שיעור 93

התגברות אחת... יותר מאלף שנים!

פרשת נשא תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. ההתגברות על תאוות כדבר פלא

התורה מכנה את הנזיר "איש כי יפליא" - מי שעושה דבר פלא. פלא זה הוא ההתרחקות מתאוות מותרות (כמו יין), שכן רוב בני האדם הולכים אחר תאוותיהם, ואילו הנזיר בוחר להתגבר על טבעו.

2. שינוי החשבון - ערך ההתגברות

כאשר אדם מתגבר על יצרו, "החשבון" משתנה לגמרי. כמו בפרשת סוטה, שאישה שהיתה חשודה אך נמנעה מלחטוא זוכה לברכות מיוחדות, כך גם אצל כל אדם - ההתגברות מעניקה זכויות מיוחדות.

3. דברי הסטייפלר על ערך ההתגברות

המתגבר על תאוותו בשעת קושי, ממשיך עליו "אור קדוש נורא ואיום לאין שיעור" ומגיע למדרגת יוסף הצדיק שקידש שם שמיים בסתר. גם מי שנכשל פעמים רבות, אם מתגבר לעתים, יזכה לתקן הכל בזכות ההתגברויות.

4. סיפור הרב שטיינמן והבעל תשובה

הרב שטיינמן גילה יחס מיוחד ומפתיע לבעל תשובה שנאבק בעבירה חמורה והצליח לעתים להתגבר. הרב חיבק ונישק אותו, ואמר שהוא מקנא בזכויות שלו, מה שממחיש את החשיבות העצומה שיש להתגברות.

5. תנועה אחת מול אלף שנים - מספר "משיבת נפש"

תנועה אחת של התגברות בשעה שיש לאדם ניסיון וקושי, יקרה אצל הקב"ה יותר מאלף שנים של עבודת השם ללא יצר הרע. מעלת האדם על המלאכים היא דווקא בכך שיש לו יצר הרע והוא מתגבר עליו.

6. סיפור האישה שהתחזקה ביהדות

דרך סיפור אישי על אישה שהתנגדה להתחזקות בעלה ביהדות, ולבסוף התחזקה בעצמה, מודגם כיצד ההתגברות והקרבת "קורבן" להשם (ויתור על דברים שקשה לוותר עליהם) מביאה לישועות בלתי צפויות, כפי שבנה ניצל מהשבי בתחילת המלחמה.

7. דברי הגר"א על ריסון הפה והתאוות

עיקר התשובה והייסורים אינם בתעניות וסיגופים אלא ב"רסן פיו ובתאוותיו". בכל רגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז ששום מלאך אינו יכול לשער, וזה גדול יותר מכל התורה והמעשים הטובים.

8. סדר הפרשיות - סוטה ונזיר

האמרי אמת מגור מסביר את ההבדל בין סדר הפרשיות בתורה (סוטה ואז נזיר) לבין סדר המסכתות בש"ס (נזיר ואז סוטה): בדורות קודמים, ראיית סוטה בקלקולה הובילה להתנזרות, אך בדורנו החלש יותר, צריך קודם להיות "נזיר" (להתעלות ולהתגבר) ורק אז לא יתקלקל מראיית רע.

הסיפורים בשיעור

1. הבחור שניצל מהתאונה הקטלנית

ארבעה בחורי ישיבות היו בתאונת דרכים קשה בארה"ב, שבה שלושה נהרגו. הבחור הרביעי - היחיד שניצל - סיפר לרב בידרמן שחצי שעה לפני הנסיעה הלך לבקש סליחה מחבר שהקפיד עליו, למרות שהרגיש שאינו אשם כלל. התגברותו על גאוותו והליכתו לפייס את חברו הצילה את חייו.

2. הרב שטיינמן והבעל תשובה שנאבק

משגיח ישיבת גאון יעקב הביא לרב שטיינמן בעל תשובה שהיה צדיק גמור, אך נאבק בעבירה חמורה אחת. הרב שטיינמן, בניגוד לאופיו, קם, חיבק ונישק אותו באומרו שהוא מקנא בזכויותיו כשהוא מצליח להתגבר. בביקור שלישי, כשהבעל תשובה כבר התגבר לגמרי, הרב שטיינמן שוב התרגש והדגיש את גודל זכויותיו.

