואחר כך עוד שבע כמו כיפורים.

עכשיו, זה לא כמו כיפורים שמגיע פעם בשנה. זה שני וחמישי, שני וחמישי, ממש כמו כיפורים! מתחיל מהערב, אף אחד לא הולך לישון, אין לישון. זה הכל תפילות! כמו כיפורים, חשבון נפש, עניינים, זה רציני מאוד. 13 תעניות! ולא ירדו גשמים!

אמר להם רבי תנחום: "אז אין מה לעשות, אז תצאו כל אחד יעשה איזה מצווה, אולי השם ירחם עלינו".

אחרי שיצאו כולם, חזר אחד התלמידים, אומר לו: "רבי, מה אתה חושב שסתם לא יורד גשם? לא יורד גשם בגלל שיש בינינו עוברי עבירה!".

"מה ראית?".

"אני ראיתי את אחד התלמידים שנותן כסף לגרושתו, ואלמלא שיש ביניהם עבירה, הוא לא היה נותן לה כסף!".

קרא לו רבי תנחום, אמר לו שהציבור מרננים אחריו, וכך וכך הסיפור.

אותו תלמיד ענה: הרב, הסיפור לא ככה. יש רעב בארץ, אין גשמים, אין מה לאכול. אז כמו שהרב אמר לצאת בחוץ ללכת לעשות מצוות, ככה עשיתי. יצאתי בחוץ, פתאום הגיעה הגרושה והיא אומרת לי: 'אין לי מה לאכול, אין לי מה לאכול! יש רעב! אם אתה יכול לתת לי 10 שקל לקנות אוכל'. ריחמתי עליה, נתתי 10 שקל, זהו. אבל עבירה חס ושלום! אין בינינו עבירה!".

אומר המדרש: עמד רבי תנחום על רגליו ואמר: "ריבונו של עולם! ומה זה שהוא בשר ודם ודרכו להתאכזר, ועל זאת - על אחת כמה וכמה! ואף על פי כן ריחם עליה! אתה שאתה אבינו, ואנו בניך, ואתה אל מלא רחמים - לא כל שכן שתרחם עלינו!".

אומר המדרש: מיד ירדו גשמים! 13 תעניות כל הציבור מתענים, כולל מעוברות, כולל מניקות, כולל נשים - אין בזה פטור! זה גזירה! ובכל זאת - לא עוזר! אלוקים יכול כביכול לעמוד נגד זה. אבל כשמישהו עושה דבר נגד הטבע שלו - על זה, כביכול, אלוקים לא יכול לעמוד. זה משפיע כזה שפע שאי אפשר לתאר מה אפשר לזכות.

וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. בבית, בבית כנסת, בשכונה - כל מיני דברים שאנשים עושים לך רע, ואתה יודע לשתוק - איזה מדרגות אלו!

מה שאברהם, יצחק, יעקב, משה רבנו - לא עזר! רחל אמנו עזרה! לא עזר אף אחד! על אלו שאנחנו כביכול תולים עליהם את כל התקוות - לא עזרו, לא עזרו! אבל בזה שרחל אמנו לא רצתה שאחותה תתבייש, רק לא רציתי שאחותי תתבייש - נגד בורא עולם לא יכול לעמוד. ולכן מבטיח לה: "בזכותך רחל תבוא הגאולה!".

במעשה כזה גדול של עמידה בניסיון, אפשר לזכות לפעמים בדברים ענקיים. כל החיים שלנו זה מדרגות, עולים במדרגות. אבל לפעמים יש לך כזה ניסיון שזה מעלית! אתה עולה למעלה בבת אחת! אי אפשר לתאר את הזכויות שבן אדם זוכה על ידי רגעים קטנים כאלו, רגעים כאלו קטנים שנשארים לבן אדם לנצח נצחים!

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.