בהר בחוקותי תשפ"ה
המסר הנפלא למצוות משמירת השמיטה
שיעור 91
המסר הנפלא למצוות משמירת השמיטה
פרשת בהר - בחוקותי תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- שמיטה כמצווה ייחודית עם שכר בעולם הזה
הגמרא קובעת ש"שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" - אין שכר למצוות בעולם הזה. אולם שמיטה היא המצווה היחידה שהתורה מבטיחה עליה שכר מפורש בעולם הזה: "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". מכאן נלמד שכל המצוות נותנות שכר בעולם הזה, אך יש תנאי אחד.
- התנאי למימוש השכר - מסירות נפש
השכר בעולם הזה מגיע רק כשהמצווה נעשית במסירות נפש. בימי חז"ל, כאשר 95% מהעם היו חקלאים, שמירת שמיטה הייתה כמו יציאה של כל המדינה לחופש ללא שכר (חל"ت). רק כשמקיימים מצווה בקושי רב ובמסירות נפש, אז מתגלה השכר הגדול בעולם הזה.
- סיפור יעקב ממושב שורש - ניסיון וישועה
חקלאי ממושב שורש החליט לשמור שמיטה למרות הקושי הכלכלי והלעג החברתי. לאחר ארבעה חודשי ניסיון קשה, הגיעה הישועה במפתיע: רשויות מע"צ רצו לשכור את שדהו הלא מעובד למחלף תחבורתי תמורת 70,000 שקל לחודש למשך חמש שנים. הסיפור מלמד שאחרי המאמץ והניסיון מגיעות הישועות.
- מצוות היושר במסחר - "אל תונו איש את אחיו"
התורה מצווה שלא לרמות במסחר ולהיות ישר בעסקים. זוהי מצווה בסיסית שבעקבותיה יכולות להגיע ישועות וברכות גדולות, כפי שמראים הסיפורים הבאים.
- סיפור הגנב הערמומי מוויז'ניץ
סיפור על קבצן שמכר לוחות שנה ורימה את הגביר במחילות וערמומיות. האדמור מוויז'ניץ מספר שהכיר אישית את הרמאי הזה, והסיפור בא ללמד על הצורך בהיזהרות מנוכלים ועל חשיבות היושר במסחר.
- סיפור רב ישעיה - יושר שהציל משפחות שלמות
רב ישעיה, שורד שואה שהיה מוכר תכשיטים, סירב לקחת תשלום מופרז מגברת עשירה עבור תיקון שעון זהב יקר. יושרו הוביל לכך שהגברת טיפלה בשיניו בחינם, והוא גילה אצלה שתי בנות יהודיות שהיו עומדות להתחתן עם גויים. הוא הציל אותן והביא להקמת משפחות יהודיות - "למעלה מאלף אנשים" צאצאים היום. הסיפור מראה איך יושר אחד יכול להוביל להשלכות עצומות.
- עמל בתורה דרך אהבתה - "אם בחוקותיי תלכו"
רש"י מפרש "אם בחוקותיי תלכו" כ"שתהיו עמלים בתורה". עמל בתורה חייב להגיע דרך אהבת התורה. אי אפשר לעמול במשהו שלא אוהבים. רק כשמעריכים את התורה ומבינים את חשיבותה, אז מתחילים באמת ללכת ולהתקדם.
- סיפור הרב כהנמן - איך נולדה ישיבת פונוביז'
הרב קנמן מספר על ילדותו כשראה את רב העיר רוקד משמחה על קבלת כרך גמרא פרטי. הרב ביקש לדחות את סעודת פורים בחצי שעה כדי ללמוד בגמרא החדשה ללא הפרעות. המראה הזה של שמחת תורה נטע בלב הילד קנמן את הזרע לישיבת פונוביז' העתידית - "תדע לך שאם קמה ישיבת פונוביז', זה מאותו ריקוד של רב העיר".
הסיפורים בשיעור
- יעקב ממושב שורש - שמירת שמיטה והישועה הגדולה
חקלאי ממושב שורש החליט לשמור שמיטה למרות שקיבל רק 7,000 שקל לחודש מקרן השביעית. במשך ארבעה חודשים סבל מלעג השכנים ומקשיים כלכליים. לפתע פנו אליו מרשויות מע"צ לשכור את שדהו הלא מעובד למחלף תחבורתי תמורת 70,000 שקל לחודש למשך חמש שנים - ישועה מלאה שהגיעה אחרי הניסיון הקשה.
