חיי שרה תשפ"ה
סגולות לשידוכים! לימוד בפרשת חיי שרה
שיעור 66
סגולות לשידוכים! לימוד בפרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- הפרדוקס של שליחת אליעזר
הקושיה המרכזית: כיצד אברהם אבינו שלח את אליעזר לקדש אישה ליצחק מבלי לראותה? הרי אף אדם לא היה סומך על שליח בהחלטה כה גורלית, במיוחד כשמדובר בבן יחיד ובאם האומה היהודית.
- הקב"ה מתגלה בשידוכים
התשובה: בשידוכים, בניגוד לתחומים אחרים בחיים, רואים בבירור את יד ה'. בעוד שבתחומים אחרים ה' הוא "אל מסתתר", בשידוכים ההשגחה הפרטית גלויה. לכן אברהם ידע שאין משמעות למי השליח - הכל נקבע משמיים.
- הקשר בין "מצא" ל"מוצא"
לקח חשוב: כאשר אדם חושב שהוא "מצא" את זיווגו בכוחות עצמו - זה "מר ממוות". אך כשהוא מבין שהוא רק "מצא" מה שה' זימן לו - זה "מצא טוב". ככל שהאדם יותר צנוע ופחות בטוח בעצמו, כך השידוך מצליח יותר.
- לימוד קידושין מעפרון
רעיון עמוק: חז"ל למדו דין קידושי כסף מעפרון דווקא, כי כמו שאצל עפרון הכל התחיל ב"בחינם" והסתיים במחיר גבוה, כך בשידוכים - בהתחלה הכל נראה פשוט, אך בהמשך צצים קשיים ודרישות. זה מלמד שצריך להיות מוכנים למורכבות התהליך.
- סיפורי השגחה פרטית
הרב מביא מספר סיפורים המדגימים כיצד דווקא מה שנראה כמכשול (למשל, דיבור שלילי על שידוך) הופך להיות הסיבה שבגללה השידוך יצא לפועל. זה ממחיש שהכל מכוון משמיים, וגם מה שנראה כשלילי יכול להתגלות כחיובי.
מסקנה מעשית
בענייני שידוכים, ההשתדלות האנושית היא בגדר "הצגה" חיצונית בלבד - הכל כבר קבוע ומסודר מראש על ידי הקב"ה. לכן אין צורך לדאוג יותר מדי מי השליח או איך בדיוק התהליך מתנהל, כי בסופו של דבר מה שנגזר משמיים - זה מה שיהיה.
הסיפורים בשיעור
השידוך שנסגר אחרי שלושה דורות
בחור חסידי בשם יוסף יהודה, שנקרא על שם דודו המנוח, לא מצא שידוך עד גיל 23. לבסוף השתדך עם בת ממשפחה ליטאית שהתקרבה לחסידות. בשבע ברכות, דוד מבוגר גילה סוד מפתיע: הדוד המנוח, יוסף יהודה, כמעט השתדך לפני השואה עם בחורה בשם רחל. השידוך לא יצא לפועל, ושניהם בנו משפחות בנפרד - הוא בארץ והיא בלונדון. והנה, שלושה דורות אחר כך, החתן שנקרא על שמו נישא לנכדתה של אותה רחל. סיפור מופלא של השגחה פרטית המראה כיצד הקב"ה מגלגל שידוכים.
השמן שמצא זיווג
הרב שלמה לוינשטיין סיפר על עצמו: כשהיה בחור בישיבה, אמו ראתה תמונה שלו מחתונת אחותו והתלוננה על משקלו, אומרת "מי ירצה אותך בכלל?". כשהוצע לו שידוך זמן קצר אחר כך, בגלל הביטחון העצמי הנמוך, הסכים מיד. הזוג התחתן במהירות, וכיום, אחרי 35 שנה, הם חיים באושר עם ילדים ונכדים. המסר: דווקא הענווה והחוסר בביטחון עצמי מופרז עזרו להצלחת השידוך.
הבחור "המשונה" שמצא את זיווגו
ראש ישיבה קיבל טלפון מחבר טוב שביקש לברר על בחור מסוים. במבוכתו, אמר ראש הישיבה שהבחור "משונה". להפתעתו, שבוע אחר כך נסגר השידוך. כשבירר מדוע, התברר שהמשפחה הבינה ש"משונה" מתייחס רק לקולו (עם האות ק'), ולא לכל אישיותו (עם האות כ'). המסר: כשזה השידוך משמיים, אפילו דברים שנשמעים שליליים מתפרשים בצורה חיובית.
