שמיני תשפ"ה
לנהוג כבוד האחד בשני - ימי ספירת העומר
שיעור 87
לנהוג כבוד האחד בשני [ימי ספירת העומר]
פרשת שמיני תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- יחס נכון בין המצוות - להעלות ערכים שנראים פשוטים
הרב פותח בהצגת סתירה מוסרית - כיצד יש איסורי תורה שאנו מקפידים עליהם מאוד (כמו שבת), בעוד שעל איסורים אחרים (כמו לשון הרע) אנו מקילים ראש. הרב מלמד שעבודת ה' אמיתית כוללת את היכולת לקחת דברים שנתפסים כפשוטים בעינינו, ולהעלות את ערכם בעינינו. כשאנו שמים במשקל ערכים שונים ורואים כיצד התורה משווה ביניהם (כמו שבת מול בניית המשכן), אנו לומדים על סדרי העדיפויות האמיתיים.
- עוצמת הכבוד לזולת - מתלמידי רבי עקיבא
הרב מסביר שמיתת תלמידי רבי עקיבא בימי ספירת העומר מלמדת שיש למצוות "בין אדם לחברו" ובעיקר לכבוד הזולת ערך עליון בעיני הקב"ה. אף שתלמידי רבי עקיבא היו תלמידי חכמים מופלגים, למדו תורה ברמה עצומה וקיימו מצוות בקפידה, הם נענשו בחומרה על שלא נהגו כבוד זה בזה. זה מראה שכבוד הדדי מכריע את כל המצוות כולן, אף שבחברה המודרנית ערך זה נתפס לעתים כשולי.
- "היזהרו בכבוד חבריכם" - צוואת רבי אליעזר בן הורקנוס
הרב מתאר את רגעיו האחרונים של רבי אליעזר בן הורקנוס, מגדולי התנאים, שכשנשאל מהי דרך החיים שתוביל לעולם הבא, השיב: "היזהרו בכבוד חבריכם". העובדה שדווקא תנא זה, שהיה בקי בתורה באופן מופלא, בחר להדגיש דווקא את כבוד החברים ברגעיו האחרונים, מלמדת עד כמה ערך זה מהותי לחיי עולם הבא.
- נוחים ועלובים - סוד סיעתא דשמיא של בית הלל
הרב מביא את דברי חז"ל שפסקו הלכה כבית הלל לא רק בשל חריפותם וגאונותם, אלא בעיקר משום "שהיו נוחים ועלובים", ואף הזכירו את דברי בית שמאי לפני דבריהם. זאת לימוד על הקשר בין מידות טובות לסיעתא דשמיא בהלכה - שככל שאדם יותר טוב ויותר נוח לבריות, כך זוכה להגיע לאמת בתורה.
- הכוח של פרגון והזכרת האחר - סיפור הרב עובדיה
הרב מביא את דברי הרב עובדיה יוסף שהסביר שכוח התקבלות ספריו נובע מכך שהזכיר גם את חולקיו וייחס חשיבות לדעות אחרות. זהו שיעור חשוב על ענווה ועל הכוח שיש בהכרה בערך הזולת והזכרת שמו, אפילו כשהוא חולק עליך.
- כוחן של מילים לבנות ולהרוס - סיפור הרב טויסיג
סיפור הרב טויסיג מלמד כיצד פרגון ומילים טובות על הזולת יכולים להציל שידוך ולפתור סכסוך חמור בין משפחות. דרך אמירת שבחים על שני הצדדים, השיג שלום והסכמה שהכסף יוחזר. הסיפור ממשיך עם האדם שצעק "איזה הגזמות" על דברי השבח, ומלמד על האחריות שיש למלים שלנו ועל החשיבות של עין טובה ופרגון.
- כוחה של התמדה ומטרה ברורה - הרב מזוז וכיסא רחמים
דרך סיפור הקמת ישיבת כיסא רחמים ע"י הרב מזוז, לומדים על כוחה של התמדה ומיקוד במטרה אחת. הרב מסביר שאין דבר העומד בפני הרצון חוץ מרצון אחר - כלומר, פיזור המיקוד. כשאדם מתמקד במטרה אחת ברורה ופועל בהתמדה, הוא יכול להגיע להישגים עצומים שנראים בלתי אפשריים בתחילה.
- כוחה של תפילה ואמונה - סיפור האברך שידע ש"ס
הסיפור על האברך מכיסא רחמים שזכה לזיכרון מופלא וידע את הש"ס באותיותיו, מלמד על כוחה של תפילה ואמונה. הרב מזוז השיג את יכולותיו בכוח תפילה ובכי, והאברך הלך בדרכו. המסר - שלכל דבר שאדם באמת רוצה להשיג, עליו לא רק להתאמץ אלא גם להתפלל עליו בכל לבו.
