שיעור 76

יסודות באמונה

פרשת בא תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

יסודות הרמב"ן על אמונה

הרמב"ן בסוף פרשת בא מבסס עקרונות יסוד באמונה:

1. זיכרון מתמיד של השגחת ה'

- הקב"ה לא עושה ניסים גלויים לכל כופר

- נצטווינו לעשות זיכרון תמידי למה שראו אבותינו

- להעביר את המסורת לדורות הבאים דרך המצוות

2. משמעות המצוות

- אפילו מצווה "פשוטה" כמו מזוזה מכילה יסודות אמונה עמוקים:

  - חידוש העולם

  - ידיעת הבורא והשגחתו

  - אמונה בנבואה

  - כל פינות התורה

3. הנהגת הניסים בחיי היומיום

- "אין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים"

- אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל

- כל המאורעות בחיינו הם בהשגחה פרטית

חיזוק האמונה בחיי המעשה

מהשיעור עולים שלושה עקרונות מעשיים:

1. כוח האמונה

- אמונה שלמה מביאה לישועות

- כדברי הבבא סאלי: "אם אתה סומך על רופא כל בשר במאה אחוזים, תהיה רפואה שלמה"

2. השגחה פרטית

- כל מאורע בחיים, גם אם נראה שלילי, יכול להוביל לטובה

- הסיפורים בשיעור ממחישים כיצד קשיים הופכים לישועות

3. התחזקות באמונה

- כשאדם רוצה להתחזק, הקב"ה מסייע בידו

- "רגע אחד של אמונה" יכול לשנות גורלות

- חשיבות ההתמדה באמונה, כדברי ר' יחזקאל לווינשטיין: "רגע אחד מסיח דעת מהאמונה, האמונה נחלשת"

השלכות מעשיות

- חשיבות ההתבוננות בהשגחה פרטית בחיי היומיום

- הכרה בכך שכל המאורעות הם בהשגחה, גם אם לא מבינים מיד את התכלית

- חיזוק האמונה דרך קיום המצוות והתבוננות במשמעותן העמוקה

הסיפורים בשיעור

המציל והסמינר - איך רחמי שמיים מלפני שבע שנים הביאו לישועה

חשמלאי בשם יצחק הגיע לתקן חשמל בבית זוג מבוגר. במטבח הבחין בנר נשמה ותמונה של ילדה. התברר שהילדה נפטרה בתאונת דרכים לפני שבע שנים. יצחק גילה להם שהוא היה המציל הראשון שהגיע לזירה וייצב את מצבה, מה שאפשר לה לחיות עוד שבועיים ולמשפחה להיפרד ממנה בהדרגה.

כששמעו שבתו לא התקבלה לסמינר, התברר שאם הנפטרת היא מנהלת אותו סמינר. היא התקשרה מיד והורתה לקבל את הבת. כך התגלה שמעשה החסד מלפני שבע שנים כבר הכין את הישועה.

הדוח המציל - איך קנס חניה הציל מעלילת שווא

אברך נסע לעכו לבקר דודה לבקשת אביו. קיבל קנס חניה של 500 ש"ח והצטער על הנסיעה. כעבור תשעה חודשים קיבל זימון לבית משפט על תאונת פגע וברח. בזכות קבלת הקנס באותו יום בעכו, הוכיח את חפותו. בית המשפט פסק לטובתו ואף חייב את העורך דין שהעליל עליו בפיצויים.

תפילת הרב שך - רגע אחד של אמונה

הרב דן סגל ביקש מהרב שך להתפלל על זוג חשוך ילדים. הרב שך לקח אותו להיכל, פתח סידור והחל לשיר "יה ריבון עלם". כשהגיע למילים "לו יחיה גבר שנין אלפין" פרץ בבכי ואמר: "תגיד למשפחה שבזכות שהתחזקנו רגע אחד באמונה יזכו לילדים". היום הם משפחה ברוכת ילדים.

נס הרפואה של הבבא סאלי - אמונה שלמה מביאה רפואה שלמה

ילדה חולה מאוד הובאה לבית החולים סורוקה. כשאביה ניסה להביאה לבבא סאלי, התברר שהצדיק חולה. במקרה, הבבא סאלי אושפז באותו בית חולים. כשהשתחרר, בירך את הילדה בתנאי שאביה יוציא אותה מבית החולים תוך שעה - כהוכחה לאמונתו ברופא כל בשר. האב עשה כדבריו, ותוך דקות הילדה התחילה להתאושש. הברכה התקיימה בתנאי שתשמור על צניעות.