הבחור החצוף שמצא את זיווגו
משגיח בישיבה סבל מבחור חצוף במיוחד, עד שהחליטו בישיבת הצוות לסלק אותו. באותו יום ממש, הגיע אדם לברר על אותו בחור לצורך שידוך. המשגיח אמר בכנות: "כזה בחור לא היה בישיבה מעולם!" - התכוון לשלילה, אך המברר הבין זאת לחיוב. תוך שבועיים נסגר השידוך. המסר: אפילו דברים שליליים יכולים להתפרש חיובית כשזה השידוך הנכון.
האיש השנוא שמצא חתן
אדם התלונן בפני החזון איש שכולם בעירו שונאים אותו ולכן אין לו שידוכים לבתו. החזון איש שאל אם יש מישהו שכן אוהב אותו, והאיש ענה שיש אדם אחד. כשהגיע אדם לברר על בתו של אותו אדם ואמר ששמע עליו טוב רק מאותו אדם אחד, אמר החזון איש שזה שידוך משמיים - כי מכל האנשים בעיר, הוא פנה דווקא לאדם היחיד שאוהב אותו.
ה"שקרנית" שמצאה את זיווגה
מורה בסמינר נשאלה על תלמידה לצורך שידוך, ואמרה בצער שיש לבחורה "נטייה לשקר". המורה הצטערה על דבריה, אך להפתעתה השידוך נסגר. כשהתנצלה בפני האם, התברר שהמשפחה עוסקת במסחר וחיפשה דווקא כלה שאינה "תמימה מדי" ויודעת להתמודד עם עולם המסחר. המסר: גם מה שנראה כחיסרון יכול להיות יתרון בעיני המשפחה הנכונה.
תמלול השיעור
כהקדמה לשאלה שאני רוצה לשאול: בן אדם נמאס לו כבר מכל הפקקים של המדינה, נמאס לו כבר לחכות כל הזמן. החליט שהוא קונה קורקינט חשמלי, שנוסע 490 קמ"ש. הוא רוצה להגיע לירושלים תוך חצי שעה.
טוב, כמה דבר כזה עולה? זה עולה מאה ושמונים אלף שקל, כזה קורקינט. הלך, חסך, והנה יש לו עכשיו בתיק מאה ושמונים אלף שקל. תגיד לי, היית נותן למישהו שיקנה לך את הקורקינט הזה? היית נותן למישהו את התיק - "לך תקנה לי"? עכשיו תשמע, אם הוא קונה - אין חזור, אין להחליף. מה קנית - זה מה שיש. אתה לא יכול להחליף, לא יכול להתלונן, כלום.
תגיד, היית נותן את הכסף למישהו אחר שיקנה לך? או שאתה בעצמך היית הולך? מה אתה אומר? בטוח שבעצמך, נכון? מאה אחוז, אלף אחוז, ברור. אין אפילו שאלה בכלל.
איך יכול להיות בפרשה שלנו, אברהם אבינו שולח את אליעזר: "לך, קח את הטבעת, תמצא כלה לבן שלי, קדש אותה". לא, לא, זה לא שידוך שמציעים לך שידוך – 'אני אברר, אני אחשוב, אני אבדוק'. לא! לא תבדוק – 'קח טבעת, תחזור לפה עם אשה מקודשת'.
דבר ראשון - זה בן יחיד! זה מה שיש, זה בן יחיד! דבר שני - אברהם אבינו היה מיליארדר. מיליארדר לא עושה עסקים ככה. ודבר שלישי - זו אמא של עם ישראל! תגיד לי, אתה שולח את אליעזר?
עכשיו, אליעזר לא הולך להביא 'כלה'. הוא קידש אותה כבר, חוזר איתה שהיא כבר נשואה ליצחק. איך יכול להיות דבר כזה? אף אחד לא היה עושה את זה בעולם, לא עושה דבר כזה! מישהו פה היה אומר לאחד השדכנים: "תשמע, תמצא לי איזה כלה [או תמצא לי איזה חתן], קח טבעת, מצאת? קדש אותה".
תגיד לי, אתה נורמלי? האם זה נורמלי שאתה סומך על השדכן הזה? [שדכן בראשי תיבות: שקר דובר, כסף נוטל. זהו!]. נו, מה את יודע? אתה יכול לסמוך עליו?
