חיי שרה תשפ"ה
כשאתה מוותר לאחר אתה בורא ישועות!
שיעור 64
כשאתה מוותר לאחר אתה בורא ישועות!
פרשת וירא תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
מצווה שאדם עושה מתוך מסירות נפש וקושי אינה מסתיימת לעולם - השפעתה נמשכת לדורות.
- ערך המסירות במצוות
- התורה מקדישה 11 פסוקים להכנסת האורחים של אברהם (שלושה לשונות בחרדל)
- לעומת זאת, האש"ל בבאר שבע (מפעל הכנסת אורחים גדול) מוזכר בקצרה
- הסיבה: המסירות והקושי בקיום המצווה הם שנותנים לה ערך מיוחד
- השפעה לדורות
- הכנסת האורחים של אברהם השפיעה על מתן תורה
- הצניעות של רחל השפיעה 710 שנים קדימה (שאול המלך)
- הצניעות של שאול השפיעה 520 שנים קדימה (אסתר המלכה)
- פלוטית בת לוט - ממסירות נפשה לעניים יצאו רות ונעמה, ומהן דוד המלך והמשיח
- סיפורים מודרניים המדגימים את העיקרון
- סיפור האחיות: אחות שוויתרה על כל חסכונותיה לטובת אחותה זכתה לשידוך מופלא
- סיפור כיבוד הורים: השתלשלות אירועים מופלאה שאפשרה קיום מצוות כיבוד הורים
- סיפור שמירת השבת: בחור שוויתר על משחק כדורגל בהולנד ניצל מפוגרום והשפיע על אביו
- סיפור "אשר יצר": אישה שהתחזקה בברכת "אשר יצר" שבועיים זכתה למצוא מרפא
מסקנות מעשיות
- אל לנו להסתכל על מצוות כאירועים חד פעמיים
- הקושי והמסירות בקיום המצווה הם חלק מערכה
- לעיתים איננו רואים את התוצאות המיידיות, אך ההשפעה נמשכת לדורות
- כשאדם מתאמץ לקיים מצווה, הקב"ה מסייע בידו בדרכים מופלאות
המסר לדורנו
בתקופת המלחמה (הטקסט נאמר בתקופת מלחמת עזה), חשוב להבין שכל מעשה טוב וכל התחזקות, גם אם נראים קטנים, יכולים להביא ישועות גדולות - לא רק לאדם עצמו אלא לכלל ישראל.
הסיפורים בשיעור
"חצי מיליון של אהבת אחיות"
שתי אחיות יתומות מאב טיפלו באמן החולה במשך שנים. הצעירה (38) והבכירה (40) לא התחתנו בגלל המסירות לאמן. כשהוצע שידוך לצעירה, היא הודתה לחתן שיש לה רק 150,000 ₪ לחתונה. הבכירה, ששמעה על המצב, החליטה לתת לאחותה את כל חסכונותיה - 500,000 ₪. מעשה המסירות הזה הוביל לשרשרת אירועים מופלאה: אחד המוזמנים לשמחת האירוסין התרגש כל כך מהסיפור, שהציע מיד שידוך לאחות הבכירה עם בן אחיו העשיר. השידוך יצא לפועל, והכלה זכתה לדירה בבית וגן בשווי 9 מיליון ₪.
"גלגולי שמיים למען כיבוד אב ואם"
אברך מצפת התארח בירושלים אצל הוריו. כשרצה לחזור הביתה, ביקשה אמו שייקח אותה לחתונת קרוב משפחה, אך רכבו היה עמוס במזוודות. הוא הצטער מאוד שלא יוכל לקיים את המצווה. בהשגחה פרטית מופלאה, שרשרת אירועים הובילה אותו לפגוש אדם עם רכב ריק שהסכים לקחת את המזוודות. מתברר שכל השתלשלות האירועים - כולל נסיעה של רב לברית שבסוף לא התקיימה - הייתה כדי לאפשר לו לקיים את מצוות כיבוד הורים.
