שיעור 69

בואו נחיה חיי רוממות...

פרשת וישלח תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

המסר העיקרי של "שוב יום אחד לפני מיתתך"

המשנה באבות מלמדת אותנו לא לחיות בפחד מהמוות, אלא להתמקד בחיים איכותיים ומשמעותיים. הרעיון הוא להבין את הערך העצום של כל מעשה טוב בשמיים ולחיות חיי רוממות במקום להתעסק בדברים פעוטים.

כוחה של מילה טובה ומעשה קטן

דרך סיפור הספרנית והמילים "ולא ניכשל" בברכת המזון, מודגש כיצד מעשה קטן יכול להשפיע באופן דרמטי על חיי אדם. המסר הוא שלעיתים איננו מודעים להשפעה העצומה שיש למעשינו הקטנים על אחרים.

ערך התורה והמצוות בשמיים

מהסיפור בזוהר על נחום הפקולי, אנו לומדים על הכוח העצום של לימוד תורה - אפילו פסוק אחד יכול להציל נשמה מהגיהנום. זה מדגיש את החשיבות של כל רגע של לימוד וקיום מצוות.

עולם הפוך ראיתי

דרך המכתב של האדמו"ר מסאסוב, מתגלים שלושה דברים חשובים על העולם הבא:

- מה שנראה חשוב בעולם הזה לא בהכרח חשוב בעולם הבא ולהיפך

- ערכו העצום של חסד ועזרה לזולת

- הכוח המיוחד של שירות ותשבחות לה', במיוחד בשבת

קריאה לפעולה

הרב מסיים בקריאה להתחזקות בתקופה מאתגרת זו:

- לנצל כל הזדמנות ללימוד תורה

- להתפלל בכוונה

- לשיר שירי שבת בשמחה

- לעשות חסד עם הזולת

- להתמקד בדברים החשובים באמת במקום בזוטות

המסר הכולל הוא שעלינו לחיות חיים מלאי משמעות ולהבין את הערך העצום של כל מעשה טוב, גם אם נראה קטן בעינינו.

הסיפורים בשיעור

האמן האחרון של האישה מהשואה

בבית חולים בארה"ב, הרב עזריאל טאובר ליווה חולה. לאחר שעלה 17 קומות בחדר המדרגות להביא קידוש לחולה, שמע מרחוק אישה עונה 'אמן'. כשניגש אליה, התברר שהייתה ילדה יהודיה שהוסתרה בשואה במשפחה פולנית, וחיה כל חייה כגויה. ברכת "בורא פרי הגפן" העירה בה זיכרונות מבית אביה. כשחזר אליה מאוחר יותר, גילה שנפטרה. הספיד אותה במניין ואמר: "הקב"ה חיכה לה חמישים שנה בשביל אמן אחד."

הספרנית והמילים "ולא ניכשל"

אברך שחיפש ספרים באוניברסיטת בר-אילן נתקל בוויכוח עם ספרנית לגבי הנוסח "ולא ניכשל" בברכת המזון. לאחר מחקר מעמיק, מצא מקור עתיק שכלל את המילים הללו ושלח לה. שלוש שנים מאוחר יותר, קיבל הזמנה לחתונה מסתורית. בחתונה, התברר שהכלה היא אותה ספרנית, שהמילים "ולא ניכשל" מנעו ממנה להתחתן עם גוי ברגע האחרון, והובילו אותה לחזור בתשובה.

המסר משמיים: שלושה דברים

לאחר פטירת אחד מגדולי הדור, בנו חיפש מסמך חשוב. כשנה ושלושה חודשים לאחר פטירתו, הופיע אביו בחלום וגילה היכן המסמך. הוא חשף שלושה דברים מהעולם העליון:

1. "עולם הפוך ראיתי" - העליונים למטה והתחתונים למעלה
2. גודל השכר על עשיית טובה לזולת
3. השמחה העצומה בשמיים כששרים שירות ותשבחות, במיוחד בשבת

נחום הפקולי: כוחו של פסוק אחד

רבי זמיראה פגש נשמה בגיהנום של יהודי שהיה קצב וחטא בכל העבירות האפשריות. הוא מצא את בנו של אותו אדם, לימד אותו תורה, והבן נהיה לתלמיד חכם - נחום הפקולי. מאוחר יותר, אותו חוטא הופיע בחלום וסיפר שברגע שבנו למד פסוק אחד בתורה, הוציאו אותו מהגיהנום. ממנו יצאה משפחת פקולי המפוארת, וביניהם שמעון הפקולי שסידר את תפילת שמונה עשרה.

