חיי שרה תשפ"ה
עוד יותר טוב לעשות טוב לאחרים!
שיעור 65
"עוד יותר טוב!" – לעשות טוב לאחרים...
פרשת חיי שרה תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
הרעיון המרכזי
השיעור עוסק בכוחו העצום של החסד ובחשיבות המידות הטובות, כפי שנלמד מסיפור השידוך של יצחק ורבקה. המסר העיקרי הוא שחסד ולב טוב הם הכלים העיקריים להמתקת הגבורות (הדינים) בחיים.
- חשיבות המידות הטובות בבניין עם ישראל
* אליעזר חיפש עבור יצחק כלה שתתאפיין במידת החסד
* המבחן העיקרי היה במידות טובות ולב טוב, ולא בייחוס או בדברים אחרים
* רבקה נבחרה בזכות נדיבות ליבה - לא רק שהשקתה את אליעזר, אלא גם דאגה לגמליו
- כוח החסד בהמתקת דינים
* יצחק, שמידתו גבורה, היה זקוק לאישה שתמתיק את הגבורות
* החסד הוא הכלי העיקרי להמתקת דינים וגזרות קשות
* מובאים מספר סיפורים המדגימים כיצד מעשי חסד הביאו לישועות גדולות:
- הזוג שנושע בזכות עזרה לילדים בשכונה
- האברך שזכה לילדים בזכות קירוב תלמיד
- חסד כתחליף לקרבנות
* מובא מדרש על רבי יוחנן בן זכאי ורבי יהושע
* החסד מכפר כמו קרבנות בית המקדש
* "כי חסד חפצתי ולא זבח" - הקב"ה מעדיף את החסד על פני הקרבנות
- היחס לזולת
* מובא הסיפור על בעל המסעדה שהוזיל את המחיר בגלל הדאגה לכבוד המלצר
* חשיבות ההסתכלות החיובית על אחרים והאמונה ביכולותיהם
* סיפור המשגיח שהאמין בתלמיד ה"ליצן" וגילה את כוחותיו החיוביים
מסקנות מעשיות
- על כל אדם לחפש דרכים להיטיב עם הסובבים אותו
- אין לזלזל במעשי חסד קטנים - לעיתים דווקא הם מביאים לישועות גדולות
- חשיבות ההסתכלות החיובית על הזולת וגילוי הטוב שבו
- החסד הוא "מפתח" רוחני לפתרון בעיות וקשיים בחיים
סיכום
השיעור מדגיש את חשיבותו המכרעת של החסד בבניין האישיות היהודית ובבניין עם ישראל. הוא מלמד שהחסד אינו רק מצווה או מידה טובה, אלא כלי רוחני רב-עוצמה שיכול להביא לישועות ולשנות מציאות. כדברי רבינו יונה המצוטטים בשיעור: "וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם" - להיות אדם שדורש טוב לזולתו.
הסיפורים בשיעור
נס רפואי בזכות חסד עם ילדי השכונה
זוג צעיר קיבל בשורה קשה בבדיקות ההיריון - התגלה מום חמור בעובר שסיכן גם את חיי האם. שלושה רופאים בכירים אישרו את הבעיה. הם פנו לרב זילברשטיין לעצה, והוא הנחה אותם לקחת על עצמם לעזור לילדים בשכונה הזקוקים לסיוע.
הבעל התפלא מהקשר בין הדברים, אך הרב הסביר: "חז"ל אומרים 'חונן ה' מלווה דל' - כשאתה עוזר למישהו נזקק, אתה כביכול מלווה לקב"ה, והופך להיות נושה שלו".
הזוג קיבל את העצה ברצינות. במשך שלושה חודשים הם השקיעו בעזרה לילדי השכונה. להפתעת הרופאים, בסוף ההיריון נולדו להם תאומות בריאות לחלוטין.
"אם תוציא יקר מזולל" - ישועה בזכות קירוב תלמיד
אברך שלא זכה לילדים במשך עשר שנים פנה לרב חיים קנייבסקי בשאלה: "איזו מצווה עושה ניסים?" הרב הפנה אותו לגמרא בבבא מציעא - "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה", והנחה אותו לחפש ילד בשכונה שזקוק לעזרה בלימודים.
