שיעור 8

שלא יגנבו לך את המזוודות!!!

פרשת האזינו תשפ"ד, ערב יום כיפור

רעיונות מרכזיים

1. ים של רחמים ביום הכיפורים

גם מעשה קטן ביום כיפור, כמו חצי שעה בבית הכנסת או הקשבה לניגונים, יכול להביא לאדם כפרה וישועה. רחמי ה' ביום הקדוש הזה הם בלתי נתפסים.

2. רגעים יכולים להפוך עולמות

סיפור מרגש על ניצולי שואה שבזכות תפילה קצרה וכנה בתאי הגזים זכו להינצל. גם תפילה של דקות ספורות יכולה לחולל נס ולהביא לחיים טובים ושלום.

3. תפילה מעומק הלב - מדרגה עליונה

תפילה אמיתית, אפילו של אדם פשוט, יכולה להשפיע בשמים יותר מלימוד תורה של גדולי הדור. הכנעה וכנות בתפילה הן בעלות ערך נשגב.

4. לעמוד מול אלוקים ולבקש סליחה

לפעמים קשה לנו לבקש סליחה ממי שפגענו בו באמת. אבל ביום כיפור צריך למצוא את הכוחות לעמוד מול בורא עולם כמו ילד מול אביו, ולבקש מחילה על כל מה שפגמנו.

5. לתת הרגשה טובה לאחר - מעל הכל

גדולי ישראל, כמו החפץ חיים והרב אויערבך, הראו שיש מדרגה גבוהה ממסירות ללימוד התורה - והיא לגרום נחת רוח ולתת תחושה טובה לזולת. זוהי עבודת ה' נעלה מכל.

6. לשמוח בחג הסוכות מתוך רוממות רוחנית

יש להשקיע בבניית הסוכה ובקיום המצוות, אך לא לשכוח את המהות - להתרומם, לשמוח ולחוש קרבת אלוקים. השמחה האמיתית באה ממצוות ה' ומאהבת הזולת.

הסיפורים בשיעור

1. הבת שהתחתנה עם נוצרי וזכתה לכפרה

סיפור על אישה יהודייה שהתבוללה, חיה כנוצרייה במשך 60 שנה, אך בזכות חצי שעה בבית הכנסת ביום כיפור האחרון לחייה, זכתה להיקבר בקבר ישראל, כפסק הרב אלישיב.

2. תפילה מעומק הלב שהצילה חיים

עשרה בחורי ישיבה שנלקחו לתאי הגזים בשואה, התפללו בדקותיהם האחרונות בכל כוחם. בזכות תפילתם, חמישה מהם ניצלו בנס והאריכו ימים בטוב.

3. החפץ חיים מנחם רווק מבוגר

בכל ליל כיפור, החפץ חיים היה יושב שעות עם רווק מבוגר וחולה, מנחם ומחזק אותו. הוא דחה את תלמודו כדי להיות עם יהודי בודד הזקוק לחיבה ותמיכה.

4. בית הכנסת של ניצולי שואה ששרו בכיפור

הרב אויערבך נכנס לבית כנסת בכיפור וראה ניצולי שואה שרים בהתרגשות. הבין שזו דרכם להתרפק על הקב"ה, והצטרף אליהם בביטול גמור, למרות שתכנן ללמוד כל הלילה.

5. הגביר שנגנבו לו המזוודות

גביר ירד מהמטוס עם מזוודותיו, והסיח דעתו כשהתווכח עם נהג מונית על מחיר הנסיעה. בינתיים, אנשים אחרים גנבו את מזוודותיו מאחור. משל לכך שהיצר מסיח את דעתנו בכיפור במחשבות טורדניות ומונע מאיתנו להתרכז בעבודת היום.

6. יוסי שהפיל את העוף ונמלט מעונש אימו

בירושלים הענייה לפני 100 שנה, ילד רעב ניסה ללקק עוף שאימו הכינה לדוד עשיר, אך הפיל בטעות את כל הסעודה. כשאימו רצתה לתת לו עונש, הוא ברח, אך לבסוף חזר וביקש סליחה, ואימו סלחה לו מיד. מסר על הצורך לבקש סליחה גם כשקשה.

