פרשת קורח תשפ"ה
מצוה אחת לשמה הרי זה בן העולם הבא
שיעור 96
מצוה אחת לשמה הרי זה בן העולם הבא
פרשת קרח תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- עוצמת ההרהור בתשובה של בני קורח
הסיפור על בלועי קורח מלמד שאפילו הרהור תשובה ברגע האחרון (כשכבר נפלו לתוך האדמה) חסך לבני קורח 2000 שנה בגיהנום. אף שלא הייתה זו תשובה שלמה, העוצמה של אותו הרהור הייתה כה גדולה עד שיצא ממנו שמואל הנביא.
- חשיבותם של מעשים קטנים בעיני שמים
מעשים הנראים לנו פשוטים וחסרי ערך הם בעלי חשיבות עצומה בשמים. מהסיפור על נר הנשמה שהגיע הנפטר ארבע פעמים בחלום כדי שידליקו עבורו, אנו למדים שפעולות שנראות לנו שגרתיות וקטנות יוצרות תיקון גדול בעולמות העליונים.
- ערך הקדיש והתפילה לנפטרים
הסיפור על הנפטר שביקש שיאמרו עליו קדיש אחרי 15 שנה ממותו מלמד על חשיבות התפילה והקדיש עבור הנפטרים. ה"אמן יהא שמיה רבא" שאנו אומרים מהווה "חבילות" של מזון רוחני לנשמות בעולם האמת.
- ההבדל העצום בין מצוה לשמה ושלא לשמה
כפי שאמר רבי יצחק בלזר, ההבדל בין מצוה הנעשית לשמה למצוה שאינה לשמה הוא כמו ההבדל בין ים שלם לטיפה מן הים. מצוה אחת שאדם עושה בחייו לשמה - זוכה בה לחיי העולם הבא.
- מצוות הנעשות בהסתר
מצוה שאדם עושה בהסתר, כשאף אחד לא יודע ממנה, יש לה ערך עצום. כמו המעשה עם רבי חנינא בן תרדיון שנתן מכספו לצדקה מבלי שאיש ידע, וזכה על כך לחיי העולם הבא.
- כוחה של הימנעות מעבירה
הגמרא מבטלת תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת עבור 10 מיליון יהודים, רק כדי שיהודי אחד לא יעבור על איסור טלטול. מכאן אנו למדים את הערך העצום שיש בהימנעות מעבירה אחת.
- ערך לימוד המוסר
רבי ישראל מסלנט לימד שכדאי לאדם ללמוד מוסר כל חייו (שלוש שעות ביום במשך 70 שנה - 9.5 שנים רצופות) אפילו כדי שפעם אחת לא ידבר לשון הרע. זה מלמד על הערך העצום שיש להימנעות מעבירה אחת.
- השפעת תפילה בכוונה
החתם סופר מלמד שכאשר אדם מתפלל תפילה אחת בכוונה שלמה, כל התפילות שלו שנדחו בעבר עולות עמה, ולא רק שלו אלא אף של כל העולם מבריאתו. זה מלמד על העוצמה הרוחנית האדירה של תפילה בכוונה.
- תכלית בריאת האדם
לפי המדרש פנחס, ייתכן שאדם נברא לכל 70 שנות חייו רק למען מצווה אחת או אפילו תנועה אחת. כל הבריאה - מיליארדי בני אדם וכל החי - נבראו בשביל שאותו אדם יעשה את אותה תנועה או מצווה, והיא משפיעה על כל העולמות.
- הבחירה במעשים מושלמים
המסקנה המעשית מכל השיעור: אם אתה כבר עושה - תעשה טוב, תעשה את זה מושלם. התבונן בערך הגדול של מעשיך ותבין שכל פעולה קטנה שלך בעולם הזה, כשנעשית כראוי, יוצרת תיקון עצום בעולמות העליונים.
הסיפורים בשיעור
- רבה בר בר חנה ובלועי קורח
סוחר ערבי הראה לרבה בר בר חנה את בלועי קורח - שני חורים באדמה שמהם יוצא עשן. כשהכניס מקל עם צמר גפן רטוב, הוא יצא שרוף, ובהרכינו אוזן לקרקע שמע את קולם אומרים "משה אמת ותורתו אמת". הסוחר סיפר שכל 30 יום הופכים אותם בגיהנום, אך בני קורח ניצלו מעונש נצחי הודות להרהור תשובה ברגע האחרון.