האברך מצא ילד מוזנח שהיה משוטט לבד. בתבונה רבה, התחיל להתקרב אליו דרך ממתקים וארטיקים, עד שהצליח ליצור קשר וללמוד איתו. בהדרגה, מרבע שעה ביום הגיעו לשעתיים של לימוד. הילד התקדם והתקבל לישיבה טובה.
תשעה חודשים לאחר שהתחיל בפרויקט החסד, נולד לאברך בן. בברית המילה, רב חיים קנייבסקי היה הסנדק.
המחיר למלאכים - סיפור על רגישות לכבוד הזולת
אברך שמעולם לא אכל במסעדות נאלץ להיכנס למסעדה יוקרתית כשבנו היה זקוק לשירותים. המלצר סירב לאפשר שימוש בשירותים למי שאינו סועד, אך הילד כבר רץ פנימה. מתוך מבוכה ודאגה לכבוד המלצר, החליט האברך להזמין ארוחה לכל המשפחה.
בסוף הארוחה, במקום חשבון של 790 ש"ח, דרש בעל המסעדה רק 80 ש"ח. כשהאברך התפלא, הסביר בעל המסעדה: "ראיתי שהיית מוכן לשלם סכום עצום רק כדי לשמור על כבודו של המלצר. זה מחיר למלאכים, לא לבני אדם רגילים."
מ"ליצן הישיבה" למרצה מבוקש - כוחה של אמונה באדם
הרב מרדכי אברהם מלאך סיפר על עברו כ"בדחן הישיבה". לאחר שחיקה את ראש הישיבה, הוא הוחרם ונאלץ לעבור משישה ישיבות. בישיבה השביעית, במקום לדחות אותו, המשגיח ראה את הפוטנציאל החיובי שבו. הוא אמר לו: "יש בך כישרון נדיר, אתה תהיה מרצה גדול. רק דבר אחד אני מבקש - בשעות הבוקר תהיה רציני בלימוד."
המילים הטובות והאמונה ביכולותיו שינו את חייו. היום הוא דרשן מבוקש הממלא אולמות, והכל בזכות אותו משגיח שהאמין בו והראה לו את הדרך להפוך את כישרונותיו לחיוביים.
תמלול השיעור
השבוע זה פרשיות השידוכים - אליעזר יוצא לחפש שידוך ליצחק אבינו. אבל זה לא עוד שידוך, זה שידוך שצריך למישהו שהוא גבורה. לא סתם שידוך - יצחק אבינו, כל יסודו גבורה. צריך מישהו שימתיק את הגבורות.
הולך אליעזר, מחפש כלה. מה כל אחד מחפש היום? דבר ראשון שהמשפחה תהיה טובה, שיש לה יראת שמיים, מידות טובות - זה מחפשים כך. אליעזר לא מחפש שום דבר אחר - מחפש מידות, מחפש לב טוב. "אני אגיד לה, אני אגיד לה אם את יכולה לתת לי מים לשתות, ואם היא תגיד 'גם לגמליך אשאב' - וואי, זאת היא האישה שהוכחת לעבדך ליצחק".
הבין אליעזר, והתורה מספרת את זה פעמיים, שבשביל למתק את כל הגבורות, אתה יודע מה צריך לעשות? רק חסד. חסד ולב טוב ממתיקים לבן אדם את כל הגבורות שיש עליו. בן אדם לפעמים נתקע בכל מיני מצבים, והתורה פה מלמדת אותנו - איפה שיש חסד, איפה שיש לב טוב, אין שם גבורות. שם יש ישועות לבן אדם.
