תזריע-מצורע תשפ"ה
להרבות בדיבורים טובים
שיעור 88
להרבות במילים טובות
פרשת תזריע מצורע תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- שתי ציפורים בטהרת המצורע - משמעות סמלית של הדיבור
המצורע מביא שתי ציפורים, אחת נשחטת ואחת נשארת חיה, כי המצורע נענש על דיבור לשון הרע (פטפוט כמו ציפורים). בפה יש שני סוגי דיבור: דיבור רע שיש להמית (ציפור נשחטת) ודיבור טוב שיש לשמר (ציפור חיה). הסיפור מדגיש את חשיבות השליטה בדיבור ואת ההבחנה בין דיבור חיובי לשלילי.
- חומרת צער נפש מישראל - סיפורו של רבי עקיבא איגר
סיפור על רבי עקיבא איגר שכתב כי מוטב לו לשכב על ערש דווי שנה שלמה מאשר לצער נפש אחת מישראל. הוא, שהיה גדול בתורה ולמד 40 דף גמרא בכל יום, היה מוכן לוותר על הכל כדי לא לצער יהודי אחר. הסיפור מדגיש את חומרת העוון של פגיעה באחר, שלעתים נראה לנו כדבר של מה בכך, אך בשמים מקפידים עליו מאוד.
- כוחה של מילה טובה בזוגיות - הסיפור של הרב רפאל לוין
זוג צעיר מגיע לרב רפאל לוין ומבקש להתגרש כי אין ביניהם תקשורת. הרב מציע לעשות "שינוי השם" לאישה, וקובע שהבעל יקרא לה בשמה החדש (רבקה) לפחות שלוש פעמים ביום. בעקבות זאת מתחיל הבעל לדבר עם אשתו ולשבח אותה, והזוגיות נרפאת. הסיפור מלמד כיצד מילים טובות ותשומת לב יכולות לשנות מערכות יחסים.
- השפעת מילה טובה על ראש הכולל - סיפור האברך והכולל
אברך שמעולם לא הודה לראש הכולל שלו, רואה כיצד מילה טובה משפיעה על אשתו כשבנם משבח את הבישול שלה. הוא מחליט להודות לראש הכולל, שמתגלה כי עמד לסגור את הכולל, אך בזכות המחמאות והתודה שקיבל, הוא שואב כוח להמשיך ואף מקבל תרומה גדולה שמבטיחה את קיום הכולל לחמש שנים נוספות. הסיפור מדגיש כיצד הערכה מילולית יכולה לתת כוח ועידוד לאחרים.
- החשיבות של פרגון בין תלמידי חכמים - סיפור רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי, אחרי שטיהר את טבריה, נתקל בזקן שמבקר אותו. כשרבי שמעון מציין שאפילו נשים פרוצות מפרגנות זו לזו, ואילו תלמידי חכמים לא מפרגנים, הוא מעניש את הזקן הפוגע. הסיפור מדגיש את החשיבות של פרגון ותמיכה הדדית בין תלמידי חכמים, ומראה כי גאווה וביקורת שלילית הן דברים חמורים.
- כוחה של מילה טובה בקירוב רחוקים - סיפור רב חיים עוזר והדוקטור
רב חיים עוזר פונה לדוקטור שמואל שמידט, יהודי חילוני, בתואר "רב שמואל" ומסביר שיהודי שמציל יהודים אחרים ראוי לתואר זה. המילה החמה הזו גורמת לדוקטור להתרגש ולהתחיל בתהליך תשובה - למחרת הוא מניח תפילין לראשונה בחייו. הסיפור מדגיש כיצד מילה טובה אחת יכולה להסיר מחיצות ולקרב גם את הרחוקים ביותר.
- השפעת דיבור חיובי גם כשהצד השני אינו שומע - סיפור האם והבן האובד
אישה שבנה עזב את הדת פונה לרב, שמייעץ לה לדבר בחיוב על בנה גם כשאינו נוכח. לאחר תקופה, הבן מתקשר ומבקש לחזור הביתה לליל הסדר. הוא מספר לאמו שהרגיש לפתע געגועים ותחושה שרק אמו אוהבת אותו כמו שהוא. הסיפור מלמד שגם מילים טובות שנאמרות ללא נוכחות האדם משפיעות עליו ברובד הנפשי.
