בלק תשפ"ה
בסוף הוא זה שהגיש לי תה...
שיעור 99
בסוף הוא זה שהכין לי כוס תה...
פרשת בלק תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- החשיבות הנסתרת של פי האתון בבריאה
בדקה התשעים של הבריאה ברא הקב"ה את פי האתון, דבר שנראה שולי אך למעשה הוא חיוני. פי האתון נועד ללמד שגם לרשע גמור כמו בלעם יש תשובה, ובלעדי לקח זה הבריאה הייתה חסרה.
- כוחה של אמירת "חטאתי" והתשובה
אפילו כשבלעם אמר "חטאתי" מתוך ערמומיות, זה הציל אותו מהמלאך. זהו לימוד שמצוות וידוי מתקיימת במילה אחת - "חטאתי", וכוחה של תשובה עצום גם עבור החוטא הגדול ביותר.
- ההקרבה מבטלת את הקללה
האתון רמזה לבלעם שהוא לא יוכל לקלל עם שמוכן להקריב הכל למען מצוות. עם ישראל הלך לרגל שלוש פעמים בשנה תוך סיכון רכושם ופרנסתם, והקרבה כזו מבטלת כל קללה.
- החשבון השמיימי של ההקרבה למען הזולת
סיפור האישה מאנגליה והחמישייה ממחיש שהקרבה למען הזולת (הצלת חמש הבנות בשואה) מובילה לברכה (חמישה נכדים בלידה אחת). החשבון השמיימי שונה לגמרי כשאדם מקריב מעצמו למען אחרים.
- התורה והחומריות - "לימא מתניתין דלא כבן הנס"
סיפור שני החברים מראה כיצד מי שהקריב והמשיך בלימוד התורה זכה בסופו של דבר גם לתורה וגם לגדולה, בעוד שחברו שבחר בקריירה חומרית הפך למזכיר פשוט בתקופת המלחמה.
- כוחו של ויתור אמיתי והפסד לשם שמים
סיפור הדירה שהפכה למרתף בגלל בנייה של השכנים ממחיש כיצד ויתור אמיתי (כשמפסידים באמת) מביא לברכה והשגחה מיוחדת. בסופו של דבר, הדירה החשוכה נמכרה לאישה שדווקא הייתה זקוקה לדירה ללא שמש.
- צער השכינה וזמן בין המצרים
סיפור אחיו של המרצה שהתפלל על צער השכינה וזכה לשידוך לבנו אחרי 27 שנים. תקופת "בין המצרים" היא זמן מיוחד להתקרבות לה' דרך ההשתתפות בצער השכינה, ותיקון חצות הוא דבר גדול שמשפיע שפע רב.
- מסר מרכזי: הקרבה עצמית למען ערכים נעלים
לאורך כל השיעור עובר חוט מקשר - כוחה של הקרבה עצמית, בין אם למען מצוות, למען הזולת, או למען לימוד התורה. מי שמקריב מעצמו למען ערכים נעלים זוכה לברכה מיוחדת שלא ניתן להבין בחשבון רגיל.
הסיפורים בשיעור
- האישה מאנגליה והחמישייה
אישה מאנגליה ראתה בעיתון ידיעה על אישה מישראל שילדה חמישייה והתרגשה לעזור לה. היא ארגנה הגרלה לכרטיס טיסה וזכתה בעצמה, ובהגיעה לביתה גילתה שאמה של בעלת החמישייה הייתה מהקאפו שהצילה חמש בנות יהודיות במחנה בשואה. החשבון השמיימי העניק לה חמישה נכדים בזכות מעשיה הטובים.
- "לימא מתניתין דלא כבן הנס" - המפגש עם מגיש התה
שני חברים למדו יחד בישיבה עד שאחד עזב ללמוד באוניברסיטה לטובת פרנסה עתידית, והתלוצץ על חברו שנשאר ללמוד את אותה סוגיה תלמודית. שנים לאחר מכן, כשפרצה מלחמה ברוסיה, הראשון נאלץ להיות מזכיר פשוט למפקד צבאי, ושירת את חברו שנעשה חתן העשיר ויסוצקי ובא לקחת כספים. הוא שהקריב למען התורה זכה לגדולה ותורה במקום אחד.
- הדירה החשוכה והאישה שסובלת מהשמש
בעל דירה הסכים, למרות הקושי, לוותר לשכניו לבנות מרפסת שתחסום את האור בדירתו. לאחר שהדירה החשיכה, החליט למכור אותה ב"מבצע" שכלל מחיר מנופח עם הנחה גדולה. התעניינה בדירה אישה שסבלה מרגישות לשמש וחיפשה בדיוק דירה חשוכה, וקנתה אותה מיד. הוויתור הביא לרווח של 300,000 שקל.