הסיפורים בשיעור
- הטלית על הכביש
הרב ישראל מאיר לאו מספר על דודו שערך תפילת מוסף בכביש, ופרס טלית להפסיק את האוטובוס. הנהג הזדעזע מהמחשבה לנסוע על טלית, אך לא מחילול שבת, מה שמלמד על סולם ערכים מעוות.
- הבחור שעישן בשבת
רב שטיינמן נשאל על בחור שעישן בשבת, וענה לראש הישיבה: אצלך איסור לשון הרע קל ואצלו איסור שבת קל - כשלא יהיה הבדל אצלך בין איסור לאיסור, אז תבוא לשאול.
- צוואת רבי אליעזר בן הורקנוס
רבי אליעזר, מגדולי התנאים, ברגעיו האחרונים השיב לתלמידיו ששאלו מה יזכה אותם בחיי העולם הבא: "היזהרו בכבוד חבריכם", מה שמלמד על חשיבות עליונה של כבוד הזולת.
- למה זכו בית הלל
בית הלל זכו שהלכה כמותם לא בשל חריפותם, אלא "מפני שהיו נוחים ועלובים" והקדימו דברי בית שמאי לדבריהם - לימוד שמידות טובות מביאות לסיעתא דשמיא בהלכה.
- סוד ההצלחה של הרב עובדיה
הרב עובדיה הסביר שספריו התקבלו יותר כי הזכיר גם את חולקיו, בעוד שהחולקים לא הזכירו אותו - מסר על ענווה והכרה בערך הזולת.
- הפרגון שהציל שידוך
הרב טויסיג שיבח את שתי משפחות המחותנים בשבע ברכות, ובזכות זאת המחותן שהתכחש להבטחתו להוסיף 10,000 דולר חזר בו והביא את הכסף, בהבינו שכולם ראויים לאמון.
- בחורים שרצו לבטל מנהג לשבח חתנים
בחורים ביקשו מהרב לוינשטיין לבטל את המנהג "להגזים" בשבחי חתנים. הרב השיב שעד שיש מנהג לפרגן, רוצים לבטלו? לכבד אחד את השני הוא שיא המדרגות.
- תחילתה של ישיבת כיסא רחמים
הרב מזוז הקים את ישיבת כיסא רחמים בצריף פשוט, והפך אותה לאימפריה. הלקח: כשיש מטרה אחת ברורה, אין דבר העומד בפני הרצון, אך מי שרצונותיו מפוזרים לא ישיג דבר.
- האברך שידע ש"ס באותיותיו
אברך בעל זיכרון מופלא מכיסא רחמים סיפר שקיבל את כוח הזיכרון בדרך הרב מזוז - מכוח תפילה ובכי יומיומי. כך למד ש"ס בעל פה עד לידיעת כל מילה ושורה.
תמלול השיעור
סיפר הרב ישראל מאיר לאו בספרו "אל תשלח ידך אל הנער": כשעליתי מאירופה אחרי השואה, לא היה לי איפה להתאכסן כי ההורים נרצחו בשואה. אז התאכסנתי אצל דוד שלי, רבה של קריית מוצקין. בזמנו הייתה תחבורה ציבורית בשבת, היו נוסעים בשבת. תחבורה ציבורית גם הייתה בשבת ולא ידעו מה לעשות.
יום אחד, דוד שלי החליט שעושים הפגנה למנוע חילולי שבת. מה עשינו? תפילת מוסף של שבת עושים אותה בכביש, בכביש העירוני. באמת באו כל המתפללים, התפללו תפילת מוסף בכביש בקריית מוצקין.
לקראת סוף התפילה פתאום רואים מרחוק איזה אוטובוס שמגיע. מה עשה הרב? מיד הרב תפס את הטלית, פרס אותה על הכביש. כל הציבור הבינו מה צריך לעשות, לקחו את הטליתות, פרסו על הכביש. הנהג של האוטובוס הגיע עד הטלית, עצר, ירד והתחיל לבכות: "כבוד הרב, מה אתה רוצה שאני אסע על טלית? מה אתה רוצה? איך אני יכול לנסוע? תוציא את הטלית מפה, איך אני יכול לנסוע?" אומר הרב: "לנסוע בשבת זה בסדר? אבל לנסוע על טלית? וואו, לא יכול להיות."
