שיעור 67

מיתוק הגבורות – פשוט להתגבר!

פרשת תולדות תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

מהי גבורה אמיתית?

גבורה אינה כוח או קשיחות, אלא היכולת להתמודד עם מצבים מאתגרים עד הסוף. הגבורה האמיתית באה לידי ביטוי דווקא באהבה, בסבלנות ובהתמדה, ולא בכוח או בהרחקה.

תפילה כביטוי של גבורה

יצחק אבינו מלמד שגבורה מתבטאת בהתמדה בתפילה עד השגת המטרה. גם כשנראה שיש מניעה טבעית (כמו עקרות רבקה), הגבורה היא להמשיך להתפלל ולא להרפות.

אהבה כגבורה

דווקא יצחק, שמידתו גבורה, מצטיין באהבה - לעשו בנו ולרבקה אשתו. הגבורה האמיתית היא היכולת לאהוב גם במצבים מאתגרים, להכיל ולקבל את השונה ממך.

התמודדות עם קשיים במערכות יחסים

במקום שבו יש פערים וקשיים במערכות יחסים, שם דווקא נדרשת הגבורה האמיתית - להתמודד ולא לברוח. דווקא במקומות הקשים טמון פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר.

כוחה של סבלנות והתמדה

גבורה היא היכולת להמשיך ולהתמיד גם כשלא רואים תוצאות מיידיות. כמו בסיפור התפילות שנענו אחרי דורות, הגבורה היא לא לוותר גם כשנראה שאין תוצאות.

סיכום והשלכות מעשיות

הרב מלמד שעלינו לשנות את תפיסתנו לגבי גבורה:

- גבורה אינה כוח אלא התמודדות

- במקום לברוח מקשיים, להתמודד איתם

- לראות בקשיים הזדמנות לצמיחה

- להבין שדווקא במקומות הקשים טמון פוטנציאל ההצלחה

- לזכור שאהבה וסבלנות הן ביטויי גבורה אמיתיים

השיעור מסתיים במסר עמוק: הגבורה האמיתית היא היכולת להתמודד עם אתגרים מתוך אהבה וסבלנות, ודווקא מההתמודדות הזו צומחת הברכה הגדולה ביותר.

הסיפורים בשיעור

תפילת ההורים שהתגשמה בנכד

סיפור מרגש על הורים שהתפללו עשרים ושש שנים על בנם מיכאל שעזב את הדרך. האם התפללה עשרים שנה בכל הדלקת נרות, והאב המשיך שש שנים נוספות אחרי פטירתה. למרות שנראה היה שתפילותיהם לא נענו, התברר שהן פעלו בדור הבא - הנכד חזר בתשובה והפך לתלמיד חכם תוך חודש אחד של לימוד מסכת. בסופו של דבר, גם האב, מיכאל, חזר בתשובה והגיע לחופה של בנו עם כובע וחליפה.

המרק של אמא

אב שבתו עזבה את הדת ועברה לקיבוץ של השומר הצעיר לא ויתר עליה. במקום להוכיח או לכעוס, היה נוסע אליה כל שבת עם מרק כמו שאמא הכינה, ושר לה "יה אכסוף". שנים רבות אחרי פטירתו, כששמעה במקרה את השיר בשבת אצל משפחה חרדית בחו"ל, חזרה בתשובה יחד עם כל משפחתה.

האישה שחיכתה בתחנה

סיפור מרגש על אישה שבעלה איבד את כל רכושו והפך מקבלן עשיר לפועל פשוט. כל יום הייתה מתאפרת, לובשת בגדי שבת וממתינה לו בתחנה כדי להראות לו את אהבתה והערכתה ללא תלות במצבו הכלכלי. השכנים רצו להוציא עליה מודעות גנאי, אך כשהתבררה האמת, רבי אריה לוין אמר שלסיפור כזה יהיה המשך. ואכן, מאותה משפחה צמחו גדולי תורה - בנה היה רבי יוסף כהן, אב בית הדין בירושלים שעליו אמר הרב עובדיה "לכו אל יוסף", ונכדה הוא רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון.

יצחק והכלות המקטירות

סיפור מהתורה על יצחק אבינו, שלמרות היותו "כולו גבורות", הכיל את כלותיו שהיו מקטירות קטורת לעבודה זרה בביתו. במקום לגרשן, כפי שהיה מצופה ממידת הגבורה, בחר להתמודד עם המצב מתוך אהבה. התורה מספרת שעיניו כהו מהקטורת, אך הוא לא ויתר על הקשר המשפחתי.

