שיעור 68

הרבה שפע נמצא בתוך הקושי הזה!

פרשת ויצא תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

השיעור מתמקד ברעיון מרכזי: כל עיכוב או קושי בחיים אינו מכשול אלא הזדמנות לצמיחה והתעלות. הדבר שנראה כמעכב הוא למעשה קרש קפיצה להצלחה גדולה יותר.

עיכוב כסימן לפוטנציאל

במקום שבו אדם נתקל בעיכובים, שם טמון הפוטנציאל הגדול ביותר שלו. כפי שמסביר הרב וולבה - אם הקב"ה מעכב אותך בתחום מסוים, זה סימן שדווקא בתחום זה אתה מסוגל להגיע לשלמות הגדולה ביותר.

כוחה של תפילה בזמן קושי

דרך סיפור יעקב ורחל, מלמד הרב שהקב"ה מעכב לעתים כדי לעורר תפילה. כאשר יעקב אומר לרחל "אשר מנע ממך", הוא מלמד אותה שה' רוצה את תפילותיה שלה דווקא.

הוויתור כדרך להצלחה

דרך סיפורי לאה ורחל, מלמד הרב שדווקא הוויתור למען האחר מוביל להצלחה גדולה יותר. לאה ויתרה על חלק מהשבטים למען אחותה, ורחל מסרה את הסימנים - ודווקא מתוך הוויתור הזה צמחה ישועתן.

שלום כמפתח להצלחה

באמצעות סיפור הרופא והמרפאה, מלמד הרב שלעתים דווקא הוויתור על העסק למען השלום מוביל להצלחה כלכלית גדולה יותר. כשאדם מוכן לוותר למען השלום, הקב"ה פותח לו דלתות חדשות.

עמידה בניסיון כקידוש ה'

דרך הסיפור המרגש על הזוג מרוסיה, מלמד הרב שעמידה בניסיון היא הקידוש ה' הגדול ביותר. ארבעים שנות הימנעות מאיסור הן "הקדיש" האמיתי - עשיית נחת רוח לבורא.

סיכום והשלכות מעשיות

הרב מלמד שעלינו לשנות את נקודת המבט שלנו על קשיים:

- לראות כל עיכוב כהזדמנות להתעלות

- להבין שדווקא במקום הקושי טמון הפוטנציאל הגדול ביותר

- לקבל את הניסיונות באהבה כדרך לצמיחה

- להאמין שהוויתור למען השלום והאחר מוביל לברכה גדולה יותר

השיעור מסתיים במסר חזק: הניסיונות והקשיים הם לא רק מבחן, אלא הזדמנות לעשות נחת רוח לבורא ולהגיע להצלחה גדולה יותר ממה שתכננו מלכתחילה.

הסיפורים בשיעור

המהרש"א - מתוך הקושי צמחה תורה

סיפור מופלא על לידתו וגדולתו של המהרש"א, שנולד מתוך מסירות נפש. רופא עשיר תרם את כל הונו לבניית בית כנסת, וביקש ברכה לילדים. התנאי היה קשה: הוא יפטר בזמן ההיריון ואשתו אחרי הלידה. הם הסכימו מתוך אמונה. האישה, שכמעט התייאשה, ניצלה בידי אשת האופה שאימצה אותה. הבן שנולד - שמואל - גדל להיות המהרש"א, מגדולי מפרשי התלמוד. מתוך הכרת הטוב, בחר להתחתן עם בת האופה למרות שידוכים מפוארים יותר, ואשת האופה זכתה להחזיק את ישיבתו.

הרופא שסגר את המרפאה וזכה ליותר

רופא ישראלי פתח מרפאה מצליחה בלונדון, אך סבל מאיומים ממרפאה מתחרה. בעצת הרב שטיינמן, ולמרות החשש מהפסד כספי גדול, הסכים לסגור את המרפאה למען השלום. להפתעתו, דווקא הוויתור הוביל להצעה טובה יותר - המתחרים הציעו לו לנהל מרפאה חדשה תחת חסותם, והוא הרוויח יותר ממה שהיה לו קודם.

נישואין מתוך אמונה

כלה גילתה שלוש שבועות לפני חתונתה שהחתן חולה במחלה קשה. הרב משה פיינשטיין יעץ לה להתחתן, באומרו שאם ה' הביא את המחלה בשלב זה, זה סימן שזה רצונו. הוא ברך אותם בילדים, ואכן נולדו להם שני ילדים למרות שמבחינה רפואית זה היה בלתי אפשרי. האב נפטר אחרי לידת הילד השני, אך הברכה התקיימה במלואה.