הסיפורים בשיעור
- רבי עקיבא איגר והשידוך המדומה - לא לצער נפש מישראל
שדכנים מרמים את רבי עקיבא איגר שהכלה המוצעת לבנו היא בעלת מום. כשמתגלה האמת, רבי עקיבא איגר כותב מכתב נוקב: "מוטב היה לי לשכב על ערש דווי י"ב חודשים ולא לצער נפש אחת מישראל". הסיפור מדגיש את גדלותו של רבי עקיבא איגר שלמרות היותו ענק תורני שלמד 40 דף גמרא מדי יום, היה מוכן לוותר על הכל ובלבד שלא לפגוע באדם אחר.
- שינוי השם שהציל נישואין - כוחן של שלוש מילים טובות ביום
זוג צעיר מגיע לרב רפאל לוין ומבקש להתגרש אחרי ארבעה חודשי נישואין כי אין תקשורת ביניהם. במקום לאשר גירושין, הרב מציע "שינוי שם" לאישה מאביגיל לרבקה, ומנחה את הבעל לקרוא לה בשמה החדש לפחות שלוש פעמים ביום עם מילים טובות. התרגיל הפשוט גורם לשניהם לתקשר, ליצור קשר ולהציל את הנישואין.
- חוכמת הבן והשפעת המחמאה - הדמעות על מילה טובה
בן מבוגר שמגיע לאכול אצל אמו אומר לה: "יש לך ידיים של זהב אימא, איזה אוכל טעים". האברך שצופה באירוע מבחין שהמילים הפשוטות האלה גורמות לאישה להזיל דמעות התרגשות. תובנה זו גורמת לו להבין את עוצמת המילה הטובה, ולהחליט להודות לראש הכולל שלו על מאמציו במשך 17 שנה.
- הכולל שכמעט נסגר - תודה שהצילה כולל שלם
אברך מחליט להודות לראש הכולל שלו אחרי 17 שנים. שלושה ימים ברציפות הוא מגיע עם דברי תודה והערכה, ולבסוף ראש הכולל מתוודה שתכנן לסגור את הכולל אך דברי התודה נתנו לו כוח להמשיך. בעקבות זאת, הוא מתקשר לתורם שתמיד הבטיח לעזור אך מעולם לא ענה, וזה מפתיע אותו בתרומה שמבטיחה את קיום הכולל לחמש שנים נוספות - הכל בזכות המילה הטובה.
- רבי שמעון והמקטרג - לפרגן כמו הפרוצות
רבי שמעון בר יוחאי מטהר את טבריה כדי שכוהנים יוכלו להיכנס לעיר. זקן אחד ("ההוא סבא") מקטרג עליו ואומר שהמקום עדיין טמא. במקום להתווכח על ההלכה, רבי שמעון אומר לו: "אתה יודע שבחוץ הפרוצות מפרגנות אחת לשנייה, ואנחנו תלמידי חכמים לא נפרגן אחד לשני?" כשהזקן לא מבין את המסר, רבי שמעון מעניש אותו, כדי ללמד שחוסר פרגון בין תלמידי חכמים הוא חמור במיוחד.
- הדוקטור שחזר בתשובה - "רב שמואל" - מילה אחת, חיים חדשים
דוקטור שמואל שמידט, יהודי חילוני שלא שמר מצוות, מספר לרב חיים עוזר כיצד עזר להציל יהודים בתקופת השואה. הרב חיים עוזר מבקש לקרוא לו "רב שמואל" ומסביר: "יהודי שהולך ממקום למקום וכל מטרתו להציל עוד יהודי אחד, אפשר לקרוא לו רב שמואל". המילה החמה הזו גורמת לדוקטור להתרגש כל כך, שלמחרת הוא מניח תפילין לראשונה בחייו, וזה מתחיל את דרכו לחזרה בתשובה.
- האם והבן האובד - מילים של אהבה מעבר למחיצות
אם שבנה עזב את הדת ונעלם מחייה, פונה לרב בנבי יעקב. הרב מנחה אותה לדבר בחיוב על בנה, ולפרגן לו על המידות הטובות שלו, גם כשהוא אינו נוכח. לפי עצת הרב, האם מתחילה לדבר בשבחו של בנה בפינה שקטה בביתה. לאחר מספר חודשים, הבן מתקשר ומבקש להגיע לליל הסדר. הוא מספר שחש פתאום געגועים לבית ותחושה עמוקה שרק אמו אוהבת אותו כפי שהוא באמת. הסיפור מלמד שמילים טובות משפיעות גם ללא נוכחות האדם עליו מדברים.