כל הסיפורים הללו משרתים מסר מרכזי אחד: הערך העצום של כל מעשה טוב, גם אם נראה קטן בעינינו. בין אם זה אמן אחד, מילה טובה, או לימוד פסוק בודד - לכל מעשה יש השפעה עצומה בשמיים ובארץ.

תמלול השיעור

"ושוב יום אחד לפני מיתתך", כך דרש רבי אליעזר הגדול בן הורקנוס. איזה חיים אלו? מה זה החיים האלו? אחד הולך לישון, הוא אומר לאשתו: "את יודעת, מחר אני לא קם". בסוף הוא מתעורר, הוא אומר לאשתו: "הפעם לא הלך, מי יודע אולי מחר". תשמע, הבן אדם הזה בדיכאון אחרי שבוע. איך חז"ל רוצים שאני אחשוב כל יום? שאני אחשוב 'שאני אעשה תשובה היום כי שמא אמות מחר'? מה, איזה חיים אלו?

[הערה: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתֶךָ. וּלְפִי שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֵימָתַי יָמוּת, יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר (ברטנורא. אבות ב, י).]

אז ראיתי שמסבירים, ואני אומר לכם - זה אש! אש! אדם, השם ירחם, נפטר והגיע למעלה בשמיים. פותחים לו את כל התיקים למעלה בשמיים, ואומרים לו: "תשמע, וואי, איזה בן אדם צדיק היית! מגיע לך לרדת למטה לשעתיים". וואי, באמת - שעתיים ירד למטה. הוא מגיע הביתה, דופק בדלת.

עכשיו אני שואל - הוא ישאל את אשתו: "תגידי לי, למה הכלים פה לא שטופים"? הוא לא ישאל את השאלה הזאת! הוא ישאל: "למה הכביסה לא מקופלת? מה, לא מבין איפה הניקיון"? הוא לא ישאל כאלה שאלות. למה? יש לו שעתיים לחיות! מה אתה עושה בשעתיים האלו? אתה מתנהג כמו בן אדם גדול!

אתה לא מתייחס לדברים פשוטים. אתה לא רואה את הדברים האלה בכלל. אתה מסתכל רק על הדברים שאני יכול לאסוף מהם זכויות למעלה. הדברים השוליים האלו לא חשובים בכלל.

זה מה שחז"ל מתכוונים פה - "ושוב יום אחד לפני מיתתך". הפירוש: בוא תתחיל לחיות חיי רוממות! תפסיק להתעסק כל הזמן עם קטנות. בן אדם מתעסק עם קטנות, עם דברים פשוטים, ושם את כל החיים שלו בדברים פשוטים. לא, לא, לא! תתחיל לחיות חיי רוממות! תתחיל להבין שהדברים השוליים הקטנים האלו, נכון, צריך שיהיו, צריך, אבל זה לא החיים שלנו. שם אנחנו לא נמצאים.

סיפר הרב עזריאל טאובר את הסיפור הזה - סיפרנו אותו פעם אחת, אבל תמיד הסיפור הזה יפה. סיפר: "יום אחד התלוויתי לאיזה חולה בארצות הברית. הגענו לבית חולים של 17 קומות, שמו אותנו בקומה ה-17. אמרו לי שאני צריך להיות צמוד לחולה, אז כל הזמן הייתי איתו בהשגחה.