ארבעים שנה של קדושה

סיפור מרגש על זוג יהודי מרוסיה. כשהבעל נפטר, אשתו סיפרה בהספד שבמשך ארבעים שנה נמנעו מקרבה בגלל היעדר מקווה טהרה ברוסיה. היא אמרה שזו הייתה דרכו לומר "קדיש" - לקדש שם שמים במסירות נפש ועמידה בניסיון.

הוויתור של לאה ורחל

שני סיפורים מהתורה על כוחו של הוויתור: לאה ויתרה על חלק מהשבטים כדי שאחותה רחל לא תהיה פחותה מהשפחות, ורחל מסרה את הסימנים ללאה כדי שלא תתבייש. דווקא מתוך הוויתורים האלה צמחה גדולתן והן זכו לבנות את עם ישראל.

תמלול השיעור

היתה איזו עיירה ברוסיה, בנו שלד של בית כנסת. לא היה לאנשי העיירה מאיפה לשלם את ההמשך של בניית בית הכנסת. הרב הכריז: "מי שישלם את הפנים של בית הכנסת, כל ברכה שירצה שאני אברך אותו, אני אברך אותו".

הגיע איזה רופא אחד, דוקטור, קראו לו יהודה. יהודה הזה הגיע לגבאי, שואל את הגבאי: "כמה זה עולה כל בית הכנסת, כולל הקירות, הקרמיקה, כולל הספסלים? אני רוצה הצעת מחיר מוכנה. כולל הכל, תגיד לי, תעשה לי מחיר, כמה זה כולל כל מה שאתה רואה". הגבאי עשה חשבון, יצא אולי מיליון, שני מיליון, לא ידוע בדיוק כמה זה יצא.

הגיע הבן אדם עם תיק, ספר לו במזומן את כל הכסף, עבור כל בית הכנסת. הכל, הכל, הכל. אחרי שהוא סיים, הלך לרב. "הרב", הוא אומר, "אני רוצה ברכה. הרב הבטיח שמי שיתרום, הרב יברך אותו, כל מה שירצה יקבל".

אמר לו הרב: "בטח, מה אתה צריך?".

אמר לו: "הרב, אני, אין לי ילדים. אני רוצה שהרב יברך אותי שאני אזכה לילדים".

אמר לו הרב: "אני מצטער, זה אני לא יכול לברך".

"אבל הרב", הוא אומר, "כשהרב הבטיח, הרב לא אמר ברכה הזאת כן, ברכה הזאת לא. הרב אמר כל ברכה שתבקש תקבל".

אמר לו הרב: "טוב, אז תבוא עוד שלושה ימים ואז נראה מה נעשה".

אחרי שלושה ימים הגיע אותו דוקטור יהודה. הגיע לרב, אומר לו הרב: "אם תרצה שיהיה לך ילד אחד, יש תנאי אחד. בהיריון, כשאשתך תהיה בהיריון, אתה צריך למות, ואחרי הלידה האמא צריכה למות. אם אתה מסכים, הנה מה טוב".

אומר לו הבן אדם: "אני מיד מסכים. אני מסכים. כי מה עדיף? מה עדיף, לחיות עוד כמה שנים ואין לי אחר כך המשך? אני מעדיף ככה. אבל אני שואל את אשתי, כי זה גם תלוי באשתי". ואשתו הסכימה גם כן.

אמר לו הרב: "תלך הביתה, בעזרת השם תבשר אותי בשורות טובות". הוא הלך, באמת עבר איזו תקופה, באמת היה, התחיל להתקדם ההיריון. באמצע הזמן, יהודה הזה נפטר. נפטר יהודה הזה והיא המשיכה, והייתה בודדה. הורים לא היו, בעל לא היה. הסתובבה בעולם, לא היה מה לאכול, היא לא ידעה מה לעשות.

ממש אולי לקראת סוף ההיריון, הגיעה לאיזה מקום, הייתה רעבה מאוד. ולא היה לה כמה ימים מה לאכול, החליטה שהיא, זהו, עוזבת את העולם. היה שם איזה נהר, היה שם איזה נהר. אמרה: "אקפוץ לנהר ואטבע ושלום". והיא באה, ופתאום הגיעה אשתו של האופה של העיירה.

אשתו של האופה הגיעה, רואה אותה: "גברת, מה את עושה פה?". סיפרה לה: "אין לי מה לאכול". "בואי אצלי הביתה, אני אתן לך חדר, תוכלי להיות אצלי". באמת נתנה לה חדר, ונתנה לה לאכול, והיא גידלה אותה, דאגה לה שם בתוך הבית שלה.