- הנוכל מוויז'ניץ ולוחות השנה
קבצן מכר לגביר העיר שני לוחות שנה, ואז בא לביתו בטענה שהגביר הזמין עשרה נוספים. כשהתגלתה הרמאיה, הגביר רדף אחריו בכעס. הקבצן הערמומי אמר למשרת שתפס אותו שהוא יימכר לו שני לוחות שנה כ"פיצוי" על המרדף. האדמור מוויז'ניץ ידע אישית את הרמאי הזה והביא את הסיפור כדוגמה לנוכלות שהתורה מצווה להימנע ממנה.
- רב ישעיה ושעון הזהב - יושר שהציל משפחות
רב ישעיה, שורד שואה שהיה מוכר תכשיטים, תיקן שעון זהב יקר של גברת עשירה תמורת 10 שקל בלבד, למרות שהשעון שווה חצי מיליון שקל. יושרו הוביל לכך שהגברת טיפלה בשיניו בחינם, ובביתה גילה שתי בנות יהודיות שעמדו להתחתן עם גויים. הוא הציל אותן והביא להקמת משפחות יהודיות שמונות היום למעלה מאלף צאצאים.
- האדמור והבנות היהודיות בשוודיה
המשך סיפור רב ישעיה: לאחר שלקח את שתי הבנות היהודיות, הגיע עמן לרב וולבה בשוודיה שהקים מקום לפליטות. למרות שלא היה מקום, מצאו פתרון ושמו מזרונים בפינות. הבנות נשארו שלושה חודשים, עלו לארץ ישראל והתחתנו. הרב וולבה סיפר שמתוך כל הרבנים שהגיעו לשוודיה, רובם הסירו כיפות והתחתנו עם גויות, ורק הוא שרד בזכות לימוד מוסר יומי.
- הרב כהנמן הילד ורב העיר הרוקד
הרב קנמן מספר שבילדותו בפורים, כשהביא לרב העיר מתנה מאביו - כרך גמרא פרטי, הרב התרגש מאוד וחיבק את הגמרא והחל לרקוד. הוא ביקש לדחות את סעודת פורים בחצי שעה כדי ללמוד בגמרא החדשה ללא הפרעות, ושוב רקד משמחה. הילד קנמן הבטיח לריבונו של עולם שאם יחיה, יקים לא רק גמרא אחת אלא אלפי בחורי ישיבות - וכך נולדה ישיבת פונוביז' מאותו ריקוד של שמחת תורה.
תמלול השיעור
וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור. במקום רש"י שואל: מה עניין [חיים בטאט ברקע: "נו ילדים מה יהיה?!"] שמיטה אצל הר סיני? למה השמיטה נכנסה פה? שמיטה זה לא משהו רציני.
אני הייתי מעדיף שהתורה תכתוב "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור, בעשור לחודש השביעי יום הכיפורים", והיה כתוב שם בהר סיני, ואז רש"י ישאל מה עניין כיפורים להר סיני? זה נשמע יותר מעניין עכשיו. כיפורים להר סיני נשמע יותר מעניין. שמיטה בסדר זה נחמד, אבל זה פעם בשבע שנים, זה לא כל יום וגם זה לא משהו גדול. אבל כיפורים זה משהו גדול מאוד, ואז רש"י יענה את התשובה: כמו שכיפורים נאמרה בסיני גם הכללים גם הפרטים, ככה גם כל המצוות כולם נאמרו כללים ופרטים. איזה יופי! מה התורה בחרה במצוות שמיטה?
יש גמרא במסכת קידושין. הגמרא אומרת "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" - אין שכר שמקבלים פה על המצוות בעולם הזה, אין שכר. מה זה אין שכר? אבל כתוב "למען ייטב לך", כתוב "והארכת הימים". דרש רבי יעקב: "למען ייטב לך" - ליום שכולו טוב, "למען יאריכון ימיך" - לעולם שכולו ארוך. פה בעולם הזה אין שום שכר.
מצווה אחת יחידה שהתורה כותבת שכר פה בעולם הזה. יש שכר פה, אין מה להתווכח פה. איזה מצווה זה? שמיטה. "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף?" אל תדאג, יש תשובה. מה התשובה? "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים." איפה?! פה בעולם הזה! שלוש שנים יהיה לך פרנסה בשפע בשנה אחת. אה ככה!