שומרי שבת במטוס - שני יהודים שרצו לשמור שבת

יהודי שנהג לטוס הביתה בימי חמישי נאלץ פעם לטוס בשישי. עיכוב בגלל נחיתת נשיא ארה"ב איים על שמירת השבת. הוא העמיד פני חולה כדי להתפנות לבית חולים. במקביל, אישה שקיבלה על עצמה לשמור ארבע שבתות התחזתה לרופאה כדי להתפנות גם היא. בסוף התארחו שניהם אצל אותה משפחה והתברר שבורא עולם סייע לשניהם לשמור שבת.

תמלול השיעור

חודש טוב שבט, בראשי תיבות: שנתמלא במעשים טובים. כן יהי רצון.

היום אנחנו נלמד את הרמב"ן. הרמב"ן סוף פרשת בא. זה רמב"ן מאוד מאוד חשוב, נלמד אותו ביחד. את הרמב"ן הזה כדאי לקרוא אותו, זה רמב"ן יסודי מאוד בחיים שלנו.

כותב הרמב"ן: "ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או לעיני כל כופר". אלוקים לא יעשה לכל מי שבא לו "תראה לי שאתה קיים, אני אעשה ניסים ונפלאות". "לכן יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק את הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם עד סוף הדור האחרון".

ובגלל זה, בגלל שזו המטרה להחדיר את האמונה שתעלה קדימה לבנים, בני בנים וכולי, החמיר מאוד בעניין הזה. כמו שחייב כרת על אכילת חמץ - למה? למה על חמץ חייב כרת? על חזיר לא חייב כרת. למה? כי חמץ זה הכל חלק מהאמונה שיש לנו שאלוקים הוציא אותנו ממצרים. לכן חייב כרת מי שאוכל חמץ, וחייב כרת על מי שעוזב את הפסח. לא מצאנו בשום מצווה שבן אדם ביטל מצוות עשה חייב עליה כרת, חוץ מפסח ומילה.

והצריך בנוסף לכל זה, צריך שנכתוב כל מה שראינו על האותות ומופתים. נכתוב את זה איפה? על ידינו - בתפילין של יד. תכתוב את זה גם על 'בין עינינו', ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות. ושנזכיר זאת בנוסף, גם תזכיר את האמונה הזאת כל בוקר וכל ערב, כמו שאמרו חז"ל "אמת ויציב דאורייתא", שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך".

לא רק זה, ושנעשה סוכה כל שנה. למה הסוכה כל שנה? זכר ליציאת מצרים. כל זה כדי לזכור את היציאה ממצרים. וכן כל כיוצא בזה מצוות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שאלוקים עשה, שלא ישתכחו מאיתנו ולא יהיה פתחון פה לשום כופר להכחיש אמונת האלוקים.

כותב פה הרמב"ן יסוד גדול: כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בעניינה כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא ובהשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פינות התורה. מלבד שהודה שבורא עולם הוא חסד גדול, השפיע בבריאה - מה השפיע? שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותינו החפצים ביראת שמו.

ולכן מכיוון שאתה רואה שעל מזוזה אחת ששמת בבית, תראה איזו השפעה יש בעולם. ולפיכך אמרו חז"ל: "הוי זהיר במצוות, במצווה קלה כבחמורה שכולם, חמודות וחביבות מאוד". אתה רואה מצווה כביכול נראית פשוטה מאוד, ואתה לא יודע את ההשלכות של המצווה הפשוטה הזאת. למה? שבכל מצווה אדם מודה בהם לאלוקיו.

וכוונת כל המצוות, כל המצוות כולם שבן אדם עושה, מה הכוונה? שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו. והיא כוונת היצירה שאין לנו שום טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים, רק בדבר אחד, מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו.

כותב הרמב"ן - אני מסיים בזה - ומן הניסים הגלויים, הגדולים, המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד כל התורה כולה. על ידי שיש ניסים גדולים, אתה מודה גם בניסים הנסתרים הקטנים האלו. למה? יש פה את הרמב"ן, זה מפורסם, אתם מכירים את זה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ובכל מקרינו שכולם ניסים, אין בהם שום טבע ומנהגו של עולם כלל.

עד שבן אדם יאמין שכל הדברים שקורים איתנו, כל מקרינו, כל דברינו, כולם ניסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם. עכשיו זה לא... אתה יודע... חסידות כזה, חסידות. לא. כותב הרמב"ן: אין לאדם חלק בתורת משה רבנו. לא... 'בסדר, אז אין לי את זה'. אין לך את זה? אז אין לך כלום. אין כלום. לא שיש 'גם'. אין לבן אדם כלום. עד שיאמין שכל דברינו, מקרינו, כולם ניסים.

מה הפירוש "כולם ניסים"? הרי באמת בן אדם לא רואה הכל נס. מה, בן אדם רואה שהכל ניסים? הרעיון, מה הגדרה של נס? סתם בן אדם, בן אדם נמצא באיזה מקום, ונפל שם איזה טיל, והבן אדם יצא בלי אבק. איך קורה דבר כזה? מה כל אחד אומר? "נס! נס!" מה פירוש המילים האלו "נס"?