גבורתו של יצחק בשידוך

סיפור על השידוך המפתיע של יצחק ורבקה - הוא מבית של גדולי עולם וצדיקים, והיא ממשפחה של רמאים ופושעים. למרות הפערים העצומים, יצחק לא נרתע אלא דווקא בחר בה והשקיע בקשר. עד כדי כך שהתורה מעידה "והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" - ביטוי של אהבה וקרבה שלא מצאנו אצל שאר האבות.

---

כל הסיפורים הללו מדגימים את אותו רעיון מרכזי: הגבורה האמיתית מתבטאת ביכולת להתמודד עם מצבים מאתגרים מתוך אהבה והכלה, ולא מתוך בריחה או דחייה. דווקא מההתמודדות הזו צומחת ברכה לדורות.

הסיפורים מלמדים שגבורה אמיתית היא:

- להמשיך להתפלל גם כשלא רואים תוצאות

- לאהוב גם כשיש פערים עצומים

- להכיל גם כשיש התנהגות שאינה ראויה

- להתמיד באהבה גם כשהנסיבות משתנות

- לראות את הטוב שיצמח בעתיד מההתמודדות בהווה

תמלול השיעור

היום נדבר קצת על 'גבורות', על יצחק אבינו שכולו היה 'גבורה'. נלמד מה זה גבורות ואיך אנחנו אמורים להתנהג לפי הגבורות האלו.

ליצחק אבינו יש הבטחה שהוא יזכה לילדים. אלוקים הבטיח לאברהם אבינו, לאבא שלו, "כי ביצחק יקרא לך זרע". אל תדאג, ליצחק אבינו מאה אחוז יהיו ילדים.

אבל יצחק אבינו אומר: "אני רוצה שהילדים יבואו דרך רבקה". למה? למה שהילדים יבואו דרך רבקה? תראה - ילדה בת שלוש, הבאתי אותה לאוהל של שרה. אתה יודע? היא כמו שרה אמנו כששרה אמנו הייתה בת מאה עשרים ושבע שנים. ברכה בעיסה, נר דלוק, ענן על האוהל - איזה דבר גדול! ילדה בת שלוש עשתה מה ששרה אמנו עשתה בגיל מאה עשרים ושבע. איזו עוצמה!

אומר יצחק אבינו: "אני רוצה שהילדים שלי יעברו דרך רבקה אמנו". ולכן, ידע יצחק אבינו - נכון שרבקה אמנו, התורה מעידה שהיא עקרה. אתה צודק, זה כדרך הטבע. אבל אם אני אתפלל - תפילה זה מעל הטבע. תפילה זה באמת מעל הטבע. אפשר לשנות את הטבע על ידי כוח של התפילה.

ולכן יצחק אבינו מתפלל, וזה הגבורות. מה זה הגבורות? הגבורות בא להגיד לנו משהו: דבר שאתה רוצה אותו, דבר שאתה חושק בו - תלך איתו עד הסוף. אל תעצור באמצע. אתה חסד, תפארת, יש קצת קשיים בדרך, אתה יכול אולי קצת לזוז. גבורה פירושה שאני נוסע עד הסוף. יש בדרך קיר? אני חותך את הקיר.

ויצחק אבינו התפלל, והביא לנו את בחיר האבות. בחיר האבות - יעקב אבינו, בחיר האבות.

סיפר ראש ישיבת 'הפקדתי שומרים': יום אחד הגיע תלמיד לישיבה מהודו, חוזר בתשובה. הגיע, רוצה ללמוד. שואל אותי: "כבוד הרב, איזו מסכת אני אלמד?". אמרתי לו: "תתחיל ללמוד מסכת מגילה".

התחיל ללמוד מסכת מגילה, יום ולילה. לא דקה פה, דקה שם. יום ולילה לומד מסכת מגילה. כל יום אולי מקדיש על המסכת הזאת לפחות חמש עשרה שעות. הולך שואל את הבחורים: "תסביר לי פה עוד שורה, פה עוד שורה".

חודש אחד עבר, הוא עושה סיום מסכת. הוא אומר לי: "הרב, אני עושה בבית סיום מסכת, אני רוצה שהרב יבוא אצלי הביתה". עכשיו אני יודע שאבא שלו שונא דתיים. מה זה שונא אותם? הוא לא יכול לראות דתיים, לא יכול לראות. הוא אוהב אותם רק על המנגל. הוא לא יכול לראות אותם בשום אופן אחר. זה מה שיש לו.

