פרשת ויגש תשפ"ה
הזדמנות של רגע אחד!
שיעור 72
הזדמנות של רגע אחד!
פרשת ויגש תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- תפיסת הזדמנויות - הסיפור של ביל גייטס
סוד ההצלחה טמון בזיהוי הזדמנויות ותפיסתן ברגע שהן מגיעות. לא לדחות למחר, לא להמתין, אלא לפעול מיד כשההזדמנות מגיעה. כפי שביל גייטס הדגים - "כל מקום שיכולתי להתעשר, לא אמרתי עוד מעט. קפצתי מיד על המציאה".
- להתעלות מתוך הניסיון - לקח מיוסף ואחיו
התוכחה של יוסף לאחיו לא הייתה על עצם המכירה, אלא על כך שברחו מהניסיון במקום להתמודד איתו ולהתעלות ממנו. יוסף, לעומתם, הפך את הניסיון לקרש קפיצה והגיע למלוכה על מצרים. המסר: דווקא במקום הקושי והניסיון טמונה ההזדמנות הגדולה ביותר לצמיחה.
- כוחו של רגע אחד - סיפור האברך
סיפור מופלא על אברך שבמקום לכעוס על אשתו כשנפל המגש בליל שבת, בחר להגיב בחיוב ולשבח אותה. רגע אחד של בחירה נכונה שינה את גורלו וקרע את הגזירה. מלמד על כוחה של תגובה חיובית ברגע של משבר.
- זיהוי הזדמנויות להצלה - סיפור הכותל
סיפור דרמטי על זוג שהחליט לעזור לאישה זרה, למרות אי הנוחות, ובכך ניצלו מפיגוע. מלמד שלפעמים דווקא מה שנראה כהפרעה או עיכוב, הוא למעשה הזדמנות להצלה או לחסד.
- כוח ההתמדה וההחלטה - סיפור רבי עקיבא והמים
מהתבוננות פשוטה במים הנוטפים על אבן, הגיע רבי עקיבא להחלטה ששינתה את חייו. מלמד שלפעמים עשרים שניות של התבוננות והחלטה יכולות לשנות את כל החיים.
- ניצול הזדמנויות לצמיחה - סיפור הרב מאיר חדש
סיפור על החלטה ערכית ברגע של סכנה, שהובילה לפתיחת הראש בתורה. מלמד שדווקא ברגעי משבר וקושי, יש הזדמנות לקבלת החלטות ערכיות שיכולות להוביל לצמיחה עצומה.
המסר המרכזי של השיעור
החיים מזמנים לנו הזדמנויות רבות, אך איננו יודעים מתי תגיע ההזדמנות המשמעותית. הדרך להצלחה היא להיות ערניים להזדמנויות, במיוחד בזמנים של קושי וניסיון, ולא לדחות אותן למחר. כל רגע יכול להיות הרגע שישנה את כל החיים - "יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו ברגע אחד".
הסיפורים בשיעור
ביל גייטס והסוד להתעשרות
בכנס של מיליארדרים בארה"ב, לאחר שהמנחה סיים את דבריו, עלה ביל גייטס לבמה. מרוגש מדברי המנחה, הוציא פנקס צ'קים ושאל "כמה לרשום?". המנחה התבייש וסירב, אך אז אמר גייטס: "אני אף פעם בחיים לא עשיתי דבר כזה. כל מקום שיכולתי להתעשר, לא אמרתי 'עוד מעט'. קפצתי מיד על המציאה - וזה כל סוד ההתעשרות שלי".
האברך והמגש השבור
אברך תלמיד חכם ואשתו היו חשוכי ילדים במשך אחת עשרה שנים. בליל שבת אחד, כשאשתו הביאה את מגש הסעודה, היא נתקלה ונפלה, וכל האוכל והכלים התנפצו על הרצפה. במקום לכעוס, האברך החל לשיר "אשת חיל" ושיבח את אשתו על מסירותה. בלילה, אביו נגלה אליו בחלום ואמר שבזכות מעשהו הגדול נקרעה גזירת העקרות. כיום יש להם שמונה ילדים.
