שיעור 77

אנחנו אש!

פרשת בשלח תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

כוחה של שירה והכרת הטוב

בחירת עם ישראל על ידי הקב"ה התרחשה בעת אמירת שירה על הים. מכאן לומדים את כוחה המיוחד של השירה וההודיה, המביאה למחילת עוונות ולהתחדשות רוחנית. בשונה מסגולות אחרות, כאשר אדם אומר שירה על נס שנעשה לו - "בידוע" שנמחלו עוונותיו, כלומר זוהי ודאות מוחלטת.

ראייה חיובית מול עצת היצר

היצר הרע מנסה תמיד להסיט את מבטו של האדם לכישלונות ולחסרונות. התיקון לכך הוא היכולת להתמקד בטוב ולהכיר בברכה הקיימת. הובאו לכך דוגמאות מעשיות, כמו סיפור בעל השמחה שהתמקד בעוף המקולקל במקום בשמחת נישואי בתו.

חומרת אי הכרת הטוב

מהגמרא בסנהדרין למדים שמי שאין בו הכרת הטוב נחשב כמי "שאין לו דעת", ואסור אפילו לרחם עליו. חטא עמלק מסמל את שיא חוסר הכרת הטוב - כאשר עם ישראל, למרות כל הניסים והטובות, שאל "היש ה' בקרבנו אם אין".

כוחה של הכרת הטוב

הובאו סיפורים רבים המדגימים את כוחה של הכרת הטוב: הבבא סאלי שריפא אישה בזכות הכרת הטוב לאביה, הרב מחפוד שייחס את כל הצלחתו לאמו, והרב שך שהקדים את שם משפחת מצילתו לשם משפחתו.

חשיבות הברכות

הברכות הן ביטוי עמוק של הכרת הטוב והן פותחות שערי ישועה. הובאו לכך עדויות מגדולי ישראל: הכף החיים שלמד שיום תורה ללא ברכות אינו שלם, החפץ חיים שהורה להתחזק בברכות כהגנה מצרות, והאב שלימד את בנו לברך "שהכל" על כל מצב בשואה.

קשר לט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא "שער השמחה" ותחילתה של תקופת שמחה בלוח השנה היהודי. זהו גם זמן מיוחד של בריאת העולם (ארבעים יום לפני כ"ה באדר), ומכאן חשיבותו המיוחדת לברכות ולהכרת הטוב.

הסיפורים בשיעור

הכרת הטוב של הבבא סאלי

יהודי מצרפת התקשר לרב גרוסמן בבקשה שיפנה לבבא סאלי לברך את אשתו שחלתה במחלת עיניים. הבבא סאלי תחילה אמר שאין מה לעשות כי כבר נגזרה הגזירה, אך כששמע שאביה הוא דוקטור מליצקי, נזכר שאותו רופא טיפל בו בעבר. מתוך הכרת הטוב לאב, בירך את הבת והיא התרפאה באותה שעה ממש.

כוחה של אם יהודיה

בכנס לציון עשור לכשרות שלו, סיפר הרב מחפוד כיצד כשעלה מתימן, שמו אותו בקיבוץ חילוני. יום אחד, כשאמו באה לבקרו, המדריכים גזרו את פאותיו והורידו את כיפתו. אמו אמרה לו: "אל תדאג, כל מה שאתה רואה פה עשוי ממים, ואנחנו אש - ואש תמיד מנצחת את המים". מילים אלו החזיקו אותו, ובזכותן הצליח להקים את מערך הכשרות.

מבט נכון על החיים

בעל שמחה התעצב מאוד בחתונת בתו הבכורה כשהתברר שהעוף שהוגש היה מקולקל. יהודי חכם קרא לו הצידה ושאל: "יש לך ילדים בריאים? אישה בריאה? משפחה? אתה זוכה לחתן את בתך? כמה אנשים בוכים לזכות לרגע כזה! ואתה מסתכל על חתיכת עוף מקולקלת?" דברים אלו שינו את כל השקפתו, והוא חזר לשמוח בשמחה אמיתית.