תמלול השיעור
הטהרה של המצורע, שהתורה כותבת בטהרה שלו להביא שתי ציפורים חיות. אז רש"י כותב, היכן מצאנו קורבן של ציפורים? מצאנו יונה, תור, בני יונה ובהמות. אז רש"י אומר, אה, ציפורים מובן.
למה? ציפורים כל היום מדברות, מצפצפות. וגם הוא, אתה יודע על מה הגיעה לשון הרע, על מה הגיעה כל הצרעת? הוא יותר מדי מדבר. הוא יותר מדי מדבר, הבן אדם.
לכן מביאים שתי ציפורים. למה? אומרים לו, אדוני, לוקחים את הציפורים, שוחטים, תפסיק לדבר. אה, אם ככה, אז למה ציפור אחת משאירים חיה? שחט את שתיהן.
אתה שוחט אחת, ואתה משאיר אחת. לא יכול להיות. אתה כבר שוחט שהוא לא ידבר, אז שחט את שתיהן, אז זהו הוא ישתוק, והכל יהיה טוב.
בפה של הבן אדם יש שני חלקים. יש את החלק של הדברים שהוא מוציא מהפה דברים רעים, ויש את החלק שהוא מוציא מהפה דברים טובים. יש שני חלקים.
את החלק הרע, אנחנו שוחטים אותו, בטח. את החלק הרע, שוחטים. את החלק הטוב, משאירים אותו.
למה? כי באמת, זה דבר נצרך באמת. החלק הטוב, זה מאוד נצרך. זה מאוד חשוב, החלק הטוב הזה.
והחלק הרע, הוא חלק מאוד מאוד קשה. אני לא מצאתי את המקור של זה, אבל זה נמצא בהגדה של פסח, מעשה רב, של הרב וולך שליט"א. שם זה נמצא, סיפור על רבי עקיבא איגר.
רבי עקיבא איגר, יום אחד, הציעו לו שידוך לבן שלו, שהיה בגיל שמונה עשרה, תשע עשרה. רב שלמה איגר, זה גיליון מהרש"א. מהרש"א בראשי תיבות, מורנו הרב שלמה איגר.
יש עוד מהרש"א אחד, אבל זה גיליון מרשה. הציעו לו שידוך, ורבי עקיבא איגר, מאוד דעתו הייתה נוחה על השידוך הזה, והחליטו שכבר סוגרים ועושים וורט. השדכנים שהיו באזור אמרו, אם רבי עקיבא איגר סומך על השדכן הזה, אנשים עכשיו ישמעו שרבי עקיבא איגר סומך עליו, אז כל השידוכים יעברו דרך השדכן הזה, ואנחנו נקפח את הפרנסה שלנו.
מה עשו? שלחו שליח לרבי עקיבא איגר. אמרו לו, דע לך שהכלה שהציע לך השדכן הזה היא בעלת מום. מה? יש לה גיבנת.
רבי עקיבא איגר כתב מכתב לשדכן. כתב לו ככה, בערך זה הלשון: "לדידי אין זה מום. גם לבן שלי אינו מום. אבל מכיוון שאשתי נפטרה", שרבי עקיבא איגר נפטרה, אשתו צעירה, והשאירה את הילדים, צעירים, "שלא יגיד המחותן למה אני מוכן לקחת כלה בעלת מום, כדי שהיא תטפל בילדים הקטנים. ולזה איני מוותר".
השדכן קיבל את המכתב, ראה שהכל שקר. ביקש מאשתו, סעי לעיר, סעי לעיר של הכלה, תקחי את הכלה ותסעי איתה לפוזנה.
תסעי לפוזנה, שרבי עקיבא איגר יראה את הכלה. רבי עקיבא איגר באמת ראה את הכלה.
וואי, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". הבין שזה שקר. מה שהשדכנים אמרו לו זה שקר גמור.
רבי עקיבא איגר כתב מכתב נוסף לשדכן: "איני יודע מפני מה אלוקים אינה לידי עוון כה גדול לצער נפש אחת מישראל. מוטב היה לי לשכב על ערש דווי י"ב חודשים ולא לצער נפש אחת מישראל".