7. הילד שחזר בתשובה בסוף ימיו וזכה לילדים בריאים

בחור צעיר גוסס ביקש להינשא לארוסתו הגוססת, וברגעיו האחרונים בכה והתפלל על כל ברכה בתפילין. בזכות תפילתו המרגשת, שניהם החלימו בנס, ונולדו להם ילדים בריאים.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב! אנו עומדים לפני יום גדול, יום כיפורים - יום גדול ונורא, ים של רחמים כפשוטו. כל כך רחמים שלא ניתן לתאר.

אנחנו כל שנה מספרים את אותו סיפור, על אותה אישה, אותה בת שהתקלקלה. ירדה למטה, למטה, למטה, עד עפר הארץ. עזבה את הארץ, התחתנה עם נוצרי, והייתה הולכת לכנסיות. וככה היא הייתה חיה איתו 60 שנה. לא יום אחד - 60 שנה הייתה נשואה לו.

אחרי שהיא נפטרה, חברה קדישא אמרו: "איפה נקבור אותה? מה, לקבור אותה בקבר של ישראל? לא שייך. איזה בן אדם ירצה להיקבר ליד כזו אישה? לא שייך." אמרו: "לקבור אותה אצל המשפחה שלה - אחים, אחיות. סוף סוף זו אחותנו, מה נעשה? נקבור אותם מחוץ לגדר." לא נעים.

טוב, היה ויכוח בין החברה קדישא לבין המשפחה. בסוף אמרו: "בוא ניקח בורר. מה שהבורר יחליט, נעשה." אמרו: "מתאים לנו הרב אלישיב." הרב אלישיב מתאים. שלחו את המעשה הזה שהיה לרב אלישיב. הרב אלישיב שאל: "מה היא עשתה ביום הכיפורים האחרון של החיים שלה?"

סיפרו שהיא באה לבית כנסת חצי שעה ביום כיפורים, באה לעזרת נשים, שמעה וחזרה באוטו הביתה לאכול. אמר הרב אלישיב: "אפשר כבר לקבור אותה בקבר ישראל." שמעתם? 60 שנה נוצרייה - זה פחד פחדים, חצי שעה של יום כיפורים – נורא עד מאוד.

והחפץ חיים אמר עוד יותר מזה. החפץ חיים היה אומר, שגם אותו בן אדם שהיה מוכר במכולת, שגם כן בערב יום הכיפורים פתח את החנות וגם כן מכר. אבל כשהוא עבר בכיפורים, הוא שמע בבית כנסת את הניגונים של יום כיפורים, והוא אומר: "וואו, תשמע, ממש ניגונים יפים!" זה גם עושה רושם בשמיים.

ככה זה ים של רחמים שלא ניתן לתאר. ורבי ישראל מסלנט היה אומר, שאם יום כיפורים היה פעם ב-70 שנה, היו כל אחד ואחד מברך את השני: "יהי רצון שתזכה שיעבור עליך פעם בחיים יום כיפורים." כמו שאחד מברך את השני "שתחיה עד 120 שנה". כל אחד היה מברך את השני שתזכה שיעבור עליך פעם אחת יום כיפורים בחיים. זה ממש זמן כל כך יקר, כל כך קדוש.

כל כך בורא עולם נותן שפע של תשובה, שהוא רוצה שבאמת נתקרב אליו. את הסיפור הזה כבר סיפרתי פה לפני כמה ימים, אבל הרבה לא שמעו אותו. אני חוזר לספר את הסיפור הזה, איזה דבר נפלא.

תשמע עקיבא, מה אפשר לעשות ברגעים, ברגעים אפשר להפוך עולמות! את הסיפור הזה סיפר הרב מרדכי נויגרשל.

