שיעור 86

הקב"ה יקיים בנו "ואחר כך יצאו ברכוש גדול"

מוצאי שבת שביעי של פסח תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. אהבת השם ליהודים גם כשהם "הכי למטה"

הרב מסביר כיצד השם אוהב את עם ישראל גם כשהם במצב הנמוך ביותר. מכות מצרים, ובמיוחד מכת בכורות, מדגימה זאת - כאשר פרעה הסכים לשחרר את בני ישראל אך לא את בהמותיהם, השם שלח את המכה החזקה ביותר כדי להבטיח שגם "הבהמות" יצאו. זהו משל לכך שהשם אוהב כל יהודי, גם את אלו שמרגישים רחוקים ו"כמו בהמות".

2. דרשת האדמו"ר מקלויזנבורג - הגאולה תכלול את כל היהודים

האדמו"ר מקלויזנבורג לימד שכשם שבשואה היטלר ראה כיהודים גם אנשים שהיו כבר שלושה דורות נוצרים, וחמאס תפס יהודים רחוקים מהדת, כך גם בגאולה השם יגאל את כל היהודים, גם הרחוקים ביותר. הרעיון המרכזי: מי שנחשב "יהודי" לעניין סבל וגלות, ייחשב יהודי גם לעניין הגאולה.

3. קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף - תלוי בגישה

הרב מסביר שההשוואה בין זיווג לקריעת ים סוף תלויה בגישה. אם אדם נכנס לנישואין עם גישה של "אני קובע", זה כמו להיכנס לבוץ כמו המצרים. אך אם הוא מכיר שהכל בהשגחה פרטית ומבטל את דעתו לרצון השם, אז יראה ישועות וניסים כמו בני ישראל בקריעת ים סוף.

4. השגחה פרטית והבנה שכל אירוע נשלח מהשם

דרך סיפור החסיד והאדמו"ר, הרב מלמד שכל צער וניסיון שבא לאדם הוא מאת השם. כאשר אדם מבין שמי שמציק לו אינו פועל מעצמו אלא זה רצון השם, יכול להתגבר על כעסו ותסכולו. הלקח: "כל איפה שתלך ושיעצבנו אותך, תדע שאלוקים אמר שיעצבנו אותך."

5. התגברות על ניסיונות מביאה ישועות גדולות

הרב מביא מעשה באברך שהתגבר על כעסו כשאשתו הפילה את כל האוכל של שבת, וזכה לבשורה בחלום שגזר הדין של חוסר ילדים בוטל. מסר מרכזי: התגברות אחת על מידה רעה יכולה להביא ישועות גדולות ולבטל גזרות קשות.

6. החושך שמביא לאור - ניסיונות כהזדמנויות

הרב מספר את סיפור רבי עקיבא שלא מצא אכסניה ושנכבה לו הנר, וכיצד דווקא קשיים אלו היו לטובתו. כן מביא סיפור על האיש שלא התקבל אצל רבי דוד אבוחצירא ודווקא מכך זכה לישועה. המסר: "הישועה לא תמיד מגיעה איפה שנראה לך שיש את האור. איפה שיש את החושך, שם לפעמים נמצאת כל הישועה שלך."

7. כוחה של דוגמה אישית בקירוב רחוקים

הסיפור על שמואל ויצחק מלמד שלא תמיד דברי הסבר או השקעה כספית מקרבים אנשים ליהדות, אלא דווקא דוגמה אישית של התגברות על מידות רעות. האח החילוני התרשם מהתגברות אחיו על כעסו ורצה "להיות כמוהו", דבר שהוביל לחזרתו ליהדות והחלטתו להקים בית יהודי.

8. ימי ספירת העומר כזמן לעבודה על המידות

הרב מסכם שימי ספירת העומר הם ימים קדושים המיועדים להתחזקות, והחיזוק הגדול ביותר הוא "שבן אדם עושה דברים נגד רצונו". המסר הסופי: "איפה שנראה לך את החושך, שם נמצא אור גדול."

הסיפורים בשיעור

1. האדמו"ר מקלויזנבורג בגטו ורשה

האדמו"ר שנאלץ לפנות את גטו ורשה אמר שיאמר "אתה בחרתנו" ביתר התלהבות, ולימד שכשם שהיטלר וחמאס ראו ביהודים רחוקים כיהודים לעניין סבל, כך גם הקב"ה יגאל את כל היהודים בגאולה, גם הרחוקים ביותר.