אתם יודעים מי זה רבי עקיבא איגר? כשהייתי שיעור ג' בישיבה הקטנה, אז הרב של בקיאות, הרב רפאל רובשטיין. לא יודע אם שליט"א או לא שליט"א, אני באמת לא יודע מה המצב. מקווה שהוא שליט"א.
הוא אמר שרבי עקיבא איגר היה לו לימוד דף היומי כל יום, 40 דף גמרא רש"י תוספות. כל יום.
ועל זה כשהוא למד, הוא כתב בצד את גיליון הש"ס. כל הקושיות שעלו לו כדרך אגב, הוא כתב בצד בגיליון הש"ס.
וזה קושיות שאין תירוצים עליהן. זה כדרך אגב, רבי עקיבא איגר למד כדרך אגב. תעשה 40 דף כפול 30 יום כפול י"ב חודשים.
כל זה רבי עקיבא איגר היה מוכן לוותר על הכל. ולא לצער נפש אחת מישראל. אין לנו הבנה כמה שבן אדם חס ושלום גורם לשני צער, איזה עוון גדול זה בשמיים.
מה שלך נראה 'זה בסדר'. אתה יודע, זה לא בסדר. זה נורא, אי אפשר לתאר אותו. אי אפשר לתאר את העוון החמור הזה. ולכן כל תלמידי רבי עקיבא, כל תלמידי רבי עקיבא, שמתו שלא נהגו כבוד זה בזה.
לנו נראה כדבר שולי תפל. לא רציני בכלל. מתי שמעת מישהו אמר לך תכבד אחד את השני? מתי עושים לך מזה עסק? ופה אנחנו רואים שהאלוקים כל כך מקפיד על זה.
כל כך כואב לו. אתה יודע, זה דבר שלא אי אפשר לתאר. כמה אפשר לפספס כשבן אדם לא מכבד אחד את השני.
כמה אתה מונע מעצמך סיעתא דשמיא כשבן אדם לא מכבד אחד את השני.
מצד שני, יש את הציפור השנייה. הציפור השנייה זה הדבר הטוב.
זוג הגיעו לרב רפאל לוין, הבן של רב אריה לוין. אמרו לו הרב, אנחנו זוג צעירים, התחתנו לפני ארבעה חודשים, אנחנו רוצים להתגרש.
למה? כבוד הרב, הכל בסדר. פשוט אין קשר בינינו. במשך ארבעה חודשים, אם תאסוף את כל מה שדיברנו ביחד, אולי דקה.
אין קשר בינינו. אז אנחנו רוצים להתגרש. אמר להם הרב רפאל לוין, להתגרש זה עוד סיפור.
אבל זה שאין ביניכם קשר, זה גזירה. צריכים לקרוע את הגזירה הזאת. חז"ל אומרים, אחד מהדברים שקורעים גזר דינו של האדם זה שינוי השם. חייבים לעשות שינוי השם. אז אנחנו צריכים שמישהו או הבעל או האישה יעשה שינוי השם. מי מוכן לעשות שינוי השם? אמרה האישה, אני מוכנה לעשות שינוי השם. הוא אומר בסדר, איך קוראים לך? היא אומרת קוראים לי אביגיל.
מהיום יקראו לך רבקה. היא אמרה בסדר. מהיום כדי שהגזרה תתבטל נקרא לך רבקה.
אבל תשמעו, אמר להם הרב רפאל לוין, אני קיבלתי מגיסי הרב אלישיב. הרב אלישיב אמר שכשעושים שינוי השם זה לא מספיק שרק אתה עושה בבית כנסת שינוי השם וזה נגמר. חייב במשך חודש, במשך חודש, חייב שיקראו לך בשם הזה מינימום שלוש פעמים.
כל יום. ואז השם הזה עכשיו נתפס. ואז זה נקרא עכשיו שינוי השם.
אז מה אתה צריך לעשות? אתה קם בבוקר, אתה צריך להגיד לה רבקה, בוקר טוב. בצהריים, תגיד לה רבקה, צהריים טובים. בערב, תגיד לה רבקה, ערב טוב.
זהו, ככה תתרגל להגיד רבקה, רבקה. השם הזה יתפס במשך חודש. אחרי חודש תבואו נדבר ונראה מה עושים.