הרב מרדכי נויגרשל מספר, שהוא עושה מסעות לפולין, להכיר לדור הצעיר את מה שאנשים עברו בשואה. בדרך כלל מי שמצטרף איתו זה אנשים צעירים. מבוגרים לא עומדים בזה. אדם מבוגר, כשהוא יבוא, לוקח לו חודש להתאושש, עד שהוא מצליח להתאושש ממה שהוא ראה. בדרך כלל צעירים באים.

אבל אף פעם לא בא איתו בן אדם שעבר את השואה בפועל. לפני כמה שנים, הצטרף למסע בן אדם מבוגר, בגיל 80. הוא סיפר שהוא עבר את השואה, הוא היה במחנות, הוא עבר את השואה. עכשיו, מה הבעיה? הוא היה מאוד מופנם, לא דיבר מילה.

כל יום ניסו לדובב אותו, להסביר לו, אבל הוא לא דיבר מילה. היה עם עצמו. וגם כשהרב מרדכי נויגרשל היה מספר את הסיפורים, הוא לא השתתף, לא כלום. כולם אמרו: "כאילו מה יש לך לספר לי סיפורים? אני עברתי את זה בלי סיפורים." ככה היה.

הרב מרדכי נויגרשל מספר, שאנשים שהוא במטוס, הוא מספר לאנשים את כל מה שאנשים עברו בדרך. באוטובוס, כשמגיעים למחנות, זה מתחלק לכמה חלקים. חלק מיד בוכים כשמגיעים למחנות. חלק יותר בפנים. אבל כשנכנסים לתוך תאי הגזים, כולם שם בוכים. לא היה בן אדם אחד שעומד בזה, כולם בוכים.

"ואני רואה את המבוגר הזה הולך איתנו, נוסע ככה איתנו. והגענו למחנות, נכנסנו לתוך המחנות. רואים חדר, ממש חדר חצי מזה, ש-800 אנשים ישנו בו. ממש שמו אותם ככה. מה נתנו להם לאכול? רואים את העינויים שאנשים עברו. כשנכנסנו לתאי הגזים, ממש כולם פרצו בבכי.

"ופתאום הזקן הזה רץ לכיוון המשקוף, תפס את הדלת, והוא אמר: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שעשה לי נס במקום הזה!' והוא פרץ בבכי. כל מה שהיה לו בלב פרץ, והוא בכה מאוד.

"ואז שאלנו אותו: 'שעשה לך נס במקום הזה? במקום הזה כבר אף אחד לא ניצל! מי שכבר הגיע לפה, כבר זהו, זה נגמר.'"

אז הוא אמר: "אני אספר לכם. היינו בשנה האחרונה של המלחמה. תפסו אותנו, היינו עשרה בחורי ישיבות. הכניסו אותנו לתאי הגזים. ידענו שנשאר לנו דקה אחת לחיות. זה מה שנשאר. מה עושים בדקה הזאת?

"התחלקנו לשתי קבוצות. חלק מהבחורים אמרו: 'עכשיו זה זמן להגיד וידוי וקריאת שמע.' חלק, קבוצה שנייה, ואני הייתי בתוכם, אמרנו: 'על הרגעים האלו חז"ל אמרו שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים.' גם חרב חדה, גם מונחת, מה נשאר? רק ללחוץ. על הרגעים האלו חז"ל אמרו: 'אל יתייאש מן הרחמים.' בואו נתפלל בכל הלב שבורא עולם יציל אותנו!'"

"עמדנו, התחלנו לקרוא 'שיר המעלות' בצעקות: 'רבונו של עולם, תרחם עלינו! תן לנו לחיות!' אומר: 'אולי אמרנו שלושה שיר המעלות.' נפתחה הדלת, ואחד הגרמנים אמר: 'תצאו החוצה!' חמישה מאיתנו שהיינו ליד הדלת יצאנו. החמישה שהיו בפנים נשארו שם, הלכו.

"היה שם משאית של אוכל שהיה צריך לפרוק אותה לתוך המטבח, והגרמני אמר: 'מי יפרוק אותה? כל הפועלים נמצאים במחנות, עובדים. מי עכשיו יפרוק את המשאית? אני לא אעבוד שם.' אמרתי: 'תשמע, יש פה בחורי ישיבות בתוך תאי הגזים. נוציא אותם, יפרקו את המשאית, נחזיר אותם בחזרה לשם.'"