בשבת אני רואה על המסכים שהמדדים יורדים. ישר הלכתי לאחות, אמרתי לה שהמדדים פה יורדים. היא באה, הסתכלה. עברו כמה דקות והגיעו שני גויים מהשינוע, ולקחו אותנו. אני צמוד לעגלה של המיטה, פתחו את המעלית, ירדנו למטה. הגענו למרתף. אמרו 'במרתף תחכה, יעשו בדיקות'.

בינתיים התור לא מתקדם והחולה אומר לי: 'אני צריך לעשות קידוש, אני רוצה לאכול משהו'. אמרתי לו: 'אני עכשיו אטפס 17 קומות?' אין מדרגות, אבל אז נזכרתי שמחוץ לבניין יש מדרגות חירום שאפשר לטפס בהן. עליתי 17 קומות, מחוץ לבניין. היה גם באותו זמן רוח חזקה מאוד ואני מטפס, עולה.

הגעתי עד לקומה ה-17, יש שם דלת חירום שנפתחת מבפנים ולא מבחוץ. 'ריבונו של עולם, תרחם עליי! 17 קומות עליתי, תרחם עליי, אני פה איתך למעלה בשמיים!' באמת השם ריחם עליי - איזה גוי אחד יצא לעשן אז הוא פתח את הדלת. נכנסתי מיד, הבאתי את המיץ ענבים, הבאתי עוגות וירדתי בחזרה את כל ה-17 הקומות.

הגעתי, ראיתי שהתור שלנו עדיין לא הגיע. עשיתי קידוש, בירכתי 'בורא פרי הגפן'. פתאום אני שומע ממרחק שם איזו אישה צועקת 'אמן'! אמרתי: 'מה, יש פה יהודים? לא יכול להיות!' ניגשתי אליה, שאלתי אותה מה העניין שלה.

היא התרגשה מאוד מאוד, וסיפרה: 'הייתי בת עשר כשהתחילה השואה, וההורים שלי שמו אותי במשפחה פולנית שאני אשמר אצלם. גדלתי כגויה, עד היום התנהגתי כמו גויה. עכשיו פתאום שמעתי מישהו מקדש 'בורא פרי הגפן', נזכרתי באבא, אז עניתי אמן'.

וואי, רציתי לשאול אותה כל מיני שאלות - מה היא עברה בשואה, איך היה. אבל שמעתי ברמקול שקוראים את השם של החולה, אז אמרתי: 'טוב, אני אבוא אחר כך'. הלכתי, הרופאים עשו בדיקות, צילומים, אמרו שזה בסדר, יחלוף. עלינו בחזרה - הגיעו מהשינוע, העלו אותנו בחזרה למעלה, 17 קומות.

במוצאי שבת ביקשתי מאיזה אחד שישמור על החולה, ירדתי למטה. הגעתי לאישה הזאת - אני רואה שכיסו אותה עם בד לבן. נפטרה האישה. אמרתי: 'ריבונו של עולם, חיכית לה חמישים שנה בשביל מה? בשביל אמן אחד!' אמן אחד חיכה לה חמישים שנה.

התקשרתי לחברה קדישא וסיפרתי להם שיש פה נפטרת. הגיעו עם החברה קדישא ואני, ביחד היינו מניין. אמרתי שאני רוצה להספיד, והספדתי. אמרתי שאני רוצה לספר את הסיפור - אלוקים חיכה לאישה הזאת חמישים שנה בשביל שתענה אמן אחד. אמן אחד שתענה - איזו עוצמה יש לאמן אחד בשמיים!"

זה מה שחז"ל מתכוונים פה - "ושוב יום אחד לפני מיתתך". בוא תתחיל להסתכל על החיים כאיכותיים! לא שמחר אתה מת, או שמחר אתה חי. לא זה. אם מחר אתה מת - בוא תאסוף זכויות! ומה תאסוף? כל דבר שאתה אוסף יקר מאוד בשמיים. מאוד יקר! לא יקר משהו בדיעבד - מאוד מאוד יקר!