עבר אולי שבוע שבועיים, נולד ילד ברוך השם. עברו שמונה ימים ויקרא שמו בישראל 'שמואל'. שמואל, איזה יופי. אולי שלושה ימים עברו מאחרי הלידה, מאחרי הברית, האמא לא התעוררה בבוקר. בבוקר האמא לא התעוררה.

ומי שגידל את שמוליק הזה, מי שגידל את שמוליק, זו אשתו של האופה. בבית של האופה גדל שמוליק. שמוליק גדל, נהיה עילוי גדול מאוד מאוד. לא משהו בינוני, משהו מאוד גדול. כשהוא היה בגיל שמונה עשרה, הוא בא לבקר את אמא. מה זה אמא? בא לבקר את האמא החורגת.

בא לבקר, אז היא אומרת לו: "שמואל, אתה יודע, מלא גבירים מגיעים לפה, רוצים אותך". מלא גבירים רוצים אותך. למה? שמואל הזה היה עילוי. אתה יודע, יש כזה עילוי שהוא בקיא בכל התורה כולה בעל פה, אבל הוא פחות חריף. יש אחד שהוא מאוד מאוד חריף, אבל הוא לא בקי. שמואל הזה היו בו את כל המידות הטובות - גם גאון, גם חריף, גם בקי, וגם מידות טובות – ממש הכל היה בו.

היא אומרת לו: "אתה יודע, מלא גבירים באים, רוצים אותך לחתן". הוא אומר לה: "אמא, על כל מה שעשית לי, מה חשבת שאני אלך למישהו? אני אקח כלה אחרת? אני מתחתן עם פרלה". פרלה? מי זאת פרלה? זאת הבת של האופה. סתם איזו בת. "כהכרת הטוב אני רוצה להתחתן עם הבת שלך".

וזה, שמואל הזה, עבר זמן והתחתנו. התחתן עם פרלה, הבת של האופה. אתה יודע שיש גבירים ענקיים שבאים, אבל משום הכרת הטוב. הבחור הזה גדל, גדל נהיה גאון הגאונים. הבחור הזה... מי זה הבחור הזה? זה המהרש"א. מורנו הרב רבי שמואל איידלש. זה המהרש"א. איזה פחד פחדים.

מאיפה המהרש"א הזה הגיע? מאיפה המהרש"א זה הגיע? מאיפה שהיו את כל העיכובים שהוא לא יבוא, מאיפה שהיו את כל העיכובים שהוא לא יזכה לבוא, שאנשים צריכים למות כדי שהוא יבוא - משם מגיע המהרש"א.

לאחר מכן אשתו של האופה הזאת התעשרה, התעשרה מאוד, והיא פתחה לו ישיבה למהרש"א. פתחה ישיבה והייתה מחזיקה לו את הישיבה. היו ארבע מאות בחורים בישיבה, והייתה מחזיקה את כל הישיבה. היתה לו הכרת הטוב על כך גדולה אליה, שהוא התייחס אליה ממש כאמו, ולכן גם כונה על שמה. השם שלה היה 'איידל', ולכן הוא היה נקרא גם כן 'איידלש', וזאת האות א' בשם שלו - המהרש"א.

מאיפה יצא המהרש"א? מכל העיכובים שלא יכולים להיות בעולם, מכל האפשרויות שלא מסתדר בעולם - משם יצא המהרש"א. וזה כל הפרשה שלנו. כל הפרשה שלנו כולה, מאיפה היא בנויה? רק מהעיכובים. היא לא בנויה ישר. היא בנויה מעוד עיכוב ועוד עיכוב ועוד עיכוב.

והיסוד הגדול, כותב הרב פינקוס - אני בניתי את כל זה על המשפט שאמר הרב פינקוס. עטפתי אותו בכל מיני סיפורים, אבל היסוד שאמר הרב פינקוס: התורה מספרת שרחל ביקשה מיעקב בנים - "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". ויאמר לה: "התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?". במקום, רש"י דורש "אשר מנע ממך" - ממך ולא ממני.

תגידו, ככה מדברים? ככה מדברים? אחד הולך לרב, אומר לרב: "כבוד הרב, אני חולה, לא מרגיש טוב". אומר לו הרב: "אתה חולה! אני בריא, ברוך השם!". ככה מדברים? ככה אתה מדבר? יעקב אבינו אומר לרחל: "אשר מנע ממך" - לך יש בעיה, לי אין בעיה! לא יכול להיות.

