שיעור 90

ל"ג בעומר - רבי שמעון בר יוחאי

פרשת אמור תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. השלכות המעשים הקטנים

לכל מעשה, גם הנראה פעוט, יש השלכות רחבות ובלתי צפויות. דוגמאות: סיפור לשון הרע על רשב"י שהוביל לגזירת מוות ו-13 שנים במערה; שאלה פשוטה על תפילת ערבית שהובילה להדחת רבן גמליאל וריבוי תורה; מחמאה קטנה ("פששש") לילד על חולצה חדשה ששינתה את כל חייו.

2. חביבות המצוות ועוצמתן

מצווה הנעשית בחביבות וברצון מקבלת ערך עצום מעבר לערכה הבסיסי. כאשר יהודי מקיים מצווה בשמחה ובחביבות, היא מגינה על כל הדור. ראיות: השארת לקט שכחה ופאה נחשבת כבניית בית המקדש; מצוות שופר בחביבות מסתתמות טענות השטן; "חביבה מצווה בשעתה" דוחה אפילו שבת.

3. חיבה בעבודת ה'

חיבה וחמימות ביחס למצוות ובקשר עם הקב"ה הן משמעותיות יותר מהמעשה עצמו. דוגמאות: "בני, ראה כמה מצוות חביבות על עם ישראל" הרגיע את רבי אלעזר; יום טוב נקבע על דיבור בחיבה של הקב"ה למשה אחרי שכלו מתי מדבר.

4. ההבדל בין התחייבות ליכולת בחירה

ערך ההתחייבות המוחלטת גבוה משמעותית מקיום מצוות כשיש אפשרות לברוח. רבי שמעון נגזר עליו להישאר במערה (אין פת בסלו), בעוד רבי אלעזר בחר להישאר (יש פת בסלו). למרות שרבי אלעזר גדול יותר בכיבוד אב, עולים לקברו של רבי שמעון דווקא בשל ההתחייבות המוחלטת שלו.

5. כוחה של קבלה והתחייבות

התחייבות אישית, אפילו קטנה, יש לה עוצמה רבה להביא ישועות. דוגמה: האמא החילונית שהתחייבה לשמור חצי שעה של שבת, ובזכותה נולדו חמישה ילדים לבנה שהרופאים אמרו שלא יוכל להוליד.

6. ראיית הטוב במעטים ולא הרע ברבים

ללמוד לראות את הטוב בפרטים הקטנים במקום להתמקד ברע הרווח. רבי שמעון הרגיע את בנו רבי אלעזר כשהראה לו זקן עם שני הדסים ולא התמקד באלפים שאינם שומרים מצוות.

7. כיבוד אב מופלא של רבי אלעזר

רבי אלעזר הצטרף לאביו במערה למרות שלא היה חייב, כדי שלאביו לא יהיה לבד. זהו כיבוד אב ברמה עילאית - לשבת 13 שנים במערה למרות שהיה יכול להימנע מכך.

הסיפורים בשיעור

1. המחלוקת על הרומאים והבריחה למערה

רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, רבי יוסי שתק, ורבי שמעון גינה אותם. יהודה בן גרים סיפר את הדברים, והרומאים גזרו: "יהודה שעילה יתעלה, רבי יוסי ששתק יגלה, רבי שמעון יהרג". כתוצאה מכך, רבי שמעון נאלץ להסתתר במערה 13 שנים.

2. תפילת ערבית רשות או חובה

רבי שמעון (בהיותו תלמיד) שאל את רבי יהושע אם תפילת ערבית רשות או חובה, וקיבל תשובה שהיא רשות. לאחר מכן שאל את רבן גמליאל שענה שהיא חובה. העימות הפומבי שיצר בין החכמים הוביל להדחת רבן גמליאל מהנשיאות ולשינויים גדולים בבית המדרש, כולל כניסת 2,800 תלמידים חדשים.

3. החולצה החדשה והאדמו"ר מגור

ילד יתום שאמו חסכה בקושי כסף לקנות לו חולצה חדשה לראש השנה. הילד ציפה שיחמיאו לו בבית הכנסת, אך איש לא שם לב. בדרכו הביתה, ראה את האדמו"ר מגור ועמד בתור לברכה. כשהגיע תורו, האדמו"ר אמר "פששש... איזה חולצה!" וגרם לו אושר עצום. הילד התמלא מוטיבציה, הצליח בתורה, ולימים הפך לראש כולל גדול.