הצלת הרב שך

בתקופת גזירת הקנטוניסטים, כשהרב שך היה ילד, חטפו החיילים כשלוש מאות ילדים. אישה אחת זיהתה אותו בין החטופים והזעיקה את כל השכונה בצעקות עד שהחיילים שחררו אותו. שנים רבות אחר כך, כשכבר היה הרב שך מגדולי הדור, הגיעה אותה אישה לספר לו את הסיפור. מתוך הכרת הטוב, החל הרב שך להקדים את שם משפחתה (מן) לשם משפחתו בחתימתו: "הרב אליעזר מנחם מן שך".

הכף החיים והברכות החסרות

הכף החיים ערך יום לימוד תורה גדול לעילוי נשמת אביו, בהשתתפות כל גדולי הדור. בלילה התגלה אליו אביו בחלום ואמר שכל מה שעשה אינו שווה כי לא דאג לברכות. כשטען שלא היה אוכל בגלל העניות, ענה לו אביו: "וכי לא יכולת לחלק מים שיברכו 'שהכל'?"

עצת החפץ חיים

בביקור בעיירה אחת, ישב החפץ חיים על מזוודה כי לא היה מקום אחר. בחור צעיר ניגש אליו, והחפץ חיים אמר לו: "בני, הרבה צרות יעברו על עם ישראל. תתחזק בברכות והשם ישמור אותך בכל מקום". אותו אדם עבר את השואה, רוסיה וסין, וניצל בזכות הקפדתו על הברכות.

הברכה שהצילה בשואה

בזמן הסלקציה בשואה, אב הוציא סוכריה לבנו מרדכי ואמר לו: "תברך 'שהכל' - על הכל, על כל הצרות שיש. אתה תצא מזה". האב נספה, אך הבן שרד חמש שנות מלחמה בזכות אותה ברכה שבירך אז.

תמלול השיעור

כותב הילקוט שמעוני פרשת נח (סב, יח): משעה שנולד יעקב אבינו עד שאמרו בניו שירה על הים, היו גרים תושבים משועבדים והיו שנואים בגלויות. משאמרו שירה על הים בחר בהם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". פלא פלאים! כותב המדרש - שלוש מאות וארבעים שנה משנולד יעקב עד שאמרו שירה על הים. דבר גדול, שמאותו זמן בורא עולם בחר בהם כעם סגולה, להיות העם שלו. כמה גדול כוחה של שירה!

אומר רבי חיים קניבסקי בספרו "טעמא דקרא" (עמוד שצח), הוא כותב: וזה מה שאומרים בסוף ישתבח "הבוחר בשירי זמרה". שואל - איפה מצאנו שאלוקים 'בוחר בשירי זמרה'? איפה מצאנו את זה? אז הוא הביא את הילקוט שמעוני - מצאנו! הנה בורא עולם בחר בעם ישראל, מתי? ב'שירי זמרה', כשהם שרו וזימרו, שמה בורא עולם בחר בהם לעם.

ולא זה בלבד, כותב רבי חיים קניבסקי: "הבוחר בשירי זמרה" – 'בוחר' מלשון (משלי י, כ): "כסף נבחר לשון צדיק". כסף נבחר – דהיינו כסף מזוקק. שעל ידי שאדם אומר שירה, נמחלים לו כל עוונותיו. פלא פלאים! אדם שאלוקים עושה לו נס, ואומר שירה - נמחלים לו כל עוונותיו.

אומר רבי חיים קניבסקי: מה המקור של זה? בהפטרה של השבוע, הפטרה של "ותשר דבורה". זה סוף פרק ה' בשופטים, מיד בפרק ו' כתוב "ויעשו הרע בעיני השם". כותב רש"י: במקום שבכל המקומות כתוב "ויוסיפו לעשות", פה כתוב "ויעשו הרע". למה שינה את הלשון? שמכיוון שאמרו שירה, נמחלו כל עוונותיהם. וכיון שנמחלו כל העוונות, ממילא עכשיו מתחילים דף חדש.