אומר הרב פינקוס, אומר לה יעקב לרחל: "תשמעי. מה את רוצה? שאני אתפלל? אני אתפלל! אבל אם את רואה שהוא מנע ממך ולא ממני, מה זה אומר? הוא רוצה את התפילות שלך, לא שלי. אם היה רוצה את התפילות שלי, היה מונע ממני. אם את רואה שהוא מנע ממך ולא ממני, הוא רוצה אותך, לא אותי", אומר הרב פינקוס, וזה היסוד.

מעולם לא תראה לפניך 'עיכוב'. תמיד תראה לפניך דרך של עלייה. כל אחד מאיתנו יש לו בחיים שלו עיכובים, ניסיונות, קשיים מבית ומבחוץ. אל תראה לפניך דברים שמעכבים אותך. תראה שם, שם, תראה את דרך העלייה שלך. איפה שתתגבר, איפה שתצליח, שם יהיה לך את שיא העלייה שלך.

ולכן באמת מובא בשם האריז"ל, בשם כל הצדיקים, שאיפה שבן אדם רואה את שיא העיכובים שיש לו - בשביל זה הוא בא לעולם. איך יכול להיות? בשביל זה באתי לעולם? כי אתה רואה שיש לך עיכובים, יש לי עוד עיכוב ושם קשה לי מאוד, ומאוד מאוד קשה לי ולא מסתדר לי? בשביל זה באת לעולם.

כי אם תתקן את זה, הלשון של הרב וולבה, 'אם תתקן את זה - משם אתה תצליח לעשות את המצווה הכי בשלמות שיכולה להיות'. כי אם אתה רואה שבורא עולם מעכב אותך בנושא הזה, סימן שבנושא הזה אתה הכי בנוי להיות הכי מושלם בנושא הזה.

ולכן כל אחד ואחד מאיתנו תמיד יש לו ניסיונות. מעולם אל תראה לפניך את הניסיון, תראה לפניך דרך של עלייה. כשאתה תתגבר, תצליח, תתמודד, אתה תעלה מאוד מאוד למעלה, יותר ממישהו אחר שלא מתמודד.

תראה את לאה אמנו. לאה אמנו, אמרו לה: "גברת, את יודעת מי זה השידוך שלך? את יודעת מי זה השידוך שלך? זה עשו". עכשיו, תארו לכם שלא היו אומרים ללאה שזה עשו, ולאה לא הייתה מתפללת. לא הייתה מתפללת. בסוף מה היה? לאה היתה הולכת לעשו. בזה שאמרו לה: "גברת, את יודעת, השידוך שלך זה עשו" - משם יצא חצי מעם ישראל. משם, מהעיכוב הזה שאמרו לה שהחתן שלך זה עשו, משם יצא חצי מעם ישראל. כל מה שיש לנו היום - זה רק שבט יהודה ושבט בנימין, זה מה שנשאר לנו היום.

מאיפה יצאו כל אלו? מהתפילות של לאה. כי היא ראתה לפניה - לא, היא לא ראתה עיכוב, היא ראתה דרך של עלייה. איך אני יכולה להמשיך להתעלות דרך זה?

אחר כך היא רואה, לאה אמנו, היה לה תאווה להביא שבטים. אל תחשבו שזה היה בצחוק. אם אתה רואה שלאה זכתה יותר מכל השבטים, מכל האמהות, אז תבין שזה היה תאווה גדולה מאוד. לאה רואה פתאום שמי יודע, מי יודע, אולי רחל תהיה פחות מהשפחות אולי. אז היא ויתרה על התאווה שלה. בשביל מה? בשביל שאחותי לא תתבייש, בשביל שאחותי בסוף לא תתבייש.

על זה ויתרה לאה על כל התאווה הגדולה הזאת שהייתה לה, בשביל שאחותי לא תתבייש, שהיא תזכה לעוד ילד. מה היא זכתה בסוף מהעיכוב הזה? בסוף היא זכתה לשני שבטים.

תמשיך הלאה - דינה. אתה יודע, זה אסון. אנחנו רק קוראים את זה, אף אחד לא, אתה יודע, עבר את זה בחיים שלו. אבל זה אסון. אתה יודע, תפס אותה גוי, תפס את דינה בת יעקב. זה לא צחוק, אתה יודע איזה אסון זה. איזה אסון. עכשיו האסון הגדול שגם התעברה ממנו, אתה יודע איזה פחד זה. ונולדה מזה אסנת.