- המשפחה היהודית שהתחבאה בשואה
משפחה יהודית - אב, אם ובת - הסתתרו אצל גוי בשואה כשהתחזו לגויים. האב נעלם יום אחד, וכשעלו לארץ אחרי המלחמה, הבת חלמה שאביה ביקש להדליק נר נשמה בכ"ד בטבת. הרב אסר זאת כי האם הייתה עגונה, אך למחרת הופיעו שני עדים שחלמו את אותו חלום והעידו על מות האב באושוויץ, והרב הדליק נר נשמה בהתרגשות.
- החבילות לעולם האמת
כשנפטר אביו של הרב יחזקאל אבנשטיין, הוא הופיע לבנו בחלום ואמר לו: "בני, למעלה יש רעב. אני רעב מאוד. תעשה טובה, שלח לי חבילות". החבילות שהנפטר ביקש היו אמירת "אמן יהא שמיה רבא מברך", שמהווה מזון רוחני ומביאה נחת רוח גדולה לנשמות בעולם האמת.
- הקדיש שלא נאמר בתשעה באב
הרב רובין נרדם בבית הכנסת בתשעה באב וחלם על אדם שצעק עליו: "שילמתי לכם כסף שתגידו עליי קדיש, למה אף אחד לא אומר?". התברר שהיה זה אדם שנפטר לפני 15 שנה ותרם 200 ש"ח שנתיים עבור קדיש ביום פטירתו. אחיו שהיה אומר קדיש נפטר לאחרונה, והנפטר ירד משמיים לבקש שימשיכו לומר עליו קדיש.
- רבי חנינא בן תרדיון ומעות הפורים
כששאל רבי חנינא בן תרדיון את רבי יוסי בן קיסמא אם יזכה לחיי העולם הבא, נשאל אם עשה מעשה מיוחד. הוא סיפר שהתחלפו לו מעות של פורים עם מעותיו הפרטיים, ונתן הכל לצדקה. על מעשה זה של מצווה לשמה, שאיש לא ידע עליה, אמר רבי יוסי בן קיסמא: "מחלקך יהיה חלקי, מגורלך יהיה גורלי".
- רבי ישראל מסלנט והלימוד המוסר
סאלנטער מקלם בא לרבי ישראל מסלנט, שצעק עליו: "לך! אסור ללמוד מוסר!". הוא הבין שכוונת רבו הייתה שאסור ללמוד רק מעט מוסר, אלא יש ללמוד שלוש שעות ביום - כלומר 9.5 שנים רצופות לאורך החיים. כל זאת כדי שפעם אחת בחיים האדם לא ידבר לשון הרע.
תמלול השיעור
הגמרא בסוף מסכת סנהדרין, אומרת הגמרא: רבה בר בר חנה אזיל באורחא, חזיה להאי טייעא. ראה אותו איזה סוחר ערבי. אמר לו: "בוא ואני אראה לך בלועי קורח, בוא אני אראה לך איפה נמצאים בלועי קורח". הראה לו שני חורים באדמה שמהם יוצא עשן.
מה עשה רבה בר בר חנה? לקח צמר גפן, הרטיב אותו במים, שם אותו בתוך המקל שלו, הכניס בתוך החור והוציא אותו. והצמר גפן היה שרוף. צריך להיות חום אדיר ביותר, ממש חום אדיר.
אמר לו אותו טייעא: "תרכין את הראש שלך על הרצפה, תשמע מה שאומרים". הרכין את הראש שלו ברצפה, שמע שהיו אומרים "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים".
אמר לו: "תדע לך, כל תלתין יומין, כל שלושים יום הופכים אותם בגיהנום והם צועקים. למה? כדי שהחום יבוא מכל הכיוונים". וואי, השם ירחם עלינו.
ואף על פי כן, התורה מעידה "ובני קורח לא מתו". למה לא מתו? כיוון שהם הרהרו בתשובה. מתי הרהרו בתשובה? מתי שהם נסחפו לתוך הבור, כשהם נסחפו והתגלגלו והם נפלו לתוך הגיהנום והם הגיעו לתוך הלבה, לפני שנייה לפני שצנחו אל תוך הלבה הם הרהרו בתשובה.