3. האישה והתחזקות בעלה

אישה ממשפחה חילונית סיפרה כיצד התנגדה להתחזקות בעלה ביהדות, מהכיפה ועד לציציות. למרות התנגדותה הראשונית, ראתה איך בעלה הפך לאדם טוב יותר, שמח יותר, וכיצד הטוב שלו "הדביק" אותה, עד שגם היא החלה לשמור שבת ולהתחזק בהדרגה.

4. הקורבן שהציל את הבן מהשבי

המשך סיפורה של האישה המתחזקת - כשהחליטה לכסות את ראשה בהושענא רבה, באותו יום בנה החייל הועבר לפלוגה אחרת, מה שהביא לכך שחזר הביתה לשמחת תורה. כשפרצה המלחמה, הפלוגה המקורית שלו נפגעה קשות - חלק מהחיילים נהרגו וחלקם נלקחו לשבי. הקורבן שהקריבה (כיסוי הראש) הציל את בנה.

5. התשובה של נזיר וסוטה

לא סיפור אישי, אלא משל או דוגמה שמביא האמרי אמת מגור להסביר את סדר המסכתות בש"ס (נזיר לפני סוטה). בדורות קודמים, החזקים יותר רוחנית, אדם שראה סוטה בקלקולה הפך לנזיר (כסדר בתורה). בדורנו החלש, אם אדם יראה סוטה בקלקולה עלול להתקלקל, ולכן צריך קודם להיות נזיר - להתעלות ולבנות את עצמו רוחנית - ורק אז יוכל לעמוד מול מראות של פריצות בלי להיפגע.

תמלול השיעור

התורה כותבת: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". כותב האבן עזרא: "איש כי יפליא - יעשה דבר פלא". מה הפלא שיש פה? שרב האנשים הולכים אחרי תאוותם, והוא לא הולך אחרי תאוותו! אלא מה? הוא מתנזר. בפרט שההתנזרות שמה זה מיין, הכי הרבה שהתנזרות יכולה להיות זה מיין. זה עושה דבר פלא.

רואים שלפי התורה, איך התורה מסתכלת על בן אדם שהוא מתרחק מדברים שלכאורה מותרים, לא דברים אסורים, אבל עצם שהוא מקבל על עצמו להתרחק מהדברים המותרים, התורה קוראת לו שהוא עושה דבר פלא גדול. כי באמת ברוב העולם, רוב החיים שלנו גם כן, אנחנו בחיים שלנו אנשים שזורמים. שהולך בן אדם להתגבר על הטבע שלו, להתגבר, זו באמת עבודה, זו עבודה קשה. לכן "איש כי יפליא" התורה קוראת לו "יעשה דבר פלא".

אותו דבר מצאנו בפרשה הקודמת לגבי פרשת סוטה. שם התורה אומרת שאחרי שבדקו אותה המים ונמצאה שהיא כשרה "ונקתה ונזרעה זרע". הגמרא במסכת ברכות (לא:) אומרת, מה זה "ונקתה ונזרעה זרע"? שאם הייתה עקרה? יולדת! הייתה יולדת בצער? יולדת ברווח! יולדת אחד? יולדת שניים? יולדת ארבע! זה כבר לא כתוב [שניים יולדת ארבע], אבל מסתמא... איזה דבר לא פשוט!

עכשיו אני שואל, למי התורה מבטיחה דבר כזה? לאיזה רבנית? איזה רבנית? איזה רבנית? פושעת! מה רבנית? זו פושעת! הרי אם הגיעה למצב כזה להגיע לשמה, הפירוש שכבר בעלה קינא לה! הפירוש שכבר היא נסתרה פעם שנייה! זה לא תחשוב שזה ככה הגיע. זאת אישה פושעת גמורה! והתורה מבטיחה לאותה פושעת שינוי טבע? מה שינוי טבע? איזה שינוי טבע? אם הייתה עקרה, יולדת, ואם הייתה יולדת בצער, עכשיו מהיום ברווח! פלא פלאים! ולמה כל זה? אתה צודק, באמת היא פושעת! אבל הגיעה עד כלל המעשה, ואת המעשה היא לא עשתה, היא התגברה ולא עשתה!