"הוציא אותנו משם, עבדנו, פרקנו את המשאית. עשינו את זה בצורה מאוד יפה ומסודרת. גם אני ראיתי שהגרמני ממש התלהב. אמר: 'חבל על אלה, חבל עליהם.' תשאיר אותם! ונשארנו, ונפשנו יצאה לשלל. ונשארנו כל החמישה, יצאנו לחיים טובים ושלום."

ואז הוא אמר: "אני הייתי אז בגיל 20, כל הזמן רציתי לבוא להודות לבורא עולם על מה שהוא עשה. לא היה לי כוח, לא ידעתי אם אני יכול לעמוד בזה. כשהגעתי לגיל 80, אמרתי: 'אם לא עכשיו, אימתי?' באתי עכשיו להודות לבורא עולם."

אומר הרב מרדכי נויגרשל, שלפעמים בן אדם, בשלושה "שיר המעלות", בתפילה אחת מעומק הלב, יכול להיחתם ל-60 שנה לחיים, לא חד פעמי. לפעמים מעשה אחד שבן אדם עושה משהו מהלב, משהו מהנשמה שבן אדם עושה, איזה דבר גדול פעם אחת - בן אדם יכול להיחתם לחיים טובים ושלום, לא פעם אחת, 60 שנה!

ותראו מה שכותב הספורנו. בפרשת וירא (בראשית פרק יח, פסוק יב) כותב הספורנו: "ותצחק שרה בקרבה." למה שרה צחקה? כותב הספורנו: לפי שידעה שהוא נביא השם. ונביא השם לא יכול להתפלל על זקנה שתלד ילד, כי זה בגדר תחיית המתים. תחיית המתים לא נמסרה לאף אחד, רק לבורא עולם. ומי יכול לשנות את זה? רק נביא שבא בשם השם, או על ידי תפילה שזקנה מתפללת.

[הערה: לשון הספורנו במדוייק: ותצחק שרה. שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד כענין אלישע (מ"ב ד טז) לא נבואה ושליחות האל יתברך. וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא כי אמנם להשיב הבחרות אחר הזקנה הרי הוא כתחיית המתים שלא תהיה זולתי במצות האל פרטית. או בתפלה משגת חן מאתו. עד כאן הערה]

רק שתי אפשרויות יכולות להיות: נביא מגיע בשם השם, או שאיזו זקנה בת 90 תתפלל שיהיה לה ילדים – יהיו לה ילדים. איך יהיו ילדים? זו אותה מדרגה - נביא בשם השם או תפילה. נביא לא בשם השם יבוא ויברך אותך - לא יעזור. אם אתה תתפלל - זה כן יעזור. לפעמים תפילה אחת שבן אדם מתפלל, מעשה אחד שבן אדם עושה, יקר מאוד בעיני השם.

אני קופץ מענין לענין. מעשה שהיה. בשבילנו זה המוסר, אבל גם המעשה חשוב. המעשה היה, בשבילנו היה איזה גביר אחד שהיה צריך להגיע פה לארץ. אנשים שיודעים לעבוד, יודעים לפרנס את בני ביתם. 'עד מקום שידם מגעת', יודעים לעבוד.

קיצר, האדם הזה, הגביר, ירד מהמטוס עם כל המזוודות. איך שהוא יורד, מגיע לו איזה נהג מונית: "אדוני, טקסי? אתה צריך טקסי?" אמר לו: "כן, לירושלים." אמר לו: "1000 שקל." "מה אתה מדבר? אני פה פעם ראשונה? ירושלים זה 300 שקל!" אומר לו: "מה אתה מדבר, אני יש לי פה תחנה, לוקחים ממני מיסים, אתה יודע, זה פה..." אומר לו: "אל תדבר שטויות, אתם..."