סיפור שני: היה איזה ראש ישיבה אחד, יום שבת נמצא במשרד שלו, מסתכל במשרד לכיוון הפנימייה, רואה שם איזה בחור בשבת מעשן. וואי, מה עושים דבר כזה? יום ראשון נסע לרב שטיינמן, עלה לבני ברק: "כבוד הרב, אני ראיתי בחור בשבת מעשן."
אומר לו הרב שטיינמן: "מה הבעיה שעישן בשבת? זה מה הבעיה?" אומר לו: "מה זה שבת?" אז מה? איזה מה? מה הבעיה לעשן בשבת?
אז הוא לא יודע מה להגיד לו. "מה זה איסור דאורייתא? מה? אצלכם בישיבה אף אחד לא עובר איסור דאורייתא? אצלכם בישיבה אין לשון הרע? תגיד לי, כבודו לא מדבר לשון הרע? אז אני לא מבין, גם אצלך יש איסור דאורייתא, אז מה אתה מתרגש? כשאצלך האיסור דאורייתא של לשון הרע קל אצלך, אצלו האיסור דאורייתא של שבת גם קל אצלו. מה זה דאורייתא זה דאורייתא? כשאצלך לא יהיה הבדל בין דאורייתא לדאורייתא, תבוא תשאל אותי מה עושים. כרגע אתה משאיר אותו בישיבה."
נפלא? איך הסיפור הזה נפלא, נכון? נפלא.
עכשיו בוא ניכנס בשבילנו עכשיו. תגיד לי, אבל אחרי כל הסיפורים האלו, אבל אנחנו בשבילנו, גם אצלנו זה ככה, מה? לא ככה? יש לנו דאורייתא, וואי, זה דאורייתא. ויש לנו דאורייתא ש... עוד אחד. מה עושים? מה עושים?
לנו, אנחנו, בשבילנו עכשיו גם לנו יש איסורי דאורייתא ואתה אומר איזה דאורייתא - וואי זה אש, ואותו דאורייתא דברים אחרים בכלל אפילו לא מתייחסים אליהם. מה עושים באמת, מה עושים?
יסוד גדול מאוד בעבודת השם: איך אני יכול לקחת דברים שהם פשוטים, שאצלי אין להם ערך, לקחת אותם, להרים אותם, לעשות מהם ערך. מה אתה אמור לעשות? יש לכל אחד מאיתנו איזה מצווה או איזה משהו רציני שהוא מאוד מעריך את זה, מאוד מעריך אותו בצורה רצינית מאוד. אתה, אחרי שאתה לוקח את המצווה שאתה מעריך אותה, קח אותה, ופתאום את המצווה הזאת, אתה יודע, המצווה שאתה מאוד מאוד מעריך אותה, היא לא עומדת מול מצווה שנייה. מצווה הענקית הזאת שאתה מכיר, איזה מצווה ענקית? זה לא עומד - הענקית הזאת מול מצווה שנייה.
אה, ככה? פתאום מצווה שנייה מקבלת משמעות. פתאום בן אדם מקבל משמעות.
איפה מצאנו את זה? בפרשת ויקהל, תחילת פרשת ויקהל, התורה מיד, שני פסוקים, שלושה פסוקים, מדברת על שבת, כאילו מתחילה את ויקהל, שני פסוקים על שבת, וממשיכים על המשכן. רש"י כותב: "מה נכנסה שבת פה? שבת כבר דיברת בפרשת כי תישא כבר."
"לא, באתי להגיד לך שלא מחללים שבת על המשכן."
נו, מה, אתה לא מבין? אני כבר יודע את זה. כן, כן, תגיד לי, המשכן חשוב בעיני השם? הוא לא חשוב בעיני השם? מה זה חשוב בעיני השם? חמש פרשיות, חמש פרשיות נכתבו על המשכן. מה זה פשוט בכלל?
היום אתה יודע בשביל איזה פסוק אחד, מילה אחת, לומדים הלכות שלמות. משכן, זה נגמר? זהו? זה חד פעמי? זה היה פעם ונגמר המשכן הזה? זהו? זה לא דבר שאתה... זה נגמר? זהו? והתורה כותבת חמש פרשיות על זה? סימן שאלוקים רואה את המשכן מאוד מאוד יקר, מאוד יקר המשכן.
אחרי שאתה מבין שהמשכן מאוד יקר אתה אומר: "תשמע, אבל כל המשכן שאתה מכיר, כל המשכן הזה הענק הזה לא עומד מול חילול שבת." לא עומד מול חילול שבת.
אבל אתה יודע, אני יכול להשרות את השכינה בעם ישראל, אני יכול להוריד את אלוקים אלינו. אתה צודק, לא עומד מול חילול שבת.