אתה יודע, ואסנת הזאת, איפה זרקו אותה? למצרים, לשיא התועבה. אתה יודע כמה עיכובים יש פה? זה עיכוב של דינה, תמשיך הלאה עיכוב של מה שיצא ממנה, תמשיך הלאה איפה היא נמצאת, איפה היא נמצאת - במצרים, שיא הטומאה. תמשיך הלאה - ושם יוסף מגיע גם בדרך של עיכובים, ומתחתן עם אסנת, ויוצאים שני שבטים משם.

מכל העיכובים האלו ראית מה יצא בסוף? דרך של עלייה. איך אפשר להתעלות! אל תראה עיכוב. אתה מסתכל על העיכוב ואתה נשאר בעיכוב הזה. כל אחד מסתכל על הניסיון שיש לו ואומר: "וואי, איך אני אצא מזה?". לא 'שאני אצא מזה' - מזה אני אתעלה להיות פי שניים יותר טוב עכשיו, יותר גדול. אני אצא מזה.

ולכן מברכים את הילדים. מה מברכים את הילדים? "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". לא מצאת את מי לברך? אני הייתי מעדיף שבט יהודה ושבט יששכר! יהודה, אתה יודע, זה המלכים. יששכר זה התורה. אני הייתי מעדיף את זה. מה לי מ'אפרים ומנשה'? אני לא מכיר אותם, אפרים ומנשה, לא מכיר אותם. אני לא יודע מי הם. אבל אתה יודע, שבט יהודה זה שבט המלכים, שבט יששכר זה שבט התורה. היה עדיף את זה.

לא, לא! אתה מברך את הילדים בערב שבת, אתה כביכול אומר להם: "אתם רואים שיש לכם ניסיונות, יש לכם קשיים, אתה רואה שיש לך בעיות? אל תסתכל על הבעיה כבעיה. קח אותה כקרש עלייה להצלחה". איפה שתראה ניסיון - אתה נכנס הביתה ואתה רואה שיש לך ניסיון, תדע - פה אתה הכי מוצלח שיכול להיות בניסיון הזה. הכי מוצלח שיכול להיות.

לכן כל אחד ואחד מאיתנו תמיד יראה את ההצלחה שיש לו איפה שנראה כישלון.

היה פה איזה צדיק אחד שנפטר לא מזמן. קראו לו הרב יואל תורג'מן. אני לא מכיר אותו, רק שמעתי שהוא היה צדיק גדול.

סיפר לי החתן שלו. הוא היה, איך זה נקרא היום, 'מטפל רגשי'. זאת אומרת בין שאר כל הדברים הנפלאים שהוא היה עושה, הוא גם היה משוחח עם אנשים ועוזר להם מאוד. אז היום בדרך כלל בעולם, מה מטפלים? מחפשים איפה אתה לא טוב. "תגיד לי במה אתה לא טוב?", מתמקדים ב'לא טוב', חיים את הדברים השליליים.

מישהו היה בא אליו, אומר: "תשמע, יש לי בעיות כאלו וכאלו". "בסדר! אבל תגיד לי במה אתה טוב? נכון, יש לך מלא בעיות, אבל יש לך משהו טוב. תגיד לי במה אתה בן אדם טוב?". משם היה לוקח את הטוב שיש בו, משם היה מרומם אותו ומצליח בו.

כל אחד מאיתנו יש לו המון קשיים, המון ניסיונות. אל תיקח את זה כעיכוב, קח את זה כקרש עלייה להצלחה של רוב החיים.

יש סיפור, זה מובא בספר של רבי משה פיינשטיין. הגיעה אליו איזו כלה אחת, שלושה שבועות לפני החתונה. השם ירחם, החתן שלה התגלה אצלו המחלה, והחתן ביקש לפרק את השידוך. אז היא באה להתייעץ, אמרה לפני שמבטלים את השידוך, אקבל אישור מהרב משה פיינשטיין.

אמר לה רבי משה פיינשטיין: "אם בורא עולם הביא את המחלה בסוף השידוך, סימן שאלוקים רוצה שתתחתני איתו. למה אלוקים לא הביא את זה לפני כן? הרי אם זה היה אחר כך היית מתמודדת. אם בורא עולם הביא את זה עכשיו, סימן שזה מה שהשם רוצה". וככה היה, והם התחתנו.

אבל הרב משה פיינשטיין בירך אותה: "בעזרת השם, אל תדאגי, יהיה לכם עוד ילדים". ככה הוא אמר, והתחתנו באמת. והתחתנו, עבר שנה נולד להם ילד אחד.