"מסירות נפש שהצמיחה מלכות"
בסדום נהגו לתת לעניים כסף וזהב, אך לא מזון, וכך גרמו למותם. פלוטית בת לוט ריחמה על העניים והחביאה להם לחם בכד המים. כשנתפסה, הענישו אותה במוות אכזרי - מרחו אותה בדבש והניחו לדבורים לעקוץ אותה למוות. אך ממעשה החסד שלה צמחו שתי אומות - עמון ומואב, ומהן יצאו רות ונעמה העמונית, שמהן יצאה מלכות בית דוד והמשיח.
"ויתור על משחק, הצלה מפוגרום"
בחור חילוני שהתחזק בשמירת שבת, סירב להצעת אביו לטוס להולנד למשחק של מכבי תל אביב כי הטיסה הייתה בשבת. האב החליט גם הוא לא לנסוע בגללו. כשהתרחש פוגרום אנטישמי בהולנד באותו סוף שבוע, הבין האב שזכות השבת הצילה אותם, והחליט גם הוא להתחיל לשמור שבת.
"שבועיים של 'אשר יצר'"
אישה שסבלה ממחלה קשה ניסתה כל טיפול אפשרי ללא הועיל. הרופאים המליצו על ניתוח מורכב עם שיקום קשה. אחותה הציעה לה לקבל על עצמה לברך "אשר יצר" מתוך הכתב במשך שבועיים. ביום האחרון של השבועיים, התקשרה אליה דודתה וסיפרה על תרופה מיוחדת בצפת שריפאה אותה מאותה מחלה בדיוק.
תמלול השיעור
התורה מספרת - הזכרנו את זה כבר שנה שעברה - אחד-עשר פסוקים. אחד-עשר פסוקים התורה האריכה כמה אברהם אבינו הכניס אורחים. שמע, לא משהו גדול: שלושה לשונות עם חרדל, זה לא משהו גדול. אם אני מגזים זה עולה איזה שש מאות שקל, לא יותר מזה.
בסוף הפרשה כתוב "ויטע אשל בבאר שבע". דורשים חז"ל: אכילה, שתייה, לינה - לוויה. לא משנה, בוא נעצור באכילה ושתייה. אכילה ושתייה, מקום פתוח, מקום פתוח מארבע רוחות - היכנס מאיפה שאתה רוצה, מכל הכיוונים. פה זה בהשגחת אברהם אבינו. יש לך יותר טוב מזה? אין יותר טוב מזה בעולם! זה בהשגחה שלו. אתה יודע כמה אוכל צריך להחזיק בשביל דבר כזה לשבוע? אתה יודע כמה אנשים אוכלים?
וזה נרשם בראשי תיבות. בראשי תיבות רשמו את זה – כזה דבר גדול, רק בראשי תיבות. ואילו שלושה לשונות בחרדל - אחד-עשר פסוקים! למה? כי התורה באה להגיד לנו פה יסוד גדול.
מה היסוד שהתורה באה להגיד? תדע לך שכשיהודי מקיים מצווה מתוך עמל, מתוך קושי - המצווה הזאת לא נגמרת לעולם. אתה חושב שזו המצווה הזאת הייתה חד פעמית? זאת אומרת, אברהם אבינו הכניס אורחים ובזה זה נגמר? לא! באה התורה להגיד לך - שמצווה שעושים אותה מתוך מסירות נפש, זו מצווה שלא נגמרת לעולם.
יש את המדרש שאנחנו קוראים אותו במדרשים של ליל חג שבועות. כותב שם המדרש: בשעה שעלה משה רבנו למרום, ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה רבנו. עשה הקדוש ברוך הוא את דמות משה רבנו כפניו של אברהם אבינו. אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכים: "אתם לא מתביישים? לא אצל זה ירדתם? לא אצל זה אכלתם?" ושתקו המלאכים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "לא קיבלת את התורה אלא בזכות אברהם אבינו, שנאמר 'לקחת מתנות באדם', ואין האדם אלא אברהם אבינו, שנאמר 'האדם הגדול בענקים'".