- החיד"א וצער השכינה
אחיו של הרב, שמייצר "דיו חנן", היה לו בן יחיד בן 27 שעדיין לא התחתן. לאחר שניסה כל סגולה אפשרית, פתח ספר של החיד"א שכתב שמי שמצטער בצער השכינה, בורא עולם מצטער בצרתו ומביא לו ישועה. הוא קרא תהילים לכבוד צער השכינה, בכה על צער השכינה, ולמחרת הציעו לבנו שידוך. שבוע לפני השיעור הבן התחתן.
- הדלקת נרות חנוכה במחנה ההשמדה
חמש בנות יהודיות במחנה השמדה חסכו מרגרינה כדי להדליק נרות חנוכה. כשנתפסו על ידי הגרמנים, כל אחת הכריזה שהיא האחראית כדי להציל את האחרות. אישה מהקאפו התחננה למפקד לחוס עליהן, והוא הסכים לאחר ששמע שהן מתחרטות. הצלת חמש הבנות הזו הובילה למתן חמישה נכדים בלידה אחת לבתה של המצילה, שנים רבות אחר כך.
תמלול השיעור
כל הבריאה הייתה חסרה אם לא היה את פי האתון. מה אתם אומרים? בורא עולם, איך אומרים? בדקה ה-90 של הבריאה, בורא עולם אומר: "חסר עוד משהו בבריאה". מה חסר? פי האתון! (אבות פ"ה מ"ו).
אם פי האתון לא היה מדבר, היית מרגיש איזה חיסרון בעבודת ה'? את מי זה מעניין בכלל פי האתון? בסדר, זה נחמד לקרוא את זה, וזהו. כמה פירושים, תגיד כמה פירושים ולא יותר מזה, לא יותר מזה.
מה? אצל בורא עולם הבריאה לא הייתה יכולה להיות מושלמת אם לא היה פי האתון. נורא!
פי האתון, למה נבראה? מה המטרה שלה? כדי שבלעם יחזור בתשובה. זה המטרה. כדי שבלעם, גם הרשע הזה, יוכיחו אותו, אולי הוא יתעורר לחזור בתשובה. היה שווה לברוא את פי האתון. בלי זה הבריאה הייתה חסרה, כי אנשים היו אומרים: "אתה יודע למי נאמרה תשובה בעולם? אה, לאנשים טובים נאמרה תשובה. אתה יודע כמה אני חטאתי? אתה יודע מה אני עשיתי בחיים שלי? לי אין תשובה, לי אין תשובה!".
בא בורא עולם אמר לו: "לא, לא, אל תתבלבל, גם לבלעם הרשע יש תשובה! "אני אברא בריאה מיוחדת, חד פעמית בעולם, כדי ללמד אותך שגם לרשע הזה יש תשובה!".
טוב, בהמשך הפרשה כתוב שה' פותח את העיניים של בלעם והוא רואה את מלאך ה' - "ויאמר בלעם אל־מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך" (כב,לד). כותב המדרש (מ"ר כ,טו): בלעם רשע ערום היה. מה הפירוש? רשע מתוחכם. כשהוא רואה את מלאך ה' עומד לידו וחרבו שלופה בידו, נו מה נשאר? הורידו לו את הראש, גמרנו! אמר בלעם: "אני עכשיו עוצר את המלאך הזה. איך אני עוצר את המלאך הזה? אני אגיד 'חטאתי'". ברגע שאמרתי "חטאתי", כבר מלאך ה' לא יכול להתערב. היחיד שיכול להתערב זה רק אלוקים. חז"ל קראו לו רשע ערום, זאת אומרת הוא ידע.
תגיד, "חטאתי" של בלעם עוזר משהו? אתה יודע, זה בן אדם כזה מושחת, מה זה מושחת! רוצה לאבד אומה שלמה. ואם אתה מאבד את האומה השלמה הזאת, כל העולם כולו נאבד, כל העולם כולו נאבד! ואף על פי כן, ואף על פי כן, כשהוא אומר "חטאתי", וואוו, זה משפיע! כן, למלאך כבר אין לו... למלאך כבר אין לו מה לפעול. הוא אמר "חטאתי"!