אמר לה בעלה: "תשמעי, הרב משה פיינשטיין אמר שנזכה ל'ילדים'. ממילא הכוונה - שני ילדים. אז אולי בואי נחכה עכשיו לילד השני, נחכה עוד איזה עשר שנים. ככה אני אזכה, עוד עשר שנים אני אזכה לחיות".

אמרה לו אשתו: "כיון שזה קשור למה שהרב משה פיינשטיין אמר, אז בוא נשאל אותו". אמר להם הרב משה פיינשטיין: "בברכות לא עושים פלפולים. מה שברכנו תעשו כדרך העולם". ובאמת, בהיריון השני בעלה נפטר.

בעלה נפטר, וזהו. עבר איזה זמן, ואחר כך נולד הילד השני. עבר איזו תקופה, שנתיים שלוש, והציעו לה שידוך חדש והתחתנה. עבר מאז שש שנים, ואין ילדים. בסוף הלכה לאיזה טיפול, והרופא אמר: "גברת, את לא בת בנים בכלל, לא שייך אצלך ללדת!". היא אומרת: "מה זה? יש לי שני ילדים". הוא אמר: "זה לא שלך. לא יכול להיות שזה שלך!". אמרה לו: "בטח שזה שלי, מה לא שלי?! אין בזה שום ספק בכלל!". אז אמר לה הרופא: "אין לי הסבר בזה. מצד הטבע, אין הסבר". ככה הוא אמר, "מצד הטבע אין שום הסבר".

איפה שהיה עיכוב, שלא יכול להיות. איפה שהיה עיכוב, לא יכול להיות שהאישה תתחתן... עם כזה בחור, מה, אני אהיה אלמנה צעירה? משם הגיעה כל הישועה של האישה הזאת. משם הגיעה כל הישועה של האישה הזאת.

כשרחל אמנו רואה שרוצים לבייש את אחותה, מה היא אמרה? "אני אמסור לאחותי את הסימנים". איך היא הרגישה? איזו טובה, איזו צדיקה אני, איך עשיתי טובה לאחותי! בוא נגיד שרחל לא הייתה מוסרת את הסימנים ללאה. מה היה קורה בסוף? בסוף יעקב היה מתחתן עם רחל, ואין להם ילדים, עשר שנים היה חי איתה ואין ילדים, היה מגרש אותה, מתחתן עם לאה, ומלאה מגיעים כל השבטים, ורחל הייתה הולכת לעשו. בזה שרחל מסרה את הסימנים, בזה שרחל כביכול הרגישה שהיא מאבדת הכל, מאבדת הכל - שם הגיעה כל הישועה של הבן אדם.

סיפר איזה יהודי אחד, יהודי חילוני אחד: "טסתי ללונדון, הייתי בלונדון, פתחתי שם מרפאה גדולה. מרפאה רצינית מאוד מאוד. אתה יודע, שם באירופה, אנשים 'חמים', אבל רק מתחת לשמיכה. אבל בחוץ – הם אנשים קרים, קרים. אני באתי ישראלי, אתה יודע, עם כל החום. ואתה יודע, מילה טובה לאנשים, 'קניתי' את כל האנשים. מרפאה של עשרה אנשים, התחילו להיות שם מאות ואלפים".

אבל הייתה שם עוד איזו מרפאה, הייתה שם. והם רואים שכל הקליינטים עוזבים אותם ובאים למרפאה הזאת. בהתחלה שלחו לי כל מיני איומים: "תדע לך, אם אתה מתחיל איתנו, ואתה לוקח לנו קליינטים, אנחנו יודעים לטפל, אנחנו נדע לטפל בך". הוא אמר: "אתה יודע, ישראלים, יאללה עזוב אותך, תטפל עד מחר. סע, סע".

אתה יודע, מפה לשם, ובסוף הוא הרגיש שמתחיל החבל להתהדק לו על הגרון. התייעץ עם איזה חבר שלו, יש לו איזה חבר חרדי בארץ. הוא אמר לו: "שווה שתבוא לביקור בארץ, תתייעץ עם הרב שטיינמן. שווה. תשמע, הרב שטיינמן, אנשים מתייעצים איתו מאוד מצליחים".

היהודי הזה בא לארץ, הגיע לרב שטיינמן. הוא וחבר שלו נכנסים, נכנסים לרב שטיינמן, הוא עם כיפה לבנה, והוא חרדי. הוא מדבר איתו: "כבוד הרב, פתחתי מרפאה, והמרפאה השנייה, זו מרפאה עם רשת של מרפאות בכל אנגליה, והם עכשיו ככה עושים לי בעיות".