ועוד יותר מזה, בפרשה הקודמת, לא רחוק, פרשת וירא - כתוב שאברהם אבינו אמר לאליעזר: "לך תחפש אורחים". הלך, חיפש אורחים, לא מצא. כותב המדרש (פרקי דברי אליעזר כט, ט): אמר לו אברהם אבינו: "אין אמונה בעבדים". לכן אברהם אבינו בעצמו הלך לחפש. יוצא שבשביל לחפש אורחים ערבים – אתה אומר 'אין אמונה'. בשביל למצוא כלה לבן היחיד שיש לו - בזה יש אמונה בעבדים? אתה סומך על אליעזר שהכל יהיה בסדר?
שום בן אדם לא היה קונה אפילו טלפון, על ידי שמישהו אחר קונה לו אותו. טלפון שעולה מאתיים שקל לא היה קונה - הוא בעצמו היה הולך לקנות. למה? אומר לך: "תשמע, אין חזור. קנית? זה מה יש. קנית, שילמת - זהו, אין חזור, אין ויכוחים, אין כלום".
לא יכול להיות, לא יכול להיות. הקושיה פה מפוצצת! כל אחד רק יכנס לסוגיה הזאת – יראה שזה לא מובן, לא מובן. כל אחד שמגיע לשידוכים של הילדים – תשאל אותו, היית מוכן לעשות דבר כזה? היית מוכן לתת טבעת לאיזה שדכן להגיד לו: "לך למשפחה שלי, תמצא איזה משודכת, קדש אותו לבן שלי"? אתה לא יודע מי היא, לא יודע כלום. קדש! היית עושה דבר כזה? בחיים לא! אין כזאת מציאות!
היית מביא –נבדוק, נברר, נשמע, מצא חן בעינינו, נקדם את זה. לא יכול להיות שאתה חוזר לפה – וזה כבר סגור!
את השאלה הזאת כבר שאלנו שנה שעברה, והשנה יש תשובה אחרת.
החזון איש אמר שבאמת אלוקים הוא 'אל מסתתר'. אלוקים הוא מסתתר באמת. אתה רואה פה מלחמה, יורים עליך טילים, ומה אתה אומר?! "יש כיפת ברזל, יש יירוטים". איפה אלוקים? 'יש יירוטים!'. מה לעשות? עצוב, נכון! אסור להגיד שאנחנו לא מאמינים, אבל יש פה 'כיפת ברזל'.
אתה צודק, הכל מכוסה. בזה אתה צודק. אומר החזון איש - בשידוכים שם רואים את אלוקים! אברהם אבינו אמר: "בשידוכים אני אלך, הוא ילך, זה ילך, שם זה ילך". עזוב אותך, במכוניות בקורקינט, אתה צודק. בדברים אחרים יכול להיות. אבל שידוכים - אלוקים עושה את הכל! אתה לא עושה שום דבר.
שם גם רואים את ההשגחה הפרטית שאלוקים משגיח בשידוכים. כשאתה מסתכל אחורה ואתה חושב על עצמך, תגיד לי, איך השתדכת אתה? לא, עזוב את הילדים. עליך - איך אתה השתדכת? אתה מספר כל מיני סיפורים. אבל למעשה איך היה?! בסוף זה מסתדר טוב... זהו! בסוף אתה רואה - אלוקים גלגל, והתחתנו. יש השגחה פרטית בשידוכים.
סיפר איזה בחור אחד: אני נולדתי בחודש שנפטר דוד שלי. קראו לדוד שלי - יוסף יהודה. כיון שנולדתי באותו חודש של הפטירה שלו, הסבא והסבתא ביקשו מאבא שלי שיקרא את שמי על שם הדוד, שהוא למעשה אח של אבא שלי. ובאמת אבא הסכים, וכך קראו לי 'יוסף יהודה'.
אני בחור חסידי ברוך השם, עברתי את כל המסלול שכולם עוברים - את התלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה. אצלנו בחסידות מתחתנים כולם מוקדם, עד שעור ג' כבר כולם נשואים. שעור ג' ישיבה גדולה כבר כולם נשואים. מגיל שמונה-עשרה עד תשע-עשרה-עשרים, כולם כבר נשואים.