אלוקים אמר, אלוקים אמר "אתה תהיה בחדר, אתה תהיה בחדר, וייפול טיל ולא יהיה בך אבק". אותו אלוקים אמר שאתה תלך ברחוב שפרינצק ולא תיפול. זה בדיוק אותו דבר. מה ההבדל? משנה לאלוקים מה יהיה? לנו זה משנה, לאלוקים זה משנה? זה הכוונה. כולם ניסים, הכוונה - הכל בהנהגתו יתברך, הכל הוא בעל הבית, הוא עושה הכל. והכל, הכל, כל מה שקורה איתנו.

ממשיך הרמב"ן - אני מסיים – אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכל בגזירת עליון. זה הרמב"ן, כדאי לקרוא אותו, סוף הרמב"ן. יש פה עוד אריכות, אבל זה הרמב"ן שמדבר על אמונה. וצריך כל הזמן לשנן את זה, לחזור על זה, לחיות את זה.

רבי יחזקאל לווינשטיין היה אומר: "אתה רגע אחד מסיח דעתך מהאמונה, האמונה שלך נחלשת". במקום בן אדם נחלש, נחלש במקום.

בספר "פרקי מחשבה" של הרב טאובר, יש לו ספר על אמונה [נקרא מהותו של יהודי, אמונה וביטחון]. יש שם פרק על שלום בית. הוא כותב: "מעולם לא טיפלתי באנשים בשלום בית עד שהגענו למסקנה שכל אחד שזאת אשתך כי ככה גזר הבורא יתברך וזה בעלך כי ככה גזר הבורא יתברך".

אם מישהו אומר: "לא, תשמע, ההורים לחצו אותי", "לא, לא רציתי להתחתן איתה, ההורים לחצו אותי, בגלל זה, בגלל זה התחתנתי" - שום בן אדם לא נלחץ, הוא כותב, אם אלוקים לא אמר שהוא ילחץ. אין מציאות! "תשמע, הסתנוורתי מהיופי" - שום בן אדם לא מסתנוור אם לא אלוקים סנוור אותו. אין מציאות בעולם!

והוא אמר ככה: אלו שהלכו איתי יד ביד והאמינו בזה, הרמתי את הבית שלהם, וחזר כל הבית למסלולו. אלו שלא רצו להאמין בזה, ומצאו מיליון ואחד תירוצים - השדכן, השכנים, הדודים, הסבתות, כל מיני תירוצים, לא האמינו שזה משמיים - שם לא היה לי שום הצלחה, ובסוף הבית התפרק.

כל הבית שלנו בנוי על יסוד אחד. יסוד אחד שנדע שזה מה שגזרה חכמתו יתברך. אלא מה? לנו יש כל מיני תירוצים. גם התירוצים האלו, גם זה גזרה מאתו, מחכמתו יתברך.

שמעתי שני סיפורים מהרב הרצל חודר, אולי אתם מכירים אותו, שליט"א מבני ברק. שני סיפורים, אספר אחד עכשיו. הבן שלו, זה הרב מיכאל חודר, הוא מחזיק את הכולל של הרב קוק בטבריה. יש שם כולל, 120 אברכים יש לו לרב קוק שם בטבריה. אז הוא מחזיק את הכולל.

הוא סיפר סיפור נפלא ביותר. את הסיפור הזה אומר, שמעתי מהבעל בעצמו, ככה הוא סיפר שהוא בעצמו סיפר לו. הוא אמר, יש אחד בבני ברק, קוראים לו איציק דגנין. אני חושב זה דגנין או גדנין, אני לא זוכר, אבל משהו כזה.

קיצור, הוא סיפר, הוא עובד כחשמלאי. ויום אחד הזמינו אותו, אחרי סוכות, הזמינו אותו לעשות איזו עבודת חשמל באיזה בית של זוג אנשים מבוגרים. אני עושה להם עבודה בבית, אני עושה להם את העבודה בבית, נכנסתי למטבח, לא יודע כדרך מה, אני רואה שעל השולחן שבמטבח יש שם מנורת נר נשמה כזה על חשמל, ויש שם תמונה של איזו ילדה. איזו ילדה כתוב עליה השם שלה, זיכרונה לברכה.

אני מסתכל ככה על התמונה, ואני שואל אותם "מה זה התמונה הזאת?" ואז הוא אומר לו: "זו הבת שלנו, הייתה איזו בת שנדרסה בבני ברק". "מתי זה היה?", "זה היה משהו לפני שבע שנים". "איפה זה היה?" שואל אותם, "זה היה ברחוב הזה והזה". "אה! זה היה בשעה 8 בבוקר". אומר: "נכון!", "זה היה תאונה עם משאית ואוטו?". "מה? כן, איך אתה יודע?".