אומר לו הרב שטיינמן: "אז מה הבעיה? למה לריב? תתחבר אליהם, תיכנס אליהם, תעבוד תחת רשותם". "הם לא רוצים אותי". "אז מה הם רוצים?", שואל אותו הרב שטיינמן. "הם רוצים שאני אסגור".

אומר לו הרב שטיינמן: "אז תסגור". הוא אמר לו: "מה זה אני אסגור? זה הפרנסה שלי, מה זה נסגור?". הוא אמר לו: "פרנסה? בסדר, אלוקים יביא פרנסה ממקום אחר. מה אתה דואג? זה המקום היחיד שיש פרנסה?".

הוא אמר לו: "כן, אבל יש לי רופאים, עובדים, אני התחייבתי להם, ואם אני עכשיו לא אשלם... אתה יודע כמה זה הפיצויים שאני אצטרך לשלם?". הוא אמר לו, לרב שטיינמן: "בערך זה מאה אלף דולר זה יעלה לי".

אמר לו הרב שטיינמן "אה, לבורא עולם מאה אלף דולר זה לא הרבה כסף. אתה יכול לסגור".

"כבוד הרב, אבל אם אני אסגור... מאיפה בורא עולם מביא לי את המאה אלף דולר האלו?". אמר לו: "תראה, אני חמישים שנה נותן עצות לאנשים. מעולם לא יעצתי לבן אדם עצה שהיא רעה. תמיד אני נותן לך עצה הכי טובה בשבילך. תשמע לי, כדאי לך. בורא עולם ישלם לך על שאתה מוכן לסגור בשביל השלום, כדי לא לריב. שווה להפסיד את כל הכסף בשביל לא לריב. שווה הכל!".

אומר לו אותו אחד: "כבוד הרב, קיבלתי על עצמי. כשאני אגיע ללונדון אני אודיע למרפאה השנייה שאני סוגר". אומר לו הרב שטיינמן: "עד שתגיע ללונדון אתה תתקרר בטח. אתה תתקרר. תתקשר פה עכשיו, אני רוצה לשמוע. פה תתקשר, אני רוצה לשמוע שאתה אומר להם את זה".

הוא מתקשר למנהל של המרפאה המתחרה. אומר לו: "שלום, אני החלטתי שאני סוגר את המרפאה". אומר לו המנהל: "תגיד לי, אתה נורמלי? מה אתה סוגר?". וככה הוא חושב לעצמו: 'הישראלים האלו... סוגר? מי יודע מה הם מתכננים מתחת לאדמה? מי יודע מה הם מתכננים? איזה סוגר? הוא בטח מתכנן פה איזה משהו'.

הוא אמר לו: "תגיד לי למה, למה אתה סוגר?". אומר לו: "אני פה אצל הרב שטיינמן בארץ ישראל והוא אמר לי לסגור, ואני סומך על הרב. מה שהרב אמר לי לסגור אני סוגר". "ומי זה הרב הזה שלך?". "תשמע, זה רב מאוד גדול!". "הוא גם חכם?". "מאוד חכם!". הוא אומר 'וואו, אלו בטח מתכננים. שני אלו בטח מתכננים משהו. גם רב גדול גם חכם, מי יודע...'.

המרפאה המתחרה הזאת, שלחו מיד את אחד השותפים: "טוס לארץ, פה, דבר עם הרב שטיינמן. מה הם מבשלים? מה הם מבשלים פה? הם מבשלים פה איזה משהו".

קיצור, הוא הגיע. איך שהגיע פה לארץ, נכנס לקונסוליה: "אני רוצה לברר מי זה הרב שטיינמן הזה, אמרו יש פה רב שטיינמן אחר". אמרו לו: "כן". "הוא חכם?". אמרו: "כן". "נבון?". אמרו: "כן". "הוא צדיק? זה בן אדם טוב?". אמרו: "כן".

טוב, נסע. הגיע - עכשיו הוא חשב, אתה יודע, הוא יכנס לאיזה בית, אתה יודע, איזה כמה מפלסים, איזה עניינים. פתאום נכנס לבית, רואה קירות קלופים. אתה יודע, נכנס, רואה איזה בית של עניים. הוא לא הבין.

הביאו לו כיסא 'כתר' לשבת. הוא אומר: 'אתם נורמליים? אני יושב על כיסאות של מנהלים, מה כסא פלסטיק?'. אבל הוא ראה על מה שהרב שטיינמן יושב, אז הוא אמר: 'בסדר, זה מצב טוב, המצב שלי טוב'.