סיפרו על איזה זוג, השם ירחם, יצאו לבדיקה שגרתית, רגילה. פתאום הרופא אומר שלעובר יש מום, מום גדול מאוד. ולא רק מום גדול והעובר בסכנה - גם האמא בסכנה. טוב, אמרנו 'הרופא הזה לא הכי מבין, נלך לרופא יותר מומחה'. הלכו לרופא יותר מומחה, יותר גדול, והרופא אישר את מה שהרופא הראשון אמר, שבאמת יש מום גדול בעובר, והמצב מאוד מסוכן - גם לעובר, גם לאמא מסוכן.
הזוג הזה נסעו לבני ברק, הגיעו לרב יצחק זילברשטיין. אמרו לו: "כבוד הרב, כך וכך הסיפור, הנה הדפים, הנה כל מה שהרופאים אמרו לנו". אמר להם הרב זילברשטיין: "יש לי רופא יותר מומחה מהם, יותר מומחה מאלו, יש לי רופא יותר גדול מהם. תלכו אליו, אני רוצה לשמוע את חוות הדעת שלו".
הם נסעו, והרופא אחרי כל הבדיקות מגלה באמת שהמצב לא סובל דיחוי - מאוד מסוכן. גם לאמא מסוכן וגם לעובר. לעובר זה מסוכן מאוד, אבל לאמא יותר חמור. הם חזרו בחזרה לרב זילברשטיין וסיפרו לו את הסיפור.
אמר להם הרב זילברשטיין: "טוב, אז תראו - בשכונה שלכם, איפה שאתם גרים, מסתמא יש ילדים שצריכים עזרה. עזרה אולי בלימודים, אולי עזרה שתתייחסו אליהם. יש ילדים שצריכים עזרה - תתייחסו אליהם. תיקחו ילד אחד, שני ילדים, שלושה ילדים, תתייחסו אליהם בצורה טובה. אם תתייחסו אליהם בצורה טובה, השם יפתח לכם את הישועות".
"כבוד הרב, מה זה קשור למה שהרופא אמר? הרופא אמר שצריך מיד דחוף לעשות טיפול!" אמר להם הרב זילברשטיין: "תדעו לכם, חז"ל אומרים 'חונן ה' מלווה דל'. אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו - כשאתה עושה טובה, אתה חונן, אתה נותן משהו מתנת חינם, לאיזה בן אדם שהוא צריך עזרה, שהוא דל, הוא צריך עזרה - אתה יודע מה אתה עושה? אתה מלווה להשם. כשאתה מלווה להשם - 'עבד לווה לאיש מלווה'. איזה דבר גדול! אתה יודע איזה מדרגות? ככה תעשה!"
באמת סיפר הבן אדם: "הגעתי לשכונה שלנו, חיפשתי אנשים, ודאגתי לכמה ילדים שיהיה להם טוב. מה שיכולתי לעשות - עשיתי באמת מכל הלב". עברו אולי שלושה חודשים, וברוך השם נולדו להם תאומות בריאות לחלוטין.
ואז כשהגיעו לרופא, הרופא אמר, כולם מדברים "וואי, היה לך נס, נס!" אצלכם היה נס אחר - נס שלא שמעתם לי. זה הנס - שלא שמעתם לי. תראו איזה רווח הרווחתם!
הם חזרו בחזרה, הגיעו לרב זילברשטיין, ושרו עם הרב זילברשטיין "חסדי השם כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו". הוא אמר: "וואי, כמה בן אדם שעושה טוב לשני, גם כשיש עליו גבורות, יש עליו באמת אסון - כבר נגזרה הגזרה, שלושה רופאים אומרים לך מצב מסוכן - אה, אתה עושה חסד עם מישהו אחר? החשבון אחרת לגמרי! זה לא אותו חשבון שאתה מכיר, זה חשבון אחר. אתה 'חונן דל', יש בן אדם שהוא דל, אתה חונן אותו? אצלך זה משהו אחר לגמרי!"
ולכן כותב בהקדמה של נפש החיים, הוא מביא: "וכה היה דיבורו עליי תמיד". הבן שלו, רבי יצחק מוולוז'ין [רבי איצ'לה מוולוז'ין] אומר ככה, שרבי חיים נוולוז'ין ראה שאני לא אוהב לעזור לאחרים. "וכה היה דיבורו עליי תמיד - כי האדם לא נברא אלא כדי להיטיב לשני". למה באת לעולם? רק שתעשה טוב לשני, בשביל מה באת לעולם. "וכל אשר ימצא בכוחו לעשות - תעשה". וכל הזמן היה מוכיח אותי על זה - "תעשה טוב לאנשים!"