באמת, הבעל קם בבוקר כדי שיהיה שינוי השם. קם בבוקר, אמר לה רבקה, בוקר טוב. אחר כך בצהריים, אמר לה רבקה, צהריים טובים.
רבקה, האוכל שלך טעים. רבקה, רבקה, רבקה. אחרי חודש לא חזרו.
אחרי חודש לא חזרו. זהו. כל כך נהניתי מהרעיון איך הוא תפס אותם.
באמת זה רעיון, אה זה גאונות, גאונות. אבל איך אפשר לתפוס אנשים? מילה טובה. רק תזכיר את השם של הבן אדם.
תגיד עוד מילה, עוד משהו. תראה מה אתה יכול לעשות.
סיפר הרב ליאור גלזר. הסיפור הזה ייצא בעוד שבועיים, באחד העלונים. אני פשוט קיבלתי את העלון "בית יוסף" של עוד שבועיים.
סיפר הרב, הרב גלזר. הוא אמר שסיפר לו אברך. אברך שבדידיה הוה עובדה.
יום אחד, אני כבר מחתן, אני כבר חיתנתי כבר חלק מהילדים. אחד הילדים בא לאכול ארוחת צהריים אצל אימא. אחרי שגמר לאכול, הוא אומר לאימא, יש לך ידיים של זהב אימא? איזה אוכל טעים יש לך? איזה אוכל טעים אימא? מה זה? כל כך אני נהנה לאכול פה איזה טעם טוב יש לך.
סיפר האברך, אני רואה את אשתי דמעות בעיניים. על זה שהבן שלה אמר לה כמה מילים טובות. מה? איך היא התרגשה? אמרתי לעצמי, אני נמצא בכולל 17 שנים.
אף פעם לא אמרתי לראש כולל תודה רבה על המשכורת. אף פעם לא אמרתי לו תודה רבה. תראה איך אנשים מתרגשים ממילה טובה.
אמרתי אני חייב לבוא לראש כולל להגיד לו יישר כוח. באתי ב-4 בצהריים, אמרתי לראש כולל, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. אנחנו לומדים פה תורה ואתה מתאמץ, הולך ממקום למקום, מתבזה, אוסף כספים ואנחנו פה לומדים.
הכל בזכותך. אני רוצה להגיד לך תודה רבה על מה שאתה עושה לנו. ראיתי שהראש כולל לא הגיב.
אמרתי, אולי הוא צריך בניגון אחר. אולי צריך ניגון אחר. באתי בבוקר למחרת.
אמרתי לו, אני רוצה להגיד לך, אנחנו עשרים ושבעה אברכים פה לומדים. עשרים ושבע אברכים. שבע עשרה שנים.
תעשה חשבון כמה תורה היה פה. כל זה שלך. על זה שאתה טורח לנו.
על זה שאתה כל כך, כל כך דואג לנו. אתה ממש הולך ממקום למקום. אתה גם לא צעיר.
עברת את גיל שבעים. ואתה דואג לנו. אמרתי, אני רוצה להגיד לך תודה רבה מכל הלב.
תאמין לי שהראש כולל לא התפעל. אמרתי לעצמי, הוא אולי צריך עוד ניגון. באתי אליו למחרת.
אמרתי, אני רוצה להגיד לך, אתה לא יודע איזה שלום בית אתה עושה בבית. אתה הולך. אתה חושב שאתה עושה רק זכויות של לימוד תורה? עכשיו יש אוכל בבית.
יש לי שלום ביני ובין אשתי. הילדים גדלים. מה אתה חושב? זה רק פה בכולל? זה הכולל, זה הבית, זה השכנים, זה ההורים שלי, זה כולם ביחד.
פה הראש כולל באמת אומר לי, שב, שב. אני רוצה להגיד לך משהו. אתה יודע, אני באמת, באמת, כמו שאתה אמרת, אני מבוגר.
אני החלטתי לפני יומיים שאני סוגר את הכולל. סוגר את הכולל. אמרתי בשעה שבע, אני קם, דופק, אומר לכולם זמן הבא שכל אחד יחפש לו כולל אחר.