אז כמו ששמיטה התורה מבטיחה את השכר פה בעולם הזה - השכר, רק הפירות, הקרן למעלה, בכלל גדול הקרן למעלה - ככה כל המצוות כולם אותו דבר. ברגע שתקיים את המצווה טוב, השכר פה בעולם הזה. ולכן הסמיכו שמיטה להר סיני, להגיד לך: כמו ששמיטה ככה כל המצוות כולם.
אבל יש תנאי אחד, רק תנאי אחד יש. לא רציני, אתם יודעים, אנחנו היום קוראים 'שמיטה', את אף אחד זה לא מעניין! את מי זה כן מעניין? רק את החקלאים שבדרום, שם מעניין אותם שמיטה. תשעים ותשעה אחוז מעם ישראל לא מעניין אותם שמיטה. רק את החקלאים, או את אלו שמוכרים ביוקר, שהם מתפרנסים מזה [אוצר בית דין]. חוץ מזה לא מעניין אף אחד.
אבל תחזור אחורה, בימי חז"ל. תחזור בימי חז"ל - תשעים וחמישה אחוז מהאנשים היו חקלאים. אם אתה עושה שמיטה, הפירוש כל המדינה יוצאת לחל"ת, כפשוטו. כל המדינה. וואי איזה מסירות נפש! אה... אתה עושה עם מסירות נפש. זה כבר סוגיה אחרת עכשיו. פה זה סוגיה אחרת. אם אתה עושה מצווה עם מסירות נפש, אז זה כבר סוגיה אחרת. שמה השכר פה בעולם הזה - כל מה שדיברתי איתך ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא - זה מצוות שאתה זורם איתם. מצוות שקשה לך לקיים אותם ואתה מתאמץ עליהם, וואי זה כבר סוגיה בפני עצמה.
סיפר יעקב ממושב שורש: לפני כמה שמיטות באו אליי מקרן השביעית לדבר איתי לשמור שמיטה. לשמור שמיטה?! מה זה לשמור שמיטה? הפירוש תפסיק לעבוד. מה זה תפסיק לעבוד? כאילו אני חי מהאדמה, אני חקלאי. שנה שלימה שלא לעבוד, זה לא פשוט. בן אדם שרגיל לקום בבוקר ולעבוד, זה לא פשוט בשבילו.
דיברו איתו, ניסו לדבר עם כל המושב, לא היה עם מי לדבר. היחיד שהיה אפשר לדבר איתו קצת, שהיה לו קצת רגש, זה יעקב הזה. ניסו לדבר איתו. "אולי בכל אופן... אתה הראשון שבמושב שפותח את השמיטה, אולי..." קיצור, הוא קצת השתכנע. אמרו: "ניתן לך, להחזיק אותך, ניתן לך כל חודש שבעת אלפים שקל."
הוא התחיל לצחוק. "מה זה שבעת אלפים שקל? מה אני? מה זה שבעת אלפים שקל? זה בשבוע הראשון נגמר לי! מה זה?!" אמרו לו: "תראה, אנחנו לא יכולים לפרנס אותך, זה עול על הציבור. אנחנו רק כדי לתת לך כוח להתחזק."
אני קיבלתי על עצמי לשמור שמיטה. איך שהתחיל שמיטה, החקלאים יצאו, אמרו לי: "יעקב, למה אתה לא חורש?" נו מה אני אגיד להם? אמרתי להם אני שומר שמיטה! כולם צחקו עליי, כולם צחקו עליי, ביזו אותי. "מה שמיטה? איזה שמיטה? לא תעבוד שנה שלמה? תהיה בטלן!" היה לי סיפור שלם עם כל המושב, ואני אחרי חודש כמעט נשברתי. חודש, חודשיים, שלושה אני מתאפק, אמרתי אולי החודש הזה לא, אולי החודש הבא. יום אחד, ארבעה חודשים עבר.
יום אחד אני מקבל טלפון ממעץ. לא יודע מה זה מעץ הרשויות, אבל ממעץ קיבלתי טלפון. ממעץ רוצים לבנות מחלף, מחלף שורש. עכשיו מה הבעיה? איפה לשים את כל הטרקטורים, את המנופים, את המסעיות? צריכים איזה מקום. הם אמרו שהסתובבו בכל השטחים - הכל ירוק, הכל חרוש ירוק. רק אצלך אין חריש, אין חרישה. אז רצו לשאול אם אנחנו רוצים להשכיר את השטח שלך כדי לשים שם את כל המכונות לשים שם. אנחנו מוכנים לשלם לך על המקום שכירות לחודש ארבעים אלף שקל.