עכשיו, אני ידעתי - אם אני אבוא אצלו הביתה, זה פשוט שאני אקבל 'בזיונות', שלא תדע. אמרתי לו: "מתי אתה עושה סיום מסכת?". הוא אומר לי: "יום רביעי". אמרתי לו: "אה, יום רביעי יש לנו חתונה, אני לא יכול לבוא". אומר לי: "טוב הרב, אני אדחה את סיום המסכת ליום חמישי". אמרתי: "יום חמישי יש לנו בר מצווה". מה אני אגיד לו? אני לא רוצה לבוא. אומר לי: "טוב הרב, יום ראשון". אמרתי לו: "יום ראשון יש לנו ברית יצחק". "טוב, אז יום שני!".

יצא כך שראיתי שאני לא יכול להתחמק יותר. אמרתי: "טוב, נגזר עליי בזיונות, מה לעשות". לא הייתה ברירה. "מה הכתובת?". הגעתי אליו הביתנ, לקחתי נשימה עמוקה. אמרתי: "טוב, אין מה לעשות, אתה צריך לקבל בזיונות היום, אין מה לעשות".

נכנסתי הביתה, אני רואה איזה עוד אחד דתי, זקן אחד מבוגר. יושב כבר בבית. הגיע ראשון. אמרתי: "אני אשב לידו - צרת רבים, חצי נחמה. אם האבא יצחק, אז כבר יצחק על שנינו".

באמת ישבנו. אחרי כמה זמן אבא הגיע. מטעמי חיסכון, אתה יודע, מכנסיים קצרים, גופייה בלי כתפיות, אתה יודע, ככה מגיע, וכולו... השם ירחם עליו. אני חיכיתי לצעקות, אבל ראיתי שעבר בשלום, ברוך השם.

טוב, הגיעו הבחורים, הגיעו החבר'ה, והתחלנו את סיום המסכת. הבחור הזה קורא את הסיום, מסביר - מה אני אגיד לך, 'בקי ורגיל בסדר עבודה'. אמרתי: "לא יאומן, איזה יופי הוא הסביר את זה". גמר לסיים, קצת שרנו, נטלנו את הידיים, אכלנו. יאללה, דברי תורה.

מי יגיד דברי תורה?. אמרו לו, לזה שישב לידי, למבוגר הזה: "בכבוד, תגיד דברי תורה". הוא קם, קם המבוגר הזה, אומר: "תשמעו, אני - היה לי עשרות שנים קושיה גדולה, ורק היום קיבלתי תשובה לקושיה. אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה".

"נולדתי למשפחה, היינו משפחה לתפארת, ממש משפחה לתפארת. אבל הבן האמצעי, זה היה 'הבן', הבן הכי מוצלח - קראו לו מיכאל. זה היה הפאר של המשפחה. הוא היה כזה צדיק, אבל לא רק צדיק - הוא היה גם פיקח, הוא היה כישרוני, משהו ברמות שאי אפשר לתאר. כל תלמוד תורה שההורים הלכו לאסיפת הורים - רק לרוות נחת. אין מקום שלא שיבחו אותו. כל מקום שאבא הלך: 'אתה אבא של מיכאל? וואי, איזה זכות!'. מיכאל, זה היה פאר של המשפחה".

"וכשמיכאל התקבל לישיבה קטנה - והישיבה באמת ישיבה קטנה מיוחדת מאוד - ומיכאל שם היה העילוי, באמת היה עילוי גדול. אבל אני לא יכול לשכוח את היום הזה", ככה מספר האדם הזה. "אני לא יכול לשכוח את היום הזה כשמיכאל היה בשיעור ב' בישיבה גדולה".

"יום אחד אמא קמה בבוקר, היא רואה מכתב על השולחן. במכתב היה כתוב: 'לכבוד אמא, שלום. אמא, אל תצטערי - אני חתכתי, הלכתי למקום אחר. אני כבר לא דתי, ספק יהודי!'. ביום אחד, ביום אחד. לא היו הקדמות בכלל".

"ואמא נשברה. אמא נשברה - איך יכול להיות? אמא ניסתה להשיג את מיכאל, אבל מיכאל הזה נעלם מהמפה. עזב, לא יודע אולי גם עזב את הארץ, לא יודע מה היה, החליף שם, הכל - מיכאל הזה נעלם".