4. היציאה מהמערה והזקן עם שני ההדסים

אחרי שרבי שמעון ובנו יצאו מהמערה אחרי 13 שנה, כל מקום שהביטו בו נשרף בגלל קפדנותם. נשלחו בחזרה למערה לעוד 12 חודשים. כשיצאו שוב, רבי אלעזר עדיין היה קפדן ושרף. בערב שבת, ראו זקן רץ עם שני הדסים. כששאלו למה שניים, ענה: "אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'". אז אמר רבי שמעון לבנו: "ראה כמה מצוות חביבות על ישראל", ונרגע רבי אלעזר.

5. לקט שכחה ופאה

רש"י מסביר שמי שמשאיר לקט שכחה ופאה לעניים, אפילו שמדובר בשיבולים בודדות בשווי פעוט, נחשב לו כאילו בנה את בית המקדש והקריב עליו את כל הקורבנות. זה משום שזו מצווה שאיש לא משבח אותו עליה, והיא נעשית בינו לבין אלוקים.

6. מסתתמים טענותיו של השטן

הגמרא מסבירה שתוקעים בשופר כשיושבים וכשעומדים כדי לערבב את השטן. רש"י מפרש שכאשר השטן רואה איך ישראל מחבבים את המצוות ושומעים קולות שופר מעבר למה שמחויבים, מסתתמות טענותיו. אפילו השטן, שאסף עוונות כל השנה, נאלם דום מול חביבות המצוות.

7. חזרת הדיבור למשה בחיבה

הגמרא אומרת שבט"ו באב חזר הדיבור למשה רבנו. רש"י מסביר שה' תמיד דיבר אל משה במשך 40 שנה, אך לאחר שכלו מתי מדבר, חזר לדבר אליו בחיבה ולא ביובש. על בסיס שינוי זה נקבע ט"ו באב כיום שמחה, שעל פי הגמרא לא היו ימים טובים לישראל כמותו.

8. רבי אלעזר במערה עם אביו

רבי אלעזר הצטרף לאביו רבי שמעון במערה, למרות שהגזירה לא נגזרה עליו. הוא יכול היה להימנע מהסבל והבידוד, אך בחר להישאר עם אביו 13 שנה בתנאים קשים. למרות מעשה כיבוד האב העצום הזה, אנשים עולים לציון רבי שמעון ולא לציון בנו, כי האב היה מחויב לברוח, בעוד הבן תמיד יכול היה לצאת.

9. נרות השבת והילדים שנולדו

אברך חוזר בתשובה ואשתו לא הצליחו להביא ילדים, ופרופסורים אמרו שאין סיכוי. הוא ביקש מאמו החילונית לשמור שבת, והיא סירבה. לבסוף הסכימה להדליק נרות שבת ולהימנע מהדלקת טלוויזיה למשך חצי שעה בכל שבת. הרב מספר שלמרות התחייבות קטנה זו, נולדו לזוג חמישה ילדים במשך שמונה שנים.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב. השבוע היתה ההילולא של רבי שמעון, אז אני הכנתי על רבי שמעון. שכחתי להכין על פרשת אמור, הכנתי על רבי שמעון.

את הסיפורים של רבי שמעון כולם מכירים, אבל אני רוצה לקחת את הסיפורים האלו, איך אפשר להשתמש בהם בשבילנו. הגמרא במסכת שבת מספרת שישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון, ישבו ביחד. רבי יהודה שיבח: "וואו, כמה הרומאים עושים, איזה יופי. מה הם עושים לנו פה? איזה גשרים, איזה כבישים, איזה עניינים". רבי יוסי שתק. רבי שמעון אמר: "מה, אתה חושב שהם עושים בשבילך משהו? ככה אתה חושב? רשעים גמורים אלו עושים רק בשביל הכיס שלהם. הכל לקחת מכס ולקחת עניינים".

היה שם יהודה בן גרים, סיפר את זה. רש"י כותב: או לתלמידיו או לאביו ואמו. לא סיפר את זה לאף אחד. או בבית מדרש סיפר את זה לתלמידים, או לאבא ולאמא בבית סיפר להם את זה. הגיעו הדברים לרומאים, הגיעו, אמרו: "יהודה שעילה יתעלה, רבי יוסי ששתק יגלה, רבי שמעון יהרג".

ובגלל זה רבי שמעון היה במערה 13 שנים. היית מדמיין לעצמך שדברים שדיברת בבית מדרש, או דברים שאמרת לאבא ולאמא,בזה לקחת את גדול הדור, שמת אותו במערה 13 שנים? אתה יודע איזה נורא זה? הוא לא חייך שם. זה לא היה כיף שם להיות שם. זה לא היה כיף להיות שם. זה היה צער גדול מאוד. חז"ל אומרים צער מערה. זה היה צער גדול.