אומר רבי חיים קניבסקי: אבל אם נשים לב בחז"ל, נראה שיש הבדל בין כל הסגולות שמוחלים את העוונות, לבין הסגולה כשאדם אומר שירה. בכל הסגולות שאתה מכיר - כל העונה אמן יהא שמיה רבא, כל השומר שבת - בכל מקום כתוב "מוחלים לו עוונותיו". אבל לגבי שירה, המדרש אומר כך: "כל מי שהקב"ה עושה לו נס, ואומר עליו שירה - בידוע שנמחלו לו כל עוונותיו, ונעשה כבריה חדשה". לא כתוב שמוחלים, אלא "בידוע שמוחלים לו על כל עוונותיו". זה פלא פלאים.

פלא פלאים שכשאדם אומר שירה על נס, אז הוא יודע להכיר טובה. כשבן אדם יודע להסתכל על הדברים הטובים - שמה טמונה כל ההצלחה שלו.

על פי רוב, וזה גם מעצת היצר, תמיד להסתכל על הכישלונות שיש לך. יכול להיות בן אדם שלמד כל היום כמו שצריך, באמת למד טוב, הוא יצא בחוץ וראה מראה לא צנוע - איך הוא מרגיש? "אתה לא שווה כלום". למה לא שווה כלום? למה? היצר הרע אומר לך: "אה, נפלת? גמרנו, אתה לא שווה שום דבר". הוא לוקח את העבירה הזאת, שם הוא שם את כל הכוח, וגמרנו. וזה אותו דבר בענין של 'חוסר הכרת הטוב'.

בן אדם מסתכל: "מה הוא כבר עזר לי? מה הוא כבר עשה לי? בסדר, עשה איזה משהו, בסדר". זה החיסרון - שכשבן אדם לא מכיר טובה, חיסרון גדול עד מאוד. כשבן אדם מכיר טובה לשני, מזה צומחת לו כל הישועה.

סיפר הרב גרוסמן: היה איזה יהודי אחד בצרפת שהתקשר אליי, סיפור שלפני אולי חמישים, שישים שנה, לא יודע כמה. סיפר שאשתו קיבלה איזה מחלה בעיניים והרופאים אמרו לה שעוד איזה תקופה מסוימת היא כבר תהיה עיוורת. והוא התקשר לרב גרוסמן וביקש ממנו אם הוא יכול לנסוע לבבא סאלי שיברך את אשתו, שאולי תהיה רפואה שלמה בעיניים.

סיפר הרב גרוסמן: "נסעתי לבבא סאלי. הגעתי לבבא סאלי, סיפרתי לו את הסיפור. בבא סאלי חושב, הוא אומר לי: 'אין מה לעשות, נגזרה כבר הגזירה'. אני אומר לו: 'הרב, היהודי הזה מאוד תומך תורה, מאוד עוזר לאברכים'. אבל הבבא סאלי אמר: 'אני ממש מצטער, אתה באת אחרי הגזירה, זהו, כבר נגזרה הגזירה, באמת אין מה לעשות'".

הוא מנסה לשכנע את בבא סאלי: "אולי בכל אופן הרב, אולי הרב יעשה איזה חסד, אולי יתפלל עליה". פתאום בבא סאלי שואל אותו: "תגיד לי, איך קוראים לאבא שלה?".

אומר: "אבא שלה זה דוקטור מליצקי, הוא בצרפת. דוקטור מליצקי, הוא היה רופא עיניים בצרפת".

אומר לו בבא סאלי: "אה, דוקטור מליצקי? אני פעם היה לי כאבי עיניים והלכתי אליו, והוא ריפא אותי, נתן לי איזה משחה, איזה משהו, וריפא אותי. וואי, אז אני כבר חייב לו הכרת הטוב! עכשיו אני חייב לדאוג לאבא הזה. אם אני כבר חייב הכרת הטוב - תתקשר לאישה, תגיד לה: שלא תדאג, היא תבריא. היא כבר תבריא, גמרנו".