סיפר אברך אחד: "הייתי צריך לחפש כמה ספרים. חיברתי ספר...", [היום אולי יש אוצר החכמה, אבל בזמנו לא היה אוצר החכמה], "...והייתי צריך המון ספרים. מישהו אמר לי: 'אם תרצה את כל הספרים האלו, זה נמצא באוניברסיטה ברמת גן, אוניברסיטת בר אילן. שם תמצא את כל הספרים שיש בעולם'.

באמת, בוקר אחד התפללתי בנץ והגעתי לספרייה. כשנכנסתי וראיתי שם את הספרנית, אישה חילונית גמורה, אמרתי לעצמי: 'אין דרכי לדבר עם נשים, אני אנסה להסתדר לבד'. ומה אני אגיד לך - ים של ספרים יש שם, ים! אמרתי: 'עד שנמצא ספר אחד יגמר כל הזמן'.

לא הייתה ברירה, ניגשתי לספרנית. אמרתי לה: 'גברת, אני צריך את הספרים האלו'. היא לקחה עגלה, מכירה את כל הספרים, הביאה את כל הספרים על העגלה והביאה לי. אני יושב, כותב, מסכם, עובד, הכל כותב.

כשסיימתי, אני מסתכל בשעון ורואה שתיים וחצי בצהריים. אמרתי לעצמי: 'אפילו ארוחת בוקר עוד לא אכלתי כלום'. מרוב שהייתי צריך להספיק, הוצאתי את הכריך, נטלתי ידיים, ברכת המזון בירכתי בקול.

איך שאני מברך ברכת המזון, ניגשת אליי הספרנית: 'כבוד הרב, אם אתה מברך - תברך כמו שצריך'. אמרתי לעצמי: 'זאת תגיד לי איך לברך?'

היא אומרת: 'כבוד הרב, אל תסתכל עלי ככה - אני באתי מבית חרדי. אני לא יודעת מאיפה הרב אמר בברכת המזון "ולא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא ולא ניכשל". תגיד לי כבוד הרב, מאיפה הוצאת "ולא ניכשל"? מאיפה המצאת "ולא ניכשל"?'

אמרתי: 'גברת, זה בסידור! למה זה המצאה שלי? זה כתוב כאן בסידור!' פתחתי את הסידור והראיתי לה. היא אמרה: 'טוב, חכה פה הרב שנייה אחת'. היא הלכה והביאה עשרים סידורים, איזה עשרים סידורים מלפני מאה שנה, לא מה שיוצא היום. מלפני מאה שנה ואחורה, מאתיים שנה. סידורים ישנים מאוד.

פותחת סידור סידור, בברכת המזון כתוב 'ולא נבוש ולא נכלם' - אין 'ולא ניכשל'. מאיפה המצאת 'ולא ניכשל'? הרב אומר: 'וואי, היא באמת צודקת! אבל מה אני אגיד... הסידור הזה בא לי בירושה מאבא שלי, שהוא קיבל את זה מהסבא. אז מה, כאילו גם אני גם אבא וגם סבא, בירכנו בטעות?'

אמרתי: 'אני חייב לחפש את זה'. הלכתי לכל בתי הכנסת הישנים בירושלים, פתחתי סידור סידור - בכולם 'ולא נבוש ולא נכלם', אין 'לא ניכשל', זה לא מופיע. אמרתי: 'איפה עוד אני יכול למצוא ברכת המזון מקורית? הגדה של פסח!' אין הגדה של פסח בלי ברכת המזון. זה לא כמו זמירות שבת שזה הכל ליקוטים, לא חייב שיהיה.

חיפשתי בהגדות של פסח. יגעת ומצאת? תאמין! מצאתי באגדה של פסח אחת, בברכת המזון כתוב: 'ולא נבוש ולא נכלם ולא ניכשל'. וואי, איזה יופי! צילמתי את הדף הזה, לקחתי טוש זוהר, עשיתי על המילה 'ולא ניכשל' סימון עם הטוש זוהר.