13 שנים. ידעת שאשתו הייתה עגונה 13 שנים? הוא ברח בלי להשאיר עקבות. איזה אסון נורא זה? אנחנו מסתכלים רק על הסיפור ככה, אבל אנחנו לא מבינים... אתה לא שם לב שזה לשון הרע, שדיברו על זה לשון הרע. אבל מה שסיפרת לאחרים, ראית מה זה יכול לגרום? ראית איזה השלכות יכולים להיות על סיפור אחד כזה שנראה לך סתם סיפור שסיפרת. איזה השלכות יכולות להיות?

בשבילנו, כל אחד מאיתנו יודע שכל תוכנית שאתה עושה, כל פעולה שאתה עושה... תסתכל לפעמים אתה לא יודע איזה השלכות יכולים להיות מדבר כזה פשוט.

הגמרא במסכת ברכות, כולם מכירים את זה. מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע: "רבי, תפילת ערבית רשות או חובה?". אמר לו: "רשות". הלך לרבן גמליאל: "תפילת ערבית רשות או חובה?". אמר לו: "חובה". "רבי, יש אחד מהתלמידים אמר לי רשות". אמר: "כן יכנסו כולם, נדבר". נכנסו כולם, עמד השואל ושאל: "תפילת ערבית רשות או חובה?". רבן גמליאל אמר: "חובה". "יש מישהו שחולק עלי?". עמד רבי יהושע אמר: "אף אחד לא חולק". "כן אבל משמך אמרו לי שאתה אמרת רשות". שתק רבי יהושע. אמר לו: "טוב רבי יהושע, תעמוד". הורידו את רבן גמליאל מהנשיאות.

את מי נשים? את רבי אלעזר בן עזריה. הוא עשירי לעזרה. הוא עשיר, הוא תלמיד חכם. הכל יש בו. טוב אבל אין לו זקן לבן. גדלו לו באותו יום 18 שורות של זקן לבן. איזה יופי, ממש נפלא. הורידו את השומר של בית המדרש, כל מי שרוצה יכול להיכנס. כמה נכנסו? מחלוקת בגמרא. יש אומרים 400 ספסלים, יש אומרים 700 ספסלים. 700 ספסלים, 700 כפול 4 אנשים - 2800 תלמידים חדשים הגיעו. איזה ריבוי תורה זה היה. אתה יודע מה זה, איזה עוצמה זה היה. היום אתה הולך לישיבה, אם יש לך איזה 400 תלמידים אתה נבהל. לא יודע מה היה לפני כן, אבל תוסיף את ה-2800 תלמידים שהיו.

טוב, באותו יום נשנתה מסכת עדויות. רבן גמליאל ראה מי זה רבי יהושע, אמר: "אני אבקש סליחה מרבי יהושע". הלך לבקש סליחה מרבי יהושע והכל היה בסדר. אמרו: "טוב נחזיר אותו לנשיאות, את רבן גמליאל". איך נחזיר אותו לנשיאות? כמה ידרוש? אז רבן גמליאל ידרוש שלוש שבתות לפי הגירסה בגמרא – ר"ג שלוש שבתות, רבי אלעזר בן עזריה שבת אחת. ככה זה הסיפור שהיה.

והגמרא מסיימת: "תנא, אותו תלמיד רבי שמעון בר יוחאי הווה". אני לא מבין, לא מבין! אם אתה רוצה לספר שאותו תלמיד זה רבי שמעון, תגיד מהתחלה מי זה "ורבי שמעון שבא לפני רבי יהושע"? אני לא מבין. אם אתה לא רוצה לספר מי זה כי זה לשון הרע, אתה יודע, סכסוך בין החכמים, לא נעים לספר, אז אני לא מבין בכלל למה הגמרא החליטה בסוף הסיפור לספר מי זה התלמיד ששאל וסיבך את כל העניינים. למה?

למה? שאלה הזאת שואלים האחרונים, כמדומני בשם הבן איש חי, כמדומני, אומרים האחרונים: תשמעו, זה יסוד. אני אומר לכם פצצה, פצצה, פצצה. אני אומר לכם זה לא משהו, זה פצצה.

תראה, רבי יהושע, רשב"י הגיע לפני רבי יהושע, שאל אותו: "תפילת ערבית רשות או חובה?". מה התשובה על השאלה הזאת? מילה אחת. או רשות או חובה. זהו, זה התשובה. שאלה אחת יש, פשוטה שבעולם. הכי פשוטה שבעולם. "תגיד לי הרבי, תפילת ערבית רשות או חובה?". הכי פשוט. מה התשובה של השאלה הזאת? מה התשובה? מילה אחת. או רשות או חובה.