אני - לא הלך לי בשידוכים. לא הלך בכלל בשידוכים, שום דבר, ולא התקדם. הייתי בגיל עשרים ושלוש, הציעו לי איזו משפחה שהגיעה מלונדון, שהם משפחה ליטאית במקור, וכשהם הגיעו פה לארץ החליטו להתקרב לחסידות שלנו. והשדכן של החסידות הציע אותי לבת שלהם, שהיא בת שמונה-עשרה, והתקדם. וברוך השם התחתנו.
בחתונה, בשבע ברכות, הגיע איזה דוד, אח של אבא, שהיה מבוגר מאוד. אומר: 'אתה יודע איך התחתנתם? אתה יודע מה מיוחד בשידוך הזה?' אמרתי: 'כן, אני יודע מה מיוחד בשידוך הזה - כי היא בת שמונה-עשרה, ולא יכולתי להתחתן לפני כן, כי זה היה השידוך שלי משמים'. אמר: 'לא, לא, זה לא בדיוק ככה. אני אספר לך מה היה'.
דוד שלך, יוסף יהודה הזה, שאתה קרוי על שמו, הוא נפגש עם איזו בת שקראו לה רחל. נפגש איתה ביחד, זה היה לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, לפני שפרצה השואה. הם עמדו ממש לפני וורט, והתחילו כל המאורעות. ואמרו אולי שבוע הבא, אולי יותר טוב, אולי שבוע הבא, אולי זה - ונדחתה השעה.
שניהם ביחד עברו את השואה, ניצלו, ושניהם עלו לארץ. ורחל הזאת, ביקשה להמשיך את השידוך. והדוד שלך כבר לא רצה, ונפרדו דרכיהם. רחל הזאת מאוד מאוד כאב לה, מאוד כאב לה שהשידוך הזה הפסיק באמצע.
אבל כל אחד מצא את דרכו - דוד שלך נשאר פה בארץ, התחתן, הקים משפחה גדולה. והיא, רחל הזאת, נסעה ללונדון, והקימה שם גם משפחה גדולה. תראה - המשפחה הזאת חזרה לפה והתקרבה לחסידות, ואתה עכשיו מתחתן. עם מי אתה מתחתן? - עם הנכדה של רחל הזאת! רחל הזאת, שהדוד שלך כמעט השתדך איתה, אתה עכשיו מתחתן עם הנכדה שלך. קראו לך על שם הדוד 'יוסף יהודה', והיא הנכדה של רחל הזאת. בורא עולם גלגל את זה כדי שתדע עד כמה חשוב הפיוס, שברוך ה' התפייסו הדברים, ושתדע שהכל מסודר למעלה.
כותב הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: מאיפה לומדים בתורה קידושי כסף? 'קיחה קיחה' משדה עפרון. בדין של הקידושין כתוב: 'כי יקח איש אישה', ובמה שקנה אברהם את השדה מעפרון כתוב: 'נתתי כסף השדה קח ממני'.
שואל הרב אוירבך: בן אדם הולך להקים בית נאמן בישראל, הולך להקים בית יהודי - ממי הוא לומד? מעפרון?! אין אבותינו הקדושים? איפה השבטים נעלמו? איפה דוד המלך, גם נעלם? ממי אתה לומד – מעפרון?! זה מה שנשאר? למה התורה לומדת דין קידושי כסף דוקא מ'עפרון'? איזו קושיה מפוצצת!
אומר הרב אוירבך זצ"ל: תשמע, ראית איך זה היה בעפרון? אברהם אבינו הגיע - פרסו לו שטיח אדום. 'נשיא אלוקים אתה בתוכנו', מה אתה מדבר? מה אתה צריך? מערת המכפלה? שתיים בחינם תיקח! רק תיקח!', הכל מסודר!".
בסוף מה היה? בסוף – אברהם משלם 'ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר'. ראיתי בספר 'מתוק האור' שהבן איש חי כותב, לפי התיאורים, לפי איך שעשו את החשבונות - הוא כותב שזה היה שווה ארבעה-עשר מיליון דולר. ראיתם מה זה?! מ'בחינם' הגיע ל'ארבעה-עשר מיליון דולר'!
אומר הרב אוירבך: וזה כל החתונות!. אתה יודע, משתדכים - בטח, הכל בחינם! בטח מוותרים אנחנו. אבל אתה יודע, כשמתחילים להתקדם, פתאום צצים כל מיני דברים, בקשות, תנאים, מנהגים. פתאום מתחיל מריבות. מה קרה? מה השתנה? הרי אתה אמרת שעל הכל אתה תוותר!