פתאום אתה מתחיל להבין ששבת זה עוצמה שאי אפשר לתאר אותה. כשאתה מתחיל לעשות השוואות, השוואות בין הדברים, אתה מתחיל פתאום להבין, וואו, זה ענק, ענק. מה שאצלך נראה כדבר טפל, זה פתאום נהיה ענק. וזה דבר יסוד מאוד גדול בעבודת השם: איך אני יכול לקחת מצוות פשוטות שאין לי ערך אליהן ולרומם אותן, לעשות מהן ערך גדול.
באו חז"ל פה אצלנו ואמרו לנו שבימי ספירת העומר צריכים לנהוג קצת מנהגי אבלות. למה? למה? כי מתו תלמידי רבי עקיבא. אני לא מבין, ולמה מתו? הם לא נהגו כבוד זה בזה. לפי הגרסה של הגמרא שלנו, הם לא נהגו כבוד זה בזה.
אני לא מבין, מי שלא נוהג כבוד עם השני, צריכים להרוג אותו? אני לא מבין. תאר לך שהחברותא שלך מגיעה לכולל... אתה יודע מה, היום בבוקר קצת עם אשתי הסתכסכתי קצת בבוקר. אתה יודע, ההורים שלי, אני בלב כבר לפני שבוע כבר בחג פסח, הם לא הלכו אתי בחג פסח. הם לא הלכו אתי אז אני בלב כבר לא מדבר עם ההורים שלי. תגיד לי, ואתה יודע השכנים, שלא נדבר עליהם, רשעים מושחתים.
אני שואל אותך, מישהו פה לוקח עכשיו איזה פטיש חמש קילו דופק לחברותא על הראש והורג אותו? מה אתה נורמלי? מה אתה רוצה? אתה רוצח בן אדם? תשמע, מה זה רוצח בן אדם? אבל זה בן אדם שהוא לא נוהג כבוד עם השני. בסדר, אבל לרצוח אותו? מה אתה משווה?
אז לא מבין, אז איך אלוקים הרג את כל תלמידי רבי עקיבא?
תשמע, אם היו מתפללים טוב, אני מאמין שכן. מה זה טוב? מה שאתה מתפלל, אתה לא מתחיל בכלל לדבר אפילו. מה שתתפלל בכיפורים בנעילה, אצלם זה היה בבין הזמנים, זה כלום. מה שאתה מתפלל, כלום, כלום, אפס, אפס. אין לנו, אין לנו הבנה בכלל מזה בכלל. אין לך הבנה בכלל מי זה.
אבל בוא נגיד סתם בשביל לתאר את זה, אתה יודע כמה הם למדו? מה זה כמה למדו? הם למדו, אני מאמין 18 שעות כל יום, לפחות. לא רוצה להגיד יותר, לפחות, בסדר.
אז יש בעיה, הבנתי. יש בעיה, יש בעיה קטנה, קטנה, בקושי רואים אותה אפילו. לא חשובה בכלל, בכלל לא חשובה, גם לא חשובה. מה, מישהו פה עכשיו שהסתכסך עם איזה שכן שלו, מה הוא מרגיש שהוא יש פה איזה עבירה? השכן הזה רשע מרושע, אתה לא יודע. אבל זה רשע, מה. ראש כולל לא רוצה להגיד לך מי הוא בכלל, לא רוצה לספר לך בכלל מי זה ראש כולל הזה.
אני לא מבין, תגיד, אתה מרגיש שאתה עושה פה איזה עבירה? מה איזה עבירה? מצווה דאורייתא? עבירה אתה אומר לי. היית מאמין ששווה שתמות? בחיים לא, בחיים לא.
אבל לא יכול להיות. פתאום אתה שם במשקל, אתה שם במשקל לימוד תורה, מצוות, תפילין, שבת. שים מה שאתה מכיר, אבל לא מה שאתה... מכיר. אתה יודע בדיעבד, מדבר איתך מצוות שהם ה... המצוות. שים אותם במשקל אחד, במשקל שני תשים שהם לא נהגו כבוד אחד עם השני. מכריע את כולם, מכריע את כולם. מה שלך נראה כדבר תפל, פתאום אתה מתחיל לקבל משמעות.
מה פירוש המילים האלו? "לא נהגו כבוד זה בזה", זה לא סתם, זה לא סתם. פתאום אתה מתחיל להבין, יש משהו עוצמתי יותר ממה שאתה מבין, יותר ממה שאתה מבין.