הצלה בכותל המערבי
בכ"ב באב תשס"ג, זוג מבני ברק הגיע להתפלל בכותל. כשעמדו בתחנת האוטובוס העמוסה, ניגשה אליהם אישה עם חמישה ילדים וביקשה שיתלוו אליה במונית כי פחדה לנסוע לבד. למרות שהיו ממהרים, החליטו לעזור לה. בזכות החלטתם זו ניצלו מפיגוע קשה שאירע באותו יום בקו 2 בירושלים.
רבי עקיבא והטיפות שחצבו באבן
רבי עקיבא, בטרם החל את דרכו בתורה, ראה אבן עם חור שנוצר מטיפות מים שנטפו עליה דרך קבע. הוא למד מכך קל וחומר: אם מים רכים יכולים לחצוב באבן קשה, בוודאי שדברי התורה יכולים לחקוק בליבו. מחשבה של עשרים שניות זו שינתה את חייו והביאה לעולם את אחד מגדולי התנאים.
הרב מאיר חדש והחבר שברח
בזמן מלחמה, כשהגרמנים התקרבו לעיירה, ביקש חבר מהרב מאיר חדש להמתין לו בעוד הוא הולך להביא משהו מהפנימייה. למרות שעברו כרכרות והציעו לו להימלט, נשאר לחכות. לאחר רבע שעה ראה את חברו על אחת הכרכרות מנופף לו לשלום. ברגע של כעס רצה להחליט שלא יחכה יותר לאף אחד, אך מיד תפס את עצמו והחליט: "בגלל שחברי לא התנהג כראוי, גם אני אתנהג כך? להיפך - מעתה אחכה לכל מי שיבקש!". באותו רגע הרגיש שנפתח לו הראש, וזכה להגיע לדרגה גבוהה בידיעת התורה בעל פה.
כל הסיפורים הללו מלמדים על כוחו של רגע אחד - רגע של החלטה נכונה, של התגברות, של עשיית חסד - שיכול לשנות את כל מהלך החיים. כפי שאמרו חז"ל: "יש קונה עולמו ברגע אחד".
תמלול השיעור
בארצות הברית עשו כנס של אנשים מיליארדרים. איך אפשר להכפיל, לשלש את כל הכסף? הביאו מלא מיליארדרים, והביאו איזה מרצה מנחה שינחה את הערב. הוא דיבר, נתן דברי הקדמה, ולאחר מכן הוא הזמין את ביל גייטס. שמעתם עליו, נכון? זה הבן אדם הזה, התפרן הזה.
הוא הזמין את ביל גייטס כדברי פתיחה, לתת כמה טיפים איך להתעשר. הוא נתן איזה הקדמה לפני כן, דיבר על איזה הקדמה, ואחר כך הזמין אותו לשיחה. כשהזמין אותו, ביל גייטס עלה על הבמה, הוא אומר לו למנחה "דיברת כזה יפה, ריגשת אותי מאוד".
מוציא חבילה של פנקס צ'קים, אומר לו "תגיד לי כמה אני רושם לך". אומר לו המנחה "תשמע, לא נעים, אתה יודע, אתה על הבמה, כולם מסתכלים עליי, אתה מצולם, לא פה, לא נעים". אומר לו ביל גייטס "אני אף פעם בחיים לא עשיתי דבר כזה. כל מקום שיכולתי להתעשר, לא אמרתי עוד מעט. איפה שיכולתי להתעשר, קפצתי מיד על המציאה. מיד! ומזה כל סוד ההתעשרות שלי". ובזה ביל גייטס ירד מהבמה. בזה הסתיימה השיחה שלו.
