שיעור 73

מי יזכה להתפלל יחיד ולבקר את החולה

פרשת ויחי תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

מעלת ביקור חולים

חז"ל מלמדים שהחולי הוא מושג שהתחדש בעולם על ידי יעקב אבינו, שביקש זאת כדי שיוכל להיפרד מבניו ולצוות להם. ביקור חולים הוא מצוות עשה מהתורה, וחשיבותה עצומה: מציל מדינה של גיהנום, מעניק חיות לחולה, ומבטיח למקיים אותה שמירה מיצר הרע והגנה מייסורים. גדולי ישראל מסרו נפשם על מצווה זו, עד כדי ויתור על תפילה בציבור ביום כיפור כדי לסעוד חולה.

ימי השובבי"ם וחשיבות התשובה

ימי השובבי"ם הם ימים מיוחדים לתשובה והתחזקות. למרות שבדורות האחרונים יש ירידה רוחנית, דווקא בגלל זה כל מעשה טוב מקבל משמעות גדולה יותר - כל תנועה של יהודי היא בבחינת קידוש השם. זו הזדמנות להתחיל דף חדש בעבודת ה'.

מעלת לימוד התורה

לימוד תורה הוא התיקון הגבוה ביותר - שום דבר לא משתווה אליו. שעה אחת של לימוד תורה בעולם הזה שווה לכל חיי העולם הבא. דווקא בגלל שאנחנו "עטופים" בתורה, קשה לנו להעריך את ערכה האמיתי. כוח התורה מודגם בסיפור על הרב עובדיה יוסף, שבזכות עמל התורה שלו בכתיבת ספרו הצליח לברך זוג שיזכו לילדים.

כוח התפילה

התפילה גדולה מכל המעשים הטובים, ואפילו ממשה רבנו לא נענה אלא בתפילה. גדולה אף יותר מהקורבנות. הדבר מודגם בסיפור על האיש שהפסיד כסף כדי להתפלל בציבור, ובסופו של דבר זכה לישועה גדולה בזכות מסירות נפשו לתפילה.

תיקון המידות בימי השובבי"ם

העצה המעשית לימי השובבי"ם היא שילוב של שני דברים עיקריים:

1. לימוד תורה - שהוא המטהר והמקדש הגדול ביותר
2. תפילה - שכוחה עצום בתיקון האדם

בנוסף, קריאת שמע שעל המיטה היא הדבר היחיד שהופך את האדם ל"חדש" לגמרי, כאילו לא חטא מעולם.

הסיפורים בשיעור

תלמיד רבי עקיבא והחולה

אחד מתלמידי רבי עקיבא חלה, וחבריו לא באו לבקרו. כשנכנס רבי עקיבא לבקרו, פתח את החלונות וניקה את החדר. למחרת אמר לו התלמיד: "רבי, החיית אותי!" בעקבות זאת יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שאינו מבקר את החולה הרי זה שופך דמים".

הסטייפלר והטיפול באשתו החולה

פעם אחת לא הגיע הסטייפלר לתפילה. כששאלו אותו בערב מדוע לא בא, והאם לא חש בטוב, ענה: "הרגשתי מצוין, אבל אשתי לא הרגישה טוב והייתי צריך לטפל בה. מי שעוסק בצרכי חולה פטור מן התפילה". למד מכאן שיש לקיים את ההלכה בפשטות, בלי פלפולים מיותרים.

החפץ חיים והבחורים שהלכו להתפלל

כשהחפץ חיים היה חולה וזקן מאוד, היו בחורי ישיבת ראדין סועדים אותו ומטפלים בו. יום אחד הלכו להתפלל מנחה בישיבה. כששאל החפץ חיים את בתו היכן הבחורים ונודע לו שהלכו להתפלל, כעס מאוד ואמר: "זאת אומרת שהמצווה שהם עושים איתי זה לא נקרא מצווה, אבל זה שהם הולכים להתפלל זה נקרא מצווה?"