אמר: "תשמע, 1000 שקל, אל תעשה פה רעש!" מתווכח איתו, ופה ושם, לוקח, מתווכח, עד שבסוף אומר: "יודע מה, אתה לא רוצה - לא צריך." הנהג עשה סיבוב והלך. הגביר מסתובב, מסתכל - אין מזוודות! אין מזוודות! הנהג מונית וחלק מהאנשים, בינתיים שהוא מתווכח איתו, הרימו לו את המזוודות. זה היה עוקץ שהיה.

בשבילנו. גם כן ככה, אותו דבר, היצר הרע יודע - וואו, מחר יש יום כיפורים, מה אני עושה עכשיו? אני חייב לגנוב לאנשים את יום הכיפורים שלהם!

אחד אומר "איפה הוא שם אותי מול המזגן!". כל יום הכיפורים שלו, הראש שלו איפה נמצא? במזגן. זה אם יש מזגן. ואם אין אין מזגן, השני, איפה הראש שלו נמצא? בפלסטיק של המזגן.

שלישי, שמו אותו ליד בן אדם שכל הזמן מתנדנד, מפריע לך. איזה בן אדם זה? ואיפה הראש שלו נמצא? הבן אדם שמתנדנד.

ואנחנו לא יודעים שזה העוקץ. הוא מביא לך את האנשים כדי שיברח לך יום כיפורים.

תבטל את הכל. בן אדם צריך מחר כל כך להתבטל, אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול להשיג מחר.

עוד כמה דברים ואני מסיים... את ההתחלה.

אחד הדברים שסיפרו, אני לא יודע אם אתם מכירים את הספרים האלו, אבל בדור הקודם זה היה סיפורים שהיו נמצאים - "ירושלים של מעלה". שרפי קודש של פעם. הוא מספר על לפני 100 שנה, שליש מירושלים מתו מרעב. פחד פחדים, ממש מפחיד לחשוב על המציאות שאנשים חיפשו בזבל, לא היה כלום, לא מצאו.

כמו שהרב אלישיב, נפטרו לו שני ילדים מרעב. הרב צבי פסח פרנק, שלושה ילדים נפטרו לו מרעב. הרב אריה לוין, נפטר לו הבן הבכור מרעב. איזה פחד! שליש מירושלים מתו מרעב.

הייתה משפחה אחת, שהיה לה איזה דוד מאמריקה שהיה תומך בהם, שולח להם כל חודש 6 דולר. שישה דולר זה היה מספיק לקנות חצי לחם ליום, ומזה הם התפרנסו, מזה היו חיים. יום אחד הדוד הזה אמר שהוא מגיע לביקור. וואו, מה עושים בשבילו? הרי אין לנו כלום בבית, אנחנו מתפרנסים מהכסף שלו, רק אוכלים לחם, זה מה שיש.

האמא הלכה, שאלה כלים מהשכנים, לוותה כסף כדי לקנות עוף אחד. קיצר, הכינה את העוף. ידעה שהדוד צריך להגיע תוך שעה, שעה וחצי. הכינה, ערכה את השולחן ושמה את העוף על השולחן. הכל היה מוכן.

עבר שם יוסי, לא יודע מי זה יוסי, אבל אני אוהב את השם יוסי. קיצר, עבר שם יוסי. וואו, פעם ראשונה בחיים שהוא רואה עוף! פעם ראשונה בחיים! אמר: "אני חייב רק ללקק, רק ללקק. לא כלום."

ואז הוא הגיע כשהאמא הייתה במטבח, והוא מנסה להגיע לעוף. הוא סוחב את המפה, סוחב את המפה. כשהוא סחב והגיע לעוף, המפה והעוף והצלחות, הכל נפל על הרצפה. האמא ראתה את זה. כל כך הייתה בצער. היא אומרת לו: "יוסי, על זה לא מוותרים לך! אתה תקבל כזה עונש, אתה לא תשכח את זה כל החיים שלך!"

ויוסי ידע, ברח מהבית. האמא לא ויתרה, ורדפה אחריו. 'אני לא מוותרת לו עד שהוא יקבל את העונש!' והוא רץ, והיא רצה אחריו. הוא רץ, היא רצה אחריו, עד שהוא נכנס לאיזה שביל ללא מוצא. אין איפה לברוח, זהו, נתקע. וואי, וואי, וואי...