אז כשיהודי אומר בווידוי "חטאתי", איזה דבר גדול זה? מאוד גדול! איזה דבר גדול זה שבן אדם זוכה להגיד "חטאתי", מצוות עשה דאורייתא של וידוי. הווידוי זה מילה אחת באמת. "חטאתי" זה מצוות וידוי. זה כדי ללמד אותנו עד כמה גדול כוחה של תשובה, שאף אחד לא יגיד "אני אין לי תשובה". ואף אחד לא יגיד "מה אני אמור לעשות כדי לעשות תשובה?" רק מילה אחת צריכים ממך. רק תגיד "חטאתי". זהו, בזה נגמר. בזה נגמר!
אז נכון שנראה לנו כאילו "וואוו, אל תגזים... צריך לעשות הרבה מהפך בעולם וצריך זה...". נכון הכל צריך, אבל בשביל המצווה עצמה, בזה זה נגמר!
ה' פותח את פי האתון, אומרת לבלעם: "מדוע זה הכיתני זה שלוש רגלים?" (כב,כח) אומר רש"י: רמז לו, אתה רוצה לעקור אומה שחוגגת שלוש רגלים, תגיד לי, מכל תרי"ג מצוות האתון לא מצא איזו מצווה אחרת חוץ משלוש רגלים? תגיד, ברית מילה, לא טוב ברית מילה? אתה הולך לעקור איזו אומה שחוגגת יום כיפורים, יום כיפורים לא טוב? תגיד, חג סוכות, פסח, כל החגים, כל הקורבנות. אין, זה לא... זה לא... זה בסדר, מה הבעיה שיש לך? אתה הולך לעקור אומה שחוגגת שלוש רגלים, לא נשמע מה שהוא רוצה. מישהו פעם התלהב משלוש רגלים? לא, לא ראיתי אנשים בכלל דיברו על זה אפילו, שנייה ללכת, לא יותר מזה.
טוב, בוא ניכנס למצווה הזאת. שלוש רגלים, שלוש רגלים הפירוש: אתה עולה לרגל שבועיים לפני החג, אתה חוזר שבועיים אחרי החג, ואתה נמצא בחג שבוע. יוצא שאתה חודש ושבוע לא בבית, לא אתה, לא הילדים, לא אף אחד. אף אחד לא נמצא!
תגיד לי, הבית שלך מיועד לפריצה או לא? 100%! גם אם אין שכנים! תשמע, אולי השכנים ישמרו ... אין! גם הם עלו! אם אתה גר ליד ערבים, גם כשאתה בתוך הבית, אתה מיועד לפריצה. אם אתה לא בבית בכלל, הכל אבוד.
שאלה מהקהל - נשאר מי שאין לו רגליים?!
תשובת הרב - לא עולה מסתמא, אבל מה הוא נשאר פה? נכון הוא לא עולה לרגל, אבל עולה לירושלים, עולה לירושלים. עם כל אחים שלו, נכון, לעלייה בתוך בית המקדש הוא לא עולה, אבל לירושלים הוא עולה.
אני לא מבין איך בן אדם עוזב את הבית שלו, עולה כשהוא יודע שכל הפרנסה שלו הלכה לו לאיבוד. הכל הולך לאיבוד, הכל הולך!
אתה יודע, זו מצווה שבן אדם מוכן להקריב את כל הפרנסה שלו. אמרה לו האתון: "אתה הולך לקלל איזה עם, אתה יכול, אתה יכול לקלל עד מחר, לא יעזור לך. זה עם שמוכן להקריב את כל היקר שלו, כל מה שהוא עובד כל השנה מוכן להקריב את זה בשביל המצווה הזאת".
כשיהודי מוכן להקריב את כל מה שיש לו בשביל מצוות, אין! קלל! לא יעזור! למה? כי שם זה בן אדם שבא עם הקרבה. עם הקרבה. אי אפשר שאף אחד יכול להזיק לכזה בן אדם.
סיפרה איזה אישה אחת: אני באנגליה קוראת עיתון. אני רואה בעיתון איזה ריבוע כזה, שאישה אחת מארץ ישראל נולדו לה חמישייה. וואוו, איך התרגשתי! אתה יודע מה זה לגדל חמישייה בבית? אחד בקושי מצליחים לגדל, ילד אחד. חמש בבת אחת. כשההוא גומר לבכות, ההוא קם, ההוא זה, אתה יודע, אתה לא יושן, לא יום ולא לילה, לא יושן בכלל. אתה זה לא מסתדר. זה פלא פלאים.