פתאום באת ב-4, אמרת יישר כוח, שאתה מחזיק אותנו, שאתה תומך בנו. אמרתי איזה לא נעים זה. בן אדם מפרגן עליך ואתה בא בערב ואתה אומר לו הולך הביתה? לא נעים.
מחר אני אגיד. מחר אני אגיד לאברכים שיחפשו מקום אחר. היום אני לא אגיד את זה.
טוב, למחרת באת, ועוד פעם אמרת לי יישר כוח וסיפרת לי כמה לומדים פה תורה. אמרתי זה לא נעים.
אנשים באמת מעריכים. מעריכים את מה שאני עושה. פתאום אנשים מעריכים.
החלטתי להרים טלפון לחבר שלי. אמרתי אני אעשה עוד מאמץ אחד. אני כבר, מבחינתי כבר הכל זה לסגור את הכולל.
אבל אני אעשה עוד מאמץ אחד. יש לי איזה חבר שכל הזמן אומר לי תתקשר אני אעזור. תמיד שאני מתקשר אליו הוא לא עונה.
לא משנה תתקשר אני אעזור. אף פעם הוא לא עונה. אמרתי, אתה יודע מה? אני אתקשר. התקשרתי, הוא ענה.
אמרתי לו תשמע הכולל במצב סגירה. אנחנו צריכים עזרה. כמה יש לך אברכים? אמרתי עשרים ושבעה.
כמה אתה צריך כסף? אמר לו בערך איזה שלושים, שלושים וחמש לחודש. לחודש. זאת אומרת בשנה זה בערך שלוש מאות שישים, שלוש מאות חמישים בשנה.
שלוש מאות חמישים בשנה אתה צריך. תראה את זה כסגור. חמש שנים קדימה אני משלם.
אומר לו הראש כולל כל מה שאתה רואה פה זה שלך במילה הטובה שאמרת לי. חמש שנים הם ילמדו פה עשרים ושבעה אברכים ילמדו פה. תדע, תדע הכול שלך.
הכול זה שלך. למה? כי המילה הטובה שאמרת לי נתת לי כוח והעידוד להמשיך לאסוף עוד פעם כסף. ללכת, לנסות עוד פעם ועוד פעם.
תראה מה אפשר לעשות. מה אפשר לעשות במילה הטובה שאתה אומר לשני.
עוד שבועיים יהיה רבי שמעון. ורבי שמעון שיצא מהמערה אז הוא אמר לכולם, אמר אני רוצה לעשות טוב לאנשים. כמו שיעקב אבינו עשה טוב לאנשים, גם אני רוצה לעשות טוב לאנשים. אמרו תשמע טבריה, יש לנו בעיה בטבריה.
העיר, העיר, העיר כולה בית קברות. כולה, כל טבריה. בית קברות.
הכוהנים לא יכולים. עכשיו טבריה גם הייתה עיר של תורה, עיר של מסחר והכוהנים לא יכולים להגיע לשם. רבי שמעון בר יוחאי, עשה עם התרמוסים טיהר את עיר טבריה.
הגיע עליו ההוא סבא. מה אמר לו ההוא סבא? עקץ את רבי שמעון. מה אמר לו? טיהר בר יוחאי את בית הקברות.
עקץ אותו. מה זה עקץ אותו? זה ההיה וויכוח הלכתי. זה לא עקיצה.
אם באמת טבריה היא בגדר בית הקברות אין תקנה. גם אם יבוא היום רבי שמעון לבית הקברות ויעשה סימנים והמתים יצאו החוצה, לא יעזור. בית הקברות עדיין בית הקברות.
רבי שמעון טען. זה לא נקרא בגדר בית הקברות. זה מקום שאנשים קברו.
זה לא בית הקברות. ההוא סבא טען. לא, זה נקרא בגדר בית הקברות. ולכן אין טהרה.
מה ענה לו רבי שמעון? אתה יודע שבחוץ הפרוצות מפרגנות אחת לשנייה. אנחנו תלמידי חכמים לא נפרגן אחד לשני? זהו. זהו. זה מה שאמר רבי שמעון. לא ענה לו תשמע בוא נתפלפל בוא נשב. לא לא לא. יכול שאני טועה. בוא נגיד שאני טועה. אבל אתה יודע בחוץ הפרוצות שם מפרגנות אחת לשנייה. איך ייתכן שאנחנו בכולל לומדים תורה ביחד ואנחנו לא נפרגן אחד לשני? נתן עיניו בו ועשה אותו גל של עצמות.