זה מה שהפרשה שלנו מגלה לנו פה. אתה יודע, אתה יכול למצוא הרבה דברים - במה נבנה עם ישראל? במה שרבקה יודעת לעשות חסד מכל הלב. לא רק לתת לשתות מים - גם הגמלים, גם הכל, מכל הלב. זו האמא של עם ישראל, ובזה אתה ממתיק את כל הגבורות כולם.
את הסיפור הזה סיפרנו אותו פעם אחת כמדומני, אבל הוא מתאים לסיפור הזה: היה איזה יהודי אחד, אני חושב קרוב לאיזה עשר שנים שלא זכה לילדים. הוא נסע לאיזה פרופסור גדול, ששלח אותו אליו הרב פירר.
הוא נסע אליו, הוא ואשתו. הרופא אמר להם שכדרך טבע אין אפשרות להביא ילדים. כדרך הטבע אין מציאות. אם יהיה נס - אז זה נס, אבל כדרך הטבע אין מציאות.
הבעל נסע לרב חיים קנייבסקי: "כבוד הרב, איזו מצווה בתורה עושה ניסים? אני צריך עכשיו נס! הרופא אמר צריך נס. איזו מצווה בתורה עושה ניסים שאני אזכה לילדים?"
אומר לו רב חיים קנייבסקי: "חז"ל אומרים במסכת בבא מציעא - 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'. אתה רוצה נס? 'תוציא יקר מזולל' - אתה תהיה כמו אלוקים! אתה גוזר גזירה והוא מקיים אותה".
[הערה: וְכׇל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן עַם הָאָרֶץ תּוֹרָה אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה מְבַטְּלָהּ בִּשְׁבִילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו טו יט) וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה. (בבא מציעא פה ע"א)]
"כבוד הרב, אני מעולם לא דיברתי עם אנשים חילונים, מעולם. אין לי אפשרות לגשת לחילונים ולהחזיר אותם בתשובה". אומר לו רב חיים קנייבסקי: "מי דיבר איתך חילונים? אני מדבר עלינו! בשכונה שלך... – אל תלך רחוק. בשכונה שלך, תחפש ילד שצריך עזרה בלימודים, תקדם אותו!"
סיפר האברך הזה: "בצהריים אחד, אחרי שהתלמידים חזרו מהתלמוד תורה. עליתי לחניה, אני רואה ילדים משחקים חוץ מילד אחד שנראה מוזנח, לא נראה טוב. אמרתי 'בסדר', שמתי עליו עין. למחרת עליתי, ראיתי את אותו ילד ככה זרוק שם. עוד יום, יומיים – התסכלתי וראיתי אותו ככה".
יום אחד אני קורא לו: "ילד, אתה רוצה ארטיק?" אמר "בטח!" לקחתי אותו למכולת, קניתי לו ארטיק. למחרת עליתי, אמרתי: "ילד, אתה רוצה טילון?" אמר "בטח, טילון, בטח!" לקחתי אותו, קניתי לו טילון.
למחרת אני בא: "אתה רוצה מגנום?" "מגנום? בטח! מי לא רוצה מגנום? בטח!" קניתי לו מגנום. למחרת: "אתה רוצה גלידה?" אמר "בטח!"
"תגיד, אתה רוצה ללמוד איתי חמש עשרה דקות, רבע שעה?" אמר לי "בטח! מה זה רבע שעה?!" ובאמת התחלתי ללמוד איתו רבע שעה. והייתי קונה לו גלידות וארטיקים וממתקים, ולומד איתו רבע שעה.