היא התרגשה מאוד. היא פתאום בלב שלה אומרת לה: "אני חייבת, אני חייבת לעזור לאישה הזאת! איך אני אעזור לאישה הזאת?" הלכה לרב של השכונה: "כבוד הרב, איך אני יכולה לעזור לאישה הזאת?" אמר לה הרב: "תשמעי, תקני כרטיס טיסה לארץ ישראל פלוס בית מלון בארץ ישראל, פלוס חזור, כמה שזה עולה. תעשי הגרלה, מי שרוצה לקנות את הכרטיס כזה, ואנשים יקנו. בכסף שתקבלי, מה שתקבלי, תתני את זה לאישה הזאת עם החמישה ילדים".
באמת, היא לקחה את היוזמה, עשתה את המבצע, פרסמה לכל האנשים: כרטיס טיסה לארץ ישראל פלוס בית מלון לכמה ימים. אנשים קנו, הצטבר כסף, הגיע היום של ההגרלה, הביאו עורך דין, עשו את ההגרלה, יצא פתק של מי? שלה! הפתק שלה יצא!
טוב, מה היא תעשה? לקחה את כל החבילה של הכסף, טסה לארץ ישראל, הגיעה לארץ ישראל, הגיעה לבית מלון כמו שסגרו, ומשם הגיעה למשפחה. הגיעה למשפחה, דופקת בדלת, פותחת לה האישה, אומרת לה: "תיכנסי, אבל אין לי זמן בשבילך, את יכולה להיכנס אבל זמן אין לי, אבל נדבר ביני וביני, כאילו בין טיטול לטיטול, נדבר".
בקיצור, היא מדברת איתה, היא מספרת לה: "באתי מאנגליה, אני רוצה לעזור לך". סיפרה לה כל מה שהיה, והיא שומעת אותה, אתה יודע, חצי אוזן, חצי פה. מספרת לה את הכל. אחרי שהיא סיימה, הביאה חבילה של כסף, היא הגישה לה כמה עוגות, כוס תה.
פתאום מסובבת את הראש, היא רואה תמונה משפחתית בקיר, שואלת: "תגידי לי, מי זאת האישה הזאת בתמונה?" אומרת: "האישה הזאת זו אמא שלי". היא רואה שזאת מאנגליה, מתחילה להחוויר. אומרת לה: "מה קרה? משהו?" אומרת לה: "את בטוחה שזו אמא שלך?" - "מה, אמא שלי? בטח!" היא אומרת לה: "אני רוצה להגיד לך משהו. עברתי את השואה, לא אני לבד, היינו באיזה חדר, חמש בנות. ידענו שעוד שבוע יהיה חנוכה. חסכנו לעצמנו את המרגרינה שאנחנו מקבלים, כדי שיהיה לנו מרגרינה להדליק נרות חנוכה. הגרמנים ידעו שמגיע חנוכה. אנחנו עשינו חנוכיה והדלקנו נרות. איך שגמרנו להדליק את הנרות, פתאום הגרמני נכנס, ראה מדליקים נרות, הוא צעק, הוא אמר: 'מי הדליק את הנרות האלו?' כולם שתקו, כולם שתקו, לא דיברו מילה. 'מי הדליק את הנרות?' אמר: 'אני עכשיו את כל החמישה הורג אותם!' אחת הבנות, היא אמרה לו: 'לא, אני הדלקתי!'. היא אמרה: 'עדיף שאני אמות וכולם יחיו'. כשהשנייה ראתה ככה, היא אומרת לו: 'לא, אני הדלקתי'. השלישית: 'לא, אני הדלקתי', עד שכולם אמרו: 'אני הדלקתי'. הוא אומר: 'אתם עוד צוחקים עלי? מחר אני אהרוג את כל החמש בעינויים'".
בקיצור, והם ידעו שהמפקד הזה רשע גמור, רשע גמור מאוד. הם הלכו, הייתה שם איזו אישה אחת מהקאפו שלהם, שהייתה תומכת בגרמנים. הלכו אליה: "תעשי טובה, אנחנו יודעים שמחר זה היום האחרון של החיים שלנו, זהו! תעשי טובה, תדברי עם המפקד הזה, אולי ירחם עלינו". היא אומרת: "איזה ירחם עליכם? אותי הוא רוצה להרוג! אני אמורה לדאוג שאתם לא תדליקו נרות חנוכה. עכשיו בגלל שהדלקתם, אותי הוא רוצה להרוג. אתם רוצים שאני אדבר איתו?" - "תעשי טובה, בכל אופן אם את יכולה לדבר איתו, תעשי טובה". התחננו לפניה: "אנחנו צעירות, אולי תנסי". – אמרה "אני אנסה, אני אנסה".