תגיד לי, זה שווה ההרהור הזה? אם אני בא למישהו ואני לוקח רובה, שם לו על הראש, אני אומר לו "או אתה חוזר בתשובה או אני יורה בך", והוא אומר "אתה יודע מה, אני חוזר בתשובה", תגיד, זה נקרא לחזור בתשובה? זה נקרא לחזור בתשובה? הוא גם לא חזר בתשובה. הוא הרהר בתשובה.
ממשה רבנו, עד רבה בר בר חנה, יש 2000 שנה הפרש. 2000 שנה! בני קורח בהרהור תשובה, שהם הרהרו בתשובה. לא כשהכל היה בסדר. כשהם ראו כבר את הלבה הרהרו בתשובה. ההרהור בתשובה הזה חסך להם 2000 שנה בגיהנום.
אין לנו הבנה, אין לנו הבנה. הרהור תשובה שבן אדם עושה, איזה עוצמה יש לזה. לא הרהור תשובה כשאתה עושה הרהור תשובה שהכל בסדר. לא! כשבן אדם כבר, איך אומרים, כשהמקרה כבר אבוד, הוא כבר רואה את המצב כבר גמור, וההרהור תשובה חסך לו 2000 שנה בגיהנום.
השם ירחם, אנחנו רק אומרים את זה. אבל בן אדם שיש לו רק קצת כאבי שיניים, והרופא אומר לו שיקבל אותו רק מחר בצהריים, הוא כבר לא יכול לסבול. הוא כבר לא יכול לסבול. גיהנום, השם ירחם עלינו.
הרהור תשובה כשהמצב ממש גרוע, אם תתבונן זה בכלל לא נקרא הרהור תשובה. ואף על פי כן זה חסך להם. וזה אמת לאמיתה. הרהור תשובה הזה. כי מההרהור תשובה הזה יצא שמואל הנביא. יצא שמואל הנביא מתוך מה? מההרהור תשובה הזה.
עד כמה אנחנו צריכים להעריך את המעשים שאנחנו עושים, הפשוטים, הברורים, מה שנראה לך כביכול לא שווה כלום. המעשים האלו מאוד יקרים. נפקא מינה שכל בן אדם ידע שמה שאתה עושה זה מאוד יקר בשמיים. מסתכלים עליך, מסריטים אותך על כל מה שאתה עושה, וכל פעולה שאתה עושה מאוד יקרה בעיני אלוקים, מאוד מאוד יקרה, לא רק יקרה בדיעבד, יקרה מאוד מאוד.
בספר "מעיין האמונה", של הרב שלום מאיר וולך שליט"א (בחלק ב' עמוד קד), הוא מספר שם סיפור. את הסיפור הזה, הוא אומר, "שמעתי מבעל המעשה". אם הוא לא שמע את זה מבעל המעשה, לא יאומן כי יסופר.
סיפרה לו איזה אישה אחת. היא אמרה: "היינו בשואה. כשפרצה השואה היינו אבא, אמא ואני בת יחידה. כשהתחילה השואה ברחנו לאיזה מקום. שמה אירח אותנו איזה גוי אחד, חבר של אבא. גוי אחד אירח אותנו בבית שלו ואנחנו התנהגנו כמו גויים. פשוט הלבוש התחלף לגויים, הכל. אני בתור בת הלכתי ללמוד בבית ספר של גויים, כדי שלא יזהו אותנו שאנחנו יהודים.
אבא היה מדי כל בוקר יוצא לעבודה, חוזר ומביא פרנסה הביתה. יום אחד אבא לא חזר. הבנו שאם אבא לא חזר, מי יודע, תפסו אותו, עלו עליו, והרגו אותו. נשארנו אני ואמא וככה גדלנו כמו גויים.
כשנגמרה המלחמה עלינו לארץ ישראל. איפה נגור? גרנו בירושלים. בקצוות של ירושלים היה שם איזה בניין, שתי קומות, חורבה אחת. בקומה למטה גרו אנשים חרדים. אנחנו גרנו בקומה למעלה.
בוקר אחד אני באה לאמא. 'אמא, מה זה טבת? מה זה טבת?' אמרה אמא: 'אני לא יודעת מה זה טבת. מה הבעיה?' 'אתמול בלילה חלמתי את אבא. אבא אמר לי שהוא נפטר ביום כ"ד בטבת. תגידי לאמא שתדליק נר נשמה לעילוי נשמתי'. לא ידענו מה זה.