אחרי רבע שעה, זה נהיה חצי שעה. הכל בהנאה, בכיף, באמת למד יפה. אותו ילד היה אז בכיתה ז'. וככה התקדמנו. כשהוא עלה לכיתה ח' הוא אמר "וואי, עכשיו כיתה ח', אני צריך להתכונן עכשיו להתקבל לישיבה קטנה". הוא כבר רצה ללמוד יותר.
ובאמת הוא התחיל ללמוד יותר. למדנו שעה, שעה וחצי, שעתיים - כל יום היינו לומדים. והייתי מכין אותו לישיבה קטנה. בחודש שבט יש את המבחנים בישיבה קטנה. בחודש שבט, הבחורצ'יק הזה הלך להתקבל לישיבה. הוא אומר לי: "כבוד הרב, אני רוצה לישיבה הזאת, החזקה הזאת". שלחתי לו לבחינה בישיבה הזאת, והוא התקבל.
תשעה חודשים אחר כך - זה היתה שנה מעוברת - תשעה חודשים אחר כך נולד לי בן. בשבת תשובה, היתה ברית מילה. ומי שהיה הסנדק, זה היה רב חיים קנייבסקי, הוא היה הסנדק.
אתה רוצה מצווה שעושה ניסים? אל תחפש לך הרבה דברים! בשכונה שלך, במקום שלך, איפה שאתה נמצא - תטיב עם איזה בן אדם! תטיב עם בן אדם! זה דבר שעושה ניסים ונפלאות, ניסים ונפלאות - מה אתה יכול לזכות!
יש מדרש, אני אומר לכם, נורא המדרש הזה: אנחנו היום יודעים, יש בית המקדש. מה זה בדיוק? אף אחד לא יודע מה זה. גם אבא שלנו לא יודע, גם לא סבא, גם לא לפני 500 שנה. אנחנו רק יודעים בראש שלנו שהיה כזה מושג 'בית המקדש'. אבל רבי יוחנן בן זכאי ורבי יהושע בן חנניה – הם היו גם בזמן בית המקדש, והם גם היו בזמן החורבן – הם יודעים מה זה 'בית המקדש'!.
[הערה: פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר (הושע ו, ו): "כי חסד חפצתי ולא זבח". (אבות דרבי נתן פרק ד משנה ה)]
המדרש באבות דרבי נתן (ד, ה) מספר : יום אחד יצאו רבי יהושע ורבי יוחנן בן זכאי מירושלים, כיוון שראו את בית המקדש, התחיל רבי יהושע לבכות. אומר לו, לרבי יוחנן בן זכאי: "אוי לנו! מקום שמתכפרים בו כל עוונותיהם של עם ישראל - חרב! מקום שכל העוונות מתכפרים!"
אמר לו רבי יוחנן: "אל ירע לבבך, אל תדאג - יש לנו משהו אחר בדיוק כמו זה! מה?! תעשה חסד - שהוא מכפר כמו בזמן בית המקדש!"
מי אמר את זה? זה לא אני שאומר לכם. אנחנו לא יודעים מה זה 'בית המקדש'. רבי יוחנן בן זכאי היה בזמן בית המקדש, היה בזמן החורבן. איזה צער נורא, צער נורא! יש לך משהו שמכפר כמוהו! כמו שאתה לא מבין לגבי 'קרבן' - איך אתה מביא בהמה, שוחט אותה, מתכפר לך חטאת - איך זה עובד? כי ככה אלוקים אמר! ככה אלוקים אמר, שכשאתה עושה טוב לשני - מתכפרים לך עוונות!
לא אני אומר את זה - רבי יוחנן בן זכאי אומר, ולומד את זה מפסוק (הושע ו, ו): "כי חפץ חסד חפצתי ולא זבח". אלוקים אומר 'אני חפץ בחסד, לא בזבח'. אתה יודע? יש לנו כפרה שהיא כמותה - בן אדם עושה חסד אחד עם השני, אתה יודע איזה מדרגות אתה מגיע?