סיפור ההגרלה ביום כיפור

הרב וולבה סיפר שפעם הלך להתפלל ביום כיפור בישיבת מיר. כשהגיע, ראה שכל המזרח ריק. התברר שכל הרבנים נמצאים בפנימייה, דנים בעניין בחור חולה האם עליו לאכול שיעורים ביום כיפור. לאחר שהחליטו שצריך לאכול, עשו הגרלה מי יזכה להישאר עם החולה. רבי אריה לייב מאלין זכה במצווה, והתפלל ביחידות כדי לסעוד את החולה.

ברכת הרב עובדיה והיביע אומר

זוג שלא זכה לילדים במשך עשר שנים הגיע לרב עובדיה יוסף. לאחר שבכל שנה בירכם ולא נושעו, התעקשו שלא יצאו מחדרו עד שיבטיח להם ילד. הרב עובדיה לקח את ספרו החדש "יביע אומר" חלק ט', הניח עליו את ידיו והתפלל שבזכות עמל התורה שהשקיע בספר, יזכה הזוג לילדים. תוך שנה נולד להם ילד, ובהמשך נולדו להם עוד שמונה ילדים.

הזוג מצפת והפצוע מתאונת הדרכים

זוג מצפת לא זכה לילדים במשך 22 שנה. כשהפרופסור אמר שאין סיכוי, התגרשו. במקביל, אדם שנפצע קשה בתאונת דרכים הגיע לרב עובדיה לשאול אם יכול להינשא. הבדיקות הראו שיש לו 25% סיכוי להוליד. הרב עובדיה התיר לו להינשא, והוא התחתן עם אותה אישה מהזוג שהתגרש. בסוף תשובתו כתב הרב עובדיה: "וכבר שמעתי שנולדו להם שני ילדים".

התפילה בציבור והמשכורת הכפולה

יהודי סיפר שהפסיד 300 ש"ח בכל יום שהתפלל בציבור, סך הכל 6,000 ש"ח בחודש. במשך שנים התפלל ביחיד, עד שהחליט למסור נפשו על תפילה בציבור. שבועיים לאחר שקיבל על עצמו להתפלל במניין, אשתו קיבלה תוספת של 6,000 ש"ח למשכורתה. לאחר שבוע נוסף קיבל הצעה עסקית שחסכה לו 4,000 ש"ח בחודש. הכל בזכות מסירות הנפש לתפילה בציבור.

תמלול השיעור

הגמרא במסכת בבא מציעא אומרת (פז ע"א): עד אברהם אבינו לא היה זקנה. מי שרצה לדבר עם אברהם היה בטעות מדבר עם יצחק, מי שרצה לדבר עם יצחק בטעות דיבר עם אברהם. בא אברהם אבינו, ביקש זקנה, שנאמר "ואברהם זקן בא בימים".

עד יעקב אבינו לא היה חולי. לא היה חולי, אלא היה אדם מתעטש, נופל ומת. ביקש יעקב אבינו חולי. למה ביקש חולי? רש"י מביא שני פירושים: פירוש אחד, כדי שיוכל לצוות לבניו. לפני שייפטר, לכתוב צוואה לילדים. פירוש שני, רש"י אומר, כדי שהילדים שלו יהיו לפניו. אם הוא יפטר בפתע פתאום, אז השם ירחם. כדי שהילדים יהיו לפניו, לכן הוא ביקש חולי, שנאמר "ויוגד ליוסף לאמור הנה אביך חולה".

יש מצוות עשה דאורייתא לבקר את החולה. מצוות עשה דאורייתא, שאדם יודע שיש לו בשכונה, מישהו באזור שלו, יודע שיש איזה מישהו חולה, שילך לבקר אותו. ומי שמבקר את החולה מקיים מצוות עשה דאורייתא. הגמרא אומרת (נדרים מ ע"א): כל מי שמבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנום.

איזה דבר יפה זה! אז דבר ראשון, אין לנו גיהנום בכלל, אז למה לבקר את החולה? נכון? למה לבקר את החולה? כאילו 'וכי יש לך הוא אמינא שאנחנו נהיה בגיהנום?!'. דבר שני, אנחנו גם לא מבינים בכלל מה זה 'גיהנום'. לא מבינים את עומק הדין של גיהנום. כאילו, בסדר, מה זה גיהנום?