בא ללמד אותנו: אתה רוצה להתעשר? יש בחיים הזדמנויות. כל הזדמנות שיש לך, קפוץ עליה. אל תברח מהזדמנויות. לפעמים אתה בהזדמנות אחת מרוויח את כל החיים שלך.
וזה הגמרא במסכת חגיגה (ד ע"ב), כשרבי אלעזר היה מגיע לפסוק הזה, היא בוכה, "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". אז אם יוסף, קטנם של שבטים, האחים לא יכולים לעמוד בתוכחה שלו, כשיבוא בורא עולם ויוכיח כל אחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה.
כל האחרונים כולם דנים: איפה התוכחה שיש פה? אומר להם יוסף "אני יוסף, אשר מכרתם אותי מצרימה". תראו, היה לכם ניסיון. הגיע האח הקטן הזה, אתה יודע, הוא התחבר לאבא, אבא אוהב אותו, אבא מחבב אותו, אבא רוצה רק אותו. נו, מה עושים עכשיו? הבן אדם הזה עכשיו מפריע לנו, יוסף הזה עושה פה בעיות.
במקום שתתעלו על המצב שלכם, במקום שתיקחו את המצב שיש לכם עכשיו ותתרוממו איתו, מה עשיתם? 'מכרתם אותי מצרימה'. ברחתם מהניסיון! היה לך ניסיון... תתגבר, תתעלה. נו, מה עשית? לא, קח אותו, את יוסק'ה למצרים, זרוק אותו למצרים. ואתה מה?! נשארת אותו בן אדם, לא התעלית.
אני לעומת זה, אומר להם יוסף, איפה הייתי? במצרים. שנה שלמה של ניסיונות. לא יום אחד של ניסיונות. שנה שלמה של ניסיונות. לקחתי את הניסיון כקרש קפיצה בחיים שלי. ידעתי, עכשיו זה ההזדמנות שלי לחיות. תראה איפה הגעתי עכשיו. אני מלך על כל מצרים. מה זה על כל מצרים? על כל העולם כולו אני מלך.
ממה זה נוצר? ידעתי שעכשיו יש לי הזדמנות לגדול. יש לי בחיים עכשיו הזדמנות. זו התוכחה שאלוקים מוכיח כל בן אדם: "שלחתי לך בחיים מיליון ואחת הזדמנויות. למה לא תפסת אותן? למה ברחת מהניסיון? אם היית תופס את הניסיון ומתרומם איתו, אתה יודע איפה היית מגיע היום?".
ולכן היחיד ששלט על כל העולם לזמן כזה ארוך, זה רק יוסף. שמונים שנה מלך. לא היה כזו מציאות שבן אדם יהיה מלך שמונים שנה. למה? כי גם הניסיון שלו לפני כן היה גדול מאוד. הניסיון היה ענק מאוד, והוא עמד בניסיון הזה. הוא ידע, יש לי עכשיו הזדמנות. אל תדחה את ההזדמנויות שלך למחר. אתה יכול לפעמים ברגע אחד, אתה יודע איפה אתה יכול להתעלות.
סיפר הרב חנניה צ'ולק [איזה סיפור, אני אומר לכם, נפלא מאוד], טיפלתי באיזה אברך ירא שמים, תלמיד חכם גדול מאוד. לא שאני אומר סתם 'תלמיד חכם גדול', הוא יודע ש"ס בעל פה, שולחן ערוך, בקי בראשונים ואחרונים, משהו ברמה, לא בנמצא. אבל השם ירחם, אחת עשרה שנים אין לו ילדים.
הוא פנה אליי, ואני עם הארגון 'עזר מציון', ניסיתי לעזור לו בכל האפשרויות, איך שיזכה לילדים. כמה טיפלנו, כמה עשינו, כמה עזרנו, טיפלנו בכל הנושא הזה.
