פרשת שלח לך תשפ"ה
שמירה מעולה - לעשות חסד
שיעור 95
שמירה מעולה - לעשות חסד
פרשת שלח לך תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- הצדיק כעץ - נתינה מוחלטת לאחרים
פירוש המילים "היש בה עץ" במשלוח המרגלים: הצדיק שמגן על הדור דומה לעץ שכל מטרתו רק לתת לאחרים. העץ אינו נהנה מפירותיו או מעצמו, אלא כל קיומו מוקדש לטובת הזולת.
- החסד כמגן על כל השכונה
הגמרא בתענית מלמדת שמי שעושה חסד בשכונתו מגן על כל התושבים. במקום שיש מגפה או שריפות, האזור שבו פועל איש החסד נשמר מפגעים, כי החסד יוצר הגנה שמיימית.
- הרעיון של "אין טוב שנאבד"
סיפור לאה וטליה מדגים איך חסד שנעשה לפני שנים רבות חוזר בדרך נס להציל חיים. ההשקעה בילדה חלשה בסמינר הביאה בסופו של דבר לתרומת כליה שהצילה את בנה של המיטיבה.
- החסד הקטן שמביא שידוך מושלם
סיפור אריאל כחלון מראה איך עזרה פשוטה בפתיחת ביוב זוכה להצעת שידוך מן השמיים. חסד שלא היה "משתלם" במבט ראשון הוביל לחתונה מושלמת עם בת תלמידי חכמים.
- מידת אהבת ישראל כמפתח לאהבת ה'
מהמסילת ישרים: "אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל". ככל שאדם מגדיל אהבתו לעם ישראל, כך ה' מגדיל אהבתו אליו. האהבה פירושה לרצות שיהיה לאחרים טוב.
- הבחירה בקושי כמפתח לגדלות
סיפור הסטייפלר מלמד שהבחירה בדרך הקשה (נישואין לבת עניים במקום עשירים) מובילה לילדים גדולי ישראל. הלמידה והעבודה מתוך קושי מביאה לתוצאות רוחניות גבוהות יותר.
- קדושת הלמידה בקושי ובהתגברות
מדברי שמואל: כאשר אדם לומד תורה דווקא ברגעי קושי - עייפות, אי הבנה, הפרעות - הוא משבר קליפות ומזכה לכפרה גדולה. רגעי הלמידה הקשים הם הקדושים ביותר.
- החסד כהגנה אישית וכללית
העיקרון המרכזי: "ככל שתעשה טוב לשני, זה מגן על כל הדור". החסד אינו רק מצווה, אלא כוח הגנה על הפרט ועל הקהילה כולה, במיוחד בזמנים שצריכים ישועות והגנה.
הסיפורים בשיעור
- היהודי בעל גמ"ח חפירות בסורה
בעיר סורה פשטה מגפה, אך באזור של רב מסוים לא היו חולים. התגלה בחלום שההגנה איננה בזכות הרב אלא בזכות יהודי פשוט שמשאיל כלי חפירה לקבורה. החסד הפשוט שלו מגן על כל השכונה מפני המגפה.
- האישה עם גמ"ח תנורים בדרוקרת
בעיר דרוקרת פרצו שריפות בכל מקום, אך באזור של רב הונא הבתים נשמרו. התברר שההגנה איננה בזכות רב הונא אלא בזכות אישה שמחממת תנור ומשאילה אותו לשכנים. חסדה עם דברי אש מגן על השכונה מפני שריפות.
- לאה וטליה - החסד שחוזר אחרי שנים
לאה, בחורה מצליחה בסמינר, בחרה לעזור לטליה - ילדה מוזנחת ונדחית. השקיעה בה זמן רב, עזרה לה בלימודים ובהכל. שנים רבות אחר כך, כשבנה של לאה נזקק לתרומת כליה, התורם היה הבן של אותה טליה שטיפלה בה בסמינר.