אה, היא התגברה? זה כבר סוגיה אחרת עכשיו. אה, בן אדם מתגבר? אתה מדבר עכשיו על בן אדם שיש לו התגברות? זה כבר סוגיה אחרת. מכאן ולהבא כבר לא מסתכלים מי זה הבן אדם. מה אתה חושב שמסתכלים איך הוא נראה? מסתכלים אם אתה יודע להתגבר, אתה כבר מישהו אחר. זהו! אצלו כבר יש שינוי טבע! גם אם היא הייתה עקרה, לא שאנחנו אומרים שהיא עקרה, הרופאים אומרים שהיא עקרה. אה, אחרי שיש לה התגברות, זכתה שהיא באמת יולדת, והכל פתאום מסתדר! פתאום!

לפני שבוע היתה טרגדיה גדולה בארצות הברית. יום שישי שעבר, לא שישי שהיה, שבוע שעבר, היתה טרגדיה גדולה בארצות הברית. ארבעה בחורי ישיבות נסעו ברכב ולא יודע מה בדיוק מה היה, התנגשו באיזה עמוד במעקה בטיחות, לא יודע את הפרטים, והאוטו התפוצץ.

ולא רק התפוצץ, התפוצץ גם הטנק של הדלק והאוטו עלה בלהבות. שני בחורי ישיבות במקום מתו. השלישי גם הוא נשרף, ניסו להציל אותו, אחרי 12 שעות גם הוא נפטר. כולו היה שרוף, הגוף לא היה יכול לסבול את זה. הבחור הרביעי עף מהחלון, נשבר לו יד ורגל, אבל ניצל. זה היה ביום שישי שעבר. ה' ירחם, ממש היה חרון אף גדול מאוד.

סיפר הבחור הזה, זה שניצל, לרב בידרמן, התקשר אליו ביום שלישי וסיפר לו מה שהיה - הרב, אני חצי שעה לפני שעליתי לאוטו, הלכתי לבקש סליחה מאיזה חבר שהוא פגע בי. אני לא אשם בכלל! אני בכלל לא אשם! אבל הרגשתי שהוא מאוד מקפיד עלי ואני בכלל לא אשם בסיפור! אתה יודע, היה לי מאוד מאוד קשה ללכת לבקש סליחה, אני אבקש ממנו סליחה במקום שהוא יבוא לבקש ממני סליחה? אני צריך לבקש סליחה? אבל אמרתי - יש פה איזה בן אדם שמקפיד עלי, אני אלך לבקש ממנו סליחה! הלכתי, התפייסתי אתו עד שראיתי שהוא מפויס, אחר כך חצי שעה עברה, ועליתי לאוטו. זה הבחור היחיד שניצל מהאסון הזה שהיה.

לפעמים, כל בן אדם, כל אחד מאיתנו, עוברים לפניו כל מיני הזדמנויות להציל את החיים שלו. ההזדמנות הגבוהה ביותר שיכולה להיות, זה שבן אדם יודע להתגבר! בטח, זה ניסיון גדול! בן אדם שמרגיש "אני לא אשם בתמונה בכלל, מה אני מבקש סליחה? על מה מבקש סליחה?" קשה, קשה לבן אדם בכלל לבקש סליחה, ועוד שהוא מרגיש שהוא לא אשם? עוד יותר קשה לו, ואף על פי כן הוא שובר את הטבע שלו. אה, זה כבר חשבון אחר... מכאן, מכאן החשבון אחרת לגמרי! החשבון שהיה לפני כן זה לא החשבון שאתה מכיר. זה פתאום נהיה חשבון אחר לגמרי כשבן אדם יודע להתגבר, זה משהו שאי אפשר לתאר, את הזכויות שבן אדם משפיע על עצמו בשעה שהוא יודע להתגבר, המעלה הגדולה שיש לבן אדם כשהוא מתגבר, מעלה גדולה, אי אפשר לתאר אותה.

הבאתי פה מכתב מהסטייפלר, אני אומר לכם, מסתמא מכירים אותו, במכתב הוא לא ציין באיזה מקום, אבל זה מופיע בקריינא דאיגרתא, בספרים של הסטייפלר 'קריינא דאיגרתא'.