אז אתה רואה את אברהם אבינו רץ אל הבקר, רץ להביא סולת, רץ להביא קמח. אתה חושב שזה, אתה יודע, שזה רק להיום וזהו. אכלו, גמרו וזה נעלם. כל מתן תורה שהיה לנו, כל התורה שיש היום שלומדים - אתה יודע מאיפה זה הגיע? זה הגיע מאז, ממה שראית אצל אברהם אבינו. כי אם זה לא היה - גם מתן תורה לא היה.
באו חז"ל להגיד לך: מצווה שאתה עושה אותה מתוך קושי - חז"ל אומרים שהיה דמו של אברהם אבינו שותת, והיה מתוך קושי - המצווה הזאת לא נגמרת לעולם. זו לא מצווה חד פעמית, זו מצווה שהולכת לנצח נצחים. אתה יודע מה זה מתן תורה? כל התורה שיש לנו היום, כל הלימודים שלומדים - זה מה שאברהם אבינו עשה.
הייתה איזו משפחה אחת, סיפור שקרה לא מזמן [זה הסתיים לפני איזה חודש]. הייתה איזו משפחה אחת, הורים ושתי בנות. יום אחד האבא, השם ירחם, נדרס ונפטר. נשארה האימא עם שתי הבנות. והאימא לא הצליחה - לא הצליחה לחיות את המצב שנוצר. גם מצב כלכלי, גם מצב נפשי, והיא נפלה ברוחה. המצב שלה היה מאוד מאוד קשה בנפש.
אז מי שגידל את הבנות זו הסבתא. את הבנות שלחו לסבתא, ואת האימא שמו אותה באיזה מוסד. והבנות היו הולכות כל יום, הולכות לאימא לטפל באימא. כל יום הולכות לטפל באימא, לדאוג לאימא. ככה היה, וזה היה כל עולמן של הבנות.
לכן הן גם בקושי למדו מקצוע, גם לא התחתנו. כי מה יש להתחתן? הן עם אימא כל הזמן. אם נתחתן - איך נדאג לאימא? הבת הקטנה הייתה בת שלושים ושמונה, והגדולה - הבכורה - בת ארבעים.
יום אחד מציעים שידוך לבת הקטנה, בת שלושים ושמונה. מציעים לה איזה בחור ישיבה מישיבת מיר, בחור ישיבה בגיל ארבעים ואחת, משהו כזה. הציעו שידוך, והשידוך הזה התחיל לנסוע. פגישה ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית.
בפגישה הרביעית, סוף הפגישה, הבחור שואל את הבת: "תגידי, אם אנחנו נשב על 'וורט' - עם מי אני אמור לדבר?" היא אומרת לו: "איתי! אני אימא, אני אבא, אני הכל, אני פה. אבל רציתי להגיד לך - אתה יודע, אני, בגלל שטיפלתי באימא כל החיים, אין לי הרבה כסף. יש לי על כל החתונה, על הכל, יש לי מאה וחמישים אלף שקל. זה מה שיש". הבחור אמר: "טוב, אני אחשוב. מאה וחמישים אלף שקל כל החתונה, אני אחשוב".
היא חזרה הביתה, אחותה הגדולה רואה אותה מדוכדכת, שואלת אותה: "מה קרה, למה את ככה עצובה ומודאגת?" סיפרה לה את כל הסיפור.
היא אמרה: "תראי, לי יש מקצוע, אני יש לי מקצוע, ואני עבדתי. לי יש בחסכונות חצי מיליון שקל, חמש מאות אלף שקל. אני נותנת לך את כל הכסף". אומרת לה: "לא, מה? איך תתני לי את כל הכסף? ואיך את תתחתני?".
"השם יעזור, אני רוצה שאת תתחתני. יש לך עכשיו שידוך, זה הזמן שלך.". אמרה לה: "אולי חצי-חצי?" - "לא, אני רוצה שכל הכסף שלי יעבור אלייך. "תתקשרי לשדכן, שיגידו להורים של החתן - יש שש מאות וחמישים אלף שקל לחתונה".