היית מאמין לעצמך שבגלל השאלה הזאת יורידו את רבן גמליאל מהנשיאות? מישהו פעם מדמיין על שאלה אחת: "תפילת ערבית רשות או חובה", יורידו את רבן גמליאל מהנשיאות? היית מדמיין לעצמך שבאותו יום ישימו את רבי אלעזר בן עזריה בחור בגיל 18, ישימו אותו נשיא ישראל, יגדלו לו 18 שורות זקן לבן? יכול להיות? היית מאמין שהצטרפו לבית מדרש 2800 תלמידים? תגזים, מסכת עדויות שנכתבה בש"ס זה בגלל הסיפור הזה? הגזמת הפעם. לא יכול להיות, לא יכול להיות. לא מסתדר, לא מסתדר בכלל, לא מסתדר.

"תנא אותו תלמיד". נקודה. ובאותו זמן הוא היה תלמיד. מה הוא היה תלמיד? יהודי, ילד קטנצ'יק חמוד כזה. אבל כשהוא ראה איזה מהפכה זה עשה בעולם לדורות משאלה פשוטה, מזה הוא צמח להיות רבי שמעון בר יוחאי. זה מה שחז"ל באו להגיד. "אותו תלמיד" – רואה אותו תלמיד, באותו  זמן הוא היה תלמיד, אבל תראה איזה מהפכה נעשה בעולם, איזה מהפכה נעשה. על מה? על שאלה פשוטה, שאלה הפשוטה.

לכן, שבוע שעבר זה מצטרף שדיברנו שהבן איש חי כתב על הרשב"י באות ח' בפיוט ואמרתם כה לחי, "חידש כמה הלכות". אז שאלנו: "נו, זה רבי שמעון? חידש כמה הלכות? זה רבי שמעון?". אז תראה מה הלכה אחת יכולה לעשות, מה הלכה אחת עשתה בעם ישראל. איזה שינוי שאי אפשר לתאר אותו. איזה השלכות יש לכל מעשה שבן אדם עושה.

סיפר הרב צבי מאיר זילברברג, הייתי בפריז, נכנסתי לאיזה כולל להתרים. נכנסתי לאיזה כולל, היה שם קרוב ל-100 אברכים, ראש כולל מבוגר, ממש רב, ישיש, קראו לו, תלמיד חכם גאון, גאון. התפעלתי ממנו מאוד, ממש התפעלתי ממנו מאוד מאוד. בדרך שאנחנו מדברים אז הוא אומר לי - 'אני רוצה לספר לך סיפור אישי עלי'. הוא אומר: "אני כשהייתי ילד קטן, אולי שבע שמונה הכי הרבה, אבא שלי נפטר, ואבא היה מפרנס את הבית, ואמא הייתה קשת יום, לא היה בבית מה לאכול,בסדר מה שהיה אכלנו, אתה יודע, לבשנו מה שהיה, זה מה שהיה. זה היה יום אחרי פסח, אמא באה הביאה איזה קופסה ואמא אמרה לי: 'אני שמה קופסה, כל יום אני אשים בה 10 אגורות, חצי שקל, שבעזרת השם בראש השנה אני אקנה לך חולצה חדשה'".

"וואו, אני כל יום הייתי מגיע, מסתכל על הקופסה, הייתי רואה שהתמלא עוד 10 אגורות, 20 אגורות. הייתי מתמלא. עד שבאמת, הגיע ראש השנה. כשהגיע ערב ראש השנה, אמא לקחה אותי לחנות קנינו חולצה חדשה לחג. וואו, אני אומר לאמא: 'אמא, את יודעת? היום אני אלך לבית כנסת, כל האנשים יגידו לי 'תתחדש, איזה חולצה חדשה יש לך'. אני לבשתי את החולצה ורצתי בשמחה לבית כנסת. חיכיתי לפגוש אנשים שאנשים יגידו לי: 'וואו איזה חולצה חדשה, תתחדש'. מה אני אגיד לכם? אף אחד לא התייחס אליי. אף אחד כפשוטו. אף אחד לא התייחס אליי בכלל, בכלל, בכלל לא".

"אמרתי, טוב, אולי בסוף התפילה אנשים בסוף התפילה, ייגמר התפילה, מישהו ייגש אליי יגיד לי 'תתחדש'. גם זה לא. אף אחד לא ניגש אליי. וואו הייתי כזה מאוכזב. מה אני אספר לאמא? מה אני אספר? אמא קנתה לי חולצה חדשה אחרי חצי שנה. מה אני אספר לאמא? מה?