אז להמחיש את הדבר - אם אני הייתי לוקח קומקום של מים חמים, מרתיח אותו, לוקח את הבן אדם, קושר אותו פה על העמוד, הוא לא יכול לברוח. לוקח את הקומקום כשהמים רותחים, שופך לו את זה על הפנים. מה היית מוכן לעשות כדי שאני לא אעשה לך את זה? היית יכול לבקר את החולה פעם אחת לפחות? פעם אחת! כל החיים שלך, מה זה פעם אחת?

אז פה חז"ל, לא איזה אדמו"ר, איזה רב אמר לך את זה. התורה שבעל פה, זה גמרא במסכת נדרים אומרת הגמרא: "כל מי שמבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנום". איזה זכות עצומה זאת! ולכן כל אחד ירים לפחות טלפון. גם לא מבקשים ממך תלך, תסתובב. לפחות... תתקשר. לפחות בן אדם יודע "וואי, מישהו חושב עליי, עוד מישהו חושב עליי".

הרב וולבה כותב שכשאדם חולה ופוגעת בו מידת הדין, הוא מרגיש בודד בעולם. בדידות, בדידות. למה? אנשים התרחקו ממנו. פתאום מישהו מתקשר, "וואי, עוד מישהו חושב עליי עוד". ובזה בן אדם מקבל חיות.

וכמו שהגמרא במסכת נדרים מספרת (שם), שהיה אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, ולא נכנסו חבריו לבקרו. כיוון שנכנס רבי עקיבא אליו ופתח את החלונות, וכיבד וריבץ את המקום, למחרת אמר לו: "רבי, החיית אותי". יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שאינו מבקר את החולה הרי זה שופך דמים". ממש נורא - הרי זה שופך דמים! אבל אם בן אדם מבקר את החולה, נותן לו ממש חיות.

וגדולי ישראל היו באמת מוסרים את נפשם, ללכת לבקר חולה, לשאול בשלומו, להתעניין. בעצם זה שאתה מתעניין בשלומו, כבר חמישים אחוז מהמחלה הולכת.

לכן כל אחד ואחד ידע, בסביבה שלך, במשפחה שלך, איפה שאתה נמצא, תרים לפחות טלפון. אתה לא יכול לבקר? תרים טלפון. אם אתה יוצא ידי חובה של ביקור חולים, או לא יוצא, תשאיר את זה בספרים. בינתיים - תרים טלפון.

אחר כך תשאל 'האם יוצאים ידי חובה של ביקור חולים בשיחת טלפון או לא יוצאים?'. זה אחר כך. קודם תתקשר, תתעניין, תראה מה הוא צריך. תתפלל עליו. אחר כך תסתכל אם באמת יצאת ידי חובה או לא יצאת חובה. זו עוד שאלה, תשאיר את זה בשבילך לפעם אחרת.

אבל אנשים לא מתקשרים אפילו. לא מתקשרים, לא מתעניינים, ובן אדם נמצא בודד, לבד. ואין מי שיתייחס אליו. ואם אחד היה מתייחס אליו, היה ממילא כבר מתחיל להיות בריא.

הסטייפלר פעם אחת לא הגיע להתפלל. איזה סיפור נפלא זה! אני אומר לכם. רואים בסיפור הזה שהוא למד שולחן ערוך, אני אומר לכם. לא הגיע להתפלל. בצהריים, מישהו פגש את הסטייפלר, שאל אותו: "הרב, למה לא באת להתפלל? האם הרב לא הרגיש טוב?" אמר: "לא, הרגשתי מצוין". אז אמר: "למה לא באת להתפלל?" אמר לו: "תראה, אשתי לא מרגישה טוב, חולה, ואני עוסק בצרכי חולה, ומי שעוסק בצרכי חולה פטור מן התפילה". מכירים את זה? מה, לא מכירים את זה? אתה עוסק במצווה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואיך אנחנו עכשיו עם זה?! מתחילים פלפול, עם האצבע. שמע, תגיד, הוא בגדר חולה בכלל? אחרי שהוא בגדר חולה, האם הכוונה שאני פטור? לא, מה אני לא יתפלל?! אבל יש שולחן ערוך - חולה פטור, שלום, זהו. אנחנו מכניסים כל מיני פלפולים והורסים את ההלכה, הורסים את כל ההלכה. לכן בן אדם צריך לדעת - אתה משמש חולה? אתה פטור.