חז"ל אמרו כל קידושי כסף נלמדים מ'עפרון'. ראית את 'עפרון' איך זה התחיל? ראית איך הוא סיים? תדע לך - זה הנישואים!
ולכן היו שואלים את החתן - "מצא או מוצא?". אני לא מבין, מה אתה מתערב בכלל? מגיע פה איזה חתן, אני שואל אותו: "תגיד לי, רציתי לשאול אותך - הכלה שלך מאיזו מפלגה היא? 'מצא טוב' או 'מר ממוות'?".
דבר ראשון - מה אתה מתערב? מה אכפת לך? וכי זו הבת שלך? מה אתה מתערב בכלל? דבר שני - שואל החפץ חיים – מה עם לשון הרע! אם אני אגיד לך שזה 'מר ממוות'? לשון הרע! דבר שלישי – החתן הזה עכשיו הוא התחתן, מאיפה הוא יודע מה אשתו? חכה עוד עשר שנים. עוד עשר שנים אתה תראה מה יהיה, לא עכשיו!
הוא אומר בשם הגר"א, ככה: שואלים את החתן - תגיד לי, איך התחתנת? איך השידוך שלך? איך התחתנת? אם הוא אומר: אני באמת לא יודע... אני לא יודע! סבתא הציעה איזו הצעה, זה היה נראה בצחוק, אבל נפגשנו והתחתנו" - אה, החתן אומר שהוא 'מצא', הוא מרגיש 'אני לא בתמונה', זה לא משהו שאני עשיתי. אם כך, בעזרת השם, כל החיים שלך יהיו חיים טובים בעזרת השם! מצא אישה מצא טוב.
אבל אם שואלים את החתן: תגיד לי, איך התחתנת? אתה יודע איך אני דיברתי איתה? אתה יודע איך אני הרשמתי אותה? אתה יודע מה אני אמרתי לה? איזה פילוסוף אני הייתי! או שהכלה אומרת, אתה יודע איזו שמלה שמתי? ראית איך הוא התפעל ממנה? שמתי לו את הקשת בדיוק פה, ראית איך הוא הסתכל על זה? איך אני הרשמתי אותו?" - אה, כל אחד אומר 'אני!' – 'אני המוצא פה!' - אה, 'אתה' המוצא פה? זה מר ממוות! מוצא אני מר ממות את האשה.
סיפר הרב שלמה לוינשטיין סיפור נפלא. ספרתי אותו פעם אחת פה. חז"ל אומרים שקשה זיווגו של אדם כמו קריעת ים סוף. למה קריעת ים סוף? כי כשהמים הגיעו לאף, אז הים נקרע. אז הוא אומר - ככל שהאף שלך גבוה, לוקח לים יותר זמן להיקרע. ככל שהאף שלך נמוך - נקרע הים על המקום!
אומר הרב שלמה לוינשטיין שליט"א, הוא מספר: אחותי התחתנה בט"ו באב. אז בזמנו, הצילומים היו נעשים עם מצלמת פילים, והיה לוקח זמן עד שמקבלים את התמונות, עד שמפתחים את הפילים, עד שמדפיסים את התמונות. זה לקח בערך חודש. אחרי חודש מהחתונה הגיעו התמונות להורים.
אני הייתי בחור בישיבה, כמו תמיד בערב שבת, התקשרתי להורים לאחל להם 'שבת שלום'. איך שאני מתקשר, אמא שלי אומרת לי: 'שלומי, מה זה? איך אתה נראה שמן! מה זה איך אתה נראה? מי ירצה אותך בכלל? השם ירחם! תעשה דיאטה! אני מתביישת להציע אותך לבנות! הלוואי שמישהי תיקח אותך בכלל!'. אתה יודע איך אני הרגשתי? - על הפנים!
עבר איזה חודש, חול המועד סוכות – הציעו לי הצעה לשידוך. אני עוד לפני ההצעה כבר אמרתי 'כן!', כי אמא אמרה לי 'מי בכלל ירצה אותי'. האף שלי לא היה למטה - היה מתחת לרצפה! מה אני אגיד לך? נפגשתי איתה, אני רק חיכיתי שהיא תגיד 'כן'. אני כבר אמרתי מזמן 'כן', עוד לפני הפגישה. לפגישה שנייה גם היא אמרה 'כן', ואני גם אמרתי 'כן', כבר מזמן. ובסוף - התחתנו.