- נועם - הניצול מהפיגוע במזרח הרחוק
נועם נסע עם עשרה חברים למזרח הרחוק לפני הגיוס. במקום אחד הותקפו על ידי פורעים, שני חברים נהרגו ושאר נפצעו. נועם היה היחיד שיצא ללא פגע. החליט לתרום כליה כהודיה לה' על שהציל את חייו, וכך הגיע לידידיה שנזקק לתרומה.
- אריאל כחלון - החסד בביוב שהוביל לשידוך
אריאל חזר מנסיעה לחו"ל עם בגדים יפים, ובדרך הביתה עזר לזקן חילוני לפתוח ביוב סתום. התלכלך כולו אך עזר עד הסוף. הזקן הציע לו שידוך שבתחילה נראה לא מתאים, אך התברר שהבחורה מעולה ביותר. התחתנו בראש חודש תמוז.
- אב הסטייפלר - הבחירה בבת העניים
כשהסטייפלר היה בן 60 ונפטרה אשתו, הציעו לו שני שידוכים: בת עניים צעירה או גרושה עשירה. נטה לבחור בעשירה כדי ללמוד במנוחה. האדמור מאוסטרופולי המליץ לו לבחור בבת העניים כדי ללמוד תורה מתוך קושי. התחתן עם ברכה הענייה, והבן הראשון שנולד היה הסטייפלר.
תמלול השיעור
שבת שלום, שבוע טוב, חודש טוב בעזרת ה', חודש תמוז. שנה שעברה אמרנו 'תקיים מצוות ותרבה זכויות'. זה ר"ת של חודש תמוז.
הצדיק שמגן על הדור
משה רבנו שולח את המרגלים ואומר להם: "ומה הארץ השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין". הגמרא במסכת בבא בתרא שואלת: תגיד, ראית מקום בלי עצים? אתה מכיר מקום, איזה שכונה, איזה מקום בלי עצים? מה זה "יש בה עץ אם אין"? איך מדינה שלמה בלי עצים?
אומרת הגמרא: לא, אם יש שם אדם שמגן על כל הדור שם, אולי יש שם איזה אחד צדיק שמגן על כנען, וכיוון שזה מגן על כנען, לא נוכל לכבוש את כנען. וזה מה שחז"ל ביארו את דברי הפסוק.
כן, אבל למה חז"ל ביארו דווקא על המילים "היש בה עץ"? למה במילה "עץ"? דווקא עץ זה אדם שמגן על כל הדור? עץ - משהו אחר לא יכול להגן? למה חז"ל לא דרשו "השמנה היא אם רזה", וחז"ל יגידו שהכוונה אם יש איזה מישהו שיכול להגן על הדור? חז"ל לא אמרו את זה.
עץ - כל כולו נתינה לאחרים. עץ אין לו שום הנאה לעצמו. עץ מוציא פירות, מה המטרה שלו? להוציא פירות, תגיד, הוא נהנה מזה? הוא נהנה מהפירות? לא, הוא לא נהנה מהפירות. הוא נותן הכל רק לאחרים, לאחרים הוא נותן.
גם אם זה לא עץ של פירות, איזה עץ סרק, אז את העץ הזה לוקחים אותו עושים ממנו ארון, עושים ממנו ספסלים, אם גם זה לא ראוי, לוקחים אותו להסקה. אבל כל המטרה שלו מתחילתו ועד סופו, למה הוא נברא? רק כדי לעשות טוב לשני.
משה רבנו אומר לך: אתה יודע איזה צדיק זה שמגן על כל הדור? מי שתראה אותו מתנהג כמו עץ. מי שתראה שכל כולו נתינה לאחרים. אם אתה רואה אדם שכל כולו נתינה לאחרים, תדע לך, זה מגן על כל הדור.
זה מה שמשה רבנו בא ללמד אותנו ביסוד "היש בה עץ אם אין".
גמרא בתענית - החסד שמגן על השכונה
אותו דבר יש גמרא במסכת תענית (כא:). אומרת הגמרא: בסורא היה דבר, היה [כעין] 'קורונה'. בְּשִׁיבָבוּתֵהּ דְּרַב לא היה. כולם הסבירו בזכותיה דרב, זכותיה דרב. ולכן אין דבר.