ירדנו לשכנים הדתיים למטה. שאלנו אותם מה זה טבת? אמרו: 'טבת זה חודש שקוראים לו טבת. מה הבעיה?' סיפרנו את החלום. הם ניגשו ללוח שנה, מסתכלים, היום זה כ"ג, היום בלילה יהיה כ"ד טבת. הם מה זה התרגשו מאוד.
'בואו נלך לרבי' [לא כתוב בסיפור מי זה הרבי]. הלכנו לרבי, סיפרנו לו את הסיפור. אמר להם הרבי: 'בשולחן ערוך כתוב שאישה עגונה אסור להתנהג בדיני אבלות. למה? שלא יחשבו שכיון שבעלה כבר נפטר, אם כן היא מותרת לאחרים. אסור לך, אסור לך להדליק נר נשמה'.
'כן, אבל הוא בא בחלום והוא ביקש להדליק נר נשמה'. אז אמר: 'אם תשמעי להלכה זה עילוי נשמה, זה עילוי נשמה אמיתי'. הלכנו הביתה ולא הדלקנו נר נשמה.
בלילה, ביום כ"ד, האבא הגיע לבת פעם שנייה בחלום. הוא אומר לה: 'בתי, אני בצער גדול. ביקשתי ממך שתגידי לאמא להדליק נר נשמה'. היא אומרת: 'אבל הרב אמר, שמכיוון שאין עדות שנפטרת, אי אפשר להדליק נר נשמה. והרב אסר עלינו להדליק נר נשמה'.
למחרת בבוקר דופקים בדלת אצל השכנים החרדים שני אנשים מבוגרים מאוד. 'שלום, יש פה איזה משפחה פה עם איזה אמא ובת?' אמר: 'כן, בקומה למעלה. מה הבעיה?'
אמרו: 'תראו, בעלה של האישה הזאת בא אלינו בחלום. הוא בא אליי בחלום. הוא בא גם לחבר שלי. הוא גם בא אליו בחלום. הוא אמר: "אתם יודעים שאנחנו היינו שלושתנו היינו באושוויץ ואתם ראיתם איך שהוא נהרג. אני מבקש מכם תלכו למשפחה שלי, תעידו שהם ילכו לרבי, שיעידו שבאמת הוא נפטר"'.
הוא מספר: 'אני קמתי באמצע הלילה, התעוררתי מהחלום, אמרתי לעצמי, "וואי איזה חלום. הנפטר בא בחלום, רוצה שאני אעיד שהוא נפטר". מאוד מאוד התרגשתי מהסיפור. אני עוד לא מספיק לחשוב, דפיקות בדלת. מי מגיע? חבר שלי. אומר, "תשמע, חלמתי עכשיו את חבר שלי". אומר לי, "גם אני חלמתי אותו"'.
בבוקר הלכנו למשפחה, והם באו למשפחה. שני העדים, שני החרדים, והאמא והבת הלכו לרבי. שני העדים באו להעיד, "ראינו איך הבן אדם נהרג". הרב מאוד התרגש. מאוד התרגש הרב. ובמקום, הרב פתח את המגירה, הוציא נר נשמה והדליק נר נשמה.
ארבע פעמים הבן אדם הגיע בחלום בשביל מה? בשביל שידליקו נר נשמה. תגידי, נר נשמה זה עושה משהו למעלה? לא יודע אם זה עושה או לא עושה. מישהו מרגיש שזה עושה משהו למעלה? תגיד, אתה מרגיש, אתה מדליק, כשאתה מדליק נר נשמה? אתה מרגיש שזה עושה משהו? הנפטר הגיע בחלום ארבע פעמים כדי שידליקו לו נר נשמה לעילוי נשמתו.
אין לנו הבנה, כשאתה עושה פה פעולה אחת פה למטה, אין לנו הבנה כמה למעלה זה משפיע. מאוד מאוד. מה שאצלך נראה כפעולות פשוטות ביותר, שגרתיות, לא שוות כלום, אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות למעלה.