2. החסיד הכעסן והאדמו"ר

אדמו"ר הורה למשמשו להציק לחסיד כעסן, וכשזה לא כעס הסביר לו שכל מי שמציק לו - זה בעצם מאת הקב"ה, וכשמבינים זאת אפשר להתגבר על הכעס.

3. האברך שהתגבר וזכה לילדים

אברך שלא היו לו ילדים התגבר על כעסו כשאשתו הפילה את כל אוכל השבת, ובלילה חלם שאביו מבשר לו שבזכות התגברותו זו בוטל גזר הדין ויזכה לילדים. ואכן, לבסוף זכה לשמונה ילדים.

4. רבי עקיבא והנר שכבה

רבי עקיבא שלא מצא אכסניה הלך ליער, וכשרצה ללמוד תורה כבה לו הנר. מה שנראה כקושי התברר כטובה גדולה, ומלמד שלפעמים דווקא הקשיים הם שמובילים לישועות.

5. היהודי שבכה לפני רבי דוד אבוחצירא

יהודי שהמתין שעות ארוכות לברכה מרבי דוד אבוחצירא נדחה בסוף היום. בכה בצער גדול, ודווקא בזכות אותו צער וקריאתו לקב"ה זכה שרבי דוד קרא לו והבטיח לו שכבר נושע.

6. שמואל ויצחק - כוחה של התגברות בקירוב אח

שמואל השקיע אלפי שקלים בניסיון לקרב את אחיו יצחק ליהדות ללא הצלחה. אך דווקא כשיצחק ראה את אחיו מתגבר על כעסו כשאשתו העליבה אותו, החליט שרוצה להיות כמוהו וביקש לערוך חתונה יהודית.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב, חג שמח, מועדים לשמחה, תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, אמן.

בורא עולם בחג פסח הראה לנו עד כמה הוא אוהב אותנו, אפילו שאנחנו הכי למטה. לא, לא שאנחנו בסדר, לא דיברתי על בסדר, דיברתי על הכי למטה.

דבר ראשון, רואים את זה מהמכות. המכות מחולקות לשני חלקים. החלק הראשון זה שבע המכות בפרשת וארא, רק כדי לשכנע את פרעה שיסכים לשחרר אותנו, רק כדי שיהיה לו אופציה שהוא יכול לשחרר אותנו.

בפרשת בא הוא מסכים. "הטרם תדע כי אבדה מצרים". מה אתה אומר? נגמר מצרים עוד מעט. טוב, הוא הסכים. "מי יוצא?" "אני מסכים שתצאו בלי הילדים". אמר לו משה רבנו: "אנחנו כולנו יוצאים".

טוב, בפרשת אחר כך ארבה וחושך. הסכים! גם עם הילדים הסכים. נו, אז מה הבעיה? "לא, בלי הבהמות". אז מה הוא עשה בשביל הבהמות? מכת בכורות.

אני לא מבין, בשביל לצאת אתה יכול לצאת, אין לי בעיה. אתה, הילדים, המשפחה, כולכם יכולים לצאת, אין לי שום בעיה עם זה. אז מה הבעיה שנשאר לנו פה? הבהמות. בשביל בהמות אתה נותן מכת בכורות? המכה הכי חזקה שבעולם, איך?

כל דבר כזה, גם אם בן אדם מרגיש לפעמים שהוא בהמה, תדע עד כמה אלוקים אוהב אותו. לא, לא הכוונה בהמה לגבי התנאים והאמוראים, זה הלוואי שנהיה בהמות, זה לא מה שדיברנו עליו. אתה יודע, על הסבות שלנו, על הסבא, על סבא רבא, אנחנו רחוקים כמטחווי קשת. אז גם אם אתה מרגיש שאתה כזה רחוק, תודה להשם.

כותרת: הדרשה של האדמו"ר מקלויזנבורג

אותו דבר כותב האדמו"ר מקלויזנבורג. זה מצא חן בעיניי, אמרתי אני אגיד אותו בכל מקום, בלי נדר, נפלא עד מאוד. הוא כותב ככה: "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו" וכולי. למה? שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום ועינו אותם" - קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - לא קיים בהם.