מספר שם ב"ירושלים של מעלה", הילד עשה סיבוב, רץ בחזרה לאמא, קפץ, אמר: "אמא, סליחה!" מה האמא עשתה? חיבקה אותו, נישקה אותו, זהו.

אנחנו יכולים לעבור את כל יום כיפורים, ואף פעם לא לעמוד מול אלוקים ולהגיד לו: "אבא, סליחה!" סליחה, אבא. אתה יכול להתפלל, אתה יכול הרבה דברים. מתי תעמוד מול אלוקים ותגיד לו: "אבא, במשך השנה, איך ציערתי אותך, עשיתי לך דברים. סליחה, אבא!" רק תגיד את המילה "סליחה". אנשים לא אומרים את זה. אתה יכול להתפלל, אתה יכול להגיד הכול. אבל תהיה חזק! תגיד "סליחה"!

סיפר הרב שך על החפץ חיים. הרב שך מעיד שהוא שמע את הסיפור הזה מבעל המעשה. ככה מספר הרב שך: כשהסתיימה התפילה בערב יום כיפורים בישיבה, כל הבחורים הלכו לישון. היחיד שנשאר בבית המדרש זה היה החפץ חיים. הוא נשאר, ופתאום החפץ חיים מתרומם, והוא רואה שנשאר איתו עוד בחור אחד בישיבה. הבחור הזה קראו לו רבי הירש (לא יודע אם אני צודק בשם, אבל לא משנה. אני חושב רבי הירש).

הוא היה רווק בגיל 60. בגלל מחלת ריאות שהוא סבל ממנה כשהוא היה קטן, הוא נשאר מאוד נמוך. ואז הוא לא התחתן. והחפץ חיים ישב איתו כל הלילה בליל כיפורים, מדבר איתו דברי נחמה. כל ליל כיפורים, יושב החפץ חיים ומדבר איתו ואומר לו שהכל לטובה, וכל מה שקורה בעולם זה הכל מכוון מלמעלה וזה לטובה. החפץ חיים מסביר לו מה הוא עצמו עבר בחיים, שמה שהיה נראה כאילו שהוא מפסיד, בסוף התברר שהכל לטובה.

שהחפץ חיים התחתן עם בת של אבא חורג, שהייתה גדולה ממנו בעשר שנים. והרבה גבירים רצו אחרי החפץ חיים, הרבה גבירים מאוד רצו אותו לחתן. והיה לו חבר עילוי גדול, שגביר אחד לקח אותו ונתן לו המון כסף. בסוף הוא יצא לעסקים, ובסוף גם העסקים הלכו לאיבוד וגם הוא יצא מהלימוד. ואני התחתנתי עם איזו אחת גדולה ממני ב-10 שנים, שאמרה לי רק שאלמד.

וככה, סיפר לו החפץ חיים, מה העוני שהוא עבר בחיים שלו. והרגיש שבורא עולם נותן לו יד ומוליך אותו ממקום למקום. וכל הלילה, עד למחרת בתפילה בנץ, החפץ חיים רק מדבר איתו.

אומר הרב שך: זה היה ליל יום הכיפורים! החפץ חיים לא מצא זמן רק לנחם איזה בן אדם? מתי? בערב יום הכיפורים! יום קדוש, מחר הרי הוא לא הולך לישון, מחר יש זה יום גדול. כל זה כדי לתת הרגשה טובה לבן אדם. והרב שך מסיים: "ונוראים הדברים!"

עוד סיפור שסיפרנו שנה שעברה. מה שסיפר הרב אויערבך זצ"ל. הרב אויערבך סיפר: יום אחד, אחרי תפילת ערבית של יום כיפורים, אני חוזר הביתה.