הרב גרוסמן סיפר: "לא היה אז טלפונים, לא היה שום דבר. הסתכלתי בשעה לראות מתי בבא סאלי אמר לי שהיא תבריא. רשמתי את השעה, ויצאתי בחזרה למגדל העמק. כשהגעתי למגדל העמק, אז המזכירה אומרת לי: 'הרב, חיפשו אותך מצרפת הרבה אנשים'. מסתבר שמי שחיפש אותי זה האנשים האלו שביקשו שאני אברך. והם אומרים: אל תשאל הרב - היא עשתה בדיקה עכשיו והרופא אמר שזה שום דבר, זה קצת טיפות בעיניים והכל עובר".

שואל אותו הרב גרוסמן: "תגיד לי, מתי זה היה?"

הוא אמר: "זה היה בשעה הזאת והזאת".

אמר לו: "בדיוק בשעה הזאת בבא סאלי ברך אותה, בדיוק בשעה הזאת ברך אותה".

בבא סאלי הבין - כשיש גזירה אין מה לפעול. אבל הוא תומך תורה? הוא עוזר? זה לא יעזור. אבל כשיש הכרת הטוב - זה כבר סוגיה אחרת. זה כבר סוגיה אחרת לגמרי. שם "בידוע שמוחלים לו על כל עוונותיו". זה לא... 'אולי מוחלים', אלא 'בידוע שמוחלים'. שם זה סוגיה אחרת לגמרי. שכשבן אדם יודע להכיר טובה - זה משהו שאי אפשר לתאר אותו.

כשהרב מחפוד עשה עשור לכשרות שהוא הקים 'בד"ץ יורה דעה', הוא עשה כנס גדול. זה היה בבני ברק. כשהוא עשה את זה, התחיל הכנס, הוא עלה לבמה והתחיל לבכות. הוא אמר: "כל הכשרות שעשיתי, כל מה שאתם רואים פה - הכל שייך לאמא שלי. באתי פה להכיר טובה לאמא שלי על מה שהיא נתנה לי".

הוא סיפר כך: "כשעלינו מתימן, תפסו אותנו פה בארץ, שמו אותי בקיבוץ דגניה. השם ירחם - קיבוץ הכי חילוני שיש. שמו אותי שמה. ומה אני אגיד לך? יום אחד אמא באה לבקר אותי. איך שאמא באה לבקר אותי, התחלתי לבכות – אמא... המדריכה זרקה לי את הכיפה, ועוד שתי מדריכות תפסו אותי, גזרו לי את הפאות. התחלתי לבכות לאמא. אמא אומרת לי: 'אל תדאג, אל תדאג. כל מה שאתה רואה פה - אלו עשויים ממים, אנחנו אש, ואש תמיד תנצח את המים'".

"אני הייתי שבור שמה, מרוסק. טמאו אותי שמה. אבל המילים שאמא תמיד אמרה לי - זה מה שהחזיק אותי כל הזמן. כל הזמן זה מה שהחזיק אותי - 'אנחנו אש ואנחנו נצליח להתגבר'. ואם אתם רואים היום את כל הכשרות שיש פה - הכל זה בזכות אמא, שנתנה לי את הכוח שאני יכול להתגבר ולהצליח".

זה כשבן אדם יודע להכיר טובה, להתסכל על מה שיש, ולראות את הדברים הטובים שיש, ולא להסתכל על הדברים הגרועים - שמה טמונה כל ההצלחה של הבן אדם.

סיפר איזה יהודי אחד: "זכיתי לחתן את הבת שלי הבכורה. אתם יודעים, שמחה בבית, פעם ראשונה שבן אדם מחתן. פעם ראשונה זה שמחה גדולה עד מאוד, באמת שמחה גדולה. אבל מה אני אגיד לך? מהאולם הביאו לי איזה מנה של עוף, מה שנקרא 'עוף קדוש'. העוף הזה כבר היה יומיים לפני כן באיזה חתונה, בבוקר היה באיזה ברית, ועכשיו הגיע לחתונה השנייה. באמת עוף 'קדוש' מאוד, אבל הוא כבר החמיץ, שלא שייך בכלל לאכול אותו".

"ואני אומר לעצמי: וואי, הבאתי פה אורחים מרחוק, מהצפון, מהדרום, ומה אני מביא להם עכשיו? אוכל מקולקל אני מביא להם! היה לי ממש עצבות גדולה מאוד".

