אחרי מות-קדושים תשפ"ה
מה זה להיות "קדוש"?! ומעלת רשב"י
שיעור 89
מה זה להיות "קדוש"?! ומעלת רשב"י
פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- משמעות אמיתית של קדושה - כיבוד הורים
הרב מציג את הפער בין תפיסת הקדושה שלנו (צומות, טבילות, גלגולי שלג) לבין הקדושה כפי שהתורה מגדירה אותה. התורה פותחת את פרשת קדושים ב"איש אמו ואביו תיראו" - כיבוד הורים כביטוי ראשוני לקדושה. זוהי הורדת רעיון מופשט של קדושה למעשה מוחשי ויומיומי.
- ההבדל בין כיבוד והערכה
הרב מביא סיפור מרגש מפי הרב דוד ברוורמן על בחור ישיבה שאביו היה עבריין מסוכן, ולא ידע כיצד לקיים מצוות כיבוד אב ואם. הרב שטיינמן לימד אותו יסוד חשוב: יש להפריד בין כיבוד בן אדם (שחייבים לכל אדם בעל צלם אלוקים) לבין הערכה (שנותנים רק למי שראוי לכך). אפשר לכבד אדם גם כשלא מעריכים את דרכו או מעשיו.
- ההשפעה של מצוות כיבוד אב ואם על הורים
הרב מתאר כיצד לאחר שהבחור למד להפריד בין כיבוד והערכה וחיבק את אביו, האב התרגש עד דמעות וחזר בתשובה שלמה. הסיפור ממחיש שכאשר אדם מקבל כבוד אמיתי, גם אם הוא לא ראוי להערכה, זה יכול להביא לשינוי עמוק באישיותו ולהוביל לתשובה.
- השפעת כיבוד הורים על ההורים עצמם
הרב מספר על הרב אורי זוהר, שראה את בנו קם לכבודו במטבח כחלק ממצוות כיבוד אב. חוויה זו גרמה לרב זוהר להתרגש עד דמעות והייתה נקודת מפנה בתהליך חזרתו בתשובה המלאה. מכאן הרב מדגיש שמצוות כיבוד הורים יכולה להשפיע לא רק על הילדים אלא גם על ההורים עצמם.
- השפעה ארוכת טווח של מעשים קטנים
הרב מביא סיפור על הרב בנימין רימר שנסע מרחק רב לאירוסין של בחור כדי לשאת דברים, אך איש לא הקשיב לו מלבד אבי הכלה. המילים על "הכנסת ספר תורה לבית" השפיעו על אבי הכלה, שהחליט לדאוג ללימודי התורה של חתנו, וכעבור עשרים שנה, אותו חתן הפך לתלמיד חכם מופלג. הרב מלמד שלעיתים איננו רואים את השפעת מעשינו אלא רק שנים רבות לאחר מכן.
- "חידש כמה הלכות" - ההשפעה של הלכה אחת
הרב מדגיש את כוחה של אפילו הלכה בודדת, כפי שרואים בסיפור של פנחס, שזכר הלכה אחת "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" שנראתה שולית יחסית ללוחות הברית, ובכל זאת הצילה את עם ישראל מכיליון. הרעיון המרכזי הוא שלא לזלזל בשום דבר תורני, גם אם נראה קטן או שולי, כי איננו יודעים איזו השפעה עצומה תהיה לו בעתיד.
- חשיבות ההתמדה והסקרנות בלימוד תורה
דרך סיפורו של פנחס שרץ לקראת משה כשירד מהר סיני ושאל מיד על "הלכה טרייה", הרב מדגיש את חשיבות ההתמדה והסקרנות בלימוד תורה. פנחס לא הסתפק בלחכות באופן פסיבי אלא פעל באופן אקטיבי לקבל את התורה, וזכה ללמוד הלכה שלבסוף הצילה את כלל ישראל.