סיפר איזה אברך: "בחיים לא הייתי במסעדה, גם לא נראה לי שאי פעם בחיים שלי גם אלך למסעדה. אנחנו אוכלים רק אוכל של הבית. אם אנחנו יוצאים בכל אופן לאיזה מקום - לוקחים מהבית סנדביץ' ויוצאים אוכלים. אין דבר כזה לאכול במקום אחר, במסעדה, אין בכלל מה לדבר! למה? כי במסעדה רק על החביתה אתה משלם עשרים שקל! עשרים שקל אני אקנה תבנית של ביצים, אני אכין לעצמי מה שאני רוצה - מה אני צריך שיכינו לי? לא, בחיים, בחיים לא הייתי במסעדה".
"יום אחד בין הזמנים יצאנו לאיזה טיול, כל המשפחה. הכנו כריכים, יצאנו. בדרך, אחרי שאכלנו, הילד אומר לי: 'אבא, אני צריך שירותים'. נו, מה אני אעשה עכשיו? מלא אנשים יש פה, נו מה אני אגיד לו? היו שם שתי מסעדות. אמרתי 'אם יש מסעדה, סימן שיש גם שירותים פה, יש גם שירותים. אני אלך לשירותים'".
"הלכתי למסעדה הראשונה - מפוצץ באנשים. אמרתי 'לא מתאים לי פה, אנשים, גם מעורבב כזה, לא מתאים לי'. הלכתי לעוד מסעדה. אני רק מגיע, אני רואה את כל הקרמיקה ואת הזכוכיות, הכל כזה יוקרתי, אמרתי 'וואו, וואו'. פתאום אני מגיע, אני רואה את התפריט – כוס קולה עשרים שקלים! אמרתי 'השם ירחם עליי, כוס קולה עשרים שקל! וואי, מה זה פה? רק להיכנס לפה זה עולה כסף!'"
טוב, איך שאני רק מגיע לפתח של המסעדה, מגיע המלצר: "אדוני, מה אתה צריך?" אמרתי לו "אני צריך שירותים". "סליחה אדוני, שירותים זה רק למי שאוכל פה. רק מי שאוכל פה מגיע לו גם שירותים. פה זה לא שירותים ציבוריים".
אני אומר: "תשמע, אני אשלם לך על השירותים. מה הבעיה? שירותים - כמה עולה? יש לך עשרה שקל על השירותים". והמלצר בשלו: "זה לא קשור לכסף! פה זה שירותים רק למי שאוכל!"
בינתיים שאני מתווכח איתו, הילד לא עשה הרבה חשבון, היה צריך שירותים, אז הוא רץ ונכנס לשירותים. והמלצר אומר לי "מה עשית? אמרתי לך פה זה לא בשביל שירותים" ואני לא ידעתי מה להגיד לו, גם הרגשתי באמת לא נעים, מה אני אגיד לו?
יצאתי בחוץ, הילד יצא מהשירותים. אמרתי לו: "לך תגיד לאמא שתבוא, יש מסעדה, אנחנו אוכלים". הילד הלך לאמא אמר לה "אמא, אבא אמר שתבואי, יש מסעדה". האמא לא הבינה "מה מסעדה? אבל עכשיו גמרנו לאכול!" "אבא אמר שתבואי, יש מסעדה, אוכלים עכשיו!".
אמא מסתכלת, מתפעלת – 'איזו מסעדה!' ואני אומר למלצר: "תגיד לי, מה התפריט?" אומר לו "יש ככה בשר וככה מנות וככה שתיה, וזה עולה ככה וככה". ואני אומר לו: "תשים, תשים!", בקיצור ביקש שישים לו מהכל. מה זה שים? הרי כוס קולה זה עשרים שקל. אתה יודע, רק תשים לכל אחד קולה, אתה משלם פה עכשיו מאה ששים שקל, בלי דבר! בכל אופן, מילאו את השולחן בשפע לכולם.
"גמרנו לאכול, בירכנו את המזון. ביקשתי מהמלצר 'אני צריך לקבל את הפירוט של החשבון'. הוא מביא את הפירוט של החשבון - שמונים שקלים. בחשבון כתוב מפורט את כל מה שאכלנו, אבל בסוף, הסיכום - שמונים שקל. אני אומר לו: "אדוני, איך שמונים שקל? אנחנו פה שמונה נפשות, כל אחד כוס קולה זה כבר מאה ושישים שקל בלי דבר! ואכלנו בשר, ועוף, ודגים - איך הגעת לשמונים?"