עכשיו אמרתי: "וואי, איך אני אשלח את זה עכשיו לספרנית? אני לא מכיר אותה". אז כתבתי: "לכבוד אוניברסיטה בר אילן, רמת גן, עבור הספרייה, עבור הספרנית". חיכיתי שבוע, שבועיים, חודש - לא הגיעה שום תשובה. אמרתי לעצמי: "מסתמא זרקו את המכתב הזה. אולי המכתב הזה הגיע, נגיד שהגיע, אבל אתה יודע, כאילו היא אמרה - 'אתה הבאת לי מקור אחד, אני הבאתי לך עשרים מקורות שאין דבר כזה'". אז אמרתי: "טוב, יאללה, נגמר, שלום ולהתראות".

עברו מאז כמעט קרוב לשלוש שנים. יום אחד אני מקבל בתיבת דואר הזמנה לחתונה. הזמנה לחתונה עם השם שלי והכתובת שלי. השמות לא חשובים, השמות זה שמות שלי. אני לא מכיר את השמות. אני רואה - החתן חיים טרבלסי, הכלה רחל אלמקייס. אני לא מכיר, לא את החתן ולא את הכלה.

אבל אולי זה קשור לאשתי? אולי הכלה קשורה מצד אשתי? חיכיתי שאשתי תחזור ושאלתי אותה: "תגידי, זה קשור?" - "לא, אין שום קשר, לא מכירה את הכלה הזאת". אז אמרתי: "טוב, קורה. אנשים התבלבלו, עברו דירות, כתובות". אמרתי: "יאללה, שילך".

אשתי אומרת: "תראה, אבל אם כתוב גם את השם שלך וגם את הכתובת שלך - יש פה משהו. מה אכפת לך? החתונה בירושלים. את החתן ואת הכלה אתה לא מכיר, אבל אולי אתה מכיר את האורחים? חתונה בירושלים - לך לחתונה, תיכנס לחופה, תראה. לא מצאת אף אחד? תסתובב ותצא".

אמרתי לעצמי: "רעיון". באמת לקחתי את ההזמנה, יום החתונה נסעתי לאולם. אני מגיע לאולם - לא מכיר אף אחד. אף אחד לא מכיר, באמת לא מכיר אף אחד. חיכיתי, אולי אכיר מישהו - אין אף אחד. הסתיימה החופה, ואני יצאתי.

אני יוצא ממש בפתח של האולם, מישהו ניגש אליי, שם לי יד על הכתף. אומר לי: "שלום, כבודו זה הרב פלוני?" אמרתי לו: "כן". אומר לי: "הכלה רוצה לדבר איתך". - "תגיד לי, אתה בטוח?" אומר: "כן, אני בטוח. אני אבא של הכלה, אני אבא של הכלה. הכלה רוצה לדבר איתך".

טוב, ניגשתי, נכנסתי לאולם. הכלה באה, היא התחילה לבכות: "כבוד הרב, אתה רואה את החתונה הזאת? אתה השדכן של החתונה פה! אתה השדכן של כל החתונה!" - איזה שדכן? לא מכיר פה אף אחד! לא מכיר בכלל! איך אני השדכן פה?

"אני אגיד לך, כבוד הרב. אתה זוכר שלפני כמעט שלוש שנים הגעת לספריה של האוניברסיטה?" - "כן, אני זוכר". - "אתה זוכר שהיה בינינו ויכוח על ברכת המזון?".

"אני אספר לך מה שהיה. אני, אתה יודע, הייתי חילונית גמורה כפשוטו. הכרתי איזה בן אדם ש'אינו בן ברית'. הוא אמר לי: 'גברת, אני רוצה תשובה עד יום חמישי - האם את מתחתנת איתי או לא? לא רוצה משחקים. מה שאני רוצה זה חתונה!'"

"יום ראשון אמרתי: 'מה, אני אתחתן איתו? מה אני משועממת? לא, לא מתחתנת איתו'. למחרת אני חושבת, 'מה יש לי בחיים שלי, אני כמו גויה. אין לי לא שבת, לא כיפורים, לא כלום. אז מה ההבדל? אתחתן איתו!'