התגלה בחלום לאנשי העיר שם, אמרו: לא, זה בשביל רב – זה קטן בשבילו. לא, זה לא בשבילו. אלא מה? יש איזה יהודי אחד שמשאיל את הכלי חפירה שלו לקבורה. וכיוון שהוא עושה חסד עם אנשים בשכונה שלו, היכן שהוא נמצא לא יהיה דבר.
מה הפירוש "לא יהיה דבר"? אבל זה מדבק! מה פירוש "לא יהיה דבר"? מה זה המושג הזה "דבר" או לא "דבר"? דבר זה לא דבר שאתה שולט בו- זה דבר שנדבקים. היית פה, נדבקת, וזה עבר הלאה, ונדבקת.
אתה צודק! עד שבן אדם עושה טוב לשני. כל עוד שבן אדם חי לפי השגרה, חי נורמלי, רגיל, אתה צודק, הוא נדבק! מעביר את ההדבקות הלאה קדימה. אם בן אדם עושה עם השני חסד, עושה חסד - מה החסד שלו? יש לו גמ"ח של חפירות. זה הגמ"ח שלו. אהה ככה, בשכונה שלו אף אחד לא ידבק! אבל היו אנשים שנדבקו, הם לא ידבקו!
למה? יש חסד! אה, יש חסד, זה מגן! זה שמגן! זה מה שאמר למשה רבנו, שזה מגן על הדור. למה? כי עושים חסד.
אומרת הגמרא (שם), אותו דבר בדרוקרת היה שריפות. שכונה ענקית, היה פה נשרף הבית, שם נשרף משהו, שם נשרף. באזור של רב הונא לא היו שריפות. אומרת הגמרא, כולם חשבו בזכות מי זה? בזכות רב הונא.
התגלה בחלום: לא, בשביל רב הונא זה דבר קטן. אלא מה? יש איזה אישה אחת שמחממת את התנור שלה ומשאילה את התנור החם לאנשים להשתמש בזה. אהה... היא עושה חסד? בשכונה שלה לא יהיה שריפות! היא עושה חסד עם דברים של אש, בשכונה שלה כבר לא יהיה אש! לפי הטבע אמור להיות אש, אמור להיות. לא, אבל אצלה לא יהיה. בשכונה איפה שהיא עושה חסד, לא יהיה!
לא רק לא יהיה, כותב המהרש"א דבר יותר גדול: למה בזכות רב ובזכות רב הונא זה לא יהיה? אומר המהרש"א: כי אם זה היה בזכות רב הונא ובזכות רב, זה היה מנכה להם מהזכויות שלהם. נכון, באזור של רב הונא אין שריפות, באזור של רב אין דבר. אבל לקחו לרב ולרב הונא את הזכויות שלהם. אבל בזה שבן אדם פתח את החסד, עשה חסד, זכה שגם אצל רב לא ניכו מהזכויות שלו. [יש הרבה קושיות על המהרש"א הזה, אבל ככה מסביר המהרש"א].
בכל אופן, כמה גדול החסד שבן אדם מגן על כל השכונה שלו, מגן על השכונה. שאתה עושה חסד, אתה עושה טוב לשני. ובזה לא מנכים זכויות. הגם שלפי האמת חייב שיהיה פה כביכול איזה אסון, חייב שיהיה אסון. לא, אבל אתה עושה חסד, אתה עושה טוב לשני. אלוקים במקום עושה גם אצלך טוב.
סיפור לאה וטליה - החסד שחוזר
סיפרה לאה: גדלנו בחיפה, ומחמת הכרח הפרנסה של אבא, היינו חייבים לעבור לירושלים. עברנו לירושלים, נכנסתי ללמוד בסמינר בכיתה י'. הייתי בחורה מאוד כישרונית, מאוד לומדת טוב, משקיעה בלימודים, גם חברה'מנית. ממש שבוע שבועיים כבר הייתי מוברגת בתוך כל הסמינר.