באמת, הם התקשרו ואמרו לבחור - יש שש מאות וחמישים אלף שקל לחתונה. הוא מאוד שמח. שבוע לאחר מכן היה 'וורט'. אתם יודעים, בחור מגיע בגיל ארבעים ואחת, מגיע לישיבה. אוהו, איזה ריקודים היו שמה! איזה שמחה הייתה! באמת, הייתה שמחה גדולה עד השמיים.
אחר כך שישבו ככה הבחורים לאכול, אז אחד הבחורים קם, אומר לו: "תראה, אתה מן הסתם עברת בחיים שלך מלא עניינים. ספר לנו איזה סיפור ככה, איזה משהו טוב, משהו טוב, מה שעברת בחיים".
"אני אספר לך סיפור שלפני שבוע. לא סיפור של מזמן, לפני שבוע. אני השתדכתי עם משפחה. במשפחה הזאת סך הכל יש שתי בנות, האימא לא מרגישה טוב, ואין להן אב, יתומות. והבת הקטנה הציעה מאה וחמישים אלף שקל, והבת הגדולה נתנה את כל החסכונות שלה - הבת הגדולה נתנה חמש מאות אלף שקל, כל מה שהיה לה, כדי שאחותה תזכה להתחתן". זה הסיפור שהיה.
אחד האנשים שהיה שם שמע את הסיפור, מתקשר לאחיו הבכור - הוא מהקטנים, מתקשר לאחיו הבכור: "יש לי שידוך בשביל הבן שלך. הבן שלך בגיל ארבעים וחמש, יש לי בשבילו כלה בת ארבעים. עכשיו תשמע את הסיפור, תגיד לי אם אתה צריך עוד לברר עליה...
זה וזה הסיפור - הייתה מוכנה לתת את כל הכסף כדי שאחותה תתחתן. תגיד לי, אתה מכיר כזאת אישה? אתה מכיר כזה בן אדם שמוכן לתת הכל כדי שלאחרים יהיה טוב? אתה מכיר דבר כזה? בוא תזכה".
הוא שמע את זה, אמר לו: "אני מחר מזמין כרטיס טיסה ואני מגיע". הזמין כרטיס טיסה, והשדכן הפגיש ביניהם. פגישה ראשונה, שנייה, שלישית, פגישה רביעית. בסוף הפגישה הרביעית היא אומרת לו: "רציתי רק להגיד לך, תשמע, מן הסתם אולי נגיע ל'וורט', אז שלא יהיו לך אשליות - אני חייבת להגיד לך, שאין לי גם שקל, כלום אין לי!".
שואל אותה: "תגידי, למה אין לך?" - עכשיו הוא יודע כל הסיפור - "למה אין לך?" אז היא סיפרה לו: "נתתי את כל הכסף לאחותי, כדי שאחותי תתחתן". אומר לה הבן אדם: "בשביל זה באתי לפה! מה חשבת? שמעתי את הסיפור - בשביל זה באתי לפה! אל תדאגי, אבא שלי מיליארדר. לא עשיר - מיליארדר! הוא אמר שהוא יקנה לנו דירה גדולה עם חצר ומרפסות, הכל. אל תדאגי, וגם לאחותך הוא יעזור".
כשהשידוך התחיל להתקדם, אז אחותה הקטנה אומרת לה: "תשמעי, אם כבר, אז למה שאני אעקוף אותך? נכון שאני התארסתי לפנייך, אבל אני אחכה, ואת תתחתני לפני".
באמת, הבת הגדולה, התחתנה. האבא קנה לה דירה בבית וגן - תשעה מיליון שקל הדירה הזאת עלתה! אמר: "אני קונה דירה, כל החתונה עליי, הכל".
איך כל זה קרה?! על דבר כזה שהבן אדם עשה מסירות נפש! בן אדם מוכן לתת כל מה שיש לו בשביל שלשני יהיה טוב - אין דבר כזה! זה לא משהו ש'בשגרה'! אה, כשזה לא בשגרה - גם הישועות שמגיעות אחר כך, הן לא משהו 'בשגרה', זה מחוץ לגדר הטבע.