יום ראשון זה היה, בוקר אחד, אני מקבל טלפון מהמזכירה: "יש פה איזה אברך שרוצה להיפגש עם הרב היום, אפשר?" אמרתי "כן". "מי זה האברך הזה?" אומרת לי "זה האברך הזה". עכשיו יש הזדמנות, בוקר, עדיין העולם עוד ישן, אפשר לבוא.
הוא הגיע אליי ביום ראשון בבוקר, אומר לי "הרב, אני כבר לא צריך טיפולים יותר". "למה?" אמר "אני אספר לך מה שהיה. אתה יודע איזו בדידות זאת בבית? אתה בבית, אתה יודע, שנה ראשונה עוד איך שהוא סחבנו אצל ההורים. שנה שנייה גם סחבנו אצל ההורים. שלוש שנים כבר זהו, אתה בבית לבד. שלוש, ארבע, חמש, שש שנים, אנחנו אחת עשרה שנים בבית לבד".
"זו בדידות שאי אפשר לתאר אותה. אני עוד מסתדר, אני בכולל, לומד, חוזר תשע בערב. אתה יודע, שקוע בלימוד, הלימוד ממלא אותי. אבל אשתי את העבודה מסיימת בשעה אחת, נו, מאחת עד שאני חוזר בתשע, מה היא עושה? לבד כל היום - בוכה".
"ואתה יודע מה 'זכינו'? זכינו שבית לידינו, דלת מול דלת, יש שמה חמישה עשר ילדים. דלת מול דלת, ואנחנו כל ערב שבת שומעים את השירה שלהם, שומעים את שמחת החיים שם... ואתה יודע, דלת מול דלת, ככה אלוקים עשה?".
"כבוד הרב, בערב שבת, אשתי הכינה את המגש, שמה סלטים, שמה דגים, שמה הכל. אני כבר אמרתי 'שלום עליכם', 'אשת חיל', אשתי מביאה את המגש. אל תשאל, לא יודע מה קרה, נתקלה ברגליים, לא יודע מה היה, נפלה על הרצפה עם המגש, עם האוכל, עם הכל – היא נפלה. הכל התפזר, נשבר, התמלא זכוכיות".
"אני אמרתי לעצמי 'וואו'. אתה יודע, אין לנו משהו אחר בבית לאכול. לא שיש לנו עשרה סוגי סלטים, ויש לנו משהו אחר לאכול, ועוד דגים. מה שהיה במגש זה מה שיש, ועכשיו הכל הלך עם זכוכיות בתוך האוכל. אני תפסתי את עצמי, קמתי, התחלתי לשיר מהתחלה את השיר 'אשת חיל מי ימצא'".
"אמרתי לה 'מה את מדברת? איזו זכות יש לי שזכיתי בכזאת אשת חיל!' היא ציפתה שאני אכעס עליה, 'מה, את נורמלית? את לא רואה איפה את הולכת?'. ואני לקחתי את זה כקרש קפיצה. וואי, כל כך אני שיבחתי אותה מאוד, הכל היה בסדר, היא התרגשה מאוד מאוד מאיך שהתייחסתי אליה".
"בלילה, אבא שלי בא אליי בחלום. הוא אומר לי 'בני, רציתי להגיד לך שנגזר עליך בשמיים שלא יהיו לך ילדים לעולם. תתפלל עד מחר, לא יעזור! אבל המעשה הגדול הזה שעשית בליל שבת קרע את הגזרה. בעזרת השם יהיה לך ילדים, אל תדאג'".
כל זה מספר הרב חנניה צ'ולק, ואני מכיר את המשפחה הזאת, אומר הרב חנניה צ'ולק. היום ברוך השם יש להם שמונה ילדים, פלא פלאים! הזדמנות אחת בחיים. מתי הזדמנות? שאין לך מה לאכול, והכל נפל ברצפה, והכל זכוכיות.