אמר להם: "הייתה לכם תשובה מחר." היה לי אחד מהמשפחה עורך דין, קשרתי אליו. אמרתי לו: "תשמע דוד, ככה וככה הסיפור. אם ייצאו לך ארבעים בלי להתווכח, תדרוש מאה. תרד אחר כך לשבעים. ארבעים בלי להתווכח תדרוש מאה, ומה יכול להיות ההתווכחות? תרוויח שבעים." אמר: "רעיון!"
ולמחרת הוא התקשר, אמר להם: "לא, אין מה לדבר. השמן של המכונות, הגריז, זהו הלכה לי אדמה. אם אתם רוצים, כל חודש שכירות מאה אלף שקל." אמרו לו: "לא! מאה אלף שקל כל חודש איזה יקר!" לא... ויכוחים ויכוחים, ירדו לשבעים, סגרו את החוזה. סגרו את החוזה.
אומר: אחרי שהחוזה נסגר, רצתי לאנשים במושב, דפקתי דלת דלת, אמרתי להם: "יש לי חוזה שבעים אלף שקל כל חודש למשך חמש שנים! חמש שנים מסודר, עד שמיטה הבאה מסודר, אני כבר מסודר!" אבל מתי זה מגיע? שארבעה חודשים צוחקים עליך, ארבעה חודשים אתה מתמודד, ארבעה חודשים זה ניסיון. אחרי הניסיון הזה מגיע הישועה. אז כמו ששמיטה נאמרה בסיני ואחריה יש ישועות, תדע לך שכל המצוות כולם אותו דבר: אחרי המאמץ מגיעים כל הישועות.
פסוק אחר כך בתורה כתוב: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו." פלא פלאים! יש מצווה דאורייתא שאסור לרמות בכסף. אתה עושה עסקים? תהיה בן אדם ישר!
סיפר האדמור מוויז'ניץ איזה סיפור. בשבילנו זה, אני אומר לכם, מתוק מדבש. היה איזה אחד בעיירה שהיה מוכר לוחות שנה. איזה סיפור יפה! היה מוכר לוחות שנה וככה מרוויח כמה שקלים. יום אחד הוא פגש את הגביר של העיירה. "אתה רוצה לקנות לוח שנה?" הגביר ריחם עליו, הכניס את היד לכיס כדי לקנות ממנו משהו. אמר לו: "וואי אני מצטער, התבלבלתי בבגדים. במקום לשים את המכנסיים של יום חול עם הארנק, שמתי מכנסיים של שבת. אין לי כסף עליי."
עבר אז הוא הלך, אבל הגביר ראה שהקבצן הזה, איך אומרים, מרגיש רע כזה. אמר לו: "חבל!" הלך לבנק, משך כסף מהבנק. אמר לו: "תגיד לי כמה עולה שתי לוח שנה?" קנה ממנו שתי לוח שנה.
מה עשה הקבצן הזה? הלך לבית של הגביר, דפק בדלת, אמר: "שלום! הגביר שלח אותי לפה. הוא אמר שהוא הזמין עשרה לוח שנה במחיר כזה וכזה." מי אמר שזה נכון? הוא אמר שהוא התבלבל. תסתכלי, הוא התבלבל: במקום ללבוש את המכנסיים של יום חול עם הארנק, הוא שם את המכנסיים של שבת. הוא אמר שבמכנסיים של יום חול בארנק, בבטיה יש שם את הכסף שלו. תשלמי לי על העשרה.
אותה שנייה לבדוק! הולכת, בודקת, באמת נכון. באמת נכון, אז זה אמיתי. קנתה ממנו עשרה לוח שנה, שילמה.
זה ההוא חוזר הביתה. מספרת, מגיע הביתה, אשתו מספרת לו על הסיפור הזה. "איזה נוכל! איזה נוכל! לא יכול להיות! אני אראה, אני עוד אראה אותו!" קיצור הוא סיפר: חיפשנו, חיפשנו אותו, חיפשתי, מצאתי אותו. בסוף איך שהוא ראה את הגביר, ברח הבן אדם.