אני קורא לכם את הלשון של הסטייפלר: "כל הספרים הקדושים העריכו מאוד בגודל החטא הזה והפגם שהוא פוגם בחטא הידוע. כל הספרים האריכו בזה מאוד, אבל קיצרו מאוד מאוד לבאר את הצד השני, שבזמן שהאדם הוא בתוקף תאוותו, הוא מתגבר עליה, אז ממשיך עליו אור קדוש, נורא ואיום לאין שיעור!". באותו רגע אתה ממשיך על עצמך כזה אור קדוש, אין שיעור!

לא רק 'אין שיעור' – הוא ממשיך - "והוא באותו זמן במדרגת יוסף הצדיק שקידש שם שמיים בסתר!" איזה מדרגה זאת! אתה פתאום אתה מגיע למדרגות כמו יוסף הצדיק! מה עשה, מה עשה יוסף הצדיק? קידש שם שמיים בסתר. גם אותו בן אדם, אף אחד לא יודע את הניסיון שיש לו, אף אחד לא יודע! והוא עומד חזק, מתגבר!  הוא במדרגה של יוסף הצדיק! הוא ממשיך - "ובאמת מי שהרבה פעמים מתגבר על יצרו, אף על פי שבינתיים גם נכשל הרבה פעמים. מכל מקום בטוח שבסופו יתוקן הכל על ידי תשובה! בזכות אותם פעמים שהתגבר מאוד על יצרו". איזו הבטחה יש פה מהסטייפלר! גם בן אדם שנכשל מלא פעמים, אם אתה יודע להתגבר, יש לך פה הבטחה! יבוא יום, יבוא יום, אתה תראה, אתה תתקן הכל על ידי תשובה! למה? כי סוף סוף אתה גם יודע להתגבר! כשאתה יודע להתגבר, הרגעים האלו מאוד יקרים! מה שלך נראה כאילו "התגברתי, נו אז מה?" - כן, היצר הרע תמיד אוהב לתפוס רק את הזמן של הנפילות שלנו, אחרי שנפלנו, הוא מביא את ההרגשה: "אתה לא שווה כלום! תראה נפלת, אתה כבר לא שווה, כל מה שתעשה מכאן ולהבא לא שווה כלום!". ואנחנו לא יודעים את השכר הגדול כשבן אדם יודע להתגבר.

שבוע שעבר הביא לי הרב גבריאל שליט"א סיפור על הרב שטיינמן. וככה בערך הסיפור - סיפר המשגיח של ישיבת גאון יעקב, "נכנסתי לרב שטיינמן כשהוא היה בגיל 95. נכנסתי אצלו עם בעל תשובה גמור, צדיק גמור, חוץ מעבירה אחת החמורה שבחמורות שבתורה, שבזה אין לו כוח להתגבר. הוא מתגבר מדי פעם, אבל רוב הזמן... נופל! בקיצור, הגעתי וסיפרתי לרב שטיינמן. והרב שטיינמן מסתכל על הבעל תשובה הזה, מסתכל עליו ואומר – זו פעם ראשונה בחיים שראיתי שהרב שטיינמן פתאום חרג מגדרו, פתאום הרב שטיינמן קם, עמד, ואומר לבן אדם הזה: "מה? ואתה גם מצליח להתגבר? אתה גם מצליח להתגבר? אני מקנא בזכויות שלך! אני מקנא!" לקח אותו, חיבק אותו, נישק אותו, ואומר לו - "תשמע, אני מקנא בזכויות שיש לך, שאתה מצליח להתגבר, איזה זכויות, איזה נחת רוח בשמיים, זה שאתה מתגבר!" ואז הוא ביקש מהמשגיח אם הוא יכול להיכנס אליו בעוד כמה חודשים עם הבעל תשובה הזה.