ואם אותו צדיק לא היה אומר כלום, אז מה? אתה הבטחת, אתה תקיים. תירוצים, יש עשרות תירוצים על השאלה הזאת, עשרות תירוצים. אבל תשמעו עכשיו את התירוץ של האדמו"ר מקלויזנבורג.

כשהוא אמר את זה, כשנתנו לו לפנות את גטו ורשה, נתנו לו לפנות את גטו ורשה אחרי שהרגו שם את כל היהודים. אז רצו שהיהודים, יאכל יוסי את יוסי, היהודים בעצמם יפנו את היהודים כדי שהצער יהיה גדול. אז מישהו שאל אותו: "רבי, מחר אתה גם תגיד 'אתה בחרתנו מכל העמים'? גם מחר אתה תגיד את זה?" ואז הוא אמר: "מחר אני אגיד את זה ביותר התלהבות, שזכיתי להיות מהעם הנרצחים ולא מהעם הרוצחים." כך הוא אמר.

אבל אחר כך הוא אמר משהו נפלא. אני אומר לכם דבר גדול, משהו משהו. אתם יודעים שבשואה היטלר לקח אנשים שלושה דורות נוצרים, שלושה דורות כבר התנצרו, אבל סבא רבא שלו יהודי. בא היטלר, לקח אותו, הכניס אותו לתוך המחנות, הרג אותו.

ובשמחת תורה, לקחו שמה חמאס איזה יהודים, יהודים בכלל רחוקים. מה זה רחוקים? לא שבת, לא כיפורים, לא ברית מילה. תגיד לי, בשביל היטלר זה היה בסדר או לא היה בסדר? בשביל היטלר זה היה בסדר. הוא נקרא יהודי, אה? בשביל היטלר זה היה בסדר, בשביל חמאס זה נקרא יהודי.

שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום ועינו אותם" - בשבילו זה יהודים, אה? בשביל "ועבדום ועינו אותם" זה נקרא יהודי, אה? אז גם כשיבוא מלך המשיח, ריבונו של עולם, גם אלו יהודים תגאל אותם. גם אלו הרחוקים האלו, הרחוקים האלו שאתה אומר, אלו בכלל אין עם מי לדבר אפילו. כמו שאתה מבין ב"ועבדום", שם אתה מבין שקיים בהם, אז תבין גם את הדבר הזה שגם כן. זה דבר גדול אני אומר לכם, נפלא נפלא, חיזוק גדול עד מאוד.

כותרת: קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף

חז"ל אומרים: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". נפלא. למה חז"ל אמרו כקריעת ים סוף? זו סוגיה בפני עצמה. סתם אני מזכיר את זה רק דרך אגב.

ראית שהמצרי הזה נכנס לבוץ, למה נכנסת גם אתה? אתה לא רואה, אנשים מתחתנים, נכנסים לבוץ, אז מה אתה גם מתחתן? אני לא מבין. זה "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". טוב, אז מה עושים?

כן, אבל יש גם יהודים שהשם עשה להם ניסים ונפלאות. תלוי איך מסתכלים. זהו, תלוי בגישה איך אתה נכנס לקריעת ים סוף. אם אתה נכנס "ארדוף אשיג אחלק שלל", אני מחליט, אני קובע - זה להיכנס לבוץ. אבל אם אתה יודע שאני נכנס פה, למה אתה נכנס? אני יודע שהכל מושגח בהשגחה פרטית, הכל זה מסודר, הכל, הכל זה הוא יתברך שמו. הכל צריך לעשות מה שהוא ביקש שאנחנו עושים, מבטלים את דעתנו. שם בן אדם רואה את הישועות, שם אתה כבר קוטף את כל הפרחים, שם יש שירת הים, שם יש לבן אדם את הכל.

כותרת: סיפור החסיד והאדמו"ר

סיפר איזה חסיד אחד שהגיע לאיזה אדמו"ר והוא אמר לו: "רבי, יש לי בעיה. אני מאוד מאוד כעסן, אין לי שליטה על זה. אין לי שליטה כמה אני מנסה, לא הולך לי."

אומר לו הרבי: "תשמע, אני לא שולף תשובות מהשרוול. אני צריך לחשוב, לפתוח ספרים, לחשוב. בינתיים תישאר פה בבית מדרש, ואני אחשוב על איזו תשובה לענות לך."