זה לא רק שהרגו אותם, הרגו אותם ושלום. זה לא הרגו אותם, זאת אומרת ש... אלוקים אמר: אני לא רוצה את התפילין שלך, לא רוצה, לא רוצה את השבת שלך, לא רוצה את המצוות שלך, לא את הסוכות שלך, לא את הכיפורים שלך, לא רוצה את כל, לא רוצה, לא רוצה את כל זה. אני לא רוצה.
למה? ולא מבין, זה דבר כזה שולי. אתה יודע היום, תלך ברחוב, זה שולי, שולי. זהו, באו חז"ל, לקחו לך את כל המצוות, כדי שנתחיל להבין את הערך והעוצמה, שכשבן אדם נוהג כבוד אחד עם השני, איזה עוצמה אדירה זאת, איזה עוצמה, מי יכול לשער את השכר? מי יכול לשער שכר? כשבן אדם נוהג כבוד אחד עם השני.
אבל על זה לא מדברים, גם על זה אין כסף בקופת העיר. על זה לא, לא עושים איזה קופות. אז ממילא אין מודעות ברחובות. אז אה, אבל כל אחד מתחיל להבין, וואי, תשמע, זה, זה כזה עוצמה שאי אפשר לתאר אותה.
אני לא יודע, גם יהי רצון שלא תזכו לעמוד בכזה מציאות. אבל אתם יודעים שנמצאים בבית חולים ברגעים האחרונים, ברגעים האחרונים שרואים את המוניטור מתחיל לרדת לכיוון אפס. אתם יודעים איזה מתח זה? זה מתח שאי אפשר לתאר אותו, זה משהו, בפרט אם אותו בן אדם קרוב אליך, ואם זה משפחה שלך, ואם זה גדול הדור, זה פחד פחדים.
ואתה נמצא בתוך החדר, אני אומר לכם זה לרעוד, כפשוטו, כפשוטו. אין להם משהו אחר. פעם אחת זה היה בזמן רבי אליעזר הגדול, רבי אליעזר בן הורקנוס. כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. "רבנו, רגעים אחרונים, למדנו אורחות חיים, ונזכה בהם לחיי עולם הבא. למדנו, אנחנו, אנחנו נפרדים, נפרדים, למד אותנו רגע אחד משהו שנזכה עולם הבא."
מה אמר להם? "היזהרו בכבוד חבריכם," ובזכות כך הוא לחיי עולם הבא. אתם יודעים מי זה רבי אליעזר בן הורקנוס? מה אתה חושב שהוא היה איזה בן אדם שהיה מחבק אנשים? הוא היה תקיף בעל יכולת.
מי זה רבי אליעזר? "כל הימים דיו, וכל האגמים קולמוסים, וכל העצים בעולם קולמוסים. וכל האנשים - שבע מיליארד בני אדם יכתבו כל דקה מיליארד אותיות, לא יספיקו לכתוב את התורה שלמדתי מרבותיי."
אתה יודע איזה עוצמה זה? אתה יודע מי זה רבי אליעזר בן הורקנוס? זה מה שאישר אותו והוא ברגעים האחרונים, אם אתה רוצה לזכות לחיי עולם הבא - "היזהרו בכבוד חבריכם".
ששאלו חז"ל, מפני מה זכו בית הלל שהלכה כמותם? מה זה, איזה שאלה זאתי? כי הם גאונים, הם חריפים, הם מעולים, יש להם אתה יודע מה?
לא מבין, אחד אומר "תשמע, הלכה כמוני", למה? מה למה? "כי הוא עומד נגד כל הקושיות שיש." מה, פשוט, אין משהו אחר, יש מישהו הסבר אחר.
מה חז"ל אומרים? "מפני שהיו נוחים ועלובים, ושונים דברי בית שמאי ודברי בית הלל, ולא עוד אלא שהיו מקדימים לשנות את דברי בית שמאי ואחר כך דברי בית הלל." בגלל זה נקבעה הלכה כמותם, זה גמרא מסכת עירובין.
זה לא נתפס בשכל, לא נתפס בשכל, איך חז"ל הסתכלו. איך פוסקים הלכות? ככל שאתה בן אדם יותר טוב ואתה נוח ואתה עלוב, יש לך סיעתא דשמיא להגיע להלכה. לא, אתה יכול להיות גאון וחריף, ואל תשאל מה אתה? שיא הכישרונות. אם אין סיעתא דשמיא, אז אין כלום. חז"ל הבינו, תגיד לי איך זוכים לסיעתא דשמיא לפסוק הלכות, איך זוכים לזה? על ידי שהיו עלובים ונוחים.