כמו שאצל אברהם אבינו, בן אדם חולה, "כחום היום" - כותב המדרש שהקדוש ברוך הוא נקב נקב בגיהנום והיה יוצא משם לבה של אש. זה לא היה חום רגיל, בכזה חום נורא, שותת דם, משם יצא כל מתן תורה! לא יצא משהו קטן - כל מתן תורה יצא משם!
חז"ל אומרים: בזכות צניעות שהייתה ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול המלך. רחל אמנו הייתה צנועה, לא גילתה לאף אחד שיעקב נתן לה סימנים, לא גילתה לאף אחד. מה זה נראה לך כאילו? תשמע, בסדר, הייתה צנועה, נחמד, וזה עבר.
חז"ל אומרים: רחל אמנו שהייתה מוכנה למסור לאחותה את כל מה שיש לה - זכתה ויצא ממנה שאול המלך. מתי זה היה? כמה שנים הפרש יש בין רחל אמנו לשאול המלך? אני פתחתי סדר הדורות - ההפרש ביניהם שבע מאות ועשר שנים! אתה יודע מה זה? בן אדם עשה מצווה, לפני שבע מאות ועשר שנים, אתה מאמין שמלך ישראל הראשון, שדוד המלך אמר עליו "משיח השם הוא", אתה מאמין שזה יצא אחרי שבע מאות ועשר שנה?
וזה לא נגמר, זה ממשיך הלאה, כי בזכות צניעות שהייתה בשאול המלך, זכה ויצאה ממנו אסתר המלכה. ועוד הפעם פתחתי סדר עולם – משאול עד אסתר, זה חמש מאות ועשרים שנה! חמש מאות ועשרים שנה! כל ההצלה של כלל ישראל! מאיפה זה הגיע? מהצניעות של שאול המלך.
נדמה לך שכשאתה עושה איזה מעשה טוב, מעשה מתוך צניעות, נדמה לך שהמעשה הזה אי פעם נגמר? לא נגמר לעולם! המעשים שהבן אדם עושה, ובפרט אם זה במסירות נפש - זה מעשים שהם לדורי דורות, לנצח נצחים!
יש כמה סיפורים. אחד - אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה פה, שכשבן אדם מצטער על מצווה, איך אלוקים מגלגל את כל העולם, כדי שהמצווה הזאת תתגשם. כשבן אדם אומר לעצמו: "אני רוצה לקיים מצווה! כואב לי! אני רוצה לזכות באיזו מצווה!" - ולא הולך. אלוקים מזיז את כל העולמות כדי שתזכה שכזאת מצווה תתגשם.
את הסיפור הזה סיפר לי אותו הרב מרדכי קדמי. זה סיפור שקרה עם אחד המתפללים בבית הכנסת פה – פרי מגדים.
יש איזה יהודי אחד גר פה, קוראים לו הרב אשר גרוס - זה השם שלו. אחרי שמחת תורה [שמחת תורה היה ביום חמישי], הוא נסע לשבת להורים שלו בירושלים. היה אצל ההורים, חשב להישאר כמעט עד סוף שבוע, הוא לא היה אצלם תקופה ארוכה, לכן חשב להישאר אצלם. אבל בסוף, ביום שלישי אשתו אומרת לו: "אני רוצה לחזור הביתה, כי אולי בצפת יחזרו ללימודים, ואני לא רוצה לבוא בלחץ, אני רוצה להיות מסודרת ויותר רגועה".
יום שלישי הם מארגנים את המזוודות. אימא שואלת אותם: "מה אתם עושים?" היא אומרת: "אנחנו חוזרים לצפת". - "וואי, יש היום חתונה של אחד הדודים, וחשבתי שתיקחו אותי לחתונה, את אבא ואת אימא".