אומר: "אני הייתי המציל שם. אני הייתי הראשון. אני עבדתי באותו זמן ב'הצלה', ואני הגעתי ראשון. והמצב היה אבוד, המצב היה גמור, כבר לא היה מה להציל. אבל אני, הגעתי ראשון, והיתה לי איזו שיטה כזאת לייצב, ברוך השם הצלחתי לייצב את מצבה הקריטי. ואחרי אולי 10 דקות הגיע אמבולנס ופינו אותה לבית החולים, ולא ידעתי את ההמשך. מה קרה בהמשך?".

אמר: "ההמשך... בסוף אחרי שבועיים נפטרה". "מה אתה אומר? מה פתאום!". הם הסתכלו עליו ואמרו: "אנחנו ממש מודים לך. כי אם היינו מקבלים את זה כזה בום כזה, זה היה לנו אסון גדול. פה יכולנו... בורא עולם נתן לנו זמן לעכל את הגזירה. לעכל את הגזירה. וככה, ברוך השם, קיבלנו את הגזירה ביותר הבנה".

הוא סיפר: "הבת שלי, היא רצתה ללמוד באיזה סמינר בבני ברק, לא קיבלו אותה. כל החברות שלה הולכות לשם, אבל אותה לא קיבלו. חודש אלול נשארה בבית, גם חודש תשרי. אמצע חשוון, הלכתי לטפל בזוג האלו".

ואז כשהם שמעו את הסיפור, הם ממש הודו לי מכל הלב. "זה אתה המציל! לא ידענו שזה אתה, ממש תודה רבה לך. אנחנו צריכים להכיר לך טובה! אתה צריך איזו טובה? אתה צריך איזו טובה?" אמרתי: "לא, אני ברוך השם, הכל בסדר, הכל מצוין".

ואז "אולי בכל אופן, אולי מה שיכולים לעזור?" אמרתי: "אתם לא יכולים לעזור, אבל אני צריך עזרה, אבל אתם לא יכולים לעזור לי". "מה אתה צריך עזרה?" אמרתי: "תראו, לבת שלי אין סמינר. שמתי אותה בסמינר הזה והזה, ולא קיבלו אותה".

"מה אתה מדבר? הבת שלנו היא המנהלת של הסמינר הזה!". במקום התקשרו אליה. התקשרו אליה, אמרו לה: "את יודעת מי הציל את אחותך? יש לנו בן אדם אחד בבית, הוא הציל את אחותך. שבוע שלם את זוכרת מה שהיה כל השבוע הזה? זה היה בזכותו. והוא בא לרשום את הבת, ולא קיבלו את הבת שלו לסמינר".

אומרת לו: "אמא, תגידי לו, תגידי לבן אדם - הבת שלו התקבלה". אז מלפני שבע שנים, כשהבת הייתה כיתה ג', כבר בורא עולם כבר הכין את ההצלה. ללמד אותנו שכל דברינו מקרינו כולם ניסים! תגיד לי מה שהיה לפני שבע שנים! תגיד, זה היה לך קשר למה שיהיה אחר כך? אין לנו שום קשר. אבל תדע שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, בן אדם עושה איזו פעולה ולא יודע איך בורא עולם מגלגל את העולם כדי שיהיה לו טוב.

סיפר איזה אברך: "אבא שלי ביקש ממני, 'תעשה טובה, אנחנו גרים בירושלים, אם אתה יכול ללכת לבקר את אחותי, דודה, היא גרה בעכו'". אמרתי לעצמי: "תשמע אבא, אני אברך. מירושלים לנסוע לעכו? לא מתאים לי אבא, לא מתאים לי הסיפור הזה".

"תעשה טובה, זה דודה שאנחנו בקושי מכירים אותה. אתה יודע, היא תראה שאנחנו בני תורה, תכבד אותה, מי יודע, אולי נקרב אותה. נקרב אותה אלינו, מה, תעשה טובה". אמרתי: "מתי אבא שלי ביקש דבר כזה? יאללה, אני אסע". אבא ביקש, נסעתי לעכו.

הגעתי לפי הכתובת, הגעתי, שאלתי אנשים, כן, זה הבניין. זה הבניין, חיפשתי חניה, אין חניות. אין חניה, חיפשתי פה חניה, אין חניה. היה חניה, חציו לכם, חציו להשם. חציו, איך זה נקרא, כחול לבן, חציו אדום לבן. משהו כזה.

אמרתי: "שבע בערב, חצי אתה יודע, זה בסדר. אתה יודע, אפשר זה, כאילו אני יודע, אולי יתחשב בי, אני יודע מה, לא יודע מה. וגם שבע בערב אין פקחים". מה אתה מדבר? שבע בערב פקחים? לא יכול להיות". החניתי את האוטו ועליתי.