סיפר פעם הרב עובדיה על איזה יהודי אחד, תלמיד חכם, אמר לו: "אתה יודע למה הספרים שלי," העובדיה אמר לו, "אתה יודע למה הספרים שלי התקבלו בציבור ושלך לא? כי אני בספרים שלי מזכיר, מזכיר גם את הספרים שלך מזכיר, אבל אתה בספרים שלך לא מזכיר אותי." ככה אמר לו עובדיה. "זהו, אני מזכיר את הכל מזכיר, גם את אלו שחולקים עליי, אני גם, אני גם מזכיר אותם."
סיפר הרב אהרון טויסיג: "ערב אחד, איזה משפחה דפקו לי בדלת. 'אנחנו מחר עושים שבע ברכות אחרונות של הבת שלנו מתחתנת, שבע ברכות אחרונות. אם הרב יכול לבוא לדבר בשבע הברכות האחרון.' שאלתי אותם מי זה המחותנים, אתה הצד של הכלה, מי זה הצד של החתן? התעניינתי, אבל אני לא אוהב לדבר בשבע ברכות, לעשות צד אחד. הצד השני לא מכיר אותם, לא נעים."
"איפה? לקחתי פרטים על החותנים של הצד של החתן, הם גרים בירושלים. התקשרתי לאחותי, 'את מכירה את המשפחה הזאת?' 'כן, מכירה את המשפחה.' 'כמה פרטים שאני יכול קצת מחר לספר?' נתנה לי כמה פרטים. למחרת הגעתי, נתנו לי לדבר. אחרי שדיברתי, אמרתי 'עינוי הגפן ועינוי הגפן', דבר מתקבל. איזה משפחות מיוחדות, והתחלתי לפרגן על המשפחות, ולאחר מכן עבר על אבא של החתן מירושלים וסיפרתי עליו דברים נפלאים ביותר."
"אחרי שסיימתי, אני שומע מישהו מרחוק צועק: 'איזה הגזמות!' ככה, מישהו צועק שמה, 'איזה הגזמות!' אני הסתכלתי, ראיתי מי זה, אבל לא אמרתי לו כלום. עבר כמה ימים, יום אחד, ההורים של הצד של הכלה שהזמינו אותי לבוא לדרוש, באו, נכנסו. 'תודה רבה הרב על מה שהרב נתן הרצאה, הבאנו לרב מעטפה.'"
"'דבר ראשון, אם הרב היה רואה מה יש בתוך המעטפה, הרב לא היה אומר שהוא לא רוצה. יש פה מעטפה, הרב היום אומר שהרב רוצה. ודבר שני, מגיע לך עד השקל האחרון.' 'מה? איך זה מגיע לי?' 'אני אספר לך מה שהיה. אנחנו ישבנו בוורט, קבענו איך כל אחד, איך העניינים שלו. אנחנו קבענו משהו אחר: כל צד נותן סכום 60 אלף שקל משהו כזה. אתה תסתדר בשישים, אתה תסתדר בשישים. זה שישים, אם יצטרך להוסיף, נוסיף אחר כך. באמת, זה ההסדר שהיה בינינו.'"
"'התחלנו להתקדם. חודש לפני החתונה זה לא הסתדר, השישים נגמר כבר. התקשרתי לצד של השני, אמרתי לו שאני רוצה להוסיף עוד 10 אלף דולר כדי להשלים את כל החתונה. הוא אומר לי: "אין בעיה, אין בעיה, הכל בסדר." מצוין, באמת אמר אין בעיה. התקדמנו בערך שלושה שבועות. עבר, אני מתקשר לצד של החתן, אני אומר לו: "אתה יודע, דיברנו על להוסיף עוד 10 אלף דולר." "מי דיבר? מי דיבר? מי דיבר?" אומר: "אתה, אתה." אומר: "לפני שבוע אני לא אמרתי כלום." אני אומר: "בבת אחת, בבת אחת כל החתונה ירדה!"'"
"'אמרתי: "אם אני מתחתן עם אנשים נוכלים, אנשים גנבים, עם מי אני מתחתן פה?" אני מבחינתי היה פה מסתיים השידוך. הלכתי לרבי, רבי אמר לי: "בשביל 10 אלף דולר לא מבטלים שידוך, לא מבטלים." טוב, אבל אתה יודע, אני מה אני אגיד לך, באתי לחתונה, רקדתי עם הרגליים, בלי לב, בלי לב, איזה לב? אני, ואני כל הזמן חושב על הבת שלי, איפה היא נכנסה, איזה, איפה היא נכנסה, לאנשים גנבים, נוכלים, איפה הבת שלי נפלה?'"