אז הוא אומר: וואי, מה אני אעשה עכשיו? אני מאוד רוצה לקחת את אבא ואת אימא לחתונה. הבעיה שיש לי, שהאוטו מלא במזוודות. עכשיו אני חשבתי לנסוע לחתונה, ומהחתונה לחזור לצפת. אבל אמרתי לעצמי - אבל אין מקום, האוטו עמוס עד למעלה, עמוס לגמרי.
אני הולך, חושב מה אני עושה, מה אני עושה. ואני אומר: אני רוצה לזכות בכזאת מצווה של כיבוד הורים. אני רוצה שיהיה לי זכות בזה. קיצור, היהודי הזה מספר: אני הולך, אמרתי - אני הולך ללמוד. הלכתי לאיזה בית כנסת גדול, ישבתי, למדתי שם עם אבא שלי.
אני יושב לומד, אני מחכה בערך בשעה אחת, משהו כזה, אני מחכה לאיזה טלפון שצריך להגיע. זה טלפון דחוף שצריך להגיע. אני מחכה - אחת, אחת ורבע - לא מתקשר הבן אדם. אני פתאום לוחץ על הטלפון, אני רואה שהטלפון כבוי, אין בטריה בכלל. נגמרה הבטריה.
חיפשתי מטען, לא היה מטען. אמרו לי: בקומה למעלה בבית כנסת יש מטען שם למעלה. טוב, עליתי למעלה להביא את המטען. איך שאני עולה למעלה אני פוגש את הרב יונתן {?להשלים שם משפחה}, תלמיד של הרב אלעד אלעזר יוחנן.
הרב אלעד יוחנן, אמרו לו: "אנחנו מבקשים שתהיה מוהל בירושלים". טוב, אתה רוצה להיות מוהל בירושלים? אז הוא אמר לרב יונתן: "תקפיץ אותי לירושלים, קח אותי לירושלים". כשהם הגיעו לירושלים, הרב יונתן אומר לרב אלעד: "אני צריך דחוף לשירותים, איפה אני אכנס?" אמר לו: "טוב, יש פה בית כנסת גדול, תיכנס לשם".
הוא נכנס לבית הכנסת, ועולה לקומה למעלה, ובינתיים האברך הזה גם כן עולה לקומה העליונה כדי להטעין את הטלפון. הוא פוגש אותו, אומר לו: "תגיד לי, יש לך מקום באוטו?" אומר לו: "האוטו ריק!". - "אפשר לשים אצלך מזוודות?" אומר לו: "בטח!" שם את כל המזוודות בתוך האוטו.
והוא אומר לאמא: "אמא, מצאתי מקום למזוודות, ויש מקום בשבילך באוטו!" אמא אומרת לו: "כבר הסתדרתי, דיברתי עם איזה אחד במשפחה, יש לו אוטו גדול, הוא אמר שייקח אותנו". לאחר מכן אמרתי לאמא: "טוב, איזה צער גדול, כמה עשיתי, הפכתי את העולם כדי לזכות לקחת את אמא, לזכות בכיבוד אב ואם".
בסוף החלטתי שאני נוסע לצפת. איך שאני מגיע לאוטו, אמא אומרת לי: "לא, לא! בסוף הדוד הזה אמר שהוא נוסע בעוד שעתיים. עוד שעתיים עד שנגיע לחתונה זה כבר סוף החתונה, אז אני באה איתך".
אומר: זכיתי! לקחתי את אמא, החזרתי אותה, עשיתי את מצוות כיבוד הורים הכי בשלמות שיכולה להיות. אבל כל זה - אלוקים שלח את הרב אלעד יוחנן לירושלים. אתם חושבים שזה היה בשביל שהוא יהיה מוהל בברית? לא הייתה ברית בסוף! בסוף התברר שלאותו תינוק יש צהבת, אז גם ברית לא הייתה!
אז מה כל הסיבוב הזה עכשיו? כדי שהרב יונתן יעלה לירושלים עם אוטו ריק, שייקח את המזוודות לבן אדם, כדי שהבן אדם יוכל לזכות לקיים מצוות כיבוד אב ואם כמו שצריך. כשבן אדם רוצה לקיים מצווה, טורח על מצווה – אין! השכר הוא כזה גדול, לא נגמר לעולם.