הדודה שמחה. מה זה שמחה, דודה! ישבנו, דיברנו, פטפטנו, כל מה שעברנו את כל החוויות שהיה לנו, כל מה שידעתי, דיברנו. אולי בשעה תשע, אני יוצא. אני יוצא, אני רואה שבעכו - או הו הו, עכו בראשי תיבות "עמוד כגבר והתגבר". אל תשאל! יש לי על השמשה דוח! 500 שקל! איזה תיקון! איזה תיקון!

לא אמרתי לאבא שלי כלום. לא רציתי לצער את אבא, אמרתי מה לצער את אבא שאני בגללו קיבלתי כזה קנס. אמרתי: "יאללה, כפרת עוונות". אמרתי: "לפני שנגיע לבית משפט, אני חייב לשלם את זה". שילמתי את ה-500 שקל האלו וזה נגמר.

אולי עבר שמונה-תשעה חודשים, יום אחד אני מקבל מעטפה של בית משפט בתיבת דואר שלי. אמרתי: "איזה בית משפט? אני יש לי בית משפט? אני". פתאום נזכרתי בסיפורים האלו שיש להם איזה צוואה שקיבלו מאיזה מיליארדר. אמרתי: "מי יודע איזו צוואה, בטח עכשיו אני אמור להפוך להיות אחד העשירים של העולם, מי יודע".

אני פותח - "אתה נאשם, דרסת בן אדם". אני לא דרסתי שום בן אדם! יש תמונות, בדף מופיעות תמונות, מופיע הכל. אתה מוזמן לבית משפט. אני מסתכל, אני אומר: "אני? בחיים לא דרסתי בן אדם! לא דרסתי בחיים שלי בן אדם!" אבל יש הוכחות, יש עדים, יש גם עדים, הכל יש. תמונות, הכל. אין איפה לברוח.

אני מסתכל, מסתכל, בסוף אני רואה תאונת דרכים בשעה כזאת וכזאת ביום פלוני. מסתכל, אמרתי: "וואי, באותו יום הייתי בעכו. איך יכול להיות שיש תאונת דרכים? אני לא הייתי שם".

הלכתי, הבאתי את הקבלה של הדוח הזה, והגעתי לבית משפט. הגעתי לבית משפט, הנדרס הגיע עם קביים, והעורך דין נתן איזו הרצאה. איזו הרצאה הוא נתן! פגע וברח, והוא מספר סיפורים, והיה יודע הכל.

אחרי שהוא גמר להרצות את הכל, אמרתי: "אדוני כבוד השופט, יש לי פה דוח מעכו". הייתי בעכו, תסתכל לפה, מה? הוא מסתכל - וואי איך הוא כעס על העורך דין הזה!

"דבר ראשון, תפצה אותו 5,000 שקל על העלילה שהעללת עליו. על הביזיון, על כל מה שרצית, על עוגמת נפש, תפצה אותו 5,000 שקל. בנוסף, אני שולל לך את הרישיון שאתה עורך דין, שולל את הרישיון, שהעללת על בן אדם". ויצאתי מבורך.

באותו רגע שקיבלתי את ה-500 שקל האלו, אמרתי: "אבא שלי... אשם בהכל... מה אבא שלי... אני אברך יושב לומד, מה הוא צריך עכשיו להכניס אותי לעכו? מה לי ולעכו עכשיו? לנסוע לדודה הזאתי?", בסוף לא ידעתי שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, כולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל. התברר בסוף שבזכות מה ששמעתי לאבא, בסוף התברר שהכל היה הכי נפלא שיכול להיות. בן אדם צריך כל הזמן לחיות עם אמונה בהשם.

הרב דן סגל, זה סיפרתי את זה כמה פעמים, אני מספר את זה כל פעם - הרב שך מעולם לא יצא לנופש לבין הזמנים, מעולם. הרב שך, כמו שאמרתי לכם, תמיד הוא היה בישיבה.

והוא סיפר שפעם איזה אחד ביקש מהרב דן סגל אם הוא יכול לבקש מהרב שך שיתפלל עליו, על המשפחה שלהם, שיזכו לילדים, לזרע של קיימא. נסעתי, הגעתי לבין הזמנים, נכנסתי לפוניבז', הרב שך למד. ניגשתי אליו, אמרתי לו: "הרב, אני שליח של איזו משפחה שהם רוצים לזכות לילדים".

[מישהו אמר לי שהסיפור הזה לא נכון, אז אני אומר: הסיפור הזה קראתי אותו, בחוברת "כל העלונים" יש עלון שנקרא "איש לרעהו". שם ראיתי את הסיפור הזה. יש גם מקורות, אני לא זוכר, לא לפניי, אבל יש גם מקורות לסיפור].