רבי שמעון הבין תלמד לפרגן. אתה לא יודע לפרגן, אז תלך, לא צריכים אותך. כל כך זה דבר חמור. לא ניתן לתיאור.
[הערה: ראה בהערת שוליים את הסיפור יותר מדוייק. וגם כמדומני אין ארגון כזה 'ציון החופשית', ישורון].
סיפר רב חיים עוזר[1]. יום אחד, הגיע אליי דוקטור שמואל שמידט. הוא היה חילוני שלא שומר לא תורה, לא מצוות, לא כיפורים, לא שבת כלום. היה מפעילי 'ציון החופשית'. והוא בשנת ת"ש רץ ממקום למקום. איך אפשר? כל זה הוא סיפר לרב חיים עוזר. אני הלכתי ממקום למקום עם הקשרים שהיה לי. איך אני יכול להציל כמה יהודים? עוד יהודים פה, עוד יהודים משם, מהשואה, מהזה. הלכתי ממקום למקום לנסות. ככה סיפר לו דוקטור שמואל הזה. סיפר לו.
אחרי שהוא סיים לספר, אמר לו רב חיים עוזר: "ברצוני לדבר איתך בלשון יותר של חיבה". ככה אמר לו, "אני רוצה לדבר איתך בלשון של חיבה. אני רוצה לקרוא לך רב שמואל".
אמר לו: "הרב, לא מגיע לי השם הזה, רב שמואל. הרב לא יודע מי אני".
אמר לו: "יהודי שהולך ממקום למקום, הולך ממקום למקום, וכל המטרה שלו איך אני יכול להציל עוד יהודי אחד, אפשר לקרוא לו רב שמואל".
סיפר רב שמואל, התחלתי לבכות. למחרת בבוקר קמתי וזה הפעם הראשונה בחיים שלי שהנחתי תפילין. הנחתי תפילין, התעטפתי בטלית, ומשם התחילה כל התשובה שלי. משם התחילה כל התשובה שלי. במילה טובה שהבן אדם, שרב חיים עוזר אמר לי לשון של חיבה, שם הכל היה.
עכשיו זה בן אדם, אתה יודע, זה אנשים הרחוקים, הרחוקים, הרחוקים שיכולים להיות, במילה טובה הוסרו, אתה יודע, כל המחיצות, כל המחיצות הלכו.
לכן בתוך הימים האלו כל אחד באמת יראה להתחזק בזה. להתחזק. נכון, אפשר לדבר על הדברים יותר ברומו של עולם, אבל כמדומה לי שזה גם דברים ברומו של עולם. אם לא שזה הכל, זה כולל את הבית, זה כולל בכולל.
אף אחד לא יודע מה הולך בלב של השני. אף אחד לא יודע. כשרק היחס שאתה מתייחס אחד לשני, היחס הזה אתה לא יודע כמה אתה יכול להשפיע. לא תמיד רואים את זה. לא תמיד גם יספרו לך. לא תמיד גם תדע. לפעמים רק למעלה בשמיים יספרו לך. רק לאחר הפטירה יספרו לך מה עשית, אבל שתדע שכל פעולה שאתה עושה מאוד מאוד יקרה.
ראיתי עכשיו באחד העלונים, אני לא זוכר איזה עלון[2]. מצא חן בעיני מאוד לכן אני רוצה להגיד את זה.
הוא אמר שהגיעה איזה אישה אחת לרב אהרן דוד ניישטאדט שליט"א, רבה של קהילת 'קהל חסידים' בשכונת נווה יעקב בירושלים.
הוא סיפר שהגיעה אישה אחת התחילה לבכות. הרב, היה לי בן לתפארת, בן לתפארת. הרב לא יודע באמת מה זה צדיק מיוחד, מיוחד באמת. למדן, צדיק, כל המידות הטובות היו בו.
אני לא יכולה לשכוח את הטלפון שהוא התקשר אליי ויום אחד הוא אמר לי: "אמא אל תדאגי לי, אני עזבתי את הכל, אבל אמא אל תדאגי". וזהו, והוא ניתק והוא הלך. ניסיתי לחזור לטלפון הזה, זה היה טלפון ציבורי וזה לא היה מתאים.