אני הולך בדרך, אני רואה קבוצה של אנשים, אני שואל: 'מה זה פה?'. 'פה מחכים לברכה מהאדמו"ר מגור, הבית ישראל מגור. כולם מחכים לקבל ברכה ממנו'. אמרתי: 'כן? גם אני רוצה לקבל ברכה!'. עמדתי בתור כמו כולם, ואנחנו אומרים, התור מתקדם, מתקדם, מתקדם. הגיע התור שלי, איך שאני מגיע לתור שלי, פתאום האדמו"ר אומר לי: 'פששש... איזה חולצה'".

"אני לא יודע אם היה בן אדם יותר מאושר ממני בעולם. לא יודע, לא יודע. אני רצתי הביתה, רצתי, לא יודע איפה דרכתי, איפה קפצתי. רק להגיד: 'אמא, אמא, האדמו"ר אמר לי תתחדש. עשה לי פששש...'. היה לי תענוג, התענוג הגדול ביותר בחיים זה היה לי הרגע הזה".

"מאחרי ראש השנה הרגשתי שאני פתאום מישהו אחר. נהיה לי חשק ללמוד. והתחלתי ללמוד. היינו בחורים פשוטים. ברוך השם מישהו הציע לי איזה הצעה אחת מצרפת והשתדכנו. חמי אמר לי: 'תבוא אלינו לצרפת'. פתח לי כולל גדול. חמי יש לו ברוך השם הון תועפות, מחזיקים את הכולל, תדע לך, רציתי להגיד לך, כל זה, מה שהאדמו"ר עשה לי 'פששש...' ככה על החולצה, משם התחילה כל ההצלחה שלי".

בן אדם לא יודע, לא יודע את ההשלכות של המעשים שהוא עושה. לפעמים נראה לך דבר כזה פשוט, כזה פעוט, לא שווה כלום, ואתה לא יודע את ההשלכות של מעשה פשוט שאתה עושה.

אותו דבר גם מי שעושה "פששש..." על המצוות שהוא עושה. וואו איזה דבר גדול.

בפרשה שלנו, באמצע החגים נכנס לקט ופאה. רש"י המקום שואל: "מה? מה קשור פה לקט ופאה? מה זה קשור פה? הייתה פסח ועצרת מצד אחד, כיפורים וראש השנה מצד שני. באמצע נכנס לקט ופאה?".

אומר רש"י: "ללמדך שמי שמשאיר לקט ופאה, כאילו בנה את בית המקדש והקריב עליו את כל הקורבנות". לא יכול להיות! אל תגזים! תגיד לי, כמה זה לקט? שתיים זה לקט, שלוש אינו לקט (פאה פ"ו מ"ה). כמה עולים היום שתי שיבולים? כמה עולה היום שתי שיבולים? היום חצי קילו של חיטה עולה 2 וחצי שקל, מוכנה כבר, כבר פתחו אותה, סידרו אותה במכולת. כמה עולה לעני שתי שיבולים? אם אני מגזים, עם כל עליות המחירים, 10 אגורות.

אתה עוד צריך לטחון את זה. נו, בן אדם השאיר 10 אגורות ברצפה. מה? מה? אתה יודע מה זה? "כאילו בנה את כל בית המקדש והקריב עליו את כל הקורבנות". לא יכול להיות!

אומר: "אתה יודע למה? כי זה מצווה שאף אחד לא עשה לך פששש". אף אחד לא אמר לך איזה צדיק אתה, איזה זכות יש לך, השארת לקט על הרצפה. וואו, זה מצווה שאף אחד לא התייחס אליך, אף אחד, אף אחד! אולי גם ידברו עליך - "השארת רק שתיים? זהו? למה? גם ידברו עליך... אבל נגיד ששתיים השארת, וואו זה מצווה בינך לבין אלוקים נטו, נטו! אה, זה כזה גבוה... "כאילו בנית את בית המקדש והקרבת עליו את כל הקורבנות".

רבי שמעון יוצא מהמערה. כל מקום שהוא הולך, רבי שמעון ורבי אלעזר שורפים. אמרו: "תחזרו, תחזרו למערה". חזרו למערה 12 חודשים. אחרי 12 חודשים יצאו מהמערה. בוא נגיד בשפה שלנו, רבי שמעון נרגע, רבי אלעזר עדיין דינא קשייא. כל מי שבא, לא נראה לו טוב, שורף אותו. עד מתי זה היה? עד יום, עד יום שישי.