עבר מאז יותר משלושים וחמש שנה, וברוך השם חיתנו את הילדים, יש לנו נכדים, והכל מסודר. ראית? זה 'מצא' או 'מוצא'! אם אתה יודע שאתה לא עושה כלום! אתה לא עושה שום דבר! הכל ממנו יתברך - אז הכל מסודר. אם אתה חושב שאתה עושה איזה משהו – אז האמת היא שאתה לא עושה כלום!
היה איזה אחד שהתקשר לראש הישיבה לברר על אחד הבחורים. הוא לא רצה לשמוע מהשדכן, כי הראש ישיבה הזה הוא חבר שלו. למדו בישיבה ביחד, בכולל גם היו חברותא. רצה דוקא לברר אצלו. כי את הראש ישיבה הזה הוא מכיר אותו טוב. התקשר לראש הישיבה, ודיברו ממש כידידים. ולאחר מכן אמר לו: "יש לך בחור פלוני בישיבה, הבחור הזה והזה, אני רוצה לברר עליו".
מספר ראש הישיבה שהוא היה נבוך: "מה אני אגיד לו? איך אני אגיד לו על הבחור הזה?!". אמרתי לו: "תשמע, אצלו הכל משונה, הכל משונה אצלו". טוב, הוא שמע את זה. והנה אחרי שבוע אני שומע שעשו 'וורט'! עשה 'וורט' עם הבחור ישיבה שהוא שאל אותי עליו!
לא הבנתי מה קרה פה: "תגיד לי, מה, הוא נורמלי? אני אמרתי לו שכולו משונה, שהבחור הזה משונה!". טוב, באתי גם אני ל'וורט'. אני שואל אותו: "מה עלה בדעתך לסגור את ה'וורט' הזה?".
הוא אומר לי: "תראה, אתה אמרת ש'הקול שלו משונה'. אני לא צריך חתן שהוא פייטן! אמרתי, בסדר, ה'קול' לא מפריע, שיהיה הקול משונה, אבל העיקר שהשאר בסדר". אמרתי: "טוב, אני התכוונתי עם כף – שכולו משונה, והוא הבין עם קוף - רק ה'קול' שלו. כשאלוקים החליט שזה השידוך - זה השידוך באמת!".
היה איזה אחד שבא לחזון איש ואמר לו: "הרב, אני גר באיזו עיר, כולם שונאים אותי שמה. ממילא אין לי שידוכים. למה? אנשים מתקשרים, ישר מלכלכים עליי". שאל אותו החזון איש: "תגיד לי, אין לך מישהו שאוהב אותך? בכל העיר אין מישהו אחד שאוהב אותך?" "הרב, יש אחד! יש בן אדם אחד שאוהב אותי. זהו, זה מה שיש". אמר לו החזון איש: "כשיגיע הזמן, יהיה בסדר".
לימים הגיע איזה אחד לחזון איש, לברר אצלו על הבת של הבן אדם הזה. שאל אותו החזון איש: "מה שמעת?" "שמעתי שהוא בן אדם טוב, והוא ממש נחמד". אמר לו החזון איש: "זה השידוך משמיים! תסגור את זה מיד!" אמר לו: "תראה, אם מכל בני העיר בחרת לשאול רק את הבן אדם אחד שאוהב אותו, אחד אוהב אותו, רק אותו שאלת - זה שידוך משמיים! סגור, זה השידוך משמיים!"
היתה איזו אשה אחת שהתקשרה למורה בסימנר. התקשרה למורה: "אני רוצה לברר על הכלה. תגידי, הכלה הזאת היא בחורה 'אמיתית' או 'שקרנית'? חשוב לי לדעת את הדברים האלו, אם היא בחורה אמיתית או שקרנית".
"אני לא רוצה להגיד לך, אבל יש לה נטייה לשקר. אבל אני לא רוצה להגיד שהיא שקרנית, אבל יש לה הרבה נטייה לשקר", וניתקה את הטלפון. אחר כך המורה הצטערה: "וואי, מה זה? מה לכלכתי פה? מה עשיתי?"
אחרי איזה שבוע-שבועיים שמעה שסגרו 'וורט' עם התלמידה הזאת. אז המורה הגיעה לאירוסים. כשהגיעה לאירוסים, שאלה את האמא שבררה אצלה: "אני מבינה שהדברים הסתדרו, אבל באמת אני פחדתי שאני קלקלתי במה שאמרתי עליה".