הסיפורים בשיעור
- לכבד בלי להעריך - סיפורו של בן העבריין המסוכן
הרב דוד ברוורמן מספר על ביקורו בכלא, שם פגש אסיר מסוכן במיוחד שחיבק בחור ישיבה חסידי, אך הבחור לא החזיר לו חיבוק. בדרך חזרה, פגש את הבחור והתברר שהאסיר היה אביו. הבחור נולד למשפחת פשע, והוריו וסביו היו אסירים. בגיל שבע התייתם כשאביו נאסר, ומשפחה חסידית אימצה אותו. כשהתבגר, התלבט אם חלה עליו מצוות כיבוד אב לאדם שעשה מעשים כה חמורים. בהכוונת הרב ברבמן, הלכו לשאול את הרב שטיינמן, שלימד אותו להבדיל בין כיבוד (שמגיע לכל אדם בעל צלם אלוקים) לבין הערכה (שמכוונים רק למי שראוי). לאחר שלושה שבועות של עבודה פנימית, הבחור חזר לבקר את אביו וחיבקו בכל כוחו. האב, שמעולם לא קיבל כזה יחס, פרץ בבכי והחל בתהליך תשובה עמוק. כיום, למרות שנותר בכלא, הוא מוסר שיעורים ומחזק אסירים אחרים.
- הקימה שהובילה לתשובה - סיפורו של הרב אורי זוהר
הרב אורי זוהר מספר שכצעד ראשון בתהליך חזרתו בתשובה, רשם את ילדיו למוסד תורני. יום אחד נכנס למטבח וראה את בנו עומד לכבודו. הוא לא התייחס בפעם הראשונה, אך כשיצא וחזר והבן עמד שוב, שאל לפשר הדבר. הבן ענה: "אבא, זו מצוות כיבוד אב ואם". הרב זוהר יצא מהמטבח ובכה, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגיש באמת כאבא, ומרגע זה החלה חזרתו בתשובה המלאה.
- הדרשה שלא נשמעה - סיפורו של הרב בנימין רימר
הרב בנימין רימר, חתנו של הרב אלישיב, סיפר שכשלימד בישיבת טשיבין, היה מנהג שצוות הישיבה נוסע לאירוסין של התלמידים. הגיע תורו לנסוע לצפת (מסע של ארבע וחצי שעות מירושלים), אך כשהגיע, איחר והאורחים כבר היו שקועים באכילת המנה העיקרית. כשניסה לדבר, איש לא הקשיב, ובקושי דיבר שבע דקות. חזר לירושלים בתחושת צער עצומה. עשרים שנה מאוחר יותר, פגש אברך תלמיד חכם מופלג, שסיפר לו שהוא אותו חתן מהאירוסין בצפת. למרות שאיש לא הקשיב לדרשה, חמיו שמע משפט אחד על "זכות להכניס ספר תורה הביתה". משפט זה השפיע על חמיו כל כך, שהחליט לתמוך בחתנו ללמוד תורה, הכפיל את הקצבה החודשית שלו, ובזכות זה למד עשר שנים בהתמדה והפך לתלמיד חכם גדול. המסר: לפעמים מילה אחת יכולה לשנות חיים, גם כשנדמה שאיש אינו מקשיב.
- ההלכה הקטנה שהצילה את עם ישראל - סיפור פנחס ומשה
כשמשה רבנו עלה להר סיני, יהושע המתין לו בתחתית ההר, אך פנחס נהג אחרת. הוא הגדיר תזכורת, וכשהגיע הזמן, רץ לקראת משה היורד מן ההר. הוא לא הסתפק בראיית לוחות הברית, אלא ביקש ממשה ללמדו "הלכה טרייה" שקיבל זה עתה מאלוקים. משה לימד אותו "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" - הלכה שנראתה שולית ביחס ללוחות הברית. אולם דווקא הלכה זו היא שאפשרה לפנחס להציל לימים את עם ישראל מכיליון (בפרשת בלק). הסיפור ממחיש כיצד הלכה אחת, שאיש לא היה חושב שתהיה לה השפעה כה גדולה, הצילה את האומה כולה.
תמלול השיעור
פרשה שלנו, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם. קדושים תהיו, יכול כמוני? זאת אומרת שכשאלוקים אמר לך קדושים תהיו, הוא לא מתכוון משהו, אתה יודע, בדיעבד כזה. לא משהו בדיעבד, יכול כמוני? הוא אמר לא, כמוני לא, רד קצת טיפה פחות. אבל כשאני אומר לך קדושים, זה הפירוש משהו בדרגה גבוהה מאוד.
עכשיו תראה, כל אנשים שאתה אומר להם בוא תהיה בן אדם קדוש, אף אחד לא יודע מה עושים. מה עושים? בסדר, אני רוצה להיות קדוש.