היא מספרת: אבל הייתה שם איזה ילדה אחת, קראו לה טליה. טליה הזאת הייתה חלשה בכל הבחינות, גם בלימודים, גם חברתית. הכל הכל, ממש הייתה צנועה בחברה. גם היה ריח לא נעים שיוצא ממנה. היא לא הייתה בכלל... הייתה ממש... לא יודעת למה, ליבי אמר לי, מספרת לאה: זאת היא שלך, תטפלי בה.
ואני יום יום הייתי לוקחת את טליה הזאת. הייתי אומרת לה: בואי אצלי הביתה, בואי נטפל בך. נתתי לה לאכול. אכלה ולקחתי את כל הקלסרים שהיה לה, את הכל זרקתי, את כל הקלסרים. פתחנו קלסרים חדשים, התחלתי ללמד אותה.
חצי שנה עברה, ואותה טליה עלתה על הגל, ובאמת התחילה להצליח, ואיזה כישרונות, איזה כישרונות היו בה. ואני והיא הפכנו להיות חברות מאוד מאוד טובות. חלק עזבו אותי, חלק נשארו, כל אחת לפי העניין שהיה.
זהו, סיימנו יב. בבגרות שקיבלנו, אני וטליה הזאת קיבלנו את הציונים הגבוהים ביותר שיש. ונפרדה דרכנו. היא הלכה למוסד אחר ללמוד, ואני הלכתי למוסד אחר ללמוד, ובזה נפרדה דרכנו.
שנים עברו, התחתנתי, נולדו לי שש בנות רצופות. כמה ציפיתי לבן? כמה ציפיתי לבן? וברוך ה', ה' לא אכזב את התפילות, התפללנו, ואחרי שש בנות נולד לנו בן, קראנו לו ידידיה. ברוך ה', ידידיה גדל, איך אומרים, "התפוח לא נופל מהעץ", ככה זה, אתה יודע, זה תורשתי שיש הצלחה, זה תורשתי.
ואז הוא התחיל ללמוד, למד, היינו רואים ממנו נחת. בכיתה ז', כשהוא היה בכיתה ז', אני רואה את ידידיה הזה מאוד מאוד חלשלוש, מאוד לא הכי, לא הכי, גם מאוד חיוור וחלשלוש.
לקחתי אותו לרופא משפחה, סתם, אתה יודע, אולי ויטמינים איזה משהו. רופא משפחה עושה כמה בדיקות, נותן לי הפניה למיון, דחוף למיון. אמרתי: זה דחוף למיון? קצת ויטמינים ונגמר.
ירדנו למיון, עושים כמה בדיקות במיון. התברר שלאותו ידידיה הזה יש אי ספיקת כליות. אין כליות יותר! הוא חייב להתחיל לעבור דיאליזה. ילד קטן, כיתה ז' לפני בר מצווה, צריך לעבור עכשיו דיאליזה.
מה אני אגיד לכם? מילד פורח, הפך להיות ילד... אתה יודע, כמו סבא מבוגר. החיים היו קשים עליו, החיים. לא ידענו מה לעשות. התקשרנו לארגון "מתנת חיים" אולי שם ימצאו איזה מישהו שיש לו התאמה - התאמת דם, אותו דבר. הבעיה המרכזית שכל המשפחה שלנו, מכל הצדדים, לא מתאימים. כי לאותה ידידיה היה דם מאוד נדיר, מאוד מאוד נדיר.
הרב הבר באמת דאג לנו מכל הלב. הלך לכל מקום, מצא איזה בן אדם. התקדם הסיפור, התקדם עוד שלב ועוד שלב. שלוש שבועות לפני הניתוח, הבן אדם ההוא שרצה לתרום קיבל "פיק ברכיים", אמר שהוא לא מוכן לתרום. וירדנו מהסיפור והיה לנו צער גדול.