אומרת לה האמא: "לא, לא! המשפחה שלנו עובדים במסחר. את יודעת, מסחר - הכל שקר. עכשיו, לא רצינו כלה שהיא 'אמיתית'. יאללה, כל דבר תוכיח אותנו? חיפשנו מישהי שתזרום איתנו. כשאמרת שהיא יש לה נטייה לשקר, אמרנו: 'כזאת אנחנו מחפשים! אנחנו רוצים כזאת כלה באמת!'".
עוד סיפור אחד אחרון, אני מסיים. סיפר איזה משגיח בישיבה: הייתי ר"מ בישיבה גדולה, והיה לי בחור אחד חצוף. מה זה חצוף? כל דבר שהייתי אומר צוחק עליי. ממש! יום אחד, סוף בין הזמנים, הוא בא אליי עם ספר: 'כבוד הרב, אני יודע שאתה, מה שאתה לומד רק בשביל לשחק אותה ליד הבחורים. עכשיו מגיע בין הזמנים, אתה אפילו לא פותח ספר. אז הבאתי לך ספר כדי שתפתח, משהו שיהיה לך לבין הזמנים שתפתח איזה ספר'".
אה, המשגיח התעצבן: "די, די! - עד פה!", אסף את כל הרבנים. את כל הרבנים הוא אסף, עם ראש הישיבה: "חייבים לעשות קץ לבחור הזה! זהו, שלום!". ככה ישבו כולם, ובאמת כל רב אמר: "אין מה לדבר, הבחור הזה חצוף! איך הוא מתנהג? כזה בחור לא היה בישיבה! אין! עברנו הרבה בחורים, אבל כזה בחור חצוף לא היה כזה בישיבה!". וככה עוד רב אחד אמר, וגם ראש הישיבה אמר. החליטו כולם כי הם מסלקים אותו מהישיבה.
מספר המשגיח: אני יורד במדרגות, אני רואה איזה בן אדם שעולה. שואל אותו: 'אדוני, לאן אתה עולה?' אומר: 'הציעו לי פה איזה בחור בישיבה, ואני באתי לברר עליו'. 'אה, שלום. כן, אני המשגיח בישיבה, אתה יכול לשאול אותי. מי זה הבחור שרציתם לברר עליו?'. מסתבר שהוא בדיוק שואל על הבחור 'החצוף' הזה.
"אתה יודע, עכשיו היתה פה ישיבת רבנים, ראש ישיבה, כל הרבנים, כולם פה אחד אמרו: כזה בחור לא היה בישיבה! מיום שקמה הישיבה עד היום לא היה כזה בחור!" הוא שמע את זה, שככה המשגיח של הישיבה אמר, לחץ לי יד, והלך.
אחרי שבוע-שבועיים סגרו 'וורט' עם הבחור הזה. המשגיח אמר לראש ישיבה: "כבר לא צריכים לסלק אותו, איך אומרים... מהשמיים סילקו אותו". המשגיח אמר לו את האמת – 'כזה בחור לא היה בישיבה!', עכשיו, כל אחד איך שהוא מבין את זה. כי באמת, בורא עולם איך מגלגל את השידוכים!
לכן אברהם אבינו שלח את אליעזר. מה אתה שואל? תשמע, איך אתה סומך עליו?! ככה שילך ויסגור את הכל?! עזוב! בשידוכים - אתה תלך, הוא ילך, זה ילך... הכל מסודר למעלה! הכל זה הצגה! מה שאתה רואה זה הצגה. היית בהצגה? מאחורי הקלעים כבר יודעים את כל ההצגה. אתה רק רואה את כל התפאורה, השחקנים, זה נראה לך שאתה רואה את הכל, אבל באמת מאחורי הקלעים הכל כבר מסודר שמה. אלוקים כבר סידר את הכל.
בשידוכים, כל אחד רואה את ההשגחה הפרטית שמה. ולכן אברהם אבינו אמר: אין נפקא מינה - אני אלך, אליעזר ילך, מישהו אחר ילך - מה שכבר אלוקים גזר בשידוכים, זה מה שיהיה!
יזכה אותנו השם, שנזכה בעזרת השם שהשידוכים שלנו יהיו מוצלחים, מבורכים בעזרת השם, ושימשיכו להיות מבורכים בעזרת השם. שיהיו ישועות גדולות, ברכות מרובות, הצלחות, סייעתא דשמיא לכולם, אמן ואמן!