הרבי השאיר את הדלת פתוחה. נכנס המשמש, אומר לו: "תשמע, יש איזה יהודי בחוץ שם. אתה חייב לדאוג להדליק אותו כמו שצריך, אבל מאוד משהו בדיעבד. חייב להציק לו בצורה כמו ש... בקיצור."

היהודי הזה קיבל את העבודה מהרבי. אוהו, הכין קפה עד למעלה על גדותיו. הגיע עד הבן אדם, כאילו לא ראה אותו. נתקע בו, נפל לו עם הקפה. "אני מצטער שנפל עם הקפה." זה הכל חדש. ועוד פעם נתקע בבן אדם הזה. אומר לו: "הצטערתי." ואל תשאל, את הסטנדר הפיל על הרגל שלו. הבן אדם קפץ. "אני מצטער, בלי כוונה."

והבן אדם הזה באמת קיים את מה שהרבי אמר. גמר אותו לחלוטין. חצי שעה קורא לו הרבי: "תשמע, אני עוקב אחריך." הבן אדם פה גמר אותך לגמרי. לא רואה אותך שכעסת. לא ראיתי שכעסת.

אומר לו "מה רבי, מה אתה עושה צחוק ממני? הדלת הייתה פתוחה. ושמעתי שאתה אמרת למשמש שידליק אותי, בגלל זה לא כעסתי."

מה אומר לו הרבי? "זה מה שרציתי להגיד לך - כל איפה שתלך ושיעצבנו אותך, תדע שאלוקים אמר שיעצבנו אותך. זה בדיוק אותו דבר, זה אלוקים אמר."

כותרת: סיפור האברך והטיפולים

את הסיפור הזה שסיפרתי לכם אני אספר אותו עכשיו. סיפרתי לכם אותו כבר פעם אחת. יש לי בעיה שמוציאים דפים וכל הזמן צריך לחפש. אז סיפור אחד לפחות אני חייב לחזור. זה סיפור מתוק, מתוק, מתוק.

סיפר הרב חנניה צ'ולק - איזה דבר נפלא. אני אומר לכם, זה מתוק הסיפור הזה. הייתי מטפל באיזה תלמיד חכם גדול שהרבה שנים לא היה לו ילדים. הייתי דואג לו לכל הטיפולים.

זה היה יום ראשון על הבוקר, הגיע אליי אותו אברך. אומר לי "רבי, אתה לא צריך לדאוג לי יותר, בעזרת השם יתחילו ילדים."

"מאיפה אתה יודע?"

"אני אספר לך מה שהיה. תראה, אנחנו בבית אין לנו הרבה כסף. אנחנו חיים בצמצום גדול. כל הכסף שיש לנו הולך לטיפולים, הולך לכל מיני דברים. אין לנו הרבה, חיים ממש בצמצום.

עכשיו אשתי הכינה בערב שבת על המגש. שמה על המגש את כל האוכל וזה מה שיש לנו. אין לנו עוד אוכל. לא יודע מה קרה לה, נתקעה ברגליים שלה, נתקעה במשקוף. לא יודע מה היה. והשתטחה על הרצפה, עם כל הסלטים, הכל זכוכיות נפל, התפוצץ. וואי, איזה צער גדול מאוד.

עכשיו היא לא הצטערה על האוכל. היא חיכתה לצעקות שאני אמור עכשיו לצעוק עליה. אני בדיוק קראתי אשת חיל. אמרתי, נגיד עכשיו אשת חיל בניגון אחר. ואמרתי אשת חיל בניגון אחר. עזרתי לה לקום. אמרתי לה לא קרה כלום. הכל בסדר. הכל יעבור, שטויות.

באותה שבת, לא היה מה לאכול. אכלנו טחינה עם לחם. זה מה שהיה. בערב שבת חלמתי את אבא בחלום. אבא בא אליי בחלום ואמר לי 'בני, כשאשתך נפלה ואתה עזרת לה לקום ולא כעסת, ועוד המשכת לשיר את אשת חיל, תדע שבשמיים היה שמחה גדולה מאוד על זה שהתגברת. ביטלו מעליך את הגזר דין שלא יהיו ילדים, כי באמת למעלה אין מציאות שלא יהיו ילדים. ביטלו מעליך את הגזר דין ובעזרת השם יתחילו אצלך ילדים'."