אחרי תקופה מסוימת, שלושה חודשים עבר, תפילות, בכיות, נמצא תורם. נמצא תורם! התקדם הכל, עשינו את הניתוח. הניתוח עבר בהצלחה, ומה אני אגיד? ידידיה חזר לחיים הנורמליים. הבן שלנו חזר לחיים הנורמליים. איזה חיים יפים. כל מה שהיה חסר בלימודים שהוא לא למד, חזר והשלים את הכל.
שנה וחצי אחר כך מתקשרים אלינו, שואלים אותנו אם אנחנו רוצים לפגוש את התורם שתרם כליה לבן שלנו. אמרתי: בטח! מה השאלה? בטח רוצים! קנינו מתנה מאוד יקרה, מאוד מאוד יקרה. וגם ידידיה הזה חיבר מילים, חיבר איזה מילים של תודה להביע את כל מה שהוא עבר, תקופה שהוא עבר ומילים של תודות. הלך גם לאיזה אולפן, עשה מזה איזה שיר.
ונסענו לאשדוד. נסענו לאשדוד כדי לפגוש את התורם. הגענו לפי הוויז, הגענו למקום. הגענו למקום, איחרנו הרבה כי היה פקקים. הגענו למקום ופתח לנו בחור צעיר בשם נועם. נועם אומר: "אני התורם". הוא אמר: "אני התורם".
וואוו, איך התרגשנו מאוד. התרגשנו מאוד מאוד. נועם מספר לנו מה שהוא עבר: "אני בגיל 18, כמו הבחורים הישראלים. החלטנו שלפני שמתגייסים, בואו נלך למזרח הרחוק. יצאנו עשרה חבר'ה, טסנו לחוץ לארץ. מה אני אגיד לך? באחד המקומות קפצו עלינו, לא יודע איך נקראים האנשים האלו, הברברים האלו, אינדיאנים, לא יודע איך לקרוא להם. קפצו עלינו, הם היו קבוצות. ברחנו, תפסו אותנו. שני חבר'ה חיסלו אותם, השאר, כולם פצועים. אני היחיד ששרדתי את הכל, בלי פציעות, בלי נכות, בלי כלום. ואני חוזר בחזרה הביתה, במטוס."
"אני אומר: ריבונו של עולם, נתת לי חיים במתנה. אלוקים נתן לי חיים. כל החברים שלי, כולם סובלים. אני היחיד שקיבלתי את החיים שלי. אמרתי: כמו שאלוקים נתן לי את החיים במתנה, אני גם רוצה לתת למישהו את החיים שלו במתנה. אני רוצה לתרום כליה לאיזה בן אדם, לתת לו את החיים, את החיים שלו במתנה. משם מתגלגל כל הסיפור,ולכן אני התקשרתי לארגון 'מתנת חיים' והם קישרו בינינו. זה הסיפור שהיה."
ישבנו, דיברנו, ואז נועם אומר: "אני רוצה שתפגשו גם את ההורים שלי". הם באו, הם באו לפגוש את ההורים, ואז האמא מדברת עם האמא של נועם. התחילה לדבר, פתאום היא אומרת לה: "תגיד לי, לא קוראים לך טליה?" אומרת: "כן". אומרת לה: "אני לא מאמינה ..." אתם לא יודעים כמה בכינו במפגש הראשון!
כמה בכינו במפגש הראשון כשנפגשנו ביחד. פתאום הגלגל חזר אחורה, ואמרתי: מה שאני עשיתי לפני הרבה שנים, שהשקעתי באותה טליה שלא הייתה ראויה בכלל לשום התייחסות, השקעתי בה את כל החיים שלי לתת לה טוב, אותו טוב חזר אלי בחזרה. אותו טוב אחרי כמה שנים חוזר אליי בחזרה.
אין טוב שנאבד. אין דבר כזה שבן אדם יעשה טוב וזה לא מגן עליו. זה לא מגן על... אין דבר כזה.
סיפור אריאל כחלון - החסד הקטן שמביא שידוך
סיפור שמסתיים השבוע. אני אומר לכם, זה נורא הסיפור הזה. סיפר הבחור אריאל כחלון, זה הפרטים שלו האמיתיים.