למחרת אני אומרת: 'מה, חסר יהודים? מה חסר בחורים טובים אצלנו?' יום אחד אני אומרת: 'נברח לחוץ לארץ'. ככה אני מתלבטת, יום אני אומרת 'מתחתנים!', למחרת 'לא מתחתנים!'. מפה לשם, הגיע יום חמישי - מתחתנת או לא מתחתנת? חושבת, חושבת... אמרתי: 'מתחתנת!'

מיד שהחלטתי שאני מתחתנת, אני לוקחת את הטלפון, עומדת להתקשר אליו לקלקיליה. איך שאני מתחילה לחייג - דופקים בדלת. 'את הספרנית?' - 'כן'. - 'יש לך מכתב'. הגיע המכתב, כבוד הרב. פתחתי את המכתב - היו שם שתי מילים עם טוש זוהר: 'ולא ניכשל!'

כבוד הרב, הרגשתי שכאילו השתי מילים האלו צועקות אליי מתוך הדף - 'ולא ניכשל!'. התקשרתי אליו, אמרתי לו שהחלטתי – 'אנחנו לא מתחתנים!'. התקשרתי לערכים, חזרתי בתשובה, והיום אני מתחתנת עם אברך.

כבוד הרב, כל מה שאתה רואה פה - הכל שלך! בגלל זה אמרתי לך שאתה השדכן, כי באמת כל מה שיש לי פה עכשיו - זה הכל שלך!".

"ושוב יום אחד לפני מיתתך" - הפירוש שחז"ל מתכוונים: קח את החיים ברצינות! תדע שכל זכות בשמיים מאוד יקרה. אם לך נראה כדבר תפל, בשמיים זו עוצמה שאי אפשר לתאר אותה.

הבאתי לכם פה זה מכתב שנכתב לפני איזה יותר מעשר שנים. זה מכתב של האדמו"ר מסאסוב. אני קורא לכם את הלשון שהוא כתב. אני אומר לכם - נפלא עד מאוד.

הוא כותב ככה: "אחד מענקי הדור האחרון נפטר בפתע פתאום, ובני המשפחה ידעו שהוא כתב מסמך כלשהו בעל חשיבות רבה, שנוגע לחייהם של מספר יהודים רבים. בשבעה, ולאחר השבעה, הם חיפשו את המסמך בספריו ובכל הבית כולו - ולא נמצא. במשך תקופה ארוכה עלה אחד הבנים מדי יום להתפלל על הציון של אביו.

כשנה ושלושה חודשים לאחר שהסתלק, הגיע האב בחלום לאחד מבניו. ואותו בן סיפר לי אישית", כך מספר האדמו"ר, "סיפר לי אישית סיפור זה למחרת בשעה שבע בבוקר. בחלום, אותו צדיק אמר לבנו: 'ראיתי שהתפללת, לא יכולתי לבוא עד עכשיו. ובכן, תדע - המסמך הזה נמצא בתוך הסידור שבו הייתי אומר בכל בוקר את ברכות התורה'.

הפציר הבן בחלום באביו: 'אבא, ספר לי מה קורה למעלה'. נענה לו אביו והסכים לספר לו שלושה דברים בלבד:

אחד - אין לך מושג עד כמה חזק העניין שאמרו חז"ל 'עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה'.

[הערה: כִּי הָא דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חֲלַשׁ וְאִיתְנְגִיד, כִּי הֲדַר, אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לֵיהּ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ (פסחים נ ע"א).]

ב' - אין לך מושג עד כמה גדול ועצום מאוד מאוד בשמיים אדם שעושה טובה לזולתו.

ג' - בשעה שיהודים יושבים יחדיו ושרים שירות ותשבחות להשם יתברך, ובפרט ביום שבת קודש, מתעוררת שמחה למעלה אצל בורא עולם, כמעט כמו השמחה שהייתה בבית המקדש, בעת שירת הלוויים.

הבן התעורר, ובעוד לילה רץ לבית אביו. מצא בתוך הסידור את המסמך שאמר לו אביו. כעת הבין שכל מה שאמר לו אבא שלו בחלום - הכל אמת לאמיתה, ללא כחל וסרק, ותסמרנה שערות הראש".