כמו שאתה בא לילד ואתה אומר לו, ילד, אני רוצה שתהיה ילד טוב. מה זה ילד טוב? מה זה? הוא לא יודע מה זה.
גם פה שהתורה אומרת קדושים תהיו. ישר כח. אני רוצה קדוש, אבל מה עושים? מה עושים? אז התורה הורידה את זה. התורה אמרה לך לא, לא, לא, אני לא אשאיר את זה ככה באוויר. אני מוריד לך את זה לרצפה, אומר לך בדיוק מה אתה אמור לעשות.
נו, מה אני אמור לעשות? "איש אמו ואביו תיראו". מה אתה אומר? באמת? מזה אני אהיה קדוש? תגיד לי, אם אני מכבד את אבא ואת אימא, בזה אני נקרא קדוש? אני הבנתי עד היום שבן אדם קדוש, הפירוש של המילים האלו זה בן אדם שצם, ממוצאי שבת עד הקידוש.
הולך וטובל כל יום תרי"ג טבילות. עושה גלגולי שלג. אה, זה אדם קדוש.
זה קדוש. התורה אומרת לא, לא, אתה יודע מה זה הקדוש הזה? איש אמו ואביו תיראו. זה, אם תקיים את זה, אתה תהיה בן אדם קדוש.
נפלא, נפלא. סימן שהקדושה שלנו והקדושה של אלוקים זה לא אותה קדושה שאנחנו חושבים.
סיפר הרב דוד ברוורמן. אני מרצה בכל מיני מקומות. מרצה בכל מיני מקומות. אחד המקומות שאני מרצה זה בבתי כלא.
פעמים שאני מגיע לאיזה מקום שאני צריך ליווי בתוך הבית כלא. כי שם יש אנשים שמה שהם כל מה שנמצא בסביבם הם שולחים אותו לעולם שכולו טוב. יום אחד, לקחו אותי כמה פעמים למקום של אנשים שהם, כפשוטו ככה, אנשים יהודים שדאגו לשלוח אנשים למעלה.
יום אחד אמרו לי תראה את הבן אדם הזה, זה הבן אדם הכי מסוכן בכל המדינה. זה הבן אדם, כל מי שהיה בסביבתו נעלם. נעלם.
בסוף תפסו אותו בסוף. אני ידעתי שמהבן אדם הזה צריך מאוד להיזהר. שבוע אחד, אני מגיע לתת הרצאה שמה.
כשמגיעים להרצאות, הוא סיפר, נכנסים, קודם יש אולם של המשפחות, שהמשפחות נפגשים עם אלו שיושבים בכלא, ואחר כך עוברים ומגיעים לאולם ההרצאות. אני עובר, אני רואה את הבן אדם המפחיד הזה, עומד לידו בחור ישיבה. בחור ישיבה, חסידי כזה, עם כובע חליפה, ציציות בחוץ, בן אדם עומד, והאסיר הזה מחבק אותו.
אבל הבחור ישיבה לא מחזיר לו חיבוק. לא, לא. לא מחזיר לו חיבוק.
טוב, אני מסתכל, אני אומר, איך הקשר בין הבחור ישיבה לעבריין הזה? איך יש קשר ביניהם? לא שאלתי שאלות, המשכתי, הגעתי למקום, נתתי את ההרצאה, סיימתי את ההרצאה, אני יוצא. הבן אדם שחיכה לי עם האוטו, אנחנו נוסעים. איך שאנחנו יוצאים מבית הכלא, אני רואה בתחנה את הבחור ישיבה הזה. בתחנה מחכה לאוטובוס.
אמרתי לנהג, תעצור לו, אולי אני אקח אותו טרמפ. אנחנו עוצרים לו, איפה אתה צריך? הוא אומר, אני צריך בני ברק, אומר גם אנחנו לבני ברק, תעלה. הוא עלה, ישב מאחורה.
ישב מאחורה, ישבתי איתו. הוא אומר לי, הבחורצ'יק, אני שמתי לב, שכשאתה עברת, אתה הסתכלת עליי, ונעצרת, והמשכת ללכת. למה, למה נעצרת? אמרתי לו, מה פירוש, למה נעצרת? כי אני רואה אותך, עומד ליד איזה עבריין גדול, שכל האנשים אמרו לי, להיזהר מהבן אדם הזה.
עכשיו אני רואה אותך, שהוא מחבק אותך גם כן, ואתה לא חיבקת אותו. אמר לו, רציתי להגיד לך, שהעבריין הגדול הזה, זה אבא שלי. הוא אמר, אה זה אבא שלך?
אני אספר לך. אני נולדתי למשפחת פשע. שני הסבים שלי, מאבא ומאימא, שניהם בכלא, הם יצאו משם רק בגלגול הבא.
אז אני סבות, לא ראיתי. אימא שלי, כשהייתי בן שלוש, הכניסו אותה לכלא. גם משם היא לא תצא לעולם.
אבא שלי, בגיל שבע, תפסו אותו עכשיו. עד עכשיו הוא היה חסוי, לא יכלו לכלוא אותו. בגיל שבע, תפסו אותו, וזהו.
נשארתי בודד בעולם. אני בן יחיד, לאבא ולאימא. אין לי אחים, אין לי אחיות.
משפחה אחת חסידית, בת שלוש עשרה נפשות, מבני ברק, אימצו אותי. לאט לאט למדתי יידיש, למדתי איתם, לבשתי את הלבוש שלהם, היה לי הצלחה, יש לי גם כישרונות, אני גם לומד טוב. ישיבה קטנה, באמת עבר עליי כמו שצריך.
הייתי מאוד מוצלח. התקבלתי לישיבה גדולה, מאוד מאוד טובה. אני גם שם עושה, הרבה חיל עושה שם.
כשאני לומד, יום אחד אני אומר לעצמי, תגיד לי, לכאלו הורים, יש מצוות כיבוד אב ואם או לא? אני אמור לכבד את ההורים שלי? לכאלו הורים? לא ידעתי. הלכתי, שאלתי את הרב מנחם מנדל שפרן שליט"א, אמר לי הרב, בטח, יש לך מצוות כיבוד אב ואם.
אני את אבא שלי, בפעם האחרונה שראיתי אותו, זה לפני 11 שנים. הייתי בגיל 7, היום אני בגיל 18. זה פעם אחרונה שראיתי לפני 11 שנים. אבא גם לא ראה אותי אף פעם.
הוא לא יודע איך אני גם נראה. איפה אני היום? לא יודע כלום.
יום אחד, זה היה לפני שבועיים. מודיעים לאבא, הבן שלך בא לבקר אותך. עכשיו, אתה יודע, אבא עבריין גדול. הוא מגיע, הוא בא, הוא בא ללחוץ לי יד, הוא הושיט לי יד ללחוץ לו יד, ואני לא אשקר עליך, נגעלתי ללחוץ יד לאבא שלי.
ביד הזאת, הוא שלח הרבה אנשים למעלה. אני לא יכול ללחוץ לו יד. אני לחצתי לו יד, אבל אתה יודע, כאילו לצאת ידי חובה כזה.
עברו שבועיים, זה עכשיו שאתה באת. זה היה הפעם השנייה שאני מגיע.
כשבאתי פעם שנייה, אבא חיבק אותי. אבל אני לא יכולתי לחבק את אבא. לא יכול לחבק אותו, לא יכול.
עכשיו אני חושב, תגיד לי, אבא מרגיש שאני לא רוצה ללחוץ לו יד, ואבא מרגיש שאני לא רוצה, אני לא רוצה לחבק אותו. תגיד לי, זה מצוות כיבוד אב ואם? זה מצוות כיבוד אב ואם? עדיף שאני לא אבוא. אמר לו הרב ברוורמן, בוא ניסע לרב שטיינמן.
ניסע לרב שטיינמן, נשאל אותו, מה שיגיד נעשה. יצאנו, הגענו, לרב שטיינמן, ביקשתי מהגבאי, אם אתה יכול להשאיר אותי בסוף, מהאחרון, כי זה סיפור לא נעים לספר אותו בפני אנשים. בקיצור, הגעתי, הייתי אחרון, הגעתי לרב שטיינמן.
סיפרתי לו, הרב, יש בחור, אתה יודע, שני הסבים, האבא, האימא, כולם בבית כלא, כולם זה, והבן לא יכול לכבד את אבא שלו. יש מצוות כיבוד אב ואם? מה אני אמור לעשות בכזה מקרה? שואל אותי הרב שטיינמן, תגיד לי, הבחור הזה נמצא פה? אמר לו כן, הרב הוא מאחוריי. אז תקרא לו.
אומר, אני קראתי לו, אמרתי לו לרב שטיינמן, הרב שטיינמן הושיט לו יד, והוא לחץ לו יד, והרב שטיינמן, פתאום התחיל ללטף לו את היד, והוא אומר לו, אני מקנא בך. הבחור הזה, עמד לו כמו גולה בגרון, פרץ בבכי. מה זה בכה. מה יש לקנא בי? מה יש לקנא? מה יש לקנא? משפחה שלי כולה הרוסה, מה יש לקנא בי? הוא אמר לו, אני מקנא בך, שיש לך הורים שאתה יכול לכבד אותם.
לי אין הורים. יש לך מצוות כיבוד אב ואם. איזה זכות יש לך.
לי אין את הזכות הזאתי כבר. הרב, אבל אני לא יכול לכבד אותם. אני לא יכול.
הם מגעילים אותי, ואני לא יכול. עכשיו, תקשיבו, זה היסוד בשביל החיים שלנו. הוא אומר לו, הרב שטיינמן, יש בחיים שני חלקים.
יש חלק לכבד בן אדם, ויש חלק להעריך בן אדם. זה שני דברים נפרדים. אתה יכול לכבד בן אדם, אנחנו צריכים לכבד כל בן אדם, באשר הוא, כל בן אדם בעולם, למה? יש לו צלם אלוקים.
כל בן אדם באשר הוא, הכי רשע שבעולם, צריך לכבד אותו.
להעריך אותו, לא קשור. להעריך, תעריך רק מה שהתורה מעריכה. זה שני חלקים נפרדים.
זה מה שאמר לי הרב שטיינמן, כשאני יצאתי בחוץ, לא ידעתי איך להפריד בין שני החלקים האלו. לא ידעתי איך להפריד בין החלקים.
לקח לי שלושה שבועות, עד שהצלחתי באמת, שאני מרגיש טוב עם זה, שאני יכול לכבד את אבא, בלי להעריך אותו. הגעתי אחרי שלושה שבועות לבקר את אבא. אבא בא, והפעם הזה אבא חיבק אותי.
אבל הפעם, אני חיבקתי את אבא, לחצתי אותו, בכל הכוח. ואבא פתאום פרץ בבכי, מרר עשר דקות, הוא אומר, בכה כמו תינוק. בכה, בכה.
הוא אמר לי, מוישי, אני מתחרט על כל החיים שלי. אני מתחרט, חרטה גמורה, על כל מה שעשיתי. אני מתחרט, תראה לי את הדרך הנכונה.
מה שעשיתי, איזה טעות, עשיתי בחיים שלי. לא ידעתי מה, מה אומרים. קיבלתי הדרכה, מאיזה בן אדם, והוא הדריך אותי, מה לעשות עם אבא.
אבא חזר בתשובה שלמה. שלמה, חזר בתשובה. מדקדק קלה כבחמורה.
אבא יישאר בכלא, לא יצא משם לעולם. היום אבא בכלא, מרצה, מוסר שיעורים, מחזק אנשים, הכל. תדע לך, יש הבדל בין בן אדם שמכבד, לבין בן אדם, מעריך. שני עולמות נפרדים.
בן אדם צריך לדעת, שדווקא דרך מצוות כיבוד אב ואם. מה שלך נראה? איך אני יכול לזכות לקדושה? איפה אתה רואה את הקדושה? לא מסתדר.
פה, פה, פה, התורה מעידה לך. התורה פה מעידה לך. קדושים תהיו, הדבר הראשון, איש אמו ואביו תיראו.
סיפר הרב אורי זוהר, את הילדים שלי, כצעד ראשון, לפני החזרה בתשובה המלאה, כצעד ראשון רשמתי אותם למוסד תורני. יום אחד נכנסתי למטבח. נכנסתי למטבח.
איך שנכנסתי למטבח, הבן שלי, על השולחן של המטבח, עשה שיעורי בית. אני נכנס, הבן שלי עמד. על הפעם הראשונה לא התייחסתי לזה.
יצאתי, חזרתי בחזרה, ואני רואה את הבן שלי, עומד עוד פעם! אני אומר לו, מה זה? אמר לי "אבא, זה מצוות כיבוד אב ואם".
סיפר הרב אורי זוהר, יצאתי בחוץ מהמטבח. בכיתי! פעם ראשונה בחיים! הרגשתי שאני אבא.
ומשם התחילה החזרה בתשובה שלי המלאה. כך הוא סיפר.
קדושים תהיו, איש אמו ואביו תיראו, כל מצווה שאתה עושה, אתה לא יודע איזה השלכות יש לכל מצווה שעושים. זה הפרשה שלנו.
אני קופץ לרבי שמעון. רבי שמעון, בפיוט של הבן איש חי, ואמרתם כל חי, אות ח'.
איזה דבר נפלא. מה, מה, מה? מי זה רבי שמעון? "חידש כמה הלכות". איזה יופי.
כמו שהייתי תולה פה מודעה. מחפשים מניין לבית העלמין, להגיד קדיש, על איזה נפטר. מי זה הבן אדם הזה? חידש כמה הלכות. חוץ ממני אף אחד לא היה מגיע. מי היה מגיע?
תגיד לי, אני לא מבין, זה רבי שמעון? זה רבי שמעון? חידש כמה הלכות? מה, מה? אתה יודע מי זה רבי שמעון? זה משהו.
חידש כמה הלכות. אני לא מבין אותך. אנשים מחפשים משהו מפוצץ, תספר לי זה משהו רציני, מה אתה מספר לי חידש כמה הלכות.
סיפר הרב בנימין רימר שליט"א, החתן של הרב אליישיב: לימדתי בישיבת טשיבין, שם היה מנהג שכל חתן שמתארס, אחד מהצוות לפי התור שלו, חייב לנסוע לאירוסים של הבחור כדי לספר בשבחו של הבחור.
טוב היה תור תור. הגיע תור שלי. ואל תשאל, הבחור הזה מתארס עם איזה בת אחת בצפת.
לפני ארבעים וחמש שנה לנסוע מירושלים לצפת זה מעל קריעת ים סוף, לא קריעת ים סוף, מעל קריעת ים סוף. נסעתי ארבע וחצי שעות מירושלים להגיע לצפת כדי לדבר על החתן. עכשיו אני קצת איחרתי, כבר מזגו את המנה העיקרית, איפה כל האנשים נמצאים? בשניצל. איפה האנשים נמצאים? נמצאים שם בשניצל.
אמרו ששש הרב מדבר, ששש... את מי זה עניין? זה לא עניין אף אחד, לא מכירים את הרב הזה. אני מנסה לדבר, אין עם מי לדבר. אין, אין! כולם מדברים, מפטפטים, רעש. מה אני אעשה, דיברתי ככה, מה שאפשר.
אולי אם אני מגזים, דיברתי הכי הרבה, שבע דקות, הכי הרבה שאני דיברתי שבע דקות, סיימתי, קיפלתי, נסעתי בחזרה לירושלים. תשע שעות נסעתי, הלוך חזור, בשביל לדבר, שבע דקות.
הייתי כזה בצער, הייתי כזה בצער, לא יכולתי, איזה צער!
עשרים שנה עבר מאז, יום אחד אני בירושלים, פוגש איזה אברך, וואו, אמרו לי, מישהו גם אמר לי, יש פה איזה אברך, גאון, באמת גאון.
אני פוגש אותו, מדבר איתו, גאון, בקיא בש"ס, איפה שתשאל אותו, בכל הסוגיות, גם בקודשים, איפה שאתה תרצה, הוא שולט, שולט טוב, שולט, מונח בצורה טובה וגם בקיא בסוגיות של הישיבות, משהו ברמה.
אני שואל אותו, תגיד לי מה, הוא אמר לי, הרב, אני עשר שנים למדתי כמו שצריך. אחר כך, התחלתי קצת למסור, אני מוסר שיעורים היום בדף היומי, בשישה מקומות אני מוסר שיעורים בדף היומי, אני בקיא, בש"ס, בעל פה, וגם אני ר"מ בישיבה ואני מוסר שיעורים ברמה גבוהה.
מי אתה, שואל אותו, מי אתה? הרב, מה זה מי אני, אני התלמיד של הרב. איך אתה תלמיד שלי, איך? אני למדתי אצל הרב.
פתאום אני קולט, תגיד לי, זה אתה שהתארסת בצפת? הוא אמר לו כן זה אני. אה זה אתה, וואו זה אליך באתי, אמר כן.
תשמע הרב מה שהיה, בדרשה שהרב נתן אף אחד לא שמע, נכון אף אחד לא שמע, אמר נכון אף אחד לא שמע, אחד שמע. מי זה היה, חמי. חמי שמע, הרב בדרשה אמר שהיום זוכים להכניס ספר תורה הביתה, את זה שמע חמי.
הוא הגיע הביתה, הוא אומר לאשתו, חמותי, תשמעי זכינו להכניס ספר תורה הביתה, ספר תורה צריך לשמור עליו, אני רוצה להחזיק אותו, אני רוצה להחזיק אותו, לשמור על הספר תורה הזה.
כשהיה החתונה, חמי בא אלי ואמר, תשמע אני רוצה אותך מתמיד, יושב לומד, אם בכולל מקבלים אלפיים שקל, אני נותן לך כל חודש ארבע אלף שקל, אבל אני רוצה אותך לומד.
אתה יודע אני לא הייתי כמו שאתה מכיר אותי, לא הייתי בישיבה לומד אבל אתה יודע חמי אמר לי ללמוד, התחלתי ללמוד, קיבלתי טעם בלימוד, נהיה לי חשק, עשר שנים למדתי בהתמדה, חזרתי, שיננתי, מסכתות.
ופתאום גילו שיש לי כישרונות, שאני גם יכול לדבר, יש לי כישרונות גם כן והתחלתי למסור שיעורים בדף היומי, אני גם ר"מ בישיבה מוסר שיעורים ברמה גבוהה מאוד.
אומר הרב, נסעתי תשע שעות, הלוך חזור, קריעת ים סוף זה היה, בשביל מה לדבר? אף אחד לא שמע, תראה מה יצא אחרי עשרים שנה.
רבי שמעון אומר לך, חידש כמה הלכות, אתה מזלזל בהלכה אחת, אתה לא יודע מה יכול לצאת מהלכה אחת, איזה עולמות, לפעמים זה לא היום, לוקח שנים עד שאתה רואה מה הלכה אחת יכולה לעשות.
אנחנו מזכירים את זה, כל פעם מזכירים את זה, אבל עכשיו זה מתאים.
כשהיה הסיפור עם פנחס, פנחס בן אלעזר. אמר לו פנחס למשה רבנו, לימדת אותי שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו, אמר לו משה רבנו אז אתה בעל האיגרת, אתה תקיים אותה.
והתורה מעידה, התורה מעידה זה, הכל בזכות פנחס ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, עם ישראל עמדו רגע לפני כיליון.
אבל הבן איש חי שואל, מה הפירוש שפנחס אומר למשה רבנו לימדת אותי, משה רבנו לימד את כל ישראל.
כשמשה רבנו עלה למעלה למרום, אז יהושע לקח את האוהל, עלה להר סיני, שם את האוהל שלו שמה, אני מחכה שמשה רבנו ירד. פנחס לא עשה ככה, עשה בטלפון תזכורת, עוד ארבעים יום, טלפון צלצל, פנחס רץ להר. הוא רואה את משה רבנו יורד עם לוחות הברית. אתה יודע איזה מרגש את זה, משה רבנו ירד עם לוחות הברית.
רב משה תגיד לי איזה הלכה טרי ששמעת מהאלוקים עכשיו, עכשיו עכשיו תגיד לי משהו טרי מעכשיו. אמר לו שמעתי הבועל ארמית קנאים פוגעים בו.
זה הלכה של בין הזמנים, זה הלכה של בין הזמנים, זה לא הלכה עם לוחות הברית.
וההלכה הזאת הצילה את כל כלל ישראל. איזה הלכה זאתי, מישהו פעם היה חושב ללמד כזו הלכה, וההלכה הזאתי הצילה את כל כלל ישראל, איזה נורא הזה.
כמה בן אדם צריך לדעת, להעריך כל חיזוק, כל פעולה שהוא עושה, גם אם נראה לך זה תפל, לא חשוב, לא מעניין, תדע זה משפיע, מאוד מאוד משפיע.
היו לי עוד כמה סיפורים, ברחו לי מהראש, ברחו מהראש. יזכה אותנו השם, שזכות רבי שמעון בר יוחאי, זכות כל הצדיקים תשמור אותנו ואת כל כלל ישראל, לישועות גדולות, לברכות מרובות, להצלחות, לסייעתא דשמיא גדולה, אמן ואמן.