"אמא אומרת: 'אני חייבת להחזיר אותו הביתה, לא יעזור כלום'. כל ערב שבת בהדלקת נרות, ארבעים דקות אמא מתפללת, קוראת תהילים, בוכה שמיכאל יחזור הביתה. עשרים שנה אמא מתפללת, ומיכאל לא חזר".

"אמא נפטרה אחרי עשרים שנה, אמא נפטרה. כדרך לא דרך השגנו את מיכאל, אמרנו לו: 'מיכאל, אמא נפטרה, תבוא להלוויה'. גם להלוויה של אמא הוא לא הגיע. הוא לא הגיע".

"ישבו שבעה, נגמר. בסוף השבעה אבא שואל: 'אמא השאירה צוואה? אמא השאירה איזו צוואה?'. אמרו: 'לא, אמא לא השאירה שום צוואה'. 'שום צוואה לא השאירה אמא? לא יכול להיות. אבל אני יודע מה הצוואה של אמא - הצוואה של אמא להתפלל על מיכאל שיחזור הביתה'".

"ואבא, בתור אלמן, כל ערב שבת מדליק נרות ומתפלל שמיכאל יחזור הביתה. שש שנים אבא מתפלל ולא עזר. אחרי שש שנים גם אבא נפטר. התקשרנו למיכאל: 'מיכאל, תבוא להלוויה של אבא'. מיכאל לא הגיע, לא הגיע מיכאל".

"ואני, מסתובב בעולם", ככה שואל המבוגר הזה, "ואני מסתובב - איפה כל הרבנים שאומרים 'אין תפילה שחוזרת ריקם'? ההורים שלי עשרים ושש שנה מתפללים, והתפילה חוזרת ריקם! איך יכול להיות? ואני מסתובב מסתובב, ואין לי תשובה על זה".

"לפני שבוע הגיע אלי יוסי, הוא אומר לי: 'דוד, אני שבוע הבא עושה סיום מסכת'. 'תגיד, אתה עושה צחוק ממני? אתה לפני שלושה שבועות היית בהודו, איך הגעת לסיום מסכת?'. אומר: 'אני עושה סיום מסכת'. 'איזו מסכת אתה עושה?'. 'מסכת מגילה'. 'תגיד, אני יכול לבחון אותך?'. בכבוד, תבחן'. ואני בוחן אותו - והוא יודע מסכת מגילה כמו שצריך".

"אני אומר לעצמי: 'תגיד לי, מאיפה זה הגיע? איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות דבר כזה? בן אדם מגיע מהודו, הוא תוך חודש עושה סיום מסכת מגילה כשהוא יודע אותה טוב, שקוע בלימוד - מאיפה זה הגיע?'".

"זה מהתפילה של ההורים, שההורים התפללו אז. נכון, למיכאל זה לא עזר, למיכאל זה לא עזר, אבל לנכד, לנכד זה עזר. הגיע לנכד, ואצל הנכד זה כן עזר. והנה, הנכד עושה עכשיו, הנכד היום עושה סיום מסכת אחרי חודש כשהוא חזר בתשובה".

ואז המבוגר הזה, הוא אומר למיכאל, שהוא האבא של יוסי: "מיכאל, ההורים התפללו עליך, אבא ואמא עשרים ושש שנה שתחזור הביתה. אין להם בקשה אחרת. אני מבקש ממך, מיכאל, תחזור הביתה!".

סיפר הבן אדם הזה - שנתיים עברו, ויוסי הזה עמד מתחת לחופה, ולחופה הגיע מיכאל עם כובע וחליפה. אתה מתפלל - אל תתייאש.

יצחק אבינו אומר: זה גבורה. מה זה גבורה? גבורה פירושה - אני הולך עד הסוף. לא שאני התפללתי פעם, פעמיים, שלוש וזה נגמר. אין "נגמר" אצלי. אני הולך עד הסוף, מתפלל. חייב להתגשם.

"תשמע, אבל רבקה עקרה, התורה מעידה שהיא עקרה". "אתה צודק, אבל לא כשיש גבורות. איפה שהולכים עד הסוף, גם כשיש גבורות - תפילה מתקבלת בכל מצב שיש". ולכן יצחק אבינו זכה להגיע לכל המדרגות הגדולות האלו.