בבני ברק עשו לנו מבצע. מי שיבוא הכי הרבה לישיבת בין הזמנים, מעל 60 שעות, בבין הזמנים של פסח - זאת אומרת שבועיים הראשונים של פסח פלוס חול המועד - יבוא 60 70 שעות לא יודע כמה שעות בדיוק, נכנס להגרלה בשבוע בין פסח לשבוע שאחרי פסח, שייסע לרבי ישעיה מקרסטיר. זה ההגרלה שעשו.
אני, כמו כולם, למדתי טוב ונכנסתי להגרלה. ואני נכנס להגרלה ויצא השם שלי בהגרלה! מה אני אגיד לך? אני בן אדם של 'אשרי יושבי ביתך'. אם אני נוסע לצפת, מבני ברק לצפת, לוקח לי שבועיים לספר על כל החוויות שעברתי. אני לא... מאלו שאתה יודע, בשכונה, לא יותר מזה. עכשיו אתה יודע מה זה לנסוע לחוץ לארץ? בשבילי זה סוף העולם, סוף העולם באמת.
טוב, באמת נסעתי. אמרו לי איך לנסוע, הכל, סידרו לי את הכל, וטסתי לחוץ לארץ. טסתי, הייתי שם יומיים. אחרי יומיים אני חוזר. אני חוזר, אני יודע מחכים לי בבית. לבשתי את הבגדים הכי יפים, הכי מסודרים, וזהו, ירדתי, הגעתי לשדה תעופה, עליתי על אוטובוס, הגעתי לבני ברק. אני מגיע לבני ברק, בלוק ליד הבית שלי.
אני רואה שם איזה זקן אחד, חילוני אחד, והוא 'מטעמי חיסכון', בלי בגדים... פותח ביוב. מסכן, היה לו איזה ביוב שאני לא יודע מה עשו שם. נתקע לו איזה ביוב.
אני רואה אותו מתאמץ לפתוח את הביוב. אני אומר לו: "תגיד לי, אדוני, אתה צריך עזרה? תראה, אתה צריך לך עזרה?" אומר לי: "כן". הורדתי את החליפה, שמתי את המזוודה בצד. מה אני אגיד לך? התחלתי לעזור לו. אתה יודע, כל הצינורות האלו של ביוב, ואז כולי התלכלכתי. כמה שרציתי לפגוש את ההורים עם בגדים כאלו, אתה יודע, יפים, ועכשיו אתה יודע... אבל נפתחה הסתימה, עזרתי לו, נפתחה הסתימה כמו שצריך, הכל עבר בשלום.
הוא אומר לי: "תשמע, איזה בחור אתה! אתה משהו מיוחד אתה. תגיד לי, אתה נשוי או לא?" אומר לו: "לא". "אתה שומע שידוכים?" אמרתי לו: "כן". "יש לי שידוך להציע לך." אמרתי לעצמי: תעשה טובה, רק את זה לא... איזה הצעה יציע לי הבן אדם הזה? משהו לא יציע לי. טוב, אני אמרתי לו: "תודה רבה, תהיה בריא" והלכתי.
שבוע וחצי עבר, דפיקות בדלת בבית אצל ההורים שלי. מי הגיע? הבן אדם ההוא... אומר: "שלום, אני דיברתי עם צד של הכלה. הנה השם שלה, הנה הבירורים, המורות שלה, ההורים שלה, הכתובת שלה, חברות שלה. הם מצידם מאוד רוצים. אם אתם רוצים..." אנחנו ראינו אותו ככה, אתה יודע, הוא בא ככה, אתה יודע. בעלי אמר: "תקח את הפתק, קפל אותו, זרוק אותו לפח. כאילו, מה יש לעשות, שטויות האלו?"
אבל אשתי אומרת לי: "תשמע, לא נעים. יום אחד תבוא ברחוב ותפגוש את הבן אדם. מה תגיד לו? הוא ישאל אותך: התקשרתם? מה תגיד לו? התקשרתם? לא נעים. תתקשר רק שתצא ידי חובה, תתקשר רק תצא ידי חובה ושלום."