היה איזה יהודי אחד שקרא לי רגע לצד, והוא ממש נתן לי את כל החיים שלי בגישה שלו. אני אומר לכם - זה שווה, הדבר הזה גדול. קרא לי הבן אדם הזה, והוא אומר לי כך: "תגיד לי, יש לך ילדים?" "בטח יש לי ילדים". "הם בריאים?" אומר לו: "בטח בריאים, ברוך השם". "יש לך גם אישה?" אומר לו: "כן". "היא בריאה?" אומר לו: "כן, בטח היא בריאה".

"תגיד לי, יש לך אחים?" "כן". "יש לך הורים?" "בטח". "יש לך בית?" אמר לו: "יש". "יש לך היום גם שמחה בבית - אתה זוכה לחתן את הבת שלך. אתה יודע כמה אנשים בוכים לזכות לכזה רגע? כמה אנשים בוכים, לא מגיעים לכאלו רגעים. ואתה הגעת לרגע הזה, שמחה בבית - על מה אתה מסתכל... על חתיכת עוף שמקולקלת? זה מה שמשבית לך את כל השמחה? על זה אתה מסתכל? יש לך אישה בריאה, ילדים בריאים, יש לך הורים, יש לך אחים, אחיות, יש לך משפחה, יש לך שמחה בבית - ואתה מסתכל על מה? על העוף המקולקל?".

הבן אדם אומר: "יצאתי ממנו כבן אדם חדש. יצאתי בן אדם חדש - רקדתי בחתונה, שמחתי מאוד מאוד. בסוף החתונה אמרתי לו: 'הצלת לי את כל החיים שלי'".

ואני אומר לכם - זה כזאת הסתכלות נכונה, כי כל אחד מאיתנו לפעמים מסתכל: "תגיד, אני חסר לי את זה". כשחסר לו את הדבר הזה הוא מרגיש "אני לא שווה כלום". למה אתה לא שווה כלום? למה, אני לא מבין! אתה מושלם, אתה מסודר. נכון, חסר לך פרט אחד - הפרט הזה לעומת מה שיש לך זה כאפס, זה כלום. אבל זהו, היצר הרע מתלבש, נותן לך להסתכל רק על הפרט הזה, ורק זה. ואם לא זה - אז לא שווה כלום. למה לא שווה כלום? למה לא שווה? החיים כל כך יפים, למה לא שווה? וזה היסוד של הכרת הטוב, איך שבן אדם צריך להכיר טובה.

כותב הסטייפלר בספר "ברכת פרץ", פרשת בשלח - מביא גמרא במסכת סנהדרין (דף צב ע"א). גמרא נוראה, אני אומר לכם, מפחיד מה שהוא כותב שמה: "כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו". ממשיכה הגמרא ואומרת: "וכל הנותן פיתו למי שאין בו דעה - ייסורים באים עליו".

שמעת מה זה? אם בן אדם נותן את הפת, למי הוא נותן את הפת? לבן אדם שאין לו דעת. מה חשבת שאתה עושה איזה מצווה? ייסורים באים עליו! שואל הסטייפלר ב'ברכת פרץ': למה אסור לרחם עליו? אדרבה - אם אתה רואה בן אדם שאין לו דעת צריך לרחם עליו! הפוך, צריך לרחם עליו!

אומר: לא מדובר בבן אדם משוגע, כמו שאתה חושב. 'אין לו דעת' - זה בן אדם בריא לגמרי. 'אין לו דעת' הפירוש - אינו יודע להכיר טובה לאחרים. זה נקרא שאין לו דעת. ואם אתה חושב לרחם עליו ולתת לו את הפת - תדע שייסורים יבואו עליך, השם ירחם. מאוד חמור, כי חוסר בהכרת הטוב זה מאוד חמור.