יום שישי רואים איזה זקן אחד הולך, רץ עם שתי הדסים. עוצר אותו רבי שמעון: "תגיד לי, למה שתי הדסים?". אומר לו: "למה? מה זה שתיים? זה לכבוד שבת, שיהיה ריח נעים". "בסדר, מספיק אחד". אומר לו: "לא רבי, אחד לזכור, אחד לשמור".

מה אמר לו רבי שמעון לרבי אלעזר? "בני, ראה כמה מצוות חביבות על עם ישראל". מיד נרגע רבי אלעזר. מה אתה מתלהב? אני לא מבין! אני לא מבין את רבי אלעזר! רבי אלעזר יגיד לו: "אבא, מה אתה מראה לי זקן אחד שלוקח שתי הדסים? אני במשך השבוע הזה הראיתי לך 3000 אנשים עם אייפונים, הראיתי לך אנשים בלי כיפות, אנשים לא מניחים תפילין. אתה מראה לי זקן אחד שלוקח שתי הדסים. מה אתה מתלהב מזה? אני לא מבין? מה? אני לא מבין, מה אתה מתרגש מזה עכשיו?".

רבי שמעון התלהב, רבי אלעזר נרגע. מה ראית שהוא נרגע? איי, איי, איי. מה אמר לו? "בני, ראה כמה מצוות חביבות על עם ישראל" כשתראה יהודי אחד מקיים מצווה אחת בחביבות, תדע, היהודי הזה מגן על כל הדור, זה מה שרבי שמעון לימד אותנו, אתה רואה מצווה בחביבות? זה לא עוד מצווה... זה לא עוד... זה מצווה שמגינה על כל הדור כולו!

איפה ראינו דבר כזה? בגמרא במסכת ראש השנה, הגמרא בראש השנה אומרת: "אמר רבי יצחק, מפני מה תוקעים כשהם יושבים ותוקעים כשהם עומדים? כדי לערבב את השטן". איך הוא מתערבב? אז כולם מכירים את התוספות. כותב רש"י: "מתוך שרואה שהמצוות חביבות על עם ישראל, מסתתמים טענותיו".

יכול להיות השונא הגדול שלך, לא עוד אחד, זה לא איזה אחד, אתה יודע, הוא לא מהמפלגה שלך. לא מהמפלגה שלך - שונא שלך! כשאתה ישן הוא ער! הוא מחפש אותך בכל מקום, מכשיל אותך, רוצה להרוג אותך. אין משהו אחר. הוא מחכה ליום המיתה שלך!

אני לא מבין אותו. בן אדם אסף עליך, אתה יודע, במשך השנה ספרים של עוונות. ספרים, ספרים אסף עליך. הגיע ראש השנה. מה הוא רואה? מה הוא רואה? מה הוא רואה? פתאום הוא רואה,   יהודי אחד שמע תקיעת שופר 30 קולות. יצא ידי חובה! לא. לא, אני רוצה לשמוע עוד פעם! למה עוד פעם? לא, זה חביב, זה כיף. אה, ככה? מסתתמים טענותיו.

מישהו פה הסתתמו טענותיו? אני שואל. מישהו פה, שמישהו חייב לו איזה 10 שקל, יראה את חבר שלו שומע 2000 קולות שופר. לא 100 קולות, 2000. תגיד, הוא ימחל לו על 10 שקל? אחי בחיים לא. מה אתה? מה קשור שיתקע עוד 200 קולות? מי זה מעניין?

איי, איי, איי, והשטן מסתתמים טענותיו. סימן שאין לנו הבנה. אין לנו הבנה איזה עומק זה מצווה אחת בחביבות. השטן עם כל הגדולה שלו, כל העבירות שעשינו, מסתתמים טענותיו במצווה אחת בחביבות.

אותו דבר אומר רבי שמעון. הרי מקריבים קורבן עולה בשבת. מקריבים קורבן עולה בשבת. בסדר, מצוין, זה התורה ציוותה, מקריבים. תגיד, אבל למה את האיברים צריכים להקריב בשבת? האיברים אתה יכול להקריב גם במוצאי שבת. אתה יכול, זה יוצא ידי חובה. מה הבעיה? שבת היום! שבת!

אמר רבי שמעון: "חביבה מצווה בשעתה" (פסחים סח:). תשמע, זה עכשיו המצווה שלה, זה עכשיו המצווה. תשמע, זה חביב, תעשה את זה עכשיו! כן! מה זה עכשיו? אבל זה שבת? מה זה חביב? כנגד החביב הזה יש שבת! אבל לא, לא, עזוב אותך. כשהמצווה חביבה, אין שבת! ואם יחול בשבת יום הכיפורים? גם בשבת שיחול יום הכיפורים! נו אז מה? חביבה מצווה בשעתה!