קיצור, נכנסתי, ככה מספר, נכנסתי לרב שך, אמרתי לו שאני שליח ממשפחה שרוצים לבקש ילדים. הרב שך מיד קם, לקח את הכובע, אמר לי: "בוא איתי, בוא איתי". הגענו להיכל, פתח סידור והתחיל לשיר איתי את השיר "יה ריבון עלם ועלמיא". התחיל לשיר את השיר הזה, ואני רואה את הרב שך, רק התחיל לשיר את השיר הזה והתחיל לבכות. במקום, התחיל לבכות.

כשהגענו לקטע "לו יחיה גבר אלף שנין, לא יעול גבורתך בחושבניא" - פה הרב שך פרץ בבכי, בכה מאוד. ואז הוא אמר לי: "תגיד למשפחה שבזכות שהתחזקנו רגע אחד באמונה יזכו לילדים". אני מכיר את המשפחה הזאת, מסיים הרב דן סגל. היום הם משפחה ברוכת ילדים. רגע אחד של אמונה שנדע שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים. אין בהם טבע ומנהגו של העולם.

[הערה: לגבי מקור לסיפור הנ"ל, כתב לי העורך הראשי של ספרי הרב דן סגל שליט"א, כדלהלן: לעת עתה מצאתי מקור אחד בדברי המשגיח, אם כי לא בדיוק כפי שהוא מובא, וללא ההדגשה לגבי הכח הגדול של חיזוק באמונה. יתכן שבמקום אחר הוסיף המשגיח את הנקודה הזו, כאן עסק המשגיח בענין 'שבת קודש', והוא הביא את הסיפור כדי להראות את מעלת זמירות השבת. הדברים מובאים כאן כ'תמלול' כמעט מדויק (תיקוני לשון קלים):

אני נזכר כעת, ייבדל לחיים... לא היו לו ילדים, היום ברוך השם יש לו ילדים, אז זה היה שש שנים שלא היו לו ילדים, אז הוא ביקש להיכנס לראש ישיבה הרב שך.

כשהוא נכנס, אמר הרב שך: 'גִיבּ מִיר דִי קַפּוֹטֶע' ('תביא לי את המעיל' מעין אמירה של כבוד לפני אורח חשוב), [מעניין, ככה הוא היה נותן ברכות גם בלי הקַפּוֹטֶע, קַפּוֹטֶע זה הפְרַאק, אבל כאן הוא אמר - 'גִיבּ מִיר דִי קַפּוֹטֶע'], והוא ישב ודיבר איתו הרבה זמן, לחזק אותו. ובפרט היא היתה שבורה מאוד. בין השאר אמר לו הרב שך: תשיר זמירות שבת בבית, ותחַיֶה את הבית, ותוך כדי שהוא אומר כך, הוא שאל: 'איפה הסידור?', ולא הבינו מה הוא רוצה בדיוק. אז הוא עצמו, ואז הוא כבר הלך בקושי, הוא קם ממקומו להביא את הסידור, וזה היה ביום חול לא בשבת, דפדף והגיע ל'ק-ה ריבון', והוא התחיל להגיד ק-ה ריבון, בלי ניגון, עד שהגיע למלים 'לא ייעול גבורתיך בחושבניא', והוא התחיל לבכות עד שהיו צריכים לקחת ממנו את הסידור, כל כך הוא בכה, ביום חול, 'לא ייעול גבורתייך בחושבניא!'.

עד כאן שלח לי הרב רוטברד. הערת ישורון קובי.]

סיפר איזה יהודי אחד: לפני הרבה שנים הבת שלו נדבקה באיזה חידק, פשוט לא אוכלת, לא מתפקדת, בקושי זזה. המצב הלך והידרדר. לקחנו אותה לבית חולים סורוקה בבאר שבע. כל הטיפולים, כל התרופות, כל הכדורים, שום דבר לא עזר! כלום, כלום לא עזר! המצב קשה, כבר גם לאכול לא הייתה אוכלת, רק דרך זונדה הייתה אוכלת.

לקחתי אותה בכיסא גלגלים, נסעתי משם לבבא סאלי. הגעתי לבבא סאלי, כשהגעתי, כל האנשים שחיכו בתור ראו את הבת הזאת כל כך חלשה, אמרו: "תיכנס ראשון, תיכנס ראשון". באתי להיכנס, הרב אלפסי אמר לי: "לא, אתה לא יכול, בבא סאלי לא מרגיש טוב. בבא סאלי לא מרגיש טוב בכלל. אין מה להיכנס, מאוד מאוד חלש".

והתפזרו כולם, ואני הלכתי. ואת הבת שלי לקחתי בחזרה לבית החולים. וזהו! בינתיים אצל הבבא סאלי הגיעו הרופאים, אמרו שהוא צריך דחוף בית חולים. ישר הזמינו אמבולנס, לקחו את בבא סאלי לסורוקה. עשו בדיקות, צילומים, הכל תקין. פשוט עייף מכל הצרות שהוא שומע, מכל עבודת השם שלו, אין לו כוח, אין לו כוח.