היא הגיעה אליו, למפקד, אומרת: "תשמע, הם מרגישים שבאמת הם פשעו וחטאו בזה שהם הדליקו נרות חנוכה, ובאמת...". אמר להם המפקד: "טוב, אם הם מרגישים שהם חטאו והם באמת עשו עוול והם התחרטו על מה שהם עשו, הפעם אני מוחל להם, אני לא אהרוג אותם הפעם". וזהו, ונפשנו יצאה לשלל.
ברוך ה' הסתיימה המלחמה, כל אחד עלה לאיפה שעלה, התפזרנו. עכשיו שאני מסתכלת בתמונה, את יודעת מי זאת אמא שלך? זאת הייתה הקאפו הזאת, היא שדיברה עם המפקד שירחם עלינו. אז תראי, אמא שלך הצילה חמש בנות, הצילה שלא יהרגו אותן. אז לאמא שלך נתנו, לאמא שלך נתנו זכות שיהיה לה חמש נכדים בלידה אחת. חמש נכדים שתזכה לחמש נכדים. על מה? על הזכות הזאת, שהייתה מוכנה להקריב את עצמה. להקריב את עצמה כדי שלאחרים יהיה טוב.
אה, כשבן אדם מוכן להקריב את עצמו בשביל אחרים, החשבון כבר אחרת לגמרי. זה לא אותו חשבון שמכירים, זה חשבון אחר לגמרי, לגמרי. ואז היא אומרת לה: "לא ידעתי למה בורא עולם הכניס לי ג'וק שאני קוראת עליך בעיתון ופתאום בא לי מאוד לעזור לך. לא ידעתי למה, ולמה ה' גלגל שמכל האנשים הכרטיס שלי עלה. כל זה כדי שבורא עולם רצה ללמד אותנו שמי שעושה טוב לשני, מי שמוכן להקריב מעצמו, מוכן להסתכל שלשני יהיה טוב, אז בורא עולם באמת משפיע עליו, באמת שפע גדול".
את הסיפור השני סיפר אותו הרב מאיר צבי ברגמן שליט"א, איזה סיפור... אתם מכירים את הסיפור הזה, אבל אני אומר לכם, זה סיפור מפוצץ בשבילנו. הסיפור הזה לא עלינו, אבל הרעיון בשבילנו.
הוא סיפר: "הכרתי את זה מבעל המעשה. כשהייתי ילד", ככה הוא מספר, "כשהייתי ילד, סיפר לי איזה בן אדם מבוגר, הוא אמר לי: 'היה לי חבר מאוד מאוד טוב, למדנו ביחד. למדנו ביחד, היינו חברותא ארוכה, שנים ארוכות, היינו ממש לומדים טוב, אבל אני הייתי ממשפחה פשוטה, משפחה של עניים, והחברותא שלי, הוא בא ממשפחה של עשירים. הוא לא הגיע ממשפחה פשוטה, הוא הגיע ממשפחה של עשירים. כשהחברותא שלי היה בגיל 16, אז אבא שלו אמר לו: 'תשמע, אתה לא יכול להישאר ככה. מה אתה רוצה להיות לי בחור ישיבה? ממה? ממה תתפרנס? אני רוצה שתלמד! אני אתן לך כסף, תלך לאוניברסיטה, תלמד!'. אמרתי לחברותא: 'מה, אתה עוזב את הלימוד?' אומר: 'כן, מה זה, מה אתה רוצה? ממה אני אתפרנס? אני עכשיו מתחתן. ממה אני אחיה? ממה אני אחיה? אני חייב, אבא שלי ביקש ממני שאני אעזוב, אני לא יכול'. הלך לאוניברסיטה, ללמוד מקצוע, רצה ללמוד להיות שופט. עורך דין או שופט אני לא יודע מה רצה ללמוד, ונפרדו דרכינו. אני המשכתי ללמוד, שקעתי בלימוד, והחברותא הלך, עשה חיל שם בלימודים".