וואו, איזה עוצמה זה! איזה עוצמה זה כשבן אדם עושה מצווה בזריזות! עכשיו זה המצווה? עכשיו אני עושה! זה דבר גדול שאי אפשר לתאר אותו!

יש עוד דבר אחד, אני אגיד את זה במהירות, הגמרא (תענית ל:) אומרת שלא היו ימים טובים לישראל כמו טו באב ויום כיפורים, מה היה בטו באב? אחת הסיבות -  כלו מתי מדבר, כלו מתי מדבר. אבל זו לא הסיבה. רש"י כותב, זו לא הסיבה. אז מה הסיבה העיקרית? ד'אמר מר', מה 'אמר מר'? מיום שכלו מתי מדבר, חזר הדיבור למשה רבנו, זה הכוונה.

אז בגלל שהדיבור חזר למשה רבנו, על זה עושים את זה יום טוב? במקום רש"י שואל - אני לא מבין, מה? 40 שנה אלוקים לא דיבר עם משה רבנו? 40 שנה לא דיברו? מה רש"י כותב? תסתכלו, זה רש"י נורא, הרש"י הזה. אומר רש"י - 40 שנה דיבר איתו יבש. יבש, יבש. אבל מאז שכלו מתי מדבר, 'דיבר איתו בחיבה'. וואו, איזה יופי.

אז לא מבין. בגלל זה? זאת אומרת, תמיד הם דיברו. תמיד דיברו, אתה יודע, אבל דיברו יבש, עכשיו דיברו עם ניגון! ניגון! דיברו עם ניגון! נו, אז מה? אז מה?

אז על זה כותב רש"י - קבעו ימים טובים יותר מסוכות, יותר מפסח, יותר לא היה! לא היה! לא היה! למה? כי עכשיו יש דיבור של חיבה! איזה דבר גדול זה! מה זה חביבות? מה זה חביבות של מצווה?

אני מסיים. מי יותר גדול, רבי שמעון בר יוחאי או הבן שלו רבי אלעזר? אני אומר לכם שרבי אלעזר גדול מרבי שמעון במלא דרגות. תראה, הגזרה נגזרה על רבי שמעון. רבי אלעזר לא חייב בכלל להגיע! לא חייב! מה יגיד לו? אבא, תשמע, אני צריך ללמוד' יש לי חברותא, אבא' יש לי חברותא. יש לי רבנים שאני צריך ללמוד איתם. לא יודע, אבא, אני צריך ללמוד".

אבל רבי אלעזר הלך עם רבי שמעון כדי שיהיה לו נחמד לאבא. שאבא לא יהיה לבד. לא נעים. אתה יודע, אבא לבד בתוך המערה? זה לא נעים, אז אני לא מבין? אתה יודע מה? איזה דרגות אלו? לשבת עם אבא 13 שנים בתוך המערה, בתוך החול. למה? כדי שלאבא יהיה לו כיף.

אז למה כולם עולים לרבי שמעון? אף אחד לא עולה לרבי אלעזר. למה? למה? 13 שנים שתיהם במערה, שניהם במערה ורבי אלעזר עושה טובה לרבי שמעון. איזה כיבוד אב יש לו. נורא, נורא הכיבוד אב! 13 שנים בתוך החול! כל זה הוא עושה למי? כדי שלאבא שלו יהיה טוב. אף אחד לא עולה לרבי אלעזר? אף אחד לא עולה לרבי אלעזר? לא יכול להיות! קושיה גדולה. אני אומר לכם זו קושיה פצצה.

רבי שמעון אין לו פת בסלו, הוא לא יכול לצאת מהמערה, אם הוא רוצה או לא רוצה הוא לא יכול לצאת. הוא רוצה לצאת, הוא לא יכול לצאת! הוא לא יכול! למה? יהרגו אותו. רבי אלעזר, אם הוא רוצה לצאת, יכול לצאת. בסדר, הוא לא יצא. אבל אם הוא רוצה לצאת? הוא יכול לצאת! אה, אם יש לך פת בסלו, זה כבר לא רציני. לא, לא רציני, לא רציני.

אתה צודק, היית במערה 13 שנים כמו אבא. מהמערה לא יצאת בכלל, נשארת איתו הכל. אבל עצם הדבר שיכלת לצאת, יכלת לצאת, זה כבר לא מדרגה גבוהה! רבי שמעון לא יכול לצאת! וזה כל העניין של קבלות.