המשגיח מספר - אחרי כמה חודשים נכנסתי פעם שנייה עם הבעל תשובה לרב שטיינמן. ואז הבעל תשובה אומר לרב שטיינמן שהרב ידע שהרב מאוד מאוד חיזק אותי, וברוך ה' פחות אני נכשל היום, אני מצליח היום הרבה להתגבר, אני פחות נכשל. והרב שטיינמן קם, עמד עוד פעם, חיבק אותו, נישק אותו ואמר "אני מקנא בזכויות שיש לך! אתה מצליח להתגבר! אני מקנא בזכויות! איזה זכויות יש לך בשמיים!" וביקש ממנו שיכנס פעם שלישית, אחרי כמה חודשים הוא נכנס עוד פעם עם הבעל תשובה, המשגיח נכנס עם הבעל תשובה, ואז הוא אומר לרב שטיינמן: "הרב, בתקופה האחרונה אני כבר לא נכשל יותר, אני כבר לא נכשל". והרב שטיינמן חיבק אותו, נישק אותו, ואומר: "אני לא ראיתי כזאת מציאות, כזאת מציאות שהרב שטיינמן פתאום, פתאום חרג מטבעו. מתי הרב שטיינמן מחבק אנשים? מנשק אותם?"

פה, פתאום חיבק אותו! נישק אותו! והוא אמר לו: "דע לך שהזכויות שלך, אי אפשר לתאר את הזכויות שלך למעלה, כשאתה יודע להתגבר". וואוו, איזה דבר גדול זה! איך אנחנו צריכים להסתכל איך התורה מסתכלת, בן אדם מקבל על עצמו 30 יום לא לשתות יין. מישהו שותה פה יין? מעטים. רק בשבת ורק בקידוש. מה כבר? לא רציני? לא משהו גדול? באמת, באמת, באמת לא גדול? בסך הכל 30 יום, לא איזה משהו.

אתה יודע, כל החיים - 30 יום, כבר התורה קוראת לו "איש כי יפליא". מה זה "יפליא"? זה משהו שאי אפשר לתאר אותו, משהו גדול, זה פלא, פלא זה פלא גדול. לא רק פלא גדול, אתה יודע מה המדרגה שלך? "נזר אלוקיו על ראשו" - איזה מדרגות אלו! על מה? על זה שאתה יודע 30 יום לא לשתות יין. וואוו, לך זה נראה דבר פשוט? תראה איך אלוקים מסתכל על הדברים האלו!

הבאתי לכם פה את הגר"א, לפני הגר"א יש איזה משהו שהבאתי פה. מישהו הראה לי את זה בספר "משיבת נפש", אני אומר לכם, זה שווה! צריך לתלות את זה בכל מקום בעולם! זה "משיבת נפש" אות ל"ז, משהו שאי אפשר לתאר אותו. אני אומר לכם באמת אי אפשר לתאר! אני קורא את הלשון שלו: "והיא מעלה גדולה כשיש עדיין יצר הרע לאדם, זו מעלה שיש לבן אדם יצר הרע, כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם היצר הרע שלו, דהיינו להתגבר מתוך חמימות היצר, להמשיך ממנו לאיזה עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין לו יצר הרע, אין עבודתו נחשבת לכלום!" כלום! כלום!. מתי יש לך עבודה? מתי העבודה היא עבודה שלך? כשיש לך יצר הרע. "ובשביל זה מניח ה' יתברך את היצר הרע" כמו שרואים היום. היום, רואים שבורא עולם מניח את היצר הרע, "שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שרוצה להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטות והתגרות של היצר הרע, הוא מביא את האדם לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל תנועה אחת שעושה בזמן התגברות היצר הרע. כל זה היה שווה בשביל מה? שתנועה אחת שהוא עושה בזמן שיש לו קשיים. עכשיו יש פה שורה אחת, את זה אני רוצה לקרוא את השורה הזאת: "שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע!". לפעמים תנועה אחת, תנועה אחת יקרה אצלו יתברך בשעה שיש לך ניסיון ואתה יודע להתגבר בתנועה הזאת, יקר אצלו יתברך יותר מאם תעבוד אותו אלף שנים. רק הפה אומר אלף שנים, אלף שנים תעבוד אותו בלי יצר הרע - עדיף לבורא עולם את הרגע הזה! למה? "כי כל העולמות לא נבראו, כי אם בשביל האדם, וכל האדם, כל מעלתו בגלל שיש לו יצר הרע". כל העולמות למה נבראו? לבן אדם. והבן אדם איזו מעלה יש לו? יש לו יצר הרע. זהו! מלאכים לא צריך. מלאכים יש לו מלא, מלא, מלא מלאכים. מה הוא צריך בכלל מלאכים? לא! הוא רוצה את הבן אדם! למה? יש לו יצר הרע!