"שנתיים עברו, יום אחד נפגשנו ביחד. שואל אותי ההוא הזה שלומד באוניברסיטה: 'תגיד לי, מה אתה לומד? איזה גמרא אתה לומד?' אמרתי לו: בבא מציעא. הוא עונה לי - בבא מציעא? 'איזה דף אתה נמצא?' אמרתי לו: 'דף ב'. - 'תגיד לי, אתה עוד לומד את הסוגיה לימא מתניתין דלא כבן ננס?' תגיד, זה מה שמעניין אותך? זה מה שמעניין אותך באמת? האם משנתנו כבן ננס? או לא כבן ננס? זה מה שיש לך בחיים שלך? אני לומד, עושה כסף, ואתה כל החיים שלך, מה אתה עושה? רק מתניתין דלא כבן ננס?" שתקתי. לא היה מה להגיד לו, אפילו לא היה מה להגיד לו. שתקתי, וזהו, זה נגמר ככה.
שנה לאחר מכן, פרצה מלחמה בין רוסיה לגרמניה. הרוסים שולחים את החיילים שלהם בלי נשק... לכו תלחמו... כמו היום... כמו היום... לא יודע אם כמו היום ... עד היום מתו ברוסיה שני מיליון חיילים! ארבע שנים, שני מיליון חיילים! כל יום מתים שם 500 חיילים רוסים! כל יום, כל יום, כל יום. אף אחד לא מדבר על זה, כי זה לא מעניין. זה ממש פלא פלאים. שני מיליון כבר נהרגו היום. ממש מפחיד לחשוב על זה אפילו.
בקיצור, ההוא ידע שהבן שלו צעיר, ייקחו אותו לקרב. היה לו מלא כסף, הוא שיחד איזה מפקד אחד, שהבן שלו יהיה לפחות מזכיר אצלו בתוך המשרד, כדי שלא ייקחו אותו לשדה קרב. הוא נתן המון כסף, נתן, ובאמת הוא היה שם.
הוא סיפר: "החברותא שלי בינתיים התחתן. התחתן עם מי? התחתן עם ויסוצקי. ויסוצקי, בפעם הראשונה, לפני שהוא הוציא את ה'כוס תה', אז הוא היה מוכר, היה לו ייצור של בגדים לכל הצבא הרוסי. הוא היה מיליארדר גדול, כי כל הצבא הרוסי קנה בגדים ממנו. והוא היה מייצר את זה. והוא כשהציעו לו את החתן הזה, אמרו לו: 'זה חתן ששוקד על תלמודו, מאוד מאוד חריף, ולומד כל היום'. אומר: 'אני 10 שנים אני מחזיק אותו עליי, שישב ילמד. אני צריך אותו אולי מדי פעם לאיזה שליחות, אבל לא יותר מזה. לא יותר מזה בכלל'. ואני באמת הייתי יושב, וחמי היה מיליארדר גדול. ובגללו גם לא לקחו אותי לצבא, כי הרוסים פחדו ממנו, הוא היה עשיר גדול מאוד. ואני נשארתי על התורה ועל העבודה.
יום אחד חמי אומר לי: 'לך למפקד ההוא. הוא אמר שהוא הכין את המעטפה של כל הכסף שהוא צריך לשלם לנו, על כל הכסף שיש. אז תביא את הכסף ממנו, תביא את זה למשרד שלנו'.
בקיצור, הוא מספר: "הלכתי למשרד, אני דופק בדלת. 'מי אתה?' סיפרתי לו שאני החתן של ויסוצקי. וואוו, התרגש מאוד. הוא אומר לי: 'אבל למה יש לך ידיים אדומות? מאוד קר לך פה. כנס, כנס למשרד, כנס'. הוא אמר למזכיר: 'תדליק את החימום, תדליק את החימום פה. תדליק את החימום'. אומר: 'הדלקתי את החימום', ואז הוא אומר: 'תכין לו כוס תה. לא,לא של ויסוצקי... תכין כוס תה, תכין, תכין שיהיה לו משהו חם'. אומר: 'הוא מכין את התה, בא להגיש לי את התה, פתאום העיניים שלנו נפגשו'. ואז אני אומר לו: 'לימא מתניתין דלא כבן הנס'. אני אומר לו: 'ראית? תראה מה יצא ממך! לא עורך דין, לא שופט, לא כלום! מזכיר באיזה מקום... תיגמר המלחמה, אתה זרוק כמו כלב, ככה זרוק. אני המשכתי ללמוד. למה המשכתי ללמוד? אני אומר לו: "לימא מתניתין דלא כבן הנס. ותראה מה זכיתי. ותראה מה זכיתי. גם תורה, גם גדולה, גם הכל. במקום אחד!".