כולם מכירים את המדרש הזה שאלוקים אמר לאברהם אבינו: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה", מביא את זה רש"י במקום. אבל אני אגיד מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר. פרקי דרבי אליעזר אומר: כך היו עושים בסדום - כל עני שהיה מגיע, נותנים לו כל כסף וזהב שבעולם. אבל אוכל, לא!
שואלים את העני "אתה רוצה צדקה? כמה?" – "מאתיים שקל". כל אחד היה רושם על מאתיים שקל את השם שלו, על הכסף היה רושם את השם שלו. אבל אין פה אוכל! אחרי שבוע-שבועיים העני הזה מת, כי אין לו מה לאכול. כל אחד בא, לוקח את הכסף שלו בחזרה, וככה היה.
יום אחד, עני אחד חי - שבוע, שבועיים, שלושה - לא יכול להיות! החליטו לעשות מעקב - איך העני הזה חי? לא אוכל כלום, איך הוא חי? בת הייתה ללוט - כותב פרקי דרבי אליעזר (פרק כה) - קראו לה פְּלוֹטִית, זה השם שלה. היא הייתה הולכת לשאוב מים, הייתה שמה לחם בתוך הכד, אומרת לעני: תבוא למקום ששואבים מים. העני היה מגיע, הייתה מוציאה את הלחם, שמה לו בתוך הכד שלו, וככה הוא היה חי.
עלו על הסיפור הזה, תפסו אותה, ומרחו אותה בדבש, והדבורים עקצו אותה - והיא מתה. שואל במקום הגהות הרד"ל (על פרקי דרבי אליעזר פרק כה): תגיד לי, זה תורה וזה שכרה? איך יכול להיות דבר כזה? בן אדם נותן לעני אוכל במסירות נפש, מוכן למות שלעני יהיה טוב, ומה הוא מקבל? הורגים אותו! איך יכול להיות דבר כזה? במיתה משונה כזאת!
אומר הגהות הרד"ל: תדע לך שהבת הזאת, פְּלוֹטִית, מהטוב לב שהיה לה, ומהקדושה שהייתה בה - השרישה בלוט, שתי נשמות קדושות מאוד. ומהן יצאו עמון ומואב, ומכל עמון ומואב, יצאו משם רות ונעמה העמונית. ומהן יצא דוד המלך - כל ספר תהילים, ומהן, בעזרת השם, יבוא מלך המשיח.
אתה שואל את עצמך, אתה אומר: תשמע, עשיתי כזאת מצווה גדולה ותראה מה קיבלתי! - לנצח נצחים! המצווה שעשית לא תיגמר לעולם, לא תיגמר. המצווה הזאת תהיה מושרשת בכל אחד מישראל.
ולכן כותב גם הגהות הרד"ל - ועכשיו מובן למה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" (שאסור להתחתן איתם), אבל עמונית - כן תבוא, מואבית - כן תבוא. למה? התורה כותבת את הסיבה: "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים". אבל אתה יודע, כל מי שנולד מואבי או עמוני, השורש שלו זאת אותה פְּלוֹטִית, שהיא כן קידמה בלחם ובמים! וכיוון שהיא קידמה בלחם ובמים, לכן על כל בנות מואב ועמון לא תהיה עליהן את הגזירה הזאת, והן כן יבואו בקהל ה'.
כל זה כדי ללמד אותנו שמצווה שבן אדם עושה מתוך מסירות - זו מצווה שאי אפשר לתאר אותה.
התקשר אלי איזה יהודי אחד - אני לא יודע אם הוא נמצא פה, או שהוא כבר ברעננה. הוא אמר שהוא חי ברעננה, אינני יודע אם הוא גר שם או שאולי הוא שם רק לנופש.