ומאיפה זה הגיע? סוף פרשת בשלח - "ויבוא עמלק". כותב רש"י: על מה עמלק הזה הגיע? אז רש"י הביא משל - משל לאיזה אבא שהרים את הבן שלו על הכתפיים והלך איתו בדרך. אומר לו: "אבא, קנה לי קולה" - קנה לו. "אבא, קנה לי באגט" - קנה לו. "אבא, קנה לי ארטיק" - קנה לו. "אבא, קנה לי מגנום" - קנה לו. קנה לו. פתאום הוא שואל מישהו ברחוב - "תגיד, אתה יודע איפה אבא שלי?". אה, אתה לא יודע? אתה לא מכיר איפה אבא שלך? תפס אותו, זרק אותו לרחוב, בא הכלב ונשך אותו.

אומר רש"י - זה בדיוק ככה אצלנו. בורא עולם הוציא את עם ישראל ממצרים, נתן להם שפע של כסף. האנשים הפשוטים אספו שמונים חמורים של כלי כסף וזהב. המן יורד להם מן השמיים, אוכל בשפע. מה אין להם? "תגיד, היש ה' בקרבנו אם אין?" - "היש ה' בקרבנו?". על זה "ויבוא עמלק". עמלק הגיע על חוסר הכרת הטוב. אה, הוא לא מכיר טובה? וואי, זה האסון הגדול ביותר שיכול להיות.

הרב שך, יום אחד היה איזה כנס של מועצת גדולי ישראל. אחד מהגדולים שם היה הרב מבריסק. באמצע הפגישה הרב שך הגיע, נכנס לשאול שאלה את הרב מבריסק. אחד האדמו"רים - אני לא זוכר מי זה היה, אדמו"ר מבעלז, אדמו"ר מויז'ניץ, אני לא זוכר מי זה היה - אמר לרב מבריסק: "האברך הזה חצוף! הוא לא שם לב שכל גדולי ישראל יושבים פה? מה הוא נכנס באמצע לשאול שאלות?!". הרב מבריסק אמר: אל תכעס עליו! האברך הזה - אם יש לו קושיה, הוא לא יכול לישון בלילה, הוא לא יכול לאכול, זה פיקוח נפש אצלו דבר כזה". האדמו"ר התפעל: "תגיד לו שאני רוצה שיהיה אצלי ראש ישיבה!" - ככה אמר לו. והרב שך התחיל להיות ראש ישיבה בישיבה חסידית.

הוא סיפר: יום אחד התלמידים אומרים לי: "הרב, יש איזה אישה מבוגרת שמחכה לך בחוץ, רוצה לדבר עם הרב". ירדתי למטה, שואלת אותי: "תגיד לי, אתה זה הרב אליעזר שך?" "כן". "אני רוצה לספר לך סיפור עליך".

"אתה יודע, הייתה את הגזירה של הקנטוניסטים. היו בימי הצאר ניקולאי חוטפים ילדים. בדרך כלל היינו כבר יודעים מראש מתי הם מגיעים, היינו מחביאים את הילדים. אותו יום שהגיעו – זה היה יום שישי, הגיעו בלי הודעה מוקדמת, ולקחו קרוב לשלוש מאות ילדים. השם ירחם, איזה גזירה נוראה! אחד מהילדים שהיו - זה אתה. היית בתוך העגלה, ואני ראיתי את זה והתחלתי לצעוק: 'תביאו את לייזר! תביאו את אליעזר! תביאו את אליעזר!' התחלתי לצעוק, דפקתי אצל השכנות, אמרתי להם: 'לקחו את אליעזר!' כל השכנות יצאו, התחילו לצעוק על האנשים של העגלה - 'תביאו את אליעזר! תביאו את אליעזר!'".

"'מי זה? מי זה פה אליעזר?' - 'זה אליעזר!' לקחו אותו, זרקו אותו מהעגלה, וזהו. את כל הילדים לקחו, ואתה היחיד שניצלת. אתה היחיד שניצלת מכל האנשים. באתי לספר לך את זה".

הרב שך מאוד התרגש. הוא לא ידע את זה. אומר לה הרב שך: "יש לך ילדים שאני יכול לעזור להם, כהכרת הטוב?".