אתם יודעים שכשאומרים 'גבורות', תמיד אנחנו צריכים לשים יין בקידוש למתק את הגבורות. גבורות זה דבר מפחיד, נכון? לפני שתוקעים בשופר - אוהו! צריך שופר, זה מזכיר את הגבורות. ישר יש לשם ייחוד שבורא עולם ימתק את כל הגבורות על ידי תקיעת שופר.

גבורות זה דבר מפחיד. מי זה נחמד? אה, חסד - אברהם אבינו זה חסד. אה, יעקב אבינו זה תפארת, זה נשמע טוב. אבל גבורות? זה דבר מפחיד.

תגיד לי, שמעת שאברהם אבינו אהב את יצחק? אתה מוצא כתוב שאברהם אבינו אוהב את יצחק? לא כתוב. שמעת שיעקב אוהב את הבנים שלו?

שמעת שיעקב אבינו אהב כשהם 'לא בסדר'? אני יש לי דוגמאות שהם 'לא בסדר' - הוא לא אהב אותם, זרק אותם מהבית. תגיד לי, יצחק אבינו? כולו גבורות. את מי הוא אוהב? את מי הוא אוהב? את עשו!

תגיד, איך זה מסתדר לאהוב את עשו עם גבורה? מי שהוא גבורות - איך אתה מבין? 'גבורות' הפירוש: כסח אותו, קרע אותו, פצץ אותו, נכון? אין משהו אחר, זה גבורות. מה זה גבורות? זה גבורות! תגיד, אתה יכול לקחת את עשו לאהוב אותו?

עכשיו אני רוצה לשאול את מי שיש לו בבית כלות, מי שכבר חיתן ילדים, יש לו בבית כלות. בסדר? או שאחד יחשוב, על מישהו קרוב שהוא מכיר, שיש לו 'כלה' אצלו בבית.

עכשיו אני שואל - אם אחת הכלות שלך, מדליקה לך בבית קטורת. קטורת בבית - למה הקטורת הזאת? זו עבודה זרה נטו! אתה יודע, זה גם שורף לי בעיניים, ואתה יכול גם להיות עיוור. תגיד, אתה משאיר את הכלות בבית או לא? מה זה 'משאיר את הכלה בבית'? עם פטיש של שניצל, לפחות, מסלק אותה בשיא עדינות. אם יש חלון - פותח את החלון, וביחד זורק אותם.

תגיד, אני לא מבין, יצחק אבינו - כולו גבורות. והתורה מספרת "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות" - מה כותב רש"י? שהיו הכלות שלו מקטירות קטורת בבית, ושרף לו בעיניים והוא נהיה עיוור.

תגיד, זה נשמע לך נורמלי? כל בן אדם שנמצא פה - היית משאיר את הכלות שלך בבית? כאלו כלות לא הייתי אפילו מכניס אותן בביתה! איך זה מסתדר לך עם גבורות? איך מסתדר לך עם גבורות, שיצחק אבינו אוהב את עשו?

עכשיו תשמעו מה זה גבורה. 'גבורה' פירושה - תתמודד עם המצב. מה אתה חושב? לזרוק מהבית? מה אתה בא לזרוק? זה הגבורה? זה לא גבורה בכלל! תתמודד! יש לך בעיה? אל תברח מזה. לך על זה עד הסוף, תלך תתמודד. זה נקרא גבורה.

גבורה לא - "תשמע, הוא לא מסתדר, אז לזרוק אותו מהבית". מה זה? מה לזרוק אותו? תתמודד! ויצחק אבינו התמודד בכל הכוח. התמודד בכל הכוח. את מי הוא אוהב? את עשו. יש לו כלות כאלו - מתמודד איתן! לא לזרוק אותן מהבית. זה הכלות שלי, תתמודד איתן.

יצחק אבינו מלמד שגבורה פירושה - תתמודד. אל תברח מהבעיות. ולכן מי הציל אותנו לעתיד לבוא? מי מציל אותנו? יצחק אבינו. אין מישהו אחר.

כשאלוקים מגיע לאברהם אבינו, אומר לו: "בניך חטאו". מה אומר לו אברהם אבינו? "בני חטאו? שימחו על קדושת שמך! חסל אותם, חסל אותם! חטאו? מחק אותם!". אומר: "טוב, סבא לא עוזר. בוא נלך ליעקב אבינו - היה לו צער גידול בנים, אולי ירחם עליהם". אומר לו: "בניך חטאו". "בני חטאו? שימחו על קדושת שמך, ימחו!".