סיפרה ביתו של החפץ חיים: יום אחד, כשהחפץ חיים כבר היה בסוף ימיו, היה חולה וזקן מאוד, והיו הבחורים בישיבת ראדין באים, סועדים אותו, נמצאים איתו כל הזמן.

יום אחד יש תפילה בישיבה, אז הם הלכו. פתאום החפץ חיים שואל את הבת שלו: "איפה הבחורים?" אמרה לו: "הלכו להתפלל תפילת מנחה בישיבה". אומר: "זאת אומרת המצווה שהם עושים איתי זה לא נקרא מצווה, אבל זה שהם הולכים להתפלל זה נקרא מצווה?" החפץ חיים מאוד כעס. מאוד כעס החפץ חיים. איך יכול להיות שאתה מזלזל בכזו מצווה חשובה בשביל שאתה פטור משאר המצוות? ואף על פי כן בן אדם כל הזמן מחפש איזה דברים אחרים.

הרב וולבה סיפר שפעם אחת רציתי לקבל חיזוק, רציתי להתפלל ביום כיפור בישיבת מיר. נסעתי לישיבת מיר [אולי זה היה בחוץ לארץ, אני לא זוכר בדיוק לפי השמות אם זה בארץ או בחו"ל]. אני מגיע לישיבה, אני רואה שכל 'המזרח' ריק. באמצע יום הכיפורים, כולם מתפללים, אבל כל הרבנים במזרח לא נמצאים.

אני שואל את הבחורים: "איפה הרבנים?" אומרים: "בפנימייה". כל הרבנים נמצאים בפנימייה. טוב, עליתי לפנימייה ביום הכיפורים. אני עולה, אני רואה כל גדולי מיר כולם נמצאים בפנימייה, דנים על איזה חולה, אחד הבחורים בישיבה שהוא חולה. האם הוא צריך לאכול 'שיעורים', לא צריך לאכול 'שיעורים'. בסוף החליטו שצריכים לאכול 'שיעורים'.

טוב, אחרי שהחליטו שצריכים לאכול 'שיעורים', כל אחד מהרבנים התווכח מי יזכה להישאר עם החולה בכיפור איתו ביחד כדי שהוא יוכל לסעוד אותו ביום כיפור. כל אחד מהם רצה לזכות. בסוף מי שזכה במצווה הזאת, שהתפלל יחיד בכיפור, להיות עם החולה הזה, זה היה רבי אריה לייב מאלין. הוא היה מגדולי מיר, והוא זכה במצווה הזאת להיות עם החולה. מתי? ביום כיפור. התפלל יחיד! אתה יודע, גם בקושי תפילה, וגם התפלל ביחידות. כל זה היה שהם הבינו איזה זכות זאת, עד שעשו הגרלה ביניהם - מי יזכה.

לכן כל אחד ואחד מאיתנו צריך באמת לדעת שמצוות ביקור חולים מצווה גדולה עד מאוד. לא רק זה, חז"ל גם מבטיחים עוד כל מיני הבטחות. חז"ל אומרים (נדרים מ ע"א) שאם בן אדם מבקר את החולה, יש לו גם שכר בעולם הזה - "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ" (תהלים מא, ג).

דורשים חז"ל - "השם ישמרהו" מן היצר הרע. איזה דבר גדול זה! יהיה לך שמירה מיצר הרע. מבטיח לך אלוקים - יצר הרע כבר יהיה פחות מתלבש עליך.

"ויחייהו" - יחיה אותך מן הייסורים. אתה כל הזמן שומע כמה צרות יש היום. כל יום דברים חדשים, זה לא נגמר, כמה אנשים סובלים, כמה צרות מתחדשות כל הזמן. וכאן חז"ל מבטיחים לך - יש מצווה שאם תקיים אותה, בורא עולם מחיה אותך מכל הייסורים, מצוות ביקור חולים!