כשנפטר אבא של הרב יחזקאל לווינשטיין, הוא אמר שאבא שלו הגיע אליו בחלום. הוא אומר לו: "בני, למעלה יש רעב. רעב. אני רעב מאוד למעלה. תעשה טובה, שלח לי חבילות. אני מאוד רעב". אתם יודעים מה החבילות למעלה? הוא אמר: "החבילות למעלה זה 'אמן יהא שמיה רבא מברך'". זה חבילות למעלה. למעלה, אומר, זה חבילות גדולות מאוד. זה עושה לאבא הרבה נחת רוח למעלה בשמיים.
סיפר הרב רובין שליט"א [ההשגחה של רובין]. זה היה יום תשעה באב. נכנסתי לבית כנסת ללמוד, ומחמת הצום ומחמת העייפות והחום, הכל ביחד, נרדמתי. בחלום אני רואה איזה בן אדם, אומר לי את השם שלו וצועק עליי: "אני שילמתי לכם כסף שתגידו עליי קדיש. למה אף אחד לא אומר קדיש?" הוא צעק עליי ואני מהצעקות התעוררתי מהחלום.
חיכיתי שהגבאי הגיע. הגבאי הגיע, סיפרתי לו את החלום. זה החלום שחלמתי עכשיו לפני כמה דקות. "אתה מכיר את הבן אדם הזה?" אומר לו: "כן, בטח מכיר. זה בן אדם שנפטר לפני 15 שנה. הוא אמר שהוא מוכן לתרום לבית כנסת, המשפחה שלו תתרום כל שנה, תתרום 200 ש"ח שפעם אחת יגידו עליו קדיש ביום הפטירה שלו. זהו, על זה הוא מוכן לשלם 200 ש"ח. פעם אחת בשנה".
"אני באתי לאחיו. אחיו היה מתפלל בתוך בית הכנסת. באתי לאחיו, אומר לו: 'תשמע, זה הסיפור. אני מבקש אם אתה יכול, אתה בעצמך תגיד קדיש על אחיך'. הוא אמר: 'אין בעיה'". ככה זה היה באמת. עד לפני חודשיים. לפני חודשיים האח נפטר. עכשיו הגיע תשעה באב. ואין מי שיגיד עליו קדיש. אין מי שיגיד עליו קדיש.
הוא ירד בשמיים כדי לצעוק עליי. "למה לא אומרים עליי קדיש?" 15 שנה כבר נפטר. פעם בשנה אומרים קדיש.
מה כבר כל כך אכפת מ'קדיש'? בערבית יש לך כל יום ארבעה קדישים. בשחרית יש לך שמונה. במנחה יש לך עוד ארבעה. תגיד, מישהו שם לב? יש ארבע, שלוש, שתיים, אחד? אם אין קדיש עוד יותר טוב. אין מי שיגיד קדיש, תגיד 'ברכו את השם המבורך', יאללה תגמור. תגיד, מישהו בכלל מתייחס? יש קדיש פחות, יותר קדיש, מה נפקא מינה?
15 שנה, בן אדם מחכה, פעם בשנה. לא מחכה כל יום. פעם בשנה, מחכה שמישהו יגיד עליו קדיש. יש תיאור לדבר כזה? אין תיאור!
כל זה כדי ללמד אותנו שכל מה שאתה עושה פה בעולם הזה מאוד מאוד יקר. אם אצלך נראה כדבר תפל, למעלה בשמיים זה מאוד מאוד יקר. והנפקא מינה: תדע 'לשפץ' את המעשים שלך. אתה כבר עושה, תעשה את זה טוב.
אתה משווה, אם אתה עושה לשמה ולא לשמה. אי אפשר להשוות.
כותב רבי יצחק בלזר בספר "כוכבי אור", לא זוכר כרגע את הלשון, אבל אני אגיד את הרעיון: 'לשמה' זה כמו ים שלם. זה שעושים מצווה, זה ים שלם. כשעושים 'לא לשמה', זה טיפה מן הים.
זאת אומרת, שני אנשים עושים אותו מעשה. אחד יותר מכוון שיהיה לשם שמיים. אתה יודע, מזה נוצר ים. ים נוצר מזה. זה השני, גם עשה אותה מצווה, אבל לא לשם שמיים, לא משנה למה עכשיו. זה טיפה מן הים. אותו מעשה שאתה עושה, אתה רק מכניס מחשבה לתוך המעשה שלך. אי אפשר לתאר.