זה הלשון של האדמו"ר. בן אדם שר שירי שבת, והוא לא יודע מה הוא עושה! איזו עוצמה יש לשירי שבת! איזו עוצמה! בן אדם לא יודע שהוא עושה טובה לשני. וכמה בן אדם צריך להשתדל בעולם הזה - להיות גם 'עליון' פה.

לא להיות עליונים ב'חשיבות'. להיות 'עליון' פה - שהמצוות שלו יהיו מצוות טובות, שהתפילה שלו תהיה כמו שצריך, שהתורה שלו תהיה כמו שצריך.

אני אסיים בסיפור אחד מהזוהר הקדוש, בזה אני אסיים. ואני אקריא לכם את הזוהר - הזוהר הזה נמצא, עכשיו הבאתי לכם זוהר חדש. לא הזוהר שמכירים. זה בזוהר חדש נמצא בדף ק"ג, במדרש רות.

תשמעו איזה מדרש נורא! מה אפשר לעשות במשהו בלימוד תורה. איזו עוצמה יש. אני קורא לכם את הלשון, מה שכתוב בפנים, בתרגום לעברית:

"רבי זמיראה יצא לשדה. ראה בשדה בקיעים שעולים מהם עשן מתוך שלהבת העולה. הרכין אוזניו ושמע קולות. פגשו ערבי ואמר לו: 'בוא עמי ואראה לך דברים נפלאים ונסתרים מבני אדם'.

הלכתי עמו לאחורי סלע, וראה בקיעים אחרים באדמה ושלהבת עולה, ושמע קולות אחרים. אמר לו הערבי: 'הרכן אוזניך כאן'. הרכין אוזניו, ושמע קולות האומרים 'וי וי'. אמר: 'ודאי זה מאחד המקומות של גיהנום'.

עזבו הערבי לנפשו, ונשאר רבי זמיראה לבד. הרכין עצמו למקום אחר ושאל: 'מי אתה?' שמע קול שענה לו: 'יהודי חוטא אני'. - 'איזה חוטא?' - 'שלא הנחתי שום עבירה בעולם שלא עברתי עליה'. [איזה צווח מזעזע, השם ירחם!].

אמר לו: 'מה שמך?' ענה לו: 'ידוע שחייבי גיהנום אינם זוכרים את שמם'. אמר לו: 'מה שם מקומך?' ענה: 'מהגליל העליון אני, וקצב הייתי. ומרוב הפגמים שעשיתי שם, דנים אותי שלוש פעמים ביום ושלוש פעמים בלילה'.

הניח את המקום והלך לגליל העליון. שמע שם קול תינוק שאומר: 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת השם' (משלי ב, ד-ה). המשיך לבית מדרש אחר, שמע קול תינוק שאומר: 'בקשו צדק בקשו ענווה, אולי תסתרו ביום אף ה'' (צפניה ב, ג).

הלך לחפש אחר הרשע. שאל את התינוק עליו, ענה לו התינוק: 'שיבואו עליו כך וכך על האדם, שלא הניח רעות וחטאות שלא עשה. כך וכך יבוא על הרשע הזה, ועל המינקת שהניקה אותו'. – [מסכנה, מה עשתה המינקת? איזה רשע צריך להיות! עד שאתה מקלל את מי שהכין לו מטרנה כשהוא היה תינוק].

שאלו: 'האם הניח בן אחריו?' ענה: 'כן, והוא רשע כמו אביו, ונמצא בבית המטבחיים'. הלך וחיפש אחריו, לקחו, ויגעו בלימוד תורה עד שלימדו מקרא, משנה, תפילה, קריאת שמע. הוסיף ללמדו עד שידע משנה, תלמוד, הלכות ואגדות, ונהיה חכם גדול. והוא נקרא נחום הפקולי. ומדוע נקרא פקולי? על שם 'פקו פליליה' (ישעיה כח, ז), דהיינו 'מוציא פלילים', שהוציא את אביו מן העולם ההוא. וכמה דורות יצאו ממנו, וכולם נקראו בשם משפחת פקולי.