"ואושר בארץ" - ואנשים מתכבדים בך, זה כבוד בשבילם רק זה שהם מכירים אותך. איזה דבר גדול זה!

לכן כל אחד ואחד מאיתנו ידע באמת לתפוס את המצווה הזאת בשתי ידיים. בשתי ידיים לתפוס את המצווה הזאת, להתחזק בה מאוד. ובן אדם, כמו שהזכרנו, זוכה להינצל מדינה של גיהנום.

היו צדיקים, יותר גדולים, שהם היו כבר נכנסים לכל מיני מקומות שגם היה אסור להיכנס לשמה, כל מיני מקומות שידעו שהם מקומות של אנשים מצורעים, מקומות של אנשים חולים מאוד מאוד. היו נכנסים כדי לזכות במצווה הגדולה הזאת.

לכן אני חוזר שוב - כל אחד באמת יסתכל בסביבה שלו, מי צריך איזה עידוד, מי צריך איזה טלפון. אם אתה יכול לבקר, תקיים את המצווה הזאת בשמחה, בדחילו ורחימו, מצווה גדולה עד מאוד.

אנחנו כל שנה מזכירים, שמתחילים בשבוע של פרשת שמות את ימי השובבי"ם. ברוך השם זכינו, אחרי חנוכה, שהיו ימים כאלו גדולים, יש לנו עכשיו עוד ימים גדולים, ימים גדולים מאוד. ימי השובבי"ם, שאלו ימים שעם ישראל ירדו מהיותם בשיא המדרגה. שיא המדרגה הם היו, והם ירדו עד שאול תחתית. עד שאול תחתית ירדו, עד שכבר לא היה הבדל בין יהודי לגוי. ומשם, בסוף פרשת משפטים, הם הגיעו לשיא המדרגה שיכולים להיות, כאדם הראשון לפני החטא. שיא המדרגה!

[הערה: יש הנוהגים להרבות בתשובה ובתחנונים ויש הנהוגים אף להתענות ולומר סליחות [של ימי השובבי"ם] בשבועות שקוראים בהם את פרשיות שובבי"ם: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו משפטים. ובשנה מעוברת מוסיפים ת"ת [תרומה תצווה] (מג"א תרפה א, באר היטב שם ב בשם האר"י, פמ"ג א"א תרפה, שערי תשובה שם ב). סימן לדבר: "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג יד) ראשי תיבות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים. שובבי"ם ת"ת רומז לארבע חומות: תשובה, תפילה, צדקה, תורה. "שובבי"ם" רמז "לשובו בנים שובבי"ם", ובמה - בתיבת ת"ת, ראשי תיבות תשובה תפילה, וגם ר"ת תלמוד תורה, ות"ת רמז לצדקה, מלשון נתינה (של"ה פרשת שמות).]

לכן הימים האלו ימים מאוד מאוד קדושים. הימים האלו נזכרים מעט מאוד בראשונים, אין הרבה דיבורים על זה. כי באמת הימים האלו זה לתקופה האחרונה. וככל שהגלויות יורדות יותר למטה, כל דבר שאדם עושה - יש יותר נחת לבורא עולם מכל המעשים שלו.

ולכן כותב המכתב מאליהו: מה בורא עולם מחכה? תביא את המשיח היום! מה אתה מחכה, שיהיה יותר טוב? הרי בפועל נהיה רק יותר רע, אין יותר טוב! אם אתה מחכה ששנה הבאה יהיה יותר טוב, בסדר, אז תחכה לשנה הבאה. ואתה יודע, כל שנה יש ירידת הדורות, ועוד ירידה, ועוד ירידה, אז למה אתה מחכה? תגמור עם זה עכשיו!

אומר המכתב מאליהו: אתה צודק, באמת כל שנה יש ירידת הדורות. אבל דבר אחד אלוקים מרוויח - שפעם, בשביל שיהיה קידוש השם, היו צריכים להפוך את העולם כדי לזכות לעשות קידוש השם. היום, מכל תנועה שיהודי עושה זה קידוש השם. זה מה שאלוקים מרוויח.