אדם שיודע להקריב מעצמו, יודע להקריב את עצמו. זה מה שאמרה לו האתון לבלעם. אתה הולך לקלל אומה שמוכנה להקריב את כל מה שיש לה. כל מה שיש מוכנה להקריב. אה, לכזו אומה אין קללה. קללה לא יכולה לחול.
אני אסיים. סיפר הרב משה טולידנו שליט"א מבני ברק. שמעתי, ככה הוא אומר: "בעל המעשה סיפר לי את הסיפור שהיה. יום אחד דפיקות בדלת, אני גר בקומה התחתונה למטה, קומה ראשונה על הקרקע. הגיעו השכנים בקומה מעליי, הם אמרו: 'יש לנו פה תוכניות, אנחנו רוצים לבנות, אנחנו רוצים לבנות. אבל אנחנו בונים, אנחנו בונים 3 מטר בפנים'. זאת אומרת שאם אתה בקומה הראשונה למטה, 3 מטר בפנים בסלון חושך. אני מסתכל על התוכניות, אני אומר לו: 'אתה יודע מה, עוד שבוע אני אתן לך תשובה. עוד שבוע אני אתן לך תשובה, אני אחשוב'".
"פעם ראשונה אמרתי: 'אין מה לחשוב אפילו. מה זה? איזה בית זה? זה לא בית זה, זה מרתף. מתחת ל- 3 מטר, מה זה? לא יכול להיות'. יום אחד אני אומר ככה, יום אחד אני אומר ככה, יום אחד אני אומר לאשתי: 'נכון את שומעת מלא סיפורים על ויתורים? גם אנחנו מוותרים~ אין מי שלא מוותר, אבל אף אחד לא מוכן לוותר כשהוא מפסיד!'. מוכנים לוותר, אתה יודע, כמו שאני כבר מספר, שהבעל אומר בדרך שהוא הולך הביתה, הוא אומר: 'אני בטוח היום שאשתי מפנקת אותי. 100% מפנקת אותי היום. מן הסתם היא תכין בשר, היא תכין שניצל, היא תכין גם פרגית. בטוח. אין ספק אפילו. מה, משהו'. אל תשאל, בסוף לא היה בשר... אני אומר אתה יודע מה?, אני אוותר לה?' איזה צדיק זה... צריך לשים לו כבר נייר בתוך האוזניים, כמו בכותל.... אה זה משהו גדול. איזה ותרן זה. איזה ותרן. משהו גדול...".
"מתי בן אדם מוכן לוותר כשהוא מפסיד? לא, כשהוא מפסיד. כשיש לו חושך בדירה. הדירה שלו נהיית מרתף. אומר: 'בחיים לא זכינו לזה. בחיים לא זכינו, בכזה ניסיון. בוא ניקח את הניסיון הזה בשבילנו. בוא נוותר. זה ניסיון גדול. יאללה, בוא נלך על זה'".
"חתמנו עלה לבן אדם, אמר לו: 'הנה, הנה הדירה. הנה החתימה שלך. הנה התוכניות'. הוא משם עלה לכל הדיירים. כולם שאלו אותו: 'ההוא שלמטה חתם לך?' כולם שאלו אותו. אמר: 'כן, חתם'. אומר: 'אם הוא חתם, כולם חותמים לך. אין שאלה. לנו לא מפריע. מה שמפריע זה רק לזה שלמטה. הוא חתם אנחנו חותמים'. אבל אתה יודע, בין דיבורים לבין מעשים זה אחרת לגמרי. פתאום אתה רואה קיר 3 מטר. אתה רואה חושך בדירה. אין שמש, אפילו שמש רוצה להציץ, אין איפה להגיע. אין, אין".
"בקיצור, עם הזמן התחילו להרגיש לא נחמד. לא נחמד בכזאת דירה. הלכו לאיזה מתווך: 'מה עושים?' אומר: 'תשמע, בדירה כזאת, בדרך כלל, שזו דירה שאין מי שיקנה אותה. אנחנו נוסיף עוד 300,000 שקל בדירה. מי שיתעניין לקנות, אני לא אתם תגידו, אני אגיד: אם אתה תקנה את הדירה הזאת, אני מוריד לך 300,000 שקל. ככה, ככה נעשה. ואז הבן אדם ירגיש איזה עסקה הוא עשה. אז אם הדירה שווה 2 מיליון, אנחנו נגיד 2,300,000, ואז אני כשמישהו יתעניין, אני כבר אגיד לו: אם אתה רוצה לקנות, דע לך זו מציאה, אני מוריד לך 300,000 שקל'".