מתקשר למנהלת של הסמינר, רציתי לברר על הבת הזאת והזאת, והיא אומרת – תחזור, זאת? והיא אומרת לי: "מה אתה מדבר? זאת הבת מספר אחד בכל הסמינר! לא, זו לא בת רגילה. לך הציעו את זה? אתה בטוח? תשמע, זו הבת הכי רצינית שיש." בקיצור, ככה המהנלת אומרת, אולי יש פה משהו שלא מסתדר כל כך. התקשר לעוד מורה, לעוד זה, התקשר לחברות, משהו שבאמת... כלה שלא ניתנת לתיאור.
עשו פגישות, ויום חמישי הזה, יום חמישי הזה! ראש חודש תמוז, הם מתחתנים!
חסד אחד שבן אדם עושה כשלא מסתדר לו.
אתה יודע, אתה בא ככה.
משה רבנו אומר: "היש בה עץ", תגיד לי, אתה דואג לשני? אתה דואג לשני? תדע, אתה מגן על כל הדור! משה רבנו לא אמר: תעשה דברים גדולים, אתה יודע... ככל שאתה חושב על השני, זה הדבר שמגן על כל הדור.
מסילת ישרים - אהבת ישראל
הבאתי לכם פה מסילת ישרים. מסתמא אתם מכירים את זה, אבל אני רוצה לקרוא חלק מזה. הקטע זה מפרק יט' במסילת ישרים.
כותב הרב: "צריך אדם שיתפלל על דורו, לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה את מי שצריך תתפלל, וללמד סנגוריה על הדור כולו. וכבר אמרו חז"ל (יומא עז.) על הפסוק 'ואני באתי בדבריך', שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סנגוריה על ישראל. ועל גדעון נאמר: 'לך בכוחך זה והושעת את ישראל'. איזה כוחך זה? לפי שלימד סנגוריה על עם ישראל."
יש פה שורה, אני אומר לכם, זה פצצה! לא פצצה, זה יותר מהאטום של איראן, אני אומר לכם. 'כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל'. שמעתם את המדידה? כל אחד חושב: תגיד, אלוקים אוהב אותי או לא אוהב אותי? אל תתבלבל, יש פה את המדידה. אם אתה אוהב את ישראל, הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. אתה לא אוהב? אותו דבר אצל אלוקים, בדיוק אותו דבר...
ממשיך המסילת ישרים: "וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, כך הקדוש ברוך הוא מגדיל אהבתו עליו". ו'אהבתו' של חז"ל, שחז"ל אמרו - אהבה, הכוונה: אתה רוצה שיהיה להם טוב. זה הרעיון. ככל שבן אדם רוצה לשני שיהיה טוב, וואוו, כמה אתה יכול לזכות? כמה אפשר לזכות?
ולכן דווקא בזמן הזה שצריכים ישועות וכל אחד צריך הגנה, אתה יודע מה ההגנה שלך? תעשה טוב לשני. ככל שתעשה טוב לשני, זה מגן על כל הדור. על כל הדור, על השכונה שלך, על האזור שלך, זה מגן. תמיד תדאג שלשני יהיה טוב. ככל שתאהב יותר את עם ישראל, אלוקים יותר אוהב אותך.
סיפור הסטייפלר - הבחירה הנכונה
אני מסיים. סיפר הסטייפלר - אבא שלי קראו לו הרב חיים פרץ. [הוא לא מרוקאי. 'פרץ' זה גם שם פרטי, המשפחה שלו 'קנייבסקי'], בקיצור, סיפר הרב חיים פרץ.
הוא היה שוחט מומחה גדול, והם היו מרוסיה והזמינו אותו פעם אחת לבוא לשחוט באוקראינה. כשהגיעו לשם, אשתו הראשונה נפטרה. נפטרה שם. ואז הציעו לאבא שני שידוכים.
הציעו לאבא בת אחת שהיא רווקה, אבל בת של עניים. מידות טובות, הכל בסדר, אבל בת של עניים גמורים. מצד שני הציעו לאבא אישה אחת גרושה, אבל בת של עשירים גדולים.