מעיקרי האמונה, כותב הרמב"ם סוף מסכת מכות. מעיקרי האמונה - לא איזה חסידות, איזה וורט, לא! - "מעיקרי האמונה, שכשיעשה האדם מצווה אחת לשמה, זכה בה לחיי עולם הבא". פעם אחת בחיים שלך תעשה מצווה אחת לשמה, זכה בה לחיי עולם הבא.
ולכן 'הרבה להם תורה ומצוות'. בורא עולם, הרבה לנו תורה ומצוות, למה? שמתוך כל המצוות האלו אתה תצליח לעשות אחת בחיים שלך, אחת, לעשות אותה 'לשמה', ואז - זכה בה לחיי עולם הבא.
וממה שיורה על העיקר הזה - מי אמר שמה שאני אומר זה נכון? - אומר הרמב"ם: מה ששאל רבי חנינא בן תרדיון את רבי יוסי בן קיסמא: "מה אני לחיי עולם הבא?" אמר לו: "כלום מעשה בא לידך?" אמר לו: "כן, התחלף לי מעות של פורים במעותיי ונתתי הכל לצדקה". אמר לו רבי יוסי בן קיסמא: "מחלקך יהיה חלקי, מגורלך יהיה גורלי".
ממה הוא התלהב שמה רבי יוסי בן קיסמא? ממה הוא התלהב? שרבי חנינא בן תרדיון עשה מצווה לשמה. נתן מצוות צדקה. בפרט שגם הוא היה גבאי צדקה, כשהוא היה גובה מכל האנשים ומחלק לעניים. שום אחד לא דמיין לעצמו שכשהוא קיבל 100 שקלים, בתוך ה-100 שקלים יש 20 שקלים של רבי חנינא בן תרדיון. הוא חשב, הרב אסף, יש לו, איך אומרים, קופת העיר, אסף מכולם והוא מחלק. דמיינת שיש לו 20 שקלים שלו? לא, הוא לא דמיין את זה. אה, זה מצווה לשמה. אף אחד לא אומר לו "יישר כוח" ולא שום דבר. זכה בה לחיי עולם הבא.
איזה דבר גדול זה. איזה זכות יש לבן אדם שהוא עושה מצווה ואף אחד לא יודע ממנה. איזה זכות. אף אחד לא יודע ממנה. מחביא אותה גם מעצמו.
קם בלי כוונה. אתה יודע, ביום שישי, בשבת, ערב שבת, קם. לא יודע מה היה לו. לא יודע מה היה לו. קם, למד, פתח, קרא פרק תהילים, הלך, נרדם. זהו. לא סיפר לאף אחד. לא סיפר לאף אחד שהוא למד תורה. לאף אחד לא סיפר. הוא גם לא יספר לאף אחד. וואי, איזה דבר גדול זה. זכה בה לחיי עולם הבא.
אין לנו הבנה. המצוות האלו שנראות לך כאלו פשוטות. חד פעמי כזה, חד פעמי. האדם זוכה בה לחיי עולם הבא.
יש גמרא במסכת מגילה. כולם מכירים את הגמרא הזאת. אבל אם רק נתבונן, אין לזה הבנה. מי שיש לו הסבר שיגיד לי. לי אין הסבר. אבל אני אומר מה שכתוב. אני אומר מה שכתוב.
הגמרא אומרת שאם חל ראש השנה בשבת, אין תקיעת שופר בשבת. למה לא? שמא יהיה איזה אחד שירצה ללמוד איך תוקעים בשופר, ואז הוא יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים. ולכן אין תקיעת שופר.
מה פירוש 'אין תקיעת שופר'? יש היום 10 מיליון יהודים. 10 מיליון יהודים רוצים לתקוע בשופר. מצוות עשה דאורייתא. אתם יודעים מה זה שופר... "עת שערי רצון יפתח", לא צחוק. כן, אבל יש איזה אחד באוגנדה, שיש חשש שאולי הוא יטלטל את השופר ארבע אמות.
מצידי שילך! תגיד לי, מה אתה אומר? 10 מיליון יהודים לא יהיה להם שופר, בשביל מי? בשביל איזה אחד, אתה יודע, במושב אביבים שמה, בפינה של הגבול שמה, מה זה מעניין אותי בכלל?! מה, בגללו 10 מיליון יהודים לא ישמעו שופר? אל תגזים. לא יכול להיות.