הוא יושב, אומר לרב שטיינמן: "לפני שבאתי לפה, הייתי בקונסוליה, אמרו שאתה בן אדם חכם. אני רוצה לדעת מה החוכמה יש פה שאתה אומר לבן אדם לסגור את העסק. אני לא מבין את זה. זה הפסד גדול".

אמר לו הרב שטיינמן: "תראה, התורה שלנו אוסרת להשיג גבול. יש בתורה איסור להשיג גבול של השני. לכם היה כבר מרפאה, והוא בא, הוא משיג גבול. התורה אומרת שאסור".

"כן, אבל יש הפסדים". אמר לו: "אצלנו בתורה זה לא קשור לכסף. זה לא קשור לכסף. אצלנו בתורה, אם אתה רואה שאתה לא מסתדר עם השני, תסגור למען השלום".

"איזה יפה, ממש יפה", אומר לו האנגלי הזה. "כבוד הרב, במה אתה מייעץ לנו? בוא נגיד שאנחנו נשאל אותך עכשיו, מה אתה, אתה הרי בן אדם חכם, מייעץ לנו?".

אמר לו: "תראה, אתם רואים שהבן אדם הזה מאוד חכם. אתם רואים, הוא פתח מרפאה, לקח לכם את כל הלקוחות. הבן אדם הזה מאוד חכם - קחו אותו תחת חסותכם, תפתחו לו מרפאה במקום אחר, והוא יהיה המנהל של המרפאה, והכל יהיה בסדר".

הוא אמר לו: "באמת הצעה טובה". אמר לו הרב שטיינמן: "תתקשר בו בפני, תגיד לי אם אתה חותם על חוזה או לא. אני רוצה לדעת, כן או לא". ואז הוא מתקשר, כי יש עוד שותף, מתקשר לשותף: אומר לו הבן אדם: "וואי, באמת רעיון גדול, רעיון מאוד גדול". ובאותו יום נחתם החוזה להעסיק אותו במקום אחר.

אומר הבן אדם: "לא רק שלא הפסדתי מה שהיה, הרווחתי יותר משכורת, לא הייתי צריך שם פיצויים לכל הרופאים כי עכשיו הם יכולים לעבוד איתי ביחד במרפאה החדשה, והכל הסתדר".

איפה שהיה נראה לך את הניסיון הגדול, את כל העיכובים, איפה שהיו לך את כל העיכובים - אתה יודע, רודפים אחריי, מקללים אותי, רוצים להפיל אותי, רוצים זה? משם יצא הדרך של העלייה הגדולה ביותר שיכולה להיות.

אני מסיים בסיפור. זה סיפור לא בשבילנו, אבל מה אני אגיד לכם - זה גדול, גדול. סיפור נפלא, אבל כל חיזוק ממנו זה יקר, יקר. סיפור קצר מאוד:

סיפר איזה אחד שעובד בחברה קדישא. יום אחד התקשרה אליו איזו רוסייה אחת. היא אומרת לו שבעלה נפטר, רוצים שיקברו אותו. אז אני התקשרתי, ביררתי אם הוא בכלל יהודי. כן, יהודי.

הגיעו חברה קדישא, לקחו את הנפטר, עשו טהרה, שמו אותו בחדר של ההספדים, ואמרנו אולי שני פרקי תהילים. באנו לצאת, והאישה הרוסייה אומרת: "מה זה? מה, אין הספדים?". "לא מכירים אותו, לא יודעים מי זה, לא מכירים. לא יודעים מי זה, מה נספיד?". היא אומרת: "טוב, אני רוצה להספיד".

היא אומרת לו: "שַׁשָׁה, אתה יודע, אין מי שיגיד עליך קדיש. אין לנו ילדים. אין מי שיגיד עליך 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא'. אין, אין מי שיגיד. אבל אני יודעת למה. היינו גרים ברוסיה ולא היה מקום של טהרה, וארבעים שנה לא נגעת בי. זה ה'יתגדל ויתקדש שמיה רבא'".

כל אחד מאיתנו יש לו ניסיונות בחיים. כשאתה עומד בניסיון זה כזה נחת רוח להשם. התגברות של בן אדם, זה הקדיש הגדול ביותר שאפשר שיהיה. זה קידוש השם, וזה קרש של עלייה, ושל הצלחה למעלה.

והשם יעזרנו, על דבר כבוד שמו. אמן ואמן.