כדרך אגב, מה שהרב אויערבך אמר, הוא אמר שהיה ערב כיפורים אחד שהוא הגיע הביתה ב-12 בלילה. למה? אנשים תפסו אותו בשאלות עד 12 בלילה. תפסו אותו בכל מיני שאלות - מה אוכלים, מה עושים, מה פה, הכל. הכל היה, חוץ משאלה אחת שלא הייתה – 'איך עושים תשובה?' שזו מצוות היום. אף אחד לא שאל!

אומר: נהיה לנו דור כזה, שיש מיליון ואחת שאלות, אבל מצוות היום אף אחד לא מקיים. ככה אמר הרב אויערבך.

אז בקיצור הרב מספר, שהוא עבר בדרך, שמע בית כנסת ששרים. שרים ביום כיפורים! מה זה, שרים עכשיו פה? הוא נכנס לבית הכנסת, הוא רואה הרבה אנשים יושבים ככה מסביב ושרים. מסתכל, הוא רואה שם את הרב מטשעבין יושב ושר איתם. הוא פשוט תפס את הרגליים וברח. אמר: אם הרב מטשעבין פה, אני לא נמצא פה. והוא ברח.

מוצאי כיפורים, אחרי הבדלה, נסעתי לרב מטשעבין. "כבוד הרב, זה מה שעושים בכיפורים? שרים עם אנשים ביום כיפור? עושים 'זיץ', שרים? זה כיפורים?"

ענה לו הרב מטשעבין: "אני אספר לך. אני גמרתי תפילת ערבית, אני הולך הביתה. ואני שמעתי שירה מאיזה בית כנסת. אמרתי, אני אוכיח אותם! מה אתם שרים פה, מה זה כיפורים היום!

"אתה יודע מי האנשים האלו? אנשים שעברו את השואה. אנשים מסכנים, אנשים בודדים. מצאו זמן קצת להתפרק לפני השם יתברך ביום כיפורים. מצאו זמן להתפרק.

"עמדתי בדלת, ואמרתי לעצמי: 'וואו, מה עדיף לבורא עולם? מה שאני נוהג, במוצאי תפילת ערבית של כיפורים, שאני יושב ולומד את כל מסכת יומא, כמעט 90 דפים. תגיד לי, מה עדיף לבורא עולם? מה יעשה נחת רוח להשם - ה-90 דפים שאלמד, או שאתן להם את ההרגשה הטובה לאנשים המסכנים האלו?'

"אמרתי לעצמי: 'מסתמא זה יעשה נחת רוח שאני אשב עם האנשים האלו!' וישבתי ושרתי איתם, עם האנשים המסכנים האלו."

וואו, איזה נורא. הרב אויערבך היה בוכה. אומר: "יש בן אדם שיכול ללמוד ביום אחד 90 דפים. אבל תדע, יש מדרגות יותר גדולות מאלה!"

יום חמישי האחרון, לפני יומיים, התקשר אלי איזה ראש כולל מטבריה. אומר לי: "אני עכשיו נמצא אצל הרב קוק. תשמע מה הוא אמר לי עכשיו." הוא מתקשר, אומר: "תשמע, יהיה בן אדם - אני אומר את מה שהרב קוק אמר - יהיה בן אדם שישב בסוכה כל שבעת הימים. לא יצא מהסוכה רגע. בהידור, סוכה הכי מהודרת. לא יצא רגע. יהיו לו את ארבעת המינים הכי מהודרים שיכולים להיות. ואף על פי כן, הוא נקרא שונא השם! אתה יודע למה? כי יש מסביבו בני בית ומשפחה, והוא לא מתייחס אליהם. הוא נקרא שונא השם." פחד פחדים.

אז יש מדרגות אחרות. יש בן אדם שיכול להגיע למדרגות, ללמוד 90 דף ביום. אבל תדע, יש מדרגות אחרות. יש עוד מדרגות, לתת הרגשה טובה לבן אדם. יש מדרגות יותר גבוהות. כל אחד ימצא את הדברים הנוגעים אליו בעניין הזה.

צריך לבקש סליחה אחד מהשני. בדרך כלל מבקשים סליחה רק ממי שלא פגעו בו. בדרך כלל, ממי שפגעו בו אף אחד לא מבקש סליחה. בדרך כלל בן אדם מבקש סליחה ממי שהוא לא מכיר אותו בכלל. "אתה מוחל לי?" אומר לו "כן, מוחל לך במחילה גמורה". בסדר, מוחל לו.