לכן בשובבי"ם, כל אחד יראה מאוד מאוד להתחזק. יפתח לעצמו דף חדש - עוד פעם חיים חדשים, תפילה חדשה, לימוד חדש. מה שהיה - נגמר. מתחילים מהתחלה עכשיו, לכן כל אחד יתחיל לעצמו דף חדש בחיים שלו.

והחיזוק הגדול ביותר, הכי מטהר, הכי מקדש, אין יותר מזה בעולם! לא היה, גם לא יהיה - זה רק לימוד תורה. אין יותר גבוה מזה. כל מה שתשמע, כל מה שיגידו לך - זה אפס מאופס לעומת לימוד תורה.

לימוד תורה זה הגבוה ביותר שיכול להיות. מתקן את הבן אדם, מטהר אותו, מקדש אותו. כל לימוד, לא משנה מה, שאתה זוכה ללמוד תורה - אין יותר גבוה מזה. תלך למקווה, תטבול תרי"ג הטבילות, תעשה מיליון גלגולי שלג - זה לא שווה מילה אחת בתורה! זה לא מילה אחת בתורה! זה גבוה, גבוה!

נכון, אנחנו עטופים בלימוד תורה, ולכן אין לנו יחס לזה. זו הבעיה שיש לנו - בגלל שאנחנו עטופים בזה, ורגילים לזה, אז אין לנו יחס לדברים האלו. אבל זה גבוה! מאוד מאוד גבוה!

רבי שמעון היה אומר (זוהר ויקרא נב): "מאן דקריב לאורייתא קריב לקודשא בריך הוא, מאן דרחיק מאורייתא רחיק מקודשא בריך הוא". מי שקרוב לתורה, קרוב לבורא עולם. מי שרחוק מהתורה, ולא משנה מה הסיבה עכשיו, רחוק מהקדוש ברוך הוא. רחוק, רחוק!

אין משהו אחר! אין מה שמטהר את הבן אדם, את כל הפגמים שלו, את כל מה שיש. אלא מה, יש לנו בעיה. הרב יעקבסון מדבר על זה הרבה - הסיבה לזה היא שאנחנו 'עטופים' בזה, ואין לנו ערך, בגלל שאנחנו כל הזמן נמצאים ליד זה, כל הזמן נמצאים מסביב לזה, לכן אין לנו ערך לדבר הזה.

אבל זה דבר יקר שאי אפשר לתאר אותו. תחשוב שכל חיי העולם הזה - זה לא קורת רוח למעלה. קורת רוח למעלה - זה כל חיי העולם הזה וכל חיי העולם הבא שלמעלה - זה שעה אחת פה של לימוד תורה. כל חיי העולם הבא שיש לך למעלה - זה שעה אחת פה של לימוד תורה ומעשים טובים.

פה, פה! זה הגבוה ביותר! ולכן הא"ב שלנו, כשאתה מדבר איתי על תשובה - תתחיל ללמוד תורה. זה לפני הכל, לפני הכל! שבן אדם באמת ישב וילמד, ינצל את הזמן, שהזמן שלו יהיה מנוצל. יותר גבוה מהכל.

סיפר איזה יהודי אחד. הלכתי לרב עובדיה, כך הוא אמר, שש שנים לא היינו ילדים. הלכתי לרב עובדיה לבקש ברכה, והרב עובדיה אמר "בעזרת השם שנה הבאה תזכה לילד". עבר שנה, לא זכינו לילדים. הלכנו שנה הבאה, אני ואשתי, הרב עובדיה בירך אותנו שנזכה לילדים - לא זכינו. ארבע שנים הלכנו לרב עובדיה, כל שנה הרב עובדיה אמר "שנה הבאה, שנה הבאה" ולא זכינו.

בשנה הרביעית, עברו עשר שנים, נכנסנו לרב עובדיה אני ואשתי, בכינו שם. הוא מספר, בכינו, אמרנו לרב עובדיה: "אנחנו לא יוצאים פה מהחדר עד שהרב עובדיה לא יבטיח לנו שנזכה בהבטחה שנה הבאה בן". רב עובדיה אמר: "מה, אני אלוקים שאני יכול להבטיח הבטחות?" "אנחנו לא יוצאים מפה!"