אומר הרב חנניה צ'ולק, ברוך השם, לאלו כבר יש שמונה ילדים. פלא פלאים.

לפעמים, התגברות אחת שבן אדם מתגבר, צער אחד שבן אדם עובר ויודע גם איך לעבור אותו, לפעמים שולחים לך מלאך שלכאורה הוא נראה מלאך חבלה. אבל אם אתה יודע לנצל את הרגעים האלו, זה מלאך של רחמים.

כותרת: רבי עקיבא והנר

רבי עקיבא הולך בדרך והגיע למקום כדי לנוח. דפק בדלתות של אנשים, ביקש לנוח. אף אחד לא אירח אותו. מה עשה רבי עקיבא? הלך לגור ביער.

אז זה טוב מה שעשו לו או לא טוב? מה זה טוב? זה גרוע מה שעשו לו. אין לו איפה לישון עכשיו, איפה הוא יישן? בג'ונגל הוא יישן.

טוב, הולך עם הנר רוצה ללמוד תורה. מה רבי עקיבא רוצה שיהיה לו נר? בשביל ללמוד. פתאום באה רוח וכיבתה לו את הנר. זה עשה חושך לרבי עקיבא או עשה לו אור?

זה עשה לו אור לרבי עקיבא. זה לא עשה לו חושך. זה נראה לנו באותו רגע שעשו לו חושך. לא עשו לו חושך, עשו לו אור. כי אם הנר היה דולק, איפה רבי עקיבא היה היום? בזה שכיבו את הנר, זה האור שעשו לרבי עקיבא. בזה שלא אירחו אותו, זו הטובה שעשו לו.

לכן מה שלפעמים נראה לבן אדם כאילו "וואי אני כמה סובל, כמה זה עושה", והוא לא יודע שהדברים האלו הם הדברים שמביאים לו ישועות.

כותרת: סיפור היהודי מירושלים

סיפר איזה יהודי אחד מירושלים, סיפרתי לאיזה אברך תלמיד חכם, על מה שאני עובר בחיים. הוא אומר "אני נשוי כבר למעלה משבע שנים ואין ילדים. מה לא הלכתי? איפה לא הלכתי לטפל? מה לא עשיתי?"

שאל אותי האברך תלמיד חכם הזה "תגיד לי, ולרבי דוד אבוחצירא אתה נסעת?" אומר לו "לא".

"תגיד לי, אתה בסדר? מכל הארץ אין לך איפה להסתובב? לא הלכת רק לרבי דוד אבוחצירא? תלך אליו."

באמת, ביררתי מתי רבי דוד אבוחצירא מקבל. קמתי בנץ, שעה שמונה עליתי מירושלים לכיוון נהריה. אולי עשר וחצי, אחת עשרה הגעתי לנהריה. באתי לגבאי, אמרתי לו אני רוצה להיכנס לבקש ברכה מרבי דוד. אומר לי הגבאי "יש תור, אני אקרא לך לפי התור שלך".

טוב, אני מחכה שעה, שעתיים, שלוש. אני הולך לגבאי, "תשמע, אני נמצא פה כבר שלוש שעות." "כשיגיע התור שלך, אני אקרא לך."

ואני מחכה, מחכה, ארבע, חמש שעות. אתה יודע, לא אכלתי כלום כל היום, שתיתי רק מים, ואני רואה אנשים שבאו אחריי, נכנסו, יצאו, נכנסו, יצאו.

בשעה שמונה בא אליי הבן אדם, אומר לי "אני ממש מצטער, אבל זהו, רבי דוד כבר הלך." כל מה שהיה לי בלב, כל מה שעברתי בחיים שלי, התפרץ פתאום. אתה יודע, בן אדם קם בנץ, נסע, מחכה, יושב, כל מה שהיה לי בלב - פרצתי בבכי. התחלתי לבכות בכי חזק.

"למה עשית? למה אתה עושה את הצער הזה? למה? אני מבקש, אני רוצה לבקש על ילדים. למה באתי לפה וככה אתה עושה לי איזה צער? לא מוחל לך, לא מוחל לך."