"'טוב, וככה, אתה יודע, וזהו, איך שנגמרה החתונה, יצאתי מהחתונה. בכל שבע ברכות אנחנו יושבים ביחד, מילה לא דיברנו, מילה לא דיברנו, אני והוא לא מדברים בכלל. באת, דיברת, כשהסתיימו שבע הברכות, אני אומר לאשתי: "הביתה." אני בא לצאת, פתאום המחותן עוצר אותי, אומר: "אני מבקש סליחה, אתה באמת צודק, מגיע לך ממני עוד 10 אלף דולר." "מה? מה יש לך? פתאום רוח הקודש? מה? נביא הגיע אליך?" אמר לו: "לא, הרב טויסיג שיבח אותך מאוד, אמר שאתה אדם נאמן, ואתה אדם מיוחד וכו' וכו'.'"
"'אז אני מאמין לכל מה שהוא אמר. איך אני מאמין? כי גם עליי הוא שיבח. וכל מה שהוא אמר עליי אמת לאמיתה. אז אמרתי, כמו שאצלי הוא אמר אמת לאמיתה, מסתמא גם מה שהוא אמר עליך זה אמת לאמיתה. ואני מצטער, אני בעזרת השם יביא לך את הכסף.' הרב, אתמול הוא הביא את הכסף, 10 אלף דולר. הבאנו לרב מעשרות, יש בתוך המעטפה את המעשרות. זה מגיע לרב כי הרב הציל את כל החתונה, הציל את השידוך הזה לגמרי, הציל את השידוך הזה, הציל אותו לגמרי, הציל אותו. זה היה חודש סיון, חודש כסלו."
"מישהו דופק בדלת, מי דפק? זה שצעק שמה, 'איזה הגזמות'. הוא בא: 'הרב, אנחנו עושים שבע ברכות לבת שלי, אם הרב יכול לבוא לתת דרשה.' באתי, באתי, אתה יודע, ואני סיפרתי, והפעם אני גם הגזמתי, כן, הגזמתי, והיה באמת, באמת הגזמתי. הסתיים, אחרי כמה ימים הוא בא להודות על מה שהיה, הוא בא להודות."
"אומר לי: 'נו?' אמרתי לו: 'איך היה?' אומר לי: 'הרב, זה היה ממש מצוין.' 'תגיד, אני הגזמתי?' 'לא, לא, הרב לא הגזים, הרב אמר את האמת.' 'אתה בטוח שאמרתי את האמת? אולי הגזמתי?' אז פתאום הוא תפס את עצמו. 'מה, הרב שמע אותי?' 'מה הרב שמע?' 'בטח שמעתי, שמעתי! אתה ידעת שיש סכסוך בין המשפחות?' 'כן, ידעתי.' 'ידעת שבמילים שלך יכלת להרוס שידוך שלם? במילים שאמרת "איזה הגזמות", יכלת להרוס, להפיל לטמיון, שידוך אחד שלם. איי, איזה נורא זה!'"
"'אז כמו שלך, כמו שלך, לא היה אכפת שיגזימו עליך, בשבילך זה היה מצוין, מה אכפת לך שאני מגזים על אחרים? מה אכפת לך שאני נותן עין טובה למישהו אחר?'"
"באו כמה בחורים, אני מסיים, באו כמה בחורים, אמרו לרב יחזקאל לוינשטיין: 'הרב, אנחנו רוצים לבטל את המנהג הזה, שכשחתן מתחתן, אתה יודע, כבוד הרב, חתן מתחתן, פתאום אתה יודע אומרים: "החתן שלנו המתמיד של הישיבה." אם הוא למד סדר רבע שעה הכי הרבה ארוך, הוא היה מתמיד של הישיבה, אתה יודע.'"
"'ואיזה מידות טובות, אם פעם אחת בכל השש שנים שהיה בישיבה הוא עזר פעם אחת, כבר בעל חסד גדול. כבוד הרב, אנחנו רוצים, זה זה לא נעים, זה זה הצחוק. לבטל את המנהג. עד שכבר בינינו יש איזה מנהג שמפרגנים אחד על השני, גם את זה אתם רוצים לבטל? גם את זה רוצים לבטל? פתאום בן אדם לוקח את כל המצוות, אבל לא מצוות שאתה מכיר, המצוות הכבדות הכבדות, שים אותם בכף אחת, בכף שנייה תשים לכבד אחד את השני, מכריע את כולם.'"
"'לכבד אחד את השני, זה שיא המדרגות, שיא המדרגות שבן אדם יכול להגיע, שיודע לכבד אחד את השני.'"