עכשיו הגביר אמר למשרת שלו: "רוץ, תפוס אותו!" רוץ! ההוא תפס את השק, תלוץ. עכשיו ההוא בלי שק והוא עם שק. שתי דקות, תפס אותו.
אומר לו: "מה קורה?" אומר לו: "תשמע, הגביר שלך מתחנן לפני שאני אמכור לו לוח שנה. לא רוצה לקנות לו, לא רוצה. אתה יודע בגלל שרדפת אחריי, התאמצת? אתה יודע מה, בשבילך אני מוכר לך שתי לוח שנה!" לו שתי לוח שנה.
אומר האדמור מוויז'ניץ: "הכרתי את הבן אדם הזה." אל תחשבו, יש הרבה נוכלים בשוק, והתורה מצווה: אל תהיה נוכל.
סיפר רב ישעיה. אני אומר לכם זה סיפור אש! אש אש! מה אפשר לעשות מבן אדם שהוא ישר, ישר? וואי איזה עוצמה זה!
סיפר רב ישעיה, השם ירחם: הייתי לפני שפרצה מלחמת עולם השנייה הייתי מוכר תכשיטים. היה לי המון תכשיטים, הייתי עשיר גדול. הייתי אדם מאוד נאמן והרבה קנו ממני. כשפרצה השואה והתחילה הזה, אז אני אספתי את כל התכשיטים וברחתי איתם הביתה. בתכשיטים האלו שיחדתי את הגרמנים שיתנו אשרת כניסה לילדים שלי, לאשתי, לברוח לאמריקה. כל התכשיטים שהיו לי יכלתי להבריח את אשתי ועוד ארבעה ילדים. עוד ארבעה ילדים בכל התכשיטים. לי כבר לא נשאר. אני נשארתי באירופה. אשתי וארבעה ילדים עזבו את הארץ וטסו לאמריקה.
הייתי בשואה, עברתי את השואה חמש שנים של מלחמה. לא יום אחד, חמש שנים של מלחמה. וברוך השם שרדתי. אחרי ששרדתי, חיפשו זה חיפש את המשפחה, חיפשו, התאחדנו בחזרה בשוודיה. בשוודיה, בשוודיה המשפחה התאחדה ביחד.
בשביל להתפרנס, הלכתי לחנות במרכז העיר. קניתי איזה מקום, פתחתי מקום קטן, חנות שמוכרת תכשיטים. תכשיטים, שעונים, ככה את יודעת. התחלתי.
יום אחד הגיעה איזה גברת אחת, נראית מאוד עשירה, הביאה לי שעון זהב, אולי שוקל חצי קילו. יקר מאוד, מאוד יקר. היא אמרה לי: "השעון הזה החליף בטריה, זה לא עוזר, לא עוזר. אפשר לתקן את השעון הזה?" אמרתי לה: "כן."
היא אומרת לי: "אבל אני לא יכולה, אני לא יכולה להשאיר את השעון הזה אצלך. אתה תיקח את השעון, אתה תברח."
אז שרי פה, גברת, את יכולה להישאר פה, אני עד שאתקן. "כן, אבל היא ממהרת." כמה התיקון הזה, כמה זמן יעלה התיקון? אני, אם אני משער, זה ייקח שעתיים. "טוב, אני שעתיים, אני אגיע."
מספרת הגברת: שעתיים בדיוק הגיעה. אומר לה הבן אדם: "לא, אל תשלמי. פשוט בגלגלים של השעון היה קצת אבק. בגלגלים היה אבק, ניקיתי את האבק וזה עכשיו, זה עובד. זה עולה עשרה שקל."
היא אומרת לו: "תגיד, אתה רציני? אתה יודע שהשעון הזה עולה חצי מיליון שקל?" מה? אני אומר: "אני יודע. אתה גם רואה שאני אישה מאוד מכובדת, נכון? למה לא רואה עשרים אלף שקל? גם אם היית אומר עשרים אלף שקל הייתי משלמת לך."
אמר לה יהודי: "אני יהודי אני, והתורה מצווה עלינו לא לרמות במסחר. במסחר לא מרמים."
סיפרה, סיפרה הזה התרגשה מאוד, מאוד התרגשה. היא אומרת לו: "אני יש לי רשת של מרפאות שיניים. אני רואה שעברת את המלחמה, יש לך שיניים שחסרות, יש לך שיניים שבורות. תבוא אצלי כל יום שישי בחינם, אני מטפלת לך בשיניים שלך. מה שצריך, הכל בחינם. עושה לך פה חדש."