"זה בעל הבית אמר - שמונים שקל". "מה זה בעל הבית אמר? אני יכול לדבר איתו?" הוא אומר לו "כן".
אני הולך לבעל הבית, אני אומר לו: "מה זה הדבר הזה?" הוא אומר לו: "תראה, המחיר שאתה צריך לשלם פה זה 790 שקל - זה המחיר. אבל לך - שמונים שקל. למה? כי זה לא מחיר רגיל. המחיר שאמרתי לך שאתה אמור לשלם - זה מחיר של בני אדם. אבל אתה לא בן אדם - אתה מלאך! למלאכים יש מחירים אחרים".
לא הבנתי "מה פתאום אני מלאך מלאך?". "אני ראיתי שאתה התווכחת עם המלצר, הסתכלתי מהחלון. יש שירותים, אין שירותים, ילכו לשירותים, לא ילכו לשירותים - מה עושים? ואתה היית מוכן לשלם את כל הכסף הזה, כי פחדת שאני לא אפטר את המלצר הזה, שהוא כביכול הכניס פה אנשים רק בשביל 'שירותים', בלי שיאכלו פה".
"אמרתי: 'אם אתה מוכן לשלם כזה סכום גדול רק בשביל לשמור על הכבוד של המלצר - אתה לא בן אדם בכלל! אתה מלאך!' למלאכים יש מחירים אחרים. מי שמלאך - יש לו מחיר אחר לגמרי!"
כמה האדם צריך לקחת את הפרשה שלנו, לדעת שאמותינו הקדושות, שכל המיתוק הגבורות שיש לנו פה - זה הגיע דרך חסד. חסד! להאיר פנים, לחשוב על השני, להטיב עם השני. כל אחד חייב לדאוג איך אני יכול בסביבה שלי להטיב עם השני. אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות, אתה לא יודע לפעמים נראה לך דברים פשוטים.
כותב רבינו יונה, בשערי תשובה (שער ג' אות י"ג), כותב הרב: "כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו, אם דל ואם עשיר. וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם".
לא, זה לא עוד איזה מצווה, אתה יודע, שתהיה נחמד. לא! לא שתהיה נחמד - "וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם" - להיות בן אדם שדורש טוב לשני.
אתם יודעים, כמעט בכל העלונים לשבת, מביאים שם שיחה של הרב מרדכי אברהם מלאך שליט"א. הוא דרשן משהו מיוחד מאוד, הוא גר בחוץ לארץ. הוא משהו כמו הרב בידרמן - ממלא אולמות, מאות אנשים בדרשות שלו, משהו שאי אפשר לתאר אותו.
הוא סיפר סיפור מה שהיה עליו. הוא סיפר את זה בסוכות - סיפור על מה שהוא עבר. אומר: אני הייתי בישיבה, הייתי הבדחן של הישיבה. בדרך כלל מי שבדחן בישיבה הוא גם לא לומד. אל תחשבו שאני הייתי גאון בישיבה - הייתי איפה שהחבורה נגמרת, שם אני מתחיל. זהו, שם הייתי.
הייתי הבטלן של הישיבה, והבדחן של הישיבה. הייתי יודע גם לחקות. אם הייתי מחקה אנשים - יוצא בול. טוב, אבל מה? לא אמרתי כלום על זה, והייתי רק הבדחן.
יום אחד, אספתי את הבחורים, אספתי את כל הבחורים ואמרתי להם "היום שיעור כללי מראש הישיבה". אתה יודע, אני מסרתי שיעור, חיקיתי את ראש הישיבה בדיוק איך שהוא אומר, בתנועות שלו, בידיים שלו, בקול שלו. חיקיתי אותו בדיוק. דבר אחד רק לא ידעתי - שראש הישיבה מאחורי. את זה לא ידעתי שהוא עומד מאחורי.