איזה מדרגות אלו שזה יקר אצלו יתברך מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. בן אדם שעושה תנועה אחת, תנועה בעבודת השם שיש לו קושי, שלא מסתדר לו, אין לו חשק ללמוד והוא לומד. למד כמה דקות, נראה לך כאילו "יאללה, כמה דקות, זה לא שווה כלום", ואתה לא יודע את המדרגות שבן אדם יכול לזכות.

סיפרה איזו אישה אחת: "יום אחד בעלי חוזר הביתה עם כיפה על הראש. אנחנו אנשים חילונים, אבל חילונים מהשורשים, ובעלי חזר עם כיפה ואני אומרת לו: 'אה, מה זה? מה זה הכיפה הזאת על הראש? ה' ישמור!' ואז הוא אמר לי: 'אני הולך לשיעורי תורה והתחלתי להתחזק, אני שם כיפה על הראש'. טוב, אני אמרתי לבעלי, "מה עוד? מחר מחרתיים יעשה אותנו 'דוסים'? לא מתאים לי! לא מתאים!," היא אומרת לו, "אתה יודע מה, כיפה אני עוד אבלע את זה, אבל ציציות? תודה, לא! להביא ציציות הביתה?" אמרתי לה "אני מצטער להגיד לך, תדעי לך שהיהדות והתורה זו מחלה מדבקת. מהכיפה מדביק את הציצית, מהציצית עובר לתפילין, מזה עוברים לשבת. זה מדבק, אין מה לעשות!".

טוב, אני יום אחד רואה את בעלי חוזר עם ציציות, ואני אמרתי: "עד פה, זהו!". החלטתי לעשות לו טרור! אתם יודעים, בעלי רק חייך אלי, ורק אמר לי מילים טובות, ואני נשברתי! וכל הזמן, מאז שהוא שם את הציציות, פתאום ראיתי שהוא נהיה בן אדם, בן אדם! הוא נהיה בן אדם! אמרתי לעצמי: "וואוו, חבל שהילדים יפספסו כזה אבא, כזה אבא טוב, חבל לפספס". והתחלתי לשתוק. שתקתי, אבל לא השתתפתי איתו, גם כשהוא עשה קידוש בשבת, הטלוויזיה הייתה דלוקה בשבת, הייתי מדליקה לו את זה עם הקידוש שהיה עושה. ובעלי מילה לא דיבר, היה עושה קידוש, מילה לא דיבר, היה עושה קידוש, ואחר כך שר שירי שבת. ואיזה שמח הוא היה, שמח ומאושר! ואני אמרתי לעצמי: "תשמע, בעלי כיף לו בחיים! אני עושה לו טרור, אבל כיף לו בחיים, כיף לו!".

ויום אחד נשברתי, אמרתי לבעלי: "תשמע, גם אני רוצה להיות שמחה כמוך, גם אני רוצה!". "אמר לי אין בעיה! שבת, יש שבת!" קיבלתי על עצמי באמת שהשבת שתבוא נעשה שבת טובה. כזה תענוג לא היה לי בחיים! בעלי באמת פירגן לי על כל דבר, כל דבר שעשיתי באמת פירגן לי מכל הלב. והיה כזה שמח! הילדים שמחו, בעלי רקד איתם, היה ממש שבת מרוממת מאוד מאוד. וברוך ה', מאותו זמן עבר עלי קצת התחזקות.

ערב ראש השנה, אני אומרת לבעלי - בעלי סיפר לי "יש ראש השנה, יש יום הדין," סיפר לי את כל הסיפורים. אמרתי לבעלי - "אני רוצה להתקרב עוד צעד לבורא עולם. אני רוצה את המכשיר לזרוק אותו מהבית". בעלי מאוד שמח, אמר: "וואוו, את מקריבה קורבן לה'!" ובאמת זה היה קורבן! כי מה לי בחיים לעשות? זה מה שהייתי בחיים עושה - הייתי באה מהעבודה, מה אפשר לעשות בבית? רק את המכשיר! באמת בשבילי זה היה קורבן גדול מאוד. ואת המכשיר הזה זרקתי אותו, באמת הרגשתי אחרי כמה ימים כזאת הארה גדולה, כזאת הארה!