למי הולך? טוב, סבא לא עוזר, דרדקי לא עוזר. בוא נלך ליצחק. מתחילה ליצחק, אלוקים אפילו לא הלך, הוא אפילו לא חשב ללכת. אמר: יצחק בכלל הוא כולו גבורות, אין מה לדבר איתו.

לבסוף הלך ליצחק: "בניך חטאו!". אומר לו יצחק: "עצור! מה זה 'בני'? הרי הם גם בניך! במעמד הר סיני קראת להם 'בני בכורי ישראל', פתאום זה 'בני' ולא 'בניך'? וגם, מה אתה עושה עסק כאילו 'בניך חטאו'? כאילו מה קרה? לא רציני בכלל, לא רציני".

"כמה בן אדם חי? שבעים שנה, נכון? עשרים שנה אתה לא עושה לו כלום, נשאר חמישים שנה. תוריד הלילות - נשאר עשרים וחמש. תוריד שירותים, אוכל וזה - נשאר שתים עשרה שנה. יאללה, מה אתה עושה צחוק? שתים עשרה שנה, כבר לא רציני. קח, תמחל להם, עזוב אותך, תמחל להם. אתה לא רוצה? חצי-חצי. אתה לא רוצה? הכל עליי! שכבר פשטתי צווארי על גבי המזבח - הכל אני!".

איך זה? זה יצחק אבינו! זה גבורה! זה נקרא גבורה! גבורה פירושה - תתמודד, אל תברח. אצל אברהם אבינו - ישמעאל עשה לו בעיות, סילק אותו מהבית. כשראובן החליף את המיטות ליעקב - איזה קללות קילל אותו?

יצחק אבינו - את מי אוהב? את עשו! אוהב אותו! למה? אל תסתכל על היום. בסוף מעשו הגיע שמעיה ואבטליון. בסוף מעשו הגיע רבי עקיבא, שהוא שיא התורה. הוא כל התורה שבעל פה. מאיפה הוא הגיע? מרבי עקיבא. מאיפה רבי עקיבא? מעשו! רבי מאיר בעל הנס - מי הוא? לפי שיטת הרמב"ם הוא הבן של נירון קיסר. הוא הבן שלו. מאיפה זה הגיע? מאיפה זה הגיע? הגיע מהגבורות.

"אני אוהב את הבן שלי". נכון, הוא עושה בעיות? אתה צודק - תתמודד!

סיפר איזה יהודי אחד: "עברנו את השואה, עלינו ארצה - משפחה: אבא, אמא ובת אחת. עלינו ארצה והגענו פה לארץ. היינו שומרי תורה ומצוות, ויום אחד הבת נעלמה. לא יודעים איפה הייתה".

"עכשיו אנחנו אנשים תמימים, לא ידענו מה לעשות, איך לבדוק. פשוט הבת לא חזרה הביתה. אמא, מהצער שהיה לה, כי זה היה כל עולמה - נפטרה.", ככה מספר אבא, "ואני נשארתי בבית לבד. נשארתי בבית לבד והלכתי לבית כנסת, שאלתי כל מיני חברים: 'אתם יכולים לעזור לי למצוא את הבת שלי?'".

"וחיפשנו אותה, חיפשנו, ובסוף הגענו - שהיא נמצאת בקיבוץ של השומר הצעיר. היא כבר החליפה שם, החליפה את הכל, והיא נמצאת שמה. יום שישי על הבוקר הכנתי מרק. הכנתי איזה מרק שאמא הייתה מכינה - את 'המרק של אמא'. הכנתי מרק, שמתי בקופסה, ולקחתי אוטובוס, נסעתי לקיבוץ".

"נסעתי לקיבוץ, הגעתי. איך שהבת שלי ראתה אותי מרחוק, היא אומרת לי: 'אבא, אל תדבר איתי על דת, אני כבר לא שמה'. אמרתי לה: 'לא, בכלל לא. אני רק רוצה שתטעמי את המרק של אמא. אמא נפטרה, לא היית אפילו בהלוויה שלה. לפחות תטעמי את המרק של אמא'".

"והיא הייתה טועמת את מרק של אמא, ואבא שר לה את השיר 'יה אכסוף' של שבת קודש. וכל יום שישי אבא היה נוסע, מביא לה מרק של אמא, ושר לה את השיר 'יה אכסוף'. עברה אולי שנה ואבא התעייף, וזהו וזה נגמר. אחר כך אבא נפטר ונגמר".

[הערה: את השיר 'יה אכסוף', חיבר רבי אהרן הגדול מקרלין (תלמיד המגיד ממזריטש), חי לפני כ-270 שנה].