הרב עובדיה אמר למשמש שלו: "תביא לי יביע אומר חלק ט'". זה בדיוק היה יביע אומר שהוא סיים לכתוב. "תביא לי יביע אומר חלק ט'". הרב עובדיה לקח את היביע אומר חלק ט', הניח את הידיים שלו על היביע אומר ואמר: "ריבונו של עולם, עמלתי על הספר הזה חודשים ושנים, בעמל התורה גדול מאוד מאוד. יהי רצון שזכות עמל התורה יזכה את הזוג האלו לילדים".

ככה הרב עובדיה בירך אותם ואמר: "בעזרת השם בבשורות טובות". ובאמת שנה לאחר מכן נולד להם ילד. נולד ילד, ובסיפור שקראתי נולד להם אחר כך תשעה ילדים. תשעה ילדים נולדו להם. זה היה מתאים בדיוק ליביע אומר חלק ט'.

ובנוסף, ביביע אומר חלק ט' יש שם סיפור על צפת. סיפרנו אותו פעם אחת, על איזה זוג שגרו פה בצפת, אני לא מכיר אותם, אבל הרב חגי יהודה, הוא אמר לי שהוא מכיר אותם, ושגם אני מכיר אותם, רק לא יודע שהסיפור הזה הוא עליהם, הוא לא סיפר לי מי אלו.

היה זוג שגרו פה בצפת, עשרים ושתיים שנה לא זכו לילדים. ואחרי עשרים ושתיים שנה הלכו לאיזה פרופסור, הפרופסור אמר שאין אפילו אחוז אחד שיזכו לילדים. אז הבעל אמר: "אם כבר אין אפילו אחוז אחד, אז זהו, אז אני רוצה ילדים", והתגרשו.

זה סיפור אחד. סיפור שני - היה איזה אחד שעבר תאונת דרכים קשה מאוד, וכולו התרסק. ולא ידעו אם הוא יכול לבוא בקהל השם מצד דיני פצוע דכא, וכרות שפכה. לא ידעו אם הוא יכול לבוא בקהל השם.

הלך לרב עובדיה ושאל אותו האם הוא יכול לבוא בקהל השם. אמר לו שיעשה בדיקות ויביא לו כמה אחוזים הוא יכול להביא ילדים לעולם, כמה אחוזים הוא יכול להוליד. התברר שעשרים וחמישה אחוז הוא יכול להוליד, שבעים וחמישה אחוז הלכו לאיבוד.

הרב עובדיה כתב תשובה ביביע אומר: מותר אתה בקהל. עם מי התחתן? עם זאת שיש לה עשרים ושתיים שנה שאין לה ילדים. עם זאת התחתן! והרב עובדיה כותב בסוף התשובה: "וכבר שמעתי שנולדו להם שני ילדים". פלא פלאים! נולדו להם שני ילדים. זה עשרים וחמישה אחוז, זה אפס אחוז, אבל אחרי שהרב עובדיה פסק ש'מותר אתה בקהל' – "שמעתי שכבר נולדו להם שני ילדים".

עמל התורה גבוה מעל גבוה! לכן כל בן אדם מאוד מאוד יתחזק בשובבי"ם לנצל את הזמן.

דבר שני - התפילה. שובבי"ם צריך מאוד מאוד להתחזק בתפילה. חז"ל אומרים (ברכות לב ע"ב): "גדולה תפילה יותר מכל מעשים טובים שיש, שהרי אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו, ואף על פי כן לא נענה אלא בתפילה".

"גדולה תפילה יותר מכל הקורבנות!", אתה יודע איזה זכות זאת עכשיו? עכשיו יבנה בית המקדש, בן אדם מביא קורבן עולה, מביא שלמים, אתה יודע, מביא כמויות, מביא חטאות ואשמות, מביא את כל הקורבנות. תשמע, יש איזה אחד שמתפלל - הוא יותר טוב ממך. "אה, אל תגזים! אני הבאתי כמויות...", יש יותר טוב ממך. יש מדרגות אחרות.