אמרה לו: "ברוך השם, כל הילדים שלי מסודרים, הכל מצוין". "הנכדים שלך צריכים עזרה בישיבות? אני אסדר ישיבות, אני אעשה מה שאני יכול לעשות".

"ברוך השם, גם הנכדים, הכל מצוין". "אז למה באת לפה?" "באתי לספר לך את זה, כבוד הרב".

אומר לה הרב שך: "תגידי לי מה שם המשפחה שלך?" אומרת: "המשפחה שלי היא משפחת מן". "תראי - את הצלת אותי הצלה רוחנית. אז מהיום, כהכרת הטוב, אני אקרא בשם המשפחה שלך לפני המשפחה שלי".

ומאותו זמן הרב שך התחיל לחתום: "הרב אליעזר מנחם מן שך". בן אדם עם שתי משפחות - גם משפחת מן, גם משפחת שך, והוא הקדים את המשפחה שלה על המשפחה שלו. למה? כיוון שהיא הצילה אותי הצלה רוחנית. כהכרת הטוב על מה שהיא עשתה.

הכרת הטוב - גדול עד מאוד. כשבן אדם יודע להכיר טובה, בורא עולם עוד יותר מטיב איתו, כדי שידע להכיר עוד טובות.

סיפר הכף החיים: "יום אחד עשיתי יום מיוחד של לימוד. זה היה יום היארצייט של אבא שלי, ועשיתי יום שכולו תורה". אתם יודעים מה זה יום שכולו תורה של בעל 'כף החיים'? כל גדולי הדור הגיעו. היה יום גדול מאוד.

[יש ספר, קונטרס כזה, "החלומות של הכף החיים". שם מופיע הסיפור הזה, קצת בשינוי לשון, אבל הרעיון נמצא שמה].

באותו לילה התגלה אליי אבא שלי בחלום. אמר לי: "בני, כל מה שעשית לא שווה שום דבר". "למה?" "כי לא הבאת 'ברכות', שאנשים יברכו ברכות. לא הבאת ברכות".

אמר לו: "אבא, מאיפה אני אביא 'ברכות'?". [היתה אז תקופה של עניות, לא היה מה לאכול! עניות, לא מה שאנחנו מבינים].

אמר לו אבא שלו: "לא יכולת ללכת למעיין, לשאוב מים, לחלק לאנשים מים שיברכו 'שהכל', בחינם? אז תדע לך שכל מה שעשית לא שווה שום דבר". יום שכולו תורה - אבל אין ברכות. וואי, ברכות – זה משהו גבוה מעל גבוה.

סיפר איזה יהודי אחד, תלמיד חכם אחד גדול, שהשם ירחם קיבל את המחלה. נסעתי לרב אויערבך זצ"ל, סיפרתי לו, שהרב ייתן לי איזה עצה, מה עושים במצב שלי, שהשם יתגברו עליי רחמים?

אמר לי הרב אויערבך זצ"ל: "להגיד מוסר לאחרים אני לא אומר. אבל אני אגיד לך מה אני הייתי עושה במקומך. אני, מהיום, מתחיל להתחזק בברכות. שה'ברוך' יהיה ברוך, שה'אתה' יהיה אתה". וכשהוא הזכיר את השם, הוא התחיל לרעוד. התחיל לרעוד, כולו נהיה אדום. אמר לו: "תתחזק בברכות. זה פותח לבן אדם את כל הישועות למעלה".

ברכות זה דבר גבוה מעל גבוה. מאוד גבוה. ברכות זה מאוד מאוד חזק. מאוד צריך להתחזק בברכות.

סיפר איזה יהודי אחד - אני לא זוכר איך השם שלו, זה מופיע בספר "מאיר עיני ישראל" חלק ו' - הוא כותב: החפץ חיים היה נוסע ממקום למקום, ויום אחד הגיע לעיר לידה [כמדומני שכך שם העיירה]. הגיע לעיירה הזאת, ולא היה מקום איפה לשים אותו אפילו. אז שמו לחפץ חיים מזוודות, והחפץ חיים ישב על המזוודה.