סיפרה האישה הזאת: "עברו מאז עשר, אולי חמש עשרה שנים. התחתנתי כבר, נולדו לי ילדים, ויום אחד הבעל שלי אומר לי: 'בואי נטוס לחוץ לארץ'. טסנו לחוץ לארץ, הגענו, הסתבכנו שמה בוויזה, בכסף, לא ידענו איפה לפנות, ימינה שמאלה. עמדנו באיזה מקום, מישהו זיהה אותנו - 'אתם יהודים? בואו ניקח אתכם למשפחה שתארח אתכם'".

"הגענו למשפחה, משפחה חרדית. אנחנו קיבוצניקים מהשומר הצעיר, ואנחנו עכשיו מתארחים לשבת בחינם, אצל משפחה חרדית. הגישו את האוכל, ואני אוכלת - ופתאום כל הילדים שרו 'יה אכסוף', ופתאום נזכרתי באבא, ופרצתי בבכי. כל מה שהיה לי בלב, בכיתי, נזכרתי באמא, נזכרתי באבא".

"באותו ערב אמרתי לבעלי: 'יום ראשון חוזרים הביתה. אתה רוצה לבוא איתי? אני חוזרת בתשובה. אתה לא רוצה לבוא איתי? אני מתגרשת. אני לא נשארת איתך יותר. או חוזרים בתשובה, או שאנחנו נפרדים'". סיפרתי לבעלי את כל הסיפור, כל מה שעבר עליי, ובעלי הלך איתי יד ביד, וכל המשפחה חזרה בתשובה.

זה גבורות! גבורות הפירוש - אל תברח מכל מה שיש לך, תתמודד, תתמודד!

תגיד לי, אתה ראית באבות הקדושים את 'חסד', 'תפארת', אבל האם ראית שהם אהבו? שמעתם שאברהם אהב את שרה? האם כתוב שאברהם אהב את שרה? לא מופיע! אמנם כתוב שיעקב אהב את רחל לפני החתונה, אבל האם כתוב שאהב אותה אחרי החתונה? לא מופיע, לא מופיע!

יצחק אבינו - אבימלך מסתכל במשקפת, מה הוא רואה? "וירא, והנה יצחק, מצחק את רבקה אשתו". לא יכול להיות! אני יודע, גבורות, זה מישהו קשוח. תספר לו בדיחות - הוא לא צוחק בכלל. מישהו שאתה יודע, לא תראה חיוך אולי פעם בשנה. 'מצחק עם אשתו', באמת, מה יכול להיות דבר כזה?

היחיד, היחיד מהאבות הקדושים זה היה יצחק אבינו, שהתורה מעידה עליו "והנה יצחק, מצחק את רבקה אשתו". היחיד שמופיע עליו, שהוא עם אשתו!

עכשיו בוא נחיה את המציאות. אתה יודע, יצחק אבינו זה 'דוס' מלידה. אתה יודע איפה הוא נולד? בבית של משפחה הכי חרדית שיש. הכי חרדית שבעולם - זה יצחק אבינו. משפחה של גדולים, אנשים קדושים, האבות הקדושים. אתה יודע איך הוא גדל? הוא היה 'עולה תמימה', איך הוא למד תורה, מקטנות. אתה יודע, כולו כולו אש, אש.

עם מי התחתן? עם איזו אחת - תגיד לי מי זה ההורים שלה? האנשים הכי פושעים בתבל, זה ההורים שלה. אנשים מהעולם התחתון, מהעולם העליון, זה ההורים שלה. האחים שלה? שלא נדע מצרות. אח שלה, חוץ מהשם שלו 'לבן' - הכל שחור. וזה עכשיו השידוך של יצחק.

תגיד לי, זה מתאים? מתאים השידוך הזה? הרי יבוא יום אתה תגיד: "תשמעי, אנחנו לא מתאימים. את יודעת איפה את גדלת. אני באתי מעולם חרדי, ממשפחה של גדולים. זה לא קשור!"

ויצחק אבינו אמר לך: גבורה הפירוש שאנחנו הולכים עד הסוף. 'גבורה' פירוש - איפה שאתה מרגיש לא הולך, כן לא הולך, לא הולך - שמה אלוקים רוצה שיהיה שלום בית. שמה, שמה. איפה שאתה רואה שלא הולך, אלוקים אומר לך: "אני רוצה שמה את שיא העבודה. שמה זה שיא העבודה. שמה יהיה השלום".