אז נתנו לו להישאר בבית חולים יומיים. בבית חולים לנוח. אחרי יומיים בבא סאלי משתחרר. הרב אלפסי ידע שאנחנו נמצאים בבית חולים, רץ אליי. רץ אל האבא הזה, אומר לו: "תשמע, בבא סאלי עכשיו משתחרר. תחכה בבית החולים עם הבת שלך, אני אדבר איתו שיברך אותה".

באמת יצאנו, בבא סאלי הגיע, ראיתי אותו מדדה,  והגענו... הוא אמר לו במרוקאית, סיפר לו שהבת מאוד חלשה וכולי. הוא בירך, אמר: "אל תדאג, אל תדאג, הכל יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר".

אבל יש תנאי אחד, אמר בבא סאלי, בתנאי שתסמוך על רופא כל בשר ומפליא לעשות. אם אתה סומך עליו במאה אחוזים, יהיה רפואה שלמה. ואיך אני יודע? אתה צריך להוציא אותה מבית החולים תוך שעה אחת. אם יעבור שעה, אני כבר יודע שאתה לא סומך עליו.

סיפר האבא: לקחתי את העגלה שלה, רצתי אל המחלקה. "דוקטור, תעשה טובה, תחתום לי על מכתב שחרור". אומר דוקטור: "איך אני יכול לחתום לך? סכנת נפשות כל רגע איך אני יכול לחתום?" אמרתי לו: "דוקטור, תחתום, תחתום, אני חייב לצאת".

אומר: "לא הייתה ברירה". אומר לי דוקטור: "הכל אני רושם, הכל על האחריות שלך". "עליי, עליי". מהבית חולים התקשרתי הביתה, אמרתי להם שאני מגיע עם הילדה. זהו, הזמנו מונית. באמת, פחות משעה היינו בחוץ.

פחות משעה היינו בחוץ. אנחנו נוסעים לאופקים. נוסעים לאופקים, אולי דקה, שתי דקות לפני שמגיעים הביתה, פתאום הילדה אומרת לי: "אבא, אני רעבה! אבא!" חצי שנה היא לא אכלה בכלל כלום! היא לא אכלה! היא רעבה!

הגענו הביתה, וממש היה שמחה גדולה. שמחה, הרבה דמעות היו שם. וברוך השם, אחרי חודש התייצבה על הרגליים. לקחתי אותה מיד לבבא סאלי להודות לו על מה שהוא עשה. בבא סאלי מאוד מאוד שמח.

"אני בכלל לא קובע פה", אמר לו בבא סאלי, "כלום. בגלל שסמכת על רופא כל בשר, לכן זכית לישועה הזאת. אבל יש תנאי לברכה", אומר לו בבא סאלי, "יש תנאי לברכה". "מה התנאי לברכה?" "שהיא תמשיך להיות צנועה כמו אמותינו הקדושות". ככה אמר לו. "אם לא, השם ירחם", ככה אמר לו.

ואז אומר האבא: "רשמתי אותה מיד לבית ספר דתי, חרדי, מה שהיה דתי, וברוך השם". בבא סאלי אמר לו: "אם אתה סומך על רופא כל בשר ומפליא לעשות, יש ישועות". אמונה, חוץ מהמצווה הגדולה שיש בה, חוץ מהמצווה הגדולה, יש את הדבר הגדול שבן אדם זוכה לשפוך על עצמו המון סייעתא דשמיא כשהוא מאמין שכל דברינו, מקרינו, כולם ניסים. אין בהם שום טבע ומנהגו של עולם.

אני אספר סיפור אחרון שסיפר לי הרב הרצל. זה הסיפור האחרון, אני מסיים בזה. מי שרוצה להתחזק, בורא עולם מסדר לו את כל העניינים שבעזרת השם שילך בדרך שלו שיתחזק.

הוא סיפר על איזה יהודי אחד שהדרך מהבית שלו לעבודה, זה היה ארבע שעות טיסה. היה יוצא במוצאי שבת, חוזר יום חמישי. תמיד חוזר יום חמישי כי הוא קיבל על עצמו שמירת שבת, חוק בלי יעבור.

שבוע אחד לא הסתדר לו לנסוע ביום חמישי. אמר: "טוב, אני אזמין כרטיס טיסה ליום שישי. יום שישי טיסה בעשר בבוקר". אמרתי: "עשר בבוקר, שקיעה בשבע, יהיה זמן. עשר בבוקר אני אגיע... הביתה בשתיים אני אגיע, עד השקיעה עוד חמש שעות יש".

הגעתי, עלינו למטוס, עשר, עשר וחצי... נו, מה קורה? אמרו לו: "נשיא ארצות הברית צריך לנחות פה. נשיא ארצות הברית צריך לנחות, המקום סגור". "מתי?" "אין מתי. עד שינחת". "אין מה לעשות, כשיגמר... אם זה ייגמר".