כל יום שישי הייתי מגיע. אולי עבר שלושה חודשים, עבר מאז הטיפולים האחרונים. אז בטיפול אחד, לפני האחרון, היא ניגשה אליי. היא אומרת לי: "רציתי להגיד לך שלא רק לך יש לב טוב, גם אני יש לי לב טוב. אני כשהתחילה המלחמה אימצתי לעצמי שני בנות יהודיות, ואני בעוד חודשיים מחתנת אותן עם אחיינים שלי, עם אחיינים שלי, גויים. אני בעוד חודשיים עושה חתונה והחתונה עליי. רציתי להגיד לך שגם אני יש לי לב טוב."
אמר לה הבן אדם: "אני יכול לדבר איתם?" "בשמחה! בוא תבוא איתי הביתה." נכנסתי הביתה. איך שנכנסתי הביתה וראיתי אותן, אמרתי את הפסוק "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" ופרצו בבכי, התחילו לבכות הבנות. "מה, יש עוד יהודים בעולם? חשבנו שכל היהודים נמחקו, אין יותר יהודים!" התחלתי לספר להם, דיברתי איתם, וכל השיחה היא שומעת אותנו. ודיברתי איתם.
אחר כך אמרתי לה: "את יודעת שזה לא הכי מתאים שעם מתחתן עם עם אחר. לא מתאים. כל עם צריך להתחתן עם העם שלו." היא אומרת, היא אומרת לי: "נכון, אתה צודק."
אמרתי: "אז אני אקח אותם." אומרת: "תיקח אותם. באמת, אם יש לך שידוכים של הבנות האלו ויש לך שידוכים של יהודים, תיקח אותם באמת."
לקחתי אותם. לאיפה לקחתי אותם? לקחתי אותם למרכז של בנות שאספו את כל הפליטות של הבנות שהקים הרב וולבה בשוודיה. הלכתי לרב וולבה. אומר לי הרב וולבה: "אין מקום איפה להכניס." אמר לי, אמרתי לו, אמרתי לרב וולבה: "אם אתה לא שם אותם פה, עוד חודשיים מתחתנות עם גויים, מה עושים?" "אין לי מקום איפה להכניס!" אומר לו: "תיכנס, תראה."
נכנסתי, הסתובבתי בכל המקום, אין איפה להכניס. בסוף, הרב וולבה חשבנו את זה עצה, מצאנו איזה שני מקומות פינה שאפשר לשים שם מזרונים, ושמתי שם מזרונים והבנות היו שם בתוך הסמינר הזה שלושה חודשים. לאחר מכן דאגתי, עלו לארץ ישראל. הם התחתנו, הם התחתנו. היום שתי המשפחות של שתי המשפחות האלו למעלה מאלף אנשים, הצאצאים כל המשפחה.
כל זה שייך, אומר, כל זה שייך לבן אדם הזה, אותו בן אדם שלא רימה בשעון ההוא, בשעון ההוא שלא רימה, שלא רימה שמה. תראה איזה השלכות! כשהתורה אומרת לך "לא תונו איש את אחיו", אל תרמה, אל תרמה, אתה יודע לאיפה זה יכול להגיע? לאיפה זה יכול להגיע? אין תיאור מה בן אדם יכול לעשות כשהוא שומר את התורה והמצוות כמו שצריך, בלי להתבלבל, לא עושה חשבונות "אולי ככה, אולי ככה".
כדרך אגב הזכרנו את זה כמה פעמים. הרב וולבה סיפר: "הייתי בשוודיה שמונה שנים. כל מי שהגיע לשם, הגיעו רבנים, אברכים, ראשי כוללים, כולם הורידו את הכיפות והרבה מהם התחתנו עם גויות. היחיד ששרד הייתי אני, ותליתי בזה שהייתי לומד מוסר כל יום." ככה מספר הבעל תשובה שמונה שנים שהיה בשוודיה. ממש לא להאמין כמה יהודים הולכים לנו, השם ירחם.
טוב, נשאל לנו פרשה הבאה. "אם בחוקותיי תלכו" - רש"י כותב "שתהיו עמלים בתורה". העמל בתורה חייב להגיע דרך אהבת תורה. אי אפשר לעמול אם אתה לא אוהב את מה שאתה עושה. בן אדם שלא אוהב איזה פעולה שהוא עושה, הוא לא מתחבר. בשביל לעמול בתורה חייב להתחיל להעריך את מה שאתה עושה. כשאתה מעריך את התורה, אתה מתחיל להבין, שמה אתה מתחיל ללכת.