תגיד, אתה יכול לשיר "אשת חיל" או שהשם ירחם "מי ימצא?", זו זאת השאלה. יש בחיים לפעמים הזדמנויות, אתה יכול ברגע אחד, בהזדמנות אחת, לשנות את כל המצב.
אומר הרב חנניה צ'ולק: "אני יכול לספר סיפורים שאני שומע מאנשים. לפעמים פעם אחת בחיים שאתה יודע להתגבר, או להתגבר לשתוק, או להתגבר ולהגיד מילה טובה - שני הכיוונים. אתה יודע מה אתה יכול לזכות? זה רגע אחד שחולף, שחולף. זהו".
תנצל את ההזדמנויות. יוסף לימד אותנו: לפעמים ברגע אחד, בניסיון אחד, אל תברח מהניסיון. אתה בניסיון - תתמודד, תראה איפה אתה יכול להגיע.
באבות דרבי נתן (פרק ו, ב) מובא הסיפור המפורסם על תחילת דרכו של רבי עקיבא, שהיה הולך בדרך וראה אבן אחת שיש בה חור, ואז הוא שאל "מי עשה כאן חור באבן הזאת?", אמרו לו "עקיבא, אי אתה יודע ש'אבנים שחקו מים' (איוב יד, טו), המים שנפלו על האבן תדיר בכל יום הם שחקקו באבן חור". נשא רבי עקיבא קל וחומר בעצמו: מה מים שהם רכים יכולים לעשות חור באבן הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו בליבי הרך. הלך ר' עקיבא יחד עם בנו ללמוד בתלמוד תורה. ואנחנו הרווחנו את כל רבי עקיבא.
שואל הרב שטיינמן: תגיד לי, כמה זמן לוקח לבן אדם לחשוב כשהוא רואה חור באבן? אה, עשר שניות אולי עשרים? לא יותר מזה. אומר הרב שטיינמן: מהעשרים שניות האלו הרווחנו את רבי עקיבא! עשרים שניות האלו של מחשבה טובה, של הזדמנות שבורא עולם הראה לך משהו לא כדרך הטבע, ואתה ידעת לנצל את הרגע הזה של ההזדמנות הזאת - משם יצא לנו כל רבי עקיבא.
אם רבי עקיבא היה אומר "מחר", אז זהו, גמרנו. היינו מפספסים את כל רבי עקיבא, כל תורה שבעל פה, הכל היה הולך לאיבוד.
כדרך אגב, כותב הרב וולבה: מה אנחנו עושים היום עם דבר כזה? מוציאים מצלמה, מצלמים את החור. זה מה שיש היום, היום אין משהו אחר. אתה מוציא מצלמה, מצלם את החור, אתה יכול להראות את זה לאשתך, אבל לא יותר מזה. 'בואי תראי נפלאות של הטבע, בואי תראי איך בורא עולם עשה כאן פלא', אבל לא יותר מזה. תגיד לי, ייצא מזה רבי עקיבא? מישהו מתפעל 'יעשה לי חור בלב שלי?' איזה חור בלב, קודם שיהיה לב. אבל רבי עקיבא בהזדמנות אחת, במחשבה אחת - תראה מה הרווחנו.
מספר הרב משה אסחייק, זה שחיבר את הספרים 'מזקנים אתבונן': "הייתי עם הרב שטיינמן לבד בבית. הרב שטיינמן אומר לי 'אני רוצה לספר לך סיפור שסיפר לי אותו בעל המעשה'".
"היינו בכותל המערבי", - ככה מספר לו בעל המעשה - "אני ואשתי גרים בבני ברק. בבין הזמנים (אב תשס"ג), נסענו להתפלל בכותל המערבי. הגענו, התפללנו, סיימנו ויצאנו בחזרה. כשיצאנו, הגענו למקום של האוטובוסים – והיה 'מפוצץ' באנשים. אשתי אומרת 'אין מה לעשות, צריכים להידחף כמו כולם'. למה? כי גם אוטובוס הבא יהיה דחיפות. וגם זה שאחריו, אין מה לעשות, זה מה שיש".