ואבא יותר נטה ליבו להתחתן עם הבת של העשירים, כי כבר אבא היה מבוגר. הסיפור הזה התרחש כשאבא של הסטייפלר היה בגיל 60! ואבא היה... ליבו כבר נטה להתחתן עם הבת של העשירים כדי ללמוד על מי מנוחות, קשה לו כבר להתפרנס במעשה ידיו, קשה לו.
הוא אומר הלכתי להתייעץ עם האדמו"ר, הרב מרדכי דוב מאוסטרופולי. הלכתי להתייעץ איתו, אמר לי האדמו"ר: לא, תתחתן עם הבת של העניים. למה? כי אם תדע בחיים שלך להתמודד וללמוד תורה מתוך שיש לך קושי, לא ללמוד תורה כשהכל נחמד והכל זורם, לא, כשיש לך קושי, אתה תצליח ויוולדו לך ילדים גדולי ישראל.
ואבא התחתן עם ברכה, זה השם שלה, זאת הבת עניים. והבן הראשון שנולד זה הסטייפלר. זה הבן הראשון שהאבא היה בגיל 60 ונולד הסטייפלר.
הוא אומר: כל מה שיש לי בחיים, כל מה שיש, זה הכל בגלל המסירות שאבא היה מוכן למסור את נפשו בזמנו, למסור את נפשו כדי שהוא יוכל לעבוד את ה' יותר מתוך קושי.
הזמן שלנו - הלמידה בקושי
וזה בדיוק עכשיו התקופה שלנו. בתקופה שלנו, כמה בלבולים יש... גם שאתה יושב מול הספר, הראש שלך לא שם... גם שאתה מנסה להתפלל מהלב, אתה לא מתפלל מהלב... אתה יודע, באמת הראש לא פה...
אבל ככל שבן אדם יודע שדווקא מתוך הקושי, דווקא מתוך הניסיונות, עכשיו שיש ניסיונות, מתוך הבלבולים, אתה יכול להצליח פי אלף. אתה יכול להצליח עכשיו!
דברי שמואל - קדושת הלמידה בקושי
אני מסיים בדברי בעל הדברי שמואל. קראנו את זה פעם אחת פה, אבל תמיד זה חזק.
כותב הרב: "ובכל פעם שהיצר מסיתו לסיים את העניין ולקצר בלימוד, למה? מחמת עייפות או חיסרון הבנתו" לא מבין את הסוגיה, "או מחמת שיחת הילדים" בסדר, רוצה קצת להתאוורר, "יגער ביצר הרע ויתגבר עליו וישבור טבעו וישב ילמד. ובזה משבר את הקליפות והחיצונים, ומכפרים לו אפילו על כריתות ומיתות בית דין ומיתה בידי שמיים."
על הרגעים האלו שבן אדם קשה לו ללמוד, לא מסתדר מחמת עייפות, לפעמים לא משהו גדול, או מחמת שאינו מבין את החומר, אתה יודע, לא מבין את הגמרא, אני לא מבין, לא משנה מה - לומד מתוך הקושי, מתוך הבלבול הזה, על מה מכפר לו? מכפרים לו אפילו על כריתות ומיתות בית דין. למה? הוא כותב: "כי הלימוד בתנ"ך ובמשנה וגמרא ופוסקים בקושי ובהתגברות, מטהר ומצחצח הנשמה ומחדד השכל ומשבר את הקליפות והחיצונים מכל וכל."
כמה גדול כוח לימוד דווקא בזמנים הללו!
סיכום - החסד והלמידה
לכן כל אחד באמת יראה עוד פעם להתחזק. וכל חיזוק, כל זמן שבן אדם לומד תורה בקושי, ידע - אלו רגעים מאוד קדושים, מאוד מאוד קדושים. לא סתם רגעים.
ובן אדם גם כן ילמד לעשות חסד אחד עם השני. ככל שתטיב עם השני, אתה מגן עליך ועל כל השכונה שלך ועל כל הדור.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.