למה שאתה שומע בן אדם מקבל איזה קבלה? אה, נפתחים הישועות. מה? מה, מה, מה, מה העניין? מה העניין? תגיד לי, אתה מוכן גם להתחייב? כל האנשים מוכנים לעשות את כל המצוות בלי נדר. בלי נדר? לא! עם נדר? לא, לא, עד פה, עד פה. למה, למה? לא מוכן להתחייב! "אני מוכן להיות דתי כמו שתרצה, אבל בלי להתחייב". לא, להתחייב, לא, לא. אה, לא להתחייב?

אתה יכול להיות ענק כמו רבי אלעזר, אבל אתה לא... אף אחד לא יעלה לציון שלך. יעלו לציון של רבי שמעון... הוא היה מוכן להתחייב. הוא היה מוכן להתחייב, ללכת עד הסוף.

אני מספר ואני מסיים. סיפר הרב צבי בן פורת. אני מספר את זה בקיצור, יש בזה אריכות גדולה. ובקיצור, הוא סיפר שיום אחד הגיע בחור לישיבה, הגיע לשבת. משבת לאט לאט נדלק. נדלק הניצוץ ויום אחד החליט שבאמת הוא נשאר בישיבה. נשאר בישיבה, התחזק מאוד. באמת עזב את העבודה, היה מרוויח הון תועפות, עזב את הכל! חזר בתשובה שלמה מאוד.

שלוש שנים, משהו כזה, מצא את השידוך שלו והתחתנו. הוא היה בגיל 34, הכלה הייתה בת 28, והשתדכו. ארבע שנים עברו, אין ילדים... הלכו, שלחו אותם לכל מיני פרופסורים, שני פרופסורים גדולים מאוד, שניהם אמרו להם פה אחד, ילדים בגלגול הזה לא יהיה לכם! אין גם אחוז אחד שיכולים לעשות משהו! אין שום דבר!

הוא סיפר- נסעתי לאמא שלי לראש השנה, אמא שלי אישה חילונית, אבל מה זה חילונית? חילונית גמורה! אמא שלי מאוד הצטערה, מאוד, מאוד הצטערה. אמא אומרת לי בראש השנה: 'תגיד לי, מה אני אעשה בשבילך שיהיה לך טוב? שיהיה לך ילדים?'"

אמרתי לה 'אמא, תשמרי שבת!'. 'תשמרי שבת'? 'די, די, די, די, תפסיק להגזים. תפסיק! לא, את יודעת מה, אמא? אל תשמרי שבת, אבל לפחות תדליקי נרות שבת. תדליקי נרות שבת, וחצי שעה שהנרות דולקים, חצי שעה, אל תדליקי את הטלוויזיה, זהו! זה הבקשה.

'אה, יותר מדי גדול בשבילי! לא בשבילי, לא בשבילי! תן לי משהו שאני יכולה לזרום איתו, לא רוצה משהו גדול, טוב, אמא, אין לי מה להגיד לך, זה מה שיש לי, לא יודע מה להגיד לך.

טוב, לפני יום הכיפורים האמא אומרת להם: אני חשבתי על זה. אני מוכנה להקריב את עצמי בשביל שיהיה לכם ילדים. אני בעזרת השם אתחיל להדליק נרות שבת, וחצי שעה לשמור שבת. זה הסיפור. זה מה שהיא אמרה.

סיפר הרב צבי בן פורת - מאז עבר שמונה שנים. עבר מאז שהיא שומרת חצי שעה של שבת, זהו! ולאברך הזה נולדו חמישה ילדים.

הוא אומר: "תשמע, אני מכיר מלא אנשים שעשו סגולות אש, אבל יש דבר כזה שבן אדם מתחייב. כשאתה מתחייב, זה משהו אחר לגמרי! מתחייב זה משהו אחר! זה לא אותו דבר! שני אנשים יושבים לומדים ביחד, אחד אמר, אני מכבה את הטלפון, מכבה את הטלפון לא רוצה לשמוע! אני לומד, לומד, לומד! השני אמר, 'אני לא, בסדר, שניהם למדו את כל הארבע שעות. אף אחד לא התקשר אליהם, אי אפשר להשוות! זה לא אותו דבר בכלל! זה רבי שמעון, זה רבי אלעזר! זה שתי עולמות.

מי שיש לו פת בסלו, גם כשהוא ענק, אבל עצם הדבר שיש לך, אתה יכול לברוח. אבל אם אתה מוכן להתחייב, להתחייב, זה משהו שאי אפשר לתאר אותו.

יזכה אותנו השם שזכות רבי שמעון בר יוחאי, זכות כל הצדיקים, ישמרו אותנו ואת כל עם ישראל לישועות גדולות, לברכות, להצלחות. כל אשר תפנו, תשכילו ותצליחו. אמן ואמן. אמן.