"אמרתי 'אבל אני לא יודע מה לעשות'. אשתי אומרת 'תהיה כמו כולם'. פתאום איזו אישה אחת אומרת לאשתי 'תשמעי, אני גרה בירושלים רחוק, אני פה עם חמישה ילדים קטנים ואני מפחדת שאנשים ירמסו לי אותם. אני רוצה לקחת מונית, אבל כל המוניות פה מסביב כולם ערבים. אני מפחדת לקחת בן אדם ערבי, אני לבד. את יכולה לבוא איתי?'".
"אשתי אומרת לה 'לא, אני ממהרת, אני צריכה להגיע לבני ברק. אני לא להתחיל להסתובב עכשיו בירושלים'. אני שמעתי את מה שהאשה הזאת ביקשה מאשתי, וככה אמרתי לה בשקט 'תגידי לי, מתי בחיים שלך איזו אישה אחת ביקשה שתיסעי איתה? מתי בחיים שלך קרה לך פעם אחת שאיזו אישה ביקשה שתיסעי איתה? עד שכבר קורה כזו הזדמנות, בואי נלך על זה, בואי ניסע'".
אז היא אמרה לה "כן, תזמיני מונית. אני ובעלי מצטרפים למונית". נסענו בכלל לא בכיוון שלנו – ואפילו שאנחנו ממהרים הביתה, לקחנו מונית ונסענו איתה לאזור שכונת רמות. משם נצטרך לקחת אוטובוס לתחנה מרכזית, ומשם לבני ברק.
זה היה בכ"ב אב תשס"ג, בדיוק איפה שהיינו אמורים לחכות לאוטובוס אחרי שיצאנו מהכותל המערבי, התרחש פיגוע נוראי – 'הפיגוע בקו 2'. אבל אנחנו כבר לא היינו שמה, כי החלטנו לעזור לאשה הזאת לנסוע איתה במונית.
זו פעם ראשונה שאיזו אישה אחת הזמינה אותנו לנסוע איתה ביחד, וניצלנו את ההזדמנות הזאת. אשתי לא רצתה, היינו ממש לחוצים בזמן, אבל לבסוף אמרנו 'אישה מבקשת חסד, בוא נעשה חסד!' נכון שזה לא מסתדר לנו... – אבל החסד הזה הציל לנו את כל החיים שלנו.
כל אחד ואחד מאיתנו מזמן לו בורא עולם הזדמנויות בחיים. הזדמנויות לפעמים ברגע אחד, ברגע אחד בחיים שלך אתה זוכה להרוויח את כל החיים שלך, את כל החיים. ברגע אחד אתה מתעלה למעלה שאי אפשר לתאר מה אתה יכול לזכות.
לכן כל בן אדם חייב כל הזמן לשים לב לעצמו, בפרט דברים שלא קורים בשגרה. יש דברים שקורים בשגרה - אתה אומר 'טוב, זה השגרה'. אתה רואה פתאום בן אדם מבקש ממך לעשות חסד - לא בשגרה עכשיו. לך על זה! אתה יודע מה אתה יכול לזכות? עולמות, עולמות, מה אתה יכול לזכות!
בן אדם לפעמים צריך לדעת - חפש בבית הזדמנויות. אתה נוסע לחמיך וחמותך, ואתה יודע, לפעמים המצב לא הכי טוב שמה. המצב חם, המצב לא טוב... - אל תברח מהניסיון! דווקא דרך הניסיון אתה יכול להתעלות. דווקא דרך הניסיון, שם אתה יכול להתעלות. כשהכל זורם, הכל נחמד - לא תמיד שם עלייה. איפה שאתה רואה שיש קשיים ולא מסתדר, החברותא לא הכי חברותא, ובבית לא הכי בית - שם אתה יכול לתפוס את עצמך להתעלות מאוד. וזה היסוד מיוסף הצדיק.