עבר יום כיפור מאוד טוב, אבל סוכות - לא יודעת מה עבר על בעלי, והוא היה שמח וטוב לו. ובעלי סיפר לי מה זה סוכות, מגיעים האבות הקדושים. אני אמרתי לעצמי: "וואוו, לסוכה שלנו יגיעו אברהם אבינו, יצחק, יעקב, משה!" אמרתי לעצמי: "וואוו, איזה דבר גדול!" ובעלי הייתה לו הרגשה כאילו הוא רואה את אברהם אבינו בסוכה, ואני מה זה התרגשתי מאוד.

זה היה יום הושענא רבה. בעלי אמר לי: "היום זה החתימה האחרונה. גמרנו, זהו. היום זה חתימה אחרונה, עד חג הבא זה פסח". אמרתי לעצמי: "נראה לי שאני עומדת לפספס את הרגע האחרון". אמרתי לבעלי: "אני רוצה לתת את הקורבן האחרון לה', זה כיסוי ראש. כיסוי ראש, אני רוצה לתת עכשיו זה לה'". ובעלי מאוד שמח, ובעלי עשה ריקודים, היה שמח מאוד מאוד בסוכה.

באותו ערב מתקשר הבן שלי, אומר לי: "אמא, אני נמצא בעזה," לא בעזה, בפלוגה ליד עזה. "ופתאום המפקד נכנס, אומר לי 'יגאל, בוא תצא, אתה עובר לפלוגה אחרת". "מה זה פלוגה אחרת?" "זה הוראה שיש, זה הוראה שקיבלתי". "פלוגה אחרת? למה אני אעבור?" מתקשר לאמא שלו: "אמא, אין פה שום חברים, לא נחמד לי להיות פה, לא נחמד לי להיות פה". והוא אומר לי - "זה הוראה! אמא, תתקשרי, שיחזירו אותי בחזרה למקום". לא דיברתי מילה, אבל הרגשתי - למה העבירו אותו? אותו יום שכיסיתי את הראש! אותו יום העבירו אותו?!

בבוקר של הושענא רבה, הבן שלי מתקשר, אומר: "אמא, המפקד של הפלוגה החדשה אמר שהולכים הביתה". בשמחת תורה הייתי בבית, ובשמחת תורה פרצה מלחמה! ואני הייתי בבית אתו! הרגשתי שהקורבן שהקרבתי לה', שהיו לי קשיים, שהיה לי קושי גדול להקריב קורבן לה' - הקושי הגדול הזה זיכה אותי שבסוף הבן שלי זכה להיות איתנו בחג, וניצל. כי בתוך הפלוגה שלו, איפה שהיה בהתחלה בהתחלה, שמה נכנסו המחבלים, ושמה הרגו את החיילים, וחלקם לקחו אותם לשבי. באותו מקום שהבן שלי היה אמור להיות! כשבן אדם מקריב קורבן לה', יש לו ניסיונות, ויש לו מקריב קורבן להשם - מכאן? כבר החשבון אחרת. גמרנו, מכאן החשבון אחרת!

אני מסיים, הבאתי לכם פה את הגר"א שתאמינו לי, כתוב, שזה אמיתי! אמיתי! אני אומר לכם, כתוב, שזה אמיתי! אתם מסתמא מכירים את זה, אבל הבאתי פה את הגר"א.

כותב הגר"א – 'ועד יום מותו...' עכשיו אתם יודעים, הגר"א לא כתב את זה בבין הזמנים, את איגרת הגר"א. הוא כתב את זה כשהוא כבר, שהוא כבר היה גר"א, לא שהוא היה צעיר. הוא כבר היה כבר גר"א, הוא כותב את זה בזמן שהוא עוזב את הבית, זהו גמרנו! הוא לא הזכיר את הילדים, לא את אמא שלו, לא את אשתו. אתם יודעים, זה מכתב שנכתב בדם, זה לא מכתב שנכתב, אתה יודע, 'ככה'. כל מילה פה היא מדודה, מדודה מאוד מאוד. לא סתם נכתב, סתם ככה, זה לא סתם שבן אדם כותב כשהוא יודע, בסדר, שיהיה... לא! זה מכתב שאתה יודע, 'מכתב פרידה' כמו שאומרים, אבל לא פרידה רגילה! כל מילה פה יקרה מאוד.