והלך הבן אדם. מצאתי איזה מקום, ישבתי. מספר האברך הזה, "מה לך ריבונו של עולם? כל מקום לא הולך לי. כל מקום שאני הולך לא מסתדר. הטיפולים לא עוזרים, זה לא עוזר, המשפחה לא עוזרת, אף אחד לא עוזר. באתי פה לצדיק הזה, גם אף אחד לא הכניס אותי לפה."

והתחלתי לבכות, "ריבונו של עולם, אין. נשארת רק אתה, נשארת רק אתה, ריבונו של עולם, תרחם עליי, אני כבר שבע שנים בלי ילדים, תרחם עליי."

פתאום, הגבאי בא אליי, הוא אמר לי, "אל תקפיד עליי, אני דיברתי עם רבי דוד, הוא אמר בוא תיכנס אליו." "לא רוצה, עזוב אותי, זהו, אני כבר סיימתי עם רבי דוד, לא רוצה להיכנס."

ההוא אחרי כמה דקות, חזר, אומר לי "רבי דוד קורא לך." אמרתי "רבי דוד קורא לי? אני אבוא."

נכנסתי לרבי דוד אבוחצירא. אומר לי "מה זה העיניים שלך אדומות האלו? מה זה הבכיות האלו? אל תדאג, כבר נושעת. נושעת. בעזרת השם תזכה להרבה ילדים."

ככה היה. אומר "מאיפה הגיעה כל הישועה הזאת? מזה שהבן אדם דחה אותי, זרק אותי, משם הגיעה כל הישועה שלי."

הישועה לא תמיד מגיעה איפה שנראה לך שיש את האור. איפה שיש את החושך, שם לפעמים נמצאת כל הישועה שלך.

כותרת: סיפור שמואל ויצחק

אני מסיים. סיפר יהודי אחד בשם שמואל. הוא מספר: "טיפלנו באמא. המשפחה שלנו, זה בסך הכל אנחנו שני בנים, זו המשפחה - שני בנים, אני שמואל ויצחק. טיפלנו באמא, דאגנו, ויום אחד הרופאים קראו לנו שצריכים לבוא להיפרד מאמא. באמת, אמא נפטרה, ואבא הרים טלפונים לכל מיני אנשים."

יצחק אומר לאבא: "אבא, מה כל הטלפונים האלו? אבא, תפסיק להיות חשוך, תפסיק להיות חשוך אבא. נגמר כל העידן הזה. הדור חדש, היום כבר לא עושים את הדברים האלו. אבא, היום שורפים את הגופה, שורפים. שמים בתוך צנצנת, מניחים בתוך הבית, שיהיה מזכרת בתוך הבית. אבא, זה מה שיש היום. אבא, מה אתה עכשיו מחפש לי פה?"

"לא יודע מאיפה היה לי כוח לעמוד. אמרתי לאחי: 'תשמע, אמא יהודיה, אני רוצה קבורה יהודית'. ואבא באמת הסכים, ובאמת הלכנו על זה. לקחנו, קברנו את אמא בקבורה יהודית. אבל יצחק לא בא לשבת שבעה. אחי לא בא לשבת שבעה. אמר: 'אני לא קשור בכלל לכל הסוגיות האלו'."

"הקשר ביני לבין אחי לא היה קשר מיוחד. במשך השבעה, כל מי שנכנס, התחלתי לשאול אותו על היהדות. מה זה יהדות בכלל? שאלתי שאלות. יום אחד מישהו אמר לי: 'אני אדבר עם מישהו שיבוא לפה, ידבר איתך'. באמת הגיע לפה איזה רב באמת מיוחד, דיבר איתי, הסביר לי. הבנתי שהיהדות זה שמה אני צריך להיות."

"במוצאי השבעה, קמתי, החלפתי את הכל, התחלתי להתחזק, נכנסתי לישיבה, התחלתי ללמוד כמו שצריך. ברוך השם, עבר זמן מסוים, התחתנתי, הילדים בתלמודי תורה, הכל. אבל עם אחי יצחק, הוא טס לחוץ לארץ, אין לי קשר איתו. בחגים הוא בכלל לא עונה לי. ובפטירה של אמא אני מתקשר אליו פעם בשנה להגיד לו שזה הפטירה של אמא, אם הוא יכול להגיד קדיש על אמא. זהו, וגם את זה הוא לא עושה."