אני מסיים. סיפר הרב קנמן: כשהייתי ילד, אז היו נוהגים בעיירה שלנו שלקראת פורים כל אחד מבני התלמוד תורה, כל אחד נותן שני שקלים, משהו כזה שני שקלים נותן, ומזה קונים משלוח מנות לרב הקהילה. ואחר כך עושים הגרלה בין כל התלמידים בתלמוד תורה איזה אחד ייקח את המשלוח מנות ראשון, ימסור את זה לרב הקהילה.
באותה שנה אספנו את הכסף, קנינו משלוח מנות גדול, עשו הגרלה. אחד התלמידים זכה בזה. אותה שנה אבא שלי היה סוחר ובאותה שנה הוא חזר יום לפני פורים. הוא אומר לי: "שלמה יוסף, אני הבאתי מתנה לרב העיר, רב הקהילה." הוא אז הוציא לי מהמזוודה, הוציא לי כרך אחד של גמרא. זה מה שהוא הוציא, כרך אחד של גמרא. "זה תביא לרב הקהילה."
הרב קנמן סיפר שבכל הקהילה היה שס אחד בלבד. כל מי שלקח כרך אחד חייב לרשום בצד איזה כרך הוא לקח, כדי שאם יצטרכו את הכרך הזה ידעו שזה אצל פלוני ופלוני. אני לקחתי את הכרך של גמרא, שמתי בשקית, ופורים הלכנו לרב הקהילה.
הרב הקהילה באמת קיבל אותנו. היה שמחה גדולה, היה שירה, רב הקהילה רקד איתנו, וזהו נגמר, והתלמידים יוצאים. יצאו, יצאו, נשארתי מהאחרונים. אחרי שיצאו באתי לרב הקהילה, אמרתי לו: "רבי, אבא הביא לך מתנה."
הוא לוקח את השקית, פותח את זה, רואה גמרא. "מה יהיה לי גמרא שלי פרטי שאני יכול ללמוד בנחת, בלי לחשוב שעוד דקה אולי מישהו יידפוק בדלת ירצה את הגמרא הזאתי? זה גמרא שלי!" הוא לקח את הגמרא, חיבק אותה והתחיל לרקוד. ריקוד, רוקד ושר שירים של שמחת תורה.
אחר כך הוא שואל את הרבנית: "תגידי רבנית, מתי סעודת פורים?" אמרה: "סעודת פורים זה יהיה בשעה שלוש." "אפשר שסעודת פורים יהיה בשעה שלוש ושלושים?" אומרת: "כן אפשר, אבל כמו שאצלנו כשאמרנו שלוש, אז אף אחד כבר לא נכנס, זהו כבר אף אחד לא נכנס, דלת סגורה כבר אף אחד לא נכנס." "אני רוצה גם שיהיה לי חצי שעה שאני יכול ללמוד בגמרא שלי בלי שאף אחד יפריע לי."
אומרת לו רבנית: "בסדר מצוין!" איך שהרב שמע את זה "יש לי עכשיו חצי שעה שאני יכול ללמוד בגמרא שלי", הוא חיבק את הגמרא והתחיל לרקוד, לרקוד ולשיר שירים של שמחת תורה.
מספר הרב קנמן: הייתי ילד, אמרתי "ריבונו של עולם, אני מבטיח לך אם אתה מחיה אותי, אני אומר לך לא גמרא אחת, שס שלם, לא אחד, אלפי בחורי ישיבות אני מבטיח לך!" ובסוף ככה זה היה. תדע לך שאם קמה ישיבת פונוביץ', זה מאותו ריקוד של רב העיר, אותו רב העיר שרקד שיש לו חצי שעה ללמוד תורה. תראה איזה מהפכה הוא עשה בעולם! משם זה הניצוץ שנדלקה ישיבת פונוביץ', זה הניצוץ הראשון.
"אם בחוקותיי תלכו" - אתה עמל בתורה. למה תעמול? כי אתה יודע שזה דבר אהוב, זה כיף, זה דבר שווה, אה כזה דבר גדול! תדע, מפה מתחילים ללכת, וכשמתחילים ללכת לא יודעים איפה זה נגמר. והשם יעזור לנו לכבוד שמו, אמן ואמן.