מה אני אגיד? הפכתי את העולם לחפש אותו ולא מצאתי אותו. פשוט הוא נעלם.
כל זה מספרת האישה. שנתיים אני בוכה שהילד הזה יחזור. אין, לא עוזר. הוא לא חוזר. כבוד הרב, מה אני אמורה לעשות?
אמר לה הרב, תדעי לך שגם כשאת אומרת מילה טובה לבן שלך, גם כשהוא לא שומע את זה, זה גם משפיע עליו בנפש. מהיום תמצאי זמן, דקה, שתי דקות, באיזה פינה, תפרגני לבן שלך על הדברים הטובים שיש בו. וזהו, ככה תעשי.
סיפרה האישה, זה היה בערך באמצע החורף. לקראת ליל הסדר הבן מתקשר. מתקשר הבן: "אמא, אני יכול להגיע ליל הסדר אליכם?" היא אומרת לו: "בטח, הבית פתוח, מחכים לך".
אולי עבר 40 דקות והבן הגיע. הבן הגיע, ישבתי איתו בערב של בדיקת חמץ כל הלילה והוא סיפר לי: "אמא, את יודעת, אמא, חצי שנה אחרונה אני מרגיש שיש לי געגועים לבית. פתאום התחלתי להרגיש שהיחיד בעולם שאוהב אותי כמו שאני זה רק אמא. ומה אני אגיד לך אמא, ועם הזמן, ועם הזמן, הגעגועים האלו כל כך גברו לי, כבר לא יכולתי, אין לי שליטה. אמרתי זהו, אני טעיתי בכל המהלך של החיים שלי. אני חוזר הביתה, אני חוזר, זהו, חוזר".
אז יוצא שגם מילה טובה שאתה אומר, גם בלי שישמע השני, זה משפיע מאוד.
יזכה אותנו השם, שנזכה לכבד אחד את השני, שנזכה לאהוב כל אחד ואחד, שנזכה לאהוב את כל כלל ישראל, שנזכה לעבוד את בוראנו, לעשות לו נחת רוח, אמן ואמן.
[1] סיכום הסיפור כמו שמובא באתר של 'דירשו' - כאן.
"תרשה לי לקרוא לך ר' שמואל" - מילים שחוללו מהפך
הרקע ההיסטורי:
בראש השנה ת"ש, כשבועיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, שלח מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי זצ"ל מברק מווילנה לארה"ב, בבקשה לעזרה עבור הישיבות ובני הישיבות שנמלטו לווילנה מכל רחבי פולין. בעקבות פנייה זו הוקם 'ועד ההצלה' בארה"ב בראשות הגאון רבי אליעזר סילבר.
השליח המפתיע:
לשליחות המסוכנת לווילנה נבחר דווקא יהודי שלא נמנה על מחנה שומרי התורה והמצוות - ד"ר שמואל שמידט, שהיה עסקן ציבורי באמריקה. הבחירה בו באה בעקבות מאמר שפרסם בעיתונות היהודית, בו כתב: "הטרגדיה אינה מתבטאת רק במושגים של רעב ומצוקה. הסכנה נשקפת ליהדות כולה, העומדת בפני כליה מוחלטת".
הרב סילבר התקשר אליו ושאל אם חשב ברצינות על מה שכתב, ולאחר מכן הציע לו את השליחות החשובה להצלת "לב היהדות". למרות התלבטויות, ד"ר שמידט קיבל את ההצעה ויצא לדרכו המסוכנת.
המפגש המשנה חיים:
כשהגיע לווילנה, נפגש ד"ר שמידט עם הגאון רבי חיים עוזר. לאחר שיחה לבבית ביקש ממנו הרב: "תרשה לי לקרוא לך ר' שמואל".
ד"ר שמידט, שהתרגש מאוד, טען שאינו ראוי לכך.
הרב חיים עוזר השיב לו מילים שנחקקו בליבו: "יהודי היושב בבטחה באמריקה ולוקח עליו שליחות מסוכנת כזו לעזור ליהודים ולהציל את מוסדות התורה - הרי זה מוכיח עליו!"
התוצאה המופלאה:
"למחרת בבוקר", סיפר ד"ר שמידט, "התעטפתי בטלית והנחתי תפילין בפעם הראשונה, ובעקבות כך חזרתי להיות שומר תורה ומצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן".