שיעור 9

במצווה אחת קונים עולמות

סוכות תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. האושפיזין מגיעים דווקא לסוכה הפשוטה

האושפיזין באים לבקר אותנו במקום בו איננו מרגישים בנוח, בסוכה הפשוטה והלא מסודרת.

2. ההלכה המיוחדת של סוכה ותפילין

סוכה ותפילין הן המצוות היחידות שבהן ההלכה פוטרת במקרה של "מצטער".

בסוכה עלינו להרגיש בנוח כמו בבית, ולא לסבול מקור, חום או חוסר נוחות.

3. התבטלות מוחלטת בסוכה

הרבי מקוצק אומר שאם נכנסים לסוכה עם תחושת צער, עדיף לצאת.

הסוכה דורשת מאיתנו התבטלות מוחלטת למצווה, ללא שום הפרעה.

4. האם יש מצווה לאכול בסוכה כל שבעת הימים?

החפץ חיים מסתפק אם יש מצווה נוספת לאכול בסוכה בכל ימי החג, כמו בפסח.

5. מסירות הנפש לקיום המצוות

הסיפור על נשות השואה שצמו שלושה ימים כדי לקיים את צום יום כיפור, מלמד אותנו על המסירות והדבקות במצוות.

גם הסיפור על הגר"א שהיה מוכן לוותר על העולם הבא כדי לענות אמן אחד, מדגיש את חשיבות המצוות.

6. כל מעשה קטן למען המצוות שווה עולמות

כל התאמצות וכל פעולה למען קיום המצוות, שווים עולמות ומזכים אותנו בשפע רב.

7. לנצל את ימי החג לעבודת ה' מתוך שמחה

עלינו לנצל את הזמן הקדוש של סוכות לעבודת ה' מתוך שמחה ודבקות, ללא הפרעה מקשיים חיצוניים.

בסופו של דבר, כל התאמצות וכל מעשה קטן למען המצוות, שווים עולמות ומזכים אותנו בשפע רב. על כן, עלינו לנצל את ימי החג הקדושים לעבודת ה' מתוך שמחה ודבקות, ללא הפרעה מקשיים חיצוניים.

הסיפורים בשיעור

כותרת: הסוכה הניצולה שהפכה למקום אירוח

יהודי אחד נאלץ לבנות את סוכתו בין קוצים עקב התנגדות שכנו. באותה שנה פרצה שריפה שכילתה את רוב סוכות השכונה פרט לסוכתו הקטנה. השכן, שסוכתו נשרפה, התארח בסוכה הניצולה והודה לבעליה על שבזכותו הוא יכול לחגוג את סוכות.

כותרת: שלושה ימי צום שהובילו לאריכות ימים

שתי אחיות במחנה בשואה רצו לצום בכיפור, אך לא ידעו את התאריך. בעצת הגברים, הן צמו שלושה ימים ברציפות כדי להבטיח שאחד מהם חל בכיפור. למרות התנאים הקשים, הן זכו לחיים ארוכים - האחת עד גיל 95 והשנייה עד 99.

כותרת: הגר"א והכמיהה לקיום מצווה אחת נוספת

לאחר פטירת הגר"א, תלמידיו התקשו לחגוג שמחת תורה. רבי חיים מוולוז'ין סיפר להם שהגר"א מתחנן כעת לוותר על העולם הבא שלו, רק כדי לחזור לרגע לעולם הזה ולקיים עוד מצווה אחת. הוא הזכיר לתלמידים שהם עדיין יכולים לזכות בכך, ועודד אותם לשמוח בתורה.

תמלול השיעור

שבת שלום, מועדים לשמחה, חג שמח! איזה חג גדול זה, אה? פלא! לקראת שום חג אתה לא מנקה את הבית כמו לפסח, קונה את הכלים הכי חדשים. אתה ממש משתגע על החג. שום אושפיזין לא מגיע לבקר אותך. פשוט שאברהם אבינו בכלל לא יבוא. אפילו אל תבלבל, אולי יבוא איזה אורח לאכול וללכת, אבל שאברהם אבינו יבוא? בטוח לא מגיע. אברהם אבינו גם לא יצחק אבינו. פה אתה יוצא מחוץ לסוכה, יוצא מחוץ לבית, יושב בסוכה, איפה שמלא בלאגן. זה שמה מגיעים, שמה מגיעים האושפיזין. איפה שאתה מרגיש שלא מסתדר, לא הולך. יורד גשם, לא ירד גשם, יהיה רוח, לא יהיה רוח. אתה יודע, כל אחד והבלבולים שלו.

שמה מגיעים האושפיזין, איפה שאתה מרגיש שאתה בתוך הבית. וואו, איזה צבע יפה צבעתי את הפס של הכסף, איזה יופי! אל תדאג, שמה לא מגיע אף אחד לבקר אותך. איזה דבר גדול, מגיעים אלינו רק איפה שאתה מרגיש לא הכי מסתדר לך. שמה נמצאים כל האושפיזין.

יש לנו הלכה מיוחדת, שאין אותה בשום מקום בכל ההלכות, חוץ משתי מצוות - מצוות סוכה ומצוות תפילין. במצוות תפילין גם כן, אם לבן אדם קר בראש, יש לו צינון, מותר לו לשים את התפילין על איזה כובע. עד כמה השיעור של הכובע? אבל הרעיון הוא שמצטער פטור מן התפילין, אז מותר לו.

אותו דבר גם לגבי סוכה. עם כל הגדולה של הסוכה הזאת, וואי, איזה דבר גדול! חז"ל נתנו לך פטור. יש פטור של חז"ל. מה הפטור של חז"ל? אם אתה מצטער, אתה פטור מן הסוכה. בדרך כלל, בכל המצוות, כולן הפוך - לפום צערא אגרא. אתה מצטער? עוד יותר טוב, זה עוד יותר משובח. פה לא. פה אסור להצטער. אתה חייב לצאת מהבית, להרגיש בתוך הסוכה טוב, להרגיש טוב בסוכה. אם אתה מצטער מהסוכה, הסוכה לא מתאימה לך. אתה פטור. חז"ל פטרו אותך. למה פטרו? יש מלא סיבות. הסיבה הפשוטה - "תשבו כעין תדורו". בדרך כלל, בן אדם יושב בבית, יושב במקום שנוח לו. אז גם בסוכה צריך שיהיה מקום שנוח לו. אותו דבר.

בשם חידושי הרי"ם מובא, שמכיוון שכתוב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", צריך שיהיה "למען ידעו". בן אדם שהראש שלו נמצא בחום, ביתושים, בזה הוא לא ממלא את ה"למען ידעו". צריך שיהיה "למען ידעו", שהראש יהיה פנוי, רגוע, ואז הוא זוכר את "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל".

אנחנו כל שנה חוזרים, ואני חוזר על זה כל שנה. איזה יופי מה שאמר הרבי מקוצק, נורא נורא. אני אומר לכם, אני כל כך אוהב את זה, נפלא, זה מתוק מדבש. הרבי מקוצק היה אומר: "מצטער - פטור מן הסוכה". אתה נכנס לסוכה ואתה עוד מצטער? אז תצא החוצה, לא צריכים אותך פה. זה הרעיון. בן אדם נכנס לסוכה, בונה את הסוכה, הכל בונה.

הוא נכנס לסוכה, נו ומה? תשמע, עבר לו איזה יתוש כזה, אני מצטער. פטור! תעשה טובה, תצא. לא צריכים אותך פה. בן אדם נכנס לסוכה, צריך להתבטל, להתבטל! אם אתה עוד מרגיש קר, חם, רעב, צמא - לא נכנסת לסוכה של אלוקים. לסוכה של אלוקים לא נכנסת. תצא החוצה, תצא. בן אדם צריך להתבטל למצוות, להתבטל!

אני לא רוצה לספר לכם סיפור. אני אומר לכם, זה סיפור מרגש צער, של סיפור מה זה. לא זה לא צער, זה זה אטום. אטום. אני אומר לכם, אטום. היו שתי נשים אחיות בשואה שהחליטו לצום ביום כיפור. הם מי יכול לצום בכיפור בשואה? אפשר לצום? מה כבר אכלת בשואה? כל השנה זה צום, כל החיים זה צום. שמה קיבלו פרוסת לחם, קצת מים. החליטו שהן רוצות לצום ביום כיפור. טוב, מתי זה כיפור? הן לא יודעות מתי. הכל השתבש להן, הן לא יודעות מתי זה כיפור.

הן הלכו לשאול את הגברים. הלכו לגברים, שאלו הגברים מתי זה כיפור. אמרו להן הגברים: "טוב שבאתן, מחר בלילה מתחיל כיפור, מחר בשקיעה מתחיל כיפור". שתי האחיות, אחת אומרת לשנייה: "יופי, אנחנו מחר צמות יום כיפור". צמו, קיבלו על עצמן. מה שאכלו, זה מה שאכלו. צמו כל כיפור. לפני השקיעה הגיעו הגברים: "טעינו בחשבון, מחר זה כיפור. מחר, לא היום כיפור. טעינו בחשבון, מחר זה כיפור".

נו מה עושים? אחת אומרת לשנייה: "קיבלנו לצום בכיפור, אנחנו צמות בכיפור, לא יעזור כלום". צמו עוד יום. איפה זה היה? יש את הגמרא, מסכת ראש השנה, שמה באחד הדפים הגמרא אומרת שלרב נחמן שמה אמרו לו: "וואי וואי, מחר זה הצום". אמר: "קלים היו יוצאי מצרים מנשרי שמים". טוב, צמו עוד יום. את שומעת? רצו לצום יומיים. איזה פחד זה!

אחרי שהגיעה השקיעה של היום השני, באו הגברים, אמרו: "התבלבלנו, מחר זה הצום". איזה פחד זה! צמו עוד יום, שלושה ימים רצוף צמו בכיפור. עכשיו זה לא כיפור כמו היום, שבן אדם אכל מתחת לשולחן כל כיפור. מה היה להן לאכול בשואה? מה היה להן לאכול? צמו שלושה ימים רצוף כדי לזכות לצום בכיפור.

אחת נפטרה בת 95 בערב כיפור לפני כמה שנים, השנייה נפטרה בערב כיפור תשפ"ד בגיל 99. בערב כיפור שתיהן נפטרו, אחת בת 95, אחת בת 99, בהפרש של ארבע שנים ביניהן. מישהו היה מדמיין לעצמו? בן אדם רעב, אין לו מה לאכול, אתה יכול לצום שלושה ימים? עכשיו זה לא שאתה ישן. אתה נמצא במחנות, אתה צריך לעבוד. גם לעבוד, גם לצום. איך זה היה נראה לך? תגיד, איך זה היה נראה לך? תשמע, זה הכל הפסד, נכון? זה נראה איך שזה נראה, הכל הפסד. אני רק אפסיד, אני רק... זה הכל הולך לאיבוד, לא שווה שום דבר. ובן אדם לא יודע, לא יודע בן אדם. איפה שאתה צם, בן אדם זכה לחיות 99 שנים. איפה שהשכל אומר שאם אתה תצום אתה בטוח מת, שמה בן אדם זכה לחיות 99 שנה.

בן אדם נכנס לסוכה, כל כך התבטלות למצווה. ובן אדם פתאום זה מצטער, זה לא מסתדר לו, זה פה, מפסיד את כל המעלה שלו. היצר הרע נותן לך עכשיו את כל האפשרויות רק שלא תזכה לשבת בסוכה. זה כאלה זכויות ענקיות, שעד שיגיע פסח הבא אין מצווה דאורייתא כזו שתעשה. תקנה נרות חנוכה ב-2500 שקל ותדליק את נרות חנוכה, אחרי הכל זה דרבנן. כל מה שתעשה, עזוב אותך, זה דרבנן. אל תתלהב. ודאי הלהיבו אותך, אבל אחרי הכל דרבנן. אתה תקרא מגילה, אתה תעשה משלוח מנות, ואתה תעשה משלוח מנות, אוהו, צריך איזה מנוף כדי להרים אותו. כל זה דרבנן. דרבנן, אל תתלהב.

לשבת בסוכה, לאכול בסוכה - החפץ חיים הסתפק, כותב החפץ חיים, זה היה לפני 100 שנה, הסתפק: כיוון שבפסח יש מצווה לאכול הרבה, למה? "שבעת ימים תאכל מצות". אומר החפץ חיים, הסתפקתי גם בסוכות, האם גם בסוכות יש מצווה, כל שבעת הימים, לאכול? וכל אכילה תיחשב למצווה? לפני 100 שנה החפץ חיים הסתפק בזה.

בדור שלנו, מה יש בדור שלנו היום? רק אוכל. מה יש היום? איך אמר הרב סופר? היום סוגרים חנויות של ספרים, פותחים חנויות של אוכל. זה מה שיש היום. כל צפת מלאה בפיצות. מה יש בצפת היום? הכל מה, מה יש? אוכל. אוכל זה מה שיש היום.

אז החפץ חיים בזמנו, לא היו אוכלים הרבה. אז הוא הסתפק: האם יש מצווה כזו לאכול הרבה בסוכות? בדור שלנו - תאכל, זו מצווה דאורייתא. איזה דבר גדול! דבר גדול מאוד. זה זכויות שאי אפשר לתאר.

שנה שעברה סיפרנו את הסיפור הזה. זה סיפור מתוק, אני אומר לכם, מתוק הסיפור הזה. זה סיפור שקרה שנה שעברה בנווה יעקב בירושלים. היה שם איזה יהודי אחד שבנה סוכה. אחרי שבנה את הסוכה, הגיע השכן. "מה אתה בונה פה? זה המקום שלי!" אמר: "תשמע, תבנה, מה הבעיה? יש לך פה עוד מקום". "לא, אני ואשתי חונים פה, במקום הזה." "הלא, מה? זוז שלושה מטר." "לא, אני פה בונה."

אמר לו: "תשמע, כבר בניתי, כבר זה..." "אמרתי לך תפרק! מה זה בנית? מה זה גזל? מה שבנית, תפרק." קיצר: "אבל איפה אני אבנה?" "מה זה מה איפה תבנה? תסתדר, תסתדר, מה זה איפה תבנה?" איזה תיקון זה, איזה שכנים טובים יש! לפעמים כאלה שכנים טובים מזכים אותך בכזאת עבודה על המידות, איזה זכויות אלו!

קיצר, מנסה לדבר איתו, אולי בכל זאת... השכן: "תבנה, לא תבנה, בשום מקום תפרק את הסוכה." הכל כבר מלא, איפה עכשיו לבנות? אין איפה לבנות. הכל קוצים, הכל קוצים. הלך, פירק את הסוכה, הביא גרזן, סידר את כל הקוצים, הביא כמה, אני לא יודע, עצים, מה שמצא שם, עצים. בנה סוכה מה שהיה. בנה סוכה גדולה בקוצים שמה, אבל אין מה לעשות. זה מה שיש. ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים.

זה היה שנה שעברה. היתה איזו אישה אחת, הדליקה נרות לרבי מתיא בן חרש, 18 נרות, כפול חי פעמים, הדליקה נרות בסוכה. התחילו החוטים... אתה יודע, אברהם אבינו מגיע לסוכה שלה שתהיה בלי נרות? שאברהם אבינו התרגש ממנה, הדליקה מלא נרות. אתה יודע, הבד של הסוכה עף, נדבק בנרות, והסוכה נשרפה. ועוד 10 סוכות קדימה נשרפו. לא אחת נשרפה, 10 סוכות נשרפו! מה נשרף עוד? הסוכה של השכן ההוא, הוא היה שלישי בתור. גם הסוכה שלו נשרפה. כל פחם היה לו, פחם. הסוכה היחידה שנשארה בשכונה זו הסוכה הקטנה שבקוצים, שמה האש לא הגיעה.

והבן אדם ההוא הלך לשכן, אמר לו: "אתה מוכן לבוא להתארח אצלי בחג? אתה מוכן לבוא? הזכית אותי שאני אזכה לבנות סוכה. שאם הייתי נשאר פה, גם הסוכה שלי הייתה הולכת לאיבוד."

כמה בן אדם יכול להרוויח... "פרוס עלינו סוכת שלומך".

אני מסיים בעוד כמה סיפורים. השבוע חל יום פטירתו של הגר"א. את הסיפור הזה סיפר החפץ חיים. שמעתי אותו מאבא שלי, תלמיד של אבא של החפץ חיים, תלמיד ישיבת וולוז'ין, שהוא שמע את זה מרבי חיים מוולוז'ין. ככה הוא סיפר:

הגר"א, בשנה שנפטר, הגיע זמן שמחת תורה. התלמידים כולם בכו: "מה שייך להוציא ספר תורה אם אין זה הרבי שילמד אותך תורה? מה זה, מה זה שווה להוציא ספר תורה אם אין לך רבי שילמד אותך תורה?" והתלמידים בחרו שלא תהיה שמחת תורה.

עמד רבי חיים מוולוז'ין על הבימה, דפק על השולחן, והוא שאל: "רבותי, רציתי לשאול, איפה אתם חושבים שנמצא עכשיו הגר"א, הרבי שלנו? איפה הוא נמצא עכשיו?" וכולם בכו ובכו, כולם. ואז הוא הצביע לאיזה תלמיד אחד: "תגיד לי, מה אתה בוכה? איפה נמצא עכשיו הרבי שלנו הגר"א?" ואז הוא אמר: "מה נפקא מינה? אם הוא נמצא איתנו או לא נמצא איתנו?"

ואז אמר לו רבי חיים: "אני אגיד לך איפה הוא נמצא. הרבי שלנו הגר"א נמצא מתחת לכיסא הכבוד, בוכה, מתחנן, מוכן לוותר על כל חיי העולם הבא שלו." ואתם יודעים שיש לו עולם הבא, 78 שנים בלי ביטול תורה, מפחיד מאוד. הלוואי עלינו רק שעה אחרונה, רק שעה אחרונה מתוך 78 שנים. מה זה, זה פחד פחדים, מה זה? הגר"א בגיל 12 ברא ספר היצירה. התחיל לברוא ספר היצירה בגיל 12. משהו שזה לא נתפס, לא נתפס, באמת לא נתפס.

"הוא עומד מתחת לכיסא הכבוד, מתחנן, מוכן לוותר על כל העולם הבא שיש לו, בשביל שיזכה לרדת לעולם הזה, רק כדי שיגיד משנה אחת, זהו. משנה אחת, זהו. לא יותר מזה. והקדוש ברוך הוא אמר לו: 'אין לך זכות. אחרי שנפטרת מהעולם, אין לך זכות יותר.' ואז הוא מתחנן, עומד שם מתחנן. הוא מוכן גם להיות בעל ייסורים, גם בעל ייסורים הוא מוכן להיות, ולוותר על כל העולם הבא שלו, ועל כל זה, כדי לזכות לענות פעם אחת 'אמן יהא שמיה רבא', יהי רצון ששמו של הקדוש ברוך הוא, שמו הגדול, יהיה מבורך לנצח נצחים. זהו, פעם אחת, פעם אחת. והקדוש ברוך הוא אמר לו: 'אין לך זכות, אין לך זכות.'"

ואז הוא אמר שהוא מוכן לרדת לעולם הזה גם בתור סומא, חשוב כמת, אני כלום, בעל ייסורים גדול, וגם לוותר על כל העולם הבא שלו, בשביל שפעם אחת, אם מישהו יברך 'המוציא לחם מן הארץ', אני אענה 'אמן'. פעם אחת, פעם אחת אמן, שמישהו יברך 'מוציא', אני אגיד 'אמן אמת, שהקדוש ברוך הוא מוציא לחם מן הארץ'. והקדוש ברוך הוא אמר לו: "אין לך זכות."

איזה פחד זה! ואז הוא אמר שהוא מוכן לרדת לעולם הזה גם בתור סומא, גם בתור אילם, וגם בעל ייסורים. אפילו לדבר הוא לא יכול, אבל אם מישהו יברך איזו ברכה, הוא יכול להרהר. להרהר הוא יכול, ושני עלי גפן מהרהור זה כמו דיבור. וגם על זה מוכן לוותר, על כל מה שיש לו, שפעם אחת יהיה לו הרהור אחד. והקדוש ברוך הוא אמר לו: "אין לך זכות."

ואז סיים רבי חיים מוולוז'ין: "זה הרבי שלנו, אבל אנחנו עוד חיים. אנחנו יכולים לזכות בעוד משנה אחת, עוד 'אמן יהא שמיה רבא' אחד, עוד אמן אחד, עוד מחשבה אחת טובה, עוד הרהור אחד טוב. כמה אפשר לזכות!" נפתחו הלבבות ונפתח ההיכל, ויצא ספר תורה, והייתה שמחה גדולה מאוד מאוד.

השנה הזאת רבי חיים הבין שהגר"א מוכן לוותר על הכל, על הכל מוכן לוותר, רק כדי שירד להגיד משנה אחת, מצווה אחת, לענות אמן. איזה זכויות אלו!

בן אדם נמצא בסוכה, מוקף ברכת ה', ופתאום מגיעים היצרים, מגיעים הבלבולים. נראה לו להסתפק, יש זה, פתאום הוא מתחיל להתבלבל. אל תתבלבל! תהיה חזק! בן אדם מרוויח, זה רווח, זה רווח נקי. מה בן אדם יכול להרוויח ממצוות? עולמות! מה שבן אדם יכול להרוויח!

לכן, כל אחד יראה שבחג הזה, יש לנו עכשיו חג, שבעה ימים של חול המועד, שכל אחד ייראה, דבר ראשון להתפלל טוב, ללמוד טוב, לאכול טוב. לאכול טוב, צריך גם שהאכילה תהיה טובה. כי אחד הדברים שבזה את המועדים זה מי שאוכל אוכל של יום חול. מי שאוכל בחג אוכל של יום חול, נקרא גם כן מבזה את המועדים. שירגיש, שכל אחד ירגיש שהחג הזה באמת שיעבור בשמחה. ומה שתעשה כדי שיהיה טוב החג הזה, כולו נחשב למצווה. הוא לא נחשב מצווה.

ואם חם לך וקר לך, אל תתבלבל. כותב הכף החיים, שכשבן אדם בונה את הסוכה ומזיע, בזה מוחלים לו על כל העוונות, רק על הבנייה של הסוכה. ואם אתה יושב בסוכה - אוהו, חוץ ממה שמוחלים לך, כמה זכויות מוסיפים לך עוד! לכן כל אחד יראה להתחזק בחג הזה, לא להתבלבל. זה חג מלא שמחה.

יזכה אותנו השם שנזכה באמת שהאושפיזין יגיעו לסוכות שלנו, ובאמת ירגישו טוב בסוכה שלנו, באמת שירגישו טוב. שבאמת נלך בדרכיהם של אבותינו הקדושים, שנזכה באמת לעבוד את ה' בשמחה. שנזכה שהחג הזה יהיה מלא שמחה, מלא חירות, מלא שמחות, מלא קדושה. שישפיע עלינו קדושה גדולה, שמחה אמיתית, ישועות גדולות, ברכות מרובות. אמן ואמן.