מספר הבן אדם: "באמת פרסמנו 2,300,000. שלושה ימים, התקשרה איזו אישה: 'שלום, אני רוצה להתעניין. יש לכם בדירה שלכם שמש?' אמרתי: 'אין שמש'. - 'אז אני רוצה לבוא לראות את הדירה, אבל אני רוצה לבוא לדירה בצהריים. בצהריים אני רוצה לבוא, שיש שמש'. היא באה בצהריים, היא נכנסת לדירה, מסתכלת היא ובעלה, מהחלון פה, מהחלון פה... ואומרת לבעלה: 'אין מציאות שתהיה פה שמש. אין מציאות שתהיה פה שמש'". אומרת לאישה: "סגרנו עכשיו את החוזה. סגרנו עכשיו!". המוכר הזה הוא לא דיבר מילה. "מה סגר? סגרנו?" לא דיבר מילה. "סגרנו, סגרנו".
מספרת לו האישה שפשוט היא סובלת משמש. אם היא נחשפת לשמש, יש לה פצעים. גדולים פצעים. פתאום היא חייבת דירה בלי שמש. היא ראתה מלא דירות, אבל יש דירות שהשמש מגיעה מהחלון הזה, ויש דירה מהחלון השני והשמש פה. "אצלכם אין שמש, זו הדירה שלי, פה, הרווחתי אחרי תקופה, 300,000 שקל בחינם.
אז בשעת הניסיון, נכון, זה היה קשה. בטח היה קשה. קשה מאוד. אבל אחר כך בורא עולם שילם. בורא עולם מעולם לא נשאר חייב. מי שמוכן ללכת עם ה', מוכן גם להפסיד לכבוד ה'. לא רק ללכת איתו, גם להפסיד. אז כזה בן אדם, מה יכול לזכות?
אני מסיים. סיפר לי אחי, בזה אני מסיים בלי נדר. סיפר לי אחי, זה שמייצר את ה"דיו חנן", נכון? יש היום "דיו חנן", הוא זה שמייצר את זה הוא סיפר לי: "יש לו בן יחיד, גיל 27, עוד לא התחתן". אומר: "מה אני אגיד לך? הפכתי את העולם כדי שיתחתן. אין סגולה בסגולות שאתם מכירים שלא עשיתי. אין מקום, מה לא עשיתי. בן יחיד, הכל עשיתי. הכל עשיתי. שום דבר לא עזר, שום דבר לא עזר!".
"זה היה אחרי פורים, אחרי פורים. לא יודע, אני פותח בספרייה, יצא לי ספר של החיד"א. החיד"א כותב: 'כל מי שמצטער בצער השכינה, בורא עולם מצטער בצרתו ומביא לו את ישועתו'. כך כותב, כך כותב החיד"א".
מספר לי אחי: "הרגשתי שכאילו החיד"א מדבר איתי. באותו יום קראתי את כל ספר התהלים. אמרתי: 'זה לכבוד צער השכינה, לא בשבילי'. ולאחר מכן, ניסיתי לבכות על צער השכינה. ואם היה לכם, כמו שכתב המגיד, המגיד שאמר למרן הבית יוסף, 'ואם היה לכם אחד מני אלף אלפי אלפים מהצער שאני שרויה בו, לא היה עולה לכם בת צחוק כל החיים שלכם!'. משהו מפחיד.
סיפר לי אחי: "קראתי ספר תהילים, ניסיתי לבכות, התפללתי על צער השכינה. למחרת הציעו שידוך. ושבוע שעבר הוא התחתן. שבוע שעבר הוא התחתן".
אנחנו נכנסים עכשיו לג' שבועות. עכשיו מהיום בלילה נכנסים ג' שבועות של צער השכינה. כל אחד יראה, שיש בלילה אין לך חשק לעשות תיקון חצות כי זה לילה מאוחר, אבל עכשיו בצהריים כל אחד יכול, כל אחד יכול לעשות תיקון חצות. זה דבר מאוד גדול, מאוד מאוד גדול הדבר הזה. זה דבר שמשפיע עליך הרבה שפע בחיים, הרבה הצלחה, הרבה סייעתא דשמיא.
גם הספרים כתבו, כל רודפיה השיגוה בין המצרים. מי שרוצה להשיג את ה', דווקא עכשיו. הרב וולבה, תסתכלו בעלי שור, מאריך בזה הרבה. אבל כל אחד ידע באמת, זה זמן של קרבת אלוקים. וה' יעזרנו, עד כבוד שמו. אמן ואמן.