ולכן, רבי בכה, 'יש קונה עולמו בכמה שנים', אבל 'יש קונה עולמו...' - מה? 'ברגע אחד!'. ברגע אחד בן אדם לפעמים זוכה, קונה את כל עולמו. לכן כל אחד ואחד מאיתנו ידע: מחלקים לנו בחיים שלנו הזדמנויות. הבעיה שמעולם גם לא אומרים לך מתי זו הזדמנות. אף פעם לא אומרים לך "זה היום, זה מחר, זה הרגע". אף אחד לא אומר לך. זה רגע אחד בחיים שמזמנים לך - תהיה חכם.
הסיפור הזה כבר אני מספר אותו שוב ושוב, אבל אני אוהב את הסיפור הזה. סיפור נפלא עד מאוד. אני אומר לכם - קשה מאוד, אבל גם נפלא מאוד.
הרב מאיר חדש היה בוחן תלמידים בעל פה, על מאות דפי גמרא. יום אחד הוא בחן תלמידים על שבע מאות דפים. שבע מאות דפים בעל פה! ואז אחר כך שהוא בחן, ידעו ממש נפלא, ממש ידעו טוב.
שאל אותם "נבחנתם פעם מבחן סיכה? אתה שם סיכה בדף ב', תגיד לי איזו מילה יהיה בדף פ'?" [אתם יודעים מה זה?! הלוואי שאני הייתי יודע מה יהיה בדף ב'! זה משהו פשוט]. אמר להם "אם לא נבחנתם מבחן סיכה, מעולם לא טעמתם טעם גמרא מימיכם. לא טעמתם טעם גמרא מימיכם".
שאלו אותו "והרב נבחן מבחן סיכה?" אומר "אני מברכות עד נידה, כולם מבחן סיכה. וזה הגיע ברגע אחד, אותו רגע שהגרמנים הגיעו לעיירה שלנו, שהודיעו לנו שהגרמנים מגיעים לעיירה וכולם ברחו. אני גם התחלתי לברוח. פתאום חבר שלי אומר לי 'מאיר, אתה יכול לחכות לי פה? אני רץ להביא משהו מהפנימייה ואני חוזר'".
"עכשיו אני מחכה לו, מחכה לו על הכביש. עוברת כרכרה, אומרת לי 'בחורצ'יק תעלה, מסוכן מאוד, מלחמה'. מה אני אמרתי? 'לא, אני מחכה לחבר שלי'. ועוד פעם עוברת עוד כרכרה - 'בחורצ'יק תעלה, מסוכן מאוד'. אני אומר 'לא, אני מחכה לחבר שלי'".
"אתה יודע, חיכיתי רבע שעה, זה היה כקריעת ים סוף. פתאום אני רואה באיזו כרכרה שעוברת, אני רואה את חבר שלי על הכרכרה עושה לי שלום ונוסע. וואי, וואי! אמרתי 'ריבונו של עולם, אני אומר לך, אם עוד פעם מישהו יגיד לי תחכה - לא מחכה, אני כבר לא מחכה'".
"פתאום תפסתי את עצמי, אמרתי: 'בגלל שחבר שלי לא מתנהג כראוי, אין לו מידות טובות, גם אני אהיה ככה? ריבונו של עולם, אני מבטיח לך פה שאם עוד פעם בחור יגיד לי לחכות - אני מחכה לו'. אני באותו רגע הרגשתי שנפתח לי הראש וכל התורה נשפכה בפנים".
לפעמים יש רגע אחד, נכון, זה רגע מאוד קשה. יש בחוץ אזעקה, והראש שלך מבולבל, אבל ברגע אחד, אתה יכול להיבחן מבחן סיכה מברכות עד נידה.
כל החיים שלנו - הזדמנויות. יוסף תפס את ההזדמנות, זכה להיות מלך על כל העולם שמונים שנה. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.