מתי ביקשת פעם סליחה מאשתך? מכאן ועד 30 יום, 30 שנה, אני לא יודע מתי ביקשת סליחה. מתי בן אדם מבקש סליחה מההורים שלו? פחד פחדים. לצער את ההורים - זה מפחיד מאוד.

בן אדם צריך לבקש סליחה, בן אדם צריך למחול, ובן אדם צריך לא להקפיד. ואם בן אדם מרגיש שהוא מקפיד, סימן שהוא לא לומד. תדעו לכם, צריכים ללמוד טוב. בערב יום כיפור, עם כל מה שיש מצוה לאכול, צריכים ללמוד קצת לעומק.

היו הרבה צדיקים שישבו לפחות בספר 'קצות החושן'. למה? ככל שאתה שקוע בלימוד, הלב יותר נקי למחול. הלב יותר נקי. כל אחד יודע, שבן אדם שלומד יותר לעומק, הוא מרגיש כזו קרבת אלוקים. מרגיש שכל העולם הזה, הכל שטויות. הוא מרגיש - אני יכול למחול.

אחרי כיפורים יש מצוות סוכה. וואו, אשרי אותו בן אדם שמזיע לבנות את הסוכה! כותב רבי חיים פלאג'י, כף החיים מביא אותו, מוחקים לו את כל העוונות שלו. (מקווה שאחרי כיפורים כבר אין, אבל אם נשאר משהו - מוחקים את הכל).

זה דבר אחד. דבר שני שאני תמיד מזכיר - לגברים יש מצווה "ושמחת בחגך". יש מצווה לשמוח בחג. עד שכבר מגיעה המצווה לשמוח, בן אדם פתאום נהיה עצוב. ככה היצר הרע עובד עלינו. כבר יש לך מצוה, תחייך! תהיה שמח!

אז מה צריכים לעשות?! כדי שלא תתבלבל - תשתה יין! מה, אתה שותה לי איזה רביעית, חצי כוס, כבר אתה רוצה להיות שמח. תשתה כראוי - תשתה שלוש, ארבע, חמש כוסות! אני אומר לך - תהיה שמח! אתה תשתה, אתה תראה, כולם יהיו שמחים בבית. כל חול המועד יש מצווה לשתות יין. כבר יש לך מצווה, תשתה.

אתרוג, אתה קונה איזה אתרוג, משהו מורכב - מרוקאי, תוניסאי, עם שילוב של חזון איש. אתה יודע, יצא איזה אתרוג, עם פיטם מלמטה מלמעלה, מהצדדים - משהו נפלא! כל זה דרבנן. קנית אותו ב-2000 שקל. נו, דרבנן סך הכל, מה אתה מתלהב? אבל אם שתית יין, זו מצווה עשה דאורייתא. אלף דרבנן לא שווה דאורייתא אחת! לכן, נשתה יין.

נשים - צריך לשמח אותן או בבגדים, תקנה בגד לחג, או בתכשיט - מה שתבחר, זה יהיה טוב. חייב לעשות את זה, זה לא רשות.

ולילדים צריך לקנות ממתקים. אנחנו דור של 'חמצוצים' היום. היום יש שפע, אתה יכול לקנות המון ממתקים. אז תקנה, תדע לך שזו מצווה דאורייתא.

יזכה אותנו השם שנזכה, יחד עם כל בית ישראל, להיחתם לחיים טובים ושלום בספרים הטובים, ברוב נחת ושמחה. שבעזרת השם, שהשם ירחם עלינו, שנזכה כולנו שכל התפילות שנתפלל - כולן יתגשמו לטובה לפני השם. שנזכה בעזרת השם למחול אחד לשני, ולא להקפיד אחד על השני. שנזכה לאהוב את כולם. שנזכה בעזרת השם למשיח ברחמים, מתוך תשובה אמיתית. אמן ואמן.