כותב הגר"א: "ועד יום אותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניות וסיגופים, רק ברסן פיו ובתאוותיו". רק תשתוק. בא לך לדבר? אל תדבר! ובתאוותיו,  באמצע הלימוד הולך לך איזה בדיחה, ואתה אומר: "לא, אני לא אספר עכשיו, אני לא אספר". זה הייסורים. אני רוצה... - זה התאוות של הבן אדם - אני רוצה לאכול, לא, אל תאכל עכשיו! תאכל אחר כך. תעשה משהו אחר כך. אני רוצה לישון, לא! תקום! זה מדרגות, וזהו התשובה. וזה כל פרי העולם הבא! כל פרי העולם הבא, זה ברסן פיו ובתאוותיו! וזה יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם. בכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז, שאין מלאך ובריאה יכולים לשער. על מה? על רגע שבן אדם חוסם את הפה שלו. גם מלאך אין לו תיאור - לא שאתה יודע... אין תיאור למלאך לתאר את השכר שמקבלים על הרגעים האלו. רגעים! רגעים! מלאך, איזה משהו ענק, אין לו תיאור לתאר את השכר למעלה בשמיים. ובזה יכופר לו כל עוון, וניצול משאול תחתית.

עכשיו הבאתי לכם את השורה האחרונה, אני חושב זה... אני אומר לכם, זה אטום! השורה האחרונה זה אטום! "וזה יותר מכל התורה והמעשים טובים". שמעתם? זה לא איזה אחד, אתה יודע, הוא בעל בית ההוא שהולך לשמוע שיעור תורה בדף היומי, מאחר, מאחר חצי שעה לשיעור, בתוך החצי שעה הזו אוכל בוטנים ופיסטוקים, מדבר בטלפון עוד רבע שעה, ובסוף הוא אומר, תגיד לי מה האברכים לומדים? לא לא! לא מדבר על אנשים כאלו! הגר"א כל החיים שלו שקוע בלימוד, הוא אומר לך יש מדרגות יותר גבוהות. מי שיודע לשמור רסן פיו ותאוותיו - שיא המדרגה שיכול להיות!

אני מסיים, זהו הפעם אני מסיים. חז"ל אומרים (נזיר ב.) למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. שואל האמרי אמת מגור: אז למה בש"ס רבינו הקדוש חיבר הפוך? קודם נזיר אחר כך סוטה. למה? הרי מה שהתורה אומרת זה אמיתי. כל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין. אתה פותח את הש"ס, קודם נזיר אחר כך סוטה!

אומר האמרי אמת, וזה עכשיו בשבילנו. בזמן התורה, נכון, בן אדם היה גדול, היו אנשים ענקים. אם היית רואה סוטה, ישר תזיר עצמך מן היין. בדור שלנו, אם תראה סוטה, תתקלקל יותר. מה אתה צריך לעשות? קודם תהיה נזיר, דבר ראשון תהיה נזיר! תהיה גדול, תהיה גדול, תהיה גדול, תדע את הערך שלך!

כשתדע את הערך שלך, כבר לא, כבר כשתראה סוטה לא תתקלקל. כשתראה סוטה כבר לא תתקלקל. הערך שלך שתדע שכל התגברות שלך היא יקרה, אין שיעור, אין שיעור! לא אני אומר את זה, התורה קוראת לזה "איש כי יפליא", "איש כי יפליא" - יעשה דבר פלא. התורה קוראת לו "נזר אלוקיו על ראשו" - יש לך כתר! ואיזה כתר? של אלוקים! ממשיך המשך חכמה, אחרי שעברו 30 יום, הנזיר מביא קורבן. מה התורה מסיימת? "ואחר כך ישתה הנזיר יין". שואל המשך חכמה, הנזיר הוא כבר לא נזיר, גמרנו? לא, לא! אל תחשוב שאם התחזקת 30 יום זה נעלם. לא! התורה קוראת לך גם אחרי ה-30 יום באותה מדרגה שהיית לפני כן - "שהנזיר ישתה יין".

יזכה אותנו השם שנזכה לעבוד אותו כרצונו, לעשות לו נחת רוח. שנזכה לדעת להתגבר. זה כזה עושה נחת רוח למעלה בשמיים. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.