"עברו שנים. יום אחד יצחק אומר לי: 'אני מגיע לארץ'. איך שמחתי מאוד. 'יצחק, תבוא שבת, תבוא אלי שבת'. ויצחק הזה באמת הגיע שבת. הוא בא שבת. אמרתי לו: 'יצחק, תעשה טובה, אם אתה בא אלי שבת, תבוא, אבל תישאר אצלי בשבת'. אבל יצחק הזה בא לסעודה של ערב שבת, אחר כך לקח את המפתחות, נסע הביתה."

"אני דאגתי בשבתות שיצחק בא אלי, אחי, דאגתי להכין את האוכל הכי יקר שיש, הכי מכובד, המצעים הכי יפים שיכולים להיות. משהו, דאגתי, כדי שקצת יהיה לו קשר ליהדות. אולי, אולי יצא מזה משהו.

עבר איזו תקופה, יום אחד אני מקבל טלפון מיצחק. יצחק אומר לי: "תגיד, אני יכול לבוא לך שבת?" אמרתי: "הבית פתוח, יצחק תבוא".

הוא הגיע מהצהריים, יום שישי בצהריים הוא הגיע. איני יודע מה היה, אבל אני ביום שישי מסדר את הבית. כדרכו של יצר הרע, אשתי אמרה לי איזו מילה, קיבלתי אותה, אמרה לי איזו מילה שרחצה אותי. עכשיו אני בן אדם, לא יכולתי, לא עמדתי בזה. הרגשתי שנפל עלי על הראש, נכנסתי לחדר, התאפקתי כמה שאני יכול להתאפק, יצאתי בחוץ, המשכתי לעבוד, ואיכשהו, איכשהו עבר, עבר.

כשבאתי לצאת לתפילה אז יצחק אומר לי: "אני בא איתך לתפילה". הבאתי לו כיפה, שמתי לו. הוא בא, אבל הוא לא נכנס לבית כנסת. הוא ישב מחוץ לבית כנסת. והתפללנו, ראיתי באמצע התפילה יצחק נכנס. באמצע התפילה יצחק נכנס. אמרתי: "טוב, נכנס". קצת מה עשה שם, ואחר כך הלך.

אולי עברו חודשיים. יצחק מתקשר אלי, אומר לי: "אחי, אתה יודע, אני ברוך השם הכרתי איזו בת אחת, יהודיה, ואני רוצה להתחתן עם יהודיה. אני רוצה שתסדר לי חתונה יהודית". התרגשתי מאוד, איך התרגשתי, משהו, מאוד מאוד התרגשתי.

"תגיד לי יצחק, אני סתם רוצה לשאול אותך, למה להתחתן עם יהודיה וחתונה יהודית?"

"אני אספר לך, אני לפני חודשיים הייתי אצלך בבית, וראיתי איך אשתך אמרה לך איזו מילה, ואני מכיר אותך, גדלנו בבית ביחד גדלנו, ואני יודע שמישהו אומר לך מילה אחת, אתה מחזיר 100 מילים. ופתאום ראיתי איך התגברת, איך עמדת בניסיון? אמרתי, אני רוצה להיות כמוך".

"אם היהדות משנה את הבן אדם מקצה לקצה, אני רוצה להיות כמוך. באתי לבית כנסת כדי לראות מאיפה אתה לוקח את הכוחות לעמוד בכאלו ניסיונות".

שמואל הזה אומר: "אתם לא יודעים כמה כסף בזבזתי על אחי, כמה כסף בזבזתי שיהיה לו נעים כשהוא בא אלי? אלפים אלפים בזבזתי שיהיה נעים? זה לא עזר, אבל פעם אחת שהתגברתי והוא ראה את ההתגברות, זה מה שהשפיע עליו הכי הכי הרבה לטובה".

כותרת: סיכום

הזמנים האלו של ימי ספירת העומר, ימים קדושים עד מאוד. כל אחד יראה להתחזק, והחיזוק הגדול ביותר שיש, הגדול הגדול, זה שבן אדם עושה דברים נגד רצונו, נגד רצונו. איפה שנראה לך את החושך, שם נמצא אור גדול.

יזכה אותנו השם, שהימים האלו הקדושים האלו ישפיעו עלינו שפע של קדושה, שפע של טהרה, של הצלחה, בסייעתא דשמיא. אמן ואמן. ברוכים תהיו להשם.