אחרי שגמרתי, אמרתי גם איזו בדיחה על ראש הישיבה, וזה היה משהו משהו. איך שסיימתי, אומר לי הראש ישיבה: "מה זה הליצנות הזאת? מהיום - מי שרוצה לדבר איתך, צריך להביא פתק אישור מההורים שמסכימים שהבן שלהם ידבר עם 'הליצן של הישיבה'!"
נו, איזה מי הוא זה שיביא פתק? איזה הורים יכתבו פתק כזה? אף אחד לא הביא שום פתק.
היה בחור אחד שאומר לי: "תשמע, אני מאוד אוהב אותך, אברהם מרדכי, אני מאוד אוהב אותך, אבל מה אני אגיד לך? אני פוחד בשידוכים, שלא יקלקל לשידוכים שיגידו שאני דיברתי עם 'הליצן של הישיבה'".
ואני נהייתי המנודה בישיבה. אף אחד לא דיבר איתי, לא התייחס אליי, לא כלום. שלושה חודשים הצלחתי להחזיק מעמד. אחרי שלושה חודשים, הרגשתי שאני לא יכול להיות פה ככה לבד, עזבתי את הישיבה.
עזבתי את הישיבה, הלכתי לישיבה אחרת. אבל הבחורים רדפו אותי גם שמה. אמרו: "מה קיבלתם את הבחור הזה? אה, הליצן של הישיבה! הליצן של הישיבה זה!" ואתה יודע, גם שמה אחרי שבוע-שבועיים סילקו אותי גם מהישיבה הזאת.
עברתי עוד ישיבה, וגם שמה סיפרו שאני הליצן של הישיבה, וסילקו אותי גם מהישיבה. עברתי שש ישיבות - מישיבה לישיבה מסלקים אותי, ממקום למקום.
הגעתי לישיבה השביעית. הכניסו אותי לישיבה. לא דיברו איתי בכלל - "תיכנס, תתחיל ללמוד". התחלתי ללמוד. אחרי שבוע קורא לי המשגיח.
הוא אומר לי, המשגיח: "הסתכלתי עליך. תשמע, אני כבר שמעתי עליך את הכל, את הכל שמעתי עליך. אבל אתה יודע - ראיתי עליך שאתה תהיה מרצה גדול מאוד מאוד. אתה תרתק את כל הציבור. אתה גם יודע להצחיק את האנשים - אתה תהיה משהו גדול! תשמע, יש בך כישרונות שאין לאף אחד. אין לאף אחד! אני כבר שבוע עוקב אחריך - אין לאף אחד כאלה כישרונות!"
"אבל יש לי בקשה אחת אליך - בשביל להצליח בחיים, חייב שיהיה לך זמן שתהיה רציני. אי אפשר שכל החיים תהיה בצחוק. חייב שיהיה לך זמן שתהיה רציני. בקשה שלי אליך – בלימוד של הבוקר, בעיון, תהיה רציני. זו הבקשה שלי אליך. אחר כך אתה רוצה לצחוק? זה אין לי בעיה עם זה. אבל הבוקר - אני מבקש שתהיה רציני".
אני התלהבתי מהמשגיח שהוא הסתכל עליי. אמר לי מילה טובה, שאני יכול להצליח בחיים שלי! אני יכול להצליח! כולם זרקו אותי, אין לך שום הצלחה - הוא היחיד שאמר לי אני יכול להצליח! והתחלתי להיות רציני והתחלתי ללמוד.
היום - אתם רואים - ממלא אולמות. באמת ממלא אולמות. כל מה שאתם רואים - הכל שייך לאותו רב שנתן לי את המילה הטובה אז בזמנו.
וזה הפרשה שלנו - אליעזר הולך לחפש אמא של עם ישראל. נו, מה אתה מחפש? תגיד - היא עושה חסד? אכפת לה מהשני מכל הלב? זו אמא של עם ישראל! זה מתאים ליצחק אבינו למתק את כל הגבורות!
והשם יעזרנו, על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.