אני מסתכל בשעון, אני רואה שתים עשרה, אחת... אני אומר: אחת אני על הגבול כבר, אחת אני על הגבול. "טוב, תשחררו אותי פה, אני אלך אצל מישהו להתארח". אין, גם מה לצאת אפילו. אין מה לצאת. הכל פה צריך שיהיה "סטרילי". הכל צריך שיהיה נקי פה. נקי, נקי.אין יוצא ואין בא.

טוב, מה אני עושה עכשיו? שבת... נו, מה אני עושה? אמרתי: בוא נשחק אותה חולק. פתאום התחלתי להשתעל, משתעל. השתעלתי, נפלתי על הרצפה, התחלתי להתגלגל. אנשים ראו, התחילו לצעוק: "יש פה מישהו? איזה רופא? איזה דוקטור? יש מישהו?".

קמה איזו אישה, אמרה: "כן, אני רופאה". באה, בדקה אותו, אומרת: "הוא באמצע התקף לב!". ישר הזמינו אמבולנס. אמרו לרופאה: "תעשי טובה, תיקחי אותו עם האמבולנס. את הפיצויים על הטיסה אנחנו נשלם לך. קחו אותו, קחו אותו לבית חולים".

הלכה לבית חולים, הגענו לבית חולים, היא עושה את כל הרישום, מדברת עם כל הרופאים וזה. קיבלו אותנו, איך שקיבלו אותנו ישר דבר ראשון שמו את האינפוזיה. שמו אינפוזיה, שמו את זה.

האחות, זאת שליותה אותה היא אחות, היא אומרת: "אני הולכת להביא כמה מסמכים ואני חוזרת". איך שהיא אמרה להביא כמה מסמכים, הסתכלתי ימינה שמאלה, אמרתי: "אני לא צריך להיות פה. אני לא צריך להיות פה, אני לא המטרה שלי להיות פה".

הסתכלתי ימינה שמאלה, ראיתי אין פה שום רופא, שום אחות. הוצאתי את האינפוזיה זרקתי את הכל, ברחתי מבית החולים. ברחתי, התקשרתי לאיזה מישהו: "אני יכול להתארח אצלך שבת? נתקעתי פה". אומר לי: "בטח, תבוא, תבוא". המבנה גוף היה אותו דבר, היא נתנה לי בגדים, התקלחתי לכבוד שבת, הסתדרנו.

אני מחכה לשבת קודש, ברוך השם. אולי כזה שעה לפני שבת, הטלפון מצלצל. טלפון מצלצל, מתקשרת איזו אחת למארחת... לאשתו של המארח. היא אומרת לה: "תשמעי, איזה סייעתא דשמיא היתה לי היום. אני קיבלתי לפני חודש על עצמי לשמור שבת ארבע שבתות. השבת, זה השבת הרביעית שלי".

"פתאום עליתי על המטוס, ופתאום מודיעים שנשיא ארצות הברית צריך להגיע. כשאני מסתכלת בשעון אני יודעת שהשבת הזאת יהיה חילול שבת. מה אני אעשה? אבל לא היה לי אומץ כי אני לא שומרת שבת. את יודעת משהו... לא היה לי... אני אחלל שבת, לא אחלל שבת. אולי אני בגדר אנוס, לא אנוס".

"פתאום אחד אנשים התעלף, אחד האנשים התעלף. שאלו 'יש פה איזה רופאה?' אמרתי 'כן'. עכשיו, אני לא רופאה. אמרתי 'כן, אני רופאה'. אמרתי 'מה יכול להיות?' אמרתי 'אני הרופאה', ושחררו אותי. את יודעת, באמבולנס נסעתי איתו. הגענו למיון. אמרתי לו 'אני רוצה להביא טפסים'. מהטפסים ברחתי מהזה, ברחתי מהבית החולים. נעלמתי. שיחכה לי עד מחר עם הטפסים שלו. זהו, שיחכה לי. זהו, ברוך השם זכיתי גם השבת הזאתי לשמור שבת".

אומרת לה המארחת: "רציתי להגיד לך שההוא שמחכה לך עם הטפסים נמצא אצלי בבית. נמצא אצלי בבית. גם הוא רוצה לשמור שבת". וגם הוא בורא עולם גלגל ששניהם יזכו לשמור שבת.

זה סיפר לי את זה הרב הרצל, סיפר לי את זה. כשבן אדם רוצה להתחזק, רוצה להתחזק, בורא עולם מגלגל את העולם, שבאמת כל העולם יתגלגל שיזכה בעזרת השם להתחזק.

יהי רצון שזכות בבא סאלי ישמור אתכם מכל רע, להרבה הצלחה, למילוי כל הבקשות לטובה, לסייעתא דשמיא, לברכה מרובה, אמן ואמן.