ולפי רבי יוחנן במסכת מגילה - גדולה תפילה יותר מן התורה. יותר מהתורה אפילו!

[הערה: לא מצאתי את המאמר הזה 'גדולה תפילה יותר מן התורה'.]

הבאתי לכם סיפור מ'פרי מגדים'. עכשיו הבאתי לכם סיפור לא מרחוק מפה. הוא לא רוצה שאני אגיד את השם שלו, אבל אני מספר לכם את הסיפור. אני אומר לכם, זה נפלא מאוד. איזה ניסיונות אנשים עומדים! זה אחד. שניים - כמה בורא עולם משלם על הניסיון!

יש פה איזה יהודי אחד, סיפר לי: "אם אני מתפלל תפילת שחרית בציבור אני מפסיד שלוש מאות שקלים כל יום. כל יום! ולכן תקופה ארוכה התפללתי ביחיד. למה? כי כל יום אני מפסיד שלוש מאות שקל. פירוש - במשך חודש אני מפסיד ששת אלפים שקלים על תפילה בציבור. ושנים התפללתי ביחיד", כך הוא אמר.

לפני אולי איזה חודש, משהו כזה, אומר: "קיבלתי על עצמי - לא אכפת לי אני מכלום, אני מתפלל רק בתפילה בציבור!". והוא התפלל תפילה בציבור, והוא אמר: "ואני יודע, כל יום אני לוקח שלוש מאות שקל וזורק אותם. אבל אמרתי - תפילה בציבור זה רווח גדול".

הוא סיפר: "אשתי עובדת באיזה בית ספר, ואנחנו כל שנה מתקשרים, אנחנו רוצים שיהיה לנו ותק ותקן ועניינים, אני לא יודע מה. שבועיים אחרי שקיבלתי על עצמי, פתאום מתקשרים משרד החינוך. הבקשה התקבלה פתאום! את זכאית לתקן, זכאית לוותק, זכאית... קיבלנו משכורת של אשתי עוד ששת אלפים שקל!".

הוא סיפר לי את זה, סיפור שקרה לפני פחות מחודש, פה בתוך פרי מגדים. דבר ראשון - הניסיון הוא גדול מאוד, אבל בורא עולם משלם על ניסיון.

לא נגמר! לפני שבוע, הוא אומר לי, לפני שבוע מישהו הציע לו איזו הצעה שכל חודש הוא חוסך ארבעת אלפים שקל, על איזה רעיון שהוא נתן לו. הוא חוסך כל חודש ארבעת אלפים שקל. אומר: "אני לא יודע מה, פתאום זה נפל עליי. כל זה על המסירות שמסרתי את נפשי על התפילה".

לכן בתוך ימי השובבי"ם, הא"ב שלנו זה שני דברים: אחד - שבן אדם ימסור את עצמו על לימוד תורה, גבוה מעל גבוה. ודבר שני – תפילה, משהו שאי אפשר לתאר אותו, מה בן אדם יכול לזכות על ידי תפילה.

כמובן שלגבי ימי השובבי"ם יש עוד דברים, ודאי שיש עוד דברים. בן אדם צריך ללכת למקווה, בן אדם צריך לזכות לקרוא קריאת שמע שעל המיטה.

כל החטאים, כל הפגמים שאתה מכיר, כולם אפשר לתקן אותם. אבל אתה יודע, זה כמו אוטו אחרי תיקון. אתה יודע, זה אחרי תיקון, זה לא חדש.

הדבר היחיד שהופך את הבן אדם להיות חדש, לא שחטא ותיקן, שלא חטא בכלל - זה קריאת שמע שעל המיטה. קריאת שמע שעל המיטה כאילו לא חטא בכלל!

לכן אדם בתוך ימי השובבי"ם האלו יתחזק מאוד. ימים מאוד מאוד קדושים, אפילו שלא מרגישים, אבל ימים קדושים מאוד. ככל שהגלות הזאת היא גדולה מאוד, ככה השפע שיורד מלמעלה על כל התחזקות הוא גדול עד השמיים. כל אחד יראה להתחזק בעצמו, לפתוח לעצמו דף חדש, חיים חדשים. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.