[הערה: נחום הפקולי. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁמְעוֹן הַפָּקוֹלִי הִסְדִּיר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל הַסֵּדֶר בְּיַבְנֶה (ברכות כח ע"ב).]

אותו אדם בא בחלום לרבי זמיראה ואמר לו: 'כמו שניחמת אותי, כן ינחם השם אותך'. [עכשיו יש פה שורה אחת - אני אומר לכם, זה אטום! יש המשך, אבל אני אקרא רק את השורה האחרונה]. ממשיך אותו בן אדם: 'הרי, מיום שלמד בני פסוק אחד - הוציאו אותי מגיהנום!'".

שמעתם? 'הרי מיום שלמד בני פסוק אחד, הוציאו אותי מגיהנום!'. באיזה רשע מדובר - שלא הניח שום עבירה שלא עשה אותה. בן אדם יודע מה זה לימוד תורה? איזו עוצמה זה? איזו עוצמה יש בלימוד תורה! אז אם אתה יכול מדי פעם 'לחטוף' פסוק אחד - אז תדע איזה זכויות יש!

נפטרו לנו השבוע שעבר, השבוע נפטרו לנו חמישה צדיקים גדולים. שלא ילך לנו בחינם - זה היה חרון אף בעולם. חז"ל אומרים: "מאורות לוקים על שני אחים שנפטרים ביום אחד". מאורות לוקים - צער גדול בעולם. יש חרון אף, זה לא צחוק. לא צחוק בכלל.

סיפר המשמש של הרב שטיינמן: "רק פעמיים ראיתי את הרב שטיינמן שפשוט פורץ בבכי, בוכה, לא יכול להירגע". זה כשהוא ראה שנפטרו כמות של אנשים בבת אחת. הוא אמר: "זה סימן שיש בעולם חרון אף". כך הוא אמר - חרון אף בעולם.

צריך מאוד להתחזק. כל חיזוק קטן שתתחזק, כל פסוק אחד, כל אמן אחד - זו עוצמה בשמיים! כמה כל אלמנה אחת הייתה מוכנה רק שבעלה יחזור, רק בשביל שיחייך פעם אחת, נכון?

למה אתה לא עושה את זה כשאתה חי? למה כשאתה חי אתה לא מחייך? מה אתה מחפש? אתה מחפש רק לבוא בחלום? מה אתה מחפש - לבוא בחלום לחייך? לא צריכים את זה! לא צריכים! עכשיו, כשאתה חי - תחייך! תגיד מילה טובה! תגיד מילה טובה!

אנשים מחפשים, מחפשים איזה משהו. נתחזק! כל אחד יתחזק לאסוף זכויות. באמת, לאסוף זכויות. אין מי שלא מרגיש באוויר שהעולם זה כבר לא אותו עולם שהיה לפני כן. זה לא אותו עולם, זה משהו אחר. כל אחד מרגיש באוויר שאנחנו נמצאים באיזה שלב אחר, לא יודע בדיוק מה, אבל מרגישים את זה.

אז כל אחד יראה באמת - במה אני יכול להיות יותר טוב. כשאני כבר לומד - שאלמד יותר טוב! תעשה לעצמך אתגר בחיים! זמן חורף נגמר לנו כבר. נגמר הזמן, אתה יודע? חודש חשוון נגמר, עוד מעט חודש כסלוכבר מאחרינו. הזמן חולף. תנצל את הזמן! תעשה לך אתגר - אני חייב להספיק עוד! ללמוד עוד!

כשאתה כבר מתפלל - שהתפילה תהיה כמו שצריך! טובה, מכל הלב! התפילה, ברכת המזון - שתהיה כמו שצריך. אתה שר שירי שבת? איזה יקר זה שירי שבת! איזה יקר זה בשמיים העוצמה שבן אדם עושה טוב לשני - איזו עוצמה יש בשמיים! והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן!