שיעור 84

הכנה לחג הפסח - איך צריך להחמיר

פרשת ויקרא תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. חומרות בפסח אינן עילה לביזוי אחרים

הרב פותח בכך שאנשים הופכים חומרות בפסח (מכירת חמץ, שרויה) לסמל מעמד רוחני, ומבזים את מי שלא נוהג כמותם. הרב מזכיר שצדיקים גדולים כמו החתם סופר סמכו על מכירת חמץ, ואנחנו בוודאי לא גדולים מהם.

2. חומרא שגורמת לביזיון כבוד התורה - אינה שווה

הרב מביא מהליכות שלמה (הרב אויערבאך זצ"ל) שחומרא בניגוב צלחות בשבת, שעלולה להוביל לכך שהבן יחשוב על ראש ישיבה שהוא מחלל שבת, אינה שווה את עשרים שנות ההחמרה. ביזיון כבוד התורה חמור יותר מכל חומרא.

3. כל יהודי בחזקת כשרות

הרב מדגיש שכל יהודי הוא בחזקת כשרות, וכשם שהאדמו"ר שמצותיו הוחלפו אמר "אם אין כאלו מצות, אני כמו כל עם ישראל", כך צריכים להתייחס בכבוד לכשרות של כל יהודי.

4. אל תחמיר כדי לבזות אחרים

הרב שטיינמן השיב בחוכמה לאדם שרצה להחמיר בניקוי חריצי הבלטות, שרק גברים חייבים לעשות זאת בעצמם. הרב איתן כהן מוסיף: "אישה לא לובשת מעיל כדי שיהיה לה חם, רק כדי שלשכנה שלה יהיה קר" - אל תחמיר כדי להסתכל על השכן בזלזול.

5. לא משנה מה אתה אומר, משנה איך אתה אומר

מדוע חכמים קיבלו את דרשת בן זומא ולא את דרשת רבי אלעזר בן עזריה, למרות שאמרו את אותו דבר? כי בן זומא היה "שיא הדרשנים" והטעים את הדברים. מכאן שהצורה בה מוסרים דברי תורה חשובה לא פחות מהתוכן.

6. "אֵל מסתתר" - נס מול טבע

חידוש נפלא מהחמדת שלמה: מחלוקת רב יוסף ואביי (שבת נ"ג ע"ב) אם נס הוא שבח לבורא עולם או "תקיעה", היא יסוד המחלוקת בהגדה אם מזכירים יציאת מצרים בלילות. מי שסובר שנס הוא שבח - מזכיר בלילות; מי שסובר שזו סטייה מההנהגה הטבעית - אינו מזכיר.

7. "הרי אני כבן שבעים שנה" - ארבעה פירושים

הרב מביא ארבעה פירושים: (א) היה בן י"ח ונראה כבן שבעים בגלל הנס; (ב) האר"י ז"ל - גלגול שמואל הנביא שחי נ"ב שנה ועוד י"ח שנה; (ג) הירושלמי - היה בן שישים ושמונה, "כבן" שבעים בערך; (ד) הרמב"ם - מרוב עמל התורה התקמט ונראה כבן שבעים.

8. התייעצות עם האשה

מסיפור מינויו של רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, הרב מוציא שלושה לקחים בדרך הלצה: תתייעץ עם אשתך, תעשה הפוך ממה שהיא אומרת, ואם תשמע לה יגדלו לך שמונה עשרה שורות של זקן לבן.

הסיפורים בשיעור

1. הליכות שלמה - ניגוב צלחות בשבת

יהודי עם סט צלחות אחד שאל את הרב אויערבאך זצ"ל אם צריך לנגב טיפות מים מהצלחת בין אכילת דגים לחמין. הרב אמר לו שלא ינגב, שמא בנו ילמד שחייבים לנגב ויחשוב על ראש ישיבה שלא מנגב שהוא מחלל שבת, וכל עשרים שנות ההחמרה אינן שוות לרגע של ביזיון כבוד התורה.

2. מצות האדמו"ר שהוחלפו

אדמו"ר שהכין מצות בתכלית ההידור, ערב פסח דפק עני בדלת וביקש מצות. הרבנית נתנה לו בטעות את מצות האדמו"ר. כשנזכרה, החליפה אותן במצות אחרות. האדמו"ר הרגיש בחילוף, אך שתק ואמר שאם אין מצות הידור, הוא כמו כל עם ישראל, וכל עם ישראל כשרים.

3. הרב שטיינמן והסכין היפנית

יהודי הציע בפני הרב שטיינמן להחמיר ולנקות חריצי בלטות מחמץ בסכין יפנית. הרב שטיינמן הסכים שזה דבר גדול, אך אמר שרק גברים חייבים לעשות זאת בעצמם - רמז לכך שקל לאהוב חומרות כשאחרים עושים אותן.

4. החסיד שנבראו לו דדים (שבת נ"ג ע"ב)

חסיד שמתה אשתו והשאירה לו תינוק להניק, ולא היה לו כסף למניקת, נעשה לו נס ונבראו לו דדים. רב יוסף שיבח: "כמה גדול אדם זה שנשתנה בשבילו מעשה בראשית". אביי חלק: "כמה גרוע אדם זה שנשתנה בשבילו מעשה בראשית ולא נבראו לו מזונות".

5. מינוי רבי אלעזר בן עזריה לנשיא

כשבאו למנות את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, אשתו חששה שימנו ויפטרו אותו. הוא משל לה לגביע זהב שכדאי להשתמש בו אפילו ליום אחד. היא העירה שאין לו זקן לבן, ובאותו יום נעשה נס וגדלו לו שמונה עשרה שורות של זקן לבן.

חומרות בפסח

אנשים שואלים אחד את השני: "תגיד לי, אתה סומך על המכירה?". איך זה נשמע? כאילו, אם אתה סומך על המכירה, אתה חצי גוי, נכון? איך זה נשמע לאנשים? אחד אומר לשני: "תגיד לי, אתה אוכל שרויה בפסח?". בכלל גוי גמור! איך זה נשמע לאנשים? כל הדברים האלו, אנשים לוקחים חומרות. כל הדברים האלה זה חומרות. אנשים לוקחים חומרות, עושים מזה עסק גדול. וואו, אם אתה לא עושה את זה, ספק יהודי.

עכשיו, הרבה צדיקים סמכו על המכירה. אחד הצדיקים שסמכו על המכירה זה החתם סופר. החתם סופר כתב בספר שלו: איך אפשר להיות יהודי אם יש תוספות אחד בש"ס שאתה לא יודע אותו? אז אם יש תוספות ככה אחד כזה בש"ס, אפשר כבר לקחת את החמץ? פחד פחדים! ואלו הצדיקים האלו סמכו על המכירה, אבל אנחנו יותר טובים מהם. אין ספק, אפילו אין ספק ספק שאנחנו יותר טובים מהם. בטח פשוט.

הליכות שלמה - ניגוב צלחות בשבת

בספר הליכות שלמה של הרב אויערבאך זצ"ל, הוא כותב שהיה איזה יהודי אחד שהיה לו סט אחד של צלחות. הוא אוכל דגים, אחר כך הוא שוטף את הצלחת, ולאחר מכן הוא שם אותה על המתקן שינזלו המים. אחר כך הוא מוזג את החמין. שאל אותו: האם אני צריך, לפני שאני מוזג את החמין, לנגב את הטיפות מים שיש שם? לנגב את זה? אמר לו הרב אויערבאך: אל תנגב, תשאיר את זה, רק מתקן שינזלו המים וגמרנו.

למה? יש עניין, יש עניין לנגב, יש פוסקים שאומרים שזה בעיה. אני אגיד לך למה: אתה תנגב, ובני הבית התרגלו שמנגבים את הצלחת. אולי כשהבן שלך יהיה בגיל העשרים, אולי ראש הישיבה יזמין אותו אליו הביתה, וגם לראש הישיבה יהיה סט אחד של צלחות. זה מה שיהיה. והראש ישיבה לא ינגב את הצלחת בין הדגים לבין החמין. מה הבן שלך עכשיו יחשוב על הראש ישיבה? הראש ישיבה זה מחלל שבת? הראש ישיבה זה מחלל שבת?!

אומר לו הרב אויערבאך, כדאי שתראו את זה שם, זה לא המצאה שלי, זה הליכות שלמה חלק א' עמוד ס"ז ס"ח, ככה באזור הזה. כל העשרים שנה שהחמרת לא שווה לרגע הזה של ביזיון כבוד התורה. לא שווה!

חומרות על חשבון אחרים

לכן, אל תחמיר. לא פשוט להחמיר. אנשים מחמירים ואחר כך יש קצת זלזול בכבוד ההורים, זלזול בחמיך, בחמותך. שווה כל החומרות האלו? אל תתבלבל, אנחנו יותר מדי יותר מדי מבולבלים.

ודאי, אתה רוצה להחמיר? תחמיר מאוד, אין ספק, אתה יכול לעשות מה שבא לך. אבל תדע שכל יהודים כשרים. לפעמים בן אדם קונה את המצות האלו, אתה יודע, שעשו אותם בח"י רגעים, בח"י אנשים, בח"י שניות, טבילה בתוך המקווה, עשו את הבצק בתוך המקווה, אתה יודע, משהו. ונראה לך כאילו זה המצות, אם אתה אוכל משהו אחר, אתה אוכל חמץ. ככה אתה מרגיש. למה? כל יהודי בחזקת כשרות. כשר, כשר!

סיפור מצות האדמו"ר

היה אדמו"ר אחד שהיה מכין את המצות עם החבורה שלו. מכין את המצות, אבל אתה יודע, בתכלית החומרא, באמת באמת, בכל החומרות שבעולם. כל החומרות שבעולם היה עושה אותם. באמת באמת היה עושה את הכל, מאוד מאוד מחמיר, מאוד.

שנה אחת, ערב פסח, אולי כמה דקות לפני החג, דפק עני בדלת ואמר שהוא אין לו מה לאכול מצות בחג, אם אפשר לתת לו מצות. הרבנית התבלבלה, הרבנית התבלבלה, נתנה לו את המצות של האדמו"ר. הידור שבהידור נתנה לו. אחרי שהעני הזה הלך, הרבנית נזכרה, רצתה, חיפשה, לא מצאה אותו. פתאום פחדה מהאדמו"ר, איך האדמו"ר יגיב? לקחה מצות שנראות כמו המצות של האדמו"ר, שמה בתוך המצות, עטפה את זה, וזהו.

באמת האדמו"ר הגיע, אתה יודע, התחילו את הסדר, הכל היה נפלא. ליל הסדר עבר, גם למחרת עבר, סוף החג. אחרי שהסתיים החג, הרב שואל את הרבנית: "תגידי, המצות ששמת לי בליל הסדר, זה המצות שאני עבדתי עליהן?". אמרה: "מה, הרב הרגיש?". "בטח הרגשתי, בטח הרגשתי!". "אז מה, למה הרב לא דיבר?". אמר: "תראי, אני משתדל שהמצות שלי יהיו הידור שבהידור. אבל אם אין כאלו מצות, אז אני כמו כל עם ישראל. כל עם ישראל, כל עם ישראל הולכים כשר, גם אני כשר. לכן לא דיברתי, לכן לא דיברתי".

הרב שטיינמן והסכין היפנית

הגיע איזה יהודי אחד לרב שטיינמן, אומר לו: "רבי, אתה יודע על מה אני חשבתי? אתה יודע איפה נמצא חשש חמץ? שיכול להיות בחריצים של הבלטות. אתה יודע, שם נמצאים כל הפירורים. אני חושב שחייב לקחת סכין יפנית ולחרוץ את כל ה... את כל ה...". אמר לו הרב שטיינמן: "וואו, זה באמת דבר גדול, זה גדול!". אומר לו: "אבל תדע, ככל שזה גדול, אסור לסמוך על אנשים, רק הגברים חייבים לעשות את זה". זהו, וזה וזה וזה, נגמר.

אנחנו אוהבים חומרות שאחרים יעשו אותן. איזה יופי!

אל תחמיר כדי לבזות אחרים

טוב, סתם רק לסבר את האוזן. אפשר להחמיר, אבל אף פעם... איך אמר את זה אחד? אישה לא לובשת מעיל כדי שיהיה לה חם, רק כדי שלשכנה שלה יהיה קר. זהו! אל תחמיר כדי שתסתכל על השכן: "איזה רשע זה!". יש אנשים שמחמירים, "הוא לא עושה את זה, רשע!". למה? למה אתה מבזה אנשים בגלל החומרות שלך? מבזה אנשים בגלל חומרא? אתה מבזה אנשים? מאוד חמור, מאוד מאוד חמור. לא רק חמור, מאוד מאוד חמור.

זהו, שקצת יהיה לנו סדר. כדאי להחמיר, טוב להחמיר. ואם תראה יהודי לא מחמיר, אז תדע שלא צריך להחמיר. לא צריך. אשריך, אתה התעלית! לא צריכים, כולם יתעלו.

פירוש נפלא בהגדה - חמדת שלמה

"מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה... אמר רבי אלעזר: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא".

שמעו פירוש נפלא על האגדה. ראיתי את זה בספר חמדת שלמה. יש ספר שנקרא הגדה של פסח רל"ח פירושים. רל"ח פירושים יש שם, חידוש של החמדת שלמה. הוא כותב ככה:

"אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר..." וכו'.

מעשה בחסיד - מחלוקת רב יוסף ואביי

כותב ככה: הגמרא במסכת שבת אומרת, מעשה בחסיד אחד שמתה אשתו והניחה לו בן להניק, ולא היה לו שכר מניקת. מה עשה בורא עולם? עשה נס ונבראו לו דדים, והיה מניק את בנו. זה הסיפור שהיה. אמר רב יוסף: כמה גדול אדם זה שנשתנה בשבילו מעשה בראשית! אז אביי, על דברי רב יוסף "כמה גדול אדם זה", אמר: להפך! כמה גרוע אדם זה, שנשתנה בשבילו מעשה בראשית ולא נבראו לו מזונות.

אז מחלוקת בין הרב לבין התלמיד. רב יוסף זה הרב, אביי זה התלמיד. מחלוקת האם האדם הזה משובח או האדם הזה גרוע. מה המחלוקת ביניהם? מה זאת המחלוקת בין רב יוסף לבין אביי?

אל מסתתר - נס מול טבע

תראה, אלוקים הוא אֵל מסתתר. אתה רואה הכל בטבע. הוא בטבע, כמו שאומרים, הוא אֵל מסתתר. כשאלוקים יוצא מהטבע, זה לבורא עולם נקרא שבח או לא שבח? האם זה נקרא לבורא עולם שבח, או שכביכול, בוא נגיד, בורא עולם "נתקע", אז לא הייתה ברירה והוא גילה את עצמו? זו המחלוקת בין אביי לבין רב יוסף.

רב יוסף סבר: אלוקים הוא אֵל מסתתר, נכון, אבל כשהוא רוצה להראות את עצמו, זה שבח לבורא עולם. עכשיו כולם רואים אותו. לכן, כמה משובח אדם זה.

אביי סבר הפוך: אלוקים הוא אֵל מסתתר, ואם הוא "נתקע" והוא עושה נס, אלוקים לא רוצה את זה. זה לא ההנהגה שלו, ההנהגה שלו זה להסתתר. לכן, כמה גרוע אדם זה.

יציאת מצרים בלילות

וזו המחלוקת בין רבנן לבין רבי אלעזר בן עזריה: האם מזכירים יציאת מצרים בלילות? בימים כולם מודים שמזכירים, בלילה מזכירים או לא מזכירים? הלילה זה נעשה על ידי נס. תגיד לי, כשעושים לך נס, זה "כמה משובח אדם זה" או "כמה גרוע אדם זה"?

רבי אלעזר בן עזריה סובר: כמה משובח אדם זה, לכן מזכירים יציאת מצרים בלילות, על מכת בכורות. חכמים סברו: כמה גרוע אדם זה, ולכן לא מזכירים בלילות.

הרי אני כבן שבעים שנה - שי"ח שורות זקן לבן

עכשיו הגענו לשפיץ. רבי אלעזר בן עזריה גדלו לו י"ח שורות של זקן לבן. תגיד לי, זה "כמה משובח זה" או "כמה גרוע אדם זה"?

אמר רבי אלעזר בן עזריה: "הרי אני כבן שבעים שנה", ואני חייב לדרוש שמזכירים יציאת מצרים בלילות. אם אתה מזכיר יציאת מצרים בלילות, זה אומר "כמה משובח אדם זה", ולכן אני חייב לדרוש. למה? כי אם לא, אז הסתכלו עלי, כולם יגידו שאני גרוע! לכן הוא רצה לדרוש שמזכירים יציאת מצרים בלילות.

לא משנה מה אתה אומר, משנה איך אתה אומר

עד מתי? לא קיבלו חכמים את זה על דעתו. עד שדרשה בן זומא. מה דרש בן זומא? הוא דרש בדיוק מה שאמר רבי אלעזר בן עזריה. נו, אז למה חכמים לא קיבלו דעתו של רבי אלעזר בן עזריה? כי לא משנה מה אתה אומר, משנה איך אתה אומר!