כל בן אדם שקצת, אתה יודע, לא הכי מסתדר, כבר אתה יודע מתחיל להרגיש "אה, אשתי עשתה לי ככה, זה עשה לי ככה", זהו, כבר אני מתחיל להתמודד. יצחק אבינו בא להגיד לך מה זה 'להתמודד'? - אתה צריך לאהוב! לאהוב - 'לצחוק'!

את הסיפור הזה כבר סיפרתי אותו, אבל בזה אני מסיים. בלי נדר. כן, זה סיפור נפלא. זה סיפור תמיד מתוק. תמיד הסיפור הזה הוא אש. מתי שמספרים אותו זה חזק מאוד.

היה איזה אחד בשכונה של רבי אריה לוין. רבי אריה לוין, הייתה בשכונה שלהם איזו אישה אחת, כל יום מתאפרת, עושה, איך זה נקרא... 'פחחות וצבע'. לובשת בגדי שבת והולכת את כל השכונה, כל השכונה עד איזו תחנה, יושבת שמה. כל יום, כל יום.

אתה יודע, תחשוב, תחזור אחורה – פעם אנשים לא היו מכירים את הדברים האלו. אנשים אמרו: צריכים להוציא עליה מודעות בכל הרחוב. 'שתצא הטמאה הזאת מפה!'. יום אחד אשתו של רבי אריה לוין סיפרה לו: "תשמע, יש פה איזו אישה אחת, פושעת אחת, שככה עושה כל יום. צריך לראות מה עושים איתה".

אמר לה רבי אריה לוין: "תראי, לפני שמוציאים מודעות, צריך לדבר איתה לפני כן. תפגשי אותה ברחוב, דברי איתה, תשאלי אותה בעדינות, ותראי מה זה". היא הולכת, יום אחרי אולי באותו שבוע, נפגשו ביחד.

אומרת לה הרבנית: "אני רואה אותך כל פעם מתאפרת, הולכת בבגדי שבת, הולכת לשמה, רציתי להבין מה זה הדבר הזה?". האשה הזאת שתקה רגע ואמרה: "אני אגיד לך. את יודעת, בעלי היה קבלן בניין. הוא היה מה שנקרא 'מסודר' מאוד. היה לו אוטו, היה לו כסף, טיולים לחוץ לארץ, הוא היה מכובד כמו שצריך".

"ויום אחד, עשה עסקה, ופשט רגל ואין לו כלום. היום הוא פועל כמו כל הפועלים, פועל רגיל. אני כל הזמן מפחדת שהוא יחשוב - 'אה, כשהיה לך כסף אהבתי אותך, עכשיו שאין לך כלום, אז גם לי אין כלום איתך', לא, לא! אני לא רוצה שהוא יחשוב את זה אפילו לרגע אחד!".

"אני כל יום מתאפרת, כל יום שמה בגדי שבת, הולכת עד התחנה. כשהוא יורד מהאוטובוס אני אומרת לו: 'אני אוהבת אותך, אני מכבדת אותך', וככה אנחנו הולכים הביתה". רבי אריה לוין התרגש מאוד מאוד מהסיפור הזה.

הוא אמר: "זו אישה ענקית, ענקית! תדעי לך שלסיפור הזה יהיה המשך. סיפור כזה גדול לא ייגמר פה, אני בטוח בזה!". מה ההמשך באמת? הבן שלה - זה היה רבי יוסף כהן זצ"ל, היה האב בית דין בירושלים, שהרב עובדיה היה כל הזמן אומר עליו 'לכו אל יוסף וכל אשר יאמר לכם תעשו'. הנכד שלה - זה רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון. זה הנכד שלה.

לסיפור הזה יש המשך, זה לא נגמר פה. ואיפה עוד הנינים שלה? כולם גדולי עולם! גדולים! מאיפה זה הגיע? פה - זה הגבורה שלנו. יצחק מצחק את רבקה אשתו.

אדוני, יש לך אישה? לפעמים אתה מרגיש שאתם שני כיוונים מנוגדים, שני קטבים שונים לגמרי, שמה, איפה שאתה מרגיש שזה רחוק - שמה תתמודד! משם תבוא כל ההצלחה שלך. זה מה שכל הגבורות באים ללמד אותנו - תתמודד! תעבוד! תדע לך, זו שיא העלייה של הבן אדם, וגם שיא ההצלחה שלו - כשהוא מתמודד. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.