אם יש למישהו הבנה בזה שיגיד לי. אין לי הבנה. אין הבנה איך חז"ל הבינו, מוטב 10 מיליון אנשים לא ישמעו שופר. לא ישמעו. למה? שאיזה יהודי אחד אולי ינצל מאיזה איסור. היה שווה! היה שווה שלא תשמע שופר! לא רק אני, כל עם ישראל לא ישמעו שופר, להציל יהודי אחד מאיסור.
אז מה זה כשבן אדם מתגבר מאיסור אחד. מתגבר. יש לנו הבנה בכלל? יש לנו הבנה כשבן אדם מתגבר, מה קורה למעלה בשמיים? יש למישהו איזה הבנה? איזה עוצמה זה למעלה? אין הבנה. אין הבנה. כמה שנרצה להבין, אין הבנה בכלל.
ולכן כותב רבי יצחק בלזר: "שמעתי פעמים רבות מרבי ישראל מסלנט, כדאי לאדם ללמוד מוסר כל החיים שלו. בשביל מה? בשביל שפעם אחת לא ידבר לשון הרע". זאת אומרת, הוא כבר דיבר 900 פעם, כבר דיבר. כן, אבל היה צריך לדבר 901. לא. האחד הזה הוא לא דיבר. האחד הזה הוא לא דיבר. היה שווה! היה שווה כל המוסר שלמדת כל החיים שלך.
כמה רבי ישראל מסלנט רצה שילמדו מוסר? היום לומדים, אם לומדים, לומדים חצי שעה נגיד. כן, אבל כמה הוא רוצה שילמדו?
הסבא מקלם כותב שפעם אחת הוא בא לרבי ישראל מסלנט, ורבי ישראל מסלנט צעק עליו ואמר לו: "לך! אסור ללמוד מוסר! אסור לך ללמוד מוסר!" מה חשבתם, שאני נשברתי מהצעקות של הרבי? לא נשברתי. הוא התכוון שאסור לי ללמוד מוסר כל היום. רק שלוש שעות. שלוש שעות.
אני לא רוצה להגיד לכם מה שכתב החפץ חיים. אני אגיד בכל אופן, אבל זה לא בשבילנו. בשביל החפץ חיים זה היה. החפץ חיים אמר שאי אפשר להיות יהודי בלי ללמוד שעתיים מוסר. חפץ חיים לא דיבר על מדרגות, להיות יהודי רק, רק להיות יהודי. לא בשבילנו. החפץ חיים היה בדור אחר. אה, אנחנו דור יותר גבוה מהחפץ חיים.
שלוש שעות מוסר. עשיתם פעם חשבון? אני עשיתי חשבון. שלוש שעות מוסר כפול 70 שנה. כמה זה? זה 9 וחצי שנים רצופות. רצוף. רצוף. תשע וחצי שנים יום ולילה, כולל בין הזמנים. רצוף. רצוף.
נו, אתה לומד כל הזמן. תגיד לי, מה יצא לך מכל הלימוד הזה? אני שואל אותך עכשיו. תגיד לי, מה יצא לך מכל הלימוד הזה? אתה אומר: "תשמע, פעם אחת לא דיברתי לשון הרע". שווה! היה שווה!
איזה שווה? איזה שווה? רק אנחנו לומדים חצי שעה, כבר רוצים להיות בבא סאלי. חצי שעה לומדים. ואני אומר לך פה תשע שנים. רק פעם אחת. שווה הלימוד? שווה!
אין לנו הבנה בזה. אבל אחרי שאתה רואה שחז"ל ביטלו לכל עם ישראל את השופר, כדי שלא יהיה יהודי אחד שח"ו יעבור עבירה אחת. חז"ל הבינו, זה שווה. זה שווה. אין לנו הבנה כמה המעשים שלנו מאוד חשובים.
הבאתי פה את החתם סופר. כותב החתם סופר, סוף פרשת שופטים, וזה לשונו: "דכשאדם מתפלל תפילה אחת בכוונה שלמה, אזי מתקבצים כל התפילות שלו שנדחו לחוץ ועולים למעלה עם התפילה ההיא".
פעם אחת שבן אדם מכוון בתפילה טוב, כל התפילות שהתפללת, כולם עולים עם התפילה הזאת הטובה שהתפללת. כולם עולים למעלה.
"ולא עוד אלא אפילו אם מתפלל פעם אחת בכוונה רצויה, אזי כל התפילות שלו ושל כל העולם כולו שנדחו לחוץ ממי קדם עד היום, כולם עולים איתו".
מה אומר כאן החתם סופר? תפילה אחת בכוונה שאתה מתפלל, כל התפילות מבריאת העולם עד היום, מה שנדחה, עולים איתך ביחד. תפילה אחת בכוונה. אין לנו הבנה איזה עוצמה יש לזה.
במדרש פנחס (אות מ"ב). עכשיו זה בשבילנו... עד עכשיו דיברנו דברים גבוהים, לא בשבילנו. עכשיו השורות האלו זה בשבילנו. איי איי איי... מדרש פנחס (אות מ"ב): "יש אדם שלא נברא כל השבעים שנה אלא רק לעשות מצווה אחת או אפילו תנועה אחת".
[הערה: מדרש פנחס לרבי פנחס שפירא מקוריץ [בן רבי אברהם אבא], מתלמידי הבעש"ט. יום האזכרה שלו - י' אלול]
שמעתם? יש אדם שכל החיים שלו, שבעים שנה. בשביל מה באת לעולם? בשביל לעשות מצווה אחת. זהו. בשביל זה באת לעולם. או אפילו תנועה אחת.
יש לו גם ראיה. אם מישהו מוכן לדחות את הראיה שלו... אין, אין, לא יודע אם אפשר לדחות את הראיה הזאת. אי אפשר לדחות. זה ראיה, אני אומר לכם, מפוצצת.
גמרא במסכת ברכות (סוף דף ו). אומרת הגמרא: "מי שיש לו יראת שמיים, פעם אחת התגבר על יצרו". מה חז"ל דורשים? "כי זה כל האדם". מה פירוש? "כי זה כל האדם"? שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כל העולם למה נברא? לצוותא, שיהיה לו חברים.
באמת, מספיק שהוא יהיה היחיד בעולם. זה מה שצריך באמת. נו אז למה נבראו כולם? לא נעים. בן אדם אחד בעולם. הוא יקום בבוקר, אין מניין, אין כלום. מה, לא נעים. אז עשו לו, אתה יודע, עשו לו שיהיה לו נחמד.
יפה מאוד. אני עכשיו לוקח את הבן אדם, מעלה אותו לירח. משמה אתה יכול לצפות את כל כדור הארץ. אתה רואה שמה מיליארד וחצי הודים, עוד מיליארד סינים, עוד 300 מיליון רוסים, עוד 350 מליון אמריקאים. תוסיף עוד, לא יודע כמה יש עוד, מלא. אתה רואה כל אלו. אלו נבראו בשביל בן אדם הזה.
תגיד, אתה מאמין לזה? אתה רואה את כל המיליארדים... שבע מיליארד. יש שבע מיליארד היום. תגיד, למה נבראו כל אלו? בשביל הבן אדם הזה.
עכשיו אני אשאל אותך: הבן אדם הזה שנבראו בשבילו שבע מיליארד, חכה, זה רק הבני אדם. איפה כל הג'וקים? איפה כל החיות? כל העופות? כל הדגים? קח את הכל. כל זה נברא בשבילו.
עכשיו אתה מאמין שתנועה של בן אדם כזה משפיעה או לא משפיעה? בטח משפיעה! מה השאלה. כזה בן אדם, כל העולם כולו כמו שאתה רואה, בשביל כזה אחד. אני מאמין שכל תנועה שלו, מה זה משפיעה... זה עולמות! עולמות! זה ההוכחה שהוא מביא.
יש בן אדם שבא לעולם בשביל תנועה אחת. כל זה כדי שנלמד: מה שאתה עושה, תעשה טוב. תעשה את זה מושלם.
אתה כבר מתפלל? תעשה כמו שצריך. אתה יודע מה קדיש יכול לעשות למעלה בשמיים? מצווה אחת שאתה עושה לשמה, זכה בה לחיי עולם הבא. זכה בה לחיי עולם הבא. הימנעות מעבירה אחת - אין שיעור. אין שיעור.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן ואמן.