הוא אומר לי: רציתי לספר לכם סיפור. מעלי גרים אנשים חילונים. ממש חילונים גמורים - לא שבת, לא כיפורים, לא כלום. במצב של המלחמה, הבן הבכור, בערך בגיל עשרים, החליט שהוא מתחזק בשמירת שבת. מה שמירת שבת? לא נוסע בשבת, לא מעשן בשבת, לא מדליק אור - זהו, זו השמירת שבת שלו.
לפני כשבועיים, היה משחק מכבי תל אביב מול איזה קבוצה מהולנד. האבא שלו אומר לו: "אתה רוצה לבוא להולנד? אני קונה שני כרטיסים, לי ולך. אתה בא לנסוע?" - "בטח אבא, מכבי תל אביב, בטח אני בא! אבל תדאג שהטיסה לא תהיה בשבת".
הוא בודק, מברר - כל הטיסות בשבת. אומר לו: "אבא, אני לא מגיע. שבת? אני לא נוסע בשבת". אמר לו האבא: "אם אתה לא בא - גם אני לא בא". ובאמת שניהם לא נסעו.
הבן אדם מספר – למחרת המשחק, הם שמעו מה שקרה בהולנד, את כל הפוגרום שהיה שם. אבא שלו אומר לו: "וואי, השבת שלך הצילה אותנו! אם אנחנו היינו שמה - וואי, מה היינו סובלים?! מהיום גם אני שומר שבת כמוך!"
תגיד לי - גם אנחנו שומרים שבת כל הזמן, מישהו רואה איזה ניסים ונפלאות על השבת שלו? לא ראינו. אתה יודע למה? תראה - אותו בן אדם, אתה יודע, הוא רצה מאוד להיות במשחק. בשבילו זה חשוב - 'מכבי תל אביב'. הוא גם רצה לצעוק "גול!". ועל כל זה הוא ויתר, בגלל השבת. וממילא אם פעם גם לנו יהיה ניסיון, ואנחנו נרגיש - אתה יודע – 'שבת!', אז גם אנחנו נראה ניסים ונפלאות.
סיפור אחד אחרון שקרה, ממש לפני כמה ימים. הייתה איזו אישה אחת שסבלה סבל גדול מאוד. וכדי להקל על הסבל שלה, היא ניסתה את כל התרופות שבעולם. התרופות האלו לא עזרו, הכדורים האלו, המשחות האלו - שום דבר לא עזר.
אז הרופאים אמרו לה שהדבר היחיד שנשאר זה ניתוח - זה הדבר היחיד. אבל השיקום אחרי הניתוח הוא קשה מאוד מאוד.
אחותה אמרה לה: "קבלי על עצמך למשך שבועיים, ברכת 'אשר יצר' מתוך הכתב". שבועיים 'אשר יצר', לא יותר מזה. השבועיים האלו הסתיימו לפני כמה ימים.
היא מספרת: "ביום חמישי על הבוקר מתקשרת דודה שלי, אומרת לי: 'שמעתי שאת לא מרגישה טוב. מה יש לך? את המחלה הזאת? גם אני סבלתי בדיוק כמוך! אני בדיוק עברתי מה שאת עברת - כל התרופות וכל המשחות, ואמרו לי ניתוח ואמרו לי... תשמעי, אני רוצה להגיד לך: יש פה בצפת אחד שיש לו קליניקה, קוראים לזה 'שמן הטוב'. יש לו תרופה, עולה ארבע מאות שקלים. קחי את התרופה הזאת - אני אומרת לך! עברה לי המחלה כאילו לא הייתה!'"
היא אומרת: תראה מה זה - שבועיים אני מברכת 'אשר יצר' מתוך הכתב, ובדיוק ביום של השבועיים, קיבלתי את התשובה מאלוקים.
יש תרופה לכל המחלות! יש תרופה! חיזוק אחד של שבועיים, שבן אדם מתחזק במשהו - כמה ישועות הוא מביא על עצמו! אבל בשבילנו, כל דבר שבן אדם עושה מתוך מסירות - זה לא נגמר לעולם, זה נצח נצחים!
והשם יעזרנו על כבוד שמו, אמן ואמן.