כשהוא ישב, עמדתי לידו. קרא לי החפץ חיים, שאל בשמי. החפץ חיים לא הכיר אותי, אבל החפץ חיים הכיר את אבא שלי. אמרתי לו שאני הבן של האבא הזה. ואז החפץ חיים תפס לי את היד ואמר לי: "בני, תדע לך - הרבה צרות יעברו על עם ישראל. הרבה צרות יעברו על עם ישראל. תתחזק בברכות, השם ישמור אותך בכל מקום שתהיה".

ככה אמר לו החפץ חיים. סיפר הבן אדם: "עברתי את השואה, עברתי את רוסיה, הייתי בסיביר, עברתי צרות על גבי צרות. הקפדתי מאוד בברכות, וברוך השם היתה לי שמירה מיוחדת וניצלתי מהכל". [אני לא יודע אם הוא חי עוד היום. אבל בספר הוא מוזכר 'שליט"א']. ברכות – נותנות כוח לבן אדם, וסייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר אותה.

סיפר עוד איזה יהודי אחד, קראו לו הרב מרדכי. [חיפשתי את הסיפור הזה, לא מצאתי אותו, אבל אני ככה זוכר ככה מלמעלה]: "עמדתי אני ואבא שלי כשהייתה סלקציה בשואה. עמדנו, ואז אבא הוציא לי סוכריה. אמר לי: 'מרדכי, תברך שהכל'. "על הכל - אם אמר 'שהכל' יצא". תגיד 'שהכל' על הכל, על כל הצרות שיש. אתה תצא מזה". אמנם אבא נפטר בשואה, אבל ברוך השם, אני עברתי את כל הייסורים. חמש שנים בתוך המלחמה, חמש שנים הייתי בתוך המלחמה, וברוך השם ניצלתי, על הברכה הזאת שבירכתי אז 'שהכל'".

ברכות נותנים לבן אדם הרבה הצלחה והרבה כוח. לכן צריך מאוד מאוד להתחזק בברכות. וזה העניין של ט"ו בשבט - ט"ו בשבט כל המהות שלו זה לברך, לדעת את הברכות. לכן כל אחד יקפיד מאוד בברכות, מאוד מאוד יקפיד בברכות.

נגיד גם משהו על ט"ו בשבט. הרב בניהו שמואלי אמר שאם תיקח את המילה 'חמישה עשר', תהפוך את האותיות - יוצא 'שער השמחה'. הוא אומר: מ-ט"ו בשבט מתחיל 'שער השמחה'. ט"ו בשבט מתחיל עכשיו, שבועיים אחר כך - 'משנכנס אדר מרבין בשמחה', שבועיים אחר כך – 'פורים', שבועיים אחר כך – 'ראש חודש ניסן', שבועיים אחר כך - מתחיל 'פסח' [שבועיים אחר כך... נגמר 'בין הזמנים']. זה שער השמחה.

הוא כותב עוד דבר, שלפי דעת רבי יהושע שבניסן נברא העולם, הכוונה היא שב-א' ניסן נברא האדם. אבל מתי היה היום הראשון של בריאת העולם? ב-כ"ה באדר. ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בורא עולם כבר הכריז עליהם. מתי זה ארבעים יום קודם 'יצירת הוולד'? זה יוצא ט"ו בשבט. ט"ו בשבט, זה ארבעים יום קודם יצירת העולם, כי העולם נברא בכ"ה באדר, ו-א' ניסן זה בריאת האדם. זה יוצא בדיוק ארבעים יום קודם יצירת הוולד - שמה בורא עולם 'הכריז' על בריאת העולם.

[הערה: בגמרא ראש השנה (י: - יא.): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּתִשְׁרִי מֵתוּ אָבוֹת, בַּפֶּסַח נוֹלַד יִצְחָק, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, בְּתִשְׁרִי עֲתִידִין לִיגָּאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת, בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל.]

יזכה אותנו השם שנדע תמיד להכיר טובה אחד לשני, ובפרט לבורא עולם. שנזכה תמיד שהשם ישפיע עלינו שפע גדול, הצלחה, סייעתא דשמיא, וברכות מרובות, אמן ואמן.