אני חייב עוד להזכיר שני דברים, אני מסיים. השבוע זה היה פטירה של הרב מזוז, אני לא מכיר הרבה, מה שאני מכיר אני אומר.
בהמשך הזמן, מזכיר עוד כמה דברים. דבר ראשון, אני רוצה להגיד לכל אחד, תשמעו, זה עוצמה שאי אפשר לתאר אותה. הרי היום כיסא רחמים זה עוצמה שלא ניתנת לתיאור, העוצמה בהכל בהכל, גם בלימוד, גם במבנים, בהכל בהכל.
אבל אתה יודע איך זה התחיל? אתה יודע איך זה התחיל? זה התחיל כשהרב מזוז עלה לארץ, בן כמה הוא היה? בערך באזור של 25 עד 27-8 באזור הזה. פותחים כיסא רחמים. מה אתה פותח? איפה? מוצא איזה צריף? סתם ברזלים, ברזל אפילו לא כמו היום שיש לך קיר גבס, משהו מיוחד. סתם ברזלים זרוקים. זה הישיבה. והיה התמדה והמשיך.
ככה כיסא רחמים, כשיש לך שאיפה אחת להמשיך, אין דבר העומד בפני הרצון חוץ מדבר אחד. יש דבר אחד שעומד לפני הרצון, איזה דבר? עוד רצון אחר. אם יש לך עוד רצון אחר אז זהו, הלך הכל. אם יש לך רצון אחד אין עומד כנגדו, אבל אם אתה רוצה גם את זה, גם את זה, גם את זה אז אין כלום בסוף, כלום, אין שום דבר.
אבל תראה, הבן אדם עלה מחוץ לארץ, אולי יודע כמה מכיר את השפה של פה של ישראל ועלה ותראה איזה אימפריה, איזה גדולי עולם רומם בישיבה הזאתי, כשיש מטרה אחת אי אפשר לתאר אותה.
סיפר עוד יהודי אחד, הייתי בניחום אבלים, היה שם אברך מכיסא רחמים, יודע את הש"ס באותיות, באותיות, באותיות. שאלתי אותו, תגיד לי מה, איך, איך זכית לזה, ממש באותיות, תשאל אותו איפה שאתה רוצה, הוא אומר לך גם באיזה שורה גם כן, באיזה שורה, באיזה מילה בתוך השורה. משהו לא בנמצא.
שאלתי אותו איך הגעת לזה? הוא אומר אני אספר לך, אני הייתי אברך כמו כל האברכים, לא מת שוכח, לא מת שוכח כמו כל אברכים לומדים שוכחים לומדים שוכחים.
ויום אחד הלכתי לרב מזוז, "הרב, איך יש לך כזה זיכרון? אתה זוכר דברים מגיל 11, זוכר את התאריכים, זוכר, איך אתה זוכר את כל זה?"
"מה אתה חושב? התפללתי, התפללתי, הייתי מתפלל והייתי בוכה שהשם יתן לי זיכרון, זהו. ותדע לך, כל מה שאתה רואה שאני יש לי, כל מה שאתה רואה שיש לי, הכל הגיע מכוח התפילה. לא, אל תחשוב שיש לזה הצלחה, כל דבר שרציתי לעשות, התפללתי עליו, בכיתי עליו."
סיפר האברך הזה, אמרתי, גם אני אעשה כמוהו, והייתי מתפלל יום יום והייתי לפעמים גם בוכה על זה, שהשם יתן לי זיכרון, ויום אחד זה נפתח, והיום אני יודע ש"ס בעל פה.
כל אחד מאיתנו ידע, אם יש לך שאיפות, תשים לך את המטרה ותשאף להגיע למטרה הזאתי, אתה בסוף תגיע, גם יצחקו עליך. מי אתה בכלל? אתה סתם איזה אברך בגיל 25 מה אתה עושה? סתם בן אדם. מי אתה בכלל? כלום, אתה כלום. מה, תצריף? מה אתה? אתה, אתה בסדר?
ותראה, תראה איפה אפשר להגיע שיש שאיפה אחת גדולה. איפה אפשר להגיע? ותתפלל. תתפלל. אלוקים רוצה לשמוע את התפילות שלנו. תתפלל מעומק הלב.
יהי רצון שנזכה שזמן קיץ הזה שבא לנו טובה. שנזכה בעזרת השם לשמור את ימינו בטהרה וקדושה, שנזכה בעזרת השם להתעלות, שנזכה שיהיה לנו חשק ושמחה בלימוד תורה, שנזכה לעבוד את השם כרצונו, שנזכה לעשות לו נחת רוח, אמן ואמן.