רבי אלעזר בן עזריה, "משמת בן זומא, בטלו הדרשנים". זאת אומרת, בן זומא היה דרשן גדול, שיא הדרשנים. אז לא משנה מה אתה אומר, משנה איך אתה אומר. כשרבי אלעזר בן עזריה אמר את זה, זה לא היה הכי נחמד. אבל כשדרש את זה בן זומא, והטעים את הדברים, הסביר את זה כזה יפה, קיבלו את זה ממנו. מאוד מאוד יפה.

פירושים על "הרי אני כבן שבעים שנה"

"אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה". יש בזה כמה פירושים. יש אומרים שבאמת הוא היה בגיל י"ח, זאת אומרת גדלו לו י"ח שורות של זקן לבן. מרחוק, שאתה רואה אותו אתה אומר: "וואי, איזה מבוגר זה!". אתה מתקרב, אתה רואה את הפנים שלו, של ילד. לכן: "הרי אני כבן שבעים שנה".

האר"י ז"ל כתב: רבי אלעזר בן עזריה, גלגולו של שמואל הנביא. שמואל הנביא חי חמישים ושתיים שנה, עוד שמונה עשרה שנה, שבעים שנה. "הרי אני", בגלגול שעבר ובגלגול של היום, "כבן שבעים שנה". כך כותב, כך מביא האר"י ז"ל.

הירושלמי כותב, חולק על הבבלי: רבי אלעזר בן עזריה היה בגיל שישים ושמונה. "הרי אני כבן", אתה יודע, בערך שבעים שנה, בערך, כן, שבעים שנה.

פירוש הרמב"ם והחתם סופר

הרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת ברכות כותב משהו חדש: רבי אלעזר בן עזריה, מרוב שהוא עמל בתורה, עמל בתורה, כולו התקמט, הזקן שלו נהיה לבן, והוא נראה מרחוק כבן שבעים. ככה תסתכלו, פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת ברכות, משנה ה'.

שם כל האחרונים שואלים על הרמב"ם: מה, לא ראית גמרא מפורשת במסכת ברכות, שגדלו לו שמונה עשרה שורות של זקן לבן? ככה שואל החתם סופר.

אומר החתם סופר: באמת, כל גדולי ישראל, מרוב עמל התורה שלהם, הם היו צריכים להיות בגיל שמונה עשרה כמו בגיל תשעים. אנשים כאלה קושי אוכלים, לא ישנים, לומדים כל היום, מתאמצים. אנשים כאלו צריכים להיות, אתה יודע, גמורים. בורא עולם עושה נס, משאיר אותם צעירים. עושה נס, משאיר אותם צעירים.

אצל רבי אלעזר בן עזריה - לא. בורא עולם ידע שהוא צריך להיות נשיא ישראל. נו, אז מה עושים? אז השאיר את הטבע. הוא בגיל שמונה עשרה כבר היה נראה מבוגר.

רבי אלעזר בן עזריה - נשיא ישראל

אני מסיים, הגיע הזמן, אני מסיים. רבי אלעזר בן עזריה, באו ואמרו לו: בוא תהיה נשיא ישראל. אז הוא אמר: טוב, אני צריך להתייעץ עם אשתי. אשתו אומרת לו: "נו, מה מה מה, אתה תהיה נשיא ישראל? אתה יודע, הדתיים ישימו אותך נשיא, אחר כך יורידו אותך. מה אתה?". אמר לה: "תשמעי גברת, הביאו לך גביע של זהב להשתמש בו יום אחד, לא תרצי? מה איכפת לך, מחר יקחו אותו, אבל יום אחד משתמשים בגביע של זהב". היא אמרה לו: "כן, אבל אין לך זקן לבן! מה, איך אתה? איזה נשיא ישראל כזה צעיר?". אותו יום היה נס, גדלו לו שמונה עשרה שורות של זקן לבן.

שלושה דברים לומדים מהסיפור

מה לומדים מהסיפור הזה? לומדים כמה דברים. אחד: תלמד שכל דבר תתייעץ עם אשתך. דבר שני: כל מה שהיא אומרת, תעשה הפוך. דבר שלישי: אם אתה שומע לה, יגדלו לך שמונה עשרה שורות של זקן לבן.

יזכה אותנו השם שנזכה בעזרת השם, שהחג הזה הקדוש, שמלא חירות, יזכה אותנו השם שנזכה בעזרת השם לישועות גדולות, לברכות מרובות, להצלחות, לסייעתא דשמיא, אמן ואמן. ברוכים תהיו.